בתשובה לארז לנדוור, 26/03/03 12:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השתרשות מה היא? מושג שאול מתחום הבוטניקה, כאשר מעבירים עץ או שתיל משטח לשטח, תחילה הוא צריך להיקלט, לאחר מכן מלבלב, ומעמיק שורשים חדשים. כאשר זרעיו או יחוריו יכו שורש באמה החדשה, זהו שלב ההשתרשות. כל עוד אנו מזהים את עצמנו עם ארצות מוצאינו הארצות מהם הגיעו הורינו או הוריהם, טרם הגענו לשלב ההשתרשות. כל עוד שכנינו מזהים אותנו עם ארצות מוצאינו, טרם הגענו לשלב ההשתרשות!... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי בטוח שאת מטיפה למען מדיניות ההתנחלויות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדינת ישראל הייתה עד היום אסטרטגייה הגנה ושל התנחלות! למדינת ישראל הייתה עד היום טקטיקת הסברה של שלום! הגיע הזמן שמדינת ישראל תאמץ אסטרטגיה של שלום! משמעותה של אסטרטגיית שלום: 1. לקבוע לעצמנו את גבולות המדינה הישראלית. 2. לשכנע את שכנינו שסיימנו את שלב ההתפשטות. 3. להגדיר לעצמנו את אופייה של של המדינה.(חוקה למשל) מהפכה חברתית שיעדה אייכות חברתית סוציאלית, גם על חשבון פגיעה ממשית במיתוס "החופש להתעשרות מהירה"! 4. להשקיע משאבים כלכליים בפתוח יו"ש ועזה. 5. לגבש תכנית ארוכת טווח להקטנה הדרגתית של תקציב הבטחון כתלות בהתקדמות תהליך ההתאזרחות וההשלמה הפלסטינית. 6. להקפיד על התקיימותה של תכנית פלסטינית מקבילה של סילוק ופרוק האלמנטים הקיצוניים ע"י הפלסטינים עצמם. לחילופין: אנו יכולים להמשיך בדרך האילתורים הנוכחית לדאוג לעצמנו לצרכי הטווח הקצר, להמשיך בחוסר המדיניות המזגזגת, להמר על העתיד ולקוות לטוב... זה הכי פשוט והכי קל וזה מעביר את האחריות מאיתנו לדורות הבאים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזרה לפלסטינים או חיזוק ההתנחלויות? אם מדובר באפשרות הראשונה אני תומך בכל הסעיפים. אם בשניה, אני תומך בכל הסעיפים חוץ מסעיף זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנחליות ביו"ש ועזה הן תוצר לאסטרטגית ההתנחלות וכבוש הארץ. מדינה וחברה נורמליות לא מסוגלות לבטל אסטרטגיות בשיטת הזיגזג, ולהפנות עורף למה שהושקע ונבנה בדמים בדם יזע ודמעות. לכן אם זה רציני ואמיתי זה לא יכול להיות שחור או לבן! אם וכאשר נעבור לאסטרטגייה של שלום, צריך להשתמש לנצל התנחלויות בתבונה כאמצעי טקטי לקידום אסטרטגיית השלום. כל זה בהתחשב בצרכי ובמגבלות הפנים והחוץ! להערכתי אחת הבעיות הקשות שלנו מול שכנינו, במסרים הכפולים והבלתי ברורים שאנו משדרים אליהם, והנובעים מהמחלוקות הפנימיות בתוכנו. אשר על כן, מדיניות נבונה חייבת במינימום של עיקביות ואינה משליכה לפח את מעשי (או מחדלי) העבר. וצריך שיהיה עיקרון בסיסי ברור וחד משמעי: עקירת תושבים נגד רצונם כמדיניות, סותרת את מהות השלום! לכן השקעות ביו"ש ועזה הן קודם עזרה לאינטרס הישראלי! אין אני מטיפה לעזרה לפליסטינים, כי יש כאן מן"הפטרונות" יש להשקיע בכלכלה הפלסטינית, תוך ווידוא שהכסף זורם לתשתיות ולמערכות ניבנות ולא לאנשים, בעלי השפעה ככל שיהיו! יש להקטין משמעותית השקעות בישובים יהודים ולהתחיל מאלה שאין להקמתם כל סיכוי והצדקה אורבנית וכלכלית. לישובים בעלי הצדקה וסיכוי,יש להעניק את הסיוע המינימלי ההכרחי, ובלבד שברור שהוא זמני ומסייע לחיזוקם לקראת עצמאות כלכלית. חובתנו להעביר את המסר שבזמן החולף נקבעות עובדות, והזמן אינו משחק לטובת המהססים והממתינים. אנו לא נשב ונמתין לפלסטינים עד בוש, ולא נעניק להם מדינה על "מגש של כסף", אנו גם לא מתכוונים להעלם, ובוודאי שלא בעקבות מעשי טרור אכזריים ונפשעים ככל שיהיו! עליינו יהיה להבהיר את האסטרטגיית השלום שלנו, ולהעמיד בפניהם את הבריירה להצטרף ולהיות יריבים ושותפים אקטיביים, או לעמוד מהצד ולגרום לכך שאנו נקבע באופן פעיל וחד צדדי את גורלם ועתידם, כפי שהתרחש במידה רבה עד היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני קורא את דבריך, אני לא יכול להשתחרר מהמחשבה: "היא חשבה את כל זה לבד? אשכרה? מהראש שלה?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |