|
||||
|
||||
בתור "ימין קיצוני", עלי לציין שלמרות המכה הקשה, והרגשת אובדן אולי אחרון הפוליטיקאים שהביעו בדרך כלל את דעותיי, ובצורה רהוטה, עדיין מקרה כמו "הדולפינריום", או אפילו ירי על מכונית שבתוכה משפחה עם שלושה ילדים מאחור, גורם לי להרבה יותר זעם ורצון להשיב מכה, מאשר המקרה הנוכחי, שבו הזעם שלי מופנה בעיקר לעבר רשויות הבטחת האישים. לכן תמוהים בעיניי דבריו של שריד בכנסת, כאילו רק עכשיו הגיעה זמנה של הרשות הפלשתינית לפעול לעצירת הרציחות. מה שהיה עד עכשיו לא היה סיבה מספקת בשבילה לפעול כך ? אני לא צופה שינוי דרמטי בעקבות האירוע. יש לנו ראש ממשלה גנרל שאין לו מדיניות, שמחפש מישהו שייתן לו את המשימה, ונותן המשימה יישאר מיודענו פרס. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש. אגב, היה מעניין לשמוע את דבריהם של חברי הכנסת הערביים שהדגישו את הידידות האישית שיכלו לפתח עם מנהיג "הימין הקיצוני". חבל שהעניין הזה לא הובלט עד כה בגלל המגמה לשמור על הצימוד שנהוג לעשות בין דעות ימניות וגזענות. |
|
||||
|
||||
מסכים לחלוטין ! |
|
||||
|
||||
הדעות של גנדי, מה לעשות, היו גזעניות. זה לא שולל יחסי עבודה נעימים בין ח"כים ערביים לבינו. יותר מכך - מה ציפית שהם יגידו עליו? שהם שנאו אותו? |
|
||||
|
||||
דעות גזעניות נגד ערבים - יחסי עבודה נעימים בין ח"כים ערביים לבינו ??? אנחנו מדברים על אותה הכנסת ? הכנסת בישראל ? |
|
||||
|
||||
אולי זה יפליא אותך, אבל חברי כנסת לא בהכרח לוקחים את דעותיהם הפוליטיות למזנון. אנשים מסוגלים גם לראות את האחר כאדם, ולא כמכלול הדעות הפוליטיות שהוא מביע. |
|
||||
|
||||
עייןבמילון. גזענות היא השקפה שבני גזע אחר הם נחותים. מתוך הגדרה מי שהוא גזען אינו יכול להיות חברו של בן הגזע הנחות. זה הבסיס לכל חוקי הגזע הנאציים. מה היו הדעות הגזעניות של רחבעם זאבי ז"ל ? |
|
||||
|
||||
למה? יש לי כלבה וחתול ואני מיודד איתם. בכל מקרה, דווקא האבחנה של דובי מאוד מצאה חן בעיני - ואני חושב שאפשר להיות חבר של מישהו שנחות ממך (והמהדרין יוסיפו "רק". עצוב, אבל אנשים זה די דרעק). |
|
||||
|
||||
הצלחת ''לסדר'' אותי, בדוגמת הידידות עם בעלי החיים. לכן אני חוזר בי מהמשפט הכללי שקבעתי. (בכלל משפטים כללים , וירידה מהכלל אל הפרט הם מסוכנים בדיונים מהסוג שאנו דנים בהם). אבל בכל זאת, כמי שעקב אחרי גנדי הרבה זמן התרשמתי שמעולם לא התייחס לערבים כגזע נחות מאתנו. מעולם לא יכולת לשמוע מפיו ביטוי שמגדיר את כלל הגזע הערבי כנחות. היו לו ביניהם ידידים בדואים רבים ששרתו בצבא, לחלק אחר מהם התייחס כאויבים, לפעמים דיבר על צורת מלחמתם הבלתי נאותה והאופן שצריך לטפל בה. ביטויים מעליבים שמצביעים על הסתכלות מגבוה כלפיהם מעולם לא שמעתי מפיו. |
|
||||
|
||||
מה, תמיד לגזענים מפורסמים היו "היהודי שלו", "השחור שלו", "הערבי שלו"... כל היתר הם: רוצחי-ילדים, מרעילי-בארות, סרטן ועוד - אבל אלה שהוא מכיר אישית הם "לא כאלה", הם "בסדר, שונים"... אבל עדיין, הם מוסיפים להחזיק בדעות גזעניות כלפי כל השאר. בעיניהם, אין כאן סתירה. |
|
||||
|
||||
מי היה "היהודי" של היטלר ? מי היה "היהודי" של אייכמן ? אם לא תמצא כזה ציין לפחות כמה שמות של "גזענים מפורסמים" שהיה להם "יהודי", כדי שנדע על מה אתה מדבר. |
|
||||
|
||||
רעיון הטרנספר אינו רעיון גזעני מיסודו. כלומר, יתכן ואדם זה או אחר יתמוך בטרנספר ממניעים גזעניים, אבל מעולם לא שמעתי את גנדי משתמש בנימוקים כאלו. אולי תוכל להביא דוגמא להתבטאות (או מעשה) גזענית של גנדי? |
|
||||
|
||||
תאר לעצמך שאני אכתוב כאן: "הדעות של דובי קננגיסר, 'מה לעשות' גזעניות", אתה תגיב מיד: "לאילו מדבריי אתה מתכוון ?", יעברו יום, ויומיים, ואני לא אשיב. הבן את תחושתי. ה "מה לעשות" הזה, יעני גזירת גורל היא, שאינה דורשת כל הבהרה נוספת והמשך דיון, הוא ממש מעצבן. אני רוצה לתת לך דוגמה למה שבעיני הוא התבטאות גזענית. איני יכול לשכוח התבטאות של קרובת משפחה שלי, ילידת קיבוץ ותומכת נלהבת בהסכמי אוסלו, שתוך כדי ויכוח עליהם לפני כמה שנים אמרה לי: "למה אנחנו צריכים אצלנו את כל הערבים "המסריחים" האלה ?" המשפט שכלל את הכנוי המעליב, שממש גרם לי באותו רגע תחושה בלתי נעימה (יש כאן איזה "אייל אלמוני" שאומר לעצמו תוך כדי קריאת הדברים: בטח. בטח.), מבטא בעיני גזענות. זו דוגמה שמראה שמניעים גזעניים יכולים לתמוך דווקא בהשקפות "נאורות". הדוגמה שהבאתי מבליטה את מה שרציתי לציין בדמותו של גנדי. מפיו לא היו יכולים להיפלט דברים כאלה, כי הוא לא הרגיש כך. |
|
||||
|
||||
רבים מתומכי הסכמי אוסלו הם גזענים, שכל חפצם הוא להעביר את הערבים "החוצה מכאן", ושהיו תומכים בטרנספר אלמלא היה הדבר "בלתי-מקובל בעולם". ואגב: לרוב אלה אשכנזים - השונאים גם את ה"יהודים המזרחיים האלה, אויש, הם ממש מזכירים את הערבים!" ציבור קשה לנו, מה יש לומר... נחוש להרוס גם את הבית השלישי, כשם שהרס את קודמיו. בשנאת-חינם. כעת - עקב העובדה, שנשבר לי כבר מההתמכרות לרשת, החלטתי להתנתק - כתובתי למכתבים היא: דניאל קלטי, ת"ד 1793, רחובות 76117 - צרו קשר! בין אם לפעילות משותפת, או לויכוח *תרבותי* - אשמח לשמוע מיתר הכותבים כאן!! שלכם, דני. |
|
||||
|
||||
שוב נשבר לך? כבר נתת לנו את הכתובת שלך למעוניינים. מישהו היה מספיק נואש כדי ליצור קשר? הנה אחת הפעמים הקודמות שבהן נשבר לך מאיתנו. |
|
||||
|
||||
זה מדהים, לי היה תא דואר עם מספר די דומה, רק בעיר אחרת. |
|
||||
|
||||
מה מדהים ב"מספר די דומה"? תא הדואר שלי כולל בדיוק את אותן ספרות, בסדר שונה, ואין זה מדהים אותי כלל. אנו נתקלים במספר עצום של ספרות בחיי היום-יום. מדי פעם הן מתגבשות לצירוף שנראה לא-אקראי, אך הוא בכל זאת אקראי. |
|
||||
|
||||
אתה רוצה להגיד לי שזה שלי היה ת.ד. 1763 ושלו היה 1793, ושלך באותן ספרות זה לא מדהים? הסיכויים לכך בטח לא גבוהים במיוחד. אני לא רוצה להגיד שיש כאן משהו מיסטי, כי אני לא בטוח בכך, אבל אני לא פוסל את האפשרות... |
|
||||
|
||||
כן, זה מה שאני רוצה לומר. הסיכוי האפריורי לכך שלך, למר קלטי ולי יהיה מספר ת.ד. שיכיל את אותן ספרות הוא נמוך מאד. הסיכוי לכך שלעולם לא יפגשו אנשים שיש להם ספרות זהות בחלק כלשהו שמאפיין את חייהם (לדוגמא: מספר דרכון) הוא אפסי. זה עתה נתקלת בדוגמא כזו, אמנם לא מושלמת, משום שהספרות אינן זהות בדיוק. בנוסף, קח בחשבון שהמספר היה נראה לך "די דומה" אם מספר תא הדואר שלך היה 2793, 4793 או 17930. מספר אפשרויות ה"די דומה" הוא גדול. ולבסוף - אציין שביישובים בסדר גודל בינוני, יש ריכוז גבוה יחסית של מספרי תיבות דואר שספרתם השמאלית נמוכה. |
|
||||
|
||||
ואיך אתה מסביר את זה שההפרש בגימטריה של שמות המשפחה שלי ושל דניאל קלטי הוא בדיוק כמו ההפרש במספרי תיבות הדואר? תודה שיש לפעמים צירופי מקרים שמשנים את החיים טוטאלית, לא? אז זה צירוף מקרים קטן שמצביע על משהו קטן. פעם נפגשתי עם מישהו ברכבת, והוא היה חבר מאוד טוב שלי כמה שנים, ואחר כך גילינו שנולדנו בהפרש של שנה חודש ויום בלוח העברי בדיוק, זה כבר רמז יותר גדול, אבל אסור להתעלם מהרמזים הקטנים... אה, הנה עוד דבר. השמות הפרטיים של שלושתינו נגמרים בל', שהיא שלושים בגימטריה, שזה ההפרש. עוד צירוף מקרים, בטח תגיד לי. |
|
||||
|
||||
לעומת זאת, האותיות הראשונות בשמות שלנו הן שונות לחלוטין (הנחה: שם פרטי 'אייל', שם משפחה 'אלמוני'). טוב, אבל זה סתם צירוף מקרים. אם החבר שפגשת ברכבת היה נולד בתאריך ההולדת שלך, זה גם היה "מעיד על משהו" (כמו שנה, חודש ויום. אגב - מהו אותו 'משהו' שעליו זה מעיד?) אם תיקח קבוצה של 30 בני אדם שהתקבצו באקראי, רוב הסיכויים ששניים מהם חולקים את אותו יום הולדת. |
|
||||
|
||||
קודם כל זה לא נכון, בכל המסגרות שהייתי בהן (צבא, בית ספר, עבודה) לא היה לאף אחד את אותו יום הולדת כמו שלי. רוב הסיכויים, אתה אומר, כמה זה יוצא, אתה בכלל יודע? אוקי אבל אני חושב שאם משהו שהיו לו הרבה סיכויים לקרות קורה, זה רמז קטן, ומשהו עם מעט סיכויים, זה רמז גדול. וחבל שאתה לא יודע גימטריה, אלמוני זה לא שלושים פחות מקלטי. |
|
||||
|
||||
בחייך, זה לא אומר כלום... קח אותי לדוגמה, אתמול היה לי יום הולדת (דיר באלאק אם אף-אחד לא רושם לי מזל טוב) ובדיוק בתאריך שלי אני מכיר עוד אחד עם אותו התאריך, והיום (ה-19) יש יום הולדת ל-2 חברים טובים שלי, ידידה שלי, ועוד אחד שהיכרתי לפני כמה ימים... אפשר לחשוב שזהו יותר מצירוף מקרים, אבל אם תחשוב על כל האנשים שאנו מכירים וביום ההולדת שלהם אין אחר שאנו מכירים עם אותו התאריך אתה תגיע להרבה יותר אנשים... רוצה לומר, אנשים מטבעם זוכרים במיוחד את היוצאי-דופן, וצירופי המקרים המיוחדים, אך נוטים להתעלם או לשכוח מהמקרים הרגילים... אם תחשב סטטיסטית את הסיכויים שמקרים אלו יתרחשו אתה תבחין כי אין זה "מוזר" שדברים אלו קורים, אלא זה היה מוזר אם הם לא היו קורים. |
|
||||
|
||||
(שלא תגיד שלא מתייחסים אליך יפה)... |
|
||||
|
||||
"קודם כל זה לא נכון". לאיזה מהמשפטים שלי אתה מתייחס? בכל המסגרות שהיית בהן אתה בטוח שלא היה לאף אחד יום הולדת זהה לשלך? מדהים. לא ידעתי שבצה"ל יש תאריך שבו חוגג יום הולדת רק חייל אחד. אגב, לא דיברתי על הסיכוי שמישהו יחגוג יום הולדת יחד איתך. אמרתי שבקבוצה של 30 איש, רוב הסיכויים ששניים מתוכם חוגגים יום הולדת באותו תאריך. לאו דווקא אתה. אם חישבתי נכון, הסיכוי לכך שבקבוצה אקראית של 30 איש יהיו שניים שחוגגים יום הולדת באותו תאריך הוא % 70.63. יתכן ששגיתי בחישוב, משום שזה אינו מקצועי. מהו הסיכוי כפי שאתה מחשב אותו? תנסה בגימטריה. |
|
||||
|
||||
יונג קבע מונח "synchronicity" לצירופי מקרים משמעותיים בחיים (כאלה שמובילים אותך לדרך חדשה למשל). לי קורים די הרבה צירופי מקרים, אבל לא סינכרוניסיטיז. סתם צירופים שמעבר למוזרות שבעצם התרחשותם אין בהם שום דבר משמעותי, או משנה חיים. דוגמה- בעלי ובעלה של אחותי נולדו באותו יום /ממש/ (כלומר, אותו יום, חודש, ושנה. אבל בארצות שונות). להבהרה-כשפגשתי את בעלי הדבר האחרון שעניין אותי היה תאריך יום ההולדת שלו, ואני לא חושבת שהייתי מודעת בכלל לתאריך יום ההולדת של גיסי. מה זה אומר? כנראה לא כלום. אבל זה קיים, וזה נחמד. |
|
||||
|
||||
ולעומת יונג, אני חושב שיש עקרון מעניין ומרתק יותר על פיו כדאי לפעול - Serendipity |
|
||||
|
||||
כלומר "צירוף מקרים ממוזל" לעומת "צירוף מקרים מסתורי"? אתה מחליף את המסתוריות במזל? הממ... |
|
||||
|
||||
לא מזל אלא אקראיות. לא צרוף מקרים אלא פרוש לאחר מעשה. |
|
||||
|
||||
אז זהו ש"סרנדיפיטי" הוא צירוף מקרים /טוב/- אתה שואל את עצמך משהו, שנייה אחרי זה פותח טלויזיה ומישהו שם עונה על השאלה, וכו'. אם זה קורה הרבה פעמים (ולי זה אכן קרה די הרבה) המלה "אקראיות" כבר לא מספיקה לתיאור התופעה וצריך מונח אחר. הוראס וולפול כתב למישהו שהוא המציא את המונח "סרנדיפיטי" לאחר שקרא אגדה בשם "שלושת הנסיכים מסרנדיפ" שבמהלכה קרו לנסיכים כל הזמן דברים טובים במקרה. (סרנדיפ היא שם עתיק לציילון). בכל מקרה נדמה לי שיונג התכוון למשהו ברמת משמעות אחרת לגמרי, אך אני עוד צריכה לחשוב על זה. |
|
||||
|
||||
וולפול לא ייחס משמעותיות כלשהי לתופעת צירופי המקרים, אבל הכיר בקיומה. האם זה מתאר את עמדתך? אם כן, האם יש לך הסבר לתופעה? |
|
||||
|
||||
המקרה הקלאסי של serendipity הוא כמובן שאול שהלך לחפש אותנות ומצא מלוכה. אולם רק בפירוש דתי ניתן להביא סיבה מלכתחילה לאירוע האקראי הזה. למשל הפרוש שבו "בעל הסיבות" סידר את הענינים כך שגרם לאתונות ללכת לאיבוד, גרם לקיש האב לבקש משאול ללכת לחפשם (פרשן אחד אומר שבד"כ היה שולח את העבדים) ואירגן את הענינים כך ששאול יגיע לבסוף לשמואל ומשם הסיפור ידוע. אולם בהסתכלות א-דתית, האם אפשר למצוא סיבה אפריורית לצרוף מיקרים? הרי אנחנו יודעים שזה היה צרוף מקרים רק בדיעבד, אחרי שהמקרים כבר ארעו. לכן נראה לי שכל ההסברים מהסוג הזה נשארים בתחום האסתטיקה - הסבר מאד יפה (בדומה להסבר האטימולוגי שהבאת) שלא ניתן להקיש ממנו שום דבר לעתיד. |
|
||||
|
||||
Serendipity seems to be just another name for the theological concept of Grace
In catholicism Divine grace is associated with mother Mary Yet it is deeply rooted from asncient times and accross cultures with events induced by the white Goddess the mother of all inspiration See for example white goddess themes such as When I am in a time of trouble mother Mary comes to me Tell me words of wisdom, let it be Or in Hebrew poetry and literature, loyal lovers of the white Goddess are Nathan Alterman and Alexander Pen where Nathan Zach or Avidan are her opponents |
|
||||
|
||||
Or rather David Avidan betrayed the White Goddess in his later years, which inevitably led to the sisyphian
nature, the effortful non flowing and uninspired charachter of his late "art"; and to development of time-chased sensationism and paranoid features at the night of his life |
|
||||
|
||||
המשוואה חסד/Grace = מקרה אקראי/Serendipity אכן מעניינת. אם המדע הנוכחי שולל או לפחות שם בשולי השוליים את אפשרות קיומם של כוחות שלא מוגדרים באופן מטריאליסטי, הרי מידות החסד והאקראיות מציגים התערבות א-מטריאליסטית בזרימה הקוזאלית והבלתי פוסקת של חומר. מי היה המדען שטען - אם נוכל לדעת מיקומו של כל אטום בזמן המפץ הגדול נוכל לדעת מה יקרה בעתיד, שכן העתיד לא היה עתיד אלא פשוט התממשות סדרה של פונקציות מתמטיות. הכנסת אלמנט החסד החיצוני המתערב במערכת הפיזיקאלית שלנו וגורם לשינויה, מזכיר את השאלה הגדולה - האם יש רצון חופשי. שככזה הוא דורש, כמו החסד וכמו הפנומנה של Serendipity קפיצה רנדומלית מוחלטת, בהתערבות שמחוץ למערכת. רצון חופשי, חסד ומקריות אינם מתיישבים עם המודלים הקוזאליים של סיבה ומסובב. אולם, נראה שגם כאן היהדות הבטיחה את עצמה, כמו משקיע בורסאי נבון שמבצע גידור Hedge. מעשה הנס כביכול הוא מראה פני ההשגחה, אך למעשה הוא חלק מאותו מסלול קבוע מראש, אמנם אלטרנטיבי, שהתגלגלותו והתפתחותו בעיניים מדעיות מודרניות, אינו נוגד את, נניח, חוק שימור האנרגיה. כך נשארת הנצרות עם עקרון החסד הנתון לליגלוגם האפשרי של מדענים, ואילו היהדות-מנכסת-כל יוצאת נקייה, משום פיקחותה למתוח את עקרון האד-הוקיות הפופראיאני עד למקסימום. |
|
||||
|
||||
וציילון הוא שמה הקודם של סרי-לנקה. |
|
||||
|
||||
מעבר לשאלה אם יש או אין "משהו" מאחורי צירופי מקרים, מעניין לשאול עד כמה החשיבה שלנו מבוססת עליהם. נדמה לי שהמוח הוא בעיקר "צייד של מקרים" - מעצם העובדה שכל צירוף מקרים בלתי מוכר מעלה באדם (וגם בחיות) שאלה לחקירה. מבחינה אבולוציונית, אם נראה את האדם הקדמון כחיה שלומדת ומעצבת את סביבתה מבלי להיות מודעת לחוקי הפיזיקה, אפשר להראות שמתוך מעקב קשוב לצירופי המקרים שמסביב נוצרת אצלה הבנה של העולם ויכולת לחזות אותו. למשל: אירוע א': תפוח נצפה כשהוא מתנתק ממקומו על העץ אירוע ב': התפוח נצפה כשהוא מונח על הארץ אירוע ג' (ביום אחר): תפוח אחר מתנתק ממקומו על העץ אירוע ד': גם התפוח השני נצפה כשהוא על הארץ והאדם שואל את עצמו: האם זהו צירוף מקרים ששני התפוחים סיימו את דרכם על האדמה (ולא, נניח, שאחד מהם נפל מטה בעוד האחר עף מעדנות אל עבר השמש השוקעת)? השאלה לא חייבת להיות מילולית. המוח רושם באופן אוטומטי את העובדה שאחרי אירוע א' קרה אירוע ב' (בשתי הזדמנויות שונות) ומשתמש בה בעתיד לצורך חיזוי. בעתיד, כאשר יתנתק תפוח מן העץ כבר יראה האדם בעיני רוחו את התפוח כשהוא בדרכו לאדמה ויוכל, למשל, לנוע לקראתו מראש ולתפוס אותו בטרם יתרסק. המנגנון המנטלי שמתעמק בצירופי המקרים המעניינים - ומתעלם מן הלא-צירופים - הוא כל כך בסיסי, כל כך מועיל אבולוציונית וכל כך מהנה אינטלקטואלית שאין פלא שהוא מעורר תחושות כמעט מיסטיות אצל הרבה אנשים. אולי כל מה שאנחנו קוראים היום "עובדות" היו פעם סתם צירופי מקרים. |
|
||||
|
||||
מה שאמרת מעניין ביותר. ואם יורשה לי לקחת את זה קצת הלאה- המוח הוא יותר מ''צייד מקרים''. תשומת הלב של כל יצור חי מתמקדת באופן טבעי על תנועה, או שינוי, לעומת מצב או תמונה סטטיים. וכשיש תנועה או שינוי המוח תמיד מחפש בהם תבניות, או סדר. הצורך הנפשי הזה במציאת ''סדר'' אולי נובע מצרכים אבולוציוניים כמו שהצעת, ואולי ממשהו בסיסי יותר- אולי המוח פשוט לא יכול להתייחס למשהו חסר צורה. קראתי פעם על ניסוי שנערך, שבו השמיעו לתינוקות רכים מוסיקה קלאסית, ומוסיקה מודרנית, כדי לבחון את טענת המודרניסטים שהכול עניין של הרגל... התוצאה היתה שכשהושמעה המוסיקה הקלאסית התינוקות שמו לב אליה (הפסיקו פעולות אחרות והקשיבו). ואילו כשהושמעה המוסיקה המודרנית (שבד''כ אין בה תבניות קלות-להבחנה) הם לא שמו לב אליה- הם הרימו ראש לרגע לקראת ה''רעש'' החדש, ואח''כ חזרו לפעולותיהם האחרות, כאילו מדובר ברעש מהרחוב למשל. אני לא זוכרת איפה קראתי זאת. אבל אם מישהו מכיר את הנסוי הזה ויוכל להזכיר לי אשמח מאוד. החיפוש אחר תבניות מתבטא גם ב''מציאת'' צורות בעננים, דמיון דמויות ב''קבוצות'' כוכבים, ובהרבה פעולות אחרות שהן לפחות לכאורה חולמניות, ובלי תכלית אבולוציונית מיידית. |
|
||||
|
||||
אסתי, נראה לי שיש משהו בדבריך, אבל הוא לא מושלם. ראשית צריך להפסיק את השימוש במטבעות הלשון דוגמת ''הצורך הנפשי'' משום הבעיתיות העצומה הכרוכה במושג הזה, שכיום רק מדענים איזוטריים ואנשי דת מרכזיים דוגלים בו. הרעיון של תפיסה בתבניות קורה מן הסתם במוח אבל רק עבור מה שקרוי תפיסה פנומנולוגית, היינו תפיסה חושית. אבל צריך לסייג ולשאול היכן קיימות אותן תבניות, באובייקטים שבחוץ או בפרוש שבפנים. אבל ישנן תפיסות שאינן נובעות מתכונות פיזיקליות - נפח בחלל - או מתמטיות - גאומטריה, מה שדקארט קרא לו רקס אקסטנסה - הדברים המתפשטים ותופשים מקום. תפיסות קוגניטיביות אינן תפיסות כמותיות-ממוספרות אלא תפיסות של סינתזה, למשל וירוס הוא הגורם למחלה. השאלה היא אם צורות העננים הם חלק מהענן או אופן תפיסתנו את הענן. אין משולשים בטבע אלא ישנם דברים בעלי שלשה צלעות, אם נדקדק בהבחנה. |
|
||||
|
||||
התבניות שאנשים מוצאים בעננים או בכוכבים הן בפירוש בעין המתבונן בלבד (אף אחת מהקונסטלציות של גלגל המזלות לא מזכירה את היצור שאותו היא אמורה לייצג). אבל האם כל התבניות הן פירוש בלבד? אם כך, למה חוקי הטבע שהאדם גילה/המציא- פועלים? חוקי הפיזיקה, חוקי הביולוגיה... כל ההמצאות הטכנולוגיות והרפואיות מבוססות עליהם. ובד"כ פועלות. בניגוד לתחום כמו אסטרולוגיה, שפשוט לא עובד. ולכן ברור שזו תבנית מדומה. לגבי ה"בעיתיות העצומה" שכרוכה במושג הנפש- מה בעצם הבעיה? גם מטריאליסט מובהק יודה שיש באדם משהו שנקרא "מחשבות" ועוד משהו שנקרא "רגשות". גם אם הם תוצר של הגוף בלבד, הם אינם גופניים בעצמם. וכאן נכנס לשימוש מושג הנפש.זה מושג שאינו מכיל בתוכו שום הנחה סמויה "דתית". [זאת בניגוד למושג "נשמה" שאכן נכנס למישור המטאפיזי שאתה כל כך לא אוהב (כנראה)]. |
|
||||
|
||||
The laws of nature that Man "invented" work, because otherwise they wouldn't be called laws. They are simply formalizations of the patterns people have perceived in nature.
|
|
||||
|
||||
הנה, עוד אדם שלקח מעבדה בפיסיקה 1, וחושב שהוא דוקטור לפילוסופיה של המדע. |
|
||||
|
||||
I did not take a Physics lab 1. Therefore, I am not an example of someone who took Physics lab 1, and what you just wrote has nothing to do with reality. So there.
Now, silly boy's games may be fine and dandy, but I don't think that they are appropriate for any kind of self-respecting forum. If I can understand how terse and offensive messages, no matter how justified, can cause a discussion to deteriorate, I don't see why you can't. I'm certainly no remarkable genius, however some people may interpret my grade-sheet, with low self-esteem affecting their judgement. |
|
||||
|
||||
פסקה ראשונה: הנה, עוד אדם שאפילו לא לקח מעבדה בפיסיקה 1, וחושב שהוא דוקטור לפילוסופיה של המדע. פסקה שניה: כנראה שצריך לרענן את זכרונך - מפתיע, בהתחשב בגיליון הציונים שלך. דיון 692 אבהיר כי אתה מוזמן לספק לנו את תובנותיך הלא מקצועיות, לי אין שום בעיה - לא אני הוא שכתב את התגובה המקורית. ולמה עכשיו אתה כותב באנגלית? |
|
||||
|
||||
התבניות המסויימות האלה נקראות "חוקי טבע" מפני שהן עובדות. (ולא כמו שאמרת). אבל למה הן עובדות? (לעומת תבניות אחרות, שלא זכו לשם "חוקי טבע" בדיוק מפני שהן לא עובדות). |
|
||||
|
||||
אכן כך. (בעל תואר שני + כמעט שלישי בפיסיקה) |
|
||||
|
||||
אז למה זה עובד?! (גנון בפיזיקה). |
|
||||
|
||||
ראשית, אני מתנצל על ציון השכלתי, אבל האייל האלמוני הביא לי ת'סעיף. בכל מקרה, אין אני חסין מאמירת שטויות, כפי שאני מדגים לא פעם... לגופו של עניין, אפשר להתייחס לשתי שאלות: 1) איך נקבעים החוקים וכיצד "נאכפים" הם על הטבע החומרי. 2) מה הקשר בין החוקים הנתפסים על ידנו לחוקי הטבע ה"אמיתיים". באשר ל(1), תשובתי דורשת הסכמה על מהות המתמטיקה, הכרה מסויימת של מהות החומר והspacetime, הסכמה על רמות של וודאות ובקיצור, לא מעט בירבורים החורגים מהפסטיז"ל הנ"ל. ולכן אדלג באלגנטיות ל(2). מסיבות אבולוציוניות טהורות, על תפיסת החוקים בעינינו לעבור את מבחן המציאות באופן המאפשר שרידה. מי שהמציא חוקים מפרי דמיונו וגם נהג לפיהם, נכחד. זה עדיין לא אומר שמה שנתפס הוא האמת המלאה, אך בוודאי שאנו מנסים להתקרב אליה, כשהמבחן הוא מבחן השימוש בחוקים לייצור אוכל, כלי נשק, חיזור וכו', הכל תוך עלייה מתמדת בהתאמת החוקים הנתפסים לאילו השוררים בטבע, כדי לשפר את יתרוננו במאבק הקיום. אם זה אינו עונה, אשמח להבין טוב יותר את השאלה. |
|
||||
|
||||
ב- "מי שהמציא חוקים מפרי דמיונו, וגם נהג לפיהם, נכחד" – האם הכוונה לפרטים מתוך מין, מינים תבוניים (האדם וקודמיו/מקבילי-קודמיו בעץ האבולוציוני) או למינים ביולוגיים באופן כללי? |
|
||||
|
||||
הכוונה לפרטים. למשל, מי שהתייחס למים כאל חומר מוצק והילך עליהם, טבע ומת (או הפך למשיח הלמינגים). חשוב לומר כאן שמנגנון זיהוי החוקים הינו ברובו מולד אצל מינים לא מפותחים, לעומת מינים מפותחים יותר שם הוא מקבל רכיב נרכש שהולך וגדל עם המפותחות של המין ועד לקופי האדם והאדם, שם נוסף גם רכיב מודע ואף בר ניסוח של החוקים. זה מה שנראה לי. |
|
||||
|
||||
הבדיחה היתה על עצמי, לא עליך. גם אני לא אהבתי את הירידה על כליל. לגבי שאר דבריך אני רוצה לקחת את הזמן ולהתרכז. המשך יבוא. (אולי). |
|
||||
|
||||
כן, זה בעצם עונה על השאלה אם (כמו שאמרת)לא רוצים לחרוג מהפסטיז"ל (מאברוק!) אבל עולות שאלות אחרות... ויש לי הרגשה (גם מדברים קודמים שלך ברחבי האייל) שאתה מחונן ביכולת להסביר דברים מסובכים כך שגם ילד או הדיוט יבינם (בעיניי, סימן היכר של מדען טוב!) ולכן, יום אחד אולי יופיע פה באייל מאמר-שאלה פרי מקלדתי שיבקש מאמר-הסבר על המון דברים אחרים. ראה הוזהרת! (אולי אפילו אתחנן בפני דובי שירשה לך לכתוב תחת שם העט שלך, אם זו תהיה הבעיה היחידה). נ.ב.פרשת "ואתחנן": דובי, מה שטוב לאחדהעם, שלומעליכם, ומיצפטל, טוב גם לאפופידס, לא? |
|
||||
|
||||
היכולת להסביר דברים מסובכים בצורה שגם ילדים יוכלו להבין אותם היא סימן היכר של מורה טוב ולא בהכרח של מדען טוב. |
|
||||
|
||||
אחת הבעיות עם מחמאות היא שהן עשויות להתפס ע''י המוחמא כמחייבות. ובכן, העניין הוא שלא תמיד אני בשיא צלילותי והתוצאות הן בהתאם. כך שלא כל דברי באייל (ומחוצה לו) חוכמה צרופה ונהירה הם, ויש לי דוגמאות רבות, בכתב. זהו, יצאתי מהלחץ. חוץ מזה, אל-נא תציקי לדובי, יש לו מספיק על הראש ואיני רוצה להיות חריג. תוכלי לפנות אלי באופן פרטי, כפי שאולי ראוי היה לעשות עם תשובה זו. אך השעה מאוחרת ושיקול הדעת מתערפל... |
|
||||
|
||||
תכתוב את המאמר האמור בשמך האמיתי וכך איש לא יידע שזה אתה. |
|
||||
|
||||
פסטיז"ל לא היה במקור המצאה של ישעיהו ליבוביץ? נדמה לי שכן, יחד עם "דיסכותל" ועם עוד כמה פנינים שכרגע אינני זוכר. |
|
||||
|
||||
אבל כבר היה כאן מאמר שנכתב בשם עט -- של ''רד פיש'' (אלא אם אני טועה וזהו שמו האמיתי). |
|
||||
|
||||
Okay, I'm going to make this very clear.
My original message to Mr. Meshulam was referring to the tendency of people with scientific knowledge in a specific field to assume that they are experts in every field of science, philosophy, and animal husbandry. The patronizing tone was originally Mr. Meshulam's. I never claimed to be any big hot-shot in anything. I am merely an Undergraduate in Computer Science, just like millions of people all around the world. I haven't even published any papers yet, and there is only one reference to my work in one specific conference paper draft, and there my work is shown as an example of the how cumbersome it is to reference code in Java. Imagine my embarassment. Great. Good for you that you have a Master's in Physics, and are close to concluding your Doctorate. Physics is quite an interesting subject, which I hope some day to acquaint myself more with. I'm sure it's been hard work. That, specifically, doesn't make you an authority on the philosophy of science, or on biology, or whichever. It does make you an authority in Physics and in basic scientific methods. I, for one, am not an authority on anything special at all, as far as I know. Agreed? |
|
||||
|
||||
ובכן, לטעמי, כל אחד רשאי להתבטא בכל נושא. כמובן, אם הוא עוסק או למד דבר מה והוא חושב שציון עובדה זו יקנה תוקף נוסף לדבריו, בנוסף על עצם תוכנם, רשאי הוא לעשות זאת. כשלעצמי, אני מעדיף לא פעם לשמוע את חשיבתם הרעננה והמשוחררת של אנשים מחוץ לתחום, על פני קיבעונם וכבליהם של המומחים לדבר. ואחרון חביב, לא אסיים את התואר. לאחר 4 שנות מחקר, עזבתי את האוניברסיטה, והמחקר שלי התפרסם בשלמותו, דבר שסלל את דרכי לסיום מהיר של התואר. ואולם, הייתי אז בעיצומו של דבר שנראה לי חשוב יותר, וויתרתי על הכבוד. |
|
||||
|
||||
גם לטעמי. כל שאמרתי הוא, שאני מתנגד לשימוש לא הגון בסמכויות לא רלוונטיות. למשל: "אני ביולוג ותיק, ולכן מדען ותיק, ולכן אני יודע הכי טוב על כל דבר מדעי, כולל פיסיקה של חלקיקים אלמנטריים." המם.. אני תוהה אם נוכל אי פעם לשמוע את הסיפור של האדם שויתר על הדוקטורט. נשמע מעניין. |
|
||||
|
||||
מהסוף. מטריאליסט מובהק האוחז בטענה האלימיניסטית טוען שצריך להפסיק להשתמש בשפה מנטלית. כל השיח הפסיכולוגי נובע מחוסר ידע והדבר היחידי שאותו יש לבדוק זה המוח. מה שנקרא "פסיכולוגיה עממית" מבוסס על כמה אלפי שנים של בורות והגיע הזמן שנפשיל את השרוולים ונתייחס לבעיה כמדענים. במושג מדענים מתכוונים כמובן למדע המערבי שהוא בעקרו נטורליסטי (בניגוד למיסטיקה) אם יש מחשבות ורגשות, היכן הם קיימים ומתרחשים אם לא במוח. כמו כן נראה לא שאת מערבבת במקצת את מושג המטאפיזיקה. בשיח המערבי אין פרוש מטאפיזיקה מיסטיקה, אלא מחקר על הפיזיקה. אם הפיזיקה למשל מדברת על אובייקטים, המטאפיזיקה מתארת מהו אובייקט, מהן התכונות העושות משהו לדבר בר חקירה. אין אני אוהב או לא-אוהב דבר מסוים, אבל אם רוצים לכרוך את מושג הנשמה בדיון, צריך להגדיר מהי, היכן היא, מהן תכונותיה וכיצד מתבצעת האינטראקציה בינה לבין החומר ממנו מורכב גופנו. אשר לשתי הפסקאות הראשונות, נראה לי שיש ביניהן סתירה. אם התבניות נמצאות בעין המתבונן, איך אפשר לגלות אותם - משמע נמצאות בחוץ? מה שעובד איננו חוקי הפיזיקה, משום שאילו רק מתארים יחסים קוזאליים בין אובייקטים. החוקים הללו הם אופן תפיסתנו את ההתנהלות הזו. אל תשכחי שכל אותם חוקים הם מעצם מהותם טנטיביים, קרי טובים עד שתמצא הפרכה או הסבר טוב יותר. שוב, אם חוקי הטבע הם בטבע ואנחנו מגלים אותם, אזי היכן בטבע נמצאים אותם חוקים, ומה הן תכונותיהן, אם אנחנו לא רוצים לערב ישויות על-טבעיות. מדוע אני שואל את זה? משום שכדי לתפוס משהו אותו משהו צריך שיהיו לו תכונות. |
|
||||
|
||||
מהאמצע. אין סתירה בין שתי הפסקאות הראשונות. אני עושה שם הבחנה בין תבניות שהן "בעין המתבונן" במובן ראייה סוביקטיבית- דמיון צורות בעננים, או בכתמים על הקיר, וכו' לבין תבניות שהן אוביקטיביות במובן שרבים שותפים לראייתם- כמו חוקי הטבע. כל התבניות האלה מתחילות ממשהו חיצוני, שיוצר תבנית במוח. אני שואלת אם /כל/ התבניות נמצאות /רק/ במוח. אם כך, למה חלק מהתבניות פועל בעולם החיצוני? וכדי לדייק- אוקיי, לא התבניות עצמן פועלות, אבל /ישומן/ פועל; לעומת תבניות אחרות, שנסיונות לישמן נכשלים (כמו אסטרולוגיה). מה גורם להבדל הזה בישום? לגבי נפש (או נשמה)- אני לא מקבלת שצריך להגדיר מה זה, איפה זה, וכו', לפני שיהיה מותר להעלות זאת על דל שפתותיי (וקלידיי). נכון שכדאי לנסות להגדיר, ולענות על כל השאלות האלה. אבל לא לדבר על משהו עד שהוא יוגדר, יימדד, ויכומת? [לא ראיתי בכניסה לאייל שלט "הכניסה למטריאליסטים בלבד" :) ] נראה לי שמותר להעלות כל מושג שאנשים אחרים מבינים למה הוא מכוון, בין אם קיומו הוכח ובין אם לאו. כאב זה דבר אמיתי? אם כן, איפה הוא נמצא? אם לא- למה טורחים לסלקו? |
|
||||
|
||||
ראשית,חבל שהזכרת בכלל את נושא שילוט הכניסה. העניין הוא שמושגים דורשים הגדרה והבהרה. אם את משתמשת במושג הנפש או הנשמה ובעיקר בדיון בתחום הבעיה מוח-מחשבה הרי מוטלת עליך החובה להגדיר מהם וכיצד הם מבצעים אינטראקציה עם המוח החומרי. המדע המערבי הוא מדע של הגדרות, של תצפיות ושל כימותים והנפש אמורה לעמוד בקריטריונים הללו אחרת היא נופלת בתחום שמעבר לתחום המדע וכשכזו תועלתה מפוקפקת. למשל, כיצד מתיישב קיומה של נפש (או נשמה ביהדות) עם חוק שימור האנרגיה. בעניין הכאב, שמת לב לנושא חשוב. אם את טוענת שהכאב הוא דבר אמיתי מוטלת עלייך החובה להגדיר מהי אמת. בדומה לנפח שהוא תכונה של גוף וכשאומרים שלגוף יש נפח ניתן להגדיר מהות הנפח המדיד. והשאלה המענינית היא - היכן מצוי הכאב. האם הוא באצבע או במוח. המסלול הפיסיולוגי של הכאב ידוע פחות או יותר - גירוי או לחץ על מערכת העצבים הפריפריאלית, מעבר אות מעמוד השדרה ומשם למרכז התחושות במוח, המערכת הלימבית ואזור מסוים מהקורטקס. אבל, האם תחושת הכאב נמצאת באצבע או במוח? אם לקחתי כדור נגד כאבים ונדקתי באצבע, התהליך עדיין עובד אבל לא הרגשתי כאב - האם יש כאב? אני מנסה להוביל לקראת זה שהתחושות הקוגניטיביות הן במוח. דוגמא נוספת - בלילה הלכתי לישון מכוסה ובבוקר קמתי והשמיכה זרוקה מעלי ישנתי לבד, אף אחד לא ביקר אותי. מי העיף את השמיכה שלי? פעולה לא מודעת של תחושת חום גרמה לפעילות המערכת המוטורית במוח שהזיזה את הידיים שזרקו מעלי את השמיכה. היכן היתה תחושת החום, אם כן? ובקשר לתבניות שאת טוענת מתחילות מבחוץ. להראות לך כשל בטענה הזו אביא דוגמא נוספת. הלכתי לטייל בשדה וראיתי מרחוק צורה. על פי תאורך, התבנית חדרה למוחי שעיבד את הנתונים והגיע למסקנה - סוס. הוצאתי את המצלמה והחלטתי להתקרב לזוית טובה יותר להפתעתי גיליתי מקרוב שלמעשה זו פרה רזה. אז מה, יש תבניות שקריות בטבע? |
|
||||
|
||||
התבנית /מתחילה/ מבחוץ. הפרה היתה שם כל הזמן. והיא יצרה תבנית מוטעית במוח. המדע המערבי הוא מדע של הגדרות, אבל האייל מיועד גם לקהל הרחב ולא רק למדענים (אני מקווה!) על מונחי "נפש" ו"נשמה" מתווכחים כבר ארבעת אלפים שנה אם לא יותר, ואני בטח לא אצליח לתרום פה שום דבר על רגל אחת. גם זה -כמו השאלות שלי לתשובות של אפופידס- מחייב מאמר שלם. וגם זה יהיה מאמר ששואל יותר משמשיב. מצד שני חבל לעזוב את הכול דווקא עכשיו כשהדיון מתקרב סופסופ למשהו הקשור למצבו הנוכחי של זאבי ז"ל. ולכן אם תרשה לי לשאול -לא בקנטרנות, אלא בנסיון להבין- מה הבעייה של חוק שימור האנרגיה בקשר לנפשות/נשמות. (אני בטוחה שיש פה לפחות עוד אדם אחד או שניים שישמחו להבין). נ.ב. לגבי כאב- דוגמה מובהקת עוד יותר לכאב שנמצא רק במוח:התופעה הידועה של איבר שנקטע, והוא עדיין כואב. |
|
||||
|
||||
ראשית, חבל שאת נתפסת שוב ושוב להצהרות מגדרות. אף אחד פה לא מדען, הכל מצוי והרשות נתונה. אני חוזר פעם נוספת על הצורך בהגדרות ברורת ומתוחמות. אם את טוענת שהתבנית _מתחילה_ בחוץ _ויוצרת_ תבנית במוח, הרי שאת טוענת שהתבנית היא יישות Entity כלשהי. אם זאת ישות על או לא טבעית לדעתך, הרי פה מסתיים הדיון משום שישויות שכאלה האם מעבר לעניין המדעי. אם זאת ישות טבעית הרי שצריך לבדוק מהם מאפייניה, מהן תכונותיה, מהו המרחב אותו היא תופשת ועוד. כמו כן צריך להסביר כיצד תבנית ישותית, שכזו שלכשעצמה היא אמיתית (אם היא קיימת )יכולה לעורר תבנית שיקרית בחומר אחר, קרי במוח. יתרה מזאת - צריך להראות, לפחות מבחינה פילוסופית, כיצד ישות שכזו מבצעת אינטראקציה עם המוח. דוגמא נוספת - ראיתי תפוח אדום. האם הצבע האדום קיים כתבנית בטבע, בחוץ, ויוצר תבנית אדומה במוחי? לא מזמן, בדיון אחר, ניסיתי כוחי בהסבר מושג בסיסי במחקר הקוגניטיבי - קוואליה - מהות החוויה החושית הבסיסית כפי שהיא קוראת בגוף ראשון. היינו, מהן האטריביוטים של חווית ראית אדום. אני מנסה להראות שחוויתינו החושית של הטבע היא חוויה תפיסתית. קיים שם בחוץ אובייקט בעל תכונות מסוימות - ארבע רגליים, צבע חום, ראש גדול, אבל הסוס כתפיסה מופיע אך ורק במוחנו. הדיון על נפש ונשמה הוא אכן עתיק יומין, אם כי לר במושגים שבהם משתמשים היום. היום הדיון הערטילאי הזה מתנהל במסגרת מאד ברורה של המחקר הקוגניטיבי, של הניורופיסיולוגיה וחקר המוח. למעט כמה מדענים בשוליים (הם לא שוליים) המדע מחזיק בדעה המוניסטית - אין דבר כזה נפש. אם נעשה Reverse Engineering לפעולת הרמת היד נראה שהייתה אקטיביזציה של השריר שנמתחח על ידי הגידים שקיבלו אות עיצבי ממערכת העצבים שהועבר אליה אות מהמרכז המוטורי של המוח שעברו בו אותות אלקטרוכימיים שנוצרו על ידי הפרשי מתח בתמיסות כימיות שנבעו מתזוזות של מולקולות שמורכבות מאטומים וכו' וכו'. (וזהו תיאור סכמתי פשטני ואינני מתיימר שהוא תואם אחת לאחת את המציאות אבל מקווה שהבנת את הרעיון) אם כן, תנועת היד החלה עם תזוזתו של אטום. כיצד תסבירי, אם כך, כיצד חומר לא מטריאליסטי - נפשך - גרמה לתזוזת חומר מטריאליסטי, שכידוע זקוק להתמרת אנרגיה. האם החומר הלא מטריאליסטי מוסיף אנרגיה אל תוך המערכת? (אגב, הדואליסטים המודרנים מנסים לענות על הקושי הזה, אבל תשובתם הופרכה) |
|
||||
|
||||
הארט ? (יכול מאוד להיות שאני מסלף את השם) העלה את בעית ההתמרה וטען שאנו לא ממש מבינים את איך אנרגיה פיזיקלית הופכת לחומר (המודלים המתמטים שאנו בונים לא ממש מבארים לנו תכליתיות או את סיבת הטרנספורמציה) ולפיכך גם לא איך אנרגיה פיזקאלית הופכת למשהו שאינו חומר ופתח פתח לשורה של טענות שלמדע המודרני אין כלים להתמודד עם התמרות אנרגיה שאינן נתפסות בצורה מכניסטית |
|
||||
|
||||
1) כל שאנו יודעים (וגם זה, ברמת וודאות נמוכה מזו של הקוגיטו) הוא שלאירועים פיסיולוגיים במוח קורלציה גבוהה עם אירועים מנטליים. למחשבות ולתחושות אין מקום (אלא אם ידוע לך אחרת), גם אם הן נגזרות מאירועים ממוקמים. 2) הערה זו נוגעת גם לחוקי הטבע. אלו הם תבניות מתמטיות החלות ומגדירות את החומר והתנהגותו. כתבניות מופשטות, לא דרוש להן מקום, אך הן חלות גם ביישויות ממוקמות. (למעשה, תבניות-חוקי-הטבע יוצרות את הspacetime ומגדירות לכן את המקום, אך להן עצמן אין מקום). 3) ואת אלו אני טוען כדואליסט, סוליפסיסט ומטריאליסט גם יחד. |
|
||||
|
||||
1) דוגמת המטריאליסט האלימינטיבי באה להראות שיש לאסתי שיש כאלה הטוענים שהשיח המנטלי אינו תקף. כמובן שדעה כזו גוררת אחריה בעיות נוספות. למשל, שלילת קיומה של תודעה, של תחושות ושל תפיסה למעשה שוללת את קיומו של המדע עצמו. 2) קורלציה אכן קיימת אולם מה טיבה - רדוקטיבית - מצב מנטלי הוא מצב מוחי ומכאן יחסים קוזאליים ניורולוגיים הם גם יחסים בין מצבים מנטליים? וגם לזה יש בעיתיות, כמו למשל קושיית היישומים המרובים. אולי קורלציה אלימינטיבית ואז ראה (1). או אולי קורלציה אמרג'ניסטית - מצבים מנטליים קיימים מעל מצבים פיזיים אך לא ניתנים לרדוקציה חוזרת. 3) השאלה בקשר לחוקי הטבע - שים לב, חוקים המנוסחים פורמלית - היא אם הם קיימים ללא תודעה שתופסת אותם. אם כן היכן הם מקודדים משום שכדי לתפוס אותם, בדומה לתפיסתנו את הצבע האדום - הם צריכים להיות בעלי תכונות. |
|
||||
|
||||
האם תכונות צריכות שיהיו להן תכונות? חוקי הטבע אינם אלא תכונותיהם של האובייקטים בטבע. חוק הטבע שמים מתאדים במאה מעלות, אינו נמצא בראש שלנו, הוא פשוט תכונה של המים. (מה שנמצא בראש שלנו, כמובן, הוא המושג "מאה מעלות"). |
|
||||
|
||||
אני חייב להגיב על נושא הקונסטלציות של גלגל המזלות. לפחות שלוש מהן - העקרב, המאזנים והדגים דומות למדי לאוביקטים אותם הן אמורות ליצג. |
|
||||
|
||||
יש לי מפת-כוכבים שיתרונה בכך שהכוכבים משוחים בזרחן ואם מכבים את האור רואים רק אותם (ולא את הקווים המצויירים ביניהם כדי לעזור לראות את הצורה המדומה). הסתכלתי בה. מסקנתי: אולי העקרב נראה קצת כמו עקרב. (וגם זה רק אם נורא רוצים). דווקא ליאו נראה פחות או יותר כמו חיה (לא בהכרח אריה). (ויש קבוצות אחרות, לא מבין 12 המזלות, שכן נראות כמו מה שהן מייצגות- קורונה בוריאליס, סרפנס, ועוד כמה). |
|
||||
|
||||
ובפרט, קבוצות המיצגות אוביקטים מאוד פשוטים דומות לאותם אוביקטים. לדוגמא סאגיטה (חץ) טריאנגולום (משולש) הידרה (נחש מים) קרוקס (צלב הדרום) ועוד. הקבוצה שכנראה דורשת את הדמיון הטוב ביותר היא לינקס, (חתול בר) שלפי הבדיחה בקרב חובבי הכוכבים, צריך עינים של לינקס כדי להצליח לראות מי מכוכביה. |
|
||||
|
||||
רון, אולי זו סטיה מהנושא, אבל תפסה אותי הדוגמא שנתת ב-"וירוס גורם למחלה" מפני שהיא דוגמה לחשיבה סיבתית, כלומר לוגית. בהסתכלות אבולוציונית, האם ניתן ממש לראות את המקור הפיזיולוגי של החשיבה הלוגית? האם היא מתבצעת באמצעות מערכת עצבית נפרדת ושונה מכל התפקודים האחרים במוח? אני נוטה להאמין שלא, ושההבדל בין הסתכלות לוגית על העולם לבין התבוננות אינטואיטיבית-מיסטית הוא כמותי ולא איכותי. בעצם, "חשיבה לוגית" היא פעילות מנטלית אשר: א. מתייחסת לתכנים מופשטים - כגון מספרים, וירוסים וכדומה. ("וירוסים" בהכללה ולא וירוסון אחד ספציפי שניתן לראותו וללטף לו את הגב). ב. היא מלווה בתחושה סובייקטיבית חזקה של ודאות. כלומר תחושה של "אני בטוח בזה לגמרי" מהדהדת ברקע כל עת שאני חושב על עניינים לוגיים. לא ברור לי מה הבסיס הכימי של הרגשת ה-"אין לי ספק", אבל נדמה לי שאין חשיבה לוגית שאינה מלווה בה. למשל, כאשר עוברת בראשי המחשבה ששתיים ועוד שתיים הם ארבע, היא מלווה באופן סימולטני בתחושה (או רגש? או גוון רגשי? אולי state of mind?) של ודאות מוחלטת. לעומת זאת, המחשבה שמחר ירד גשם מלווה אצלי בגון-רגש של ספק. אולי מפני שבדמיוני עולים בו-זמנית המראות של שמיים מעוננים ושל רקיע שטוף שמש. אם אני יכול להכיל במוחי שתי אפשרויות שונות, לא מדובר במחשבה לוגית. ובחזרה לנושא צירופי המקרים: כאשר צירוף מקרים מסוים חוזר על עצמו פעמים רבות ללא אף מקרה חריג, המוח יוצר תחושה של ודאות גמורה. למשל, אחרי שעשרים תפוחים נצפו כשהם נופלים לארץ, תהיינה לכל צופה (ויהיה שקנאי, חקלאי או פיזיקאי) רק התלבטויות פעוטות לגבי אחריתו של התפוח המעופף העשרים ואחד... ועד כאן על הרקע הרגשי המשוער של האמונה ש- "תפוחים נופלים למטה". ורק הערה להבהרה: ההעמדה של החשיבה הלוגית על בסיס רגשי סובייקטיבי מחייבת, לפחות כשלב ראשון, לכלול את הלוגיקה האינדוקטיבית והדדוקטיבית באותה סירה למרות שיש להן, אולי, בסיס שונה. |
|
||||
|
||||
אסתי, אולי תינוק נהנה ממוזיקה כאשר היא מזכירה לו קולות ששמע בעתות אושר. למשל כאשר היא דומה לקולה של האם כשהיא שרה לו שיר ערש או כשהיא מדברת אליו בעת ההנקה. אולי מוזיקה יכולה גם להיות נעימה לאזניו אם היא מזכירה לו רעשים סביבתיים שבעולמו הרגשי מתקשרים עם חוויות חיוביות - שקשוק של חלב בבקבוק, רשרוש של חיתול נקי, וכו'. אם זה אכן כך, אזי לצלילה של השפה בה מדברת האם יהיה קשר הדוק למוזיקה שתרגיע תינוקות באותה מדינה - למשל תינוקות (וגם מבוגרים?) שאמהותיהם דוברות שפות גרוניות יאהבו מוזיקה אשר צליליה ישמעו צורמים ולא טבעיים לאזני תינוקות מערביים. האם מוזיקה קלאסית קרובה (מבחינה מוזיקלית) לקולותיהן של אמהות, או לקולות סביבתיים מסוימים, בארצות המערב? אני לא יודע. זו סתם השערה. |
|
||||
|
||||
אכן, יש אף מחקרים שהראו שלתינוקות רגישות לצלילים עוד מהבטן. למשל להברות, העיצורים והנגינה בהם משתמשת האם בדברה, דבר שעוזר לילד מאוחר יותר בהשתלטותו על שפת אימו. אך לפי הבנתי, נראה גם שחלק חשוב ביכולותיו וטעמו של אדם במוסיקה, הוא מולד (אולי כמו החלק המולד במוח המכיל את הדקדוק האוניברסלי(לפי חומסקי, הדקדוק האוניברסלי הוא אותו אוסף כללים ויחסים התקפים בכל השפות האנושיות)). |
|
||||
|
||||
מה פירוש "מולד"? כיצד יודעים הנוירונים המעבדים מידע שמיעתי ליצור ביניהם קשרים "נכונים" ללא שום גירוי צלילי מן העולם החיצון? |
|
||||
|
||||
כפי שאנו נולדים עם פיסיולוגיה המאפשרת לנו כישורי שרידה ראשוניים, למשל יכולת מולדת להמיר חמצן ושומנים לאנרגיה, למרות שהעובר המצוי אינו יודע שיש דווקא חמצן באטמוספירת כד"א, כך גם מוחנו נוצר עם מבנים פנימיים ייעודיים. דוגמא: עיקר פעילותו של המוח מופנית לפעולות לא רצוניות כמו עיכול, תיזמון שעונים פנימיים, נשימה וכו'. ברור שיכולת ביצוע פעולות אלו צריכה להיות מולדת, אחרת, חבל"ז. אך מתברר, שגם יכולות הנחשבות למנטליות מוטבעות במוח עוד לפני הלידה, כחלק מן התוכנית הכתובה בDNA (וקצת הRNA), גם ללא כל גרוי סביבתי. בעצם, מדוע לא? הרי ידוע שהרבה תכונות מנטליות עוברות בתורשה - תכונות אופי, אינטיליגנציה, יכולת מוסיקלית וכו'. הדרך בה זה נעשה היא כמובן ע"י יצירת קשרים מולדים בין נוירונים, בחיווט שיתן את התכונה הדרושה. ספציפית לגבי שפה ומוסיקה: בשנייהם יש אוסף גדול - אך לא גדול מדי של תבניות מתמטיות בסיסיות החוזרות על עצמן ביצירות/משפטים שונים. לגבי שפה, הרבה מן התבניות חוזר על עצמו בכל השפות האנושיות. ככל שיותר מתבניות אלו מוטבעות במוחנו עם הלידה, כך קל לנו יותר לרכוש את האחרות, שלא פעם הן מורכבות מאלו המולדות + אחרות חדשות. למעשה, זה הרבה יותר מזה, לפחות לפי השערתי לגבי אינטיליגנציה ומקוריות. יש לנו נטיה לרצות לממש/להשלים תבניות הטבועות במוחנו. כלומר עצם קיומן שם גורר רצון להשתמש בהן (אם כי בד"כ רצון זה לא ממומש עקב התנגשות ברצונות אחרים). דוגמא טריוויאלית: המשחקים למיניהם. מימושן של תבניות מתחום אחד (ע"י מיפוי) בתחום אחר, הוא אחד המרכיבים הבסיסיים של כושר ההמצאה, המקוריות והיצירה האומנותית. האם זה עונה על השאלה? |
|
||||
|
||||
סלח לי, אבל כל זה נראה לי מעט ספקולטיבי ואבסטרקטי. האם נעשו מחקרים רציניים בנושא? |
|
||||
|
||||
מה פתאום, בלשנים ופילולוגים בקנה מידה עולמי (כמו זה שבכותרת) נוהגים לשבת במשרדיהם המהודרים באוניברסיטאות שונות כמו MIT ולשחק "שבץ נא" עד רדת החשיכה. רק פיזיקאים (ובעיקר בטכניון) עושים מחקרים רציניים. |
|
||||
|
||||
כליל נאורי לומד מדעי המחשב בטכניון, מה שאומר ש רק אנשי מחשבים (ובעיקר בטכניון) עושים מחקרים רציניים. |
|
||||
|
||||
אני יודע מי הוא חומסקי. הוא בלשן ופילוסוף. הוא לא נוירולוג. הדבר המתואר למעלה דורש בסיס ידע וניסויים בתחום הנוירולוגיה ההתפתחותית. האם נעשו כאלו? |
|
||||
|
||||
אבל תודה שלרגע האמנת! חוץ מזה זה הולך טוב בשיחות סלון, יש לזה גימטריה טובה וזה מרשים בחורות. לצערי, למרות עיסוקי בתחום קרוב, ואולי בגלל זה, יקשה עלי בזמן הקרוב לרכז ציטוטים והפניות. אך אוכל לענות על שאלה ספציפית. דרך אגב, אתמול בעמוד ב6 ב"הארץ" הופיעה כתבונת בעניין "האבולוציה של העזרה ההדדית בטבע". בתחילתה מדבר (בקצרה) פרופ' דן כהן שחוקר את הנושא, על הצורך של יצורים חיים לחפש חוקיות וחשיבות הדבר לשרידה. |
|
||||
|
||||
Also The Nobel prize laurate(Physics) Enriko Fermi
together with Jung It is a non causal principle refering to the availing together in a time/space point of multiple elements having a major common property or belonging to a common category No mechanism is suggested since this principle is held to be non causal It just "names" a property of empirical observation As yet, it is a phenomenon that cannot be accounted for by our scientific concepts You "took it from my mouth the same association was apparently evoked in both of us at about the same time Maybe we shoud discuss it together? |
|
||||
|
||||
אני בטוחה שלך יש הרבה יותר מה לומר בנושא. אני כמובן אקרא בעניין. נ.ב. נדמה לי שמדובר דווקא בפיזיקאי וולפגנג פאולי. אך אולי אני טועה. |
|
||||
|
||||
נזכרתי בדבריו של רפול לפני כמה שנים שדיבר על כך שפעולות מסוימות שלנו תגרומנה למידי האבנים הערבים להיות כמו ''ג'וקים בבקבוק''. בזמנו הייתה התנפלות רבתי של כל ''כוחות האור'' על רפול בשל דבריו אלה. בהכירי את הדמות הזאת, וכפי שאני מבין ומפרש את דבריו אלה, לא היה בהם שום אלמנט של גזענות, בשונה מהדוגמה שהבאתי בהודעתי למעלה, אם כי היה בהם חוסר זהירות וחוסר ראיית הנולד מבחינת האופן שבו יתפרשו הדברים בידי אלה שירצו לפרשם כך. |
|
||||
|
||||
אני מתנצל על חוסר התגובה. מעבר לעובדה שהזמן הפנוי שלי לסיור באייל ירד באופן דרסטי בימים האחרונים (וימשיך לרדת עם תחילת שנת הלימודים), הרי שראיתי בתגובות שניתנו כאן כמספקות, מבחינתי. להערתך באשר למופעי הגזענות - אני מסכים. אני מכיר לא מעט שמאלנים גזענים, ואני לא בטוח שגם אני חף מהפגם הזה. כפי שבילינסקי נהג לציין, אידיאולוגיות שונות יכולות להצדיק מהלכים זהים, ואותה אידיאולוגיה יכולה להצדיק מהלכים הפוכים. המהלכים שגנדי תמך בהם, היו מהלכים של פגיעה חדה בזכויות האדם, על בסיס אתני (כלומר, גזעי) בלבד. לא זכור לי שגנדי דיבר על ''ערבים טובים'' ו''ערבים רעים'' (התבטאות שגם היא לוקה בגזענות, אבל גרסאות מורכבות יותר שלה יוכלו להמנע מכך). הסטיקר שממצה את רעיון הטרנספר הוא ''אין ערבים, אין פיגועים''. אפשר לומר שהדבר נובע משיקולים פרקטיים ולא גזעניים, אבל קשה לראות זאת כך. אם אנחנו כבר בסטיקרים, סטיקר של מולדת עצמה אומר ''מולדת או פלשתין'' (כשהמילה פלשתין כתובה בגופן דומה לערבית). האיום המרומז ברעיון של ''פלשתין'', והקביעה כי שתי הישויות הללו לא יכולות להתקיים זו לצד זו, כמו גם הטענה כי עם מפלגת מולדת, לא תהיה פלשתין - כל אלו אינן ניתנות לפירוש באופן שאינו מצביע על גזענות, גם אם נחבאת אל הכלים. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה לוקה בחוסר הבנה בסיסי של המושג גזענות. לכן שלחתיך למילון. ללא "השקפה" גזענית אין גזענות. פגיעה בזכויות האדם על בסיס אתני אין די בה לשקף גזענות. מה שעושה את הדברים גזעניים הוא הסיבה לפגיעה. במקרה שלנו סיבת הפגיעה היא בגדול ריב על טריטוריה ביננו ובין קבוצה אחרת שבמקרה שייכת לגזע מסויים. מהות הגזע אינה משנה. קרוב לודאי שהצדקת הפגיעה הייתה קיימת גם לו היה אותו גזע בלונדיני עם עינים כחולות ואופי אחר לגמרי. הסיבה אינה מה שהם, או תכונה כזו או אחרת שלהם, אלא סכסוך עמם. אין כאן *השקפה* גזענית. לכן אין זו גזענות. |
|
||||
|
||||
מעניין. אם, למשל, היריבים שלנו לא היו ערבים, אלא, נגיד, נורבגים. לדעתך, האם גם אז גנדי היה חושב שאסור לתת להם לחיות כאן וכי צריך להעיף אותם מכל מקום שבו יושבים יהודים בארץ ישראל השלמה? עזוב נורבגים. בו נגיד... אירים. יאללה, אירים. האם גנדי היה תומך בטרנספר לאירים, לו הסכסוך שלנו היה איתם? (Objection! Speculative.
Overruled. The witness will answer the question.) |
|
||||
|
||||
כן. |
|
||||
|
||||
ואתה קובע זאת על סמך... |
|
||||
|
||||
העקביות שלו. עד כמה שזכור לי הוא לא טען שיש משהו רע בערבים. הוא טען משהו כמו: אין כאן מקום שבו שני עמים יריבו על טריטוריה. לעם אחד כבר יש מדינות רבות. לעם שלנו זוהי המדינה היחידה, ולכן יש להעביר את העם שזו אינה מדינתו היחידה לטריטוריה אחרת ("בהסכמה..."). |
|
||||
|
||||
"הם שם, אנחנו כאן, ושלום על ישראל", זו היתה הסיסמה הפאשיסטית-גזענית של תנועת מולדת. סיסמה זו, שטבע גנדי בעצמו, היתה כתובה בעמוד הראשון של כל גליון בבטאון התנועה (שנקרא גם הוא "מולדת") וגנדי דיקלם אותה שנים רבות מעל כל במה אפשרית לרבות בתשדירי תעמולת הבחירות שלו. לו היה סתם ימני קיצוני, יכול היה גנדי להציע להעמיד בפני הערבים ברירה: או שתקבלו על עצמכם כך-וכך תנאים (הישבעו אמונים, שרתו בצה"ל, מה שלא יהיה) או שתסתלקו מפה. יש בימין לא מעט אנשים שחושבים יום אחד להציג לערבים (כולל אזרחי ישראל) בדיוק אולטימטום כזה. אבל גנדי הגדיל לעשות. כפי שמתבטא היטב בסיסמה ההיא, גנדי (שנהג גם לומר מדי פעם בתקשורת את המשפט המתועב "אני מכיר את הערבים" או "אני יודע מה זה ערבי") ידע מראש שערבים הם ערבים ולכן אין טעם להציג להם שום אלטרנטיבות. לא מעניין אותי למי אתם נאמנים, יא חבורה של ערבים, יאללה, תעלו למשאית ונעיף אתכם מכאן. זה היה המסר שלו לשלושה מיליון פלסטינאים ולחלק גדול מערביי ישראל. אז נכון, הוא לא היה פרימיטיבי מזיל ריר כמו הרב כהנא ואותו אי אפשר היה לתפוס אומר מול מצלמה שיש משהו רע בערבים. יחד עם זאת, ההתייחסות העקבית שלו אל כל הערבים כאל גוש הומוגני שצריך להעביר מ"כאן" ל"שם" ורק אז יבוא שלום על ישראל, מנסה להשכיח את העובדה שמדובר באוסף של בני אדם ולכן היא ביטוי של גזענות מהסוג הגרוע ביותר שקיים עלי אדמות. |
|
||||
|
||||
"הם שם, אנחנו כאן, ושלום על ישראל" למי מתאים הציטוט? רחבעם זאבי. יוסי שריד. יוסי ביילין. ניתאי ארטנשטיין. יוסי גורביץ. |
|
||||
|
||||
איך זה קשור, בדיוק? זה לא ציטוט גזעני. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני שמח ששמת את שמי מתחת לשמו של פוליטיקאי בכיר כביילין ומעל לשמו של ידען מופלג כמו גורביץ, אבל הציטוט ממש אינו מתאים לי. חוץ מזה שאין לך זכות לדבר בשמי, בעיקר כאשר אינך מבין את עמדותי. |
|
||||
|
||||
"לא יתכן שלא יהודי יהיה ממלא מקום יו"ר הכנסת", זה משפט גזעני לדעתך? |
|
||||
|
||||
למרבה הצער, זה משפט די פרקטי. |
|
||||
|
||||
כלומר? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |