 |
אילו שמות חיבה יש לך? | 3196 |  |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תוקן, תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שאתה לא מתכנה "אוחז ענף עץ השקד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה! קיוויתי שמישהו יזהה את האלוזיה ( גם ניסיתי לכתוב משהו כמו אוכף ענף חוק וישנה אבל זה יצא ארוך מדי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת לגבי סטנדרטי, אבל הוא קל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד מהסטנדרטיים? עד כמה "כינויים סטנדרטיים" נפוצים בשפות שונות? לפי מה שהבנתי ברוסית השמות משום מה ארוכים מדי ונוטים להשתמש תמיד בכינויים. נראה לי שבאנגלית ובעברית משתמשים בכינויי קיצור לפעמים, אך לא תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? בתור אחד עם שם ארוך במיוחד, שמתי לב שמעטים הישראלים שמשתמשים בדרך קבע בשם של יותר משתי הברות. גם שמות כמו אבישי ואיילת נקראים כ Vishay ו Yelet. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה? איילת נקראת "ילת"? ואתה נקרא "נתן"? לא יודע באיזה חוגים אתה מסתובב, אני לא מכיר את זה. רוב השמות העבריים הם בני שתי הברות, והיום פופולריים גם שמות של הברה אחת - אבל הקיצור מהסוג שאתה מדבר אינו נפוץ במיוחד. קיצור נפוץ יותר הוא ויתור על ה' פנימית המלווה בהפיכת השם למלעילי (אברם במקום אברהם, ארון במקום אהרן, וכמובן יונתן במקום יהונתן), אבל לעתים גם יש הארכה (גדי במקום גד, נניח). בכל מקרה, אלה לא קיצורים אוניברסליים והם תלויים במדה רבה במשתנים חברתיים (דתיות, מצב סוציואקונומי, מוצא עדתי). באנגלית, לעומת זאת, יש קיצורים כמעט-אוניברסליים של שמות מסוימים - למשל רוברט שהופך לבוב, או כינויים שאפילו לא מקצרים (ג'ק במקום ג'ון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לאיילות שאני מכיר, אנשים פחות משתדלים להגיד את כל השם, בטח לא בצורה שמובחנת בין הברות. מלבד זאת, ל"יונתן" יש גם קיצור נפוץ במסגרת שתי ההברות ("יוני"); וכפי שציינתי, שתי הברות זה 'בסדר', ולכן גם הארכה לשתי הברות תשמר (כמו גדי או רני). בכל מקרה, אין לי מושג מה זה קיצור "אוניברסלי" ואני מניח שכל קיצור תלוי במשתנים חברתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר מצב שבו לא אומרים את כל השם - אולי ה-א' מתקצרת קצת ולא מבוטאת באופן חד, כך שמאזין שאינו מכיר את השם לא יידע בוודאות אם זו "איילת" או "היילת", אבל "ילת" בלבד? "יוני" זה קיצור שמשתייך, לדעתי, לסוג אחר. יוני, מוטי, אבי, רמי, יוסי, קובי - כולם הם סוגים של "ישראליזציה" של שמות תנ"כיים שאינה קשורה דווקא למספר ההברות (למה "יוסי" ולא "יוסף"?) אלא יותר להפיכת השם למלעילי. כל קיצור תלוי ברמה כזו או אחרת במשתנים חברתיים, אבל (כמעט כמעט) כל דובר אנגלית, בארצות ומעמדים שונים, משתמש בבוב במקום רוברט, ג'ים או ג'ימי במקום ג'יימס וכו' - בעוד שאצלנו אתה תמצא, נניח, שבצבור החרד"לי מקפידים מאד על היגוי נכון של השמות התנ"כיים במלואם ובמלרע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''יוסי'' קיים לפחות מימי בית שני והוא די ''סטנדרטי'' ליוסף (בסגנון רוברט-בוב) הציבור החרד''לי פשוט אוהב להיות שונה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ש''יוסי'' של בית שני מבוטא ב-ס' צרויה, בניגוד לימינו (לפחות לפי הניקוד בהגדה). אולי זה יותר כמו פ' אילמת מכינוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הוא היה מבוטא ב-ס' צרויה (ובמלרע). חוץ מזה, בין ימי בית שני לזמננו עברו הרבה שנים ובהן השם ''יוסף'' לא זכה דווקא לקיצור הזה אלא (אצל אשכנזים לפחות) ליוסל או יוסלה (כשם שמרדכי קוצר למוטל ולא למוטי, ומי שרצה כינוי חיבה לאברהם כינה אותו אברהמלה. לכן די קשה לטעון כאן להמשכיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי הוכחה חותכת, אבל אני כמעט בטוח שעוד בגולה "יוסי" ו"מוטי" היו קיצורים אשכנזיים מקובלים. דוגמאות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''חבורה שכזאת'' של פוצ'ו מופיעים יוסי (פס), יוסקה, יוסלה ויוסיניו. (דיסקליימר - לא קראתי את הספר לפחות עשור) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמספר, שהוא כמובן יוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המספר אינו מזוהה בשמו לאורך כל הספר, וההנחה ששמו יוסף היא על אחריותו של הקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל''ט, שמו מופיע באני פחדן אני. יורם. (הסתייגות - שלושים וחמש השנים שעברו מאז קראתי את הספר לא שיפרו את הזיכרון שלי) ועדות אישית בנוגע לשם יוסי - לאורך שנות בית הספר היסודי היינו שלושה יוסים בכיתה. בשנה הבודדת שלי בתיכון המספר עלה לחמישה. כשמישהו היה צועק ''יוסי'' לא טרחתי לסובב את הראש. כנראה שההורים בשנות השישים לא הצטינו ביצירתיות יתרה, אבל החברים פיצו על זה בשלל כינויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יורם הוא אכן המספר ב"אני פחדן אני" אבל לא המספר ב"חבורה שכזאת". הוא לא הלך להכשרה איתם, והצטרף בהמשך בעקבות פגישה מקרית עם יוסי-פס ברחוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לקצר יותר את ג'ק או ג'ון. הקיצור הוא J, להבדיל מ "ג." שהוא קיצור שב"כי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אומר שהכינוי שלך אנומלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהמבחן הוא עד כמה הוא נפוץ אצל אלו הנושאים שם מלא כשלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את אישה - סטנדרטי. אם אתה גבר - מיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי תמיד משונים הקיצורים האמרקאים, שהקשר בינם לבין השם המקורי די קלוש. לדוגמא, פגי למרגרט, ביל לוויליאם וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עשו לך האמריקאים? הקיצור של מרגרט לפג ידוע מתקופת הנרי השישי, שהלך לעולמו כשקולומבוס היה נער בן עשרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שידוע לי ביל בא מבילעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רק אמריקאי. זכורתני שקראתי פעם, שבימה"ב (וגם אחר כך), לא היו כל כך הרבה שמות בשימוש, ובכל מקום היו כמה בעלי שמות זהים1. על מנת להבחין ביניהם, אומצו כינויי חיבה וקיצורים. כך רוברט קוצר לרוב, הוב, נוב ובוב. מתוך הנ"ל, רק רוב ובוב שרדו - האחרים משתמרים בשמות משפחה, דוגמת הובס והובסון. אותו דבר לגבי מרגרט, שהפכה למג ולפג. 1 בעלי ה"בלדות ישנות ושירי זמר של אנגליה וסקוטלנד" בתרגום אלתרמן, עיינו ב"יריד וידיקום", כדוגמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שמישהו היה מסכים שיקראו לו נוב. מאזין שהתקשר לתוכנית רדיו בנושא השפה האנגלית סיפר שלמרות ששמו Todd אנשים פונים אליו בתור Scott, גם אם הוא מציג עצמו בשמו, או אפילו בכנסים בהם לכל אחד מודבקת תווית עם השם. הסבר אפשרי הוא שבשני השמות חולם בא לפני סיומת של עיצור כפול של פונמים קרובים. ד' זה כמו ת' - הוצאת אויר בעזרת הלשון והשיניים - רק שבד' יש גם הרעדה של מיתרי הקול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה Nov | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע :-) מזכיר קצת את הסיפור עם פקר פלדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשים שקוראים להם דיק. למה לא נובּ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויקי טוענת שנובי הוא דווקא קיצור של נורברט, ולא של רוברט. ואיילים קוראים אמורים להכיר את קורפורל נובי נובס מהמשמר של אנק-מורפורק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ססיל וורמסבורו סינג'ין נובס ''נובי'' מבוסס על שם המשפחה שלו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהייה אחרת באותו עניין. הורים ישראלים, לפחות בעשורים האחרונים, בוחרים (נדמה לי) בכוונה רבה את שמם הפרטי הלא-מקוצר של בניהם ובנותיהם; הקיצור בא (אם בא) אחר-כך, מצידם, או עוד יותר אחר-כך, מצד חברים. בתרבויות האנגלוסקסיות, עם שמות החיבה הסטנדרטיים לחלוטין, האם לרוב ההורים בוחרים "רוברט" ו"מרגרט", ו"בוב" ו"מגי" באים כתוצאה מכך (מתי?), או שמא הם מלכתחילה בוחרים "בוב" ו"מגי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לענ''ד, בוחרים בשמות הסטנדרטיים, והקיצורים מופיעים אח''כ. ובארה''ב נותנים שם סטנדרטי כפול, והקיצור לעיתים הוא פשוט ראשי תיבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוזכר פה "יונתן" - מקרה חריג בעברית, אפילו המדוברת, של הטעמת הברה שלישית מהסוף1. יש עוד דוגמאות (אם לא בשמות, אז במילים שאינן מושאלות מלעז)? יש תיאוריה סבירה למה זה קרה כאן? (נתונה העדפה ברורה לא להשאיר את הטעם על ההברה האחרונה בשמות חיבה, אבל למה לא נוטים להטעים את ה"נָ"? 1 אין לזה מילה אפילו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ל־"שלישית מהסוף" אולי אין מילה, אבל אפשר להסתכל על זה גם כ"הברה ראשונה", ואז זה נקרא "הונגרית" (ודייק: הֿונגרית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם "מיכאל" לעיתים קרובות מוטעם כך, ואפילו "אביתר" שמעתי. "פפריקה" לא מעניין כי זה מושאל, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוניברסיטה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אמנם מלעז, אבל אי אפשר להתאפק: גם רשקולניקוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי על רוגעלך, אומדנא (מילה ארמית שפירושה אומדן. משמשת רבות לומדי גמרא, ונהגית בהטעמה על ההברה הראשונה בפי האשכנזים שביניהם) ויוקנעם. אמנם רק האחרונה היא בעברית, וגם היא שם, אך השתיים הראשונות גרמו לי לחשוב שאולי התופעה הזו היא שאריות של צורת הגיה אשכנזית, יידית. בניגוד להיגייה הספרדית (שהיא הרווחת בעברית) שאוהבת מלרע ההגיה האשכנזית מטעימה במלעיל ככל יכלתה (שאבעס!). ואז, במילים ובשמות תלת-הברתיים שבמקור נהגות במלרע, משום מה "מדלגים" אחינו האשכנזים מעל ההברה האמצעית ומטעימים את הראשונה. למה? לא יודעת... אבל לזכותם יאמר שבכל המילים שצוינו בפתיל זה הטעמה בהברה האמצעית נשמעת מאולצת למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעם יוק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, עכשיו למדתי בזכותך את מקור המילה "יוק" (תודה!) אבל לא הבנתי אם יש קשר למספר ההברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיחה:המצור הגדול על מלטה [ויקיפדיה]. לא מופיע בערך עצמו כרגע, למרבה הבושה. "מלטה לא קיימת". הצי העותומני שלכאורה לא מצא את מלטה. בפועל הצי העותומני מצא אותה והצבא העותומני נחת במלטה, אך לא הצליח לכבוש את כולה ונאלץ לסגת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי (ועדכנתי גם את דף השיחה שם) - הצי הטורקי שלכאורה פיספס את מלטה הוא הצי הטורקי שהנחית את הצבא שכבש את כרתים בשנת 1645: (לא ברור לי למה הראשון לא עובד) מלטה היתה מראש תוכנית הטעיה (שעבדה: הוונציאנים בכרתים היו מופתעים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיבור של ילדים בגיל בי"ס יסודי יש מילים שלפעמים נהגות עם ההטעמה הנ"ל: גלגלון, החלפות, ועוד שכרגע שכחתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אם כבר, סופר-מלעיל, לא? "מלעיל" פירושו "מלמעלה", וגם "סופר" פירושו "על". אבל אני מעדיף את האפשרות בכותרת כאן.) נכון, יפה! כשהיינו ילדים, למשחק ששיחקנו בפריזבי קראנו "פֶּגוזים", אין לי מושג למה, וזה היה במלעילעיל. ומשהו מהצבא: "אגמי" ו"בסיסי", כסוגים של קורס קצינים, לפי פרסומים זרים הוגים במלעילעיל. בשני אפילו מוסיפים תנועת A לבי"ת, על פניו רק כדי שאפשר יהיה להגות אותו כך! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי שבאיסלנדית ההגיה בדרך כלל מלעילעלית - תמיד מדגישים את ההברה הראשונה, אפילו במילים ארוכות (ויש להם מילים ארוכות!). מישהו מכיר עוד שפה שבה תופעה דומה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר איסלנד, הדבר הכי מגניב שם הוא שאין שמות משפחה. אנשים נקראים בשם פרטי ובשם האב. כך ביורן בנו של אריק הוא ביורן אריקסון, וקלרה בתו של אותו אריק, ואחותו של אותו ביורן, היא קלרה אריקסדוטיר. אשתו של אריק, מרתה, תהיה גם היא עם שם ''משפחה'' אחר, נניח מרתה סיגורדסדוטיר (כי האב נשאר אותו אב גם כשנישאים). למרות שה נראה כמו הזמנה לבלאגן, איכשהו האיסלנדים מסתדרים טוב בשיטה הזאת והחיים שם מתנהלים בסדר מופתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לדפוק את המערכת, תגובה 81587 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישית הייתי מעדיפה לשנות רק את שם המשפחה שלי, מאשר לשנות את כל הקומפלקס ל''ולדימיר אשכנזי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרד יש שיטה אחרת: לכל אדם יש שני שמות-משפחה. אשה שמתחתנת אינה מקבלת את השם של בעלה; רק כשמדברים על המשפחה כולה מתיחסים אליה בשם הבעל, אבל האשה עצמה שומרת על שמותיה. הילדים בוחרים להם שם אחד מהאב ואחד מהאם. גם זה קצת מסובך אבל עובד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נמשיך בכיוון הזה ודאי נגיע בסוף להצעת רבינוביץ'-פטל. אז בוא נחסוך זמן ונקשר לתגובה 47600 במקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השפות האורליות (Uralic_languages [Wikipedia]), שהמפורסמות בהן - פינית, הונגרית ואסטונית. גם בפינית יש מילים ארוכות מאוד. אין לי מידע מכלי ראשון או שני1, אבל יוצא מזה שצריך כלכלת נשימה כשמדברים אותן. 1 אוף, איזה החמצה! לפני שלוש שעות דיברתי עם פיני, אבל שכחתי מהתהייה הזו שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. עכשיו שמתי לב שכשאני רוצה לחקות הונגרי טיפוסי אומר את המילה ''הונגרית'', אני באמת מטעים את ה''הו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הסיבה שבעל תגובה 553777 סימן ב"רפה" את ההו. או במילים אחרות, חרומפפתָ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבן שלי ביקש לשחק איתי ''המכניס נכנס'', בהטעמת ''ה'' ו''נכ''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאגניבים, גוגואים, סחבקים. יש פה איזה ענין שמלעיל ביחיד הופך לסאב-מלעיל ברבים. באסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא נוטים? אפשר גם יונתן. וגם יששכר ומיכאל. למעשה, היכרתי שני מיכאלים שככה בדיוק קראו להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סיגנון דיבור של מורות מיכאל האם הכינות את שיעורי הבית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא מורות נוטות לסוג דייקנות מעצבן שמדגיש במכוון את הטעויות של כל הסובבים אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אצל מורות זה "מיכאל, האם הכינות את שיעורי הבית?" בצ'כונה, לעומת זאת, זה "מיכאל, תבעט כבר!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל פרשת גבעת האולפנה, שומעים בתקופה האחרונה הרבה בתקשורת את המלה "אולפנה" בהטעמה קדם-מלעילית. האם כך הוגים את המלה הזאת בחוגים הרלוונטיים גם שלא בהקשר השכונה הספציפית בבית אל, כלומר כשמתייחסים לסוג הכללי הנ"ל של תיכון לבנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האולפנא (תיכון לבנות, לא הגבעה) בה למדתי ממוקמת בעיר קטנה, והיא מוכרת וידועה לרוב תושבי העיר. אם מישהו ברחוב שאל אותי "את לומדת באולפנא?" יכולתי לשייך אותו מיד לאחת משתי קבוצות לפי האופן בה הטעים את המילה: אולפנא בהטעמה על ההברה הראשונה (כמו בהגיה הרווחת של יונתן, אליה התיחס ירדן) = מישהו "מבפנים" (תלמידה/מורה/אחד מקרובי המשפחה של הנ"ל/ סתם מישהו דתי). אולפנא במלרע = אאוטסיידר. לפי המעט ששמעתי, בתקשורת נוטים להגות במלרע (כמו האאוטסיידרים). למה כוונתך ב"הטעמה קדם-מלעילית"? הטעמת ההברה הראשונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, זה בדיוק מה שחשדתי. ב''הטעמה קדם-מלעילית'' התכוונתי לתופעה שירדן תיאר וחיפש לה מלה - הטעמה של ההברה השלישית מהסוף. במילה כמו ''אולפנה'', שיש בה שלוש הברות, זה יוצא כמובן ההברה הראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו, הבה נלך ונקרא ונביא לכאן את המילים הלועזיות שנהגות בעברית (ובמקור, לא מצאתי הבדל) עם טעם בהברה הרביעית מהסוף. מה שיש לי מסריקה חפוזה של מגירות המוח, חוץ מכמה שמות (וולדיסלבה, אולי ברוניסלבה, אני לא בטוח איך מטעימים, כריסטינה אגרסגי [ויקיפדיה]), וביורק [ויקיפדיה]), זה אימובילייזר, השיבוש הישן והנחמד שלו אימבולייזר, ופומפרניקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשם דובי, אני נעלב מכך שבקטגוריית השמות לא ציינת את ''קננגיסר''. נתת לי אתגר - אני אנסה לחשוב על מילים שאינן שמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בעצם קשור לתגובה 597394 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילים ממקור לועזי עם הטעמה על ההברה השלישית מהסוף יש בשפע: מתמטיקה, אוניברסיטה, לוגיסטיקה, ועוד הרבה. האתגר הוא למצוא מילים עם ההטעמה הנ"ל ממקור עברי, או מילים בעברית (מאיזה מקור שהוא) עם הטעמה על ההברה הרביעית מהסוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, כאילו איצ'יקידנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד. אבל אני חושב שאם ישראלי ממוצע יאמר את המילה הזו מחוץ למנגינת השיר, הוא ישים רק טעם משני על ההברה הראשונה, וטעם ראשי על השלישית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו שנולדנו צ'חצ'חים1 עדיין מלאי התפעלות2 מהשיר. 1 אתה מקבל שתי הגייות בווידאו אחד, ישראלית ופולנית (כולל השם דודו טופז) 2 נחשב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי! מילים עבריות לחלוטין עם הטעמה על ההברה השלישית מהסוף: מישהו, איכשהו, מתישהו, וכו'. והשוס הגדול - מילה בעברית עם הטעמה על ההברה הרביעית מהסוף: איפשהו. כן, כל הדוגמאות האלה הן של שתי מילים שהצטרפו לאחת, אבל אפילו האקדמיה אומרת שאלה מילים כשרות לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד. זה גם מסביר למה מקובל לשבש את ההגיה ולומר ״מישו״. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם היה כנראה איזה פאב או מועדון (הכרתי רק דרך סיסמה על סטיקר) ''אנשו'' - המקום שאליו יוצאים כדי להגשים את המשאלה לצאת לאנשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, מצאתי הוכחה. ועכשיו שוב מי שרוצה לצאת לאנשו יכול, רק צריך להצפין אם הוא לא מטולאי או מג'דל שמסאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הוא נמצא כבר בסביבה, הוא יכול להמשיך בכביש, לפנות פעם אחת שמאלה, פעם אחת ימינה ולהגיע לסוף העולם שמאלה (במשגב עם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההטעמה התקנית של "איפה" היא http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%... מלרעית ולא מלעילית כפי שמקובל בלשון הדיבור. איפה בעצמה היא הלחם עתיק של אי+פה, כך ש"איפשהו" היא הלחם משולש (שאיננו מוזכר במפורש, אגב, בתשובת האקדמיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו. בפסקה האחרונה אתה רואה שהאקדמיים נעים בחוסר נוחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם קננגיסר וגם פומפרניקל הם מלעיל כפול: חיבור של שתי מילים מלעליות. יש טעם על ההברה הראשונה ועל השלישית. האם לכך התכוונת? אם כך, אני בטוח שתוכל למצוא מילה איסלנדית עם טעם בכל הברה רצויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שגם בגרמנית וגם בעברית לא שמים שום טעם על ההברה השלישית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ועל איסלנדית אני לא יודע הרבה, אבל הפינית, עד כמה שאני יודע, משלבת באכזריות שני כללים: הטעם תמיד על ההברה הראשונה, ומחברים מילים חופשי. אם הולכים על סלבריטאים לא מאוד ידועים, אפשר לציין את המלחין הזה. עד כתיבת התגובה הזו חשבתי שגם שמו הפרטי וגם שם המשפחה שלו הם ארבע-הברתיים, אבל כאן גיליתי שטעיתי בשמו הפרטי, ובעצם מדובר בחמש הברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח למצוא! דווקא באנגלית יש הרבה מילים כאלה, למשל: dictionary, television, inventory. בזכות דוגמת ה"אימובלייזר" (המצוינת) של ירדן, נזכרתי היום בזמן הסידורים להיכנס לחשמלאי רכב ולטפל בבעיה עם השלט של האזעקה, שאני מזניח כבר שנתיים לפחות. לפחות משהו אחד טוב יצא מזה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צורת הריבוי של שם עצם עם הטעמה על ההברה השלישית מהסוף היא לפעמים1 מילה עם הטעמה על ההברה הרביעית מהסוף. למשל: קונטרבסים, ג'נוסיידים (וגם ארטישוקים, לפחות בחוגים מסוימים). הטריק הלא-ממש-חוקי הזה נותן לנו מלה עם הטעמה על ההברה החמישית מהסוף: אימובילייזרים. האם יש בעברית דוגמה "נקייה" - כלומר שלא דרך צורת הריבוי - להטעמה כזו? ______________ 1. אבל לא תמיד: אנטיביוטיקה -> אנטיביוטיקות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שאף אחד לא מנסה להגיד ''צ'רלי הצליח לגנוב את המכוניות על אימובילייזריהן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מה שבאמת צריך בעברית הוא שמות לילדים עם ארבע הברות כשהשנייה מוטעמת. מצידי אפילו לצרף סיומות חיבה, נניח ''כרמלושצ'יק''. ילד עם שם כזה יזכה שישירו לו בלי מליסמות, ושאר התעללויות בשם ובלחן, את שיר הילדים הנודע ''יום הולדת למילושביץ', השמחה לילדים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דוגמא להטעמה על ההברה השלישית מהסוף: קורס הקצינים של הג'ובניקים בבה"ד 1, שהיום נקרא "מגמת נחשון", נקרא עד לפני כמה שנים "קורס קצינים בסיסי", עם בי"ת פתוחה (קמוצה?) ומוטעמת ב"בסיסי". אין לי מושג למה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, רק עכשיו ראיתי שכתבת בעצמך על התופעה הנ"ל. :-( | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, לא מעלים לוועדת הדחה על העבירה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה לא ממש קשורה. בחיפוש באינטרנט לא מצאתי תשובה. בהגיה תקנית, איפה אמור להיות הטעם ב"אחת-עשרה" וכו'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד חשדתי שמידענות זה לא באמת מקצוע. עכשיו הדגמת שזו אמנות נשגבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
;-) תודה. האמת, חיפשתי תיעוד כזה של דן כנר (האוטוריטה הגבוהה ביותר, לא?), אבל התייאשתי אחרי שתי דקות חיפוש. פרחי המידענות שמסתובבים באייל מוזמנים לנסות את כוחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י הדודה תוכל לקבל תשובה מוסמכת מרונן הירשלר אם תחייג 1455 בזמן המתאים. זה אמנם יעלה לך 51 א"ג אבל בשביל זה הרי המציאו טלפונים בעבודה. כהרגלי אני חייב להתלונן גם הפעם: למה, לכל הרוחות, החליטו להחליף את קולה של ראומה אלדר? ולמה התעריף הגבוה הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שקהל היעד לשירות נשאר מי שאין להם חיבור לאינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאוריה סבירה (בעיני אדם אחד לפחות): בגלל ההוא שרץ בבוקר אל הגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמא שלי קוראת לי בשם שמבוסס על הגירסה באידיש של השם שלי (שהוא עברי מהתנך). זה משונה, כי אמא שלי בכלל לא יודעת אידיש, וגם השם שלי לא כל כך נפוץ בשפה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הכוונה למשהו כמו "רוֹחלה" אז זה נפוץ מאוד (אז כנראה שאת מתכוונת למשהו יותר אקזוטי...3). וזה חלק ממגמה כללית יותר בישראל, של שמות חיבה שהם גרסה לועזית לשם העברי. שימוש בגרסה האנגלית, כשיש כזו, הוא ממש גורף בחלק מהשמות - רייצ'ל, רֶבֶּקָה, תֶרֶזה 1, שרה-בהגייה-אנגלית2; לקרוא לי "ג'ורדן", למשל, נראה לאנשים מסוימים כל כך סתמי שהם עוד בנו שמות חיבה על גבי זה! אבל משום מה לא אייזק, אייב, וג'וני. לפי הדוגמאות הספורות האלו אולי זה משמש כמין ברירת-מחדל לשם חיבה, אם אין ברירת-מחדל מן המוכן - איציק, אבי, יוני. 1 לא באמת הגרסה האנגלית של "תרצה", אבל מסתבר שקרבה פונטית מספיק טוב. 2 מודגשת, כולל הרי"ש - אחרת כנראה זה לא מספיק שונה מהעברית... 3 עבדתי פעם עם שרה אחת, ועם אוסי אחת, ואוסי קראה לשרה בחיבה "שוּרֶל". שרה אמנם היתה ממוצא אשכנזי בלי ספק, אבל דור שלישי בארץ, ואוסי היתה בכלל ממוצא מרוקאי4. אני מניח שזה היה מין פרודיה מצד אוסי על אשכנזיוּת. 4 ואכן, ההברה האחרונה בכינוי נהגתה בתנועת e מלאה, עם כל הלב, ולא באפס-תנועה קמצני כמו ביידיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה יותר נדיר מרוחלה ושורל. למעשה אני מכירה את הגירסה היידית רק כשם משפחה, ומנחשת שאם זה היה שם משפחה בטח הייתה פעם סבתא אמיתית בשם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ורדי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ג'ורדן", ובעברית, "יורדן" (ואם ממש נתעקש: הנהר (?) שיורד מדן (עד לים המלח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הירמוך יורד מהמוך והירקון יורד מהקון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שה''ירדן'' נגזר מ''ירד'' ונוספה לו האות נון מטעמי נוחות ההגיה, לפני שנחל דן קיבל את שמו משבט דן שהיגר לשם מדרום הארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שכל השפות הזרות משתמשות בשם שמתבסס על "יורדניס" היווני. לא בדקתי בדיוק מה המקור לשיבוש. נראה שהירמוך נקרא בשפות זרות "ירמוק", בהתבסס על "ירמוכּ" הערבי. שוב - מבדיקה שטחית. הירקון זכה לשלל שמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה פעמים קמץ בעברית מתועתק לתנועת O (כמו בהגיה אשכנזית) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתנו לי את הכינוי הזה למרות שהייתי מסופר קצר והלכתי עם החולצה הצבאית כשכל כפתוריה רכוסים, והייתי, למעשה, רחוק מאוד באופי שלי מהטיפוס בגילומו של אורי זוהר. אז לא נותרה לי ברירה אלא לצפות שוב ושוב בסרט ''מציצים'' כדי לדעת במה מדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהיה: למה צריך לצפות "שוב ושוב" בסרט כדי להבין מה מדובר? לתומי חשבתי שמספיקה צפייה אחת כדי להבין במה מדובר, ושצפיות חוזרות נועדו להנאה או לרכישת בקיאות גדולה בסרט. ואולי צריך לצפות שוב ושוב כנגד "הפוך, גוטה, הפוך"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי סיבות: 1. התחילו לצעוק לי "גוטה! גוטה!", ולא ידעתי שצריך לענות "אני באאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!1". 2. כשהיינו נשארים שבת היו חברה' שהיו מביאים סרטי וידאו, ו"מציצים" היה פופולרי מאוד, אז צפינו שוב ושוב גם בשביל חיילים שאיתרע מזלם והיו צריכים לנטוש את הצפייה ולהתחיל לשמור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |