מזוז: ''סגרתי תיק שרון בגלל היעדר ראיות'' | 1982 | ||||||||
|
מזוז: ''סגרתי תיק שרון בגלל היעדר ראיות'' | 1982 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
האם מסתבר כאן שאכן יש רדיפה של הפרקליטות אחרי הימין ? התיק, לפי פרשנותו של מזוז הוא עורבא פרח. אין שוחד ואין כלום. האם זה לא מאיר באור אחר את העמדתה של מרגלית הרשפי לדין? |
|
||||
|
||||
האם מסתבר שאנשיו שרון השתלטו על משרת היועץ המשפטי לממשלה. והשוחד לא נגמר אצל שרון. |
|
||||
|
||||
הידיד התימני הנחמד שלה. |
|
||||
|
||||
ההחלטה ממש מצחיקה. מזוז בעצם אומר, בין היתר, שלגלעד הגיע הכסף הרב. שהשכר לא היה מופרז. ". מהות הפרוייקט והיקפו העצום; כישוריו, תפקידו ואיכות השירותים של גלעד בפרוייקט; התשלומים ששולמו לגורמים אחרים בפרוייקט; מתכונת ההעסקה שנהגה בפרוייקט ונסיבות חתימת ההסכם בין אפל לגלעד - כל אלה אינם תומכים כלל בחשד של העסקה פיקטיבית כאמצעי עקיף לתשלום שוחד לשרון. אפל מסביר את העסקת גלעד בהכרות האישית ובאמון האישי שרחש לגלעד, ובהערכה הרבה לכישוריו. קבלה לעבודה והעסקה על בסיס הכרות ואמון אישי הם בגדר תופעה רווחת, ואינם חריגים. ראינו כי זה דפוס העבודה של אפל גם עם שאר צוות הפרוייקט, וזה גם ההסבר שסיפק " למה לא לתת לבית משפט לקבל את ההחלטה? |
|
||||
|
||||
בית המשפט גם עמד על המבחן (האחיד) אותו יש להפעיל לענין העמדתו של אדם לדין, הוא מבחן "האפשרות הסבירה להרשעה". בשל חשיבות הדברים לענייננו, אביא מדברי בית המשפט בפרשה זו - שעסקה אף היא, כאמור, בשאלה של העמדה לדין של ראש ממשלה - כלשונם: "העמדת אדם לדין אינה דבר של מה בכך, והשלכותיה קשות, אף אם בסופו של דבר יוצא הוא זכאי בדינו. והדברים ידועים... גישת "האפשרות הסבירה להרשעה" מעניקה לתובע שיקול דעת ראוי גם בחיזוי תוצאות המשפט, אם יוגש כתב אישום, שהוא אחד מן השיקולים הנוגעים לעניין. שכן, יש בו, כאמור, לצמצם את מספר אישומי השווא... עצם בחינת הסתברות ההרשעה פירושה התחקות גם אחר אופן החלטתו של בית המשפט במשפט. היינו, הסתברות סבירה להרשעה אין פירושה רק הסתברות סבירה כי על פי חומר הראיות אכן ביצע הנאשם את העבירה המיוחסת לו, אלא הסתברות סבירה שבית המשפט יפסוק שאין כל ספק סביר שהנאשם אשם בביצוע העבירה... הגשת כתב אישום, על אף שהתובע עצמו מעריך כי רב הסיכוי שהנאשם יזוכה על הסיכוי שיורשע בדין, איננה מצב תקין ורצוי. תוצאותיו של ההליך הפלילי, גם אם אינו מסתיים בהרשעה, גורליות מכדי שייעשה "ניסוי" בהגשת כתב אישום." (עמ' 12-10 שם, ההדגשה במקור). מכאן, שאין מקום לגישה, לפיה מקום שקיים ספק בלב התובע בדבר קיומן של ראיות מספיקות להרשעתו של אדם, עליו להגיש כתב האישום, ולהותיר את המלאכה לבית המשפט. על התובע מוטל להעריך בעצמו את הראיות, ובמסגרת זו גם להתחקות אחר החלטתו של בית המשפט בהערכת הראיות ובמשקל שייתן להן, ועל יסוד הערכה כוללת זו עליו להגיע למסקנה, האם אמנם קיימת "הסתברות סבירה להרשעה." |
|
||||
|
||||
הלוואי ועדנה ארבל והפרקליטות בכלל היו מאמצים את הגישה עליה ממליץ בית המשפט העליון כבר לפני שנים ולא ממררים את חייהם של אנשי ציבור כה רבים ומבזבזים את כספנו, לשווא. בשנים האחרונות נדמה לי כאילו עצם היותו של אדם בעל כח ו/או כסף, או קירבתו אליהם, די בהם כדי לזכותו בכתב אישום, ברגע שרק ניתן להיתלות בזנב עילה לכך. לא שחסרים מושחתים אמיתיים שם למעלה. אני עצמי יודע בוודאות על שניים (שאינם ידועים לציבור הרחב), אבל למי יש זמן לטפל בהם כאשר עסוקים במרדפי שווא כה רבים? מצד שני, זוהי רק תחושב מצטברת על סמך הגישה עליה הצהירה הגברת ארבל בתחילת תפקידה כפרקליטת המדינה ועל סמך הצטברות הזיכויים של אנשי ציבור מאז ואולי מישהו הבקי יותר בסטטיסטיקה יביאני לחזור בי. האם תרחיש כזה ייתר תגובה זו? לא ולא, שכן בסופה יש הפניה למשחק חמוד: http://www.popcap.com/gamepopup.php?theGame=zuma . אם הוא ישאל אותכם האם להתקין, אפשר ללחוץ על yes. בדיקה שטחית העלתה שהוא לא מתקין במחשב ריגולונים. |
|
||||
|
||||
ובלשון אחרת(?): נראה לך? אני מנוע, אבל תשמח לדעת שכנגד אחד מהם פעלתי, בדרך לא דרך - כל כך לא דרך שאיני יודע אם זה היה מה שהשפיע בסופו של דבר. כנגד השני, שחטאו רב יותר (אגב, ראש עיר), המקור שלי, לאחר שניסה בעצמו לשכנע עדים להחשף, מסרב לגעת עוד בנושא. |
|
||||
|
||||
לפי הגישה הזו, כל פעם שמישהו מגיש תלונה למשטרה על משהו, חייבים להגיש כתב אישום, גם אם המשטרה לא מצאה כלום, כי למה לא לתת לבית משפט לקבל את ההחלטה? |
|
||||
|
||||
יואב יצחק כבר אמר פעם שאם תשלומים לבנים/בנות של היתה עברה פלילית רבים ו"טובים" במערכת המשפט שלנו היו בצרות. האבל העיקר זה "הדמוקרטיה" ו"שלטון החוק" ודרך אגב האם כבר מצאו את הציפור בננה? |
|
||||
|
||||
אז ארבל טעתה, היא בסך הכל שופטת בבית המשפט החשוב ביותר, שם היא עלולה שוב לטעות בטעות. אגב משהו יודע מה מספר הטלפון של אפל, אני רוצה גם לעבוד אצלו, השמועה אומרת שמרווחים שם לו רע, קצת מעל שכר רעב. מעניין אם הוא משלם חוץ משכר גם ביטוח מנהלים אחרת אני לא סגור האם באמת שווה לעבוד אצלו, וכמובן טלפון סלךולרי והוצאות ביגוד ורכב חובה, במידה והוא לא מוכן אני לא עובד אצלו אפילו בשביל 70 דולר לשעה, אמרתם אלף דולר אמממ.. גם לא, 70 אלף דולר, נו אתם עובדים עלי. מה אתם רציניים, אפל רוצה גם מציצ* רק כךאותי לעבוד אצלך. |
|
||||
|
||||
אצל אפל זה לא המקום היחיד שמרוויחים בו טוב. ושרון אינו היחיד בעולמנו שמרוויח טוב. אבל יש גם רבים שלא עובדים במקומות האלה, ואי ידיעת מספר הטלפון אינה המכשול היחיד שלא מאפשר להם לעבוד שם. |
|
||||
|
||||
1. כל כך רציתי ששרון יועף ע"י מזוז, וכל כך רציתי שאם לא יועף אוכל לומר שהסיבה היא שמזוז שהוא שמאלני שמגן כך על ה"התנתקות". אבל שמעתי את דבריו של מזוז במסיבת עיתונאים, והם נשמעו כל כך משכנעים שלא נתנו לי שום הזדמנות. 2. במאמרי החרון תהיתי איך זה שאפל נתן שוחד לשרון אך שרון לא קיבל את השוחד. דבריו של מזוז היו פסק זיכוי משכנע לא רק על שרון אלא גם על אפל, שנגדו דווקא הוגש כתב אישום, בסעיף הזה. |
|
||||
|
||||
אצלי רק נשארה התהייה על העיתוי. אם הדברים הם כל כך ברורים ופשוטים, למה זה לקח לו כל כך הרבה זמן?? כמה צריך לקרוא ולדון בנושא כזה פשוט, שהמסקנה בו כל כך ברורה (כך לפחות היועץ טוען). הרי זה הנושא הראשון שעמד לפניו מיד עם כניסתו לתפקיד, לפני כארבעה חודשים. הכל כבר היה גמור שם מבחינת חקירות ובירורים, ולא ניתן לומר שהנושא לא היה חשוב ובעל עדיפות עליונה בטיפול. אם ההחלטה היתה קשה, וצריך היה הרבה להתחבט ולהתלבט בה, אז הייתי מבינה שהיה צריך הרבה דיונים ושכנועים. אבל זה נראה בהיר כמו השמש, וההחלטה התקבלה פה אחד. זה רק אני שרואה בתזמון הזה, של זיכוי *אחרי* העברת תכנית ההנתקות בממשלה, ואחרי ששרון פיטר את שרי האיחוד הלאומי, תוך שהיועץ מתערב בהחלטות בית המשפט העליון כדי לאפשר את התהליך, דבר חשוד? הסרת העננה בצורה חד משמעית כזאת, מאפשרת את כניסתה של מפלגת העבודה לממשלה בצעדי ריקוד. והתזמון של הזיכוי כל כך מתאים! אני מצטערת אם אני מכבידה קצת עם הפרנואידיות שלי, אבל כיון שלגבי עדנה ארבל מסתבר שגם היועץ החדש מצטרף לדעתי על כישוריה, אולי אני צודקת גם לגבי דעתי על מניעיו? הם הרי גדלו באותה שלולית. ההסבר שנתן צבי הנדל בזמנו: "עומק העקירה כעומק החקירה" בינתיים עומד במבחן. כאשר ראש הממשלה מספק את הסחורה הוא מקבל את התמורה. נכון, עדיין הוא לא ממש עקר ישובים אבל הוא התקדם מאוד, והרי עדיין אפשר למנף אותו עם התיק של סירל קרן. |
|
||||
|
||||
הייתי דווקא מצפה שראש הממשלה יפסיק עם תוכנית ההתנתקות לאחר זיכויו, מאחר והכל היה לשם הזיכוי, לא? אבל הוא כנראה ימשיך, ובמשנה מרץ (no pun intended). אז מה זה אומר על כל הפרנויה שלך? |
|
||||
|
||||
דווקא צפוי שימשיך בתכנית: א. למהלך שהוחל יש חיים משל עצמו. שרון אינו יכול, אף אם ירצה, לסגת מתכניתו, אחרי שעירב בה את ארה"ב ומצרים, והפעיל כל תרגיל מלוכלך אפשרי כדי לקדם אותה. גם אם שרון ייעלם מחר מהבמה הפוליטית, מהלך ההנתקות לא בהכרח ייעצר. יש לו עוד כמה תומכים בארץ ובעולם, כידוע. ב. אל תשכח שלמשפחת שרון יש עוד תיק שממתין לסיום החקירה, ולהחלטת הפרקליטות והיועץ המשפטי.... יש לשרון עדיין סיבה למצוא חן בעיני הפרקליטות. |
|
||||
|
||||
ממש עוכר ישראל שכמותו, היועץ הזה. כדי לרצות אותו שרון תמיד חייב לפנות יישובים. בעצם בגלל זה שרון מינה אותו כנראה... היועץ גם עושה יד אחת עם הפרקליטות, לדעתך, וזו הסיבה להתקפה ללא תקדים כלפי עדנה ארבל. מסכן שרון, ממש נגרר אחרי הארועים - לא מספיק שהוא לא מבין במינוי יועצים (שתמיד רוצים לבצע משהו פוליטית שלא מתחשק לו לעשות) אלא הוא גם לא מבין שמהרגע שהחל בפעולה, אי אפשר לעצור אותה כשמתחשק. בעסה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאני יכול להבין למה זה לקח הרבה זמן. יש כאן פרשייה שבגינה הוגשו כבר כמה דוחות גם ע''י המשטרה וגם בתוך הפרקליטות, ויש דו''ח מרשיע של הפרקליטה ואפילו טיוטת כתב אישום בעניין זה. כמו כן התקשורת לשה בעניין והזינה אותנו בהמון פרטים וחלקי עובדות במשך הרבה זמן. כדי לעשות סדר בבלגן היה צריך כנראה מזוז להתייחס לכל הדברים שנאמרו ושנכתבו בעניין, ולכן פרסם גם דו''ח ארוך (וכפי שהוא אומר גלוי. כל אחד יכול לקראו), שרק את הסיכום שלו הביא למסיבת העיתונאים. באזניי הדברים נשמעו מאד משכנעים, אבל, כמובן, כל אחד יכול לטעות. במיוחד אני. ואגב, זיכוים של שרון ובנו בעניין זה אינו עומד בהכרח בסתירה לדברי הנדל (אם כי אני אישית, לא בטוח בכך, ומעולם לא העליתי חשד כזה). גם אם שרון ובנו יודעים שאינם אשמים בדבר, ובטוחים בחפותם (ובעניני השוחד הלא כל כך בהירים האלה, כפי שהסברתי במאמרי האחרון, אני בהחלט יכול לחשוב על מצב שהאדם עצמו לא יודע אם לפי החוק חטא או לא חטא), הם עדיין יכולים לחשוש מהתוצאה שיוצאת ממערכות התביעה שלנו. כבר היו דברים מעולם, וזה התבטא כל כך בבהירות בדבריה של הפרקליטה המדליפה ההיא, שקשרה בחקירתה בין מעשה הנלוז ובין דרכו המדינית של הימין, והסכנה לבנה החייל עם שרון יזכה בבחירות. לכן הליכה בדרך מדינית שבפרקליטות ישמחו עליה, תמיד יכולה לעזור. לגם לעזור לחפים מפשע להיות כאלה גם בעיני מערכות המשפט . . . |
|
||||
|
||||
אפשר להבין, אבל העיתוי פשוט מושלם מידי. ארבעה חודשים הם זמן ארוך מאוד. אפילו שבועיים קודם, היו מאוד משמעותיים מבחינה פוליטית. |
|
||||
|
||||
במה היה ניקוי מוחלט שבועיים או שלושה או ארבעה קודם משנה מבחינה פוליטית ? כשאני מנסה לחשוב על כך אולי זה אפילו היה עדיף מבחינתו של שרון. |
|
||||
|
||||
אם התיק המשפטי אמנם משמש כאפסר המכריח את ראש הממשלה ללכת בכיוון הרצוי בקצב הרצוי, אז ניקוי שרון לפני שהתכנית עברה בממשלה, ושרי האיחוד הלאומי פוטרו וחלק משרי המפד''ל התפטרו, היה יכול לגרום לכך שראש הממשלה יחליט שמשאל מתפקדי הליכוד קצת מחייב בכל אופן, ובעצם אין דחיפות להעביר את תכנית ההתנתקות עכשיו. צריך איזשהו הסבר הגיוני לכך שראש הממשלה לא רק מחליף את דעותיו במאה שמונים מעלות, אלא גם מוכן להרוס את הקואליציה היציבה והגדולה שיש לו, רק כדי ליישם באופן מהיר תכנית שאין בה שום הגיון למי שחשב כמו אריק שרון עד לפני כמה חודשים. במיוחד שבכך הוא גם מבזבז את האשראי העצום שהיה לו בתוך מפלגתו, בהתנהגותו המחפירה. הרי היום הליכודניקים מפחדים מפניו, לא אוהבים אותו. כאשר פוליטיקאי מגיע לראשות הממשלה, האינטרס העליון שלו זה לשרוד שם. יש כאלה שהיו מוכנים לוותר על עקרונותיהם כדי ליצור ממשלה יציבה, אבל לוותר על עקרונותיהם כדי לזעזע את הממשלה היציבה שלהם, זה מהלך שדורש הסבר. הסבר אפשרי בעיני הוא שהחרב המשפטית המתהפכת, המתגלגלת מעל ראשו וראש בניו, מאלצת אותו ללכת בתלם מאוד ספציפי. העיתוי המושלם של ההסרה (החלקית) של החרב הזאת, מחזקת את הסבירות של ההסבר הזה. כי הרי גם אם ראש הממשלה רואה פתאום את השמש זורחת מצד שמאל, אין הגיון פוליטי בפעילות החפוזה והכוחנית שלו. הוא היה יכול להשיג את אותן מטרות, בדרך מתונה יותר. (קבלתי הסבר דומה מוותיק ובכיר יחסית בליכוד, שמכיר את המערכת הפנימית כבר כמה עשרות שנים ''הוא עושה את זה בשביל הבנים שלו'' הוא אמר לי) |
|
||||
|
||||
בודאי הסברת זאת כבר, והחמצתי. כיצד את מסבירה את ההתייצבות של רוב שרי הליכוד לצד שרון? היום ראיתי ראיון עם השר הנגבי, ואפילו הוא מסרב לצאת כנגד תוכניתו של ראש הממשלה. |
|
||||
|
||||
הם מ-פ-ח-ד-י-ם. אף אחד מהבכירים לא מוכן לקחת את תפקיד המנהיג של המרד נגד שרון, כי אצל שרון אין כללי משחק, ולכן אי אפשר לדעת מה הוא יעשה במקרה כזה. את כולם מעניינת הקריירה הפוליטית שלהם. לפעמים יותר מהעקרונות שלהם, כמו שראינו אצל השלישיה. אצל הנגבי יש אמנם מחוייבות גדולה יותר לעקרונות, אולם גם הוא לא היה מוכן לקחת מנהיגות נגד שרון במהלך המשאל וגם לאחריו. אולי כי הוא מעריך שעם אדם כמו שרון אין טעם בהתעמתות חזיתית אלא עדיף להמתין לשעת כושר, שתאפשר שינוי מהותי של הדברים. ייתכן גם שהוא כמו כולם, סתם מפחד על עתידו הפוליטי. |
|
||||
|
||||
ההסברים שאת נותנת אינם נתולי היגיון ואולי הם אפשריים, אבל אני לא מאמין בהם. איני מאמין שמזוז כוון את עתוי פרסום הדוח שלו תוך התחשבות בסיבות זרות. אני גם מניח שלעולם לא נדע את הדברים האלה לאשורם. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שאתה צודק. לי קשה להאמין, שתפקיד עתיר כוח בשלב כל כך דרמטי, יפול סתם כך, כפרי בשל בידי אדם הגון וישר דרך, כאשר כל המערכת מסביב רקובה. אבל תמיד יכולים להתרחש ניסים. מכל מקום, כדאי לשמור פינה קטנה של חשדנות בלב. המערכת המשפטית הרויחה אותה ביושר. |
|
||||
|
||||
מזוז הצהיר עם כניסתו לתפקיד שהוא מתכוון לשבת ולעבור על כל פרט ופרט בחקירה, לדון ולהפוך בנושא עד שהוא יוכל לתת תשובה אחראית ומוחלטת שהוא יוכל לעמוד מאחוריה. הוא גם נתן, פחות או יותר, לוח זמנים, ואף עמד בו. אז עכשיו זה רע שהוא יסודי? אני האזנתי למזוז, ואף קראתי (ברפרוף) את המסמך שפורסם בידיעות, ואני השתכנעתי מדבריו. כמובן שאת תאשימי אותי שזה בגלל שאני תומך בהתנתקות. מה לעשות שאני מטיל ספק בכך שהתוכנית הזאת תצא לפועל בין כה וכה. |
|
||||
|
||||
לוח הזמנים של היועץ אאל"ט היה אמצע מאי, מעט אחרי המשאל. (אני זוכרת שעו"ד בלום רצה להגיש עתירה שהמשאל ידחה בשבועיים, עד אחרי מתן ההחלטה). נראה לי גם, שעיתוי המשאל לא היה בלתי קשור. אחרי הוודע התוצאות של המשאל, זה נדחה עד אחרי העברת ההחלטה בממשלה. מקרי? אולי. אולי לא. כדי להבטיח את המשך הביצוע, יש את התיק של סיריל קרן. אם כי אני מאמינה (ומקווה) ששרון יפול לפני שניתן יהיה לבחון את העניין. |
|
||||
|
||||
אם תקראי את המסמך בן 80 העמודים את תראי שהיועץ עשה עבודה מאוד יסודית ולא מפליא שלקח לו הרבה זמן. זה שהיועץ הגיע למסקנה שאין מספיק ראיות להרשעה זה לא אומר שזה היה כל כך חד וחלק ושאפשר היה לסגור את זה בשבועיים. |
|
||||
|
||||
האם היה איזשהו עיתוי מתישהו בחודשיים-שלושה האחרונים שפרסום ההחלטה של מזוז בו *לא* הייתה מתפרשת על ידי בעלי עניין כזה או אחר כניסיון להשפיע? הרי אם מזוז היה מפרסם את ההחלטה שלושה ימים לפני ההצבעה בממשלה, ושרון בכל זאת היה מפטר את שרי האיחוד הלאומי כדי להעביר אותה, היית טוענת שמזוז נתן "רוח גבית" לשרון לבצע את המהלך הזה, והוא תוזמן היטב כאילו כדי להסיר את העננה הזאת מעל שרון, כאילו הוא מנסה להעביר את התוכנית רק כדי להמנע מכתב אישום. בקיצור, את נאחזת בקש, ושום החלטה לא הייתה מספקת אותך בשום תזמון. מה שחשוב לך זה שימשיך להשפך דם על האדמה היקרה שלך בשטחים הכבושים, וזהו. שום דבר אחר לא מעניין אותך. שרון עושה מהלכים שהם על גבול התאבדות פוליטית. האם לא יתכן שהוא עושה זאת כי עם הגיעו לגילו המופלג, הוא הבין משהו שאת עדיין לא הבנת? לא, זה לא יתכן. לך, הרי, יש את האמת המוחלטת. איך אמר פייגלין? בלי המשקפיים האמוניות שלכם, אי אפשר להבין בכלל מה קורה פה. |
|
||||
|
||||
כן. היה עיתוי כזה. אמצע מאי. אני מנסה להבין את התנהגותו המשונה של ראש ממשלתנו. משונה -לא רק מפני שהפך ליונה, שרואה עין בעין עם יוסי ביילין, אלא משום שהוא אינו מתנהג כמי שרוצה לשרוד. הוא מתנהג בברוטליות פוליטית, שגורמת לו לאובדן האשראי בבסיס הכוח שלו, ללא כל צורך אקוטי נראה לעין. "התאבדות פוליטית" כפי שאתה קורא לזה, היא לא התנהגות המאפיינת פוליטיקאי, כשכל האופציות הפוליטיות פתוחות בפניו, כמו אצל שרון. אחת האפשרויות אותן אני בוחנת כדי להסביר את זה היא שמשהו חיצוני מכריח אותו להתנהג כך. למשל: הלחץ המופעל עליו על ידי המערכת המשפטית, שאין לי ספק בהטייתה הפוליטית. (גם מזוז, מסתבר, מסכים לדעתי זו על החבורה שהקיפה את עדנה ארבל). שרון מעריך, ואולי יודע, שרק התנהגות בהתאם לציפיותיו של ממסד זה, יכולה לגרום לכך שלא יוציאו נגדו כתב אישום, שיגמור את הקריירה הפוליטית שלו מייד ובקלון. אם מזוז היה מנקה אותו מיד אחרי המשאל, ובכל זאת שרון היה ממשיך לשעוט אל ההתנתקות, הרי הייתי מסירה את ההסבר הזה מעל הפרק ומנסה לחשוב על הסבר אפשרי אחר. גם עכשיו אני לא בטוחה ש*זה* ההסבר הנכון להתנהגות שרון, אני לא קוראת כליות ולב. אבל בינתיים לא קרה שום דבר שסותר לי את האפשרות הזאת, על אף שזה היה אפשרי. |
|
||||
|
||||
אם מזוז היה מפרסם את החלטתו בתחילת מאי ושרון היה ממשיך לדוש בדרכו, היית טוענת שמזוז פינה לשרון את הדרך לפעול כך בלי שיאשימו אותו בשחיתות. בסוף נגלה ששרון חולה במחלה סופנית, וברור לו שאין לו עתיד פוליטי בכל מקרה - אז לפחות שיעשה משהו חיובי לטובת המדינה הזאת. האמת היא שההתנהגות שלו מאוד תואמת מה שהיינו מצפים מאדם שאינו מתכוון להתמודד על עוד קדנציה. הממ... בכל מקרה, לפי התזה שלך, עכשיו שרון צריך לעשות כל מה שאפשר כדי למסמס את ההתנתקות, כי כבר אין שום דבר שיכריח אותו לבצע אותה. ומי כמוך יודעת שלחץ מהאמריקאים זה ממש לא מה שצריך להזיז לו. אה, אגב, שרון וביילין רחוקים מלהסכים על דרך הפעולה הנכונה. שרון מדבר על עזה וזהו, ביילין מדבר (אם בכלל) על עזה תחילה. שרון מדבר על העתקת ישובים מעזה ליו''ש, וכל אדם שמאלה מלפיד היה (והינו) מתפלץ מעצם המחשבה על האיוולת הזאת. |
|
||||
|
||||
בדו"ח של היועץ המשפטי לממשלה 1 הוא כותב כך: "לשם הוכחת היסוד הנפשי הנדרש לעבירה של קבלת שוחד, יש להוכיח קיומה של מוּדעוּת אצל שרון הן לעצם קבלת טובות ההנאה האמורות (המתת), והן לכך כי אלה ניתנו לו "בעד פעולה הקשורה בתפקידו". " כלומר, העובדה שבנו של שרון קיבל כשניים וחצי מליון שקלים תמורת עבודה של פחות משנתיים, גם בהנחה ששרון מודע לכך, אינה נחשבת ל"יסוד נפשי"; שהרי גם אם איש ציבור מקבל שוחד בסכומי עתק, כל עוד לא הוברר לו באופן מפורש שהשוחד ניתן "בעד פעולה הקשורה בתפקידו", הכל כשר בהשגחת היועץ. "שמור לי ואשמור לך", אסור. "אשמור לך, ואתה עשה כרצונך" - כשר. |
|
||||
|
||||
כבר כתבתי ואכתוב שוב: כל עוד יש לפוליטיקאים מה למכור יהיה מי שיקנה. זהו כמעט חוק טבע. לפוליטקאים יש שליטה על כמעט כל קרקעות המדינה ועל כל היתרי הבנייה. יש להם שליטה על פתיחת כל עסק וסגירתו, ועל ההטבות שניתנות לו. יש להם שליטה על הכל. בעצם, אדם שרוצה לא לשחד פוליטיקאים בארץ צריך פשוט לא לעשות עסקים כאן. אין שום אפשרות אחרת. איש עסקים שלא מחזיק כמה פוליטיקאים על רשימת מקבלי המשכורות / תרומות שלו הוא טיפש וסופו להכשל. כל הדיון הזה על שחיתות, אצל אנשים שאינם מוכנים לקבל את עקרון ההפרטה הם דיבורי סרק. |
|
||||
|
||||
אכן, אפשר היה -מלכתחילה- למכור את המדינה לדודי אפל בהקפה, ואז בשביל מה כבר יש לשחד? :) |
|
||||
|
||||
יש שיטות חינוכיות מלבד ''עירפו את ראשו''. |
|
||||
|
||||
את זה תגיד לאלו שרוצים לתפוס את המושחתים ולמלוק אותם. אני רוצה שלא יהיה סיבה לשחיתות. |
|
||||
|
||||
רמז: האי היווני אינו קרקע של המדינה. זה נרמז משמו: "האי היווני". |
|
||||
|
||||
מי שחושב שהוא יוכל להקים פרוייקט בעלות של פי שלוש מהעלות של פרוייקט דיסניוורלד בהונג קונג לא ממש משקיע מחשבה בכמה מליוני דולארים עלובים http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/440164.html |
|
||||
|
||||
מי שחושב שהוא יוכל להקים פרוייקט בעלות של פי שלוש מהעלות של פרוייקט דיסניוורלד בהונג קונג משקיע מחשבה רבה איך כמה מליוני דולארים עלובים יכולים לעזור לקיצורי דרך והטבות שונות. |
|
||||
|
||||
בשביל להשקיע מחשבה ב''איך כמה מליוני דולארים עלובים יכולים לעזור לקיצורי דרך והטבות שונות'' צריך להיות שפוי במידה מספקת. הפרוייקט הזה, כמו שהוא מתואר, לא נראה כפרוייקט שתוכנן ע''י אדם שפוי. |
|
||||
|
||||
לרגל החלטתו של היועץ המשפטי מני מזוז, ומאבקו של יואב יצחק ואחרים וטובים בשחיתות במערכת המשפט ניצחון ההגינות אמרתי לכם - יואב יצחק אתר הבית של הכותב: http://www.michael-sharon.com ספרו המהפכני של הכותב אודות המערכת הרגשית ומקורות הפסיכוינירוזות (אנגלית) |
|
||||
|
||||
כל השמאל למעט בודדים חפויי ראש ואבלים .. לעומתם הימניים למעט הימין הקיצוני שמחים ועולצים. אלא ,שמזוז עשה דבר מה מופלא ,הוא פשוט סוף סוף בחן את הדברים לפי קני מידה מיקצועיים ,היינו תקפותם של הראיות ותו לא. על עצם העובדה שארבל בתחילה חשבה לא להגיש דו''ח ושינתה את החלטתה ,צריך להגיש בג''ץ- וצריך לברר מה היתה הסיבה האמתית לתפנית. צריך להבין ששלטון החוק הוא הכלי היחיד ששומר עלינו מעריצות השלטון,אין שום ספק שענן כבד מוטל על ארבל. לגבי שרון ,אף שלא נמצאה תשתית ראיות מספקת ,אפשר לומר שעצם התופעה שבה בני שועים וגדולים מקבלים ג'ובים או כל מיני מתנות ,היא תופעה מסוכנת ומיאשת ,שרון אינו איש דוגמת בגין ז''ל שהיה ישר דרך- גם לא לוי אשכול ז''ל ועוד רבים וטובים שהיו נקיי כפיים. ויש לגבי שרון גם פרק ב (התיק הנוסף),ושום דבר עדיין לא נגמר. הדבר היחיד המאד ברור הוא שעדנה ארבל ביישה את המיקצוע שאותו היא חשבה לרומם ,ולכן המאשימה שלא עשתה מלאכתה בנקיון דעת ראויה עתה לבדיקה ע''י שלטון החוק עצמו ,מתוך חרדה שמא נפלה טעות בעצם בחירתה לבית המישפט העליון. |
|
||||
|
||||
עכשיו יש סכנה חדשה: התמקדות בעדנה ארבל והתעלמות מכל השאר. עדנה ארבל רק שכללה (בסמכות וברשות!) את מה שלימדו אותה קודמיה וקודמותיה בבית המשפט העליון ובפרקליטות. שכחתם את פרשת אבישי רביב? את בית המשפט העליון שמינה את עצמו למחוקק ומגן הציבור מפני הכנסת? |
|
||||
|
||||
מני מזוז ממשיך את דרכם הנלוזה של יוסף חריש ואליקים רובינשטיין לשרת את העומדים מעליהם ולא לפעול עפ''י דרישות החוק הישראלי ועיקרון השיויון בפני החוק. זה לא ענין של ימין ושמאל, זה לא שייך לדרכו המדינית של שרון. זה ענין של העמדה לדין כל אדם שיש חשדות נגדו, גם אם הוא בעל סמכות וכוח. עדנה ארבל ביצעה נאמנה את תפקידה, ובמדינתנו הרקובה היא זו שחוטפת על הראש ומגונה על כך שלא התקפלה בפני הפריץ. גועל נפש. |
|
||||
|
||||
עוד חוות דעת בלתי משוחדת. |
|
||||
|
||||
את זה אתה אומר על סמך קריאה בתיק החקירה? |
|
||||
|
||||
חנה קים קראה: |
|
||||
|
||||
גם מני מזוז קרא: דיון 1982 |
|
||||
|
||||
גם עדנה ארבל קראה.והיא קוראת יותר טוב ממזוז. |
|
||||
|
||||
שיהיה. הנקודה היא שארז לנדוור לא קרא (לפחות כך נראה לי), וזה לא הפריע לו לקפוץ למסקנות. |
|
||||
|
||||
לא צריך להתעמק בתיק כדי לראות שמשהו רקוב בממלכת דנמרק אם פוסלים לחלוטין את כל הראיות הקיימות. המיקרה הזה מצטרף לשרשרת של מיקרים שבהם לא הוגשו כתבי אישום כלפי פוליטיקאים ואישי ציבור במקרים שאזרח מן השורה היה עומד לדין. |
|
||||
|
||||
ואולי הוא מצטרף לשורה של מקרים שבהם חקרו פוליטיקאים במקרים שבהם לא היו נוקפים אצבע כנגד אזרח מהשורה. אני לא מנסה לסנגר על פוליטקאים בכלל או על שרון בפרט, אך הקביעה החד משמעית שיש צורך להגיש כתב אישום (כמו גם הבג''צים האוטומטים של הפינסים למינהם) נראית לי מגוחכת. |
|
||||
|
||||
איזו מן גישה זו? צריך לקרוא את התיק כדי לדעת אם פסילת הראיות הקיימות היתה מוצדקת או לא. לפי דברי מזוז, החוקרים במשטרה המליצו לסגור את התיק בהעברתו לפרקליטות, וכן הפרקליטות (בראשות פרקליטת המדינה) המליצה פעמיים בעבר לסגור את התיק, ורק לאחר 3 חודשים מההמלצה האחרונה לסגירה נוסחה המלצה חדשה בפרקליטות להעמדה לדין (וזאת ללא ראיות חדשות), שאותה בדק מזוז. נראה אם כן שבמקרה של אזרח מן השורה התיק כבר היה נסגר 3 פעמים. |
|
||||
|
||||
אזרחים מן השורה מרויחים עשרות אלפי דולרים בחודש,מעבודה אצל דודי אפל.למעשה דודי אפל משלם עשרות אלפי דולרים לחודש,למאות אלפי ישראלים. בגלל זה יש להם כסף לשלם לפרקליטות,שתסגור להם את התיק. גם אין להם שורה של מגבלות,המפלות את שרון בגלל הקשר בין הון ושלטון. |
|
||||
|
||||
It is all depends on who is the “paritz”….
To your approach Sharon is the “Paritz” but for many others the Paritzs” are Peres, Bailin, Sarid, Avnery and many more that are related to the Left’s Law and Newspapers Hegemony. So as much as Mazuz is “His Master’s Voice”, an assumption that I simply do not believe in, so Arbel is “His Master’s Voice”… Sorry, I DO BELIEVE IN THE LATER ONE! Be smart, do not go there, this sword is dual edge, you know… |
|
||||
|
||||
מספיק לקרוא את מעריב, שופר השחיתות והלאומנות, כדי לראות שאין ''הגמוניה'' תקשורתית ובודאי לא שייכות לשמאל. |
|
||||
|
||||
Really?
It is enough to read Haaretz and Yediot to be very much convinced that the Left’s ‘Newspaper Hegemony’ do exist, Ho yes, it do exist, big time. Maariv is a ‘Center’ newspaper and usually it is pretty balanced though you could find articles leaning sometimes to the Right and sometimes to the Left. So, out of the three major and most influential Israeli newspapers two are definitely Leftists (All of it inside out) and one is a ‘Center’. So how come you are opposing my posting? Have I said something that is not anchored in the fact and truth? Well, I know, the truth may be painful, but hey, consider that, it may free your mind as well… ...and we did not mention the TV stations yet, right? Miki, Yavin, Even…..and the list goes on and on. |
|
||||
|
||||
מעריב אולי יכול לפרסם מדי פעם מאמרים שמאלנים לשם איזון כביכול, אבל הקו הכללי הוא בו הוא ימין מובהק. ידיעות הוא עיתון מרכז והארץ הוא אכן מעוז שפיות של השמאל. בטלויזיה יש חלק נכבד לפרשנים ימנים, ביחוד בתחום המדיני - אהוד יערי, רוני דניאל ועוד. כך שהדיבורים על שליטה שמאלנית באמצעי התיקשורת הם שטות והבל מוחלטים. |
|
||||
|
||||
כשאתה כל כך רחוק שמאלה, הכל נראה בימין. |
|
||||
|
||||
יש בישראל עוד לפחות עוד שלוש עיתונים ששכחת, הצופה1, מקור ראשון2 ושבע3 (וזה בלי להזכיר את העיתונים הרוסיים והחרדים). אולי העובדה שהם נמכרים פחות אומרת משהו על בחירת הקוראים? |
|
||||
|
||||
דן בן-אמוץ סיפר שפעם בזמן מבול פתאומי הוא תפס מחסה מתחת גגון של קיוסק עיתונים. איש אחד ירד בזריזות מאוטובוס ורץ לתפוס מחסה לידו. האיש הזה בדק בעצבנות את כל העיתונים, בסוף בחר בגליון ''הצופה'', שילם, שם אותו מעל ראשו ויצא אל הגשם. באותו רגע המבול נפסק. |
|
||||
|
||||
Actually I thought about noting the other newspapers as you have mentioned.
A second thought brought me to eliminate those newspapers from the list. I am not precisely sure but it seems to me that Maarive, Haaretz and Yediot are taking nearly 70% of the Israeli daily newspapers’ circulation combined. Noting the other newspapers would take the statistics to its level of misleading results. It should be clear to you that if we to mention 10 newspapers but 7 of them are taking 30% of the readers’ market and 3 of them are taking 70% of the readers’ market (Estimated) therefore bringing forward them all as one package is like portraying a face of balanced approach in the Israeli media while actually it is misleading and untrue weight-wise. Being an avid reader of all the three big once (on a daily basis) as well all the others that you have mentioned I would say that:….. Yediot used to be balanced newspaper about 15-20 years ago, since then the newspaper went through a serious metamorphosis and it definitely should be considered as undercover (circulation consideration is trying to hide it unsuccessfully)soft Leftist’s approach newspaper. Haaretz Newspaper is in no doubt taking the Leftist approach and sometimes even leaning towards the extreme, hard Left, an approach that is expressed by some of its journalists ((Gideon Levi, Amir Oren, Amira Hess (BTW I do like very much hers companionate writing style) and others)). Maarive is the big question mark on the equation and about it the jury is still out. I am leaning towards the approach that says: It is a ‘Center’ approach newspaper. The above is portraying the objective approach; sure enough we may find others that will try to shake up my assumptions from all sort of personal inclinations. |
|
||||
|
||||
אם כך היית צריך להוריד גם את "הארץ" מהרשימה. ידיעות אחרונות לבדו מקבל, על פי סקר TGI לשנת 20031, 44.6 אחוזי חשיפה בציבור. מעריב מקבל כ-25 אחוזי חשיפה. הארץ מקבל רק כ-8 אחוזי חשיפה בכלל הציבור. בלי הארץ, אנחנו מקבלים עיתון אחד גדול בעל נטייה מרכזית, ועיתון אחד שני בגודלו בעל נטייה מעט ימנית. גם כן מאפיה שמאלנית... |
|
||||
|
||||
First is first, I never called the Leftists Newspapers a ‘Mafia’ I have called them ‘Leftist Hegemony’, the difference in Negative/positive/criminal connotation is obvious.
Due to the fact that you are insist on categorizing Yediot in the ‘Center’ and I am saying that Yediot is Leftist Newspaper I have no other choice but to get into the bean counting, so here it is (I have picked up journalists names randomly and incidentally): Yediot’s Leftist Journalists (Left and extreme Left): Yair Lapid Silvy Keshet Meyir Shalev Gidi Vitz Yuval Karny Tzadok Yeheskeely Hen Shalita B. Michael Oded Shalom A. B. Yehoshua Shlomi Eldar Orli Azulai Ofer Shelah Mordehi Gilat Ori Orbach Yediot’s ‘Center’ Journalists: Nahum Barnea Shimeon Shifer Sima Kadmon Sever Plotzki Yediot’s ‘Right’ Juornalists: Ori Elitzur (My apology to the journalists mentioned above in case I have misspelled their names). Sure enough Yediot is having more Journalists but the ratio between Left and Right will remain basically unchanged. Luckily for Yediot many people are buying and reading Yediot due to the obvious recognized and appreciated quality of the newspaper ‘Center’ Journalists like Nahum, Shimeon, Sima and Sever, without them? Well, I suspect Maarive would have come into the 44% circulation range instead. Oh, sorry, almost forgot Dana Spector, she is hilarious. In addition and that is personal, I have found the Yediot’s fonts and pages/paragraphs format easier, more pleasant to the eyes then Maariv’s. |
|
||||
|
||||
אורי אורבך הוא שמאלני או שמאלני קיצוני? |
|
||||
|
||||
That is up to the beholder's eye
|
|
||||
|
||||
אתה רציני? אז אם אתה יכול, נמק מדוע האיש שמאלני (או שמאלני קיצוני) עפ"י השקפת עולמך. |
|
||||
|
||||
רוב מי שמנית, גם בימין וגם בשמאל, הם בכלל פובליציסטים ולא כתבים. יתר על כן, אינני יודע לפי מה אתה שופט את העמדות הפוליטיות של כתבים מסויימים, אבל מהיכרות אישית שלי עם כתבים אחרים, יש ביניהם רבים גם בימין וגם במרכז. ברשותך, לא אנקוב שמות משום שמדובר באנשים שעמדותיהם הפוליטיות אינן דבר ציבורי ולא אני אהיה מי שעושה להם אאוטינג. |
|
||||
|
||||
Maybe here is the problem; you know “Them” personally. I do not know “Them” at all. כבר מעל 10 שנים שאני לא קורא עיתון כתוב, גם אם מבקשים ממני לקחתו בחינם בתחנת דלק. הדגים המלוחים כבר מזמן מסרבים להעטף בנייר זה.All I do know is “Their” articles and I am judging journalists/publicists usually by their most important output, their articles. On the other hand you may be correct but not from the same angle’s view yours (and mine) intention is seems to be. Calling many of the Israeli Journalist Leftists is doing unjust with the term. I am not going to get into terminology issues here but my senses and feelings telling me that any relations between the term Left and many of our Journalists that are considering themselves as such is incidentally. They are calling themselves Leftists; they are considering themselves “Cool” and “In” by that, adapting the sense of “belong to the Branja”, opening many doors in the government civil servants’ offices for them, sometimes even a generous funds are involved (like the “Fund for Israel’s” generous funds circulations acts), but that is not making them real Left. Random observation will show clearly that the Israeli public is not a dumb one. The public do feel the phony behavior of the so called Left journalists and rejecting it in droves. The poor, pitiful situation of the Israeli Left is the proof. When certain journalists are advocating relentlessly the approach that saying Oslo agreement brought only good to us, when they are advocating day and night that the current intifada is our fault/wrong doing and the Palestinians are not having much to do with (except the Terror that came, to many of our journalists’ approach just out of the thin air), then sure enough the public majority is despises the Israeli Left. The Israeli public with his healthy senses is recognizing the phony behavior of many of our journalists. To clarify my approach I do think that Oslo Agreement was intended to do good for the two nations only that short sighting in its planning by its initiators from our side and poor implementation/inspection (from both sides) rocked the cradle and brought the Middle East to the current chaotic situation. The current intifada? Sure enough we are sharing an equal blame with the Palestinians on its initiation and results; we can not blame one side only here. I am saying it again to all those Palestinians and Israel’s accusers; we can not blame one side only. The Israeli Left (Whoever “They” are) actually neglected / abundant the Israeli public, The so called “Left” is talking to the people by way of those journalists that are having a questionable relation and understanding of what socialism, Zionism, Judaism and democracy is. No wonder then that the public majority is despising “Them”, us. Instead, the Israeli Left movement should regroup; start talking to the public in the eyes’ level, getting involved with the people’s problem on a one on one basis, being (Truly) caring and show caring. The Left should make the Israeli public understand that he do care about the people, all people, settlers included, wherever they are, to make those 300.000 people understand that they are part of us and we will take care of them, we understand their feelings and stress, we have to hug and comfort them even if the political circumstances are forcing us to evacuate certain amount of them, to stop the internal hatred and reveres the quest toward a civil war in our country. The Left should spread our desire for unity instead of breaking us apart as it is done by now. The public is not dumb (again), a call for unity and acting upon will win hearts and minds, specifically in this times. The Left should stop the race between its politicians trying to overcome each other’s social “achievements”, by spreading and wasting our national economical assets, in short, start behaving in a responsible manner. Increasing the support for single Mom families from 20K (which is justified) to 160K families in a relatively very short time is a national disaster not a social system). Left’s leaders should have the courage to stand in front of the public and say: “Sorry, we can not afford this and that, we are a country under the stress of a “like-War” and that all we can afford. Stopping interested and powerful blackmailing groups in excessive payment to its members even if those groups are called a “Blue Collar Workers Groups”, telling them: “that all we can afford take it or leave it”. The Left should recognize in the existence of the Right Wing supporters and start talking to them at the same fashion as described above creating a dialog that may convince the other side of the political spectrum supporters in the Left sincerity (Provided it was applied that way). After all we are all one nation that only divided by different political opinions and that could be bridged out. The Left should become honest with itself and the Israeli public (Not a dumb one, remember?), recognizing the stress and negative feeling of many of the Right Wing people towards our judicial system, those feelings that leading many people to despise this system and consider it an enemy (Not without a merit). Remebmer Ben-Aharon’s famous phrase (the Histadrut Chief, then) after the great turnover of power from the Haavoda party to the Licud, the same very night? “If that what the public did for us then the public do not know what he wants….” Really? The public do not know what he wants? Really? The same ignorance we are experiencing for that many years by our politicians and their followers/collaborators, the journalists. How many journalists that you know are willing to say the truth (The real fact and truth) to the public? Ten perhaps? Only ten maybe twenty out of the hundreds, if not thousands that are making their leaving in journalism (those that are so called “The guardian dogs of democracy”)? Is not that all about? Just to make your day I will attach here O(U)ri Neta’s article from June 19 2004 in NFC (News First Class) I am regarding Uri Neta as one of the best Israel’s publicists in our time… לאחרונה נתקלתי במקרה במבזק בידיעות אחרונות מה-15 ביוני 2004, ובו כתוב במוסף "שוק ההון" בעמוד 4: "צמרת עולם העסקים הישראלית ביחד עם כמה פוליטיקאים, נעלמה בסוף השבוע מהארץ לטובת חתונת פאר במונקו... פרנקל, תורם חשוב של המרכז הרפואי איכילוב וככל הנראה גם של מפלגת העבודה, שינע למונקו במטוס פרטי את אלפרד אקירוב, משה קרת, גבי ברבש, שמעון פרס, דליה איציק, בנימין בן אליעזר וחיים רמון...". הקשר בין הון ושלטון של עסקני מפלגת השמאל לא מעניינים את התקשורת. חדשה זו נדחקה לפינה נידחת ואף אחד לא חתום בתחתית המאמר. אם איש מפלגה לאומית או דתית היה נוסע על חשבון חברו לחו"ל זו הייתה ללא ספק עילה לסדרת כתבות סוף שבוע ולחקירה משטרתית על שוחד ושחיתות. אילנה דיין מספרת לנו על גניבת חול בעוד שהסיפור הגדול אותו היא לא תעיז לחשוף מסתתר כנראה אצל יוסי גינוסר (לעד) וחבריו ממפלגת העבודה שעסקו ועוסקים עד היום הזה בסחר אינטנסיבי עם הרשות הפלשתינית. לשאלה למה לא חיסלו את הטרור בעזה יש תשובה פשוטה: הפוליטיקאים ואנשי העסקים הקשורים איתם הרוויחו ממכירת ציוד כמו צינורות המשמשים לבניית טילים, מחרטות המשמשות לייצור פצצות מרגמה וחומרי דשן המשמשים לייצור חומרי נפץ. ישראל מעולם לא התלוננה באו"ם שמצרים מחדירה כמויות נשק מבהילות לישראל, כיוון שיש לאנשי עסקים המקורבים למפלגת העבודה, מפעלים במצרים וירדן וקצת רעש דיפלומטי יכול לפגוע בעסקיהם במזרח התיכון החדש. אילנה דיין גם לא מספרת לנו, ולעולם כנראה לא תספר לנו, איך התקבלה ההחלטה לוותר על שדות הגז מול חוף עזה ומי מיוזמי הסכם אוסלו קיבל אחוזים בחברות הגז? לא כי היא לא תחקירנית מעולה, לא כי היא לא יודעת לשאול שאלות נוקבות, אלא פשוט הנושא לא מעניין, כיוון שמדובר באנשי שמאל. הקשר בין תקשורת, הון ושלטון הוא נושא הדורש חקירה. איך רפי, אילנה חיים ואמנון מספרים לנו על גניבת חול, תפיסת נוכלים קטנים בסכומים של תביעות קטנות, ורמאויות כמעט חביבות, ולא על הרמאויות הגדולות, נתינת נכסי עם ישראל לבודדים, בעלי הון, שמתחלקים במקצת מהונם עם הפוליטיקאים ואנשי התקשורת. באחרית הימים כשהתקשורת תעשה את עבודתה נאמנה, עם ישראל יבין שאילי ההון המאובטחים, שלא מסתובבים ברחובות, בבתי הקולנוע והקפה, סוחרים עם אלו שרוצחים אותנו, בשיתוף פעולה מלא עם הפוליטיקאים. בינתיים הם מצליחים "לעבוד עלינו" ו"בגדול". |
|
||||
|
||||
Interesting enough my English posting was written about 12 hours prior to Neta’s article that published in NFC, Are we psychic or what?
|
|
||||
|
||||
ואולי יותר חשוב:*מתי* אתה חי? העיתונאים נוקטאים עמדה שמאלית כדי למצוא חן בעיני השלטון? מוזר, ב- 25 השנה האחרונות (דור שלם!) השלטון היה בידי השמאל בדיוק 8 שנים (מתוכן 2 בממשלת אחדות) ו- 17 שנים שלט הימין (מתוכן 6 בממשלת אחדות). אם העיתונאים מתחנפים לשלטון, לא עדיף להתחנף לימין? זה שאתה חי לפני עשרים שנה מוכח עוד יותר בציטוט (הארכאי) של בן-אהרון. |
|
||||
|
||||
You have entirely missed the point. עוד טרם פורסמה החלטת היועץ המשפטי לממשלה, בעניין פרשת "האי היווני", וכבר התבשרנו כי העותרים הסדרתיים, מספר חברי כנסת הנוהגים לעתור לבג"צ השכם וערב, כבר מוכנים. הם כבר כתבו והכינו, הם כבר יודעים כי ההחלטה פגומה מן היסוד עוד טרם בכלל עיינו בה.The point was (is) that the Left (yours not mine) did not learned anything in the past 25 years and behaving in our days much like as Ben Aharon’s phrase implies namely: “Ignoring large part of the Israeli public wishes and opinion from all sort of strange reasons. Please review Ir’on Pestinger’s article in NFC’s June 20 2004, you may learn something: אין הם סומכים על עותרים ציבוריים אחרים ידועים ומוכרים, והם רוצים לרדוף אחרי הסנסציה ולקבל את זרקורי התקשורת בכל מחיר. לדבריהם, אין מדובר חס וחלילה ברדיפת פרסומת לשמה, רחמנא לצלן, מדובר במאבק על "שלטון החוק" במובנו הטהור. אין הם רואים צורך לשם כך אפילו לעיין בהחלטתו המזעזעת של היועץ המשפטי לממשלה, ממנה עולה תמונה מחרידה. פוליטיזציה מוחלטת בצמרת הפרקליטות הביאה לציד-אדם ממושך, לסימונם של אנשים, השמצות, הדלפות וסילופים שהביאו לערעור מוסרות השלטון בישראל. לנוכח שטיפת המוח המתוקשרת, כבר סברו רבים וטובים בציבור כי ראש הממשלה בחר להוריד התנחלויות על-מנת להמלט מ"התיק", שלא היה ולא נברא. דומה כי פעם נוספת מתברר, כי דווקא הריקבון הפוליטי הממאיר בצמרת הפרקליטות מסכן את הדמוקרטיה הישראלית יותר מכל חשדות שווא על שחיתות של אישי ציבור. בשום מקום עלי אדמות אין פוליטיקאים בכירים מנסים להפעיל את מערכת המשפט כנגד יריבים פוליטיים בכל מחיר, ואין מדינה בעולם שיש בה אח ורע לתופעה בזויה ודוחה שכזו. אפילו בארצות הברית, בה הקוטביות הדו-מפלגתית מעבירה לעיתים אנשים על דעתם, נזהרים חברי הקונגרס והסנאטורים מלהתערב בתהליכים משפטיים ולנהל את המאבקים הפוליטיים באמצעות חקירות פליליות. אין מדובר רק בהפרה מבישה של עקרון הפרדת הרשויות, שכן אין לחברי הכנסת מה לחפש בבית המשפט העליון כמו שאין לשופטי בית המשפט העליון מה לחפש בכנסת, מדובר בתופעה חמורה פי כמה. אותם "עותרים מקצועיים" כבר תרמו תרומה מכרעת לחיים הציבוריים במדינת ישראל. האחד כינה את גדול הדור בשם "שיכור" והשני מצפה מן הסתם שעמיתיה של פרקליטת המדינה לשעבר, בבית המשפט העליון, שניהלו מערכה כה נאה למען בחירתה, ייחלצו לעזרתה ויכו ביועץ המשפטי ובראש הממשלה כאחד. מדובר כאן על מסר שלילי וחמור המשדרים אותם צדקנים לציבור בישראל, לפיו, במדינתנו המשוסעת, המקוטבת והמפולגת, החצויה בוויכוחים אידיאולוגיים, אין מדובר בוויכוח פוליטי רגיל, אין מדובר ביריב פוליטי מדובר באויב פוליטי - הצד שכנגד הינו אויב וכנגד אויב נלחמים בכל האמצעים, הכל כשר, אויב צריך לאבד, להרוס ולהשמיד. רצוי כמובן לגרום לו להפסיד בבחירות דמוקרטיות, אבל אם זה לא הולך, נחסל אותו ציבורית באמצעות הליכים פליליים לסוגיהם. דומה, כי אמירתו של מנחם בגין המנוח כי מתנגד פוליטי הינו לעולם יריב ולא אויב, נשתכחה מהם. גישה פסולה זו יש בה וכפי הנראה, כדי להסביר מדוע לוותה כהונתם של שלושת ראשי הממשלה האחרונים במדינת ישראל באין קץ של חקירות פליליות. האם באמת החיים הציבוריים במדינת ישראל מושחתים יותר מאשר במקומות אחרים? או שמדובר בטירוף מערכות פוליטי המלווה בהסתה ובדמגוגיה מסוכנת מצד מספר חברי כנסת שאינם יודעים גבולות. העמדת היריב הפוליטי בתור אויב טוטאלי אשר יש להילחם בו בכל דרך, הינה גישה בזויה ומסוכנת המצעידה את הדמוקרטיה הישראלית אלי פי פחת. כל אזרח בישראל, צריך לשמוח על כך שראש ממשלתו (ולא חשוב מאיזו מפלגה) נחלץ מהעמדה לדין ולא לשאוף כי ראש הממשלה יסולק מתפקידו באמצעות כתב אישום. מי שמערער על-כך רשאי כמובן לפנות לבג"צ, אולם ישנם מספיק גורמים שיעשו זאת בלי מעורבות דוחה של חברי הכנסת רודפי פרסומת, נטולי גבולות ואכולי הרס עצמי. עליהם להשאיר לרשויות המוסמכות ולמערכת המשפטית למלא את תפקידם ולא לנסות להטותה לכיוון כזה או אחר בקריצת עין. מן הראוי היה לנוכח חומרת תופעה מדאיגה זו, כי המחוקק יגדיר מחדש בחוק את עיקרון הפרדת הרשויות במדינת ישראל ויאסור על חברי הכנסת לעתור לבג"צ כעותרים ציבוריים, אלא במקום שבו נפגע אינטרס אישי שלהם, ומנגד ימנע גם מהשופטים להופיע בכנסת, שכן לתופעה ההרסנית של חברי הכנסת העותרים אין אח ורע בשום מקום אחר בעולם. ___________________ הכותב הינו עורך דין וחבר הוועד המרכזי בלשכת עורכי הדין. |
|
||||
|
||||
קצת מוזרה האמירה ''אפילו בארצות הברית נזהרים מלנהל את המאבקים הפוליטיים באמצעות חקירות פליליות'', באוזני מי שעוד זוכר את ההתעללות של קנת' סטאר בביל קלינטון, (במיוחד עכשיו כאשר קלינטון מייחצ''ן את האוטוביוגרפיה שלו, שזה אחד מנושאיה העיקריים) |
|
||||
|
||||
האנגלית שלך, אם לומר את האמת, די מעייפת. מכיוון שמסתבר שאתה מסוגל לכתוב בעברית, אני חושב שכולנו היינו מעדיפים אם תעבור לכתוב בשפת אימך. |
|
||||
|
||||
Dubi, החלטת היועץ המשפטי לממשלה בפרשת האי היווני חשפה סוף סוף לעיני הציבור את ערוותם של מי שבאמצעות כת קטנה של עיתונאי-חצר הצליחו לבסס את התפיסה כי מתחוללת כאן מלחמת בני אור בבני חושך, שבה הפרקליטות מגינה בגופה על הציבור מפני נבחריו.I am going to make you even “Tired” more. I will give you a hint…. A Canadian influential once asked (based on a lot of similarities between the Canadians and the US Americans) : is you the Canadians and the US Americans are the same? His answer was: “No, we are not the same. We speak the same language, we eat the same foods, we dress very much alike, we watch the same TV programs but we are definitely not the same” I am coming from the very core of the Israeli Left, I suspect that you consider yourself Left as well, BUT we are not the same, your Left and mine are different. I suspect that we both know what is wrong in the Left only that I am not afraid to speak out my mind about and you are……..(please fill the blanks). I want a clean moral left, a left that is answering and (trying) to represent the public majority, a leader of a nation, a movement that is having the potential of uniting the nation, I do not want this movement to become a domain of some hallucinating, strange, edged, dreaming, disconnected people, only then it may get back to power, many here wants the left back in power in any circumstances even if it corrupted and rotten to its roots. No we are definitely not alike. So here is Rubi Rivlin’s answer from June 20 2004 – NFC, to those, unlike me, “Left”. Is it important that Mr. Rivlin is coming from the Right? I do not think so. “Just and truth is universal”: והציבור מאמין - כך מוכיחים כל הסקרים - שהפוליטיקאים מושחתים, שמוסדות השלטון רקובים, שאיש ציבור הוא אשם לא רק עד שתוכח חפותו אלא אף לאחר שתוכח. כל תהיה, כל מילת ביקורת, נהדפות מייד. מקהלה של עיתונאי-חצר ופרשנים מטעם נחלצת תמיד להגנת הפרקליטות ומציגה את התהיות ככפירה ב"שלטון החוק". קריירות פוליטיות וציבוריות חוסלו בזו אחר זו, כשהציבור - שאינו נחשף לעובדות - משוכנע שמדובר בניקוי אורוות. אך עד שחשף מני מזוז את השיטה, כמעט לא העז איש לחשוף את הסימביוזה המסוכנת בין גורמים באגף החקירות, בפרקליטות ובתקשורת. בשבוע שעבר האזנתי ליועץ המשפטי לממשלה והייתי כחולם: סוף סוף העז מישהו - ולא עוד אלא זה העומד בראש התביעה הכללית - להתגבר על ההמון המוסת, על מקהלת החסידים השוטים, ולהכריז באומץ: המלך הוא עירום. בטוחני שגם אחרים שהופשטו מכבודם ומשמם הטוב בלי יכולת להתגונן חשו את שאני חשתי. אבל אדם קרוב אצל עצמו, ומטבע הדברים נזכרתי בחוויה האישית שלי; בחקירתי, שנועדה - אין לי ספק בכך - למנוע את מינויי לשר המשפטים בממשלת שרון הראשונה. אחרי ניצחונו הסוחף של שרון בבחירות, ימים אחדים לפני שהציג את ממשלתו החדשה, זומנתי במפתיע לחקירה ביאחב"ל (היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות) ונחקרתי במשך 12 שעות על מסכת ארוכה של עלילות מופרכות - החל מהיותי "שליחו" של דוד אפל בוועדה למינוי שופטים ועד להיותי "שליחו" של אריה דרעי בחקיקת החוק לשחרור מוקדם של אסירים. הוטחו בי חשדות שהתבססו על אלפי שעות האזנות-הסתר שנעשו (כך התברר לי אז) לאפל. בחקירה הפרכתי, אחד לאחד, את כל החשדות שהועלו ודרשתי כי החקירה תמוצה עד תומה. בסופו של יום מתיש עמדו לפני החוקרים נכלמים והסבירו כי פעלו לפי הנחיות הפרקליטות. בתום החקירה הוזהרתי לבל אעז לחשוף את עצם חקירתי, וכי אם אעשה כן אואשם בשיבוש הליכי חקירה. מזועזע ומבויש שבתי הביתה באותו לילה ביודעי כי שמי הטוב הוכתם לתמיד. הבנתי היטב כי בגלל עלילה שפלה נמנעה ממני גם הזכות לכהן כשר המשפטים - פסגת שאיפותיו של כל משפטן בפוליטיקה. אחרי ימים אחדים הודלף הסיפור לכל אמצעי התקשורת. עברתי מאולפן לאולפן בניסיון להציל משהו משמי הטוב, מול ההאשמות שהוטחו בי על שוחד ושחיתות. מאז אותה חקירה, שהיתה גם היחידה, לא פנה אלי איש. לפני כשנה פנה עיתונאי ערוץ 10, עמנואל רוזן, למשטרה וביקש את התייחסותה לחקירתי. "לא מוכרת לנו חקירה כזו", היתה התשובה שקיבל. רק אחרי שתיק החקירה נגדי שכב בפרקליטות במשך שלוש שנים, החליט היועץ המשפטי החדש לסגור אותו, בהעדר אשמה ומתוך ניתוח פשוט של העובדות. "לא על תיק ריבלין תהיה תפארתה של הפרקליטות", אמר מני מזוז ביובש במועצה הארצית של לשכת עורכי הדין. כך פעלה השיטה. כך חוסלו קריירות. סגירת התיקים או הזיכוי בבית המשפט (במקרים שהוגשו כתבי אישום) - תמיד הגיעו מאוחר מדי. שמירת תיקי חקירה פתוחים בהקפאה במשך שנים ארוכות, ללא הצדקה כלשהי, ללא ניהול פעולות חקירה, וללא קבלת החלטה בעניינם, היתה לשיטה בפרקליטות. בעת הצורך (למשל כדי לסלק שר משפטים שלא מצא חן בעיני "המערכת" או כדי לטרפד מלכתחילה מינוי של מי שנתפס כאיום על ההגמוניה של קבוצה מסוימת) נשלפו התיקים מן ההקפאה והודלפו מהם פרטים לעיתונאים מסוימים - תמיד אותם עיתונאים. כל זאת כדי שהפוליטיקאים שסומנו יזכרו תמיד שהחרב תלויה מעל ראשם. אם זו אינה סחיטה, איני יודע סחיטה מה היא. ה"מערכת" לא פעלה מעצמה. היה מי שהפעיל אותה, מי שסימן את המטרות, מי שקיבל את ההחלטות, מי שהנחה את החוקרים, מי שהדליף, ומי שניסה להתנקש בדמוקרטיה הישראלית. היה גם מי שידע ושתק. ___________________ הכותב הוא יושב ראש הכנסת Now, ask yourself: is Rubi Rivlin is that much mistaken or behind this heavy smoke screen is hiding a big, very big flame?
I know the answer, do you? |
|
||||
|
||||
כל שביקשתי הוא שתכתוב בעברית, משום שכבר הוכחת שאתה מסוגל לכך (הנה, ממש בתגובה זו). לא רוצה? לא צריך. אני לא מתכוון לקרוא את התגובות העילגות שלך עד אז. |
|
||||
|
||||
מה לגבי האפשרות ש-AMR יכול *להעתיק* טקסטים בעברית (כך זה נראה, למען האמת) מדפי אינטרנט, אבל לא לכתוב בעצמו (הוא יכול להעתיק אות-אות וליצור משפטים, אבל זו נראית לי דרישה מוגזמת מדי)? |
|
||||
|
||||
אז אני בכל זאת מעדיף לא לקרוא. |
|
||||
|
||||
אני חושב שבמקרה זה מוטב שיתרכז בפיתוח אמנות ה copy&paste. |
|
||||
|
||||
בינתיים, פרשת החתונה של פרנקל והזמנת הפוליטיקאים פורסמה בסוף השבוע ב"7 ימים" על פני כמה עמודים, פרי תחקיר משותף של שלושה עיתונאים. |
|
||||
|
||||
קשה לי עם האנגלית שלך, אבל נדמה לי שהתעלמת מהמשפט השני. אם ידיעות לפי הגדרתך הוא עיתון שמאלני, ומעריב הוא עיתון מרכז, ורוב הציבור קורא מעריב וידיעות, המסקנה היחידה היא שזה מה שציבור בוחר לקרוא, אחרת הוא היה קונה את שבע, מקור ראשון, הצופה, וסטי, משפחה או JP. מאפיה שמאלנית בודאי שאין כאן. |
|
||||
|
||||
Just avoiding a repetition please refers to my last answer to Dubi Kenengiser on the same topic; I hope I have answered it all.
|
|
||||
|
||||
ממש לא הבנתי מה מפריע לאותם אנשים שקונים את ידיעות השמאלני לקנות את מקור ראשון. |
|
||||
|
||||
הצופה, מקור ראשון ושבע שלושתם עיתונים שהדתיות מודגשת בהם הרבה מעל הלאומיות. בעיקר צר לי על מקור ראשון, שנטש את יומרותיו הראשוניות להיות עיתון לאומי, והפך לשבועון דתי-לאומי, בדומה ל"הצופה", ובכך איבד קוראים (ומנויים) חילונים רבים. ורק אנקדוטה קטנה לגבי מכירות של עיתונים: בתקופה ש"מקור ראשון" היה עוד עיתון לאומי, חיפשתי לקנות אותו ביישוב בו אני מתגורר. להפתעתי לא מצאתיו. לשאלתי מדוע הם אינם מוכרים אותו לא זכיתי למענה ברוב החנויות. רק בחנות אחת ענתה לי בעלת החנות כי מפיצי ידיעות ומעריב איימו עליה שלא יספקו לה את עיתוניהם אם היא תמכור מקור ראשון. |
|
||||
|
||||
ללא קשר לדעתי על חוק זה, איום על בעל חנות שלא יחזיק סחורה של מתחרים זו עבירה פלילית. אולי כדאי שמחפשי השחיתות בפרקליטות יעסקו בזה, דבר שמשפיע הרבה יותר על החיים שלנו, מאשר בחיפוש פוליטיקאים שמקבלים שוחד בצורה מטומטמת. 1 1 מקבלי שוחד מתוחכמים 2 לא ניתן לתפוס ובוודאי שלא להרשיע, אלא אם אתה בודה ראיות 3 או בונה על "אין עשן בלי אש" 4. 2 פוליטקיאים שהגיעו לפסגה צריכים להיות מומחים בקבלת שוחד שכן הם עוסקים בזה מכניסתם לחיים הפוליטיים ואם לא היו עוסקים בזה לא היו מצליחים להתקדם (למעט כמה יוצאי דופן). 3 מקרה אשר ידלין 4 מקרה אריה דרעי |
|
||||
|
||||
הסיבה שמקור ראשון נטש את יומרותיו הראשוניות להיות עיתון לאומי, והפך לשבועון דתי-לאומי, היא שלא היו למקור ראשון מספיק קוראים לפני כן. אלף בית של קפיטליזם, גוף כלכלי שואף למכור כמה שיותר. אם היה ואקום שכזה (עיתון חילוני-ימני בעברית), כמו שחשבו מקימי מקור ראשון, הם היו מצליחים למכור בהרבה. ואנקדוטה נגדית, אצלנו בישוב, אין בעיה להשיג לא את מקור ראשון, ולא את בשבע, אבל לך תמצא חנות שמוכרת הארץ. אם היו אצלכם יותר קוראים למקור ראשון מידיעות, אף אחד לא היה מאיים עליה. |
|
||||
|
||||
איך אתה מסביר שלליכוד (תנועה חילונית ימנית) יש 40 מנדטים, ואילו למפד"ל (תנועה דתית ימנית) 6? |
|
||||
|
||||
משום שבראש הליכוד עמד אדם שהצהיר שהוא תומך בהקמת מדינה פלשתינאית. אם הליכוד בראשות שרון ''ימני'', אז גם ידיעות אחרונות ימני, ומעריב, ימני-קיצוני, וכל הטענות של ''תקשורת שמאלנית'' נהפכות למגוכחות. |
|
||||
|
||||
שמעת פעם על מוניטין? על הרגלים? על קהל לקוחות? על חסמי כניסה? |
|
||||
|
||||
כמובן ששמעתי. כשמעריב הוקם, השוק נשלט ע''י ידיעות ודבר, היום אין דבר, והשליטה עברה למעריב, והספיקה לחזור לידעות. המעבר של מעריב ימינה הוריד את אחוז המכירות שלהם. אי המעבר של הארץ ימינה הורידה את המכירות שלהם. צרכני התקשורת הישראלים מוכיחים גמישות בהקשר של בחירת העיתונים (להבדיל מהטלויזיה) שלהם. אין היום בישראל שוק גדול לעיתון ימני קיצוני, ידיעות נמצא במקום בו יש את השוק המקסימלי. |
|
||||
|
||||
יש הרבה סיבות מדוע מעריב הפסידה את נתח השוק שלה. הסיבה שאתה נותן, שאיני מסכים לה, ייתכן שהיתה לה השפעה. בוודאי לא מכרעת. זה לא עניין של שוק לעיתון ימין קיצוני, זה עניין של לבנות עיתון שיהיה יותר מאוזן ויתפוס נתח שוק גדול. זה יקרה. אבל זה לוקח הרבה זמן. |
|
||||
|
||||
זה יקרה אם וכשהציבור ישנה את דעתו, וידיעות לא ישתנה בהתאם (או, שידיעות ישתנה בצורה שלא תתאים יותר לקונים). היד הנעלמה לא מפסיקה לעבוד כשזה לא מתאים ליעקב. |
|
||||
|
||||
מישהו (שכ"ג?) נתן פעם קישור למודל מתמטי לאמינות של עיתונים. מי זוכר, מי יודע? |
|
||||
|
||||
לא חושב שזה הייתי אני. |
|
||||
|
||||
לא מצאתי את הקישור, אבל מצאתי את המודל: |
|
||||
|
||||
אתה משום מה שוכח שהדעות המובעות בעיתון הינם רק חלק קטן ממכלול הגורמים המשפיעים על מכירת עיתון. ייתכן שהפורמט של עיתון אחר יתפוס, ייתכן שמדור הרכב של מקור ראשון יביא לו יותר קוראים וייתכן שדווקא המדור האסטרולוגי יגבר. היד הנעלמה נותנת לציבור את האפשרות להשיג מוצר יותר טוב, אולם זה לא מבטיח שהיום אנו נמצאים באופטימום. אם זאת היתה כוונתך בויכוח אז, אני מבין מדוע חלקת על דברי. |
|
||||
|
||||
כוונתי היא מאד פשוטה, עלתה כאן טענה שהעיתונים הגדולים בישראל נשלטים ע''י מאפיה שמאלנית, וכל מה שרציתי לאמר הוא שכל עוד הממשלה לא מונעת מעיתונים שלא נשלטים ע''י המאפיה להמכר, הרי שעיתונים כאלה יפסיקו להשלט ע''י המאפיה, או יפסיקו להיות גדולים. העובדה שאני זוכר תלונות על התשקורת העויינת מלפני שלושים שנה, מוכיחה שהדבר פשוט לא נכון (או שהיד הנעלמה לא עובדת). |
|
||||
|
||||
יש אמת בדבריך. ועדיין, העובדה שהתקשורת מוטה שמאלה ידועה ויש לה מגוון סיבות. בעיקר, המרכז והימין לא השכילו לבנות עיתון טוב שיקנה על ידי ההמונים. אם ינסו מספיק הם יצליחו אבל זה קשה. בייחוד לאור העובדה שהתקשורת השמאלנית האלקטרונית היא ממשלתית. |
|
||||
|
||||
המרכז הצליח לבנות שני עיתונים שנמכרים (בו לא נדבר על ''טובים''), ידיעות אחרונות ומעריב. השמאל והימין הצליחו לבנות עיתונים שנמכרים הרבה פחות (הארץ, על המשמר, בשבע, הצופה, מקור ראשון). התקשורת האלקטרונית היא ממשלתית בחלקה הקטן (בטלויזיה, רשות השידור חסרת השפעה ויש לה מתחרים פרטיים מצליחים ממנה, ברדיו יש את הרדיו האזורי שהוא עסק פרטי), וכלל לא שמאלנית (עובדה, היא מביעה את אותן דעות שמובעות בידיעות, שכבר סיכמנו שאילו היה שמאלני היה מפסיק להוביל לפני שלושים שנה). |
|
||||
|
||||
אני לא אמרתי שידיעות אינה שמאלנית. למרות היותה שמאלנית היא נמכרת הכי טוב בגלל שמדורי הספורט והאסטרולוגיה הם הכי מעניינים. |
|
||||
|
||||
מכיוון שאינני משפטן (וגם לו הייתי, הרי אינני מכיר את העובדות והראיות שבתיק), אינני יכול לקבוע דעה מיהו הצדיק ומי הרשע במקרה זה. האם מזוז חילץ את ראש הממשלה מתיק שנתפר לו ע"י ארבל וכפופיה, או שמא מהעונש המגיע לו בעוון שחיתותו. מה שאני כן יודע, הוא שלא מדובר כאן בפרשנות משפטית שונה לאותן עובדות, לא עיול הראיות (מצד זה או אחר) בקוף המחט של השקפת העולם, ואפילו לא פילפול נוסח אליקים רובינשטיין על מנת להכשיר שרץ (או להחמיר מעבר לראוי). מדובר כאן או בחוסר מקצועיות משווע, או בשחיתות של אדם(1) הנמצא כיום בצמרת המשפטית של מדינת ישראל, בין אם זה בבית המשפט העליון ובין אם בלשכת היוהמ"ש. מצב זה אסור לו להמשך לאורך זמן, וחייבת לבוא תשובה חדה, ברורה ומוסמכת(2) מי מהשניים הוא זה שסרח, ומוטב כי יתכבד ויצפור לביתו. __ (1) ממגדר זה או אחר (2) וכדאי מאוד שתהיה פה אחד, ולא בהחלטת רוב של ארבעה מול שלושה. |
|
||||
|
||||
לידיעה נוסף קישור לעמוד בנושא הדו"ח של היועמ"ש באתר משרד המשפטים. יש שם את הדו"ח והודעה לעיתונות (בפורמט Pdf). לעצלנים: הדו"ח: http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/1EF5F5FF-387D... ההודעה לעיתונות: http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/B40A8F24-7F33... |
|
||||
|
||||
תמיד חשבתי שברור שיש פה שחיתות, אבל קראתי עכשיו את הדו"ח והשתכנעתי שמני מזוז צודק. אמנם אני עדיין חושב שגלעד שרון לא היה מקבל את העבודה בסכומים האלה ($7500 לחודש ואח"כ $20,000 לחודש) אם לא היו קוראים לו גלעד שרון, אבל יש מרחק גדול בין ספקולציות ע"ס הגיון בריא לבין אפשרות להרשעה בעברה פלילית. אהבתי מאוד את העובדה שהדו"ח כתוב בלשון שכל אדם, גם אם אינו עורך דין, יכול להבין. הלוואי שהוא יכתוב דו"ח גם על פרשת סיריל קרן. |
|
||||
|
||||
''לא תיקח שוחד''--אין צריך לומר לעוות את הדין, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב--אסור, ועובר בלא תעשה. והרי הוא בכלל ''ארור לוקח שוחד''. (רמב''ם, הלכות סנדהרין, פרק כ''ג) |
|
||||
|
||||
הפרק כולו מדבר על איך צריכים דינים להתנהג כדי להמנע מהטיית משפט. מה זה קשור להפרטת המדינה? |
|
||||
|
||||
החלטה שלטונית היא כמו משפט. יש צורך שהמחליטים יחליטו בלא משוא פנים. מכיוון שברוב ההחלטות השלטוניות אין שום אפשרות להחלטה ללא משוא פנים, על פי פרק כ"ג הרי שהטלת משימות כאלו על השלטון הינה בלתי אפשרית. קח למשל את תקצוב בתי הספר. האם העברת שעות לשיעורי ריתמיקה במקום בישול יכולה להעשות על ידי מישהו? האם העדפת בית ספר אחד על חשבון משנהו? הרי כל אדם כמעט מקורב לעניין מבחינת אינטרסים. על כן השיטה היחידה הלגיטימית היא אי התערבות, ובמקרה הצורך הצבעה כללית. |
|
||||
|
||||
1. מה זאת אומרת ללא משוא פנים? במשפט מוצגוץ בפני השופט שתי גירסאות והוא אמור לבחור אחת מביניהן יכול להיות מצב שבו אדם אחד אומר משהו והשני אומר את ההפך בדיוק והשופט אמור להחליט מי מביניהם צודק. בהחלטה מדינית, חברתית או כלכלית המדינאי מחליט בין אלטרנטיבות על פי עולם הערכים שלו. חייבת להיות לו הכרות מוקדמת עם הנושאים ואין מצב שהריתמיקה תטען שהבישול משקר. בקיצור הדמיון שהצגת לא מספיק כדי שנוכל להחיל את הילכות המשפט על השלטון. 2. מצב של אי התערבות שלטונית הוא הפקרת השטח לגורמים הרבה יותר אינטרסנטיים. אתה מתלונן על התקשורת שמעוורת את הציבור. תאר לך איזה רובוטים יסתובבו פה אם תיתן לאנשים שמנהלים את התקשורת לנהל גם את החינוך. |
|
||||
|
||||
1) כלומר המצב השלטוני יותר גרוע. אסור שהמחליטים יהיו בעלי קרבה כלשהי לזה או לזה כדי שלא יטו. ובהעדר חוק שעל פיו מחליטים אפשר לאמר שעצם ההחלטה היא חוצפה. 2) תפריט! |
|
||||
|
||||
הסיטואציה שונה מהותית. א. יוסי תובע את דני על הוצאת דיבה. השופט צריך להחליט על סמך הנתונים מה יהיה ענשו של דני. אם השופט הוא במקרה חבר של דני תהיה לו נטיה לתת משקל חר לנסיבות מקילות שונות ובכך להקל את העונש בלי קשר לעניין. ב. יוסי תובע את דני על הוצאת דיבה. השופט צריך להחליט על סמך הנתונים מה יהיה ענשו של דני. השופט רואה בחומרה רבה עבירות של הוצאת דיבה ומחליט על פי עולם הערכים האישי שלו לקבוע לדני עונש מקסימלי. ג. לימור צריכה להחליט בין הקצבת תקציב ללימוד ריקודי עם או מלאכת יד. לימור חושבת שריקודי עם הם חשובים יורת בגלל שהעדפה אישית וערכים שהוטמעו בה במהלך השנים. אני חושב שג דומה מאוד לב ושניהם אינם בגדר שחיתות בעוד שא שונה מהם וכן נכנס להגדרה של שחיתות. איפה אני טועה לשיטתך? |
|
||||
|
||||
אני ערבבתי שני עניינים. א) הטייה בגלל קרבה של אהבה, שנאה, רווח כספי ב) דיון שלא על פי חוק (כללים המנחים את הדיון) אלא על פי מקריות ושרירות לב. (ב) הוא רע מכמה וכמה סיבות: 1) הוא פתח ענק לשחיתות ושוחד, שכן כל החלטה היא סבירה ואין דרך לדעת האם ההחלטה נבעה מכך שהשרה משבלת שוחד מספק ריקודי עם או שהיא חובבת בלט מושבעת. 2) כשהחלטות נעשות בצורה כה שרירותית הן לרוב טפשיות ורעות. 3) בהעדר כלי משחק, חלקי החברה משוסעים זה בזה. 4) אנשים רודפים להגיע אל עמדות המפתח כדי להשפיע על סדרי עולם וכך אנו מקבלים אנשים לא מתאימים בעמדות. כמו כן אנשים עושים כל מאמץ להרחיב את מרחב ההשפעה כדי להשפיע בהתאם להשפעת עולמם. 5) כל הרעיון הוא טפשי כי פשוט צריך לכל אחד להחליט לעצמו איזה חוגים הוא רוצה. אבל תנוח דעתך. השלטון שטוף עד מעל לראשו בהחלטות המוטות בהתאם לא' שלך כפי שמוגדר ברמב"ם. אין לי ספק שרוב תוכנו של סל התרופות ורובו של התקציב הגמיש של מדינת ישראל כמו גם חלק מהחלטות על הגשת כתבי אישום בפרקליטות נובעות משיקולי אהבה, שנאה, כסף וקרבה. מעשים שבכל יום שמנכ"ל משרד ממשלתי בוחר עמדה כלשהי כי שנוא נפשו מהמשרד ליד רוצה את ההיפך. בהעדר קריטריונים גם אין דרך למנוע זאת. |
|
||||
|
||||
מכיוון ששמעתי הרצאה שעסקה בסל התרופות ומה שכלול בו, אני יכול להבטיח לך שבישראל, סל התרופות הוא אחד ההוגנים והבלתי-מושחתים ביותר שיש. לא בגלל שיש מערכות מתאימות כדי לדאוג לכך (אין, יש מערכות גרועות, שבתנאים נורמליים היו יוצרות סל תרופות שערורייתי), אלא פשוט בגלל שהתקציב הוא כל כך קטן עד שרק התרופות הטובות ביותר והחשובות ביותר מצליחות להשתחל פנימה. |
|
||||
|
||||
התקציב הוא כל כך קטן שרק התרופות ה*טובות* ביותר והחשובות ביותר מצליחות להשתחל פנימה? לי זה נשמע קצת פרדוקסלי. נראה לי שבתקציב קטן זה יעבוד אחרת: מוצעות, נאמר, ארבע תרופות של ארבעה יצרנים, לאותה מטרה. באותיות הקטנות בעלונים של *שתיים* מהן מוזכרות תופעות לוואי לא ממש פטאליות אבל גם לא נעימות - נגיד, כאב בטן או צרבת - התרופה ש"תשתחל" פנימה במסגרת התקציב הקטן תהיה ה*זולה* מבין הארבע, גם אם היא מן השתיים הגורמות את תופעות הלוואי הבלתי נעימות. מעניין מי היה המרצה ומטעם מי/מה. |
|
||||
|
||||
המרצה היה משה מאור1, פרופסור במחלקה למדע המדינה, שעוסק בד"כ במנהל ציבורי. ההרצאה הייתה במסגרת הסמינר המחלקתי אצלנו, והוא דיבר מטעם עצמו. את המאמר אפשר לקרוא כאן: http://www.politics.ubc.ca/campbell/sog-conf/papers/... . ישראל לא נכללה במחקר, עד כמה שאני זוכר, והוא פשוט העיר את ההערה הזו במהלך ההרצאה בתגובה לשאלה. |
|
||||
|
||||
לאיזון התמונה, השגות על הדו"ח: ובynet, מאת חושף הפרשה, בדברים שנכתבו טרם פירסום הדו"ח: http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-2721,00.html . |
|
||||
|
||||
מקריאת הדוח, עושה רושם שהמאמר ב"הארץ" כולל שגיאות מגמתיות קשות: * בניגוד לכתוב, מזוז מדגיש כי *המו"מ והחתימה על הסכם גלעד שרון-אפל* הוא זה שהתקיים כאשר שרון היה באופוזציה. ולא העברת הכספים המקסימלית. כמו כן, מזוז מתייחס לסכומים גבוהים בהרבה מאלו ש"לא הוזכרו" לפי הכתבה (540k $ ביוני 00-יוני 01, בהשוואה ל-450k ש"ח במרץ 01-יוני 01) כך שיתכן שהללו נכללים בסכום הכולל ובכל אופן אין להם משמעות לעניין. * בניגוד לכתוב, מזוז מתייחס במפורש לטענת הקשר בין הפשרת הקרקעות לבין הבטחת התמיכה הפוליטית, ומראה שאין קשר כזה, לא מבחינה עניינית ולא מבחינה כרונולוגית. * מזוז לא משווה בין כישוריו של גלעד שרון לכישוריו של האדריכל, אלא מוכיח בנפרד את ההערכה לכישוריו של גלעד ומשווה את שכרו לשכר של מועסקים אחרים (בפרט האדריכל) בפרוייקט. לא בדקתי את שאר הטענות במאמר. |
|
||||
|
||||
השתכנעתי. נותרה לי התהייה האם איסור/אי הפירסום שבכותרת הוא דבר ראוי, בנסיבות אלה. נראה כי ארבל נותרה מואשמת ומבוזה ועם זאת מנועה מלהגן על שיקול דעתה ובעצם גם על שמה הטוב, לפחות בעיני חלקים גדולים בהנהגה ובציבור. |
|
||||
|
||||
ובכן, המעוות יתוקן: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/439265.html |
|
||||
|
||||
Excuse me!
Is Mordehy Gilat is your source for just and knowledge regarding any event? This is Mordehy Gilat that brought the Newspapers-Law authorities and police connections to new corrupted heights! If so then we are in a real, serious problem. |
|
||||
|
||||
סלחתי וכמו כן אשעה את פולחן פסלו הענק של מר גילת 1המוצב בחצרי עד בירור טענותיך. בסה"כ הבאתי קישור רלוונטי. אם כבר, מהי הסתייגותך מן הנ"ל? 1 וכמובן אשעה את הרכישות בeBay של פריטים לידם הוא חלף. |
|
||||
|
||||
נטייתי הטבעית היא לצדד בכב' ארבל ולטעון שמזוז שותף לאיזו קנוניה ללא-מלים עם אלה שמינו אותו לתפקיד. הרעיון שגלעד שרון קיבל את הכסף רק בגלל כישוריו העילאיים נראה לי מופרך מעיקרו, בערך כמו הרעיון שבנו של יו''ר מפעל הפיס זכה בלוטו באמצעים כשרים. אולי אי אפשר להוכיח את זה בבית המשפט, אבל לא נראה שהגב' ארבל היתה צריכה להיות בעלת אג'נדה פוליטית כדי לחשוב אחרת. ברור שהמעורבים בשוחד לכאורה הם מסוג אלה שנהוג להגיד עליהם ש''הם לא נולדו אתמול'' כך שקשה להניח מלכתחילה שיימצאו הוכחות ''בטון יצוק'' בדמות חוזה חתום שמתאר בבירור את פרטי השוחד ואת טובות ההנאה שישולמו עבורו. התנהגותו של גלעד שרון, תכסיסי ההשהיה וההתחמקות וההודעה על קלטות שהושמדו - מכל אלה עולה ריח מאד מוכר ולא סימפטי של תפוחי אדמה שנשארו בשקית הניילון שלהם כמה חודשים יותר מדי. ברור שבין הריח הזה לבין ודאות סבירה להרשעה בדין עומדת השיטה המשפטית כולה, אבל מהריח אי אפשר להתעלם - תאמינו לי, ניסיתי - ואני משער שזה מה שהניע את גב' ארבל לא להניח לתיק להיסגר, אלא לעשות את המקסימום למצוא מספיק ראיות. אלא שכאן בדיוק אני חייב לעצור, ולהודות שדווקא התנהגותו של מזוז הופכת אותו אמין בעיני. הוא היה יכול להחליט על אי העמדה לדין גם בלי מסע ההאשמות כנגד הפרקליטות וכנגד שופטת בביהמ''ש העליון, ואז הסיפור היה עובר בהרבה פחות רעש וצלצולים. אין ספק שמר מזוז ער להשלכות של ההאשמות שלו, והוא יודע שכל חומר החקירה, החלטותיה של הגב' ארבל והחלטותיו שלו הולכים לעמוד כעת במרכזה של חקירה מסוג כלשהו, של הבג''ץ או של איזו ועדה שתקום, כל פרח משפטים באקדמיה יביע דעה לכאן או לכאן, וגם העיתונות תעסוק בהחלטתו במשנה מרץ. אם האשמותיו חסרות שחר הוא הולך לסיים את הקריירה הקצרה שלו כיועץ משפטי מהר מאד, והוא ללא ספק מודע לכך. אם למרות זאת הוא החליט על מסע הצלב שלו, כנראה שהוא משוכנע באמת במה שהוא אומר. מה שברור בעיני מעל לכל ספק הוא שאחד משני המשפטנים האלה לא יוכל להמשיך בתפקידו וייאלץ להתפטר בבושת פנים. כמובן, מאחר שזה ברור לי מעל לכל ספק, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שזה לא יקרה ולשניהם נכונות עוד שנים רבות בשרות החוק, הצדק וההגיינה הציבורית. |
|
||||
|
||||
או אולי, כמו שכבר רמזו כמה אנשים (לפחות ב''הארץ''), מדובר ב''ספין'' תקשורתי. עכשיו יחלו הדיונים המרתקים בטלוויזיה על מה הם מניעיו הפוליטיים של מזוז ומהם אלו של ארבל, כמה שנים של הכשרה במשפט פלילי יש לצוות הזה וכמה לצוות הזה, מי קידם את מי ולכבוד מה, מי מרגיש שנעשה לו עוול, מכתב הפרקליטות כנגד עצומת היועץ, הבג''ץ של יוסי שריד, ומה לא. זה קצת כמו ב''פסטיבל הסרבנים''. מכתב הקצינים מול מכתב המג''דים מול עצומת השמיניסטים. הזעזוע מכאן והציונות ששם, ''האם זה הגון להצטלם עם הסרבלים'' או האם מדובר בטייסים בפועל או במטכ''ליסטים מהצוות של דודו. מה שדורון רוזנבלום כינה פעם בתאורו את תוגת הישראליות, תסמונת ה''כמה כדורים היו למחבל במחסנית השניה''. |
|
||||
|
||||
כלומר, מזוז יכול היה להסתכן בהאשמות חסרות שחר של שופטת בביהמ"ש העליון מתוך ההבנה שהציבור לא יעסוק בעיקר אלא בטפל? לא יודע, אני פחות מאקיאבליסט ממך. אני מחכה לתגובתו מאירת העיניים של ש"ק ריש. |
|
||||
|
||||
עד בואו של שינקופריש, קבל כמופע חימום את מרדכי גילת: |
|
||||
|
||||
כבודו של מר גילת במקומו, אבל אני מאד רוצה לשמוע מה יש למשפטנים להגיד על העניין. האם ייתכן שהכל נעשה בתום לב? כלומר, הייתכן ששני משפטנים בכירים מפעילים שיקול דעת מקצועי גרידא, ומגיעים לא רק למסקנות שונות אלא לסתירה חריפה כל-כך עד שהאחד נאלץ לייחס לאחר אג'נדה נסתרת? אגב, גילת טוען שמזוז מסתיר את חוות הדעת של ארבל, בעוד מזוז הבטיח שהוא עומד לפרסם אותו. |
|
||||
|
||||
שר המשפטים לפיד מוצא דרך לאכול את החלטתו של מזוז, ולהשאיר את ארבל שלמה: יש להם "גישות" שונות. [לפיד:] "לפרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, יש קונצפציה, שלפיה, כשהיא רואה כסף רב עובר מיד ליד ללא הסבר, היא מניחה שזהו שוחד ואז היא מחפשת הוכחות לשוחד". ... לעומת גישתה של ארבל, עומדת גישתו ההפוכה של היועץ המשפטי מני מזוז: "מזוז רואה זאת בכיוון ההפוך. אם יש לו שורה של הוכחות שמצטברות לכך שמדובר בשוחד, רק אז הוא רואה בהעברת הכסף שוחד". 1 הגישה המשפטית של מזוז אומרת שאם חמישה עדים ראו את פלוני פורץ לחנות ויוצא עמוס שלל, צריך למצוא גם חמישה עדים שראו שהוא לא מחלק את השלל לכאלו שמגיע להם. הסיבה שהגישה הזו לא התגלתה עד-כה היא שמפעילים אותה רק על ראשי ממשלה ובניהם. |
|
||||
|
||||
כן, קראתי את דברי השר. מעניין מה גישת מזוז כשהוא ''רואה כסף רב עובר מיד ליד ללא הסבר'', ביחוד כאשר אחת הידיים שיכת לבנו של פוליטיקאי בכיר. צדקה, אני מניח. אפשר להעביר את זה לדיון על מוסר ואמפטיה. |
|
||||
|
||||
קראתי לא מזמן בעיתונות המקומית של חיפה על המלחמה הסיזיפית של המשטרה נגד משפחת פשע מאום-אל-פחם שגבתה דמי חסות משורה של בתי עינוגים בחיפה. המוטו שחזר שם אצל כל המרואיינים היה שהבעיה נמשכה הרבה זמן, והמשטרה היתה נוכחת בשטח, אבל חסרת אונים כל עוד אף בעל עסק לא העז להתלונן. ורק אז, ולאחר שתועדו שורת מקרי אלימות (נגד אותו עסק שכן העז להתלונן), בוצעו מעצרים והוגשו כתבי אישום. למה, בעצם? הרי כסף החליף ידיים, ובוודאי אפשר היה לתעד זאת, וברור היה לכל אדם מן היישוב מה מהותו. למה חיכו? נראה לי שהבעיה היא שכן יש הסבר לתשלום (גלעד שרון היה מוכשר מאוד בעבודתו כיועץ, בעלי בית הקפה נתנו כסף במתנה לבחורים הצעירים הנחמדים שבאו לארח להם לחברה בשעות הקטנות של הלילה). על מידת סבירותו יש חילוקי דעות (רוב הציבור חושב כך, עורכי דינו של גלעד שרון חושבים אחרת). השאלה עד כמה בלתי-סביר צריך ההסבר להיות לצרכי הרשעה פלילית, נראית לי, אכן, שאלה של גישה. דוגמת האבסורד שלך לא ממש דומה, כי הפריצה לחנות היא כבר עבירה, בלי קשר למי מקבל את הכסף. |
|
||||
|
||||
בהנחה שלציבור לא ממש איכפת, ושלנביחות התקשורת יש קורלציה לאופן שבו העצים צומחים - איך אפשר להלחם בשחיתות אם לא במסלול הפלילי? ההשלמה עם ריפוד של אנשי ציבור בכסף היא דבר פסול, ומהדוגמא שלך (בעלי בית הקפה שמחלקים כסף) אני מבין שזה כך גם בעיניך. |
|
||||
|
||||
כן. לא צריך אפילו את ההנחה הראשונה שלך: לציבור אכפת, אבל (הנה נקודה שבה אני בהחלט מסכים עם יעקב, שהתווכח עליה ספציפית עם כמה וכמה איילים) הצבעה פעם בארבע שנים מעקרת כל יכולת שלו להשפיע על הרבה יותר ממשהו אחד. ואם כבר הסכמה עם יעקב, נראה לי גם סביר שעם פחות סמכויות לממשלה והרשויות תהיינה פחות אופציות לשחיתות; זה לא נימוק מכריע לשום דבר, אבל נקודה לזכות הליברליזם. |
|
||||
|
||||
שמחתי לקרוא (גם באיחור) שמחכים לי, ועוד בהקשר של הארת עיניים, ועוד בפורום כה מכובד. אבל תגידו מה אני אמור להאיר... בינתיים אני אגיד שמזוז שכנע אותי בטלוויזיה, פחות בדו"ח שלו, ובסוף נותר טעם מר של תיקי צווארון לבן: לדברים הכבדים אין ראיות (פיקטיביות ההעסקה), ולגבי הדברים שיש ראיות, אולי מספיקות, הם (אסור להגיד את זה:) פעוטים מכדי להגיש עליהם כתב אישום. הכוונה לנוכחות בארוחת ערב, שהיא כנראה מעשה של הפרת אמונים, אבל רמת הראיות חלשה וכנראה על זה לא נהרגים בבית המשפט, לא כמו שוחד או הפרת אמונים בוטה. המצב הזה לא חדש. כך היה עם שבס. כך היה עם דרעי. דבר אחד עולה מדו"ח מזוז בבירור לטובת שרון: הוא סיכל ב-1997 את מאמצי אפל להדיח את המינהל באיומים לשפצר לו את קרקעות גינתון. אמנם לא היתה לשרון ברירה, כי היועמ"ש דאז נשף בעורפו, אבל בכל זאת. דבר אחד לרעת שרון עולה ברורות מדו"ח ארבל: שרון כפי הנראה שיקר בחקירתו. הוא "לא זכר" דברים שאי אפשר להאמין שהוא לא זכר. הוא מציג גרסאות מופרכות באשר לפעילותו בפרשת ארוחות הערב. קשה לקרוא ולהישאר אדיש. דבר כזה היה לבדו מספיק במדינה מתוקנת לפיטוריו של ראש ממשלה בידי בוחריו. שפיטת כלל התנהגותו של שרון היא באחריות הציבור, במקביל לאחריות היועץ המשפטי. בעוד שלגבי העמדה לדין פלילי צריך לדקדק בראיות הממשיות, הציבור רשאי ואף צריך להפעיל בבחירות שכל ישר ולהשלים את הטעון השלמה בעזרת האינטואיציה שלו. דו"ח ארבל: http://my.ynet.co.il/pic/news/arbel/arbel.pdf |
|
||||
|
||||
אכן הנטיה הטבעית היא לטעון שמזוז שותף לאיזו קנוניה ללא-מלים עם אלה שמינו אותו לתפקיד. ברור גם לכל בר דעת שהוא היה יכול להחליט על אי העמדה לדין גם בלי מסע ההאשמות כנגד הפרקליטות וכנגד שופטת בביהמ"ש העליון, ואז הסיפור היה עובר בהרבה פחות רעש וצלצולים. אלא שמזוז לא באמת מעוניין לסגור את התיק. הוא רוצה להראות למי שמינה אותו שאינו כפוי טובה, אבל באותה נשימה גם לעורר את מגישי הבג"צים מריבצם, על מנת למנוע את קבורתה של הפרשה. __ אחרת זה פשוט לא משתלב. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אף אחד אינו מגיע לרמות האלו בשרות הציבור אם הוא חף מפוליטיקה. מצד שני היה לנו אדם אשר עמד בראש המערכת הפוליטית וטען כי אינו פוליטיקאי. (אבל אולי הוא צדק. עובדה - הוא עשה יותר מטעות אחת) |
|
||||
|
||||
כשקראתי את המשפט הראשון בפיסקה האחרונה חשבתי לעצמי:"ויי, כמה הוא תמים". כשקראתי את המשפט השני, נרגעתי. |
|
||||
|
||||
המשפט השני יותר מופרך מהראשון. בשרות הצדק? צדק? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
במכלול ההערות והתגובות להחלטת מזוז, ועוד הרבה לפני כן, נפקד, ולא במקרה, כל עניין התמורה לכאורה שקיבל דודי אפל משרון האב, בעבור השוחד לכאורה ששולם דרך השכר לגלעד הבן. נטען ע"י גורמים בפרקליטות (בשיתוף ובעידוד עורכים וכותבים ב'ידיעות' וב'הארץ') כי שרון ואולמרט, האחרון בתפקידו כראש עיריית ירושלים בשנה הנדונה (1999), ושרון, כפוליטיקאי ותיק ומוכר בעולם, למרות ששירת אז באופוזיציה, נתבקשו ע"י מר אפל לסייע לו במגעיו עם הרשויות ביוון ע"מ לקבל את האישורים הדרושים לרכישת האי ולהקמת אותו פרויקט תיירות שאפתני. לטענת הפרקליטות ומוטי גילת ועקיבא אלדר, אהוד אולמרט המושחת אפילו הסכים ליטול חלק בארוחת ערב שאירגן אפל לראש עיריית אתונה ומשלחתו בירושלים - דבר החושף את עומק הרקבון שפשה בבירת ישראל המדרדרת לנורמות של רפובליקת בננות. כאילו מותר לאיש עסקים לבקש מידידיו הפוליטקאים לבוא ולהתחכך בפוליטיקאים יוונים על ארוחת ערב כשרה למהדרין, כדרך לסייע לו לקדם עניינים מחוץ לגבולות המדינה ותחום השיפוט של הבג"צ. והקורא הנבוך, שקורא כי אריק, עוד כשר התשתיות, תפקיד עתיר אפשרויות לקבלן כמו אפל, דווקא דפק את דודי שלו בשורת החלטות שהתקבלו במנהל מקרקעי ישראל, תוהה למה צריך לתת שוחד לאופוזיציונר בישראל, כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות באתונה... אפל הוא אולי מגלומן, אבל בטח לא אידיוט. אם רצה לשחד מישהו אז יש לו אמצעים, תרתי משמע, לשים את הכסף היכן שתתקבל תמורה ישירה להשקעה. ביוון גופה, למשל. לא בירושלים, שכידוע, לא ממש קרובה לי-ם. הקונספציה על קונספירציה בינלאומית ורב-תחומית, מבית היוצר של מרדכי גילת, נראית מגוחכת במציאות המאובקת של אגן הים התיכון הישן. לא שדודי אפל באמת התעלף נוכח יכולותיו המרהיבות של גלעד. סביר להניח ששם המשפחה היווה שיקול מרכזי בהעסקתו. אבל בתקופה הנדונה, שנות ה-90 של המאה שעברה, פתחו שני עורכי-דין צעירים וחסרי נסיון מעשי משרד חדש, ומייד זרמו לכיוונם בקשות לייצוג בכל תחום אפשרי - מפלילי ועד לקצה העסקי - מצד אישים, מוסדות, וגופים כלכליים מהנחשבים במשק הישראלי. שמם של השניים: אבנר ברק ויורם זמיר. תיאור הנפוטיזם המשפטי-כלכלי של משפחת ברק מופיע בכתובת כאן: לא זכורה חקירת המשטרה והפרקליטות את החשד לפיו שולמו לצמד עו"ד הצעירים, שזה עתה יצאו לשוק החופשי, סכומי עתק, רק בגלל שיוכם המשפחתי לשופטי ביהמ"ש העליון. לא זכורה כתבה מטעם מוטי גילת התוקפת חברות ממשלתיות, שבניגוד לנוהג ולתקנות בחרו להעסיק את שני הינוקות כיועצים משפטיים. אז נכון שטוב להיות 'הבן של', אבל כבר לפני יותר מארבעים שנה אמר ג'. פ. קנדי משפט מעניין בנושא: "מה הטעם להיבחר כנשיא ארה"ב, אם אפילו את אחיך הצעיר והמוכשר אינך יכול למנות כתובע הכללי?" |
|
||||
|
||||
איפה כתוב שאפל רצה ששרון ישפיע על מקבלי ההחלטות באתונה? הוא בסך הכל העסיק בתמימותו את בנו בפרויקט ביון,ומעולם לא היו לו עסקים בארץ. |
|
||||
|
||||
צריך לשבח את שופטי בית המשפט העליון, שבנו של זה מתמחה אצל זה, וחתנו של זה - אצל זה, וכל זה אינו מפריע להם לתבוע נקיון כפיים מכולנו. |
|
||||
|
||||
ענווה שונא ממון אוהב אמת אוהב אדם חכמה יראה שם טוב 1) האם זה כללי מדי וגובל בחוסר משמעות? 2) האם "חכמה" כוללת ידיעת והבנת החוק? 3) האם אלו כללים אוניברסליים או מוגבלים רק ליראי [אל]? 4) האם כל הכללים הם רלוונטיים (ענווה, אוהב אדם)? 5) ... |
|
||||
|
||||
בעיניי, הבעיה קצת שונה. אני חושב שהכללים האלה בהחלט ישימים. השאלה היא האם חיים לפי כללים אלו מאפשרים לאדם להגיע למשרות בכירות (ובכללן משרות שיפוט). להערכתי - לא. טיפוס במדרג מחייב סוג אחר של התייחסות לעולם. |
|
||||
|
||||
זו השקפה מאד מאד פסימית (היא מנבאת שאחוז הבלתי-מושחתים, במושגים שלנו, יהיה נמוך מאד). |
|
||||
|
||||
כן, זאת באמת השקפה מאוד פסימית. היא מבוססת על התצפיות שלי. ניסיון החיים שלי לא כזה עשיר - המגע שלי עם נושאי משרות בכירות די מוגבל - ואשמח להתבדות. אני לא בטוח שההשלכה המדויקת של ההשקפה הזאת היא שחיתות של נושאי המשרות הגבוהות. אחרי הכל, גם הלא-ענווים וגם אוהבי הממון והכבוד לא חייבים להיות מושחתים. ישנו מרווח בין חיפוש פעיל אחרי הצדק והאמת לבין שחיתות. אני נוטה יותר לחשוב שטיפוס במדרג מחייב העדפת הנורמות של הקבוצה ההגמונית, ואולי נכונות להתעלם מאלטרנטיבות ודרכי-פעולה אחרות. זה עדיין פסימי, אבל קצת פחות. |
|
||||
|
||||
בן משפחה, שעבד שנים רבות בשירות המדינה היה מספר לי על שחיתויות בהן הוא נתקל: זה מינה בן משפחה, זה לוקח מתנות, לזה ההוא שיפץ את הבית וכאן זה ששותפו הערבי גורש גנב את רכושו והתעשר מכך. לעיתים ניתן גם היה לפעול בנידון אך לרוב לא. לא פעם מדובר היה באנשים שהכרתי אישית או מן העיתונות, ולפחות חלקם נראו לי אנשים רגילים, כלומר כאלו שאם הם יקבלו מתנה על פעולה מלפנים משורת הדין, הם לא יוכלו להסתכל לעצמם בעיניים לאחר מכן (ככה זה אנשים רגילים, לא?). לכשפרש הוא מן השירות, שאלתי אותו אם בכל ימיו פגש הוא עובד מדינה אחד זך ונקי מכל רבב. הוא ענה לי מיד: "לא" ואחרי עוד רגע הוא נזכר פתאום: "בעצם היה אחד". בכניסה למשרד הראשי, בירושלים, היה כמה שנים שומר תימני, שמו היה יחיא. אותו אי אפשר היה לשחד בכלום ותמיד הייתי קורא לו בחיבה: "שונא מתנות יחיא". נראה לי מוגזם כל הסיפור הזה, מה עוד שאני לא מבין מה יש בכלל לשחד שומר בכניסה למשרד ממשלתי (אולי כדי שיתן לבלתי מורשים להכנס/להוציא חפצים מן הבניין?). אבל זה מה שהוא טוען לפחות, שהגינות היא כמו חמצן, ככל שעולים למעלה כך היא מתדללת. אולי בגלל זה לאחר תקופה קצרה יחסית כסמנכ"ל משרד ממשלתי הוא ביקש לעזוב את התפקיד. בעצם גם לי קרה משהו טיפה דומה, אם כי בשוק הפרטי, אבל זה לא כל כך מעניין, אז לילה טוב. לסיום, לחבריי תוכנית המנויים של אפופידס בלבד, בונוס לא קשור, וריאציה על הנושא "נעשה ונשמע": http://www.theboredboard.com/video/index.php?action=... |
|
||||
|
||||
אני רק מציין את מה שהוא כמובן מובן מאליו וידוע, ורק למקרה שזה יוכל להוסיף, או לגרוע מהטענות: שבעת הקריטריונים הללו מצוינים בתלמוד (מס' סנהדרין). |
|
||||
|
||||
מהו "מושחת במושגים שלנו"? האם לא עדיף שבמשא ומתן גורלי על חבלי ארץ או על עסקת פאלקון או מכירת אג"ח יקרה ייצג אותך אדם שיכול למכור קרח לאסקימוסים, שמכיר את כל הטריקים בספר, וחלק שעדיין לא בספר (כי הוא המציא אותם במהלך הגעתו לפסגה) או צדיק ישר דרך שיסביר להם למה הם לא צריכים אותנו? איך אתה חושב שמגבשים קואליציות והסכמים בהנהגה? ע"י ויכוחים אקדמיים באייל, או ע"י הפעלת כל מינוף אפשרי (כולל גיוס כספים לצבירת מינוף זה)? |
|
||||
|
||||
מהתגובה של יהונתן הבנתי שלדעתו הצמרת מאוכלסת באנשים שהמושגים שלהם על שחיתות שונים משלנו, ולכן "מושחת במושגים שלנו". אם האדם שעורך את אותו משא ומתן גורלי באמת עושה זאת לטובת הכלל (כפי שהוא רואה אותה), אני מעדיף כזה שעוסק בפרסום על פני אדם ישר; אבל אם האינטרסים שמנחים אותו הם באמת אישיים, אולי עדיף שלא יהיה כל-כך מוכשר, ויכשל פה ושם. ההערה שלך בסוגריים מהווה קפיצה גדולה מהטקטיקות הפוליטיות המקובלות: מדובר על צבירת כספים אישית? זה תאור מציאות, או תאור מצב ראוי? |
|
||||
|
||||
אהבתי את ''מעדיף כזה שעוסק בפרסום על פני אדם ישר''. |
|
||||
|
||||
תודה, התכוונתי לזה. למשל, הבחנתי לא מזמן1 שבמקרים רבים הקמפיין מבוסס על היפך מוחלט של האמת. לא "ייפוי מציאות" או השמטת עובדות לא נוחות, אלא התמקדות בתכונה הבעייתית ביותר של המוצר שלך. מכאן יש שתי אפשרויות: הצגת אותה תכונה כאילו היא יתרון, או (למתקדמים) הצמדת *היפוכה* של אותה תכונה למוצר. אספתי כמה דוגמאות, אבל היחידה שעולה במוחי כרגע היא זו של מפעל הפיס: כולם קונים כרטיס, אחד זוכה. המוטו: "כולם זוכים בפיס". 1 אולי זו אמת שהעוסקים בפרסום לומדים בשנה א'. אני פספסתי את הקורס הזה. |
|
||||
|
||||
היתה פעם פרסומת של מכללה שהיא למעשה שלוחה של מכללה מחו"ל: "ובנוסף מקבלים תואר שאינו תואר ישראלי, אלא תואר מ____ ב____!" |
|
||||
|
||||
גם בפרסומות לסיגריות תמיד כותבים שהעישון גורם למחלות קשות ולמוות בטרם עת כאילו שזה יגרום לי לעשן אותן. |
|
||||
|
||||
הכוונה היתה שהם לקחו את הגילוי הנאות והפכו אותו למשהו חיובי ומפתה כביכול. |
|
||||
|
||||
מגניב. מעניין איך פירסומאי הסיגריות יכולים לנצל את הרעיון הזה. ראיתי פעם תמונה של ג'ו כאמל במחלקה האונקולוגית אבל אני לא בטוח שזה יעבוד. |
|
||||
|
||||
חשבתי שהתכוונת לזה. אני מניח שמה שמרגיז אותך זה לא משפטים שאינם בעלי-ערך-אמת, אלא המניפולציה. וכאן הוא נראה לי בעייתי מאוד, סרגל היושר הזה. אני חושב שאין עולם שבו אפשר לחיות לפיו. אני אפילו די בטוח שלא הייתי רוצה לחיות בעולם שבו לא מוכרים לי אשליות. להביט ישירות במציאות? אולי המציאות שלך מספיק טובה לכך. נותר לי רק לקנא. |
|
||||
|
||||
אתה מגזים. אני לא חושב שאנשים צריכים להסתובב ולומר אחד לשני את כל-האמת-ורק-האמת ("בסוף נמות"?). מעט מאד אנשי פרסום מתאמצים לייפות את העולם בשבילך; הם מוכרים שמפו. ואני לא מבין איך האשליה ששמפו מסויים גורם לשער להתנפנף כ-כ-ה יכולה לשפר את חייך. |
|
||||
|
||||
אנשים חושבים באמצעות דימויים. הקשר של הדימויים למוצרים בני-קיימא הוא לפעמים רופף, אבל נראה לי שזאת בסה"כ נקודה שולית. הקשר אמור להיות בין הדימוי לבין היכולת שלו להעניק את ההרגשה שציפינו שנקבל מבעלות או שימוש במוצר. התועלת לא נמדדת בסיפוק צרכים פיזיים (שיער מתנפנף), אלא בסיפוק צרכים פסיכולוגיים (הרגשה שאני נראה טוב, כי השתמשתי במוצרים הנכונים). הייתי אפילו אומר שבמובן זה, פרסומת אינה שקר כי היא מבנה מציאות (זאת סוגיה מעניינת: אם היא הצליחה להבנות מציאות היא אינה שקר. אם היא נכשלה היא "שקר בדיעבד"). הדוגמא הקודמת שנתת, של מפעל הפיס, היא דוגמא טובה לאשלייה משפרת-חיים. רוב האנשים לעולם לא יהיו עשירים, ובכל-מקרה אני לא בטוח שיהיו מאושרים יותר כעשירים, אבל אני לא מוצא דופי בחלום להתעשר ונראה לי שקיום החלום תורם לחייהם. החלום הזה הוא דימוי, שנוצר באמצעות פרסום ולא ע"י חישוב מתמטי של הסיכויים. הדימויים "הגדולים", וההרסניים באמת, לא נוצרים באמצעות מפרסמים. הם דימויים של לאום, שלום, מלחמה, או סתם של מוסדות חברתיים. אני חושב על זה מדי פעם כשאני פוגש חברים נשואים. האידאה של נישואין נראית לי נפלאה. הקשר בינה לבין המציאות רופף. בד"כ מספיק לי זמן קצר בחברת זוגות כאלה (לא כולם, כמובן) כדי להבין עד כמה האידאה מנותקת מהמציאות ולהוציא לי את החשק. |
|
||||
|
||||
הנה דוגמא נוספת לפעילות הבלתי פוסקת של אנשי הפרסום למען איכות החיים שלנו. בחברה המפעילה טלפונים סלולריים באירלנד1 הבחינו שהתושבים אינם שולחים מספיק הודעות SMS. הפתרון היצירתי: לעודד שיחות SMS על-ידי כך שנאפשר לשלוח הודעות SMS מסויימות *ללא תשלום*. בינתיים אפשר לשלוח בחינם את ההודעה "?How are You". וזהו. ברכות לאיש הפרסום שהגה את הרעיון הנבזי הזה. הוא מצליח להלביש עלוקה נושאת-רווחים על רעיון מופשט (חברה מנומסת), שנמצא מופקר ברשות הרבים. גאוני ממש. מי יכול לתבוע אותו על הנזק שנגרם לאובייקט שלא שייך לאף אחד? 1 אולי יש יותר מאחת; תודה על התיקון, אבל זה לא מאד רלוונטי. |
|
||||
|
||||
אולי גם אפשר להוסיף "אחותך זונה!" ואז נראה הודעות SMS ארוכות (בתשלום) כדי להוכיח שאין לך וכולי. |
|
||||
|
||||
מה אתה רוצה מאיש הפרסום? הוא כנראה למד את הלכות המסחר ההוגן שהציע הרמב"ם. |
|
||||
|
||||
הרמב''ם מדייק מאד, ולא כותב על מעשה נבל ברשות התורה שהוא ''אסור''. לכן אי אפשר להסיק מ''מותר'' שכך ראוי או הוגן לנהוג. |
|
||||
|
||||
למה הוא נבל? הוא מרגיל את התינוקות והשפחות לקנות אצלו על ידי מכירת חלק מהשירותים בחינם. (ולמי שלא יודע על מה אנחנו מדברים: http://www.mechon-mamre.org/i/c118.htm , פסוק ד). |
|
||||
|
||||
נדמה לי שלא ירדת לעומק התכסיס - זה לא שנותנים חלק מהשרותי חינם ( נניח - רחיצה חינם למי שממלא מעל 100 ליטר). השולח את ההודעה *אינו* זה שיתרגל להשתמש בשירות, אלא הוא גורם למקבל לשלוח הודעה בתשלום. זה כאילו שבזק יחלקו טלפונים סלולרים רק של שיחות נכנסות, וירויח מאלו שמחייגים למספר, או כמו שירות השכמה מחדלי שכדי להפסיק אותו צריך להתקשר למספר 1-900 . |
|
||||
|
||||
כן, אני מבין את התכסיס - מי שקיבל את ההודעה יענה. אבל אני מסתכל על זה משתי נקודות מבט נוספות: א. חברות הסלולר רוצות להרגיל את המשתמשים לשירות, אז מי ששולח הודעות בחינם, גם ישלח הודעות בתשלום, כי הוא יתרגל. הרי זה לא שהטלפון שולח רק הודעות How are you? ב. אני מניח שהסיפור הוא דו כיווני, כלומר אותו אדם גם ישלח הודעות חינם, וגם יקבל הודעות חינם, כלומר יש פה סוג של ידיעה שלמה. |
|
||||
|
||||
אם רק היה עניין בלהרגיל (''מחיר מבצע על הפורמולה שלנו'') , ניחא, אבל יש פה משהו מעבר לזה, כמו שעוזי אמר- תופסים טרמפ על הנטיה האנושית לענות , מה גם שהשירות וגם המענה הם למעשה ריקים מתוכן. |
|
||||
|
||||
במה זה שונה מהמשיכה של ילדים (ומבוגרים) לממתקים, שבגללה מניחים בסופר ליד הקופות סוגים שונים של ממתקים באריזות צבעוניות? מעבר לזה, בעולם של היום "מה שלומך?" זה כבר לא רק התעניינות בשלום הזולת אלא סוג של אמירת שלום. בטח יצא לכך להיתקל בשיחות שהתחילו בפינג-פונג של "מה שלומכם? מה העניינים? מה קורה?" כשאף אחד לא באמת מוסר אינפורמציה לשני. |
|
||||
|
||||
כשהפרסומאים לומדים את הרמב"ם הזה, אני מקווה שהם מבינים את ההבדל בין חלוקת שירותים בחינם ("כדי להרגיל לבוא אצלו"), לבין המקרה שהבאתי. ובעצם מספיק שישננו את הלכה א' בהלכות מכירה, פרק י"ח: "אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר, או לגנוב את דעתם; ואחד גויים ואחד ישראל, בדבר זה. *היה יודע שיש בממכרו מום, יודיעו ללוקח.* ואפילו לגנוב דעת הבריות בדברים, אסור." |
|
||||
|
||||
אולי זה אני (ואולי זה בעצם שורש הדיון כאן), אבל אני לא רואה היכן המום בסיפור הזה. תסביר לי לאט. |
|
||||
|
||||
אתה בסדר. זה הם שחושבים שהציבור מטומטם והם צריכים להגן עליו מפני אנשי שיווק מתוחכמים. לכן הם שמים מכסי מגן - כי הציבור המטומטם עלול לקנות חולצות זולות מסין ב 10 שקלים למרות שהם יקרעו בעוד שבוע ולא יפרנס את עניי קרית גת 1 בקניית חולצה ב 120 שקל. לכן הם אוסרים מכירת חזיר כי הם חושבים שהציבור לא מבין לבד עד כמה זה מטמטם להם את הנשמה לכן הם רוצים לאסור מכירת סיגריות ועוד ועוד ... ושלא תבין לא נכון. אני נגד מכירת חזיר, נגד עישון, ונגד תפירת חולצות בארץ כשהמחיר יהיה פי 10 מייבוא. אך יותר מכל אני נגד התייחסות אל הציבור כאל פרות מטומטמות. 1 שמתים לעבוד במתפרה תמורת שכר מינימום |
|
||||
|
||||
1. מותר לחשוב שאנשי השיווק ה"מתוחכמים" עושים מעשה נבלה, גם בלי לחוקק חוק מיוחד נגד מעשי נבלה. 2. בהכללה, הציבור מטומטם. |
|
||||
|
||||
1) אתה צודק. אני בלבלתי פה שני דברים. |
|
||||
|
||||
האדם שמקבל את השיחה עומד בפני שתי אפשרויות: להתעלם (לא כל-כך מנומס), או לענות (ולשלם לחברת הטלפון). כמובן שאלו אותן שתי אפשרויות כמו בשיחת SMS רגילה, אלא שבדרך כלל האדם שפותח בשיחה מראה שהוא מוכן להשקיע את המאמץ והעלות (המינימליים) שכרוכים בשיחת נימוסין, וזה הופך את השיחה כולה לפעולה חברתית סבירה. תחת הפטנט החדש, חברת הטלפון שואלת במקומו את השאלה הפותחת והסיטואציה מקבלת זווית שונה לחלוטין; כמו להתקשר לדודה כדי לאחל מזל טוב ליום ההולדת - בגוביינא. |
|
||||
|
||||
האדם שמקבל את השיחה עומד בפני שתי אפשרויות: להתעלם (לא כל-כך מנומס), או לענות (ולשלם לחברת הטלפון). כמובן שאלו אותן שתי אפשרויות כמו בשיחת SMS רגילה, אלא שבדרך כלל האדם שפותח בשיחה מראה שהוא מוכן להשקיע את המאמץ והעלות (המינימליים) שכרוכים בשיחת נימוסין, וזה הופך את השיחה כולה לפעולה חברתית סבירה. תחת הפטנט החדש, חברת הטלפון שואלת במקומו את השאלה הפותחת והסיטואציה מקבלת זווית שונה לחלוטין; כמו להתקשר לדודה כדי לאחל מזל טוב ליום ההולדת - בגוביינא. |
|
||||
|
||||
היית צריך לענות "מה שלומך?" |
|
||||
|
||||
(זו תשובה גם לראובן שם למטה. אני חוסך עכשיו בביטים) המ... יש בזה משהו. אני מבין למה התכוונתם. כמוצא של כבוד אני יכול להציע משהו על בסיס מה שכתבתי בתגובה 234299 (כלומר, על בסיס ההנחה שזו לא באמת שאלה אלא סוג של הבעת עניין ותשומת לב) - פשוט לענות בHow are you? משלך. או לחילופין לרדוף אחרי משגיח הכשרות עם מצקת גדולה. מה שבא ליד קודם. |
|
||||
|
||||
אתה חושב שאנשי השיווק (המתוחכמים) נולדו אתמול? סעיף-קטן 17ב' של המבצע אומר במפורש שהודעת How are you היא בחינם בכל מקרה שזו אינה הודעת SMS האחרונה שהתקבלה בטלפון ממנו נשלחת ההודעה, שאז היא מועברת במחיר הרגיל; על-פי סעיף 62 בפרק D, המחיר הרגיל להודעת SMS הוא 4.78 ליש"ט למלה. (המחיר שמפורסם בכל העיתונים הוא לאחר הנחה של 97.5%). אגב, מישהו מנחש למה בסלקום מפרסמים את מחירי שירות W-Lan בעולם1 בליש"ט דווקא, ולא בשקלים, בדולרים או ב-Euro? |
|
||||
|
||||
אני מרים ידיים בהכנעה. אגב, סלקום מפרסמת גם את מחירי השיחות מחו"ל בליש"ט. אבל נדמה לי שכך נוהגות כל חברות הסלולר. אבל היי, אני הייתי זה שהגיש תלונה למועצה לצרכנות על זה שחברת אל-על מפרסמת בהבלטה מחיר לא מלא ודפוס קטן מחיר כולל מסי נמל. התלוננו גם אתם ואולי יחד נעשה פרצה (כדברי הלא-חבר-כנסת אלכס צינקר). 1 כי בליש"ט כל הסכומים נראים קטנים יותר. יש כאלו שצדים ככה פילים, עם משקפת. |
|
||||
|
||||
עלות ההפעלה של נורת 60w היא 8.64 יין ליממה. זה בערך המחיר של הודעת SMS. (נעשה להם דווקא). |
|
||||
|
||||
יש שתי סעיפים שאפשר לפסוח עליהם. |
|
||||
|
||||
פעם לפחות, השיחות בסלקום מחו''ל לארץ עברו דרך חב' בריטית (לא יודע לגבי המצב היום). |
|
||||
|
||||
הסיבה האמיתית לפרסום המחירים בליש"ט (דרך אגב, גם אורנג' עושה את זה) היא שחברות הסלולר לא מודעות לכך שלירה קפריסאית שווה 1.15 ליש"ט. |
|
||||
|
||||
אבל מה כל-כך מרגיז במקרה הספציפי שאתם מדברים עליו? הרי יש עוד אלף מקרים דומים. נניח שאני עושה מנוי חדש באיזו חברת פלאפון, ומקבלת 20 הודעות חינם בחודש. אז יופי לי, אני אשלח 20 הודעות בחודש כי אני יכולה, והחברים שלי יאלצו להחזיר לי 20 הודעות בחודש, כי הם "חייבים". זה בדיוק אותו דבר. |
|
||||
|
||||
החברה שנותנת לך שיחות חינם מאפשרת לך לומר מה שאת רוצה (כולל "?How are you"), והרווחים הם מן הסתם מההודעות שאת משגרת מעבר לעשרים הראשונות. במבצע שלנו בוחרים בשבילך מה לומר, והרווחים הם מהקורבנות שלך. |
|
||||
|
||||
מה רע בזה שאדם יכול לשלוח חינם את השאלה "מה שלומך?" הוא תמיד יוכל להחזיר את התשובה "מה שלומך?" כל עוד אדם יודע את המחיר של שליחת הודעות ומה חינם ומה לא אין בכך דופי. ומי בכלל אמר שיהיה לאנשים יותר טוב לאכול סושי במסעדה מאשר מלשלוח הודעות SMS? |
|
||||
|
||||
זהו, שאני לא רואה בזה משהו רע (בינתיים, עד שעוזי וראובן יסבירו לי מה אני מפספס). |
|
||||
|
||||
נראה אם אוכל לבנות אנלוגיה מתאימה: אתה עסוק, כן? עובד ביבמ או משהו. פתאום אתה רואה "בלבן" בביפר שלך - מישהו כותב באייל איזה דיאטריבה על טלאולוגיה, נגרים, כסאות וכאלה. אתה כמובן לא חייב לענות, אתה הרי עסוק. אבל בהפסקת הצהריים אתה מספיק לראות שמפרשים את חוסר התשובה שלך כהסכמה. טוב, אתה כותב תגובה קצרה " אני עסוק עכשיו, אנסה לענות בעוד כמה ימים". בערב אתה בודק שוב - חשכו עיניך, שכ"ג, בפתיל אחר, לא שם לב לתגובה שלך, ועושה פרודיות משוגעות על כל הנושא, ועל ההאלמות שלך. טוב, אתה סותם גם את החור הזה עם הפניה לתגובה ההיא. בשלב מסוים, זה פושט כאש בשדה קוצים, כי אף אחד לא שם לב לבקשת הדחיה שלך, *עד שאתה לא פונה אליו אישית*. זה גוזל ממך המון זמן, עד שבסוף אתה אומר "קיבינימט, שיפגע קצת השם הטוב שלי, אם אנשים לא מבינים מעצמם, אז מי אני שאחנך אותם". זה לא עולה לך כסף לענות לכולם, רק זמן עבודה, אבל החלטת לוותר על השם הטוב שלך כדי לעבוד. פה אין בעיה, עצם זה שאתה כותב באייל, אומר שהבאת את זה על עצמך, אבל מה *אני* אמור לעשות עם הSMS שמגיע מדוד שלי ? לענות לו? לא לענות לא ולתת לו להבין לבד שאני מתקמצן? לענות לו כאיוולתו כמו שיעקב מציע? הטבע האנושי אומר "לענות בנימוס", ועל זה הם מתבססים. זה אולי לא פלילי, אבל זה מרגיז. |
|
||||
|
||||
אם היית מנסה פעם לאכול סושי (אמיתי, לא הזבל הכשר שמוכרים במקומות מסויימים), לא היית שואל. |
|
||||
|
||||
אם היית מקבל פעם מאה הודעות SMS ממאה חברים ביום אחד היית חוזר בך. אולי היית גם מתחיל לאכול כשר. תנסה פעם לעשות שבת אצלינו. |
|
||||
|
||||
מה הקטע עם הלעשות פעם שבת "אצלכם"? מה אתה חושב שיקרה- אנשים יראו את האור או משהו? לא, כי אני עשיתי. שבת כהלכתה. בשכונת גאולה אפילו. היה בסדר, רק קצת משעמם. והיה עיסוק מיותר ומוגזם סביב האוכל, בטענה המשונה שבשבת יש "נשמה יתרה" ולכן צריך לאכול יותר. ממתי נשמה צריכה אוכל פיזי? אה, ולא ראיתי שום אורות מיוחדים. נאדה. |
|
||||
|
||||
אתה תעשה שבת אצלי, ואני אעשה שבת אצלך. דיל? אבל שבת שבת, כולל יציאה לבית קפה (או איזו סושייה טובה), ואולי אפילו איזה סרט, אם יש משהו טוב. במינימום, נצפה יחדיו ב"משחק מכור" בטלוויזיה. |
|
||||
|
||||
בא נחלק את זה ששה ימים אצלך ויום אחד אצלי. |
|
||||
|
||||
אוקיי. אז היום אחד אצלך יהיה יום שלישי, טוב? כי בשאר הימים אני עסוק. |
|
||||
|
||||
מה אני ללמוד חכמה יוונית? נאמר והגית בו יומם ולילה. מצא לך זמן שהוא לא יום ולא לילה. |
|
||||
|
||||
צ'יקן! |
|
||||
|
||||
ובעברית שפן |
|
||||
|
||||
תרנגול זה כשר - שפן לא. |
|
||||
|
||||
גם אדם לא. |
|
||||
|
||||
לא יודע, יש כמה אנשים שיודעים יופי להעלות גרה... למרות שלרוב האנשים הללו הם גם איילים... אייל זה כשר? |
|
||||
|
||||
כן, כשר. דברים פרק יד פס ד,ה "זֹאת הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים. אַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר; וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן, וּתְאוֹ וָזָמֶר" |
|
||||
|
||||
שמתי לב שהרבה פעמים בתורה "כבשים" מוחלף ב"כשבים". האם צורת היחיד היתה "כשב"? |
|
||||
|
||||
בויקרא מופיע "כבש" 15 פעמים (למשל "וְאִם-כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ", ד' ל"ב), ו"כשב" 9 פעמים (למשל "שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז כִּי יִוָּלֵד", כ"ב כ"ז). |
|
||||
|
||||
אם כשב אוכל עשב, האם כבש אוכל עבש? אגב, רב מלים לא מכיר במילה "כשב". |
|
||||
|
||||
כנראה שהרב שעשית לך אינו כל כל גדול בתורה. |
|
||||
|
||||
ביאליק כבר עלה על החרוז הזה: "שה בן כשב, אוכל עשב". עכשיו אני מבין סוף סוף מהיכן לקח הפואט את הליצנציה לצורה הזו. |
|
||||
|
||||
אתה כינית את האתר הזה "הָאַיִל הקורא" בכנס הבדויים, לא כן? |
|
||||
|
||||
יכול להיות, אני לא זוכר. נידמה לי שהזכרתי אותו בהגיות שונות אבל לא נסתמך על הגיה מוטלת בספק בשטף דיבור של טיפוס מפוקפק כדי להחליט בענייני כשרות, נכון? |
|
||||
|
||||
מה רע בסושי כשר? אוקיי, צלופח זה באמת טעים, אבל אני בהחלט מסוגל לחיות עם סלמון-אבוקדו, או טונה אדומה עם קצת וואסבי (שני הרולים הכי פופולריים בארץ, אני מתרשם). |
|
||||
|
||||
There is a simple solution - just tell your friends that 2 "how are you" SMSs are one "fine, thanks", and everybody wins.
|
|
||||
|
||||
להבנתי, ה"ביסוס העובדתי" (או איך שלא תקרא לזה) לסיסמה "כולם זוכים בפיס" היא העובדה שרווחי מפעל הפיס משמשים לרווחת הציבור, ולכן (עפ"י המפרסם) גם אם קנית כרטיס ולא זכית בפרס הכספי עצמו, תזכה בסופו של דבר באולם ספורט או משהו בסגנון, שיבנה לרווחתך. שים לב שהמשפט שסוגר את הפרסומת אומר משהו כמו: "מאה אחוז מרווחיי מפעל הפיס מושקעים לטובת הקהילה". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
המשפט הזה, כמובן, הוא ייפוי של המציאות, או השמטת החלקים הפחות נאים בה: רווחי מפעל הפיס שווים להכנסות מפעל הפיס, מינוס משכורות, הטבות, תמריצים (וגם פרסים, כמובן). מכיוון שהתוחלת של השתתפות בפיס היא לפי חוק(!) מינוס משהו, אולי עדיף פשוט לקחת את התוחלת הזאת, שאתה מתכוון להפסיד בעת רכישת כרטיס, ותרומתה למוסד הציבורי הקרוב? כך פחות מהסכום יגיע ליורשיו של ברדוגו (מי שהם לא יהיו). |
|
||||
|
||||
מסקנת התצפית שלי בעוסקים בפוליטיקה קרובה לזו של יהונתן. כמעט כל משא ומתן פוליטי הינו גורלי לאיכות החיים, דרך החיים ועצם החיים של ציבור כזה או אחר במדינה. הדבר מחייב שהאנשים המנהלים אותו יהיו לא רק פרסומאים תחמנים, אלא מנהלים מוכשרים, היודעים לסנכרן פעילויות של שליחים ואוספי מידע מטעמם, תיאום צוותי עבודה, עיצוב טקטיקות מו"מ, הכשרת דעת קהל וגורמים משפיעים חיצוניים אחרים ע"י פרסום והדלפות מכוונות, וכן - חשוב לא פחות: היכולת לממן את כל היופי חי הזה. וכשצריך כסף, ניתן להשיגו בשלוש דרכים (לפחות): 1. להיוולד איתו - קצת קשה ונדיר. מדובר בפעילויות שבד"כ דורשות לא מעט מליונים. למעט מאוד אנשים שעוסקים בפוליטיקה יש סוג כזה של כסף. 2. ניצול כספי משלם המיסים - יש על כך הגבלות חמורות של ניצול מירבי, וצורך לדווח לאיזו פעילות בדיוק הכסף הלך (דבר שלא תמיד מעוניינים בו בפעילות מאחורי הקלעים). הלכה למעשה דרך זו אינה אלטרנטיבה אמיתית במקרים רבים, וכל ראש ממשלה נאלץ לעקוף אותה בדרך כזו או אחרת (ראה 3). 3. קשר עם בעל/י הון - הלחם והחמאה של כל פוליטיקאי מצליח. אין פוליטיקאי ממלא משרה בכירה שאין לו את זה, ובעשור האחרון בישראל, בשל שינוי כללי המשחק הפוליטיים ועקב המצב הבלתי נמנע הזה - אין מחזיק במשרה בכירה שלא נרדף על כך. הקשר הזה בין בעלי הון לפוליטיקאים בכירים גורם גם לפיתוי לנצל חלק מהממון הרב הזה שמחליף ידיים ל"צריכה עצמית", מצב בלתי נמנע אף הוא. מדוע ה"צריכה העצמית" היא בלתי נמנעת ? מאחר ואני חושב ש"הכוח משחית" ו"הכוח מושך מושחתים". כלומר, לדעתי, כדי להגיע לצמרת, עליך לעבור בדרך רמות התנסות פוליטית, כשקריטריון ההצלחה אינו איכות מחקר חדש אלא יכולתך למנף את עצמך מעל האחרים ביכולות הנדרשות שפירטתי, וכמעט כל הכלים כשרים לכך במשחק חסר הכללים הזה. כמובן שזה מחייב סוג של אדם שיכול לבצע זאת, ולהתמודד מול "תרגילים" של מתחריו. אם לא ינקוט באמצעים המתאימים, פשוט לא יוכל לצבור השפעה מספקת לבצע את מבוקשו, וסופו שייפלט מהמערכת (כמו שקורה לכמה). זה מחייב אותו לבצע רציונליזציה של האמצעים בהם הוא בוחר (או נאלץ) לנקוט ע"י אימוץ סט ערכי מוסר גמיש יותר, בו יש משקל רב יותר לאידיאולוגיה אותה הוא מבקש לממש (מעין "המטרה מקדשת את האמצעים"). לאחר אימוץ סט ערכים זה, כבר פחות קשה מבחינה מוסרית להטות חלק מהשפע שהוא חשוף אליו לכיסו הפרטי. התנהגות זו משותפת לכל העולם המערבי הדמוקרטי (אני לא מדבר על העולם השלישי, שם התופעה לגיטימית יותר אף בעיני הציבור): קישור בין הון לשלטון הוא חלק בלתי נפרד מהשחק הפוליטי בכל מדינה, מפלגה וקדנציה. כך שכשאתה שואל אותי האם תופעה זו "ראויה" זה כאילו שאלת אותי "האם ראוי לישון"? אין מקום לשאלה זו. לא ייתכן מצב אחר במציאות שלנו. |
|
||||
|
||||
אם כל-כך אי אפשר בלי זה, מי היו בעלי ההון שעמדו מאחורי מנחם בגין? ויצחק שמיר? |
|
||||
|
||||
יתכן שלבגין היו קשרים אצל משפחת קולומבו (פרשת עמיחי פגלין), אין לי מקורות בעניין, אבל עשיתי אחד ועוד אחד. יכול להיות שיצא לי שלוש. תגובה 161464 |
|
||||
|
||||
כל מה שכתוב שם על בגין הוא שכאשר איש אצ"ל לשעבר הסתבך עם רשויות החוק בארצות-הברית שביקשו מהמשטרה בארץ לעצור אותו, הוא התערב כדי שהמעצר יהיה בתנאים נוחים. מסקנה אפשרית: הבן של בגין קיבל מליונים ממשפחת מאפייה אמריקאית תמורת חיפושים באינטרנט. |
|
||||
|
||||
נא אל תתמם. סביב אנשי הליכוד הסתובבו אנשי עסקים ובעלי הון שבקשו הטבות. אם סתם היו יוזמים פרוייקטי פילנטרופיה כדי להצטלם ביחד (קידום תקשורתי לפוליטיקאים) או שהוסיפו אותם לרשימת מקבלי המשכורת שלהם (עזר וייצמן כמשל - או שהוא התחיל לקבל משכורת רק כשהפך לאיש שמאל?) זה לא משנה. הם היו שם כל הזמן, כי אם לא היו שם לא היה להם סיכוי לעשות עסקים בארץ. שום סיכוי. קרא את הספר של עזרא זוהר - סדום או חלם. קרא גם את ספרו של ידלין "עדות" שני ספרים חשובים להבנת העניין. |
|
||||
|
||||
חלילה, לא טענתי שהתחככות עם בעלי הון היא תכונה מיוחדת לפוליטיקאים מן השמאל. הטענה היתה שכל פוליטיקאי מצליח חייב להיות מחובר בצווארו לבעלי הון, ואם כך, שאלתי, מי היו בעלי ההון שעמדו מאחורי מנחם בגין ויצחק שמיר. אני יכול לחזור על השאלה אם זה יעזור למקד אותה. |
|
||||
|
||||
דברי לא התייחסו כלל לימין / שמאל. טענתי היתה שאיני מאמין שאתה חושב שלבגין ולשמיר לא היו קשרים עם אנשי הון. זה בלתי נתפס וברור שאינו נכון. לכל הפחות, כל האנשים מסביב לבגין ושמיר היו עסוקים במתן הקלות והעדפות לאנשי הון, תמורת תרומות לפוליטיקאים ו/או לחברה הישראלית כאשר הפוליטיקאים יצטיירו כמושיעים שהביאו את התרומות. יש להדגיש: 1) גם הכסף שהגיע לגלעד שרון (אם לא היה כשר) שימש בסה"כ לקידום בחירתו של שרון לראשות הממשלה. אין בין זה לבין תרומות לליכוד תוך הדגשה לפעילים שזה ניתן רק בגלל שרון ולא כלום. 1 2 2) לא רק שפוליטיקאים חייבים להיות מחוברים לבעלי הון, בעלי ההון חייבים (אולי למעט חריגים) להיות קשורים לפוליטיקאים. אינך יכול לעשות עסקים במדינה סוציאליסטית בלי שאתה מוצא חן בעיני השלטון. 1 בדומה לעניין, העסקת פעילים במקומות עבודה תוך קריצה שכדאי להם להיות במחנה שרון היא אותו דבר. 2 חוץ מהחוק היבש. על זה ניתן להרשיע ועל זה לא. |
|
||||
|
||||
קודם כל, המציאות של היום שונה לא במעט מזו של בגין ושמיר. המציאות התשנתה עם שינוי חוקי התקצוב לבחירה, ולכן הכורח גבר, ואיתו גם ההיקפים והיכולת לחשוף פרשיות אלה (ולראיה - התפוצצות הפרשיות החל מנתניהו - הראשון שנבחר בבחירה ישירה). למרות זאת, גם בעבר הקשר הון-שלטון היה בלתי נמנע. בדרך למציאת מידע מקוון על קשריהם של בגין ושמיר עם ההון, מצאתי כתבה לא רעה בנושא בחירות ותקצובן: אחד מהגופים התומכים הגדולים ביותר של בגין היו הנוצרים האוונגליסטים בארה"ב (שעושים זאת עד היום במידה מסויימת). היה זה בגין שהחל את הקשר עם ג'רי פאלוול בסוף שנות ה 70. קשר זה הזרים כבר אז 30 מליוני דולרים לליכוד, כשהמטרה המוצהרת היא ביצוע תוכניות שונות של ישראל (כמובן שזוהי תרומה אישית מקרן ללא מטרות רווח, ואין דין וחשבון על איך נוצל הכסף בפועל). קישור בנושא: קישור נוסף ברוח פחות אוהדת, המזכיר גם את חלקו של בגין תחת תת הכותרת "רבי אקשטיין": בנוסף, כמובן, היתה פניה לנציגות הקהילות היהודיות של ארה"ב, AIPAC, שראשיה הזרימו לליכוד הון רב, כמוזכר בקישור הבא: בראש עמוד 8 בקובץ בקישור הבא נמצאת הודעה ישירה של בנקאי יהודי בשם מילטון פטרי על תרומה של מליון דולר לבגין ועל ארוחה משותפת איתו: (אם תמשיך קצת לעלעל במאמר מעניין זה - בתחתית עמוד 14 תמצא דוגמה לעוד אחד מ"דור הנפילים" שלא אומר לא לתרומות, ובאמצע עמ' 16 - הקשר הידוע בין ארמנד האמר לבגין). מדוע לא פנה בגין לבעלי הון בישראל? התשובה ברורה: בזמנו עוד לא היו כאלה שהיו מוכנים לתמוך בליכוד בגלוי או אפילו בחשאי. האליטה היתה לחלוטין של העבודה. אך הקשר עם ההון שמעבר לים היה חזק וברור. לא טרחתי להביא גם את שמיר, אך אוכל לאסוף חומר עליו (כמו על כל מנהיג ישראלי מכל צד) די מהר. |
|
||||
|
||||
אלו דוגמאות לאנשים שתרמו למפלגות, ולא לאנשים שבגין קיבל מהם כסף לכיסו הפרטי. |
|
||||
|
||||
ואני חשבתי לתומי שביקשת להוכיח קשר בין הון לשלטון, כפי שגם כתבת ליעקב - תגובה 227085. הראיתי מעבר לכל ספק קשר כזה, וכן ע"י גורמים פרטיים ישירות לבגין, שכספם לא היה אנונימי, אלא סכום ידוע ששם התורם נמצא עליו. גורמים שהיו כל כך חשובים לו, וכל כך בטוחים שבגין בכיסם לאחר שהכסף העביר ידיים, עד שהיו יכולים להתלוצץ בארוחה שהם מעוניינים לקרוא לכלבם על שמו. הציטוט מפיו של פטרי אף מדבר על תרומה ישירה לקמפיין הבחירות של בגין, ולא למוסדות המפלגה. גם האמר הרגיש נוח מאוד לקרוא לבגין לסייע לו בממשל האמריקני, למרות שהתעוד הוא רק לתרומה שניתנה למפלגה שהיתה ברשות בגין. אם זה לא עמידה מאחורי פוליטיקאי, ו"שמור לי ואשמור לך", לא ברור מה כן. אגב מעורבות השלטון עד צוואר בעסקים ובעלי הון, אולי זה המקום בכל זאת להיזכר קצת בשמיר, או יותר נכון בבנו המוכשר יאיר, שמצא דרך להתברג למנכ"לות של לא מעט חברות: |
|
||||
|
||||
במקרה של יאיר שמיר הכשרתו הצבאית (טייס) והאזרחית (מהנדס אלקטרוניקה) דווקא מתאימות לתפקידים אותם הוא מילא/ממלא. |
|
||||
|
||||
לא טענתי שלא. דווקא מוכשר הבחור. אבל יש לא מעט מוכשרים בסביבה, והוא זה שמצליח להתברג להיות מנכ''ל מולטי-טסקינג שכזה. מעניין אם גם הקשר לאביו סייע כאן בהתברגות לראש החברות אותן הוא מנהל. |
|
||||
|
||||
כן. אפשרית. אבל לא מעשית. לא אכנס לסגנון המאמר הזה שהבאת מאתר ערוץ 7, המאפיין עלונים המחולקים בשבתות בבתי-כנסת מטעם גופים מהסוג "הרבי המשיח עוד חי".התוכן הוא הקובע, והתוכן פשוט מטומטם כי: המחבר טוען ששרון קידם בחירת פטריאך יווני-אורטודוכסי כדי לסייע ברכישת האי שאדמותיו מוחזקות באחוזים ניכרים בידי הכנסיה. אולי. רק שאפל שיחד את שרון כבר ב-1999, לפי הנטען, לפני שמת הפטריאך הקודם ולפני ששרון הפך לרה"מ. אז את (או המחבר) טוענים שדודי אפל חזה את שני האירועים העתידיים הללו? לא יותר פשוט היה לשחד ישירות את הפטריאך הקודם שנפטר (קודם שנפטר)? שנית - ברשימה מוזכרים מספר פעמים סכומים בסך 3 מליון דולרים ששולמו מאפל לגלעד. כידוע, מדובר בעשירית בלבד שנפרשו לאורך תקופה ארוכה. לא הייתי מתקטנן בעניין לולא שימשה הכאילו-עובדה הזאת את המחבר בטיעוניו. ולבסוף - גם מדבריך וגם מדברי הכותב עולה ריח מובהק של טינה קשה כלפי שרון - הפוליטקאי שאיכזב את קהלו מימין. אולי אפילו שנאה, ותקווה לראות במפלתו האישית כגלגל הצלה למתיישבי חבל עזה. קשה להתווכח עניינית עם אמוציות כה חריפות. |
|
||||
|
||||
אם בכלל יש פה שוחד הרי שמדובר כנראה בצ'ק פתוח. כלומר, דודי אפל מעביר כסף כאילו ללא קשר לכלום ושרון מרגיש מחוייבות כשאפל יצטרך עזרה והוא יוכל לעזור. רעיון זה מתאים למתיחת השוחד על פני הרבה זמן. זאת הדרך המקובלת של שוחד. עיין ערך עזר וייצמן, עיין ערך רשימת התורמים לשתי המפלגות הגדולות ולעיתים גם לשלוש מפלגות. זה גם תואם את הרעיון להקפיד להחזיק המון ''חברים'' פוליטיקאים ממפלגות סותרות. ראו למשל את עדותו של אשר ידלין בספר ''עדות''. השוחד של העולם השלישי בו משלמים עבור שירות ספציפי הוא מסוכן מדי ומטופש מדי. הבעייה של הפרקליטות היא שעל שוחד מסוג זה אי אפשר להרשיע אנשים. בעסה. אין מנוס, אלא מצמצום סמכויות השלטון או קבלת העובדה שיש קשר בין הון לשלטון ובעלי ההון ימשיכו להגדיל הונם הודות לטובות של השלטון. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהשקפת עולמך האידיאולוגית מביאה אותך ללכת רחוק מדי, ומאוד לא מתודולוגית, רק כדי לנסות ולשפד את שרון בכל דרך אפשרית. |
|
||||
|
||||
שוחד לטווח רחוק נראה לי דווקא סביר מאוד (גם בלי להחזיק בהשקפת העולם של יעקב). אבל לא חשוב מה נראה לי; מה שאני לא מבין הוא מה נראה לך. מה כן, על-פי הניחוש שלך, מטרת התשלום לגלעד? בתגובה 226765 היה נראה שאתה פוסל אפשרות סבירה לעזרה ישירה של שרון באי היווני. כשנראה היה לי שאתה מגיע שם לעיקר - מה כן - עברת פתאום לטעון שגם אחרים מושחתים, שזו תטל"א. |
|
||||
|
||||
בניגוד לתיאוריות קונספירציה שהועלו כאן ובמקומות אחרים, אני לא נזקק לניחושים על מניעי התנהלותו של דודי אפל עם פוליטיקאים ומקורביהם. אני פשוט מכיר את הנפשות הפועלות מזה שנים. דודי אפל הוא בן גילם של "נסיכי הליכוד" - מרידור, אולמרט, מילוא, קליינר, מיכה רייסר ז"ל, לבנת וכו'. גם הוא נחשב בתנועה כנסיך (הוריו - אברום אפל ופרידה - היו בגרעין הקשה של מייסדי "חרות", ופעילים מרכזיים במרכז המפלגה משך עשרות שנים), אלא שלמכתחילה התמקד דודי בעסקים, כאשר הם פונים לעסקנות. אפל מעולם לא ביקש להיבחר, ותמיד פעל מאחורי הקלעים לקידום אחרים בזירה הפוליטית. הוא זה שהקים בליכוד את "מחנה דוד לוי" ובשיאו (הפוליטי. סוף שנות ה-80, תחילת שנות ה-90), כתריסר ח"כים מהליכוד, כולל כמה שרים, ראו עצמם חייבים לו חלק נכבד מהצלחתם במישור הלאומי. שיטת הפעולה של דודי אפל הייתה תמיד חברית. תמיד בעד מישהו, ואף פעם לא נגד מתחרהו של אותו מישהו. כך נוצרה קירבה גדולה בינו לבין פעילים מרכזיים במחנות האחרים בליכוד (שמיר-ארנס ואח"כ נתניהו, ומחנה שרון) שרקחו דילים, ויצרו בריתות אד-הוק. אפל הצטיין במיוחד בזירה המוניציפאלית, ומשלב מסוים, כאשר הליכוד שולט בכשני-שליש מהרשויות המקומיות, היו מרבית הנבחרים למועצות אנשים הקשורים בו. מדובר במאות עסקנים מקומיים, המקרינים על אלפי משרות וקריירות של חברי ליכוד. במקביל, דאג אפל לשלב בעסקיו הפרטיים, כמה שיותר חברי מרכז ופעילים מרכזיים בליכוד. מכל המחנות. לדוגמא: לאחר מפלת הליכוד בבחירות 92 סיפק אפל עשרות משרות לח"כים לשעבר, ופליטי משרות אמון ממשלתיות, בפרויקט המגלומני של בניית העיר החדשה בלוד ("גני אביב"), כולל למובטל טרי בשם אורי שני, ראש מחנה שרון. חלקם תרמו לעסקים, וחלקם לא ממש, אבל כולם נהנו ממשכורות שמנות ובונוסים נדיבים מכיסו הפרטי. דודינקה שלנו ידע תמיד להיות חבר בשעת משבר. ככה שהמודוס אופרנטי האפלי לא התחיל בתשלומי העברה לגלעד שרון. כבר למעלה מעשרים שנה שהוא מסייע, בסכומי עתק, לאלפי משפחות ליכודניקיות במדינה. הוא לא היה צריך לשלם לגלעד כדי להיות חבר של אריק. הוא היה חבר של אריק הרבה לפני 1999. הוא צ'יפר את הבן ב ג ל ל חברותו עם האב, בגלל ההיסטוריה המשותפת, לא בגלל שאפל חזה כי שרון יהיה רה"מ. ב-1999 נחשב שרון לפגר פוליטי בעיני כולם. כולל דודי אפל. ואפל, למרות נדיבותו, גם ידע אז, כמו היום, שבכל המדובר בכסף גדול למשפחת שרון יש ספונסר אחר. אריה גנגר (בהמשך למשולם ריקליס). אם אפל מסוגל לשלם לגלעד מאות אלפי דולרים, גנגר תרם מיליונים, אולי אפילו עשרות מיליונים במשך השנים. כמו שמעון פרס ובוריס רפפורט - מדובר בקשר גורדי לאורך דור. את אריק אי-אפשר לשחד כי אריה ממילא פתח לפניו את דלת הכספת. וגנגר חי באמריקה, לא בישראל. ולכן, גם לעולם לא יתברר מאיפה הגיעו 3 מיליון דולר ע"ש סיריל קרן... |
|
||||
|
||||
ברוס רפפורט, לא? או שהוא אינגלז מרוסית? |
|
||||
|
||||
באמת, או שזו בדיחה? כלומר ה- בוריס ---> ברוס? אם זה ברצינות, נשאלת השאלה למה ברוסנו עשה רק חצי עבודה ולא אינגלז בהזדמנות חגיגית זו גם שם המשפחה מרפפורט ל- נניח, פורטר. או אולי למשהו אירי יותר (הם מאוד in, האירים, בזמן האחרון). הממ... ראפרטי, אולי? כן, זהו- ברוס ראפרטי. משהו קלטי, סקוטי-אירי שכזה. ואז איש לא ינחש לעולם שהאיש הוא כולה בוריס רפפורט. אולי כדאי שמישהו יציע לו. |
|
||||
|
||||
כאן כתוב שמשפחת רפפורט מקורה בחיפה: |
|
||||
|
||||
בחיי...אפשר להשתגע! אתה שואל אותי לדעתי, אני מגיב בהרצאה שלמה, ואתה עונה לי עם בוריס--->ברוס? ואגב, מה זה "תטל"א" (ובאותה הזדמנות: מה זה "אלל"ט", או משו דומה לזה...)? |
|
||||
|
||||
אמ... אני ערן, לא ירדן. ולשאלותיך: תטל"א: תגובה 226949 אאל"ט: אם אני לא טועה (שקול ל: IIRC - If I remember correctly) |
|
||||
|
||||
לזכר המפוקח (תגובה ל 226978) יוצא מן הכלל ! האם אתה באמת מכיר החברה האלו ? כלומר אפל מצ'פר (או משחד) את מוטביו ברברס (בדיעבד). או אולי זה בבחינת "שלח לחמך" כמו בסצינה הפותחת את "הסנדק". האמת היא שזה כנראה קו מנחה אצל דודי : בזמנו חבר שלי שכב במצב קשה בבית חולים ידוע במרכז הארץ, ואושפז ככל פשוטי העם בתנאים גרועים. אשתו התקשרה למכר שהכיר אישית את אפל; הספיק טלפון אחד ממנו למי שצריך כדי שחברי יועבר לחדר באזור ה .V.I.P , ואפל לא הכירו בכלל ! |
|
||||
|
||||
למה לא לומר שאפל תומך באנשים בנפילה, כפי שעזר לאנשים בדרכם למעלה? למיטב הכרתי את האיש הוא, עובדתית, מסייע להמון אנשים. בוודאי שיש לו חשבונות משלו, אבל הפיזור העצום של ההשקעה בין כל-כך הרבה ליכודניקים מהשורה, מצביע דווקא על רצונו לקבל משוב פוליטי מהשטח, להמשיך ולמשוך בחוטים כממליך מלכים (ואפילו ברמת הסניף המקומי) ולהחשב כבוס פוליטי בעל עוצמה פנימית. השיטה יכולה לעבוד בשני כיוונים: א. דודי מקבל טלפון מהמכר של חברך החולה ומצלצל לעוזר שר הבריאות, שהוא כמובן פעיל ליכוד. ההוא מצלצל למנהל האדמיניסטרטיבי של ביה"ח. ההוא מבקש מהמחלקה לסדר עניינים. העניין מסודר. זה נקרא לבוא מהגג עד לחדר. ב. דודי בוחר לצלצל לחבר הוועד - ליכודניק שאשתו מועסקת כמזכירה ברשות הנמלים, אבל אחרי פחות משמונה שנים יש לה כבר דרגה של מנהל מדור - ובלי יותר מדי בירבורים אומר לו מה שם החולה, מה הבעיה, ומה הפתרון הרצוי. זה נקרא לבוא מהכניסה האחורית. אף אחד לא נותן או מקבל שוחד. כסף בכלל לא מחליף ידיים. אבל מחר חבר הוועד יבקש מדודי שיעזור לו עם אשתו, שהמנהל הבן-זונה שלה בולם את קידומה המטאורי בטענות סרק על כך שאין לה אפילו תעודת גמר יסודי, ודודי ימצא מישהו דרך הגג, או הכניסה האחורית, והנושא יטופל. ואולי מחרתיים המכר של החבר שלך יפנה לחבר שלך ויבקש ממנו טובה קטנה בתחום פעילותו, שום דבר פלילי, מקסימום לא שיא האתיות, בשם דודי אפל. תהיה בטוח שהחבר שלך יהיה יותר משמח לספק את הסחורה. ככה הוא יצר רשת סמיכה של תמיכה וסיוע הדדי כשהוא במרכזה. הוא מעין מרכזיה אנושית המנתבת שיחות נכנסות לכתובות של שיחות יוצאות שרק הוא מכיר ויכול להפעיל. ותמיד הוא יתן לך תחושה שזאת המטלה הכי חשובה בעיניו, אפילו אם מדובר בזוטות. (סליחה, יש לי טלפון, דודינק'ה רוצה לברר אם אפשר לעשות קצת ביזנס מקרני איילים. השכן של הבן דודה של אריה דרעי פתח עסק של שופרות...) |
|
||||
|
||||
הבנתי, תודה. |
|
||||
|
||||
תגובתך לא ברורה לי. כלל לא ניסיתי לשפד את שרון. |
|
||||
|
||||
מה שמפתיע בעיניי הוא שהשמאלנים ממהרים כל כך להתנפל על מזוז, ואינם זוכרים לו את חסד נעוריו, ההתבטאות בזכות הסרבנים (שאולי נאמרה במיוחד לקראת העת הזו). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
(אגב, רות גביזון אינה היחידה בין המשפטנים שתומכת בצעדו של מזוז.) |
|
||||
|
||||
בהמשך לתגובתי הקודמת, אני חושב שאוכל בנקל להציב מול כל שם של משפטן שמבקר את מזוז, בעניין תיק האי היווני, משפטן מפורסם שדעתו הפוכה. |
|
||||
|
||||
זה נכון גם לגבי העיתונאים. בעמוד הפרשנים של ''הארץ'' מהיום יואל מרקוס ה''שמאלן'' משבח את מזוז ופלוצקר, שלפחות נחשב ''מרכז'' מתנגד להחלטה שלו. באותו אופן אמנון אברמוביץ' מסכים עם מזוז ותוקף את עדנה ארבל. |
|
||||
|
||||
I am not arguing here neither with “Easy” nor with Dov Anshelowitz, your postings are enlighten, I am just taking the opportunity to inject a different angel of view to the discussion.
Let’s take a very practical case for example, my employees. I am paying to certain amount of them pretty nice wages (A High Tech Arena). Now a while ago a competing company offered them much higher income in return for their defection to the other side. In order to prevent that of happen (I needed them badly) I raised their income in certain ways. Now they are actually earning with me much higher income then that of Gilad Sharon’s. Do I have had the intention to bribe them? Of course I have! Did they know that I have had this intention? Of course they have! Did they return me a favor and stayed? Yes, all of them! Are we all a bunch of fealty bribing and bribed criminals? Of course we are not! So, how come? Simple, our world is like that, you give me, I will give you, if I can grab more from you and you are willing to give more then I am sure to be fine with that. Sure enough everybody will jump in protest and shout: “Hey, this is a Civil Servants’ issue here not the free market! Yes, sure I will answer but Gilad Sharon, Though he is the “Son Of…”, he is yet belong to the free market. Not to mention that Mr. Sharon banned deliberately the, so called, “expected” favor by Mr. Appel. But you will go on and claim that because of the fact he is the “Son of…” then he should know. No I will assert, if then all the “Sons of…” hundred thousands of the Sons Of…” the hundreds of thousand of our government’s Civil Servants should know better and therefore be banned as well…., practical? I am not so sure. The only practical way to rectify the situation is to define those specific, most influential “Fathers of…” let’s say Knesset members, Judges, Government members etc and to put a cooling period on their offspring while they are in power. I see at least one major advantage for that….many are not to be so keen, considering those limitation on their kids, about being glued to the political worm chairs and Judges, at last, will be rotated willfully. |
|
||||
|
||||
נתן זך פרסם שיר על היועץ מזוז. השיר נפסל ע"י מערכת אוקאפי כמועמד לכניסה למדור השירה באייל. לעצלנים: "היועץ החצרוני מזוז/ הוא אדם זול/ שנקנה בזוז/ כאשר אפילו ההגדה החסכונית/ דורשת תרי זוזי/ בשביל גדי./ משום כך אני/ מאמין בכל לבי/ שלא ניתן היה לרכוש זול הימנו/ והוא נקנה/ ממש במחיר מציאה/ אם כי/ הצד החשדני שבי/ זוכר להוותי/ את הפסוק/ אסיא דמגן מגן שויא" (רופא חינם שווה חינם). |
|
||||
|
||||
Natan Who?
Though Besser is asserting that the poem is just a “Humor”, Zach’s intention is clear. Then again, Natan who? (Ho, am just “Humoring”…) |
|
||||
|
||||
היה עדיף לו כתבת חמשיר. |
|
||||
|
||||
As you could see from the link, “The saints’ job is done by others”…
|
|
||||
|
||||
גם משוררים דגולים אינם מחוסנים מיציאות אדיוטיות לחלוטין. עובדה. |
|
||||
|
||||
לפחות הגענו לימים טובים: משורר כתב שיר, והדבר מדווח בכותרת ראשית... |
|
||||
|
||||
גם השירים של רפול הגיעו לעמוד הראשון של ידיעות. |
|
||||
|
||||
אבל רפול איננו משורר. |
|
||||
|
||||
תגיד אני התקטננתי איתך? גם המשורר לא בדיוק כתב שיר... |
|
||||
|
||||
פורסמה חוות הדעת של פרקליטת המדינה לשעבר עדנה ארבל בתיק שרון. קישור ישיר לחוות הדעת: http://my.ynet.co.il/pic/news/arbel/arbel.pdf |
|
||||
|
||||
"בג"ץ דחה הבוקר את העתירות שהוגשו נגד החלטת היועץ המשפטי שלא להעמיד לדין את שרון ואת בנו גלעד בפרשת האי היווני. ההחלטה - ברוב של שישה מתוך שבעה שופטים. הפרקליטות: אנחנו רואים בכך סוף פסוק לסוגיה. התנועה לאיכות השלטון: "בית המשפט לא רצה לראות את המלך במערומיו; חשין הוא היחיד שראה את המלך כמו שהוא" "השופטים התייחסו בפסק הדין גם לפער האדיר שבין מסקנותיהם של היועץ המשפטי לממשלה, מזוז ופרקליטת המדינה לשעבר, ארבל, שהמליצה להעמיד לדין את שרון ואת בנו, גלעד. "החלטה הנוגעת לשאלת דיות הראיות מבוססת על הערכה עובדתית ומשפטית ולא מן הנמנע שגורמים מקצועיים שכישוריהם זהים יגבשו, לגבי אותו עניין, הערכות שונות.התפלגותן של דעות והערכות לא בהכרח גורעת ממשקלה של אף אחת מן הדעות וההערכות החלוקות". " |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |