בתשובה לשוקי שמאל, 07/10/24 8:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ה. להמשיך לפגוע במה שמאיים עלינו בפועל ולקצץ את כנפיה של איראן (לבנון). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא מכיר, מומלץ לך לקרוא את shooting an elephant. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. או כפי שאומר האלמוני ''לא להגיב''. זו לגמרי אופציה רצינית וריאלית, למרות שתחושת הבטן אומרת שפאסיביות וישיבה על הכלים היא אפפעם לא דרך פעולה מומלצת. נדמה לי שהטיעון של להתמקד בזירת פעילות מרכזית בלבנון אינו פועל. אם ברצונך להמשיך לקצץ בכוחו של החזבאללה בלבנון ויש לך אפשרות לפגוע ביכולת של איראן להפריע לך בזאת (למשל ע''י פגיעה במערכות הטילים וההגנ''א שלה), הרי שזו דפ''א עדיפה. עוד ברצוני להוסיף, שהעובדה שמצב היחסים המדיניים עם ארה''ב מעולם לא היה גרוע יותר ונראה שהתיעוב כלפי נתניהו התפשט בכל המערכת הפוליטית בארה''ב, באופן מוזר מחזקת את הרציונל של תקיפת תשתיות כלכליות באיראן (נפט ותחבורה). עליית מחירי הנפט היא בעיה רצינית במערכת הבחירות של האריס-ביידן, אבל כך גם, הרפיסות והחיישנות של ארה''ב בזירה הבינלאומית. האיראנים, במה שנראה לי, כמהלך שלא נחשב עד הסוף, הזהירו שבכוונתם לתקוף מתקני דלק בסעודיה והמפרציות בתגובה לתקיפה ישראלית. אני חושב שארוע כזה רק יפעל לטובתנו בטווח הבינוני-ארוך. אני סבור שיש בתודעה הישראלית הערכת חסר של התמיכה הפנימית שיש באיראן למדיניות הדתית-תוקפנית שלה. אבל ללא ספק יש באיראן ציבור משמעותי שאינו מרוצה מן השלטון ופגיעה במצב הכלכלי עשוייה בהחלט לחזק אותו. אני לא מזלזל בנזק של הידרדרות נוספת במערכת קשרי הגומלין עם ארה''ב, אבל מלחמה אינה שייט תענוגות בים הסכנות. כמעט תמיד אתה צריך לשקלל ולאזן בין נזקים ואלטרנטיבות לא אופטימליות. יש כאן לדעתי מבחן נוסף למודל ההליוצנטרי (שאני מעדיף לקרוא לו סוליפסיסטי). האינטרס האישי של נתניהו, שלענ''ד, מנוגד לאינטרס של ישראל, הוא לא להחריף את היחסים עם ארה''ב. בינתיים, נרשמת העדפה ברורה של נתניהו להפעיל לחצים שמשפרים את מעמדו האישי במערכת היחסים, אבל לא תורמים למעמדה של ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן שהיה ניתן לצפייה מראש, ישראל בחרה באופציה שממזערת את ההתנגדות לה. נראה שהמחשבה האיסטרטגית בישראל מטלטלת בין רעיונות אפויים למחצה בנוסח איילנד לבין הליכה בדרך הקלה והצפוייה ביותר. לא פלא לכן שבד"כ נבחרת הדרך השנייה. האם בשלב זה נראה כי האופציה החמישית שלך, היא זו שהיתה ה"נכונה"? כפי שכתב הפונז, סבך האינטרסים כאן כל כך סבוך וגבולי שספק אם יש הצדקה לקביעות נחרצות בעניין. עקביות והתמדה הם ערכים תורמים להצלחת תכניות מדיניות, בהסתייגות הקשה שזה נכון גם לתכניות שגויות מלכתחילה. דומה שבישראל אין יכולת להביט מעבר לפינה ולשלם את המחירים של איסטרטגיות שהן פחות אטרקטיביות בטווח הקצר, אבל צופנות הבטחה גדולה יותר בטווח הרחוק. יתכן שזה המקרה גם כאן. אם ישראל היתה מתמקדת ביעד של שינוי שיווי המשקל בלבנון לרעת החזבאללה, קריא הגעה למצב חדש שיצמצם את אפשרויות הפעולה של חזבאללה, כנראה שהאופציה החמישית (להניח לאיראן לעת עתה) היא ה"נכונה". במהלך שחוזר בדיוק על מה שקרה בעזה, נראה כי ישראל דבקה באלגוריתם של בחירת המהלך המיטבי בכל רגע ורגע מבלי להביט קדימה ולתעדף מהלכים עם רווחים בעתיד היותר רחוק. כנראה כדי להבטיח תוצאות ולצמצם אבידות, ישראל בחרה בריכוז הכוח נגד רצועת הגבול בדר' לבנון (2-4 ק"מ), בדיוק כפי שבחרה בריכוז הכח מול צפ' הרצועה. האינטואיציה שלי אומרת שאיסטרטגיה עדיפה היא תפישת שטח מהירה עד הליטני ובואכה צור. טיהור כפרי הגבול יכל להשאר לשלב השני שימלא את הזמן עד להשגת הסכמים מדיניים. שוב, כמו בדרום, מבלבלים את הצבא ע"י הצבת יעדים שהם יותר פוליטיים-תעמולה מאשר צבאיים. החזרת התושבים לצפון אינה יעד צבאי, מפני שהיא תלוייה באופן משמעותי במהלכים שאינם צבאיים. בסופו של דבר, יחזרו לבתיהם בצפון, אלו שאין להם אפשרויות אחרות. איך היעד הזה מתיחס לאיכות ולהצלחה של מהלכי צה"ל? אם חזרת התושבים תתעכב ותדשדש, יאמרו שצה"ל נכשל בהשגת יעדיו? שליטת צה"ל בכל דר' לבנון היתה משפרת בהרבה את הסיכוי להשגת הסכמים חדשים והפסקת אש בלבנון. הדרך היחידה להשיג את יציאת חזבאללה מדר' לבנון, לענ"ד, היא אם העניין הזה יהיה בבחינת אישור fait accompli. קשה לי לראות את החזבאללה מסכים לכך, כל עוד הוא יכול לסרב. אני מודה שזה קצת far fatched בנוסח איילנד ואהוד ברק, אבל אני חושב שאלמלא התגובה האוירית, איראן היה כולאת עצמה בעמדת ה"יתרון" שהשיגה ונמנעת מלהפריע לצה"ל במשימותיו בלבנון. אם המו"מ היה מתארך, ממילא האיראנים לא היו מסוגלים להתאפק לאורך זמן ופועלים באופן שהיה מאפשר לישראל להגיב. וזה כבר היה קורה אחרי הבחירות בארה"ב. כמאמר חז"ל, לא תמיד הדרך הקצרה היא הדרך הנכונה. לפעמים כדי להגיע אל הנחלה צריך להגיע דרך עבר הירדן ויריחו. אני מניח שכל זה לא קרה מפני שכפי שכתבתי ישראל היא צבא שיש לו מדינה. מוסדות הממשלה והכנסת הם לא יותר מלובי שנועד לסדר ל"נבחרים" סיגרים, שמפניות ונסיעות לחו"ל. מישהו זוכר מי הוא שר השיכון שאמור לשקם את מטולה וק"ש? במקום לחלק הוראות למפקדי צה"ל, מוטב היה לנציגי הציבור בצפון לעטות שטריימל וקפוטה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |