|
||||
|
||||
בפני ישראל עומדות ארבע אופציות אני חושב: א. פגיעה במערכת פיתוח הנשק הגרעיני. ישנם כל מיני סימנים שהדבר אינו במסגרת היכולות הישראליות ופגיעה באתרי הגרעין או בבכירי הפיתוח עשוייה להביא דווקא להאצת ההתגרענות. ב. פגיעה בתשתית הנפט והנמלים. נדמה לי שזה עשוי להביא לסכסוך עם הממשל האמריקאי העומד בפני בחירות. ג. פגיעה בראשי המשטר בנוסח חיסול נסראללה. לתחושתי האישית מתבסס על הנחה מוטעית כאילו המדיניות האיראנית מבוססת על רצונם של כמה בכירי השלטון שם. כפי הנראה, המדיניות הזו מבטאת את הרצון של שכבה מאד משמעותית בעם האיראני ולכן פגיעה בראשי השלטון הנוכחיים, לא תביא באופן דטרמיניסטי להחלפת השלטון או המדיניות. ד. פגיעה באתרים צבאיים כמו יחידות טילים ומשגרים. מאחר וכל פגיעה משמעותית באיראנים תביא לשרשרת תגובות, היתרון של אופציה זו היא שהיא אמורה לקצץ את יכולת התגובה האיראנית. מה שעולה מן הניתוח הקצר הזה, הוא עדיפות בולטת של אופציה ד. פגיעה קשה בפרסטיז'ה הצבאית של משטר האייתולות עשוייה לקרב את קיצו לא פחות מפגיעה כלכלית (כפי שקרה בארגנטינה אחרי פוקלנד). האם יש באמתחתו של צה"ל עוד כמה שפנים שיכולים לגרום פגיעה בת קיימא או איזושהי אופצייה חליפית מפתיעה שלא חשבתי עליה. כנראה שנדע בקרוב. |
|
||||
|
||||
ה. להמשיך לפגוע במה שמאיים עלינו בפועל ולקצץ את כנפיה של איראן (לבנון). |
|
||||
|
||||
אם אתה לא מכיר, מומלץ לך לקרוא את shooting an elephant. |
|
||||
|
||||
נכון. או כפי שאומר האלמוני ''לא להגיב''. זו לגמרי אופציה רצינית וריאלית, למרות שתחושת הבטן אומרת שפאסיביות וישיבה על הכלים היא אפפעם לא דרך פעולה מומלצת. נדמה לי שהטיעון של להתמקד בזירת פעילות מרכזית בלבנון אינו פועל. אם ברצונך להמשיך לקצץ בכוחו של החזבאללה בלבנון ויש לך אפשרות לפגוע ביכולת של איראן להפריע לך בזאת (למשל ע''י פגיעה במערכות הטילים וההגנ''א שלה), הרי שזו דפ''א עדיפה. עוד ברצוני להוסיף, שהעובדה שמצב היחסים המדיניים עם ארה''ב מעולם לא היה גרוע יותר ונראה שהתיעוב כלפי נתניהו התפשט בכל המערכת הפוליטית בארה''ב, באופן מוזר מחזקת את הרציונל של תקיפת תשתיות כלכליות באיראן (נפט ותחבורה). עליית מחירי הנפט היא בעיה רצינית במערכת הבחירות של האריס-ביידן, אבל כך גם, הרפיסות והחיישנות של ארה''ב בזירה הבינלאומית. האיראנים, במה שנראה לי, כמהלך שלא נחשב עד הסוף, הזהירו שבכוונתם לתקוף מתקני דלק בסעודיה והמפרציות בתגובה לתקיפה ישראלית. אני חושב שארוע כזה רק יפעל לטובתנו בטווח הבינוני-ארוך. אני סבור שיש בתודעה הישראלית הערכת חסר של התמיכה הפנימית שיש באיראן למדיניות הדתית-תוקפנית שלה. אבל ללא ספק יש באיראן ציבור משמעותי שאינו מרוצה מן השלטון ופגיעה במצב הכלכלי עשוייה בהחלט לחזק אותו. אני לא מזלזל בנזק של הידרדרות נוספת במערכת קשרי הגומלין עם ארה''ב, אבל מלחמה אינה שייט תענוגות בים הסכנות. כמעט תמיד אתה צריך לשקלל ולאזן בין נזקים ואלטרנטיבות לא אופטימליות. יש כאן לדעתי מבחן נוסף למודל ההליוצנטרי (שאני מעדיף לקרוא לו סוליפסיסטי). האינטרס האישי של נתניהו, שלענ''ד, מנוגד לאינטרס של ישראל, הוא לא להחריף את היחסים עם ארה''ב. בינתיים, נרשמת העדפה ברורה של נתניהו להפעיל לחצים שמשפרים את מעמדו האישי במערכת היחסים, אבל לא תורמים למעמדה של ישראל. |
|
||||
|
||||
באופן שהיה ניתן לצפייה מראש, ישראל בחרה באופציה שממזערת את ההתנגדות לה. נראה שהמחשבה האיסטרטגית בישראל מטלטלת בין רעיונות אפויים למחצה בנוסח איילנד לבין הליכה בדרך הקלה והצפוייה ביותר. לא פלא לכן שבד"כ נבחרת הדרך השנייה. האם בשלב זה נראה כי האופציה החמישית שלך, היא זו שהיתה ה"נכונה"? כפי שכתב הפונז, סבך האינטרסים כאן כל כך סבוך וגבולי שספק אם יש הצדקה לקביעות נחרצות בעניין. עקביות והתמדה הם ערכים תורמים להצלחת תכניות מדיניות, בהסתייגות הקשה שזה נכון גם לתכניות שגויות מלכתחילה. דומה שבישראל אין יכולת להביט מעבר לפינה ולשלם את המחירים של איסטרטגיות שהן פחות אטרקטיביות בטווח הקצר, אבל צופנות הבטחה גדולה יותר בטווח הרחוק. יתכן שזה המקרה גם כאן. אם ישראל היתה מתמקדת ביעד של שינוי שיווי המשקל בלבנון לרעת החזבאללה, קריא הגעה למצב חדש שיצמצם את אפשרויות הפעולה של חזבאללה, כנראה שהאופציה החמישית (להניח לאיראן לעת עתה) היא ה"נכונה". במהלך שחוזר בדיוק על מה שקרה בעזה, נראה כי ישראל דבקה באלגוריתם של בחירת המהלך המיטבי בכל רגע ורגע מבלי להביט קדימה ולתעדף מהלכים עם רווחים בעתיד היותר רחוק. כנראה כדי להבטיח תוצאות ולצמצם אבידות, ישראל בחרה בריכוז הכוח נגד רצועת הגבול בדר' לבנון (2-4 ק"מ), בדיוק כפי שבחרה בריכוז הכח מול צפ' הרצועה. האינטואיציה שלי אומרת שאיסטרטגיה עדיפה היא תפישת שטח מהירה עד הליטני ובואכה צור. טיהור כפרי הגבול יכל להשאר לשלב השני שימלא את הזמן עד להשגת הסכמים מדיניים. שוב, כמו בדרום, מבלבלים את הצבא ע"י הצבת יעדים שהם יותר פוליטיים-תעמולה מאשר צבאיים. החזרת התושבים לצפון אינה יעד צבאי, מפני שהיא תלוייה באופן משמעותי במהלכים שאינם צבאיים. בסופו של דבר, יחזרו לבתיהם בצפון, אלו שאין להם אפשרויות אחרות. איך היעד הזה מתיחס לאיכות ולהצלחה של מהלכי צה"ל? אם חזרת התושבים תתעכב ותדשדש, יאמרו שצה"ל נכשל בהשגת יעדיו? שליטת צה"ל בכל דר' לבנון היתה משפרת בהרבה את הסיכוי להשגת הסכמים חדשים והפסקת אש בלבנון. הדרך היחידה להשיג את יציאת חזבאללה מדר' לבנון, לענ"ד, היא אם העניין הזה יהיה בבחינת אישור fait accompli. קשה לי לראות את החזבאללה מסכים לכך, כל עוד הוא יכול לסרב. אני מודה שזה קצת far fatched בנוסח איילנד ואהוד ברק, אבל אני חושב שאלמלא התגובה האוירית, איראן היה כולאת עצמה בעמדת ה"יתרון" שהשיגה ונמנעת מלהפריע לצה"ל במשימותיו בלבנון. אם המו"מ היה מתארך, ממילא האיראנים לא היו מסוגלים להתאפק לאורך זמן ופועלים באופן שהיה מאפשר לישראל להגיב. וזה כבר היה קורה אחרי הבחירות בארה"ב. כמאמר חז"ל, לא תמיד הדרך הקצרה היא הדרך הנכונה. לפעמים כדי להגיע אל הנחלה צריך להגיע דרך עבר הירדן ויריחו. אני מניח שכל זה לא קרה מפני שכפי שכתבתי ישראל היא צבא שיש לו מדינה. מוסדות הממשלה והכנסת הם לא יותר מלובי שנועד לסדר ל"נבחרים" סיגרים, שמפניות ונסיעות לחו"ל. מישהו זוכר מי הוא שר השיכון שאמור לשקם את מטולה וק"ש? במקום לחלק הוראות למפקדי צה"ל, מוטב היה לנציגי הציבור בצפון לעטות שטריימל וקפוטה. |
|
||||
|
||||
(והאופציה החמישית לא להגיב?) |
|
||||
|
||||
אז למה הגבת... (צוחק, ברור לי שהתכוונת למשהו אחר) |
|
||||
|
||||
ההמלצה למעלה טובה גם לך. |
|
||||
|
||||
צודק. אפשרות לגיטימית. לפחות בטווח הקצר בינוני למדתי שיש לאופציה הזאת יתרונות מסוימים. האויב נשחק מכוננות ספיגה לאורך זמן, אזפגיעה בכלכלה עקב כוננות ספיגה לאורך זמן. התמודדנו עם זה יפה על ידי חציית קו אדום נוספת לפני התגובה של הצד השני. נראה לי שהאיראנים לא יקחו את הסיכון אבל מה אני כבר יודע.. |
|
||||
|
||||
פעם היתה בישראל ממשלת ימין מלא מלא, והממשלה הזאת עמדה במתקפה חסרת תקדים של כ-40 טילים שטסו כל הדרך מעיראק. בתגובה החליטה ממשלת הימין המלא מלא... שלא להגיב. והשמש שקעה, והשמש זרחה, והעולם המשיך להסתובב סביב צירו. |
|
||||
|
||||
עכשז, הקואליציה האזורית הטילו וטו על כל פעולה של ישראל נגד עיראק. מה עניין של ימין מלא-מלא לסיטואציה דאז? |
|
||||
|
||||
יש לך תודעה של עבד? קואליציה של ממשלות זרות לא יכולה להטיל וטו על מעשים של ממשלה עצמאית וגאה. |
|
||||
|
||||
אתה עולה חדש? לא עדכנו אותך שישראל היא מדינת חסות של ארה״ב עשרות בשנים עד עצם היום הזה? וכן, לעם היהודי יש תודעה של עבדים שמנסים להשתחרר ללא הצלחה ניכרת. |
|
||||
|
||||
''זה עם חרא, אי אפשר לעשות איתם שום דבר'' אמי נחרדה כששמעה זאת מד''ר אלדד שייב, לא על המהות אלא על השימוש במילה ''חרא'' |
|
||||
|
||||
גם אני נבוך לאמר את המילה 'חרא' מול בני משפחתי ואפילו מעבר לכך. זאת מילה מסריחה. הייתי מאמץ את ה-שיט, אבל אני מעדיף את העברית. |
|
||||
|
||||
ואם זה שידור חי אנחנו לא אוכלים חרא? |
|
||||
|
||||
וַיְהִ֨י רָעָ֤ב גָּדוֹל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן וְהִנֵּ֖ה צָרִ֣ים עָלֶ֑יהָ עַ֣ד הֱי֤וֹת רֹאשׁ־חֲמוֹר֙ בִּשְׁמֹנִ֣ים כֶּ֔סֶף וְרֹ֛בַע הַקַּ֥ב חרי דִּב־יוֹנִ֖ים בַּחֲמִשָּׁה־כָֽסֶף׃ זה היה הנימוק המנצח בתיכון על השאלה האם מילה תנ"כית יכולה להיות מוקצה. |
|
||||
|
||||
או בניסוח אחר - עדיף לכם יונת שלום, אחרת תאכלו חרא של יונים. ——— טוב, לא בדיוק את החרא, אלא את הזרעים שנותרו שלמים בתוך החרא. דיימונד כבר לימדנו על המחראות שהפיצו את הזרעים בעולם באמצעות היונים/ציפורים. |
|
||||
|
||||
אצלנו ביסודי דוגמת הדגל היתה מילה אחרת, של מחלקת המזון רחב. |
|
||||
|
||||
ודבר חדש למדתי, הביטוי חרא בלבן מקורו ביידיש ''דרעק דיליבן'' (החיים דרעק) מכאן תורגם הדרעק לחרא, אבל הליבן (חיים) הפך ללבן, וכך נשאר לנו לאכול חרא בלבן. |
|
||||
|
||||
הה, לא ידעתי. חן חן. |
|
||||
|
||||
אני מכיר את הביטוי "דרעק מיט לייבר"1 (חרא עם כבד) ולא הבנתי אף פעם מה הוא רוצה לומר. כנראה גם הוא שיבוש של אותו ביטוי, אולי אפילו שלב ביניים בדרך לחרא בלבן. ____ 1 מופיע במערכון העולים החדשים של לול. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |