בתשובה להפונז, 23/06/18 8:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה אתה כל כך בקלות מניח שהם מטורפים שם? יכול להיות שהם חשבו על זה? שהם לא מדברים על מקרה של פגישה אחד-על-אחד? שמה שנחשב התנהגות נורמטיבית ונפוצה שם ימשיך להיחשב נורמטיבי ונפוץ? ולמה אתה קופץ למישור של למדוד ולהוכיח? אתה באמת חושב שמדובר על מדידה והוכחה? לי די ברור שמזכר כזה הוא מכשיר חינוכי, שמטרתו להציף לתודעה של גברים [בה"כ] שלא מעוניינים להטריד התנהגויות שלהם שאולי עלולות כן להטריד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה ענין המטורפים לכאן? אנחנו מעבירים ביקורת על החלטות לא פחות מטורפות של הממשלה שלנו ולא נרתעים מהטענה ש"הם לא מטורפים אז הם בטח יודעים מה שהם עושים". אין לי מושג מה זאת התנהגות נורמטיבית שם, אבל אם זו התנהגות שמונעת מאנשים קשר עין לחמש שניות היא קצת מפחידה אותי. מזכר רשמי של חברה עסקית, קל וחומר חברה אמריקאית, רחוק מלהיות מכשיר חינוכי מעורפל. נהפוך הוא, הוא נוטה להתבטא מהר מאד במציאות ובסנקציות מהירות ובלתי הפיכות. ואני לא יודע מה איתך, אבל הסנקציה של פיטורים ממוקמת די גבוה אצלי, קצת מתחת למעצר וכניסה לכלא. אז איום בסנקציה שכזאת שמבוסס על בהייה מקרית של שבע שניות, או לפחות שבע שניות מנקודת המבט של הצד השני, ושבעקבותיו האינטרס הכלכלי היום של חברות מפורסמות זה קודם כל לפטר ואחר כך לתחקר, נשמע לי איום חמור מאד. ומקום שמשים עליי איום כזה ברמה היומיומית הוא מקום שאני כעובד אתרחק ממנו כמו מאש. וישפטו הקוראים מי המטורף כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הסקת מגבלה על קשר עין? יכול להיות שהמגבלה היא על הסתכלות מהצד, שאז חמש שניות רצופות זה באמת בעייתי? בכלל, נראה שאתה מאוד נחרץ בעובדות שאתה מניח, על סמך מעט מאוד מידע. הסיבה שאני חושב שיש סיכוי טוב שהם יודעים מה הם עושים היא פשוטה: מדובר בחברה שתלויה בעובדים שלה, וכנראה שהיא רוצה לסייע להם לעבוד ולהתנהל זה עם זה, ולא להפריע להם. כמובן שיכול להיות שבחברה נתונה ברגע נתון כמה מקבלי החלטות רלוונטיים עשו טעות קשה, והמזכר הזה פוגע בעובדים. אבל אם זה כך אז (1) נראה לי סביר יותר שאתה מפרש מעט מדי מידע יותר מדי לחומרה, (2) אם זה כן מה שקרה אז סביר שזה יתוקן במהרה, (3) להסיק מזה על רוח התקופה זה בעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשר העין הוא קצת איש קש, גם מצדך. אבל כשאדם יושב בישיבה בת עשרה משתתפים, ורק אחד מהם מדבר מדי פעם, מבטו עובר וחולף ונתפס על - נו, אנשים. מה לעשות, הם יותר מעניינים מקירות לבנים. אז מה עכשיו, צריך לבהות בנקודה בקיר בצורה אובססיבית? כנ"ל כשאתה יושב בפינת הקפה ובוהה בחלל או במה שעובר בו. מאחר ואין לי שום מידע לגבי החברה הספציפית הזו, הטיעון שלך לגבי הסיכוי הטוב שהם יודעים מה הם עושים נשמע לי כמו "האנשים המנהלים חברה כלשהיא במדינה כלשהיא יודעים מה הם עושים". קשה לי מאד לעמוד ברצינות מאחורי טיעון כזה. כמות החברות שתלויות בעובדים שלהן ושהתייחסו אליהן Like shit היא גדולה ורבה מספור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש המון חברות רעות לעובדיהן, אבל הסיבה המקובלת היא כדי לסחוט מהעובדים יותר תפוקה, ולו בטווח קצר. כאן, מה המטרה? כן, אני מכיר את זה שבזמן ישיבה המבט נתפס באנשים. אני מקווה שאני מצליח לא לבהות בבן אדם אחד יותר מדי זמן רצוף (כן, חמש שניות נראה לי גבול סביר). אם זה קורה אני יכול להבין למה המובט עלול להיות מוטרד. אני מוכן שיעירו לי על זה, ואני אנסה להשתפר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |