 |
בן משפחה, שעבד שנים רבות בשירות המדינה היה מספר לי על שחיתויות בהן הוא נתקל: זה מינה בן משפחה, זה לוקח מתנות, לזה ההוא שיפץ את הבית וכאן זה ששותפו הערבי גורש גנב את רכושו והתעשר מכך. לעיתים ניתן גם היה לפעול בנידון אך לרוב לא. לא פעם מדובר היה באנשים שהכרתי אישית או מן העיתונות, ולפחות חלקם נראו לי אנשים רגילים, כלומר כאלו שאם הם יקבלו מתנה על פעולה מלפנים משורת הדין, הם לא יוכלו להסתכל לעצמם בעיניים לאחר מכן (ככה זה אנשים רגילים, לא?). לכשפרש הוא מן השירות, שאלתי אותו אם בכל ימיו פגש הוא עובד מדינה אחד זך ונקי מכל רבב. הוא ענה לי מיד: "לא" ואחרי עוד רגע הוא נזכר פתאום: "בעצם היה אחד". בכניסה למשרד הראשי, בירושלים, היה כמה שנים שומר תימני, שמו היה יחיא. אותו אי אפשר היה לשחד בכלום ותמיד הייתי קורא לו בחיבה: "שונא מתנות יחיא".
נראה לי מוגזם כל הסיפור הזה, מה עוד שאני לא מבין מה יש בכלל לשחד שומר בכניסה למשרד ממשלתי (אולי כדי שיתן לבלתי מורשים להכנס/להוציא חפצים מן הבניין?). אבל זה מה שהוא טוען לפחות, שהגינות היא כמו חמצן, ככל שעולים למעלה כך היא מתדללת. אולי בגלל זה לאחר תקופה קצרה יחסית כסמנכ"ל משרד ממשלתי הוא ביקש לעזוב את התפקיד. בעצם גם לי קרה משהו טיפה דומה, אם כי בשוק הפרטי, אבל זה לא כל כך מעניין, אז לילה טוב.
לסיום, לחבריי תוכנית המנויים של אפופידס בלבד, בונוס לא קשור, וריאציה על הנושא "נעשה ונשמע": http://www.theboredboard.com/video/index.php?action=...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש