 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שהראו מאמרים אלה יש נקודות דמיון שונות בין הישראלים המודרניים והצלבנים כפי שיש הרבה מן השונה. לאמיתו של דבר יש לא פחות דברים דומים בין הישראלים המודרניים והעם שעל שמו נקראים היום הפלסטינאים ,הפלישתים. הפלישתים היו עם אגאי-יווני שהיגיע הנה במאה ה-12 לפני הספירה כנראה מאיזורי יוון ואיי כרתים וקפריסין ואולי גם אנטוליה שבתורכיה. כמו הישראלים המודרניים הם היו שונים מאוד בתרבותם משאר העמים בסביבה ועלו עליהם למשך זמן מה בטכנולוגיה שלהם , זאת של הברזל. אולם נראה שבמקור כמה אלפי שנים קודם לכן הם היגרו מאיזור ארץ ישראל ליוון וכרתים וכו' כך שמבחינתם היה זה סוג של "שיבת ציון ". הם היו תמיד מועטים יותר מהעמים סביבם ולכן היה עליהם לחזק היטב את כשריהם הצבאיים . יצא להם שם כתוצאה מהסיפורים התנכיים של עם ברברי אולם החפירות מראות שהייתה להם תרבות מתוחכמת ביותר . לדעתי האנלוגיה איתם יש לה לא פחות משמעות מאשר האנלוגיה עם הצלבנים. לקוראים מומלץ לקרוא את הספר הטוב ביותר שנכתב על הפלישתים , הרומן ההיסטורי של מייסד התנועה הרוויזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי "שמשון ". שם הפלישתים מזכירים מאוד את הישראלים המודרניים של ראשית המאה ה-21. . |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם יהיה זה נכון לראות אותנו, בעיני חלק לפחות מהעולם המערבי–נוצרי, כמעוז של הצלבנות המודרנית? ה"צלבנות המודרנית" אפשר לראות את ראשיתה בסוף מלחה"ע הראשונה (ואולי עוד לפני כן, כשמעצמות אירופה התחרו בבניית מבנים כמו כנסיות, מנזרים, בתי חולים ובתי הארחה לעולי רגל, בעיקר בירושלים, בסוף המאה ה19 כשתורכיה נחשבה ל"ענק החולה של אירופה) כאשר לראשונה מאז ימי הצלבנים, היתה שליטה נוצרית על ארץ הקודש. הצהרת בלפור, כמו שמבטא זאת יצחק שלו בספרו "פרשת תירוש" יותר ממה שנכתבה מאהבת הציונות, היתה חלק ממאמצים לבסס במזה"ת מוצב קדמי שיהיה תומך לעולם הלבן–נוצרי שבריטניה ראתה את עצמה אז כמנהיגתו, כמו שהיום רואה את עצמה ארה"ב. נהוג לחשוב שמדיניות מדינות המערב כלפי המזה"ת מונעת ע"י אותם אינטרסים שמניעים אותן בכל מקום בעולם, וכשמדובר בארצות הברית מעניין את פקידי הממשל שלה בעיקר ה"פאקס אמריקנה". אולם אני מאמין שבשום תקופה לא נעלם המימד הדתי משיקוליהם של קובעי המדיניות, ואנו רואים זאת בעיקר עתה בתקופת בוש המקורב אל זרמים פונדמנטליסטיים הרואים במפורש בקיומה של מדינת ישראל שלב בדרך למלחמת ארמגדון (שבסופה כמובן נושמד גם אנחנו אם לא נקבל את הנצרות) ובשבילם היא חוד החנית של הצלבנות החדשה בגירסה פנאטית ביותר, אולם בגירסאות פחות פנאטיות אני מניח שזה תמיד היה קיים, הגם שאין לי מסמכים להתבסס עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקבלות בין סוף תקופת הברונזה שבה הופיעו הפלישתים והישראלים בארץ ובין תקופתנו הן מרובות ומגוונות ,לא פחות מההקבלות לתקופת הצלבנים , אולי הרבה יותר. בעניין זה ראו : בחזרה לתקופת הברונזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסופר והתסריטאי אפרים סידון עשה רבות מההקבלה בין הישראלים והפלישתים בסדרת הטלוויזיה שלו "חצי המנשה " שבו כיכבו שני חיילים "פלישתיים " שהוצגו בישראלים ממוצאים לכל דבר מ"עזה" ששולטים בכפר ישראלי של שבט המנשה . עוד על כך ראו : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדרה מדהימה. תודה על האזכור. חילופי התפקידים האלה היו לטעמי החלק הכי משעשע בסדרה. התסריט נכתב, הרי, מנקודת מבטם של העברים, /ולא/ הפלשתים (חוץ מקטעים קומיים מסויימים על חיילי חיל המצב הפלשתי). ובכל-זאת ההקבלה של אותם עברים, "אנחנו", לעם מדוכא תחת כיבוש הרגישה ממש בבית. הרבה יותר נוח לנו, כיהודים, לראות את עצמנו תחת כיבוש מאשר ככובשים, כחלשים מאשר כחזקים, אפילו כשההקבלה של הכובשים שלנו לנו-עצמנו היא גלוייה לעין! /זה/ מה שהיה מצחיק, ותודה לסידון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |