 |
האם יהיה זה נכון לראות אותנו, בעיני חלק לפחות מהעולם המערבי–נוצרי, כמעוז של הצלבנות המודרנית?
ה"צלבנות המודרנית" אפשר לראות את ראשיתה בסוף מלחה"ע הראשונה (ואולי עוד לפני כן, כשמעצמות אירופה התחרו בבניית מבנים כמו כנסיות, מנזרים, בתי חולים ובתי הארחה לעולי רגל, בעיקר בירושלים, בסוף המאה ה19 כשתורכיה נחשבה ל"ענק החולה של אירופה) כאשר לראשונה מאז ימי הצלבנים, היתה שליטה נוצרית על ארץ הקודש. הצהרת בלפור, כמו שמבטא זאת יצחק שלו בספרו "פרשת תירוש" יותר ממה שנכתבה מאהבת הציונות, היתה חלק ממאמצים לבסס במזה"ת מוצב קדמי שיהיה תומך לעולם הלבן–נוצרי שבריטניה ראתה את עצמה אז כמנהיגתו, כמו שהיום רואה את עצמה ארה"ב.
נהוג לחשוב שמדיניות מדינות המערב כלפי המזה"ת מונעת ע"י אותם אינטרסים שמניעים אותן בכל מקום בעולם, וכשמדובר בארצות הברית מעניין את פקידי הממשל שלה בעיקר ה"פאקס אמריקנה". אולם אני מאמין שבשום תקופה לא נעלם המימד הדתי משיקוליהם של קובעי המדיניות, ואנו רואים זאת בעיקר עתה בתקופת בוש המקורב אל זרמים פונדמנטליסטיים הרואים במפורש בקיומה של מדינת ישראל שלב בדרך למלחמת ארמגדון (שבסופה כמובן נושמד גם אנחנו אם לא נקבל את הנצרות) ובשבילם היא חוד החנית של הצלבנות החדשה בגירסה פנאטית ביותר, אולם בגירסאות פחות פנאטיות אני מניח שזה תמיד היה קיים, הגם שאין לי מסמכים להתבסס עליהם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש