|
||||
|
||||
והדהימונו - תכופות גם החמיאו לנו - ניסחו עבורנו אנלוגיות המוצגות בכישרון רטורי, דהיינו שהתדהמה והססגוניות התאורית מסיחות את הקשב מלראות את מופרכותן על ידי עובדות זמינות ונגישות; ואת היותן חד-קוויות-להתל ברוח הפתוס, ובכובד הרצינות ההיסטורית. ההיסטוריה פוברקה תכופות, או שהובלטו קווים שוליים שלה ונאכף עוורון ביחס לקווים מהותיים. הוכנסנו לבועה על ידי מניפולציות כלפי ההכרה, מניפולציות מונעות בחלקן דווקא על ידי הוויות רומנטיות בעיקרן, שניסו באופן סיזיפי הולך וגובר, מופרך יותר ויותר, להנציח מציאות מבנה חברתי/כלכלי מסויים, בעייתי מאד באופן היסטורי, תוך הקלעות הכרחית להרמטיות ואוטיזם חבורתי הולכים וגדלים. הדרך לצאת מהבועה - אולי גם אינדיוידואליזם הכרתי, וצניעות בפני טבע הדברים. עלינו לשנן חזור ושנון: יש עולם אובייקטיבי, המציאות הינה מורכבת, אך בנוייה לתוך טבע תבונתנו האנושי ככפפה ליד, יש כווניות בהתפתחות הציויליזציה שקיצבה תלוי בנו (שכן יש גם רופפות, חבורתיות בוזזת ורגרסיה). וההולך איתה, עם כיווניות זאת, עוזר לטווח הקצר אך גם הבינוני והארוך לעצמו ולכלל, ומביא לחוסן השומר על הריקמה החברתית ועל רקמות הגוף ורוחו מכיליון (או הכפפה, או השמדה). אבל אין "הדרך" בה' הידיעה, יש רק ערנות ומאמצים נימשכים. ונאמר: I know you by deed - הדעת פורצת-הבועה נבנית מהמעשה המושכל - זה של המאמץ והאומץ ב*עשייה* - את הדבר הנכון והקולע ברגע הנכון נדע רק באמצעותם. שום מנהיג לא ייתן לנו את מה שלא יהיה לנו, דהיינו כל אומה מקבלת במצב הכרה/חברה נתון את המנהיג שלו היא ראוייה. |
|
||||
|
||||
צר לי אך מרב רוממות הנפש ופרץ התבונה לא הצלחתי להבין? הכצלבנים נהיה? או שמא כמוסלמים רחמנא לייצלן? ואל נא תשיבני כיהודים, לאחר מאמרך המתיש... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |