 |
נראה אם אוכל לבנות אנלוגיה מתאימה:
אתה עסוק, כן? עובד ביבמ או משהו. פתאום אתה רואה "בלבן" בביפר שלך - מישהו כותב באייל איזה דיאטריבה על טלאולוגיה, נגרים, כסאות וכאלה. אתה כמובן לא חייב לענות, אתה הרי עסוק. אבל בהפסקת הצהריים אתה מספיק לראות שמפרשים את חוסר התשובה שלך כהסכמה. טוב, אתה כותב תגובה קצרה " אני עסוק עכשיו, אנסה לענות בעוד כמה ימים". בערב אתה בודק שוב - חשכו עיניך, שכ"ג, בפתיל אחר, לא שם לב לתגובה שלך, ועושה פרודיות משוגעות על כל הנושא, ועל ההאלמות שלך. טוב, אתה סותם גם את החור הזה עם הפניה לתגובה ההיא. בשלב מסוים, זה פושט כאש בשדה קוצים, כי אף אחד לא שם לב לבקשת הדחיה שלך, *עד שאתה לא פונה אליו אישית*. זה גוזל ממך המון זמן, עד שבסוף אתה אומר "קיבינימט, שיפגע קצת השם הטוב שלי, אם אנשים לא מבינים מעצמם, אז מי אני שאחנך אותם".
זה לא עולה לך כסף לענות לכולם, רק זמן עבודה, אבל החלטת לוותר על השם הטוב שלך כדי לעבוד. פה אין בעיה, עצם זה שאתה כותב באייל, אומר שהבאת את זה על עצמך, אבל מה *אני* אמור לעשות עם הSMS שמגיע מדוד שלי ? לענות לו? לא לענות לא ולתת לו להבין לבד שאני מתקמצן? לענות לו כאיוולתו כמו שיעקב מציע? הטבע האנושי אומר "לענות בנימוס", ועל זה הם מתבססים. זה אולי לא פלילי, אבל זה מרגיז.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש