|
חבריה, תודה על התגובות ועל הפרגון. אני סבור באמת ובתמים שמדובר באירוע בעל משמעות ושראוי היה ללמד אותו בבתי הספר שלנו - כולל את המשמעויות הבעייתיות שבו (נטילת החוק לידיים, זיכוי רוצח המודה ברצח שביצע וכדומה).
לעניין זה, קיימת דוגמה נוספת של יהודי שהתנקש באישיות שנתפסה בעיניו כאחראית לרצח יהודים. האמת היא שיש כמה כאלה, כולל הרשל גרינשפן שירה ב-7 בנובמבר 1938 במזכיר השגרירות הגרמנית בפאריס, ארנסט פון ראט. התנקשות זו הייתה אחת העילות המרכזיות לפרוץ מאורעות ליל הבדולח, יומיים לאחר מכן, אבל הדבר כבר נשכח מלב.
אני מתכוון כאן לדוד פרנקפורטר. איש זה, בן למשפחת רבנים בסלובקיה, היה סטודנט באוניברסיטת ברן שבשווייץ. פרנקפורטר זעם על הרדיפות שהיו מנת חלקם של יהודי גרמניה ואוסטריה ועל ניסיונות הנאצים להחדיר את האנטישמיות הגזעית שלהם גם למדינה נייטרלית כשווייץ. הוא החליט להתנקש בחייו של וילהלם גוסטלוף, מי שהיה ה"גאולייטר" הנאצי בשווייץ והיה אחראי להפיכת דאבוס (שמהווה כיום במה לפעילות עסקית בינלאומית) למרכז הנאציזם בשווייץ ולמרכז קורי העכביש של רשתות ריגול שפעלו שם. פרנקפורטר לא רצה רק לנקום את רדיפות היהודים אלא גם לשחרר את שווייץ מפעילותו של גוסטלוף שבה ראה את שורש כל הרוע הנאצי באותה מדינה.
בפברואר 1936 ירה פרנקפורטר למוות בגוסטלוף בבית מגוריו של הנאצי. לאחר מכן ניגש לתחנת המשטרה המקומית והסגיר את עצמו. משפטו נפתח בדצמבר 1936 ולא נערך בשיטת המושבעים אלא על ידי הרכב שופטים ,רגיל". הנאצים, אגב, השקיעו לא מעט אמצעים ועבודה במשפט הזה. סופו של עניין, שלמרות דעת הקהל האוהדת שהייתה בשווייץ לפרנקפורטר דווקא, הוא נדון לשמונה עשרה שנות מאסר. הוא בילה בבית הכלא השווייצרי את כל שנות השואה, ושוחרר ב-1 ביוני 1945. כעבור שלושה חודשים הגיע בספינת מעפילים לארץ ישראל.
ובכן, הנה דוגמה לטיפול אחר בסוגיית רצח. אין לשכוח, כמובן, שגוסטלוף היה איש תעמולה ומודיעין ואילו פטליורה הורה ישירות על חיסול רבבות יהודים, אבל קיימות בהחלט נקודות להשוואה בנושא הדיון המשפטי, מאפייניו וההתמודדות עם סוגיית הפשע ועונשה.
|
|