בתשובה לצפריר כהן, 07/10/24 10:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון. או כפי שאומר האלמוני ''לא להגיב''. זו לגמרי אופציה רצינית וריאלית, למרות שתחושת הבטן אומרת שפאסיביות וישיבה על הכלים היא אפפעם לא דרך פעולה מומלצת. נדמה לי שהטיעון של להתמקד בזירת פעילות מרכזית בלבנון אינו פועל. אם ברצונך להמשיך לקצץ בכוחו של החזבאללה בלבנון ויש לך אפשרות לפגוע ביכולת של איראן להפריע לך בזאת (למשל ע''י פגיעה במערכות הטילים וההגנ''א שלה), הרי שזו דפ''א עדיפה. עוד ברצוני להוסיף, שהעובדה שמצב היחסים המדיניים עם ארה''ב מעולם לא היה גרוע יותר ונראה שהתיעוב כלפי נתניהו התפשט בכל המערכת הפוליטית בארה''ב, באופן מוזר מחזקת את הרציונל של תקיפת תשתיות כלכליות באיראן (נפט ותחבורה). עליית מחירי הנפט היא בעיה רצינית במערכת הבחירות של האריס-ביידן, אבל כך גם, הרפיסות והחיישנות של ארה''ב בזירה הבינלאומית. האיראנים, במה שנראה לי, כמהלך שלא נחשב עד הסוף, הזהירו שבכוונתם לתקוף מתקני דלק בסעודיה והמפרציות בתגובה לתקיפה ישראלית. אני חושב שארוע כזה רק יפעל לטובתנו בטווח הבינוני-ארוך. אני סבור שיש בתודעה הישראלית הערכת חסר של התמיכה הפנימית שיש באיראן למדיניות הדתית-תוקפנית שלה. אבל ללא ספק יש באיראן ציבור משמעותי שאינו מרוצה מן השלטון ופגיעה במצב הכלכלי עשוייה בהחלט לחזק אותו. אני לא מזלזל בנזק של הידרדרות נוספת במערכת קשרי הגומלין עם ארה''ב, אבל מלחמה אינה שייט תענוגות בים הסכנות. כמעט תמיד אתה צריך לשקלל ולאזן בין נזקים ואלטרנטיבות לא אופטימליות. יש כאן לדעתי מבחן נוסף למודל ההליוצנטרי (שאני מעדיף לקרוא לו סוליפסיסטי). האינטרס האישי של נתניהו, שלענ''ד, מנוגד לאינטרס של ישראל, הוא לא להחריף את היחסים עם ארה''ב. בינתיים, נרשמת העדפה ברורה של נתניהו להפעיל לחצים שמשפרים את מעמדו האישי במערכת היחסים, אבל לא תורמים למעמדה של ישראל. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |