![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בויקרא מופיע "כבש" 15 פעמים (למשל "וְאִם-כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ", ד' ל"ב), ו"כשב" 9 פעמים (למשל "שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז כִּי יִוָּלֵד", כ"ב כ"ז). | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אם כשב אוכל עשב, האם כבש אוכל עבש? אגב, רב מלים לא מכיר במילה "כשב". |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כנראה שהרב שעשית לך אינו כל כל גדול בתורה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ביאליק כבר עלה על החרוז הזה: "שה בן כשב, אוכל עשב". עכשיו אני מבין סוף סוף מהיכן לקח הפואט את הליצנציה לצורה הזו. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |