|
||||
|
||||
באופן שהיה ניתן לצפייה מראש, ישראל בחרה באופציה שממזערת את ההתנגדות לה. נראה שהמחשבה האיסטרטגית בישראל מטלטלת בין רעיונות אפויים למחצה בנוסח איילנד לבין הליכה בדרך הקלה והצפוייה ביותר. לא פלא לכן שבד"כ נבחרת הדרך השנייה. האם בשלב זה נראה כי האופציה החמישית שלך, היא זו שהיתה ה"נכונה"? כפי שכתב הפונז, סבך האינטרסים כאן כל כך סבוך וגבולי שספק אם יש הצדקה לקביעות נחרצות בעניין. עקביות והתמדה הם ערכים תורמים להצלחת תכניות מדיניות, בהסתייגות הקשה שזה נכון גם לתכניות שגויות מלכתחילה. דומה שבישראל אין יכולת להביט מעבר לפינה ולשלם את המחירים של איסטרטגיות שהן פחות אטרקטיביות בטווח הקצר, אבל צופנות הבטחה גדולה יותר בטווח הרחוק. יתכן שזה המקרה גם כאן. אם ישראל היתה מתמקדת ביעד של שינוי שיווי המשקל בלבנון לרעת החזבאללה, קריא הגעה למצב חדש שיצמצם את אפשרויות הפעולה של חזבאללה, כנראה שהאופציה החמישית (להניח לאיראן לעת עתה) היא ה"נכונה". במהלך שחוזר בדיוק על מה שקרה בעזה, נראה כי ישראל דבקה באלגוריתם של בחירת המהלך המיטבי בכל רגע ורגע מבלי להביט קדימה ולתעדף מהלכים עם רווחים בעתיד היותר רחוק. כנראה כדי להבטיח תוצאות ולצמצם אבידות, ישראל בחרה בריכוז הכוח נגד רצועת הגבול בדר' לבנון (2-4 ק"מ), בדיוק כפי שבחרה בריכוז הכח מול צפ' הרצועה. האינטואיציה שלי אומרת שאיסטרטגיה עדיפה היא תפישת שטח מהירה עד הליטני ובואכה צור. טיהור כפרי הגבול יכל להשאר לשלב השני שימלא את הזמן עד להשגת הסכמים מדיניים. שוב, כמו בדרום, מבלבלים את הצבא ע"י הצבת יעדים שהם יותר פוליטיים-תעמולה מאשר צבאיים. החזרת התושבים לצפון אינה יעד צבאי, מפני שהיא תלוייה באופן משמעותי במהלכים שאינם צבאיים. בסופו של דבר, יחזרו לבתיהם בצפון, אלו שאין להם אפשרויות אחרות. איך היעד הזה מתיחס לאיכות ולהצלחה של מהלכי צה"ל? אם חזרת התושבים תתעכב ותדשדש, יאמרו שצה"ל נכשל בהשגת יעדיו? שליטת צה"ל בכל דר' לבנון היתה משפרת בהרבה את הסיכוי להשגת הסכמים חדשים והפסקת אש בלבנון. הדרך היחידה להשיג את יציאת חזבאללה מדר' לבנון, לענ"ד, היא אם העניין הזה יהיה בבחינת אישור fait accompli. קשה לי לראות את החזבאללה מסכים לכך, כל עוד הוא יכול לסרב. אני מודה שזה קצת far fatched בנוסח איילנד ואהוד ברק, אבל אני חושב שאלמלא התגובה האוירית, איראן היה כולאת עצמה בעמדת ה"יתרון" שהשיגה ונמנעת מלהפריע לצה"ל במשימותיו בלבנון. אם המו"מ היה מתארך, ממילא האיראנים לא היו מסוגלים להתאפק לאורך זמן ופועלים באופן שהיה מאפשר לישראל להגיב. וזה כבר היה קורה אחרי הבחירות בארה"ב. כמאמר חז"ל, לא תמיד הדרך הקצרה היא הדרך הנכונה. לפעמים כדי להגיע אל הנחלה צריך להגיע דרך עבר הירדן ויריחו. אני מניח שכל זה לא קרה מפני שכפי שכתבתי ישראל היא צבא שיש לו מדינה. מוסדות הממשלה והכנסת הם לא יותר מלובי שנועד לסדר ל"נבחרים" סיגרים, שמפניות ונסיעות לחו"ל. מישהו זוכר מי הוא שר השיכון שאמור לשקם את מטולה וק"ש? במקום לחלק הוראות למפקדי צה"ל, מוטב היה לנציגי הציבור בצפון לעטות שטריימל וקפוטה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |