 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההחלטה ממש מצחיקה. מזוז בעצם אומר, בין היתר, שלגלעד הגיע הכסף הרב. שהשכר לא היה מופרז. ". מהות הפרוייקט והיקפו העצום; כישוריו, תפקידו ואיכות השירותים של גלעד בפרוייקט; התשלומים ששולמו לגורמים אחרים בפרוייקט; מתכונת ההעסקה שנהגה בפרוייקט ונסיבות חתימת ההסכם בין אפל לגלעד - כל אלה אינם תומכים כלל בחשד של העסקה פיקטיבית כאמצעי עקיף לתשלום שוחד לשרון. אפל מסביר את העסקת גלעד בהכרות האישית ובאמון האישי שרחש לגלעד, ובהערכה הרבה לכישוריו. קבלה לעבודה והעסקה על בסיס הכרות ואמון אישי הם בגדר תופעה רווחת, ואינם חריגים. ראינו כי זה דפוס העבודה של אפל גם עם שאר צוות הפרוייקט, וזה גם ההסבר שסיפק " למה לא לתת לבית משפט לקבל את ההחלטה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בית המשפט גם עמד על המבחן (האחיד) אותו יש להפעיל לענין העמדתו של אדם לדין, הוא מבחן "האפשרות הסבירה להרשעה". בשל חשיבות הדברים לענייננו, אביא מדברי בית המשפט בפרשה זו - שעסקה אף היא, כאמור, בשאלה של העמדה לדין של ראש ממשלה - כלשונם: "העמדת אדם לדין אינה דבר של מה בכך, והשלכותיה קשות, אף אם בסופו של דבר יוצא הוא זכאי בדינו. והדברים ידועים... גישת "האפשרות הסבירה להרשעה" מעניקה לתובע שיקול דעת ראוי גם בחיזוי תוצאות המשפט, אם יוגש כתב אישום, שהוא אחד מן השיקולים הנוגעים לעניין. שכן, יש בו, כאמור, לצמצם את מספר אישומי השווא... עצם בחינת הסתברות ההרשעה פירושה התחקות גם אחר אופן החלטתו של בית המשפט במשפט. היינו, הסתברות סבירה להרשעה אין פירושה רק הסתברות סבירה כי על פי חומר הראיות אכן ביצע הנאשם את העבירה המיוחסת לו, אלא הסתברות סבירה שבית המשפט יפסוק שאין כל ספק סביר שהנאשם אשם בביצוע העבירה... הגשת כתב אישום, על אף שהתובע עצמו מעריך כי רב הסיכוי שהנאשם יזוכה על הסיכוי שיורשע בדין, איננה מצב תקין ורצוי. תוצאותיו של ההליך הפלילי, גם אם אינו מסתיים בהרשעה, גורליות מכדי שייעשה "ניסוי" בהגשת כתב אישום." (עמ' 12-10 שם, ההדגשה במקור). מכאן, שאין מקום לגישה, לפיה מקום שקיים ספק בלב התובע בדבר קיומן של ראיות מספיקות להרשעתו של אדם, עליו להגיש כתב האישום, ולהותיר את המלאכה לבית המשפט. על התובע מוטל להעריך בעצמו את הראיות, ובמסגרת זו גם להתחקות אחר החלטתו של בית המשפט בהערכת הראיות ובמשקל שייתן להן, ועל יסוד הערכה כוללת זו עליו להגיע למסקנה, האם אמנם קיימת "הסתברות סבירה להרשעה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי ועדנה ארבל והפרקליטות בכלל היו מאמצים את הגישה עליה ממליץ בית המשפט העליון כבר לפני שנים ולא ממררים את חייהם של אנשי ציבור כה רבים ומבזבזים את כספנו, לשווא. בשנים האחרונות נדמה לי כאילו עצם היותו של אדם בעל כח ו/או כסף, או קירבתו אליהם, די בהם כדי לזכותו בכתב אישום, ברגע שרק ניתן להיתלות בזנב עילה לכך. לא שחסרים מושחתים אמיתיים שם למעלה. אני עצמי יודע בוודאות על שניים (שאינם ידועים לציבור הרחב), אבל למי יש זמן לטפל בהם כאשר עסוקים במרדפי שווא כה רבים? מצד שני, זוהי רק תחושב מצטברת על סמך הגישה עליה הצהירה הגברת ארבל בתחילת תפקידה כפרקליטת המדינה ועל סמך הצטברות הזיכויים של אנשי ציבור מאז ואולי מישהו הבקי יותר בסטטיסטיקה יביאני לחזור בי. האם תרחיש כזה ייתר תגובה זו? לא ולא, שכן בסופה יש הפניה למשחק חמוד: http://www.popcap.com/gamepopup.php?theGame=zuma . אם הוא ישאל אותכם האם להתקין, אפשר ללחוץ על yes. בדיקה שטחית העלתה שהוא לא מתקין במחשב ריגולונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובלשון אחרת(?): נראה לך? אני מנוע, אבל תשמח לדעת שכנגד אחד מהם פעלתי, בדרך לא דרך - כל כך לא דרך שאיני יודע אם זה היה מה שהשפיע בסופו של דבר. כנגד השני, שחטאו רב יותר (אגב, ראש עיר), המקור שלי, לאחר שניסה בעצמו לשכנע עדים להחשף, מסרב לגעת עוד בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הגישה הזו, כל פעם שמישהו מגיש תלונה למשטרה על משהו, חייבים להגיש כתב אישום, גם אם המשטרה לא מצאה כלום, כי למה לא לתת לבית משפט לקבל את ההחלטה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |