בתשובה ליובל נוב, 07/03/04 20:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סיפור האנס מבית שאן 1943 זכה לכינוי "הפעולה הכירורגית" אישר את הפעולה - שאול מאירוב אשר שינה את שם משפחתו בעקבות נפילת בנו גור במלחמת העצמאות שאול מאירוב היה מפקד ה"מוסד ב"' וסגן שר הביטחון במלחמת העצמאות. ביצעו את פעולת הסירוס - יוחאי בן נון (לימים מפקד חיל הים) ועמוס חורב (לימים נשיא הטכניון) השומר בבית משפחת האנס – יעקובה כהן ראש המחלקה הערבית בפלמ"ח. אחראי על הפעולה – נחום שריג בן למשפחה חרדית מירושלים וממקימי קיבוץ בית השיטה. (על פי בדיקותי הרופא שהדריך את מבצעי הפעולה הכירורגית היה תושב עין חרוד) ה'מסתערבים' סעדיה עמרני, יעקובה כהן, אבו-סחה (שמו המלא טרם הותר לפרסום), יאיר הררי ושמעון הרוש. שם האנס בריון מבית שאן (ביסאן -שמה של בית שאן ב-43) עארף אחמד שטאווי (בשירו של חיים חפר זכה לשם מוחמד) פגיעות בעלות אופי מיני של ערבים בנשים יהודיות עוררו זעם, וגררו את מיפקדת ה'הגנה' ומטה הפלמ"ח לפעולות בלתי שגרתיות, ואף קיצוניות באכזריותן. במקרה אחד - סירוס אנס, ובמקרה שני - הריגה של אנס. בשלהי שנת 1943 אירעו בעמק בית-שאן מקרי תקיפה אחדים של בנות קיבוצים מהאזור על רקע מיני. הגדישה את הסאה תקיפה של צעיר וצעירה מקיבוץ נווה-איתן בידי צמד ערבים: אחד התוקפים איים בנשק על הבחור, בעוד השני אונס את הבחורה. האונס גרם לסערה ביישובי העמק. במיפקדת ה'הגנה' ובש"י (שירות הידיעות - המודיעין של האירגון) התקיים ויכוח נוקב בדבר הדרך הראוייה לתגובה. הרעיון להרוג את האנס נשלל, בטענה שהעונש יגרור גאולת דם ולא ישיג את מטרתו. העונש שנבחר - סירוס, על-פי העיקרון "עין תחת עין", שדומה לו מצוי גם בחוק המוסלמי, הקובע כי יד שגנבה - תיקטע. מקבלי ההחלטה סברו שחריגותו ואכזריותו של העונש יעבירו את המסר הנכון ויעוררו את ההדים המקווים מבלי לגרום לתגובה אלימה מהצד הערבי. שאול אביגור אישר את הפעולה, לאחר שהמומחים לענייני ערבים במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית שיכנעו אותו בחיוניותה. ביצוע משימת הסירוס הוטל על הפלמ"ח. סגן מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, מינה בינואר 1944 את נחום שריג, מפקד פלוגה א', כאחראי לפעולה. שריג בחר לביצוע המשימה את יוחאי בן-נון כמפקד, והלה צירף אליו את עמוס חורב ואת יעקובה כהן, איש המחלקה הערבית. ההנחייה לחולייה הייתה שבעקבות הסירוס ייוותר האנס בחיים ויסתובב עם מומו, למען יראו וייראו. שלושת המבצעים קיבלו מרופא קופת-חולים בעפולה הדרכה מדוייקת כיצד לבצע את הניתוח. מנקודת מבטם של מקבלי ההחלטה על הסירוס, שיקפו ההכנות לקראתו את המגמה ליישמו תוך הקפדה על גישה הומנית. הפעולה לאחר שנאסף מידע אודות האנס, שהתפאר במעשיו בפומבי, אותר הבית בו גר ונקבעה תוכנית הפעולה. בהתאם לתוכנית, היה כהן צריך לפתות את האיש בעורמה לצאת מביתו, ואז אמורים היו בן-נון וחורב להשתלט עליו, להביאו אל מתחת לגשר הרומי הסמוך לבית-שאן, לבצע את הסירוס ולסגת בדרך שאובטחה בידי שני חברי פלמ"ח. שלושת חברי החולייה הגיעו לבית-שאן בשעות הערב של אחד מימי חודש ינואר 1944, כשהם מחופשים לערבים. הם הסתתרו בקירבת בית האנס, ולאחר שהוא נכנס אליו, פרצו באקדחים שלופים פנימה. חברי החולייה התחזו כמבריחי נשק שבאו מסוריה ומנסים למצוא את ביתו של נכבד היישוב. בהתאם לתביעתם, הצטרף האנס לבן-נון וחורב, כדי לסייע בידם לכאורה לאתר את בית הנכבד, בעוד כהן נותר מאחור בבית האנס על-מנת להרגיע את דייריו לנוכח ההתפרצות הפתאומית ולוודא כי אינם חושדים במאום. בן-נון וחורב הובילו את האנס באיומי נשק אל מתחת לגשר הרומי השוכן בכניסה לבית-שאן וביצעו את הסירוס. כהן יצא מבית האנס והצטרף ליתר חברי החולייה, שנסוגו בשלום לקיבוץ בית-השיטה. למחרת נודע שהאנס המסורס נמצא בחיים והועבר לטיפול רפואי בבית חולים. הרופא שהדריך את החולייה, ביקר בבית החולים ומצא כי לא נשקפת סכנה לחייו. חברי הפלמ"ח הדביקו כרוזים בחוצות בית-שאן, שהבהירו כי הפעולה בוצעה בידי הפלמ"ח, כעונש על מעשה האונס. כעבור ימים אחדים ביקר כהן בבית-שאן על-מנת להתרשם מהלוך הרוחות בישוב בעקבות הסירוס. הצעירים תבעו נקמה אך המבוגרים הביעו שביעות רצון מהעונש שכן האונס המיט עליהם חרפה. בעקבות הצלחת המבצע, הוחלט ב'הגנה' להגיב גם כנגד תקיפה מינית שאירעה שנתיים לפני כן באזור הצפון, עת נאנסו אם ובתה בידי שני ערבים: שוטר מטבריה וצעיר מצפת. הפעם הוחלט להרוג את האנסים. חברי פלמ"ח, ובכללם חברי המחלקה הערבית, היו מעורבים במעקב ובביצוע גזר דין המוות של הצעיר מצפת. משנודע לשוטר מטבריה על מות שותפו לפשע, נמלט לעבר-הירדן. בשלבים שונים של פעילות זו השתתפו ה'מסתערבים' סעדיה עמרני, יעקובה כהן, אבו-סחה (שמו המלא טרם הותר לפרסום), יאיר הררי ושמעון הרוש. פרשת האונס והסירוס בעמק בית-שאן הייתה לאחד מהצ'יזבטים הידועים בתולדות הפלמ"ח. חיים חפר כתב בעקבותיה את השיר: "סירסנוך, יא מוחמד", ששרו הלוחמים בנעימה מזרחית, בסילסולים ובריקוד מסביב למדורה. ליקט שמואל גרמה ישנן גירסאות נוספות לסיפור בחרתי להביא לכם את הסיפור כפי שהוא מוצג באתר הפלמ"ח אך בבדיקה שערכתי ישנן מיקרים נוספים כמו הסיפור על אונס אחותו של מאיר הר ציון מול בן זוגה ונקמתו של מאיר ברצח 4 מרוצחי אחותו (בדואים) ובסירוס אחד ממבצעי האונס האכזרי של אחותו והריגת בן זוגה לעיניה. סיפור מעניין מאוד אאסוף חומר על הסיפור של מאיר הר ציון ואעביר אליכם בקרוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפלמח המשיכו בסירוס האנסים במקרים נוספים אך בהמשך עברו לחיסול האנסים!! ידוע לי מסיפור אישי כי שני בחורי פלמח יצאו למפגש עם שתי בחורות פלמח אי שם בכניסה ליפו. הבחורות שימשו ככיסוי לטיול תמים. הבחורות שלא הכירו את הבחורים הזדהו באמצעות פרחים על דש חולצתם. הבחורים הזדהו באמצעות עיתון מגולגל בידם. תוך כדי ה"טיול" עבר המודיע הערבי וחבר אליהם לפי אותם סימני זיהוי. הוא הוביל אותם לטייל בעקבותיו ועצר ליד חנותו של הערבי כדי " להתגרד" בראשו. הבחורים זיהו את האיש והמשיכו בטיול עד מגדל השעון ביפו שם העלו את הבחורות על מונית לת"א, והמשיכו ביולם לשפת הים ביפו. שם הם בילו עד שעת בין הערביים ותוך כדי כך בחרו להם שתי אבנים טובות (בל מרגליות)בגודל אגרוף. האבנים גולגלו בעיתון והטיול חזרה לתל אביב עבר דרך חנותו של הערבי. שם הם עצרו לקניות "וקנו" כל מיני דברים כשהם "מושכים" את הערבי לחלק הפנימי של החנות. אז התנפלו עליו באחת, ורוצצו את גולגלתו באותם אבנים טובות. ומאז נעלמו עקבותיהם.... הכרתי באופן אישי את אחד המחסלים שאיננו איתנו כבר הרבה שנים. אינני יודע מי היה השותף. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |