1949 |
|||||
|
המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
" שוורצבארד, כאמור, לא טרח להכחיש את המעשה, אלא הצהיר שביצע אותו בהכרה מלאה ושהוא מקבל על עצמו את מלוא האחריות לו. כלומר, לא היה ויכוח על השאלה אם שוורצבארד היה אשם." "...אב בית הדין הינחה את המושבעים לשקול חמש שאלות כשהם באים לחרוץ את דינו של שוורצבארד: האם הוא אשם בפגיעה ובגרימת פצעים לפטליורה; האם גרמו פגיעות אלה למותו של פטליורה; האם התכוון שוורצבארד לגרום למותו של פטליורה;..." "מתוך מצפון והכרה מלאה אנו מודיעים כי תשובתנו על כל חמש השאלות היא: לא!" --- כלומר בית הדין קבע ששוורצבארד לא גרם למותו של פטליורה, וזאת בסתירה ל-*כל* הראיות ולעדותו של שוורצבאד עצמו? האם אין דרכים אחות באמצעותן ניתן היה לזכותו? |
|
||||
|
||||
כפי שנכתב במאמר עצמו, כבר בשלב מוקדם מאוד הצליח הסניגור טורז להפוך את ציר המשפט העיקרי ל"האם פטליורה היה אשם בפוגרומים". כלומר, טורז הצליח לטעת במושבעים את התפיסה שמי שאחרי לפוגרומים כאלה מביא עליו נקמה צודקת. למן הרגע שהוכח שפטליורה היה אחראי לאותם פוגרומים (וכאמר, מספר נרצחים - ולו גם יהודים - הנאמד בעשר רבבות לא נתפס כנורמטיבי במונחים של תקופת טרום מלחמת העולם השנייה), חלק דינמיקה מרתקת במוחם של המושבעים. אני מעריך שמה שקרה שם הוא שילוב של כמה גורמים. האחד, שוורצבארד עצמו הודה בכל מה שיוחס לו לגבי הרצח עצמו. לא היה קיים ניסיון הכחשה. שנית, אסור לשכוח ששוורצבארד ישב בכלא למעלה משנתיים לאחר הרצח כאשר באופן פורמלי, לפחות, טרם הוכחה אשמתו ונגזר דינו. יתכן מאוד שהמושבעים "התחשבו" בכך. ועכשיו למה שקרה מאחורי הקלעים. בהתאם להליך שהיה מקובל באותן שנים מספיק היה רוב רגיל בחבר המושבעים לשם קבלת החלטה לחיוב או לשלילה, לזיכוי או להרשעה. מתברר כי מלכתחילה התחלקו קולו המשובעין כך: ארבעהה היו בעד זיכוי מלא, שלושה - נגד זיכוי מלא וחמישה דרשו ביאורים נוספים לשאלות שהציג השופט. אב בית הדין הוזמן לחדר המושבעים ובנוכחות נציגי הצדדים נתן הסברים לשאלות שהוצגו בפניו. אחת השאלות, אגב, הייתה זו: אם התשובה על השאלה הראשונה (על אשמת שוורצבארד ברצח פטליורה) תהיה שלילית, האם יהיה צורך לענות גם על ארבע השאלות האחרות? על הפגם בניסוח השאלות שהוצגו לחבר המושבעים הגיב גם העיתון "פארי סואר". במאמר שהופיע בו ימים אחדים לפני המשפט כתב ברנאר ג'רבז: "...כדי לזכות נאשם אין לחבר המושבעים ברירה אלא לענות על כל השאלות המוצגות בפניו בשלילה, מה שהביא במשפט שוורצבארד לידי מצב משונה. על השאלה אם שוורצבארד רצח את פטליורה, ענה חבר המושבעים בשלילה. יוצא שפטליורה איבד את עצמו לדעת , נרצח על ידי רוצח בלתי ידוע או אולגי גם נשאר בחיים. בכל אופן, הוא לא נרצח על ידי שוורצבארד. וזאת על אף העובדה שעדים שונים, לרבות שוורצבארד עצמו, הודו שנרצח על ידו". ג'רבז ביקר את החלטות בית הדין גם בהקשר נוסף. לדברי, מצד אחד זיכו את הנאשם ומצד שני הטילו עליו תשלום פיצויים אזרחים, ולו גם סמליים. שוב סתירה משוועת. הוא סיים במליםף "אינני מגנה פסק-דין דו-משמעי זה, כי יש לי יראת כבוד בפני המשפט הצרפתי. עם זאת, צר לילקבוע כי הנקודות העדינות על הפלפולים המשפטיים עולות בהרבה על תפיסתי הרופסת...". על אף הנימה הסרקאסטית בדברי ג'רבז, יש הרבה צדק בדבריו. בדיון הפלילי בפני בית דין עם חבר מושבעים קיימות מגרעות, ואחת הבולטות שבהן היא ההוראה שעל המושבעים לענות על השאלות תשובה ברורה במילה אחת: כן או לא. מכאן הקושי בניסוח השאלות, מה גם שמרבית המושבעים הם אזרחים ללא כל רקע משפטי. לכן טענו שני הצדדים במשפט כי ניסוח השאלות היה פגום. ולמרות הכל, משקפת הכרעת המושבעים את הכרתם המלאה בתפקידם ובאחרותם והיא היית נאמנה למצפונם. |
|
||||
|
||||
המחוקק (הצרפתי, הישראלי, האמריקאי, זה לא ממש משנה בהקשר זה) בחר להגדיר רצח על ידי מספר אלמנטים. הפרטים כמובן שונים ממדינה למדינה, אבל בגדול מדובר על ארבע השאלות הראשונות של אב בית הדין: גרימת מוות, כוונה ותיכנון מוקדם. תפקיד התביעה להוכיח את כל אותם האלמנטים "מעבר לספק סביר" (מונח אמריקאי, אבל תקף גם לעניינו) ותו לא. ההגנה, מעבר לניסיונותיה לקעקע את טיעוני התביעה, רשאית לנסות לנמק מדוע הנאשם זכאי למרות שכל האלמנטים של רצח התקיימו בעזרת בחירה מכמה הגנות שהציע החוק, כדוגמת אי שפיות או רצח מתוך הגנה עצמית. נקמה אגב, מוצדקת ככל שתהיה, אינה אחת מההגנות האלה. הבעיה היא לא השאלות שהציג אב בית הדין, אלא הפסיקה של המושבעים. המושבעים היו חייבים לצאת עם פסק דין "אשם", אבל הם החליטו כי הרגשות האישיים שלהם חשובים יותר מחוקי המדינה. פיתרון ראוי יותר היה למצוא את שוורצבארד אשם ולדון אותו, אם הדבר אפשרי לפי חוקי צרפת, למאסר של שנתיים שאותם כבר ריצה (כל זאת בלי קשר להזדהות שלי עם מעשיו של שוורצבארד) |
|
||||
|
||||
כמעט בכל מערכת מושבעים יש למושבעים את הזכות לזכות נאשם ללא קשר לעובדות, לפי צו מצפונם זה נקרא jury nullification ראה: http://www.caught.net/juror.htm
|
|
||||
|
||||
By the way: the Scottish jury system has an option for "maybe" - which is not a hung jury ,but can be a unanimous outcome.
|
|
||||
|
||||
ומה עושים אז? שמים את הנאשם אולי בכלא, אולי לחמש שנים, עם אפשרות לחנינה אולי אחרי שלוש שנים בערך? |
|
||||
|
||||
ה output של מערכת fuzzy logic הוא מוגדר וחד ערכי לחלוטין. |
|
||||
|
||||
בתשובה לאלון עמית. חבר.תלוי את מי רצחו? מה הייתה האוירה הפוליטית? כמה ג'יגה טונות של צביעות הייתה על פני החברה? לאיזה זרם פוליטי היה שייך הרוצח? ומה הייתה האוירה המשפטית בחברה בה אירע הרצח? ואיזה משקל היה לאוירה זו בגזר הדין? |
|
||||
|
||||
nope - I think it's called "undecided"; the defendant walks free, but a shade of stigma still hovers around.
(actually, when I think of it, several people found 'not guilty' are in a similar siatuaion) |
|
||||
|
||||
האם היתה אפשרות לשכנע את התובע הכללי הצרפתי (בהנחה שהיה כזה דבר) להעמיד את פטליורה לדין על הפוגרומים? |
|
||||
|
||||
הרושם שאני קיבלתי, רק מקריאת המאמר, היה יותר פשוט מהסבריו של אורי. אורי מביא מקורות בני התקופה שמספרים סיפור מורכב, וכבודם במקומו מונח; אבל אני תוהה אם זה לא הרבה ערפל מסביב למשהו פשוט יותר: המושבעים מאוד מאוד רצו לזכות את שוורצברד. ההדרכה של השופט לא ממש נתנה להם אופציה לעשות את זה בדרך ישרה ופשוטה (מה היו מניעיו של השופט לנסח כך את השאלות? או שהוא כן רצה להרשיע את שוורצברד, או שפשוט הוא חשב שזה הדבר הנכון משפטית, שזו גם מחשבה סבירה). הפתרון שהם מצאו היה... לשקר במצח נחושה, כדי להביא לתוצאה הטובה. מתנגדי שיטת המושבעים יכולים לראות בכך חיזוק לעמדתם. תומכי שיטת המושבעים גם; אולי יותר, אם אנחנו חושבים ששוורצברד עשה מעשה מוסרי. אחד הנימוקים לשיטת המושבעים הוא שאנשים "מהרחוב" יתנו פה לתחושת הצדק הטבעי, להבדיל מדקדוקי המשפט. |
|
||||
|
||||
About two years ago I worked as a teaching assistant in a Sociology of Law class. The teacher, Prof. Lauren Edelman, found an amazing documentary called "inside the jury room".
http://www.pbs.org/wgbh/pages/frontline/programs/inf... In this documentary, the filmmakers got permission to film the deliberations of a jury in a case in which there was enough evidence to find a defendant guilty, but that would lead to extremely unjust consequences. The jury eventually decides to vote "not guilty". What's interesting about this movie is how the jury deliberates. One can agree, or disagree, with questions of how much they should adhere to law; but it was very evident that there was good, interesting discussion, and that different perspectives, stemming from the jury's different backgrounds, were evident. I guess it's just like Yarden says: both supporters and opponents of the jury system would find these cases supportive. I have left to recommend Sidney Lumet's fabulous film Twelve Angry Men (starring the magnificent Henry Fonda), and to thank Uri for a very well-written and thought-provoking article. I learned something new today, and for a very high-quality source; thanks! |
|
||||
|
||||
''שנים-עשר המושבעים'' מציג מדי פעם גם בתיאטרון בישראל. אני מכיר טוב את אוהד שחר ששיחק את התפקיד של הנרי פונדה, אז אמנע מלשבח את משחקו המקצועי והמעולה. |
|
||||
|
||||
למי שמעוניין בפרטים נוספים, סיפורו של שווארצברד מתואר גם ב- http://www.irus.co.il/shvarz.htm ו- http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/oren.ht... . |
|
||||
|
||||
יום יפה לאלהים. ערב פסח. תפרחת הלילך באילנות... אבל באו פטליורה ודניקין... חורבן והשמד ומעינות אימה רבה במשך שבעים שנה נשא עמו יעקב אורלנד את צער השתיקה על הפוגרום בטטייב עיירתו, להן היה עד בהיותו בן החמש. ניסיונות ההשתקה והעמדת הפנים חילצו מתוכו צער וגעגועים שבצבצו מבעד לשיריו, "נרדים את עברנו", ""מיהו המיילל ברוח / ובקולו השכול?". רוחמה אלבג בתרבות וספרות של הארץ |
|
||||
|
||||
כתוב שם שז'בוטינסקי חתם הסכם עם פטליורה, שלפיו אם יחזור לשלוט באוקראינה, תוקם מיליציה להגנה יהודית. הכיצד זה דווקא ההדר הבית"רי עושה עסקים דיפלומטיים שכאלה? |
|
||||
|
||||
באמת מפתיע אותך שמי שהיה מוכן לשאת ולתת עם המפלגה הנאצית ולראות בה בעלת ברית אפשרית (ואף לבש מדים בצבע דומה, שהוחלף אח"כ רק בגלל הבושה), עושה עסקים עם אחד כזה? ציינתי כבר, שיש כמה פוליטיקאים כאן שהיה מתאים מאד לשבת עם אחד כזה על סיגר משובח. |
|
||||
|
||||
איילמוני. החתול הוא המיילל.הלא ידעת שהחתול דופק ובוכה?ונדמה לי שאתה הוא החתול התורן.מדוע שלא תשווה את צבע מדי צהל לצבע מדי הוורמכט.רק משום שאתה רואה את המציאות בעיניים ישראליות?הרי העולם רואה אותך (אותנו כנאצים). נדמה לי שהיה ראש ממשלה ישראלי שירה בתותח קדוש על מעפילים חסרי אונים.ובכל זאת ישבו איתו ועשו עם יורשיו עסקים,ומי?יורשיו של ז'בוטינסקי הנ"ל,ונדמה לי שיש כאן כמה פוליטקאים שהיה מתאים להם לשבת כחברים ביודנראט עם או בלי שמפניה וקויאר מטעם המפלגה.בחר איזו! |
|
||||
|
||||
כאלו שנותנים לך תחושה של דרמה ולא רק פרטים יבשים. |
|
||||
|
||||
מצד שני, סיפור כזה עלול לעודד גם רציחות-בלתי-מוצדקות. חס וחלילה סיפורים כאלו יעודדו אנשים המאמינים בשקר לרצוח ראשי ממשלה. |
|
||||
|
||||
אורי, תודה על מאמר מרתק, מרגש ומעשיר. אני לא היסטוריון שיכול להתייחס מקצועית, אבל זה לא מפריע לי לכתוב לך שנשארתי עם רושם של עבודת הכנה מדוקדקת והבנה טובה של הרקע החברתי-פוליטי של אירופה בכלל וצרפת בפרט באותם ימים נוראים. תוסיף לכך יכולת סיפור משובחת וקיבלת מאמר מעולה. ישר כוח! |
|
||||
|
||||
סיפור מעניין שלא הכרתי, והמאמר כתוב היטב. תודה. |
|
||||
|
||||
כנ''ל. |
|
||||
|
||||
מי שיסתובב בעיר העתיקה בב''ש יתכן ויעבור ברחוב 'הנוקם'. אם יקדיש המטייל עוד מספר שניות לקרוא את הכתוב על השלט ימצא שם את שמו של שלום שוורצבאד וסיפור חייו בקצרה (תודות לדוד פרנקל). |
|
||||
|
||||
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא מערכת צדק מושלמת בת איש אחד.קטיגור,סניגור.שופט,מושבעים,ותליין.יושבת מערכת הצדק הזאת(בת האיש האחד)על המדוכה המשפטית ומחליטה לעשות צדק עם העבריין(אברהם לינקולן,הארכידוכס פרנץ פרדיננד,ראש ממשלת שבדיה,ראשי ממשלות בהודו,ועוד מספר חברים).העבריין נמצא אשם בבית הדין בן האיש האחד.זאת ללא מתן אפשרות להגן על עצמו,והעבריין מוצא להורג. בית הדין הנדון.נידון על פי דין בבית דין אמיתי.ועל משקל פורנורגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה.הופך הנאשם לגיבור או רוצח בהתאם למגזר. עם הזמן באים אנשים טובים.גוונים על פניהם החסודות. ודנים בסוגייה האם מערכת הצדק בת האיש האחד היא גיבור,נוקם בצדק.או פושע בר השמדה,או אולי פושע בדרגה שווה עם הרייכסמרשל רודולף הס שכמוהו צריך היה לכלוא עד קץ ימיו בבידוד. ברמה העקרונית גיבור הכתבה (על אף האהדה שלי)היה עוד מתנקש פוליטי מן השורה ההיסטורית,ובשורה העתידית.אך כולם הם רוצחי נפש,ודינם צריך להיות שווה.ובהדגשה,שווה. |
|
||||
|
||||
זו יציאה פוסט מודרניסטית עם אירוניה עצמית וקריצה לא? כי אם לא אז מי בדיוק הסמיך אותך להיות מערכת משפטית של איש אחד ולקבוע שדין כולם צריך להיות שווה? בהדגשה אפילו |
|
||||
|
||||
Well, in this case Ironimus' opinion is supported by the Israeli criminal law, which establishes an identical penalty on premeditated murder. However, even the Israeli law has been amended in recent years to allow for a possibility of diminished responsibility and less than life imprisonment.
Other countries have other systems. In the US, punishment is defined by degrees, between a maximum and a minimum, depending on parole board decisions; this allows for a more complex, but more constrained, system of plea bargaining. The big question is, of course, whether a social "justification" of a murder should be among the mitigating circumstances; I suppose the bondary between what is "justified" and what accounts for a "clinical problem" are not very clear, particularly when law meets psychology. |
|
||||
|
||||
Boundaries, not bondary... sorry, folks.
|
|
||||
|
||||
"וידבר ה' אל משה לאמור: פינחס בןאלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי:לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום" (במדבר,פנחס) - המקרה שבגללו פנחס מקבל את ברית השלום עם אלוהים הוא מקרה של אדם אחד שמהווה "מערכת צדק מושלמת" ובאמת חז"ל שואלים המון שאלות על הזכות המוסרית של פנחס לעשות את המעשה נידמה לי שאני לא אחטה חאמת אם אגיד שאת הדיון המוסרי חז"ל מסכמים בכך שיש מצבים שבהם יש להניח את "החוק היבש" (זה שלא נרטב אף פעם),בכל זאת היה צורך בעדות אלוהית ע"מ שפנחס יצא זכאי בדין. דבר נוסף בקשר ל "הופך הנאשם לגיבור או רוצח בהתאם למגזר" גם בסיפור פנחס על ציון אילן היוחסין של פנחס אומר רש"י : "לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים,והרג נשיא שבט מישראל" |
|
||||
|
||||
אירוני-מוס, את/ה מוציא את הצד השווה ברציחות הללו. אך חובה להתייחס לצד השונה, והוא שונה מאוד. צד זה יש לו חשיבות בעולם המשפטי כי הוא מתייחס למניע של הנאשם. אם ניקח לדוגמא את הרצח של אברהם לינקולן, נוכל לשער שמדובר בסיבות אידיאולוגיות או אידיאולוגיות-כלכליות (או מצב נפשי רעוע). הרוצח אולי חש כעס, מסיבותיו הוא. אך הוא לא הרג רוצח. הוא הרג מישהו שהכעיס אותו, אך לא אדם שרצח אלפים. ההבדל מבחינת התפיסה של האדם הסביר, הוא ניכר. אני יכולה בקלות לראות את עצמי בין אותם מושבעים, כאדם סביר ומן השורה. הגיוני לי לראות -אפילו צדק - במותו של רוצח המונים. העולם המשפטי מנסה להצמיד פעולות הנובעות מרגשות אנושיים אל לוגיקה מתמטית. זה לא תמיד עולה בקנה אחד. אני דווקא סבורה שעשוי להיות פיצוי כלשהו, בשיטת המושבעים, על הרציונליזציה, שהיא לפעמים לא מציאותית, של עולם המשפט. לאדם סביר, רצח פוליטיקאי בעל דעה שונה, ורצח פוליטיקאי רוצח בפועל, אינם נראים כלל אותו דבר. אולי גם מבחינת חוש צדק כלשהו אין מדובר באותו דבר? אפלטון אומר שצדק הוא שינתן לכל אחד כגמולו. אמירה זו, שניתנת להצרנה מתמטית, דווקא מתיישבת יפה עם חוש הצדק האינטואיטיבי של בנ"א סבירים רבים. |
|
||||
|
||||
חבריה, תודה על התגובות ועל הפרגון. אני סבור באמת ובתמים שמדובר באירוע בעל משמעות ושראוי היה ללמד אותו בבתי הספר שלנו - כולל את המשמעויות הבעייתיות שבו (נטילת החוק לידיים, זיכוי רוצח המודה ברצח שביצע וכדומה). לעניין זה, קיימת דוגמה נוספת של יהודי שהתנקש באישיות שנתפסה בעיניו כאחראית לרצח יהודים. האמת היא שיש כמה כאלה, כולל הרשל גרינשפן שירה ב-7 בנובמבר 1938 במזכיר השגרירות הגרמנית בפאריס, ארנסט פון ראט. התנקשות זו הייתה אחת העילות המרכזיות לפרוץ מאורעות ליל הבדולח, יומיים לאחר מכן, אבל הדבר כבר נשכח מלב. אני מתכוון כאן לדוד פרנקפורטר. איש זה, בן למשפחת רבנים בסלובקיה, היה סטודנט באוניברסיטת ברן שבשווייץ. פרנקפורטר זעם על הרדיפות שהיו מנת חלקם של יהודי גרמניה ואוסטריה ועל ניסיונות הנאצים להחדיר את האנטישמיות הגזעית שלהם גם למדינה נייטרלית כשווייץ. הוא החליט להתנקש בחייו של וילהלם גוסטלוף, מי שהיה ה"גאולייטר" הנאצי בשווייץ והיה אחראי להפיכת דאבוס (שמהווה כיום במה לפעילות עסקית בינלאומית) למרכז הנאציזם בשווייץ ולמרכז קורי העכביש של רשתות ריגול שפעלו שם. פרנקפורטר לא רצה רק לנקום את רדיפות היהודים אלא גם לשחרר את שווייץ מפעילותו של גוסטלוף שבה ראה את שורש כל הרוע הנאצי באותה מדינה. בפברואר 1936 ירה פרנקפורטר למוות בגוסטלוף בבית מגוריו של הנאצי. לאחר מכן ניגש לתחנת המשטרה המקומית והסגיר את עצמו. משפטו נפתח בדצמבר 1936 ולא נערך בשיטת המושבעים אלא על ידי הרכב שופטים ,רגיל". הנאצים, אגב, השקיעו לא מעט אמצעים ועבודה במשפט הזה. סופו של עניין, שלמרות דעת הקהל האוהדת שהייתה בשווייץ לפרנקפורטר דווקא, הוא נדון לשמונה עשרה שנות מאסר. הוא בילה בבית הכלא השווייצרי את כל שנות השואה, ושוחרר ב-1 ביוני 1945. כעבור שלושה חודשים הגיע בספינת מעפילים לארץ ישראל. ובכן, הנה דוגמה לטיפול אחר בסוגיית רצח. אין לשכוח, כמובן, שגוסטלוף היה איש תעמולה ומודיעין ואילו פטליורה הורה ישירות על חיסול רבבות יהודים, אבל קיימות בהחלט נקודות להשוואה בנושא הדיון המשפטי, מאפייניו וההתמודדות עם סוגיית הפשע ועונשה. |
|
||||
|
||||
בשנה האחרונה יצא ספר, מומלץ ביותר, מאת גינטר גראס שנקרא "בהילוך של סרטן", שמספר את סיפורו של צעיר ניאו-נאצי (אם כי לא במובן הפופלרי של המילה של גלוח ראש ששורף מסעדות טורקיות) ותוך כדי כך מתחקה אחר הסיפור של גוסטלוף ופרנקפורטר. גוסטלוף, שנרצח ע"י פרנקפורטר, זכה להאדרה ולהאלהה מצד הנאצים, שאף קראו אונייה על שמו. ברבות הזמן, הפכה האונייה, מאונייה שנועדה לפועלים גרמניים מטעם "החזית לעבודה הגרמנית", לספינת פליטים גרמניים, וסופה שהוטבעה ע"י צוללת סובייטית, וכך נשלחו כ-5000 איש למותם. היה זה האסון הימי הגדול ביותר מאז ומעולם, ודרכו מבקש גראס להבהיר, שדווקא ההמנעות מלדבר על הסבל של הגרמנים במלחמת העולם עלולה להביא לתוצאות הרסניות. ברי שהנושא יכול לעורר מחלוקות קשות בנקל, אך הוא פותח פתח לנושאים שעד לאחרונה נחשבו בגדר "טאבו", נחלתם של קבוצות ימניות קיצוניות בלבד. |
|
||||
|
||||
אם מותר לנחש מי יזכה ראשון לאונייה על שמו מבין הקדושים יגאל עמיר, ברוך גולדשטיין או הרב כהנא, אפשר לפתוח את ההימורים כבר עכשיו. ומסלול לנועזים: מתי האנייה תוטבע. |
|
||||
|
||||
האונייה גוסטלוף הוטבעה ב-30 בינואר 1945, וסביב התאריך הזה יש עוד משמעויות. ב-30 בינואר 1885 1 נולד גוסטלוף, וב-30 בינואר 1933 עלה היטלר לשלטון. עכשיו הכל פשוט יותר. מצא את יום הולדתו של יגאל עמיר, תוסיף 12 שנה מזמן התמוטטותה של מדינת ישראל, והרי לפניך תאריך טביעת האונייה. 1 אם זכרוני אינו מטעני. |
|
||||
|
||||
חוזרת ועולה בי ההרגשה, שפטליורה הזה ומספר פוליטיקאים מסויימים בארץ היו מרגישים נהדר ביחד על כוס של בירה, או יותר נכון ברנדי וסיגר משובח? |
|
||||
|
||||
מי למשל? |
|
||||
|
||||
לא אפרט כדי לא להיות מואשם בהסתה לרצח. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אם ירצו, יגיעו אלי. |
|
||||
|
||||
רצינו. הגענו. האלמוני חזר בו מדבריו והסדר הושב אל כנו. |
|
||||
|
||||
רק אל תאמינו לשוטה. |
|
||||
|
||||
עוד מקרה של רצח גבר הושתק בלי שהאשמים ייענשו! |
|
||||
|
||||
איילמוני. יצא המרצע את השק. היית מת לראות את איש הברנדי והסיגר מסתלק מן העולם ע"י איש נוקם.אתה אדם מסוכן ורווי שנאה! |
|
||||
|
||||
איילמוני. יש לי ההרגשה שפטליורה ומספר פוליטיקאים מסויימים בארץ היו יכולים לשבת במסעדה פריזאית על שמפניה וקויאר מטעם המפלגה הסוציאליסיטית ולקיים רב שיח ידידותי על שנאה משובחת וטהורה,ובחינם. |
|
||||
|
||||
אם הם יושבים על קויאר ושמפניה זה אומר שהם אוכלים את הכיסאות? |
|
||||
|
||||
''האייל הקורא'' חדש לי, ואיכשהו זה עושה לי ממש טוב לדעת שיש אתר שמפרסם מאמרים כאלה. אני עוד אחזור לכאן לא מעט. תודה לך, אורי קציר. |
|
||||
|
||||
נרצח ע"י יהודי חובש כיפה! לא נשכח את מורשתו! |
|
||||
|
||||
כמה היסטוריונים טוענים שחלקו של פטליורה בפרעות של צבאו היה פסיבי (בכך שהוא לא ניסה לעצור את חייליו) ולא אקטיבי. כך או כך, האיש לא היה מחסידי אומות העולם, אבל מידת אחריותו הישירה לפוגרומים שנויה במחלוקת. |
|
||||
|
||||
בארץ בעיני רבים ובעיני כל העולם. בסברה ושתילה נעשו מעשי טבח לא ע''י צה''ל אלא ע''י מיליציות זרות, ששרון רק לא מנע את כניסתן למחנות הפליטים האלה. והוא עדיין נחשב אשם. אז קל וחומר שפטליורה אשם ביותר, במה שביצע צבאו שלו. ואוהב ציון גדול הוא בטח שלא היה. |
|
||||
|
||||
וסיפור שראוי לדעת וגם תודה למערכת על התמונה |
|
||||
|
||||
המאמר מסווג כטור אישי. האם ישנו קשר משפחתי בין הכותב לשלום שוורצבארד ? בכל מקרה, היה מאוד מעניין, תודה. |
|
||||
|
||||
לא, אין שום קשר אישי ביני לבין שלום שוורצבארד. למעשה, למדתי על קיומו רק בשנות העשרה המוקדמות שלי. סיווגו של המאמר כטור אישי אינו תלוי בי אלא בעורכי האתר. בכל מקרה, כאמור, אין בכך כדי להעיד על קשר כלשהו בינינו. |
|
||||
|
||||
ישבתי וקראתי את המאמר ומצאתי את עצמי מרוטק למסך יכולת התאור של המחבר והדרך שבו הוא בחר להציג את הדברים מרטקת ממש אני חושב גם שיש בהחלט מקום להזכיר את המיקרה וטוב שהדבר נעשה. אני בדרך כלל לא אוהב ליקרוא באייל תגובות כמו מאמר מעניין וחו אני גם מישתדל לא ליכתוב כאלה אבל אורי באמת יופי של מאמר |
|
||||
|
||||
מצטרף לברכות על המאמר המעניין. המקרה של שוורצברד מעורר לא מעט שאלות מעניינות. שאלה אחת קשורה לשאלה המסובכת של האנטישמיות. פרשת שוורצברד התרחשה כ-25 שנה לאחר פרשת דרייפוס וכ-15 שנה לפני משטר וישי. 2 פרשות אלו מדגימות אנטישמיות עמוקה ונפוצה מאוד בצרפת. לפי התאור של אורי, שוורצברד די נהנה מאהדה ציבורית. להיכן נעלמו האנטישמים בשנות ה-20? שאלה לאורי: האם רושם זה נכון או אולי היתה תגובה אנטישמית (של צרפתים לא אוקראינים/רוסים לבנים) משמעותית גם נגד שוורצברד? התנודות הקיצוניות בתפוצת האנטישמיות נראית לי תופעה מאוד מעניינת. |
|
||||
|
||||
שני דברים: קודם כל, צר לי שהכותב התעלם ממחקרו של ד"ר קוטיק על שווארצברד. מחקר ממצה, עם מובאות מפורטות ככל הנדרש בעבודה מדעית. ככל הנראה המחקר לא הובא לידיעת הכותב. שנית, אני מרבה להוליך טיולים אל בית העלמין של המושב אביחייל, כדי לספר לקבוצות תלמידים ומבוגרים את פרשת שווארצברד. יתירה מזו, באתר שלי (IRUS.CO.IL) מוקדש פרק לאיש. אני מקבל לעתים קרובות מיילים מגולשים, השואלים מדוע קיימת מעין התעלמות מן הפרשה ומן האיש. אני משיב שאת השאלה יש להפנות אל משרד החינוך ולמשרד הביטחון ואולי למחלקות להיסטוריה, באקדמיה. מכל מקום, אורי קציר גאל מתהום הנשייה פרשה שיש להעלותה לתכניות הלימודים |
|
||||
|
||||
קישור לאתר שלך ניתן כאן מיד עם פרסום המאמר: תגובה 221392. |
|
||||
|
||||
אינני מתעלם ממחקרו של קוטיק. האמת היא שהספר מצוי ברשותי והיווה חלק חשוב מחומר הקריאה שלי. אני מסכים לגמרי עם ההערכה המשתמעת מדבריך שזהו הסיכום הטוב ביותר של הפרשה. אינני יודע מדוע החלטת שהתעלמתי ממנו. הדבר פשוט אינו נכון. |
|
||||
|
||||
אורי, שלום אני מתנצל על הנימה הנמהרת ואולי הפוגעת, בקשר למאמרך המעולה. לעת זיקנה נעשיתי רגיש לנושאים היסטוריים, מה גם שאני נתקל יותר מדי בשיכתובים של פרשיות היסטוריות. שבתי וקראתי את הדברים, ואני מחזק את ידיך. כל טוב זאב שחף |
|
||||
|
||||
אני מאוד מעוניין ליצור קשר עם מר אורי קציר בנושא ''שווארצבארד''. אני מכיר את הנושא היטב, מוכן לספר הכל, אבל יש לי כמה שאלות חשובות.אשמח ליצור קשר בנושא עם כל המעוניין לזר |
|
||||
|
||||
אהוד עין-גיל / דגלים שחורים באוקראינה |
|
||||
|
||||
עיתונות יידיש באותה תקופה ("היינט", "דער מאמענט" ואחרים) מציינים שוב ושוב את הביטוי "גייסות פטליורה". מושג שהטיל אימה על כל הסביבה. באוירה זו ניתן להבין את הקשר המיידי ששורצברד ואחרים עשו בין הפוגרומים הקשים באוקראינה לבין אותו פטליורה. בנוסף לכך, כבר בשנת 1905 עם פרוץ הגל השני של הפוגרומים ב-17 לאוקטובר, מציינים כותבים שונים בעיתונים שלכל פוגרום או לכל גל פוגרומים יש את האיש שעל שמו נקראים הפוגרומים. הוא אחראי עליהם באופן ישיר או עקיף. ומשהו נוסף: הראיתם פעם את הדיווחים המצולמים בעיתונות התקופה (במקרה זה 1905) של הפוגרומים? כמה תמונות ברשותכם (ראוי לציין שאת התמונות הללו ודומיהן ראו כ-90 אלף מנוי העיתון ועוד כהנה וכהנה קוראים בלתי-קבועים): |
|
||||
|
||||
תודה רבה על הקישור עם התמונות, זה חשוב לי מאוד וטוב שראיתי. |
|
||||
|
||||
שאלה קטנה: אני יודע לקרוא יידיש, ועם קצת מזל גם מבין לפעמים. פעם ראשונה נתקלתי בקישור (בכיתוב שבעיתונים הישנים) באות "ג" עם גרש. מה זה? האם כמו בעברית מודרנית, סימון לעיצור "דזש" (כמו המלך דזשורדזש?) |
|
||||
|
||||
בכתיב הישן (לפני הכתיב הרשמי של ייִוואָ, שהתקבל על ידי רוב העיתונים במזרח אירופה ובארה"ב בשנת 1926) נהגו לגדר את חלקי המילים העבריות שבתוך היידיש במרכאה. המילה "דערהרגעט" ("נהרג") היא שילוב של המילה "הרג" פלוס תחילת וסופית סלבית, ולכן הוסיפו ' אחרי החלק העברי (אחרי האות ג'). בכתיב המודרני לא עושים את ההפרדה המלאכותית הזאת, ולאמיתו של דבר, מעולם לא היה בה צורך. בכל אופן, הסימן הזה אינו מבוטא בשום צורה שהיא אלא רק מציינת את העובדה שיש כאן מילה עברית משובצת. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ביקרתי אצל שארתי ברחוב הנוקם בעיר ב. לאחר שאכלנו כדבעי, נסובה השיחה על שמו המוזר של הרחוב. ''במקרה אני יודע'' שחתי לתומי, והדהמתי את יושבי הסלון בידיעותי. תודה לך אורי קציר על המאמר המעניין, שנמצא לו גם שימוש מיידי. |
|
||||
|
||||
למערכת שלום זו לא בדיוק תגובה - שמעתי את אורי קציר מספר זאת באחד מימי שישי - מתוך ענין אישי מעונין לברר פרט מסוים - האם אפשר לקבל את האיי מייל של אורי קציר או מס' טלפון בברכה יצחק שטיפמן |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מאמר מענין מאד.חייבים ללמד ולנתח את הארוע ההיסטורי בבתי-הספר. כלם מוזמנים לבקר בבית-הקברות באביחיל(ליד נתניה) לזי בן-יעקב-יו''ר ועד אביחיל |
|
||||
|
||||
סיפור חייו ומותו של שלום שווארצבאד, אינו בתוכניות הלימודים. המאמר מחזק את הצורך בהעלאת סיפורי גבורה של יהודים מהעבר. גם אם היו שנויים במחלוקת. במושב אביחיל ניתן גם לבקר במוזיאון בית הגדודים ובבית הבריגדה. אייקי שוורץ - מושב אביחיל |
|
||||
|
||||
קראתי בנשימה עצורה. תודה |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |