1378 |
|||||
|
המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
ראשית, תודה על טרילוגיה מעניינת נוספת. קראתי פעם טענה, לפיה דגם המבצרים האירופיים, המוקפים בחפיר עמוק, התפתח לאחר הניסיון בארץ ישראל. לא זוכר מה המקור, ובכל אופן - המבצר הצלבני המרשים ביותר בארץ ישראל הוא מבצר כרך (קיר מואב) בדרום מואב, בו היו לא פחות משמונה מפלסים - מומלץ לביקור לכל הנוסעים לירדן. לגבי הטענות של בנבנישתי על דגש יתר של אתרים צלבניים והזנחת מוסלמיים, הדבר נכון לחלוטין. מצודות ממלוכיות כמו אום-חאלד (בלב העיר נתניה) ואשדוד-ים, ואתרי פולחן ממלוכיים בסידנא עלי ובנבי רובין - מוזנחים ע"י הרשויות. החריג היחיד הוא מבצר נמרוד בחרמון, שהשתמר בצורה מרשימה. מסגד סידנא עלי הוכרז כגן לאומי כבר בשנת 1966. הגן הלאומי אפולוניה, ק"מ בלבד מצפון טרם הוכרז רשמית, ובכל זאת, אפולוניה כבר פתוחה לקהל בתשלום (לאחר חפירות בחמש השנים האחרונות), ואילו על סידנא עלי השתלטו תושבי המשולש לאחר שנים של הזנחה בידי עיריית הרצליה ורשות הגנים הלאומיים. אתרים נוספים מעניינים כמו הארמון בחורבת מינים ליד ראשית המוביל הארצי בכינרת (התקופה הערבית הקדומה), גם הם מוזנחים, בעוד שיש לא מעט מבצרים צלבניים שנפתחו לקהל הרחב, כמו כוכב הירדן, אפולוניה ויחיעם, ואחרים שגם הם הוכרזו/מיועדים כגנים לאומיים - למשל בית עיטאב וצובה בהרי ירושלים. ע"פ אותו עיקרון, אין כמעט התייחסות תיירותית לעיר היחידה שנבנתה בתקופה הערבית - רמלה (שנת 716), למרות שיש בה מכלול אתרים מעניינים, חלקם ייחודיים בארץ כמו בריכת הקשתות. הגן הלאומי קרני חיטין, שאושר בוועדות התכנון כבר בשנת 1951 (לפני 52 שנים), עד היום לא מוכרז רשמית וללא פיתוח, וגם בכך יש משום סמל - טשטוש פרק היסטורי של תבוסת הצלבנים. לסיכום, דומה שבארצנו אתר היסטורי ערבי זוכה לפיתוח רק אם הוא ממש יוצא דופן - מצודת נמרוד בחרמון וארמון הישאם ביריחו (שפותח עוד לפני האינתיפאדה הראשונה), בפרט בהשוואה לאתרים צלבניים. |
|
||||
|
||||
כיצד בדיוק מאיימים הפלסטינים על קיומה של ישראל ומדוע העולם הערבי הוא עוין יותר מאי פעם? |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח למה התכוון המשורר, אבל אני יכול לערוך השוואה מעניינת בין יחסי יהודים-ערבים ב-1948 והיום. בעוד שאז, בין ההסכמים הזמניים היחידים שקוימו בין יהודים לערבים, היו הסכמים חקלאיים — כלומר, דחיית קרבות עד לסיום הקטיף, אפשור מעבר סחורות חקלאיות דרך הנמלים, וכן הלאה — הרי שהיום, כפי שאנו יודעים, מסיק הזיתים אינו קדוש, ואני בטוח שזו לא הדוגמה היחידה. |
|
||||
|
||||
כמי שנולדה וגדלה על אדמת הארץ הזאת, טיילה בין שדותיה ובהריה, שרה שירים על נופה ביום ובלילה, שמעה את יללת התנים והתרחצה במעיין חרוד, אני לא מסוגלת בשום פנים להזדהות עם הצלבנים שבאו מאירופה בשם אלוהות דתית ונשאו את ירושלים בראש אמונתם. אני הכרתי את ירושלים כעיר ערבית למחצה, בסמטאותיה, בשווקיה הערביים ובחמורים המהלכים בהם, ואיני מרגישה שום קשר נפשי אליה, כמו שאני מרגישה את אדמת הארץ הזאת, את שמיה הכחולים, את כוכבי הלילה ואת הלבנה המלאה הענקית שכמוה לא רואים באירופה. |
|
||||
|
||||
"ואת הלבנה המלאה הענקית שכמוה לא רואים באירופה" - האמנם? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
האם את יכולה להזדהות עם הדורות השני והשלישי של הצלבנים, שכבר נולדו בארץ? |
|
||||
|
||||
הייתי יכולה להזדהות עם כל מי שמרגיש כמוני, אבל לא קראתי שום דבר שנכתב בידי אנשים כאלה, כך שאיני יכולה לענות על שאלתך. |
|
||||
|
||||
ודרך אגב, אני רוצה להבדיל בין מי שמרגיש שאדמה שייכת לו, כדי לעבד אותה ולשכנע אותה לפרנס אותו, לבין מי שמרגיש שהוא שייך לאדמה, למקום, ואינו רוצה לחיות בשום מקום אחר, לא חשוב מה שהוא עושה בחייו. |
|
||||
|
||||
אולי אני מדמה, אבל את אומרת "ערבית למחצה," כמעין מלת גנאי. לו באמת היית מתחברת לארץ הזו, הרי שהיית מתחברת גם ליושביה הערבים, הלא כן? |
|
||||
|
||||
אם קראת את תשובתי האחרונה היית רואה שלדעתי הערבים שייכים לסוג השני - לא שהם שייכים לאדמה אלא שהאדמה שייכת להם. ודרך אגב, לא ראיתי שום עובד אדמה בירושלים, אבל הם שכנו בכפר הסמוך למקום מגוריי. אודה על האמת, אני לא אוהבת את הערבים בתור אומה, ואני לא אוהבת ביותר את ערכיהם, עד כמה שאני מכירה אותם. אבל אני מודה בזכותם לחיות במקומם, ובצורך הדחוף שלנו(!) לעשות אתם שלום. את ירושלים אני לא אוהבת בתור עיר, בתור מקום דתי במיוחד (יהודי וערבי), ובתור מרכז תיירותי. |
|
||||
|
||||
הבינותי. כלל לא התכוונתי להקשר הפוליטי: שלום או מלחמה, סיום הסכסוך או המשכו האינסופי. רק כדי לטאטא את האבק אל מתחת לשטיח. אגב, אני לא ממש חושב שאפשר לומר, שהקיבוץ התרבותי הערבי הוא מגובש מספיק, בשביל שאפשר יהיה לקרוא לו אומה. אבל זה רק אני. |
|
||||
|
||||
דווקא ההגדרה כי הם שייכים לאדמה והאדמה אינה שייכת לאף אחד, שגורה בפי חקלאים ערבים. |
|
||||
|
||||
יש סיפור יהודי עתיק (לא זוכר היכן בדיוק, אך הוא במקורותינו) שני יהודים רבים על חלקת אדמה. עוד הם רבים עובר יהודי שלישי ושומע את ריבם. שואל היהודי השלישי:"על מה בדיוק אתם רבים?" הם עונים לו, ומבקשים שיפסוק ביניהם. מטה היהודי את ראשו לאדמה ומאזין ברוב קשב. אחר כך הוא עומד והם שואלים אותו: "נו?" אומר להם היהודי: "שאלתי את האדמה למי את שייכת, לזה או לזה?" והיא ענתה לי: "לא לזה ולא לזה, שניהם שייכים לי." |
|
||||
|
||||
הוא חייב להיות מאד עתיק - שהרי, בימי הביניים, לשום יהודי באירופה לא הייתה חלקת אדמה, לפי החוק. (אם מקורותי אינם מטעים אותי ומכשילים אותי שוב) לחילופין, יתכן כי מדובר בסיפור של יהדות מדינות האיסלאם בימי הביניים. |
|
||||
|
||||
אם הסיפור הוא עתיק, הוא בוודאי מתקופת התלמוד - ואולי הירושלמי, אז עוד ישבו כמה יהודים על אדמת ארץ ישראל. |
|
||||
|
||||
לא היו איכרים יהודים במקומות מחוץ לא"י, לפני שהחל האיסור הנוצרי על בעלות אדמות יהודית? |
|
||||
|
||||
אני לא מספיק חזקה בהיסטוריה כדי לענות על השאלה הזאת. |
|
||||
|
||||
עד כמה שידוע לי למשפחתי הייתה חלקת אדמה גדולה ברוסיה במשך 200 השנים האחרונות. אז יהודים לא חיו רק בחלק המכונה היום אירופה... |
|
||||
|
||||
ורש"י מה, לא התפרנס מגידול גפנים ליין בצרפת? ואגב, יהודים ישבו בארץ ועסקו בחקלאות גם אחרי תקופת התלמוד. וגם בבבל הם עסקו בכך (עד שהכבירו מיסים ועוד מיסים על יהודים מחזיקים בקרקע והעניין לא השתלם). |
|
||||
|
||||
מעט מיתולוגית, באופן האוכף אולי ראייה סכמטית משהו של מה שבמציאות הממשית, מתחת לאפנו. יתכן שביהדות ובאיסלאם בולטים מימדים פטרילוקליים של "להשתלט על, לנכס, לשלוט, לרדות" ("ורדית על כל חיית השדה" וכד'). אך אם תבחני את המסגד האיסלאמי למשל, תראי סמל של שד האישה (הכיפה הרחבה, עם הפיטמה, שימו נא לב) וזאת בצד סמל פאלי חד משמעי - המגדל. ברם, ההוויה ההכרתית/רגשית האיסלאמית/ערבית עשוייה להיות אינטגרטיבית והרמונית יותר, והרי הארכיטקטורה של הכפרים הערביים בארצנו, והים תיכוניים בכלל (מרוקו, טוניסייה, מצריים, יוון, אלג'יר), שייכת במובהק לאדמה ולתבנית הארץ, ולא רודה בה (ראו גם סיפרו של אלבר קאמי, "קייץ באלג'יר"). בנוסף, חלק מערביי א"י הינם נוצרים/קתוליים, ונוכחים אצלם כמיהות מטרילוקליות מובהקות, בדמות האם מארי. נ.ב. ללא קשר ואולי עם, הישגי התלמידים הערבים נוצרים בלימודים התיכוניים והיסודיים הינם הגבוהים ביותר בארץ, ועולים באופן ניכר גם על אלה של היהודים-ישראלים מהמעמד הבינוני גבוה, וגם על בני העשירון העליון. ובאשר לצלבנים, שאת הווייתם את דוחה מכל מכל, בבחינת זיקה, ראו אספקטים נוספים. |
|
||||
|
||||
אני לא מכירה את הוויית הצלבנים מספיק כדי לדחות אותה מכול וכול. אשר לערבים - הם מגדירים את עצמם כ"אומה", אבל אני מתארת לי שזו הגדרה רחבה מדי. אני לא יודעת מה הקשר בין האמונה הקאתולית (מאריה, אמו של ישו) לבין הקשר לאדמה - לפחות בברית החדשה אין שום קשר כזה. הרי יוסף בעלה היה נגר וגר בעיר נצרת! רק שרידים פגאניים עשויים לקיים קשר כזה, והאם אתה טוען לקיום שרידים כאלה אצל כמה מהערבים? |
|
||||
|
||||
pardon for the loazit
there is also another small thing the crusaders didn't have:nuclear weapons everytime i meet with someone abroad who says he wishes to destroy israelas a jewish state i explain to him that even if the arabs fail to make peace with the fairly rational and secular jews who are the leading force in israel now, they will be left in the future with the jewish equivalent of hamas and hizballah. i then explain to them that these men will not hesitate to destroy the whole middle east (with radiation all across europe) rather than surrender to muslim rule. you'll be surprised how effective this argument is. |
|
||||
|
||||
אולי אני קצת סתום היום, אבל אפקטיבי לאיזו מטרה? במה בדיוק הטיעון הזה משכנע את עוכרי הישראל האלה? |
|
||||
|
||||
This, by the way, was the nuclear threat tactics taken by Pakistan to retaliate India from opening a war supposedly with superior military force.
That is , the "I will blast everything off, I care about nothing " sort of statements. That worked perfectly |
|
||||
|
||||
לאחרונה זכה בפרס נובל חוקר והוגה דעות ממוצא ישראלי, על מחקרו בתחום הכלכלה שקבע שישנה חוסר רציונאליות ברור ביכולת הסקת המסקנות וקבלת החלטות של בני אדם בהתמודדות עם נושאים כלכליים בעלי אופי דומה, ואף זהה. ואני מרשה לעצמי לקבוע בלי מחקר, כי אם היינו מסוגלים ליצור בתנאי מעבדה מצב ותנאים זהים לחלוטין לאלה שהיו בסוף האלף הראשון באירופה ובמזה"ת, ההסתברות שהיו יוצא מסע הצלב הראשון לדרכו היא 50% לכל היותר! הרציונאליות והעיקביות בתהליכי החשיבה החברתיים פוליטיים והכלכלים של בני אדם אינה מובנית, מאופיינת במקריות ובחוסר וודאות. אשר על כן לכל האנלוגיות ההסטוריות הספרותיות, יפות ככל שיהיו, ישנה הסתברות של 50% בלבד, לחזור על עצמן! יכולים לכן המוסלמים לחלום ולקוות, ויכולים היהודים לחשוש ופחד ולהזהיר ככל העולה על רוחם, אין זה מעלה ואין זה מוריד. לא כל שכן, כאשר מדובר בתקופה שונה במשתנים אחרים, ותנאים חדשים לחלוטין. התנאי הוודאי היחיד הוא שאנחנו כאן ועכשיו, ואם יש בידינו פרספקטיבה מספיק רחבה להתבונן בתהליכים ולהבין אותם, הסכוי שנסיק מסקנות ונפעל באופן שישפיע נכון על העתיד הוא לא יותר מ-50%! אם נשכיל להעמיד מנהיגות אמיתית קרי: שתגבש לנו אסטרטגיה מוסכמת וברורה, שתפעל בנחישות בעקביות וברציפות שיטתית, יהיה לנו סיכוי טוב יותר להיות דומיננטים ומשפיעים על התהליכים באזור לעומת קבוצות אחרות ויריבות. ובעיקר אם הקבוצות האחרות ו/או היריבות לנו, לא ישכילו לגבש לעצמן בעוד מועד, מנהיגות אסטרטגיה ונחישות מקבילות משלהן, כפי שאירע לנו ל-מ-ז-ל-נ-ו ב80 השנים הראשונות להתחדשות הציונית באזור. וכדאי שנזכור שוב, שההסתברות לכך היא בשעור של 50% לכל היותר! ורוצה אני להאמין, שאם נשכיל לבנות לעצמנו ולקיים כאן חברה פתוחה חפשית תומכת וצודקת, הסכויים שלנו יגדלו. ורוצה אני עוד להאמין, שאם גם נשכיל נחכם ונדע להפתח ולהשפיע בסביבתנו, ולהשרות ברוחנו על הקבוצות האחרות, ירבו סיכויינו עוד... |
|
||||
|
||||
ועל כך נאמר: הא בעלתא דשכלא. |
|
||||
|
||||
והדהימונו - תכופות גם החמיאו לנו - ניסחו עבורנו אנלוגיות המוצגות בכישרון רטורי, דהיינו שהתדהמה והססגוניות התאורית מסיחות את הקשב מלראות את מופרכותן על ידי עובדות זמינות ונגישות; ואת היותן חד-קוויות-להתל ברוח הפתוס, ובכובד הרצינות ההיסטורית. ההיסטוריה פוברקה תכופות, או שהובלטו קווים שוליים שלה ונאכף עוורון ביחס לקווים מהותיים. הוכנסנו לבועה על ידי מניפולציות כלפי ההכרה, מניפולציות מונעות בחלקן דווקא על ידי הוויות רומנטיות בעיקרן, שניסו באופן סיזיפי הולך וגובר, מופרך יותר ויותר, להנציח מציאות מבנה חברתי/כלכלי מסויים, בעייתי מאד באופן היסטורי, תוך הקלעות הכרחית להרמטיות ואוטיזם חבורתי הולכים וגדלים. הדרך לצאת מהבועה - אולי גם אינדיוידואליזם הכרתי, וצניעות בפני טבע הדברים. עלינו לשנן חזור ושנון: יש עולם אובייקטיבי, המציאות הינה מורכבת, אך בנוייה לתוך טבע תבונתנו האנושי ככפפה ליד, יש כווניות בהתפתחות הציויליזציה שקיצבה תלוי בנו (שכן יש גם רופפות, חבורתיות בוזזת ורגרסיה). וההולך איתה, עם כיווניות זאת, עוזר לטווח הקצר אך גם הבינוני והארוך לעצמו ולכלל, ומביא לחוסן השומר על הריקמה החברתית ועל רקמות הגוף ורוחו מכיליון (או הכפפה, או השמדה). אבל אין "הדרך" בה' הידיעה, יש רק ערנות ומאמצים נימשכים. ונאמר: I know you by deed - הדעת פורצת-הבועה נבנית מהמעשה המושכל - זה של המאמץ והאומץ ב*עשייה* - את הדבר הנכון והקולע ברגע הנכון נדע רק באמצעותם. שום מנהיג לא ייתן לנו את מה שלא יהיה לנו, דהיינו כל אומה מקבלת במצב הכרה/חברה נתון את המנהיג שלו היא ראוייה. |
|
||||
|
||||
צר לי אך מרב רוממות הנפש ופרץ התבונה לא הצלחתי להבין? הכצלבנים נהיה? או שמא כמוסלמים רחמנא לייצלן? ואל נא תשיבני כיהודים, לאחר מאמרך המתיש... |
|
||||
|
||||
מדוע דווקא 50%? גם אם יש שתי אופציות, אין זה אומר שלשתיהן הסתברות זהה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אם למטבע היתה מחוברת משקולת בצידו האחד, יכולת הניבוי היתה גדולה מ 50%. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
איך הטלת מטבע מהווה אנלוגיה להכרעה/התרחשות שאינה דיכוטומיה אלא אינטראקציה בין תנאים רבים ? |
|
||||
|
||||
במודל -יכולות להיות אינטרקציות. בניבוי- את יכולה להציג שאלה כגון - האם בריה"מ תמשיך להתקיים באותו מבנה שלטוני גם ב-5 השנים הבאות אחרי 1986 ? כן או לא? 80 אחוז (מול 20 אחוז)? את יכולה לשאול שאלה דיכוטומית גם לגבי ווקטור של N ערכים - ישתנה באופן מובהק ?(שאלה/השערה דו-כיוונית) מגמת עלייה מובהקת ?(השערה חד-כיוונית) או: האם גידול הת.מ.ג השנתי בישראל בשנים 2003 - 2007 יעלה על 3 אחוז בממוצע? או, האם ב-4 השנים הבאות תהיה לפחות שנה אחת בה שיעור הצמיחה יעלה על 1.3 אחוז ? (שזה שיעור הצמיחה השנתי הממוצע במשק מאז 1973 ). או, האם ווקטור בעל 5 מימדים (וערכים) של עוצמה צבאית, או גורם משוקלל של 13 מדדי עוצמה צבאית, של מדינת הצלבנים, ישאר באותה רמה בין השנים 1154-1164 או ישתנה באופן מובהק (השערה דו-כיוונית); או יקטן באופן מובהק (השארה חד כיוונית)? האם קיים מתאם מובהק בין 7 משתנים (שיעור ריבוי האוכלוסיה השנתי; אחוז משוער של היעלמות כספים מתקציב החימוש; שיעור שנתי של הלידות הבלתי חוקיות ביחס ללידות החוקיות - רמת הניאוף; וכד') ובין ווקטור של שני מדדים המשקפים לפי המודל את את החוסן הלאומי של מדינת הצלבנים? זוהי רגרסיה מרובה (כשהגורם המנובא - ווקטור של כמה משתנים תלויים). |
|
||||
|
||||
אולי נקטתי קיצור יתר שטישטש את תהייתי, לכן ארחיב מעט: 1) אין לדעתי משמעות לשאלה מה ההסתברות שארוע היסטורי מסויים *יתרחש בשנית בתנאי מעבדה* - כי אין שום דרך בה נוכל לשחזר את *כל* הגורמים המשפיעים (פשוט - לא כולם יכולים להיות ידועים). על אחת כמה וכמה - אין משמעות לקביעה "50% או פחות". (או " 73.42% או יותר" לצורך העניין). 2)בועה מציג עמדה שאינה עקבית: ראשית הוא טוען *שניתן לדעת* את כל הגורמים המעורבים בארוע היסטורי, באומרו: "ליצור בתנאי מעבדה מצב ותנאים *זהים לחלוטין* ".(כאן הייתי מצפה לניבוי של 100%). אך מייד סותר את עצמו, באומרו: "הרציונאליות והעיקביות בתהליכי החשיבה החברתיים פוליטיים והכלכלים של בני אדם אינה מובנית, מאופיינת במקריות ובחוסר וודאות. אשר על כן לכל האנלוגיות ההסטוריות הספרותיות, יפות ככל שיהיו, ישנה הסתברות של 50% בלבד, לחזור על עצמן!", כלומר - בועה מאמין *שלא ניתן* לשחזר "מצב ותנאים זהים לחלוטין" (אלא אם לשיטתו "תהליכי החשיבה החברתיים פוליטיים והכלכלים של בני אדם" אינם חלק מה"מצב ותנאים", וזו לצערי טענה פילוסופית שמחוץ ליכולת התפיסה שלי). 3)גם אם אתעלם מהסתירה לעיל, ואניח שבועה התכוון שהסיכוי שההיסטוריה תחזור על עצמה קטן מ-100% (טענה טריוויאלית, לדעתי), לא ברור לי למה דווקא "50% או פחות" ולא, כאמור " 73.42% או יותר" או משהו דומה... |
|
||||
|
||||
שכן מצב הכרה של אותם אנשים לא ניתן בעיקרון לרפליקציה זהה בנקודת זמן מאוחרת יותר t1 . (ואם לא מדובר באותה קבוצת אנשים -על אחת כמה וכמה). אותם *תהליכי* הכרה (וקוגניציה ורגש) ניתנים אולי לרפליקציה. אך לא *מצב* ההכרה הכולל עליו חלים אותם תהליכים (הנמצאים באינטרקציה איתו). לכן, ניתן ליצור רפליקציה זהה בנקודת זמן מאוחרת יותר או במקום שונה באותה נקודת זמן עבור אובייקטים דוממים, אך לא עבור בני אדם בעלי תודעה והכרה - הכוללות היסטוריה של התנסות והכרה. לכן, שיחזור גורמי מצב אינו יכול בעיקרון לכלול שיחזור מלא של מצב הכרה. מדובר איפוא בשיחזור הנסיבות ההיסטוריות, אך ללא יכולת שיחזור של מצבי ההכרה שליוו אותם בהתרחשותם. מכיוון שאין אנו יכולים גם לשחזר את מכלול הנסיבות, הרי שאנו משחזרים רק פרמטרים השייכים למשתנים הניתפסים על ידינו כמרכזיים ובעלי כושר הסבר גבוה של התופעה אותה אנו בוחנים. |
|
||||
|
||||
הלו, מה זה "אנחנו משחזרים רק פרמטרים וכו' וכו' וכו"' ? שיחזור ההיסטוריה בתנאי מעבדה הוא עניין *בדיוני * , אני לא התווכחתי על היכולת לשחזר (אין כזו במציאות הנוכחית !) אלא על הלוגיקה של הטיעון - אם טוענים שאפשר לשחזר *הכל* - אז הניבוי הוא של 100%, אם טוענים שאי אפשר *הכל* - אז אי אפשר סתם לזרוק שיעור כמו "50% או פחות" בלי לנמק מדוע דווקא שיעור זה. אבל, נו, הרי על שאלתי הראשונה תגובה 134165 קיבלתי קורס שיטות מחקר תגובה 134240 + מאמר בשם "סיבה למפלת הצלבנים" תגובה 134246 שכלל לא קשור לשאלתי אבל הופנה אלי... טוב, הבנתי (לקח לי יותר מידי זמן, נכון) הגיע הזמן לאמר שלום ותודה על הדגים. |
|
||||
|
||||
לכן ניסוחי היה "אינו יכול בעיקרון" וכד'. לכן גם ההבהרה בשורה האחרונה אודות "משתנים עיקריים" במחקרים *ממשיים* במדעי החברה. |
|
||||
|
||||
ומתייחסת למאמר של אלי אשד |
|
||||
|
||||
את הברור לעין? מעניין... |
|
||||
|
||||
מה שבועה רוצה להגיד הוא שבניגוד לצפייתך לניבוי של 100% "האקסיומה של בועה" קובעת שמאחר ותבונת האדם אינה פשוטה כתהליך כימי, אלא בלתי עקבית בעליל, הניבוי הנכון הוא רק 50% סכוי לקבלת אותה ההחלטה. מה לעשות צודק שרון במקרה זה, ה כמו הטלת מטבע: או שתתקבל אותה ,החלטה בדיוק או שתתקבל כל החלטה אחרת. ועד כאן התפל... העיקר שכל האנלוגיות אל הצלבנים ואל צלאח אדין והמוסלמים הן לכל היותר תרגיל ספרותי הסטורי, עם סכוי להתממשות של מקסימום 50%! ואין טעם אמיתי לעסוק בכך, או לחלום על חזרה הסטורית. חשוב ומועיל לעסוק בעצמנו ובשכנינו כאו עכשיו ולהבא... |
|
||||
|
||||
תהליכים כימיים הם לא פשוטים. ___ כליל, מוחה את מחאת הכימאים לדורותיהם. |
|
||||
|
||||
תהליכים כימיים מורכבים ככל שיהיו, יחזרו על עצמם בדייקנות, באותם תנאים. |
|
||||
|
||||
תהליכים כימיים מורכבים ככל שיהיו, יחזרו על עצמם בדייקנות, באותם תנאים *בדיוק*. כך גם תהליכים פסיכולוגיים או סוציולוגיים, אלא שכאן קשה הרבה יותר לחזור על אותם תנאים בדיוק, או אפילו להגדיר מהם. |
|
||||
|
||||
הסכוי שתהליך פסיכולוגי יחזור על עצמו בדיוק באותם תנאי רקע הוא 50% לכל היותר! |
|
||||
|
||||
למה דווקא 50%, ולא, נניח, 2%? |
|
||||
|
||||
הסוף לא מבטיח במיוחד... תגובה 134146 תגובה 134165 |
|
||||
|
||||
שהצלבנים ניגפו מסיבה פשוטה: הערבים ידעו אלגברה (למעשה, גילו ופיתחו אותה) והצלבנים לא. לכן, החשיבה הרווחת בקרב האליטות הערביות היתה רציונלית ומורכבת. וזו של הצלבנים - אסוסיאטיבית ושטופה דימויים רופפים ואמונות טפלות. יתכן שבאיזה פוסט מורטם של כשלי המדינה הציונית יעלו על גורם מכריע שהקרין על שורה של נושאים קובעים נוספים: פיתוח תוכנית לימודים במתימטיקה בשנות ה-70 ואחריהם שהיתה מבוססת על קונספציות מוטעות ומטעות של אסא כשר ואחרים, לפיו יש ללמד מתימטיקה כשפה מלאכותית. פותחו תוכניות בהם התלמידים ביצעו אופרציות עם זקיקים ונטיגים ומיני אובייקטים משונים, בעיקבות קונספציות הלקוחות מהמטא-תאוריה של תורת הקבוצות, במקום עם מספרים. כמובן שזו גישה מוטעית שחוללה נזק עצים: מתימטיקה מבוססת על יצוגים מרחביים ולא סמנטיים וורבליים. לכן, התדרדרה ישראל במתימטיקה ומדעים מהמקום הראשון השני בעולם בשנות ה-50 למקום ה-33 כיום במבחנים בינלאומיים. החי בישראל כיום, ניתקל, כתוצאה מכך, בצעירים בעלי חשיבה אסוסיאטיבית ושטופה אמונות הבל, אך "צודקים נורא". יותר מכך -אי הרציונליות והשרירותיות הופכות לדומיננטיות באקלים האירגוני של שורה הולכת ומתארכת של מוסדות, מפעלים ואירגונים. לכן, הן רמת הביטחון הכללית של האזרח, הן שיעור הניצחונות הטקטיים והאסטרטגיים, וההכרעות במערכות צבאיות, הן הכלכלה, והן רמת ההגינות במערכת האדמיניסטרציה הציבורית, ירדו תלולות בשורה ארוכה מאד של מדדים. |
|
||||
|
||||
אני שותף לדאגתך לגבי התפשטות החשיבה השטופה אמונות הבל, אך אינני בטוח שהאשמה היא דווקא בשיטת לימוד המתמטיקה. |
|
||||
|
||||
האם מישהו יכול להסביר את עיקרי הגישה הזו? (ובעיקר, האם גם הדור שלי נפל קורבן לטעות ההיסטורית האיומה? כי אחרת, אולי אני בכלל גאון מתימטי). |
|
||||
|
||||
הכוונה למאמר שפורסם לפני שבועיים בהארץ http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
||||
|
||||
למשל, איך לומדים היום שברים? כי אני מזהה אצל סטודנטים שמגיעים לאוניברסיטה פחד אדיר מהתעסקות עם שברים פשוטים, מכנה משותף וכל זה. למה? |
|
||||
|
||||
הינם בעצם הפרת הסביבה הטבעית המורכבת מאובייקטים, ומלאכותיים למדי אינטואיטיבית. ומדוע? משום שגזירה או ריסוק אובייקט לחלקיו, אין זה סביר שהפרור, פריסת העוגה וכד' יפלו בדיוק על חמישית, רבע, שליש וכד' בסיטואצייה היום יומית. אלא דווקא לשברים שבמכנה שלהם לא מספר טיבעי אלא מספר לא רציונלי בנוסח פאי! כאן מדובר בתהליכים כמעט סטוקסטיים. לכן התלמיד מפחדים. תצפיתך המיקרית חשובה לאין ערוך! |
|
||||
|
||||
שנית, אני מבין מדבריך שאתה מניח כי רוב השבירות בטבע לא יהיו חלוקה שווה (כי אם זו חלוקה *שווה* לשלושה חלקים, כל חלק יהיה בדיוק שליש). שלישית, התחושה שלי היא שהבעיה היא לא בהבנת שברים פשוטים אלא בהבנת משמעותו של קו השבר כמסמן חילוק, או בעצם כמסמן יחס בין שני גדלים. אי הבנה של מצב זה, ושגיאות צמצום הבאות בעקבותיה, הם הגורם לחלק נכבד מהבעיות בהן נתקלתי אצל סטודנטים למדעי המחשב או כלכלה הלומדים מתמטיקה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הצלחת להדהים אותי. חשבתי לתומי שאתה מדבר על סטודנטים לפילוסופיה סינית או מחול אצטקי. |
|
||||
|
||||
ואני ראיתי לא מזמן מבחן של סטודנטית ב- Yale שמסתדרת מצויין עם שברים. למשל, בשבר (sin(x^2)/sin(x היא צמצמה את ה- sin (כמו באגדות), ונשאר לה x^2/x=x. (הטכניקה הזו חוסכת המון זמן כשצריך לגזור פונקציות). |
|
||||
|
||||
כן, גם אותי למדו לצמצם. לדוגמא: 64/16 ה 6 ניתן לצימצום ונשארנו עם התוצאה הנכונה. מה אתם אומרים? שזה נכון רק במקרה הפרטי הזה? נסו 95/19 |
|
||||
|
||||
דורון, אני סקרן: איפה ומתי נתקלת לראשונה בתעלול הזה (תגובה 134472) ? אני נתקלתי בו בקורס של פרופסור צילג (האגדה הטכניונית) לפני כשבע שנים. |
|
||||
|
||||
בגילי המתקדם אני כבר לא כל כך זוכר, אבל אין ספק שזה היה במסגרת לימודית כל שהיא, מה שאומר בטווח של לפני 20עד 30 שנה. אצל פרופסור צילג לא למדתי. |
|
||||
|
||||
כמו שאמרתי בגילי המתקדם וכו' (או במילים אחרות נ.ב.): בתיכון בו למדתי (כאמור, לפני כ30 שנה) היה מורה לפיזיקה, אשר המשפט החביב עליו היה, במבטא הונגרי "זה טריק ידוע". אפליקטיבי גם לתרגיל האמור. |
|
||||
|
||||
האם שמו של המורה היה קרל? |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי, לא. אנחנו הכרנו אותו רק בשם משפחתו, אם כי השמועה אמרה כי שמו הפרטי הארי, וכי הוא בעל תואר דוקטור. |
|
||||
|
||||
זה מה שקרוי בנצרות Victory over sin. אני מתאר לעצמי שזה נגמר באכסיומת הבכי רע. |
|
||||
|
||||
יפה! |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
מאמר המשך פורסם היום "לא מבינים עברית" http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... כמובן שאין קשר בין כשלון מערכת החינוך להשקעה הכספית המצומצמת יחסית1 במערכת החינוך, רק השיטות אשמות, ואפשר לקצץ עוד ועוד, ופשוט להעתיק את השיטות ממדינות שמצליחות (בהשקעה גבוהה בהרבה, שאומרת, יותר מורים לתלמיד, מורים יותר מוכשרים וכו'). --------------------------- 1 בניגוד לשקרי האוצר, כמו שמסביר מר כספי במקום אחר באותו עיתון http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
||||
|
||||
לא הייתי סומך כל כך על סטטיסטיקות שמביא מר כספי. יש לו מנהג קבוע לתת כל מיני נתונים מדהימים שהם תוצאה בעיקר של משחק חשבונאי מצידו. לדוגמא, הוא טען שאפשר להגדיל את המיסים בארץ ושאנחנו משלמים יחסית מעט מס למדינות אחרות, בעזרת תעלולים חשבוניים מפוקפקים. הוא גם טען שהמדינה חייבת כסף לחרדים בצורה דומה. גם במאמר זה הוא עושה משחק בנתונים כאשר הוא מפריד בין הכסף למערכת החינוך שבא ישר מכיסי האזרחים, לבין הכסף שמגיע למערכת החינוך מאוצר המדינה (והגיע לאוצר מהמיסים של האזרחים..). בשני המקרים מדובר בכסף שנכנס למערכת החינוך, כך שלא ברור לי למה להבדיל בינהם כאשר מודדים את יעילות המערכת. כספי צודק לגבי ההערה שלו בנוגע למספר הילדים, אבל מאחר ואני לא סומך על שום נתון שהוא מביא, אני עדיין חושד שגם פה יש איזשהו ''קץ''' שאני לא קולט. |
|
||||
|
||||
כספי, כמו רבים אחרים, מביא רק נתונים שתומכים בטיעון שלו. כמי שעוקב אחרי הטיעונים שלו (לא תמיד בסכמה), לא מצאתי עד היום נתונים לא מדוייקים. אולי לא הכי הגון, אבל מאד מקובל, וכספי הוא בטח לא הראשון שעושה את זה (הרי, גם האוצר עושה בדיוק אותו דבר, רק שהאוצר מוסיף חישובים מוטעים, וחצאי אמיתות). כספי לא מדבר על יעילות המערכת, אני זה שמדבר על יעילות המערכת. לכן, גם עכשיו, כספי לא משחק בנתונים, לצורך הטיעון שלו הוא מביא את הנתונים הרלוונטים. אני, לצורך הטיעון שלי, התיחסתי רק לנתון האחרון, מספר הילדים, אין כאן קץ', משכורות המורים נמוכות, יחס המורים לתלמיד קטן, אלה דברים ידועים שכל מי שנתקל במערכת החינוך הממלכתית, אם כתלמיד, אם כהורה ואם כעובד מכיר היטב. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הלינק השני שהצגת (http://econ.tau.ac.il/research/projects/priorities/3... ) מראה שגם ההוצאה על חינוך בישראל *לתלמיד* היא גבוהה מהמערב כאשר סופרים אותה באחוזי תוצר, וזאת למרות שההישגים בישראל נמוכים יותר. מרכז אדווה סופר את ההוצאה לתלמיד במונחי כוח קנייה. דבר שנראה טיפה לא הוגן מאחר וידוע שכוח הקנייה הממוצע של הישראלי נמוך משמעותית משל מדינות המערב (המשכורות נמוכות והמחירים גבוהים). עם זאת, גם לפי מרכז אדווה אנחנו לא רחוקים במיוחד ממדינות ה OECD. אני לא יודע מה הסיבה להישגים הנמוכים בישראל. בהחלט יכול להיות שיש לנו יותר מדי מורים שמקבלים פחות מדי כסף, או שאין תגמולים מספיקים בשביל למשוך מורים מצטיינים. |
|
||||
|
||||
התבלבלת בסדר. המאמר השני הוא זה של מרכז אדווה והוא תגובה למאמר הראשון (מאוניברסיטת ת''א). |
|
||||
|
||||
בורחים מהבעיה האמיתית. לו הבעיה הייתה מתמטית, היינו אמורים להצליח מעט יותר בתחומים אחרים, כגון הבנת הנקרא, אבל לא, ציוני התלמידים בהבנת הנקרא דומים מאוד לציוני המתמטיקה, מה שמצביע על כשל מערכתי, ולא יחודי. לדעתי, ואני מאמין שלדעת רבים, הבעיה היא אינה שיטה טכנית זו או אחרת, אלא סולם הערכים. בארצנו הקטנה אין ללימודים שום ערך. שאלו כל תלמיד בית-ספר ותראו מה ערכם של לימודים ורכישת ידע. את הדוגמא הם מקבלים, במובן, ממנהלי המדינה, ממוריהם ואחרונים חביבים מהוריהם היקרים. בגולה היה פתגם שאמר: "לאכול צריך, אבל ללמוד מוכרחים.". חבל שדווקא במדינה המתיימרת להיות "ביתו של העם היהודי", הישגינו דלים מיום ליום. האם נוכל לשרוד כך? |
|
||||
|
||||
מדוע לא? הרי ב"אקסיומה" עסקינן... |
|
||||
|
||||
כל עוד אנשים נלחמים בשם הדת והאמונה, אל תצפה מהם לרציונליות. מאידך, אילו היינו רציונליים, אולי בכלל גם אנחנו לא היינו נמצאים כאן! עד עכשיו לא ראיתי שכלכלה רציונלית הצליחה לפתור את בעיות העולם - לאיזו רציונליות אתה מצפה מאנשים שמחזיקים בידם את רוב העושר העולמי ואינם מוכנים לוותר עליו לטובת כל אלה המתים מרעב? לדעתי, כבר הוכח מעל לכל ספק שהאדם אינו יצור רציונלי, ומוטב לפנות לתחושה הרגשית של צדק חברתי כדי לבסס חברה הוגנת לכול. |
|
||||
|
||||
אני לצערך לא מנסה לתקן את העולם, לכל היותר להבינו מעט. מה טוב ומה פחות, מה רע ומה גרוע, בכלל לא מעיניני במקרה הזה... |
|
||||
|
||||
אין כזה דבר צדק חברתי וגם המובן שלך הוא לא צודק, למה שיקחו ממני, אדם X חרוץ ומועיל לחברה שלמד במשך הרבה שנים ומייצר בתחומו יותר מעשרות אנשים אחרים את מה שמגיע לי על ההשקעה הזאת ויתנו אותה ל מספר Y שבדרך בטוח זה יעבור אצל X , Z וH (כידוע בכל מערכת סוציאלית יש שחיתות מסויימת) וכך גורם X איבד את החשק להשקיע, מה שקורה הוא שבסופו של דבר כולם מתנהגים כמו גורם Y הלא יצרני ומועיל וכולנו נמות בעוני אחלה צדק חברתי, גם לפני שנוסה ונכשל הייתי יכול לומר לך שמבחינה רציונלית+ רגשית הוא לא כדאי ולא צודק |
|
||||
|
||||
1882 (היציאה מהחומות ) או 1897 ( הקונגרס הציוני הראשון ) שניהם היו לפני יותר ממאה שנים |
|
||||
|
||||
ענין של הבנת הנקרא: לכתבתי מה שאירע לפני 80 שנה אם אתה טוב בתאריכים אתה תסכים איתי ודאי שאירע לנו משהו כאן אחרי 1967 וזה הואץ משמעותית אחרי 1973. ועכשיו תעשה לעצמך חשבון... |
|
||||
|
||||
[והציונים בוודאי שאינם צלבנים. רק הים הוא אותו ים]. אם ההשוואה הזאת היא הדרך היחידה לערבים לנחם את עצמם הם באמת בבעיה. ונניח שהציונים הם בדיוק-בדיוק הצלבנים החדשים. אז? אז כמו שהערבים ההם (צלאח א דין היה כורדי, אבל בואו לא נתקטנן) סילקו מפה את הצלבנים, כך גם הערבים היום יסלקו מפה את הציונים? הנעלם מעיניהם ההבדל בין הציביליזציה הערבית-מוסלמית במאה ה-12, שהיתה מתקדמת יחסית למערב, ועדיין בשיאה, תוססת ומלאת חיות, ובין מצב הערבים היום- מצב כה נחשל ונואש, שהם ממציאים לעצמם כל הזמן תירוצים לגבי מי אשם במצבם (גורמים חיצוניים כמובן, אלא מה); ואיך, אם הם רק יאמצו את הדוקטרינה הנכונה- פן-ערביזם, סוציאליזם, מודרניזם, פונדמנטליזם- יפתרו כל בעיותיהם. ואם הם יסלקו אותנו מכאן- זה יפסיק את תרבות המערב מלחלחל אליהם דרך המדיה הגלובלית של הכפר הגלובלי? והאם עצימת עיניים ואטימת אוזניים מול תרבות המערב תפתור משהו? מה זה אם לא המשך האשליות, והסירוב לראות את המציאות, שמזה כמאה שנה גורמים להם להישאר בבוץ במקום למצוא סוף סוף את הדרך החוצה. אשר להשוואה המופרכת ציונות=צלבנות, כפי שכבר נאמר כאן, מול כמה נקודות דמיון שטחי1, קיימים אינספור הבדלים, גם בפרטים הקטנים, ומה שחשוב יותר- בכוחות שבבסיס המצב, ובאינטראקציות שבין אלפי הגורמים השונים, שיוצרים את התמונה הכוללת. וכמו שאמר אלי אשד- ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה. השוואות יכולות להאיר מצב מזווית אחרת ומזה אפשר לפעמים להפיק תובנה נוספת כלשהי. אבל חשוב לא לשכוח את מגבלות ההשוואה. וחשוב מאוד לא להסחף ולהתחיל להאמין לסיסמאות של עצמך, כמו שנדמה לי שהערבים נוטים לעשות (ולפני שמישהו מתנפל- תקראו קודם את "ארמון החלומות של הערבים" של פואד עג'מי, טוב? תודה). 1 אורי אבנרי תמיד מצליח להפתיע אותי לרעה מחדש. איך הוא עושה את זה? רק נקודה או שתיים ממה שאפשר להעלות לגבי דבריו: הציונים הגיעו לארץ בלי סיבה רציונלית... -כדי לא להתרגז אומר רק- נו, באמת. הציונים באו מהמערב... - זה כולל את הרוסים ושאר יוצאי מזרח אירופה? בפעם האחרונה שבדקתי זה היה בצד צפון. (איזה מזל! אחרת היינו צלבנים!) הנוצרים המזרחיים היו כמו היהודים המזרחיים של ישראל... -יש כמובן את ההבדל הפעוט, שהנוצרים המזרחיים היו יושבי הארץ, ואילו היהודים המזרחיים הגיעו בעקבות ודרך המפעל הציוני, ועוד מהמערב ברובם... (אוי, אז אנחנו בכל זאת צלבנים?). הישראלים ישרדו רק אם ישתלבו בסביבתם... -אמן! ואני מציעה שאבנרי יתחיל כבר עכשיו להשתלב באיזור, למשל שילמד מהשכנים להגיד רק דברים טובים על הצד שלו, ורק דברים רעים על האויב. וברצינות: "השתלבות" זו מלה יפה. אבל כשאני רואה את מצב החברה הערבית, אני מה-זה לא רוצה להשתלב איתם. מה שכן, אם הם רוצים להשתלב אתי- אהלן וסהלן, תפדלו, ו-וולקום. אחרת, מצדי שימשיכו לחכות שנתמוטט. ניפגש בעוד 200 שנה, ונדבר. |
|
||||
|
||||
אגב, ברברה טוכמן טוענת ב"1914" טענה דומה לגבי הגרמנים (שהם נוטים להאמין לתעמולה של עצמם, זאת אומרת). |
|
||||
|
||||
אכן טרילוגיה מאלפת. |
|
||||
|
||||
מתוך כתבה מעניינת במגזין של הניו יורק טיימס: בלוס אנג'לס, שתושביה המפורסמים מתעסקים בכל מני אמונות שונות כמו קבלה, סיינטולוגיה או בודהיזם, האדיקות הקתולית של מל גיבסון לא מהווה שום הפתעה. אבל, בהשפעת אביו, הקתוליות של הגיבסונים היא מזן מיוחד "מסורתי", שמתנגד לאפיפיור ולממסד הקתולי הנוכחי. גיבסון האב מפרסם רבעון בו הוא קרא לאפיפיור "פטפטן נשקן הקוראן". מסתבר שהאב הוא מכחישן שואה רציני שטוען שהשואה היתה קונספירציה גרמנית ואנשי כספים לא מזוהים להוציא את היהודים מגרמניה לפלסטינה, כדי שילחמו נגד הערבים, לטובת גרמניה. אשתו, אגב, מוסיפה שבכלל לא היו כל כך הרבה יהודים באירופה לפני השואה. האב בדק בקמטוריום המקומי וגילה "שצריך ליטר דלק ו20 דקות לשריפת גופה אחת, אז שישה מליון?" מל גיבסון מפיק ומביים עכשיו סרט על 12 השעות האחרונות בחיי ישו בשם תשוקה/יסורים Passion, ושפתו ארמית ולטינית, ללא כתוביות. אמנם לא ברור אם מל גיבסון שותף להכחשת השואה של אביו, אבל הסרט "יטיל את האשמה למותו של המשיח על מי שהקתולים-המסורתיים מאמינים שהיו אחראים למעשה - הממסד היהודי" . מל גיבסון אומר שאין כוונה ליפגוע ביהודים משום שסרט מספר את האמת. (לא בדיוק קשור לנושא אבל המאמר הזה נראה לי הכי קרוב, סליחה.) |
|
||||
|
||||
אני משער שגיבסון אולי לא רואה בזה אנטישמיות. אבל יש כאן פריצה של דלת שנזהרו מאוד בכניסה אליה בעשרות השנים האחרונות בגלל החשש מהתוצאות . הנושא של הסרט שלו לפי המתואר ( ועדיין לא ראינו את הסרט כך שאין לדעת ) נראה כמשתלב היטב עם הגל החדש של האנטישמיות בחברה המערבית . מצד שני גם בשנות החמישים היו סרטים רבים על ישו שגם בהם הממסד היהודי הוצג כנושא באחריות למותו ובהם סרטים ''ציוניים'' כמו בן חור.ועד כמה שידוע הסרטים הללו לא תרמו לאנטישמיות . אבל הסרט של גיבסון שיוצא בעיתוי שהוא יוצא ...הוא עלול לשמש כסנונית מבשרת לגרועים ממנו. |
|
||||
|
||||
פרנק ריץ', המבקר התרבותי של הניו יורק טיימס מספר על סבא שלו שנהג לאמר שהיהודים לא הרגו את ישו, אלא רק עייפו אותו למוות. הסרט של גיבסון, שמתיימר לספר "את האמת", מוציא בין השיטין אמת נוספת לאור, "פרעון החוב". גיבסון ערך הקרנות מוקדמות לחוגים דתיים נוצריים אבל לא הזמין גופים יהודיים להקרנות המבחן האלה. כתוצאה, האיגוד האוונגליסטי הלאומי שינה את דעתו על הסרט ובהצהרה לעיתונות קישר בין דעתו החיובית על הסרט לבין התנגדותם של חוגים יהודיים (כמו הליגה נגד השמצה). "נראה שמקור עיקרי לתמיכה בישראל בא מקרב הנוצרים" תמיכה שעלולה להעלם "אם מנהיגים יהודיים יגרמו לניכור של שני מליארד נוצרים בגלל הסרט". אברהם פוקסמן, יו"ר הליגה, אמר שזו הפעם הראשונה שעולה בריש גלי שלתמיכה הנוצרית בישראל יש מחיר - שתיקה יהודית בנושאי אנטישמיות. |
|
||||
|
||||
מדינת ישראל נתמכת ע''י מאמינים פרוטסטנטים שחלקם לפחות, הם אכן אנטישמים. אין בכך כל חדש. מראשית קיומה שיתפה ישראל פעולה עם אנטישמים (בצרפת בעיקר) כתוצאה של מה שנראה לה כזהות אינטרסים. זכור לרע במיוחד העזרה שהגישה ישראל למישטר הגנרלים בארגנטינה שרצח וכלא אלפי יהודים. הבעייה היא שבגלל מדיניותה הכוחנית והלאומנית אין ישראל יכולה למצוא לה אהדה בקרב החוגים המתקדמים בחו''ל - השמאל הליברלי. ביקורתם של אלה על מדיניות ממשלת ישראל מתפרשת בארץ כאנטישמיות, בעוד שהאהדה לה זוכה ישראל מחוגים פונדמנטליסטים ולאומנים נחשבת לאהבת ישראל. |
|
||||
|
||||
לו הייתה מסתמכת מדינת ישראל על תמיכת אותם "חוגים מתקדמים," שלהם הכח הפוליטי והמדיני המשולב של סלט טונה עם מיונז, בצל, ביצים קשות ומעט מלח לתיבול, כמה זמן בדיוק הייתה מצליחה לשרוד, באותם זמנים לפני שהגורמים הפרימיטיביים והכוחניים, ובמיוחד ארה"ב, הפכו אותה למעצמה צבאית וטכנולוגית חסרת מתחרים כמעט באיזור המזה"ת? |
|
||||
|
||||
כוונתי היא לא לתמיכה של ממשלות (ובאשר לארה''ב, אפשר למצוא הבדלי ניואנסים, ואני מעדיף את מימשל קלינטון ממימשל בוש) אלא לתמיכה ערכית מוסרית של קבוצות מסוימות כמו הנוצרים הפרוטסטנטים בארה''ב. אני הייתי מעדיף לראות תמיכה בישראל מקרב קבוצות הירוקים באירופה למשל. |
|
||||
|
||||
האם משטר הגנרלים בארגנטינה היה אנטישמי? אני התרשמתי שלאו דווקא; שיהודים רבים נכלאו ונרצחו בהתאם לחלקם היחסי של היהודים באוכלוסית הנוטים פוליטית לשמאל. אבל אני בור מוחלט בעניין, תקנו אותי אם אני טועה. |
|
||||
|
||||
"יותר מאלף קורבנות החונטה1 היו יהודים, מספר גבוה מאוד יחסית לשיעורם באוכלוסיה. ניתן להסביר זאת הן על רקע מעורבותם של יהודים בחיים הפוליטים, והן נוכח התפיסות האנטישמיות שרווחו בקרב מפעילי מנגנון הדיכוי. בכל זאת, בין ישראל שמכרה אז נשק לארגנטינה לבין ממשלת הגנרלים המשיכו לשרור יחסי ידידות." (תת-יבשת בטלטלה מאת אילן רחום, עמ' 246-247) 1 חטיפתם, חקירתם בענויים קשים ורציחתם של אזרחים ארגנטינאים בעלי עמדה ביקורתית בידי השלטונות. |
|
||||
|
||||
תגובה 161520 |
|
||||
|
||||
האם נכון שישראל לא נטתה כל כך להתערב לעזרת יהודים אלה, כי הם ממילא היו "שמאלנים מדי" בעיני ממשלת הימין ששלטה ברוב השנים האלה בישראל? |
|
||||
|
||||
הכל כתוב בסיפרו של מרסל זוהר 'שלח את עמי לעזאזל: בגידה בכחול לבן'. |
|
||||
|
||||
נשמע לי כהסתה פרועה ובלתי אחראית. זה כמו הקונספירציה המוכרת שבן גוריון והיישוב היהודי בארץ לא טרחו להציל רבים מיהודי אירופה כי הם היו קפיטליסטים באופיים, והיו מתנגדים לבניין הארץ במתכונת הסוציאליסטית. |
|
||||
|
||||
שבתקופת השואה הישוב לא יכול היה לעשות הרבה ובתקופת בגין היה ניתן להעלות את יהודי ארגנטינה לארץ. משום מה לא עשו זאת. |
|
||||
|
||||
מהו מקור הידיעה הרחבה בשני המקרים ? אולי תוכל להרחיב על מידת היכולת ואזלת היד בכל אחד מהם ? או שפשוט נוח להסית ללא קשר לעובדות. |
|
||||
|
||||
בתקופת המנדט הבריטי, הנהגת הישוב לא היתה בעלת ריבונות משל עצמה וגם היא לא יכלה לעשות הרבה בשטחי הכיבוש הנאצים. (שליחת הצנחנים לאירופה היתה יותר כדי ''לעשות משהו'' מאשר להשגת יעד אמיתי וריאלי.) ממשלת ישראל הריבונית יכלה בקלות ליזום עלייה מארגנטינה שאיתה היו לה קשרי ידידות (ומימשל הגנרלים לא היה מתנגד לכך) או לפחות להתערב באופן רשמי לטובת ''אויבי המשטר'' היהודים. |
|
||||
|
||||
הסבר שטחי שאינו מצדיק את ההסתה הקודמת. עובדה מפורסמת היא שלאחר השואה בוצעו מבצעי העפלה נועזים רבים תחת המנדט. מדוע לא לפני ? היו יהודים רבים שרצו לברוח. פרט לכך, נראה לי שאתה מסיק "באופן טבעי" מדי קשרי ידידות בין ישראל לחונטה. |
|
||||
|
||||
מפעל ההעפלה שלאחר מלחמת העולם השניה היה צריך להתגבר על הבריטים אבל לא להבריח את היהודים מארצות מוצאם שהיו תחת שלטון הנאצים ושבהם הם ישבו בגיטאות ובמחנות ריכוז והשמדה. (לכן לא היתה העפלה בתקופת המלחמה.) באשר לידידות ישראל והחונטה אני מסתמך על סיפרו של מרסל זוהר הנזכר לעיל. בגלל עזרתה הגדולה מאוד למישטר, היתה לנציגי ישראל גישה ישירה לחוגי השלטון שכמוה היתה רק לנציגי ארה''ב, המדינה שתמכה בשלטון הגנרלים.(הנרי קיסינג'ר היה מאוד מרוצה מהלגיטימציה שנתנה ישראל למישטר מראשיתו.) כששגריר צרפת רצה לברר מה עלה בגורלן של נזירות שנעלמו, הוא פנה לעזרה לשגרירי ארה''ב וישראל. |
|
||||
|
||||
עוד לפני המלחמה: האם יש דברים דומים בספרו של מרסל זוהר ? |
|
||||
|
||||
גם כלום זה משהו בעברית. |
|
||||
|
||||
אף אחד מהמנהיגים הציונים, כולל ז'בוטינסקי, לא היה יכול לחזות את גודל הסכנה ומהותה והדברים אינם אלא הרכבת ציטוטים על מנת לטוות תיאורית קונספירציה. מרסל זוהר אינו מדבר על קונספירציה אלא על מדיניותה וסדרי עדיפויותיה של ממשלת ישראל. |
|
||||
|
||||
אם זה לא מתאים לתבנית שלך, הרי זה אוסף ציטוטים קונספירטיביים; אם זה מתאים, זהו ספר לגיטימי. אסופת הציטוטים אינטרסנטית, והסופר מרסל זוהר הינו אובייקטיבי ונטול פניות, כמובן. |
|
||||
|
||||
לא קשור לכלום, סתם מעניין: אתמול ישבו מאחורי באוטובוס אמא וילד (בן 8 או 10) ישראלים. התחלתי להקשיב לשיחה, שנשזרו בה ביטויים כמו "גאולת עם ישראל". אבל מהר מאוד זה עבר לפסים מפורשים יותר - האמא סיפרה לילד (כנראה בפעם המי יודע כמה) את סיפור לידתו של יש ("ישוע המשיח"), מהמלאך שנגלה לפני מריה ועד שלושת המלכים שהביאו מתנות. הילד לא זכר את כל הפרטים, והיא נזפה בו "אני צריכה לבדוק את המקראה שנתנו לכם, מה כתבו לכם שם". אחר כך עיקר הדיון היה סמנטי - הילד זכר שישו נולד ב"חווה", והאמא תיקנה ל"אסם". זהו. כלומר, אני יודעת שיש בארץ קהילת יהודים משיחיים, ובכל זאת היה מוזר לראות אותם באוטובוס, מדברים כאילו כלום. תהיתי מה היה קורה אם יהודי דתי היה יושב ליד, ואם היתה מתפתחת סצינה דרמטית. |
|
||||
|
||||
אם את מתעניינת. האב ז'אן בטיסט גוריון הוא ממוצא יהודי. |
|
||||
|
||||
הלינקים מעניינים ונראה כי האב גוריון עצמו הוא דמות מעניינת, אבל: האם והילד שישבו באוטובוס נמנים, ככל הנראה (עפ"י פרטי הסיפור וכפי ששיערה ברקת עצמה), על קבוצת ה"יהודים המשיחיים" (לא קתולים) - והללו מופרדים דתית, רעיונית ובמובנים נוספים (עפי"ר גם אתנית, אם כי קיים עירוב תחומים מסויים), מצאן מרעיתו של גוריון. בישראל, עפ"י אומדנים בלתי רשמיים (ואף לא מקצועיים במיוחד), כחמשת אלפי יהודים משיחיים. קבוצה זו מקיימת זיקה רוחנית, אמונית וחברתית עם הכנסיה הפרוטסטנטית במובן הכללי, ובתוך כך בעיקר עם כנסיות מסויימות בארה"ב ובארצות סקנדינביה, וברובה מתנגדת לקתוליות בכללותה ולאופיה הדתי ודרכה ההיסטורית של הכנסיה הקתולית. |
|
||||
|
||||
ישנם בארץ הרבה יהודים משיחיים, ובכל הארץ יש בערך 50 קהילות שמתאספות מידי שבוע. רוב היהודים המשיחיים בארץ רואים את עצמם חלק מעם ישראל, וממדינת ישראל, ורואים את עצמם כציונים. לכן בשנים האחרונות, רואים יותר ויותר חיילים ביחידות קרביות מובחרות, שהם יהודים משיחיים. הדבר היחיד שמשנה אותם משאר העם היהודי הוא האמונה שישוע הוא המשיח, ושהוא זה המובטח לנו מהנביאים. הם מאמינים גם בתנ"ך וגם בברית החדשה, ומאמינים בקשר אישי ואינטימי עם אלוהים. הקשר שלהם לכנסיה הוא קשר דיי חלש ורופף, אין כאן שום מרות או סמכות עליונה מידי בני אדם. הסמכות העליונה היחידה הוא דבר אלוהים. ומה רע בכך שמדברים על זה בפומבי באוטובס? חופש הדיבור. חג שמח וכשר |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ברצוני להעיר לתשומת לבכם שבארץ קיימים 15,000 יהודים משיחיים ובארה"ב לפחות 100,000 יהודים משיחיים לפרטים נוספים תצרו קשר: mikedekker777@hotmail.com |
|
||||
|
||||
15,000? זה לא נתון קצת מוגזם? איזה קבוצות זה כולל? גם את האדונטיסטים? גם את היהודים הקתולים? הקהילות של יוצאי חבר העמים שאינם יהודים על פי ההלכה? איך נעשתה הסטטיסטיקה הזאת? |
|
||||
|
||||
The Blob: Within the labyrinth of misleading analogies, mocking will, and fabrication of history
************************************************************************ Where now and what is to be done, in view of perspectives introduced through some of my previous messages? Indeed, there has not been a shortage of those that formulated for us and stunned us - often in some way complementing us - formulated striking analogies (such as, drawing parallelism between the Zionist enterprise and the crusaders that had conquered and settled the holy land; or with Colonialism in South Africa or Rhodesia; or in “highlighting” the Palestinian holocaust - the Nachbah, etc.); analogies presented with rhetorical talent. That is, historical analogies and metaphors such that amazement and multicolor descriptions have diverted attention from noticing their falsification by available and accessible facts; and their being uni-lineal-to-mock through the spirit of Pathos and by the weight of a facade of historical "seriousness”. In fact, history has often been fabricated, or marginal features of it were emphasized, enforcing blindness towards essential aspects. We have virtually been put into a blob through manipulations towards consciousness, manipulations partly driven by often romantic yet coercive tendencies, that attempted with ever-increasing Sisyphean thrust, further and further falsifiable, to perpetuate a reality of a specific socio-economic oligarchic structure still retaining Bolshevik concepts, of the kind historically proven to be of a puzzling nature. This, with a momentum inevitably leading towards getting sealed behind ever-growing hermetic and autistic collectivism and group-think. The way to getting out of the blob - may well be a restoration of individualistic consciousness - Yet, mainly, modesty in face of the nature of things - We may have to once again learn to tell ourselves: There is an objective world; Reality is complex, yet built-in into the nature of human Reason like a glove into a hand (which necessitates the human capacity full-optimization Imperative of being loyal to the exalted and high in us - as worthy for a Man sui-generis - where horizons are often those of slipping into group- or individual- defilement and disgrace). And there is, as we can feel inside our utmost essence and innermost, intimate yet latent faith and hope, yes, there is a directionality in the evolvement of civilization whose pace depends upon us (since there is also flimsiness, looting gangstarism and regression). And he who complies and goes along this directionality (That can be sensed, yet its formulations are never exhaustive) potentially helps himself and the rest of his kind in the short run, yet also in the intermediate and the long run, helps to render available robust and mighty resources that defend social embroidery and body's tissues and spirit from ruin (or from submission onto foreign will - satanic/seductive or any other; or annihilation). Yet, there is not "the way", not the ultimate way, only alert minds and perpetual efforts. It has been said: "I know you by deed" - the knowledge for breaking-through and out of the mind-chaining blob builds upon the skilled and complexity-organizing deed - that of ever-attentive effort-and-courage through doing - we shall know the right thing and generate well-aimed most fruitfully resulting acts at the precise moment, only through them. No leader can give us what we shall not have, that is, in most cases every nation gets in a given consciousness/social situation the leader it deserves. |
|
||||
|
||||
מישהו מהאיילים האמיצים פה מוכן לתרגם ולתמצת? |
|
||||
|
||||
הנה אין ספור מילים מפוצצות שאינן אומרות בעצם דבר. whats youre point vanessa
|
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
במיוחד שהוא ובועה - חד הם |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אז אתה כבר שלושה ? |
|
||||
|
||||
אדם שלא מכיר את הארץ ומסתכל על המאמר הזה ועוד מאמרים מאין ספור כמוהו ויש בידיו את נתוני ההצבעה של הישוב ה''יהודי'' לדורותיו יתהה איך בעוד שרוב מוחלט של הפוליטיקאים ו''אנשי הרוח'' הם מהצד השמאלי של המפה אצלנו הציבור הישראלי- יהודי נוטה דווקא ימינה. בשלטון וברוח השמאל ובעם הימין, התיתכן דיקטטורה רוחנית במדינה דמוקרטית או ששורשיה הם בסוציאליזם שבנה את המדינה. |
|
||||
|
||||
לתחושתך הבריאה אכן מסתבר שהתבונה מושכת "שמאלה" בהנחה שפגמטיות פשרנית היא "שמאל"... בעוד שיצר הקיום הרגשי הוא בעל נטיות "ימניות"... ועכשיו ברורה גם החלוקה הסכמטית שלך בין "החוקרים והפוליטיקאים" לבין "העם"... בעיות הקיום מעסיקות את העם בעיקר הלא כן?.... |
|
||||
|
||||
כפי שהראו מאמרים אלה יש נקודות דמיון שונות בין הישראלים המודרניים והצלבנים כפי שיש הרבה מן השונה. לאמיתו של דבר יש לא פחות דברים דומים בין הישראלים המודרניים והעם שעל שמו נקראים היום הפלסטינאים ,הפלישתים. הפלישתים היו עם אגאי-יווני שהיגיע הנה במאה ה-12 לפני הספירה כנראה מאיזורי יוון ואיי כרתים וקפריסין ואולי גם אנטוליה שבתורכיה. כמו הישראלים המודרניים הם היו שונים מאוד בתרבותם משאר העמים בסביבה ועלו עליהם למשך זמן מה בטכנולוגיה שלהם , זאת של הברזל. אולם נראה שבמקור כמה אלפי שנים קודם לכן הם היגרו מאיזור ארץ ישראל ליוון וכרתים וכו' כך שמבחינתם היה זה סוג של "שיבת ציון ". הם היו תמיד מועטים יותר מהעמים סביבם ולכן היה עליהם לחזק היטב את כשריהם הצבאיים . יצא להם שם כתוצאה מהסיפורים התנכיים של עם ברברי אולם החפירות מראות שהייתה להם תרבות מתוחכמת ביותר . לדעתי האנלוגיה איתם יש לה לא פחות משמעות מאשר האנלוגיה עם הצלבנים. לקוראים מומלץ לקרוא את הספר הטוב ביותר שנכתב על הפלישתים , הרומן ההיסטורי של מייסד התנועה הרוויזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי "שמשון ". שם הפלישתים מזכירים מאוד את הישראלים המודרניים של ראשית המאה ה-21. . |
|
||||
|
||||
האם יהיה זה נכון לראות אותנו, בעיני חלק לפחות מהעולם המערבי–נוצרי, כמעוז של הצלבנות המודרנית? ה"צלבנות המודרנית" אפשר לראות את ראשיתה בסוף מלחה"ע הראשונה (ואולי עוד לפני כן, כשמעצמות אירופה התחרו בבניית מבנים כמו כנסיות, מנזרים, בתי חולים ובתי הארחה לעולי רגל, בעיקר בירושלים, בסוף המאה ה19 כשתורכיה נחשבה ל"ענק החולה של אירופה) כאשר לראשונה מאז ימי הצלבנים, היתה שליטה נוצרית על ארץ הקודש. הצהרת בלפור, כמו שמבטא זאת יצחק שלו בספרו "פרשת תירוש" יותר ממה שנכתבה מאהבת הציונות, היתה חלק ממאמצים לבסס במזה"ת מוצב קדמי שיהיה תומך לעולם הלבן–נוצרי שבריטניה ראתה את עצמה אז כמנהיגתו, כמו שהיום רואה את עצמה ארה"ב. נהוג לחשוב שמדיניות מדינות המערב כלפי המזה"ת מונעת ע"י אותם אינטרסים שמניעים אותן בכל מקום בעולם, וכשמדובר בארצות הברית מעניין את פקידי הממשל שלה בעיקר ה"פאקס אמריקנה". אולם אני מאמין שבשום תקופה לא נעלם המימד הדתי משיקוליהם של קובעי המדיניות, ואנו רואים זאת בעיקר עתה בתקופת בוש המקורב אל זרמים פונדמנטליסטיים הרואים במפורש בקיומה של מדינת ישראל שלב בדרך למלחמת ארמגדון (שבסופה כמובן נושמד גם אנחנו אם לא נקבל את הנצרות) ובשבילם היא חוד החנית של הצלבנות החדשה בגירסה פנאטית ביותר, אולם בגירסאות פחות פנאטיות אני מניח שזה תמיד היה קיים, הגם שאין לי מסמכים להתבסס עליהם. |
|
||||
|
||||
ההקבלות בין סוף תקופת הברונזה שבה הופיעו הפלישתים והישראלים בארץ ובין תקופתנו הן מרובות ומגוונות ,לא פחות מההקבלות לתקופת הצלבנים , אולי הרבה יותר. בעניין זה ראו : בחזרה לתקופת הברונזה |
|
||||
|
||||
הסופר והתסריטאי אפרים סידון עשה רבות מההקבלה בין הישראלים והפלישתים בסדרת הטלוויזיה שלו "חצי המנשה " שבו כיכבו שני חיילים "פלישתיים " שהוצגו בישראלים ממוצאים לכל דבר מ"עזה" ששולטים בכפר ישראלי של שבט המנשה . עוד על כך ראו : |
|
||||
|
||||
סדרה מדהימה. תודה על האזכור. חילופי התפקידים האלה היו לטעמי החלק הכי משעשע בסדרה. התסריט נכתב, הרי, מנקודת מבטם של העברים, /ולא/ הפלשתים (חוץ מקטעים קומיים מסויימים על חיילי חיל המצב הפלשתי). ובכל-זאת ההקבלה של אותם עברים, "אנחנו", לעם מדוכא תחת כיבוש הרגישה ממש בבית. הרבה יותר נוח לנו, כיהודים, לראות את עצמנו תחת כיבוש מאשר ככובשים, כחלשים מאשר כחזקים, אפילו כשההקבלה של הכובשים שלנו לנו-עצמנו היא גלוייה לעין! /זה/ מה שהיה מצחיק, ותודה לסידון. |
|
||||
|
||||
על צלבנים וציונים מבוא: האם יתכן דו-קיום אמיתי בין מוסלמים ליהודים בארץ ישראל? בפרק הראשון אציג מודל של דו-קיום פורה ואמיץ שהתקיים בתקופת השלטון הערבי בארץ ישראל (637-1099) ושנקטע באכזריות ע"י הצלבנים עם כיבוש ירושלים במסע הצלב הראשון. בפרק השני אדון במשוואה המעוותת הרווחת בעולם הערבי על כל גווניו החל בארכי-טרוריסט אוסאמה בן לאדן, דרך האליטות השונות ועד לאיש שברחוב- משוואה עפ"יה ציונות=צלבנות, כלומר הציונות היא לא יותר מאשר תנועה קולוניאליסטית ארופאית, נטע זר שסופו יהיה כסופם של הצלבנים. בפרק השלישי אטען כי כל עוד לא תידחה המשוואה הנ"ל וכל עוד לא יועדף דגם שיתוף הפעולה שהיה קיים בעבר, לא יוכלו ערבים ויהודים להתקדם לקראת עתיד טוב יותר. פרק ראשון נשחזר את הארועים בירושלים לפני 900 שנה ויותר, ערב כיבושה ע"י הצלבנים והפיכתה לבירת ממלכתם בארץ ישראל. בוקר ה-7 ביוני 1099 עלה והאיר את רכס נבי-סמואל, עליו הצטופפו גדודי הצלבנים הצופים לראשונה בעיר הקדושה. יעדם הנכסף, כנסיית קבר ישו, בקושי נראה בין בתי העיר, כיפות מסגדיה וצריחיה. פרץ של התרגשות משיחית אחז את המחנה. הצלבנים כרעו על ברכיהם, בעיניהם דמעות, ונשאו תפילה לשמים. אותה שעה ראו עצמם כעם ישראל העומד לרשת את הארץ המובטחת. נושאי הצלב עמדו להגשים חלום דורות: לכבוש את העיר מידי המוסלמים ולהניף את הצלב מעל כנסיית הקבר. גבולות ירושלים של אז היו שונים אך במעט מגבולות העיר שבין החומות בימינו. מספר תושביה היה אז, עפ"י הערכה מקובלת, כעשרים אלף. אפתחאר אדולה ,המצביא הערבי של ירושלים, חיזק את ביצורי העיר, ריכז בה אספקה רבה ולבסוף גרש את האוכלוסיה הנוצרית, מפחד פן תיווסף על אויביו. לעומת זאת נשארו בעיר היהודים שהגנו, כמו התושבים המוסלמים, על חלק מחומת העיר. השכונה היהודית נשקה לחומה הצפונית ועל הגנתה הופקדו עתה היהודים. הישוב היהודי בירושלים, שקיומו היה אסור בימי הרומאים והביזנטים, התחדש עם תחילת השלטון המוסלמי בירושלים במאה ה-7. העיר הפכה להיות פתוחה לבני כל הדתות, כשזכויות היהודים והנוצרים נשמרות ע"י השלטון המוסלמי. הכליף עומר, כובש ירושלים, סרב אפילו להתפלל בכנסית הקבר כדי למנוע את האפשרות שהיא תהפך אחר-כך למסגד. תחת השלטון המוסלמי פיתחו היהודים חיי מסחר, תורה ורוח. יהודים ניהלו חנויות בשוק היהודים שבעיר. גם חלפנות המטבעות הייתה בידיים יהודיות וכן הבנקאות, הצבעות (צביעת בדים) והבורסקאות. יהודים עסקו גם באריגה, בטוויה, ובהעתקת ספרי קודש, שנמכרו לקהילות יהודיות בחוץ לארץ. בעיר פעלה במשך תקופה ארוכה ישיבת ארץ ישראל שנחשבה יורשת הסהנדרין. קהילות יהודיות מגרמניה עד צפון אפריקה סרו למרותה ולפסיקותיה. על כל זה איים עתה מחנה צלבני שמנה כ- 1,200 פרשים וכ- 12,000 רגלים. בבוקר ה-15 ביולי 1099, אחרי מצור שנמשך חמישה שבועות, הצליחו כוחותיו של גוטפריד דה-בויון לקרב את מגדל המצור לחומת העיר ולהוריד גשר עליו פרצו הצלבנים אל העיר. היהודים והמוסלמים נסוגו לעבר הר הבית, שם חשבו, כנראה, להערך להתגוננות אחרונה, אלא שהצלבנים חסמו את דרכם. היהודים התרכזו בבתי הכנסת שלהם לזעוק לאביהם שבשמים. הצלבנים הציתו את בתי הכנסת. היהודים נשרפו חיים בתוכם. יומיים השתוללו הצלבנים בעיר וערכו בתושביה טבח שלא היה כמותו מאז ההרג שעשו הרומאים ביהודים אלף שנה קודם לכן. כמעט שלא נשארו מוסלמים בין החיים. היהודים שניצלו נמכרו לעבדות. קהילות ישראל דאגו, כמסורת ישראל לפדיון השבויים (1). פרק חדש בתולדות ירושלים נפתח: ממלכת ירושלים הצלבנית. החוק הצלבני אסר שובם של מוסלמים ויהודים לירושלים- לא למשך זמן רב. 88 שנים אח"כ, סאלאח א-דין, המנהיג המוסלמי, זכה בנצחון מכריע על הצלבנים בקרב קרני חיטין (1187). השלטון המוסלמי חזר לירושלים. איתו חזרו גם היהודים. להוציא פסק זמן קצר של שלטון צלבני מחודש במאה ה-13, המשיכו המוסלמים- הממלוכים ואחריהם העותומנים- לשלוט בירושלים. איתם התפתח אז גם הישוב היהודי בעיר. פרק שני הבה נבחן את ההווה ואת העבר הקרוב. האדם המבוקש ביותר עלי אדמות, הטרוריסט אוסאמה בן-לאדן מדמה עצמו לסאלאח א-דין מנצח הצלבנים. בן לאדן ינחיל תבוסה נידחת לצלבנים המודרנים- האמריקאים והישראלים- ויסלקם סופית מהמזה"ת ומארץ ישראל. בהודעה ששוגרה לתחנת הטלויזיה הקטארית אל-ג'זירה ביום א', 23/9/01, הודיע בן לאדן "כי המערכה הצלבנית- היהודית החדשה מתנהלת בהנהגת הצלבן ג'ורג' בוש, נושא דגל הצלב". בהודעה הביע בן לאדן צער על מותם של ארבעה בני אדם בעיר קראצ'י בפקיסטן, במהלך הפגנות מחאה אלימות של תנועות איסלאמיות נגד שיתוף הפעולה עם ארה"ב. בהודעתו הוסיף בן לאדן: "אנו מקווים שהם יהיו ראשוני הקדושים במלחמת האיסלאם נגד מסעי הצלב של היהודים ושל הנוצרים אותם מנהיג הצלבן ג'ורג' בוש נושא דגל הצלב" (2). נעבור לאיראן. בספר ששמו: "איראן ושאלת פלשתין" (1997), קובע שר החוץ דאז, וילאיאתי, כי הציונים הם "צלבנים חדשים", כי הם כמו הצלבנים מתכוונים להשתלט על "הלב" של העולם המוסלמי. וילאיאתי מוסיף כי הקמת מדינת ישראל הייתה "מעשה שטני" שכוונתו ליצור קו שבר ציוני, אנטי מוסלמי בלב המערך המדיני המוסלמי. עפ"י תפיסה זאת הציונות היא נטע זר בארץ ישראל ופתרון הסכסוך הוא חזרת היהודים לאירופה (3). עם מצרים יש לישראל הסכם שלום, אבל גם שם רווחות התפיסה המעוותת עפ"יה הציונים הם צלבנים או, במקרה הטוב, שותפים של הצלבנים. כך, למשל, כותב ד"ר חילמי מחמוד אל קעוד, בעל טור בעיתון "אל שעב", עיתון מפלגת העבודה המצרית שבאופוזיציה, את הדברים הבאים: "הנאציזם של הצלבנים אינו רואה כל פסול במעשים של הנאציזם היהודי. להפך, הוא תומך בו, כי הוא יצר אותו וטיפח אותו... הנאציזם של הצלבנים אינו מיוצג רק ע"י היטלר או היידר. אלא גם ע"י קלינטון וג'וספין. הנאציזם היהודי אינו שונה מהנאציזם של הצלבנים. שניהם מאמינים בגזענות ובעליונות הגזע האירופי על גזעים אחרים". על כן מציע בעל הטור ג'יהאד "כדרך האידיאלית להרתיע את 2 סוגי הנאציזם, זה של הצלבנים וזה של היהודים" (4). הגישה הפאן-ערבית הרואה במדינת ישראל נטע צלבני זר שיש להכריתו באה לידי ביטוי חד בדברים שאמר עבד אל-רחמן עזם, המזכיר הכללי של הליגה הערבית, בספטמבר 1947 לאבא אבן ודוד הורוביץ, נציגי הסוכנות היהודית בפגישה בה ניסו אבן והורוביץ להשיג את הסכמת הליגה הערבית לתכנית החלוקה של האו"מ. אמר אז עזם: "אתם לא מהווים עובדה, אתם תופעה זמנית בלבד, כפי שבעבר היו גם הצלבנים. גם אותם לא קיבלנו כעובדה... הצלחנו לגרש את הצלבנים... אתם מדברים על המזה"ת. לנו אין תפיסה כזאת. לנו יש רק התפיסה של העולם הערבי... הבעיה תיפתר רק בכח הנשק" (5). ד"ר אזאם טמימי הוא פלשתינאי, יליד חברון, המכהן כראש המכון למחשבה פוליטית מוסלמית בלונדון. בכנס של "ידידי אל אקצה" שנערך באוניברסיטת לסטר, באוקטובר 1998, תאר האינטלקטואל הפלשתינאי את שיתוף הפעולה המוסלמי יהודי שהתקיים בירושלים עד לכיבוש הצלבני ואח"כ המשיך ודן בציונות בת זמננו: הציונים נוהגים כמו הנאצים והצלבנים. כפי שפשעי הצלבנים בישרו את נפילתם כך גם הפשעים של הציונים. לפשעים אלה יהיה המשך זהה. כשנה אח"כ, במלאת 900 שנה לכיבוש הצלבני של ירושלים, כתב טמימי מאמר שכותרתו: "900 שנה ושני מסעי צלב". כמובן, מסע הצלב השני בין השניים הוא מסע הצלב הציוני וסמלם של הצלבנים המודרנים אינו עוד הצלב, כי אם מגן דוד. טמימי מצביע על הדמיון שבין שני מסעי הצלב: המקור של שניהם הוא אירופה, שניהם השתמשו בדת כדי להצדיק תוקפנות ורצח בעוד ששניהם הונעו, לאמיתו של דבר, ע"י אינטרסים חילוניים ולא ע"י רגשות דתיים. שניהם גם ניצלו את עובדת היותם של המוסלמים מפורדים ומפוצלים. חוסר האחדות המוסלמי תרם תרומה גדולה לנצחונם של הארופאים-ניצחון זמני, כמובן. שיחרורה של ירושלים ע"י סאלאח א-דין אחרי 88 שנים של שלטון צלבני-אירופאי מבטיח כי גם סוף הכיבוש הציוני-אירופאי בוא יבוא. טמימי אפילו נוקב בתאריך: תוך פחות מ-40 שנה, מעכשיו, יתגשם החזון והצלבנות הציונית תסתיים (6). העיתונאי גיל סדן הקדיש כתבה לציון 900 שנה לכיבוש הצלבני של ירושלים בכתבתו הוא מספר על משלחת של נוצרים אבנגליסטים שביקרה ברצועת עזה וביקשה מן המוסלמים שימחלו להם על מסעי הצלב. השיב המנהיג הדתי המקומי: טוב ויפה, אבל הצלבנים החדשים עדיין שולטים על אדמותינו. בכתבה מצוטט פרופ. ב.ז. קדר, מומחה לנושא הצלבנים, שאומר: "הערבים נשענו על העבר כשהם מקווים כי גורל הצלבנים יהיה גם גורלם של הציונים. זהו ניסיון להשתמש בעבר כדי לעצב את ההווה". מוחסן יוסוף, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת ביר-זית ליד רמאללה, משוחח עם גיל סדן ומביע דעתו על הדמיון הקיים בין הציונות לצלבנות: שתי התנועות מקורן במערב, שתיהן הונעו ע"י גורמים דתיים וצבאיים. יוסוף מודע לחולשתה של השוואה זאת: ההיסטוריה לא בהכרח חוזרת על עצמה. "אני לא יכול לדעת, אם גורל התנועה הציונית יהיה כגורל הצלבנים", אומר יוסוף. קדר מצביע על הבדלים קריטיים אחרים: בניגוד ליהודים שחזרו למולדתם העתיקה, הצלבנים באו ככובשים זרים. בניגוד ליהודים הנרדפים שעבורם הייתה הארץ מקלט אחרון, אחרי שעברו טרגדיה נוראה באירופה, לצלבנים היה לאן לחזור, הם לא סבלו סבל דומה באירופה (7). פרק שלישי האם יתכן דו-קיום אמיתי בין מוסלמים ליהודים בארץ ישראל? הערבים צריכים לדעת ולא להתעלם מן העובדות: היהודים לא היו שותפים לצלבנים במסעותיהם לכיבוש הארץ הקדושה. להפך, קהילות היהודים בגרמניה לאורך הריינוס נטבחו באכזריות נוראה במשך 3 חודשים בשנת 1096 ע"י הצלבנים העושים דרכם מזרחה (גזרות תתנ"ו). גם באנגליה נירצחו יהודים ערב מסע הצלב השלישי בפבואר מרץ 1189 (גזרות תתקנ"א). ראוי היה שערבים וגם יהודים (!) ישיבו בחיוב לשאלה שהוצגה למעלה. המשוואה ציונים=צלבנים השתרשה עד כדי כך שחוקרים ישראלים ויהודים נתפסו לה. מירון בנבנישתי, בר-סמכה לנושא ירשלים והצלבנים, מספר על אחד מהחוקרים הללו שקבע כי על הישראלים להתיחס אל ההיסטוריה של מסעי הצלב כאל מדריך שימושי המלמד אותם איך לא לעשות את הדברים. דהיינו, כשם שרצו הערבים ללמוד לקח מעשי מניצחונם בעבר, רצו כמה ישראלים, שעמדו מן הצד השני של המתרס, ללמוד את הלקח ההפוך... בנבנישתי גם מסביר היטב את חולשתן של אנאלוגיות היסטוריות מן הסוג של ציונים=צלבנים: "בעצם מה שאתה עושה הוא שאתה מטייל מן המציאות הנוכחית שלך אל מה שהתרחש אז, כאשר אין לך שום כלי שבו תוכל לבחון במפורט את מה שהתרחש אז ואתה בוחן אותו דרך המשקפיים שלך בהווה. החד צדדיות של השקפתך מחריפה בחקירת נושאים שנויים במחלוקת. לכן שימוש באנלוגיות כאלה הוא מפוקפק. זו כעין מחצבה שבה חוצבים 'אבנים' לא כדי ללמוד תקופה מסוימת, אלא כדי ליידות אותן ביריביך..." (8). ראוי היה שערבים ויהודים יאמצו את המודל שהם עצמם הציבו בירשלים לפני 900 שנה ויותר: שיתוף פעולה פורה ואמיץ בין שני העמים. בן לאדן ודומיו בעולם הערבי דוחים את המודל הזה ומעדיפים את המשוואה המסולפת לחלוטין עפ"יה הציונים הם הצלבנים החדשים או, במקרה הטוב, שותפי הצלבנים החדשים- האמריקאים. צריך לקוות וגם לעשות שהעולם הערבי- קודם כל האליטות שלו אחר כך גם אחרים- יזנח את המשוואה חסרת התוחלת הנ"ל, זהו תנאי הכרחי להתקדמות לקראת עתיד טוב יותר לשני העמים. כל עוד לא יכירו הערבים בעובדה שהציונות איננה תנועה קולוניאליסטית, נטע זר ובר חלוף בארץ ישראל קשה לצפות לכינונו של מזרח תיכון חדש אי-פעם. הערות 1) הסקירה של כיבוש ירושלים ע"י הצלבנים מבוססת בעיקר על חיבורו המונומנטלי של יהושוע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרכים א-ב (ירושלים: מוסד ביאליק, מהדורה שלישית, 1973). 2) "הארץ", 25/9/01. 3) מתוך הדו"ח של מכון סטפן רות לחקר האנטישמיות והגזענות בת זמננו באוניברסיטת ת"א. ראה: : בעמודים המוקדשים לאיראן.www.tau.ac.il/Anti-Semitism 4) מתוך הדו"ח של המכון לחקר התקשורת של המזרח התיכון- www.memri.org/sd :MEMRI 5) מתוך:E. Karsh, Fabricating Israeli History: The New Historians, 6) מאמרו של טמימי באתר האינטרנט:(London & Portland: Frank Cass & Co.,1997) www.msanews.mynet.net/scholars/Tamimi 7) ראה כתבתו של גיל סדן:Gil Sedan, “900 years later, many Arabs see Israelies as Crusaders”, Jewish Bulletin News: 8) מירון בנבנישתי בראיון איתו בכתב העת "סביבות" (מדרשת שדה בוקר), מספר 31, דצמבר 1993. ראה:www.jewishsf.com/bk990716 www.boker.org.il/meida/negev/sichot וגם באתר סנונית:www.snunit.k12.il/heb_ journals
|
|
||||
|
||||
למה אתה לא לוקח בתור דוגמה את כבוש עכו הצלבנית ע''י ידי הממלוכים שבו נשמדה רוב אוכלוסית העיר כולל הקהילה היהודית בעכו. כיום המדינות השכנות לנו מפגינות סובלנות ושיטות שילטון דומות לממלוכים. |
|
||||
|
||||
עתיד ההתנחלות היהודית בארץ ישראל תלוי בראש ובראשונה ביהודים! בידם נתנות שתי חלופות "להשתרשות" חברתית שתוכר בסביבה. 1. להתמעט ולהתבטל בפני תרבות הסביבה, "להיצבע בצבעיה" וע"י להרגיעה ולמחוק את חששותיה, ולרכוש את אמונה. 2. להתעצם ולהתבלט ולפעול כדי להשפיע ולשנות את תרבות הסביבה, "לצובעה בצבעה" וע"י כך לשנותה, ולשכנעה שתרומתה עולה על סכנותיה, ושוב לרכוש את אמונה. לשתי חלופות אלה יש עדין תנאים דומים ואותה ההסתברות להצליח! זה תלוי ביכולתנו בלבד! אם נדע ונשכיל בזמן קצר לגבש לעצמנו כאסטרטגיה אחת מהחלופות האלה, נוכל להמשיך את המהפכה הציונית, ולעבור לשלב ההסטורי הבא: שלב ההשתרשות. לטעמי האישי החלופה השניה יותר מתאימה ומאתגרת, אך היא מחייבת זהירות יתרה ודורשת תבונה יתרה, ובעיקר מנהיגות חכמה נחושה ועיקבית. וראשית חכמה: לבנות את עצמנו כחברה מאמינה אמינה וראויה לחיקוי... ותאמינו לי במצבנו היום זה אתגר מנהיגותי קשה ומן המעלה הראשונה לפחות כמו האתגר הציוני בראשית המאה הקודמת... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מה לא ברור כאן? קדימה תשאל? |
|
||||
|
||||
מה פירוש השתרשות בארץ ישראל? זה לא נעשה כבר? |
|
||||
|
||||
השתרשות מה היא? מושג שאול מתחום הבוטניקה, כאשר מעבירים עץ או שתיל משטח לשטח, תחילה הוא צריך להיקלט, לאחר מכן מלבלב, ומעמיק שורשים חדשים. כאשר זרעיו או יחוריו יכו שורש באמה החדשה, זהו שלב ההשתרשות. כל עוד אנו מזהים את עצמנו עם ארצות מוצאינו הארצות מהם הגיעו הורינו או הוריהם, טרם הגענו לשלב ההשתרשות. כל עוד שכנינו מזהים אותנו עם ארצות מוצאינו, טרם הגענו לשלב ההשתרשות!... |
|
||||
|
||||
הייתי בטוח שאת מטיפה למען מדיניות ההתנחלויות... |
|
||||
|
||||
למדינת ישראל הייתה עד היום אסטרטגייה הגנה ושל התנחלות! למדינת ישראל הייתה עד היום טקטיקת הסברה של שלום! הגיע הזמן שמדינת ישראל תאמץ אסטרטגיה של שלום! משמעותה של אסטרטגיית שלום: 1. לקבוע לעצמנו את גבולות המדינה הישראלית. 2. לשכנע את שכנינו שסיימנו את שלב ההתפשטות. 3. להגדיר לעצמנו את אופייה של של המדינה.(חוקה למשל) מהפכה חברתית שיעדה אייכות חברתית סוציאלית, גם על חשבון פגיעה ממשית במיתוס "החופש להתעשרות מהירה"! 4. להשקיע משאבים כלכליים בפתוח יו"ש ועזה. 5. לגבש תכנית ארוכת טווח להקטנה הדרגתית של תקציב הבטחון כתלות בהתקדמות תהליך ההתאזרחות וההשלמה הפלסטינית. 6. להקפיד על התקיימותה של תכנית פלסטינית מקבילה של סילוק ופרוק האלמנטים הקיצוניים ע"י הפלסטינים עצמם. לחילופין: אנו יכולים להמשיך בדרך האילתורים הנוכחית לדאוג לעצמנו לצרכי הטווח הקצר, להמשיך בחוסר המדיניות המזגזגת, להמר על העתיד ולקוות לטוב... זה הכי פשוט והכי קל וזה מעביר את האחריות מאיתנו לדורות הבאים... |
|
||||
|
||||
עזרה לפלסטינים או חיזוק ההתנחלויות? אם מדובר באפשרות הראשונה אני תומך בכל הסעיפים. אם בשניה, אני תומך בכל הסעיפים חוץ מסעיף זה. |
|
||||
|
||||
ההתנחליות ביו"ש ועזה הן תוצר לאסטרטגית ההתנחלות וכבוש הארץ. מדינה וחברה נורמליות לא מסוגלות לבטל אסטרטגיות בשיטת הזיגזג, ולהפנות עורף למה שהושקע ונבנה בדמים בדם יזע ודמעות. לכן אם זה רציני ואמיתי זה לא יכול להיות שחור או לבן! אם וכאשר נעבור לאסטרטגייה של שלום, צריך להשתמש לנצל התנחלויות בתבונה כאמצעי טקטי לקידום אסטרטגיית השלום. כל זה בהתחשב בצרכי ובמגבלות הפנים והחוץ! להערכתי אחת הבעיות הקשות שלנו מול שכנינו, במסרים הכפולים והבלתי ברורים שאנו משדרים אליהם, והנובעים מהמחלוקות הפנימיות בתוכנו. אשר על כן, מדיניות נבונה חייבת במינימום של עיקביות ואינה משליכה לפח את מעשי (או מחדלי) העבר. וצריך שיהיה עיקרון בסיסי ברור וחד משמעי: עקירת תושבים נגד רצונם כמדיניות, סותרת את מהות השלום! לכן השקעות ביו"ש ועזה הן קודם עזרה לאינטרס הישראלי! אין אני מטיפה לעזרה לפליסטינים, כי יש כאן מן"הפטרונות" יש להשקיע בכלכלה הפלסטינית, תוך ווידוא שהכסף זורם לתשתיות ולמערכות ניבנות ולא לאנשים, בעלי השפעה ככל שיהיו! יש להקטין משמעותית השקעות בישובים יהודים ולהתחיל מאלה שאין להקמתם כל סיכוי והצדקה אורבנית וכלכלית. לישובים בעלי הצדקה וסיכוי,יש להעניק את הסיוע המינימלי ההכרחי, ובלבד שברור שהוא זמני ומסייע לחיזוקם לקראת עצמאות כלכלית. חובתנו להעביר את המסר שבזמן החולף נקבעות עובדות, והזמן אינו משחק לטובת המהססים והממתינים. אנו לא נשב ונמתין לפלסטינים עד בוש, ולא נעניק להם מדינה על "מגש של כסף", אנו גם לא מתכוונים להעלם, ובוודאי שלא בעקבות מעשי טרור אכזריים ונפשעים ככל שיהיו! עליינו יהיה להבהיר את האסטרטגיית השלום שלנו, ולהעמיד בפניהם את הבריירה להצטרף ולהיות יריבים ושותפים אקטיביים, או לעמוד מהצד ולגרום לכך שאנו נקבע באופן פעיל וחד צדדי את גורלם ועתידם, כפי שהתרחש במידה רבה עד היום. |
|
||||
|
||||
כשאני קורא את דבריך, אני לא יכול להשתחרר מהמחשבה: "היא חשבה את כל זה לבד? אשכרה? מהראש שלה?" |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
במדינות הצלבניות הצפוניות (טריפולי אנטיוכיה אדסה) היה רוב נוצרי שחלקו הגדול (מרונים וארמנים) היה אוהד לצלבנים. אוכלוסיה זו נשארה גם לאחר מעבר לשליטה מוסלמית. כך סיבת הרוב הדמוגפי לא קבעה את השילטון בשטח. בקשר לידע המדעי אני לא חושב שלוחמים התורכיים והממלוכים היו משכילים במיוחד. סיבות אחרות: המשיכה המועטת של המדינות הצלבניות ללוחמים נוצריים. מעט מאוד לוחמים נוצריים נשארו במדינות הצלבניות. תלות בציים זרים שהאינטרסים שלהם לפעמים היו מנוגדים לאלה של המדינות הצלבניות. במדינות האיבריות סיבות אילו לא היו קימות. מדינת ישראל לא מצליחה במיוחד במשיכת יהודים מארצות רוחה. והתלות הכלכלית המוגזמת (גם בהשואה למדינות אחרות) של ישראל בגורמים זרים ידועה לכל. |
|
||||
|
||||
Sorry for the language. It is fascinating to see the research into the Jewish Genom. Apparently, Y Chromosome Bears Witness to Story of the Jewish Diaspora
By NICHOLAS WADE With a new technique based on the male or Y chromosome, biologists have traced the diaspora of Jewish populations from the dispersals that began in 586 B.C. to the modern communities of Europe and the Middle East. The analysis provides genetic witness that these communities have, to a remarkable extent, retained their biological identity separate from their host populations, evidence of relatively little intermarriage or conversion into Judaism over the centuries. Another finding, paradoxical but unsurprising, is that by the yardstick of the Y chromosome, the world's Jewish communities closely resemble not only each other but also Palestinians, Syrians and Lebanese, suggesting that all are descended from a common ancestral population that inhabited the Middle East some four thousand years ago. So we are from here even if we are from Europe or the Arab countries. The longing to go BACK to Jerusalem and Israel is really in the heart of the national Zionism. And it is not that we didn't want to be part of the Levant: See pictures of the Halutzim with the Cafias. The Crusaders were outsiders. We came back home |
|
||||
|
||||
חוקר הצלבנים הידוע ביותר היום פורש בעיתון "הארץ " את מישנתו הפוליטית החדשה עלה צורך להקים כאן מדינה רב לאומית . משנה שאני מנחש נובעת גם ממחשבותיו על התקופ הצלבנית: תשכחו מהציונות |
|
||||
|
||||
וזה מזכיר לי את הפתיל הזה: תגובה 94893 . |
|
||||
|
||||
ב'ז קדר בשם "המוטיב הצלבני בשיח הפוליטי הישראלי " הופיע בגליון החדש מס' 26 של המגזין "אלפיים" . המאמר הוא פחות או יותר חזרה ופה ושם הרחבה על מה שנעשה במאמר זה ובמאמרים של דוד אוחנה , הוא נותן סקירה מפורטת על שימוש בדוגמה הצלבנית בידי סופרים הוגים ופוליטיקאים ישראליים והוא מביא דוגמאות רבות לכך ( אם כי המחבר הידען לא היה מודע כלל ככל הנראה לקיומו של מאמר זה ברשת ואינו מאזכר אותו). מסקנתו היא שהאנלוגיה הצלבנית הציונית שכיחה למדי בפולמוסים הפוליטיים בישראל . הוא חושף שעוד אבי ההשכלה משה מנדלסון עשה את האנלוגיה במא הה-18 כאשר ענה ב1760 לדיפלומט דני שהציע לו להקים מדינה יהודית ובתשובה ענה מנדלסון שתוכנית כזאת תעלה על השרטון בגלל קנאת מעצמה כלשהי והוסיף:" דומה שמסעי הצלב האומללים מצדיקים חשש זה עד מאוד". קדר מקווה שההיסטוריונים ידעו להימנע לעשות אנלוגיות בין שתי התופעות למרות שהאנלוגיות הן אכן קלות לביצוע אבל באותה מידה אפשר להביא אנגלוגיות רבות אחרות מתקופות שונות. (ואגב הערה : המאמר "הישראלים והצלבנים " נשלח בזמנו לכתב העת " אלפיים" לפירסום לפני כמה שנים טובות ונדחה וכעת הם מפרסמים מאמר דומה למדי של מישהו אחר. כנראה שהם מצאו את המאמר שלו כטוב יותר או "אקדמאי " או את מחברו כבעל שם יותר , מי יודע) |
|
||||
|
||||
האנלוגיה שמוצאים ''הוגי'' השמאל בין ציונות לצלבנות ממחישה את הכשל האינטלקטואלי השורשי הגלום באידיאולוגיה האנטישמית המכונה בטעות שמאל. אין שום אפשרות להיות אינטלקטואל ואיש שמאל בו-זמנית, משום שישנה סתירה מהותית בין שני המושגים. למשל, כל ''ההוגים'' הדוגלים באנלוגיה הציונית-צלבנית ''שוכחים'' את השוני הבסיסי בין היהודים, עם ללא מולדת ששב למולדתו, לבין הצלבנים ששהשתייכו לעמים מושרשים במולדתם ועזבו את ארצות מולדתם לצורך ההרפתקה הרוחנית. האנלוגיה הציונית צלבנית מוצגת על ידי השמאל כביטוי לרגשות הניכור שהשמאל עצמו חש כלפי תהליך שיבת ציון של העת החדשה, כחוליה בשרשרת התפתחותו בההיסטורית הטבעית של העם היהודי. כל תזה ''שמאלנית'' המוצגת כעניינית ואינטלקטואלית נובעת מתוך דחף לבסס את המאוויים האנטישמיים של השמאל באמצעות רציונליזציה פסבדו-אינטלקטואלית ואנלוגיות מופרכות מעיקרן. על כל פנים, הפוליטיקה השמאלנית במדינת ישראל, המתגלמת במהלכי ''השלום'' שזורי הפשיעה האנטישמית (טיהור אתני של יהודים וכיו''ב), חותרת לממש צלבניזציה של מדינת ישראל מתוך יעד בסיסי לשלול את זהותה היהודית הייחודית. |
|
||||
|
||||
"אין שום אפשרות להיות אינטלקטואל ואיש שמאל בו-זמנית". אם כך, איך אתה מסביר את העובדה שקיימות תופעות בלתי אפשריות מסוג זה? |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |