בתשובה לאנטילופה, 10/10/24 1:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני נבוך לאמר את המילה 'חרא' מול בני משפחתי ואפילו מעבר לכך. זאת מילה מסריחה. הייתי מאמץ את ה-שיט, אבל אני מעדיף את העברית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואם זה שידור חי אנחנו לא אוכלים חרא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וַיְהִ֨י רָעָ֤ב גָּדוֹל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן וְהִנֵּ֖ה צָרִ֣ים עָלֶ֑יהָ עַ֣ד הֱי֤וֹת רֹאשׁ־חֲמוֹר֙ בִּשְׁמֹנִ֣ים כֶּ֔סֶף וְרֹ֛בַע הַקַּ֥ב חרי דִּב־יוֹנִ֖ים בַּחֲמִשָּׁה־כָֽסֶף׃ זה היה הנימוק המנצח בתיכון על השאלה האם מילה תנ"כית יכולה להיות מוקצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בניסוח אחר - עדיף לכם יונת שלום, אחרת תאכלו חרא של יונים. ——— טוב, לא בדיוק את החרא, אלא את הזרעים שנותרו שלמים בתוך החרא. דיימונד כבר לימדנו על המחראות שהפיצו את הזרעים בעולם באמצעות היונים/ציפורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו ביסודי דוגמת הדגל היתה מילה אחרת, של מחלקת המזון רחב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודבר חדש למדתי, הביטוי חרא בלבן מקורו ביידיש ''דרעק דיליבן'' (החיים דרעק) מכאן תורגם הדרעק לחרא, אבל הליבן (חיים) הפך ללבן, וכך נשאר לנו לאכול חרא בלבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה, לא ידעתי. חן חן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את הביטוי "דרעק מיט לייבר"1 (חרא עם כבד) ולא הבנתי אף פעם מה הוא רוצה לומר. כנראה גם הוא שיבוש של אותו ביטוי, אולי אפילו שלב ביניים בדרך לחרא בלבן. ____ 1 מופיע במערכון העולים החדשים של לול. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |