 |
צר לי לשמוע על האשמת השווא שטפלו לך. עם זאת, אני חייבת לציין שהמונח "הטרדות קלות" מקומם אותי.
אני עובדת במועדוני לילה באזור פלורנטין כבר שנים רבות. בסופי שבוע, המשמרת מסתיימת בסביבות שלוש-ארבע לפנות בוקר - ואני חוזרת הביתה ברגל. לפעמים גם אחרי איזה משקה קטן. כמות הטרדות הרחוב ("הטרדות קלות"?) שספגתי בדרכי הביתה בשעות האלה, היתה בלתי נסבלת. המנעד היה רחב. ממחמאות והזמנות תמימות לכאורה לקפוץ לדירה של הבחור הזר לעשן משהו, דרך נגיעות (פעם אחת מישהו על סגוויי אפילו נישק אותי!) ועד לאיומים באלימות (כן כן!). זה דבר אחד.
הדבר השני הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה לקוחות במועדונים ופאבים מרשים לעצמם לגעת בי. לפעמים זה כדי להסב את תשומת לבי למשהו (כאילו אי אפשר לפנות אלי ב-"סליחה?"), ולפעמים זה כדי לבקש ממני משהו חסר סיכוי (וגם בנות עושות את זה. אני זוכרת שבתקופה שהנחיתי ערבי במה פתוחה למוסיקאים - בנות היו מלטפות בעדינות את זרועי ושואלות אם יש מצב להקדים את זמן עלייתן לבמה). זה דבר שני.
דוגמה שלישית היא דיבור נגוע של לקוחות. למשל, פעם בכניסה להופעה - ביקשתי מחבורה של מבוגרים (בני 60 פלוס) להציג תעודות זהות. הכניסה למועדון היא מגיל 18 (יש גם שלט כזה מעל העמדה שלי) ולפעמים אני מבקשת מסבתות תעודת זהות בשביל הצחוקים. מבוגר האלפא של החבורה ההיא ענה לי על כך ב"תיכף הוא יוציא את ה______ שלו ותראי בדיוק בן כמה הוא". על כך עניתי שזו הטרדה מינית, ושלא ידבר ככה לא אלי ולא אל המלצריות בתוך המועדון. בסוף המשמרת הבוס שלי עשה לי שיחה שהתחילה במשפט "מה זה הטרדה מינית? זאת הרי אף פעם לא הטרדה אם הוא חתיך" ונגמרה בזה שהוא ביקש ממני לא לדבר עם לקוחות על "מרחב אישי" כי זה מתנשא.
אז כן. אין ספק שאונס, רצח, גילוי עריות, פדופיליה וכיוב' הם פשעים איומים. אבל בחווייה שלי, "ההטרדות הקלות" הגיעו אצלי כבר למסה קריטית ובלתי נסבלת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש