בתשובה להאלמוני ממנג, 01/07/05 8:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההתנגדות שלך ושל כלל השמאל להתנהגות הלא דמוקרטית כלפי אזרחי המדינה מצד השלטון, באה לידי ביטוי כמו ההתנגדות שלי להפיכת שטחי הפלשתינים לשטח צבאי סגור...... נוח מאוד להאשים אותי בגזענות. יותר מכך, בעולם הרוחני השמאלי אין ברירה חוץ מלהאשים אותי בגזענות. כי המילים ''לאום'' ''אוייב לאומי'' ''מלחמה על הקיום'' הן כמו המילים ''כן, לא, שחור, לבן'', במשחק המפורסם. אסור להשתמש בהן. יותר מכך, גם המושגים שעומדים מאחורי המילים הללו, הם ריקים מתוכן מבחינת השמאל. כך הם חיים, עם אוטיזם לגבי חלק משמעותי מאוד מעולם המושגים של רוב העם, והפרשנות שלהם למציאות עקומה בהתאם. המאבק שלנו בפלשתינים הוא מאבק לאומי. הערבים מאיימים על הקיום של כל ''הקבוצה'' (הלאום) שנמצאת כאן ומקיימת את כללי המשחק הדמוקרטים בהתנהלות הפנימית שלה. אין שום השוואה בצורך לקיים את כללי ההתנהלות הדמוקרטית מול אוייב קיומי, לעומת קיומם מול יריב פוליטי מבית. אני מתנגדת לכל שרירות לב ורשעות המופעלים שלא לצורך גם כלפי אנשים ששייכים ללאום האוייב, אבל הכללים המופעלים לגביהם שונים בתכלית, מאלו שקיימים כלפי אזרחי המדינה שהתנגדותם הפוליטית לשלטון היא לגיטימית חוקית ואפילו חיונית במדינה דמוקרטית. ''הפלשתינאים, להם השמאל דואג, אינם חובבי דמוקרטיה ידועים'' - קשור לכך שהטיעון הנפוץ להצדקת התנהלות לא דמוקרטית כלפי הימין והמתנחלים הוא, שהם עצמם אינם דמוקרטיים-''תראה איך הם מתייחסים לערבים''- אבל אם הטענה שלך אחרת, אז תתעלם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אזרחים המאיימים במרד, הפועלים באופן מאורגן כדי לפגוע בחוק ולמנוע החלטות של הכנסת, אינם כאלו ש''התנגדותם הפוליטית לשלטון היא לגיטימית חוקית ואפילו חיונית''. היחס אליהם צריך להיות בהתאם. אני מבטיח לך שהיחס אל רוב תושבי רצועת עזה, אלו שאינם מתבצרים, אינם מאיימים ואינם מנסים לארגן מרד כנגד השלטון, יהיה הרבה יותר חיובי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום משמעות לחוק כשהוא דורס 30% מהאוכלוסיה. העבריינות הופכת לנורמה (כאשר אחד משלושה תומך בעבריינות) והאכיפה נעשית פונקציה של יכולת טכנית ולא תוצר של עשיית צדק. כשהפער גדל נוצרת אנרכיה. למיעוט הנאבק על ביתו אין תועלת בהפגנות מנומסות נגד הממשלה ובאישורה שנועדו בעיקר להקל על כלל הציבור: "אנחנו דמוקרטיה" "יש כאן חופש ביטוי" "אנחנו קשובים לזעקתם" "הם התחילו", וכו'. הנזק והסכנה שבפינוי שקט ומנומס ללא מחאה פרועה עלול להיות גדול מהחלופה, כי יש מחר להתנתקות. כשהאבק ישקע ואדי הסולר יתנדפו ישאר כאן מחנה מוכה וחבול שכל מה שהיה יקר לו נדרס. מה יקרה פוליטית וחברתית אם המחנה הלאומי יאבד את הרלוונטיות שלו? (כאשר חלק מההתנחלויות יפונו והשאר יסופחו ולא תהיה יותר מחלוקת מהותית בנושא התנחלויות). האם ניפול איש על צואר רעהו באהבה, נאחה את הקרעים ונמשיך הלאה לעתיד טוב יותר? - אני בספק. השנאה והבדלנות תגבר, במחנה הלאומי (מחנה המשקיענים) תגבר מגמה של בדלנות ניכור והתחרדות. ואם חס ושלום יהיה שקט והכלכלה תפרח? - צהל יוקטן, יהיה שרות לאומי. יותר זכויות ושילוב לערבים. הציונות של המתנחלים - שרות קרבי בצה"ל וריקודים על הגבעות תפסק. בית המשפט העליון ובגץ יהיו גורמי הכוח העיקרי. "הערבים ירימו ראש" . יהיו כאן שלוש קבוצות אוכלוסיה עיקריות: יהודים דתיים-חרדים, יהודים חילונים וערבים. הבריתות הפוליטיות בין המחנות הם שיקבעו את דמותה של ישראל. כשיגבר כוחם של הדתיים (עניין של ריבוי טבעי) תעלה סוגיית מדינת הלכה או הגברת הכפיה הדתית. מה יעשו החילונים? אם החילונים היהודים יחברו לחילונים הערבים (מ"חל - מפלגה חילונית) יהיה לזה מחיר מבחינת סמלים לאומיים ומדיניות מפלה ערבים (קרקע, חוק השבות וכו') וכך יקיץ הקץ על הציונות. כל זה תסריט הזוי. מן הסתם זה לא יקרה, אבל זה בערך מה שמתרוצץ בראש להרבה אנשים בכתום (גם אני). כעת נסה להבין את התנהגותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה יקרה פוליטית וחברתית אם המחנה הלאומי יאבד את הרלוונטיות שלו? (כאשר חלק מההתנחלויות יפונו והשאר יסופחו ולא תהיה יותר מחלוקת מהותית בנושא התנחלויות...)" האם באמת "אובדן הרלוונטיות של המחנה הלאומי" גרוע יותר מהמלחמה והכיבוש וכל הקטסטרופה שאנחנו עוברים בשנים האחרונות? אתה ממש קורא את מה שאתה כותב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך "אתה ממש קורא את מה שאתה כותב?" אני מקדיש מחשבה לדברים שאני כותב ולכן מתאכזב קלות כשאנשים מגיבים לאחר שקראו ברפרוף אם בכלל. אני חושב שההתנתקות היא שגיאה, לא בגלל שצריך לשבת שם אלא בגלל הדרך שבה זה נעשה וההשפעה החברתית שתהיה לזה. הבטים בטחוניים וכלכליים מעניינים אותי פחות. אני סבור שההתנהלות הדורסנית של הממשלה תפגע במוטיבציה של המחנה הלאומי להיות חוד החנית של הציונות. תבוסה חלילה, עלולה לחזק את הגישות האנטיציוניות ולהוביל לשינויים שיחסלו את ישראל כמדינה יהודית ציונית. מאחר ואני יהודי וציוני זה מטריד אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ההתנהלות הדורסנית של הממשלה תפגע במוטיבציה של המחנה הלאומי להיות חוד החנית של הציונות". כלומר? מה לדעתך היה צפוי מהם לאחר הפינוי לו זה נעשה באופן אחר? ומה ישתנה בעקבות ה"דורסנות" הזאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כחילוני בעל דעות שניתן לסווג כימניות העברתי הרבה זמן בצמתים עם החברה עם הכיפות הסרוגות: בנות ובנים, צעירים ומבוגרים. לתפיסת עולמם צה"ל הוא כמעט קדוש - מכשיר להשגת הגאולה. לא סתם הם כ"כ נחושים להתנדב ולהסתכן ולא לחינם אחוז השירות במילואים בקרבם הוא הגבוה ביותר. אם היה רוב במשאל עם (בלי ערבים) לפינוי רצועת עזה הם היו מקבלים את הדין. מקפלים את הדגל כמו בריטים וצועדים בראש מורם. הם לא רוצים להתנתק מעם ישראל, רק זקוקים למוצא של כבוד. אם זה היה חלק מתוכנית שיש בה גם חיוב מנקודת ראותם למשל סיפוח שטחים שיש לגביהם הסכמה היה להם יותר קל להשלים עם רוע הגזרה. שרון מתייחס אליהם כמו לכלי על לוח שחמט שמילא את תפקידו. הם מרגישים מרומים, נבגדים. הזעם והתיסכול יתפרצו. הנסיגה לא תעבור בשקט אבל חמורה מזאת תהיה נקמתם לאחר הנסיגה. לא בכדורי רובה בגב אלא בהפניית הגב. להבנתי איבדנו את הסיכוי שהיה להתנתקות בסגנון שפוי מכובד ותרבותי. הדורסנות הזאת עלולה להיות בומרנג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי שום דבר לא יכול להיות "מכובד, שפוי ותרבותי" עם אנשים שדורשים "רוב בלחי ערבים". ועל איזו נקמה אתה מדבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתך לקויה. הערבים הם בני לאום אחר הגרים בארץ. הם אינם חלק מתנועת הציונות שהיא הגורם שהקים ומקיים את מדינת ישראל בצורתה הנוכחית, שכל מהותה הוא מימוש הלאומיות היהודית (בית לאומי לעם היהודי). אם אתה מחפש שוויון תבטל את החוקים המפלים כמו חוק השבות, תאפשר את חזרת הפליטים, בטל את ההמנון עם נפש יהודי הומיה וכל זה. זאת השגיאה היסודית. יש כאן שני עמים יהודי וערבי ולשניהם אזרחות אחת - ''ישראלית'' אבל רק לעם היהודי ניתנה האפשרות מתוקף הניצחון במלחמת העצמאות ושלל זכויות היסטוריות שניכסנו לעצמנו, לממש את הלאומיות והתרבות שלנו שנגזרת מהתנך. מאחר ורק בני העם היהודי מנהלים את המדינה והערבים רק כאילו הדרישה של ''רוב יהודי בהחלטות חשובות'' אינה חורגת מההתנהלות הכללית. ולכן זאת צביעות או חוסר הבנה או סתם חוסר תשומת לב להתנגד לדרישה זו שהיא מסריחה כמו כל ההתנהלות של ישראל ביחס לערבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי אומרת שדווקא הבנתי היא זו הלקויה. מה אתה רוצה להגיד? שאם כבר סרחון - אז שיהיה סרחון כבד "ואותנטי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנמי מקווה שאתה לא מנסה לומר שהמטרה של החזקת השטחים היא שאפשר לכוון אליהם את האנרגיות המשיחיות של הציונות הדתית, וכך לשמור (לעת עתה) על הדמוקרטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשוב מה המטרה בהחזקת השטחים מה גם שזה נתון לחילוקי דעות. יש בערך 30% של האוכלוסיה שמתנגדים להתנתקות. חלק מהם באופן פעיל. מה יקרה להם אחרי ההתנתקות האם ישרתו בצה"ל? האם יהפכו לחילונים?. מה יעשו אחרי שיאספו את השברים? האם זאת תהיה עוד אלטלנה עם בכי כבוש או תחילת השבר בין דתיים לאומיים למדינת ישראל.אני לא סבור שזה עניין שולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יהיה שבר. יהיה משבר פנימי בציונות הדתית. ובאמת הגיע הזמן. כבר תקופה ארוכה הם הולכים בכיוונים מסוכנים, והגיע הזמן שיתעשתו. למה שהיה שבר? היכן הסימנים לשבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בכל זאת שבר, לא משבר. רוב היהדות הדתית התנגדה לציונות בראשיתה, וחלק ניכר מהחרדים (בארץ ובחו"ל) הם לא ציוניים. הדת אפשרה ליהודי המאמין לחיות בחו"ל ולשמור על זהותו היהודית. לצרפתי אין אופציה כזו: הזהות (והתרבות) שלו מבוססת על גיאוגרפיה. הציונות היתה לא רק קריאה להגירה לארץ, אלא גם קריאה להקמת זהות חלופית - גיאוגרפית - עבור הקבוצה שתבוא לכאן, והחרדים לא יכלו (ברובם) להזדהות עם הקריאה הזו. הציונות הדתית היא נסיון (אמיץ, אולי) לייצר זהות דו-ראשית, דתית-גיאוגרפית. לא ברור אם הנסיון הזה יצליח. מה שאפשר לראות הוא שיש בתוכה מגמות חזקות של התחרדות, כלומר איבוד המרכיב הגיאוגרפי לטובת הדת. זה תהליך מצער מפני שפעם היה נדמה שהציונות הדתית תוכל למשוך אחריה את החרדים לעבר הציונות. המרכיב הממלכתי של ניהול מדינה הווה משקל מאזן ומשלים למצוות הדת בעולם המעשה של הציונים הדתיים. אם יתברר שבפועל ממש יש סתירה בין הראיה הדתית של הארץ לבין הריאליה של ניהול מדינה, והציונות הדתית תתחיל להפריד בין המדינה לבין הגיאוגרפיה - כפי שעשתה הקהילה החרדית שהתגוררה בארץ מאז חורבן בית המקדש - עלול להווצר קרע פנימי בציונות הדתית ושבר בינה לבין המדינה. מי שיבחרו במדינה, עלולים לעזוב את הדת. אלו שיבחרו בדת, עלולים להתחרד"ל ואז להתחרד. ומי שיוותרו על הצד הגיאוגרפי לגמרי - אולי יהגרו מכאן. זה יהיה חבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל את הדגש על ה''גיאוגרפיה''. הזהות של הציונות הדתית אינה דתית-גיאוגרפית אלא דתית-לאומית. יש קשר בין הלאומיות המודרנית לבין גיאוגרפיה, אבל זה אינו קשר של זהות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה"ב יש מיליוני אנשים שמשפחתם נמצאת באמריקה כבר ארבעה וחמישה דורות, ועדיין מגדירים עצמם כגרמנים, פולנים או איטלקים. בקנדה יש אוכלוסיות איטלקיות, אוקראיניות, גרמניות ופורטוגזיות שהגיעו לשם בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, ורבים מאוד מהם עדיין מגדירים עצמם כאיטלקים, אוקראינים, גרמנים או פורטוגזים (והרבה פעמים - כערבוב של כמה מהקבוצות הללו, או של קבוצות אלו ואחרות). בקיצור - הזהות הלאומית אינה מבוססת על גיאוגרפיה. גם גרמני יכול לחיות - דורות על גבי דורות - מחוץ לגרמניה, ולהמשיך להרגיש גרמני. ואי אפשר להתעלם מהמגמה ההפוכה ממה שאתה מתאר - התערות הולכת וגוברת של האוכלוסיה החרדית בחיים האזרחיים בישראל. הפערים בין הדתיים-לאומיים לבין החרדים הולכים ונעלמים, אבל לא רק הד"לים נעים לכיוון החרדיות. שתי הקבוצות יפגשו איפשהו באמצע. לא שאני בטוח שזה דבר טוב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתמונה טיפה יותר מורכבת. אצל כל המהגרים שהזכרת יש לכל הפחות כפל זהויות - החל מהדור השני - ובהעדר מאמצים מיוחדים להתבדל יש הטמעות גוברת בקרב האוכלוסיה המקומית ככל שעובר הזמן. פה ושם יש כפר מבודד ששומר על סממנים עצמאיים, אבל ככלל, מגע יום-יומי עם תרבות אחרת גורם לדיפוזיה תרבותית ולשינויי זהות. בתור נייר לקמוס לקביעת הזהות הדומיננטית, הניחוש שלי הוא שכאשר הצאצאים (לרוב אלו בני הדור השלישי, אני חושב) מפסיקים לקרוא בשפת המקור (גרמנית, יפנית), משתנה גם הזהות. אני חושב שלא במקרה ראו היהודים מאז החורבן את הקשר לשפה העברית כדבר קדוש. מה שברור הוא שהציונות הדתית לא התכוונה ליצור זהות יהודית-ישראלית שאפשר יהיה לקיים אותה בחו"ל. הכוונה היתה במפורש שיהודים דתיים יגורו בארץ ישראל. כנ"ל לגבי אבות הציונות. הם לא רצו ליצור ישראלי קוסמופוליטי שירגיש בבית בכל מקום, אלא להביא את העם היהודי למקום גיאוגרפי ספציפי וליצור זהות שקשורה בטבורה אל המקום הזה, אל הנוף וההיסטוריה שלו. בניגוד ליהדות, הישראליות איננה מייצרת סממנים בדלניים חזקים מספיק כדי שאפשר יהיה לשמר אותה בחו"ל דורות על גבי דורות. הטיעון העיקרי שלי הוא שבעוד הדת (ודרכה גם הארץ) מוטמעים היטב בזהותו של הציוני הדתי (וסליחה על הניסוח הכוללני), הרי שלעומתם המדינה היא קצת בבחינת "בן חורג" כאשר רואים בה רק מכשיר להשגת יעדים דתיים. אצל הציוני החילוני, הקשר למקום (לגיאוגרפיה) הוא דרך המדינה: ארץ ישראל נבחרה כדי לספק את הצורך של העם היהודי במדינה (ואכן, שקלו גם את אוגנדה, ודחו. אבל שקלו!). זאת אומרת שהמדינה, ולא הארץ, היא היסוד הבסיסי ביותר בזהותו של הציוני. לחיות בארץ ישראל - ואפילו לדבר עברית - תחת שלטון ערבי, זו לא ציונות. אבל זו בהחלט יכולה להיות יהדות. מאותה סיבה, ציוני דתי לעולם לא יכול היה להצביע בעד תכנית אוגנדה. אבל הרצל היה בעדה - ולא בגלל חולשת הדעת אלא מסיבות עקרוניות ואידיאולוגיות. אצל הציוני הדתי, הקשר למקום (ארץ ישראל) הוא דרך הדת, לא המדינה. המדינה היא בבחינת מתווך שאין לו מעמד דתי משל עצמו. מקור הצרה הוא בעובדה שלדת יש מה לומר לגבי הגיאוגרפיה. בדתות אחרות, בדרך כלל ההבטחה האלוהית לא מתייחסת לשטח אדמה ספציפי, וקל להפריד בין דת ובין גיאוגרפיה. אצל הציוני הדתי, יש שני כוחות שקובעים את היחס לטריטוריה: המדינה, והדת. ושניהם חשובים, והם לא מסתדרים זה עם זה. לכן יש צורך לבחור. להחליט למי להקשיב עכשיו, מהו מקור האוטוריטה. והבחירה היא לא קלה, מפני שהיא נוגעת לשרשי הזהות, לשאלה מה יותר בסיסי. ופה יש פוטנציאל לשבר. דרך אגב, יונתן בשיא אומר דברים קצת דומים בראיון שנתן למוסף "הארץ" בסוף השבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפסקה הראשונה שלך, להלן נתונים לגבי תושבי אונטריו שבקנדה: אם תשים לב, אחוז לא קטן מהאנשים שנקבו בזהות הגרמנית, ויותר מכך - האיטלקית - זיהו את עצמם באופן בלעדי עם הזהות הזאת. זאת, למרות שהאיטלקים והגרמנים נמצאים בקנדה, ברובם, כבר שלושה או ארבעה דורות. כלומר, הזהות הלאומית נשמרה באופן בלעדי גם הרבה אחרי הדור השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אין הבדל בין ethnic origin לבין זהות? האם לא מדובר פשוט על מוצא המשפחה, בדומה לאשכנזי/ספרדי אצלנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שהקבוצה הגדולה ביותר שם היא "Canadian", שהיא לא זהות אתנית כלל, ובכל זאת רבים בחרו בה (במחוזות אחרים זה עוד יותר בולט). עוד "קבוצה אתנית" נפוצה למדי (אם כי לא באונטריו) היא "Quebecois", כלומר "קוויבקי". זה כבר ממש לא זהות אתנית - זה זהות מחוזית שהפכה לזהות סמי-לאומית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "קנדי" מבחינתך זו לא זהות אתנית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הקנדים אינם קבוצה אתנית מובחנת, אלא אסופה של מספר קבוצות אתניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה במבט אנתרופולוגי-"מדעי". האם זה כך גם בתודעה הקנדית? האם רוב האזרחים שם מודעים היטב לקבוצה האתנית (שאינה "קנדים") שממנה הם יצאו? יוצא ממה שאתה אומר, שרוב האנשים ענו תשובה שהיא בכלל לא נכונה! ואתה מסיק שאנשים שכן אנו תשובות נכונות, בחרו במודע ובכוונה רבה לא לענות את התשובה הלא-נכונה. זה קצת פזיז, לא? עד כמה לא סבירה האפשרות הבאה: שני בני-דודים במשפחה ממוצא איטלקי. שניהם רואים בעצמם קנדים לכל דבר, ולא יודעים מילה באיטלקית. בריאן מאוד מחבב את הסיפורים של סבא וסבתא על הכפר ליד נאפולי, ונחמד לו לחשוב שהוא צאצא לעם האיטלקי - כשהחבר'ה הולכים לפיצה, הוא אומר "אה, אצלי זה לא סתם - זה בדם!". לעומתו, ג'ני מנוכרת כל המשפחתולוגיה הזו - תעזבו אותה משטויות. ואז מתקשרים הסוקרים, ושואלים "What's your ethnic origin?". בריאן מנפח את חזהו בגאווה - הוא הרי מת להזדמנויות לספר את העובדה הסמויה הזו על מוצאו - ואומר "איטלקי!". ג'ני ממצמצת בעצבנות-מה, ממלמלת לעצמה "נו, מתי כבר תרדו מההבלים האלה", ומפטירה "קנדית!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרבית האנשים יענו על שאלה כזאת על פי הזהות שהם מייחסים לעצמם. מכיוון שלא הגבילו את מספר הזהויות שכל אדם היה יכול לבחור לעצמו, הגיוני יותר שבריאן היה אומר "איטלקי-קנדי", ואילו ג'ני הייתה אומרת "קנדית", או "קנדית ממוצא איטלקי". שים לב שלא כל כך עניין אותי כמה אנשים אמרו מה, אלא כמה אנשים שכן שייכו את עצמם לקבוצה אתנית/לאומית1 מסויימת, הוסיפו לכך זהויות נוספות. באופן ספציפי לגבי קנדה - אין מי שלא יודע מה המקור האתני שלו. כל ההגירה לשם לא הייתה כל כך מזמן, צריך לזכור. בהתחלה היו אנגלים (וסקוטים ואירים ווולשים) וצרפתים, וההבדל ביניהם היה פשוט למדי: הראשונים דיברו אנגלית, והאחרונים דיברו צרפתית. רק לקראת סוף המאה ה-19 התחילו להגיע מאסות גדולות של אנשים ממקורות אחרים - איטליה, גרמניה, אוקראינה, הולנד, פורטוגל, ומאוחר יותר גם הודים, אפריקאים, סינים, קוריאנים, יפנים וכיו"ב. רוב הקבוצות הללו סבלו מיחס מאוד שלילי מצד האוכלוסיה האנגלית/צרפתית, והדבר די כפה עליהם לשמר את הזהות שלהם - לא ממש נתנו להם לשכוח אותה. רק בשנות ה-70 קנדה הפכה לחברה רב-תרבותית, והעמים השונים בתוכה זכו ליחס חיובי ושיוויוני, אבל זה היה מאוחר מדי: השיח של הזהות האתנו-לאומית היה חזק מדי כבר, והטמיעה של קבוצות אתניות רבות היא עדיין איטית מאוד. אם לשפוט לפי המספרים שראיתי, רוב האנשים שמכריזים על עצמם כקנדים כזהות היחידה שלהם, הם ממוצא בריטי. ההקבלה הישראלית היא בהבדל בין אנשים שיצהירו על עצמם קודם כיהודים ואחר-כך כישראלים, לבין אלו שיצהירו שהם קודם ישראלים ואחר-כך יהודים, לבין אלו שיצהירו שהם רק יהודים וישראליות אינה חלק מהזהות שלהם, לבין אלו שיצהירו שהם רק ישראלים, והיהודיות אינה חלק מהזהות שלהם (מטריצה דומה אפשר להרכיב לגבי הציבור הערבי בישראל). 1 קבוצה אתנית/לאומית, או אתנו-לאומית, זה ביטוי טוב יותר לתיאור מה שאני מנסה להתייחס אליו כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון ש"רק בשנות ה-70 קנדה הפכה לחברה רב-תרבותית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא ברור? בשנות ה-60 החלו תהליכים של שינוי חברתי מאסיבי בכל רחבי קנדה. בקוויבק התרחשה ה"מהפכה השקטה" ששינתה באופן מוחלט את מערכת הערכים השלטת בקרב אוכלוסיית קוויבק, וביתר קנדה, התחיל תהליך ששינה את הגישה של הקנדים לזרים, מקסנופוביה בוטה לקבלה מוחלטת. למשל, משפט שכתב ג'ון ברבר מה"גלוב אנד מייל" על העיר טורונטו בסוף המאה ה-20: "I grew up in a tidy, prosperous, narrow-minded town where Catholicism was considered exotic; my children are growing up in the most cosmopolitan city on Earth". אחד מראשי הממשלה האגדיים של קנדה, מקנזי קינג, היה אנטישמי מוצהר ומופגן, ובאופן כללי קנדה, עד לשנות ה-70, לקתה בשנאה תהומית לזרים. רק לפני כשלושה וחצי עשורים נפתחו שערי המדינה באופן מוחלט לזרים, והחברה התחילה לקבל אותם באמת, מבלי לדרוש מהם "להטמע" בחברה הסובבת. כיום, קנדה נותנת *מענקים* לארגונים של קבוצות אתניות שנועדו לשמר את התרבות הלאומית שלהם בתוך קנדה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע מדהים. יש לך מושג מה גרם למהפך הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצורך ההולך וגובר של קנדה ביבוא של מהגרים, כמו גם הפיכת קנדה ליעד פופולרי להגירה, הביאו ליצירת מאסה קריטית של מהגרים בכל מחוז ומחוז - והמערכת הפוליטית והחברתית נאלצה להתייחס לכך. אי אפשר, כמובן, גם להתעלם מהשינויים הגלובליים שהתרחשו באותן שנים במדינות רבות אחרות ביחס למהגרים. היחודיות של קנדה היא בכך שהטרנד הזה לא זכה לריאקציה ממפלגות ימין קיצוני. אחד ההסברים שקראתי קושר, שוב, בין ה"מהפכה השקטה" של קוויבק לבין המהלך של הפיכת החברה הקנדית לרב-תרבותית. המהפכה השקטה יצרה את הלאום הקוויבקי - מחברה מסורתית, יחסית שקטה, של אנשים שרואים בעצמם "פרנקו-קנדים" או אפילו "קנדים דוברי צרפתית", הם הפכו לקבוצה לאומית מגובשת שרואה את עצמה כנפרדת מאיזושהי ישות דוברת אנגלית שזכתה לכינוי ROC (יתר קנדה - rest of Canada). הרב-תרבותיות של יתר קנדה מהווה, לפיכך, תגובת נגד של הקנדים לטענה הקוויבקים שיש שני לאומים בקנדה (צרפתי ואנגלי), והם צריכים להיות בעלי מעמד שווה1. הקנדים מנסים לטעון שאין "שני לאומים", ואין יתרון כלשהו ל"לאומים המייסדים", אלא שכל הלאומים שווים בתוך קנדה, וכולם מהווים באופן שווה חלק מהלאום הקנדי. הדחיפה הפדרלית לקידום תרבות לאומית של קבוצות לאום קטנות בתוך קנדה נועדה לסתור את הטענה של קוויבק כאילו יש שתי תרבויות בתוך קנדה, ולכן קוויבק צריכה לקבל "מעמד מיוחד" כמרכז המחוזי של התרבות הצרפתית. התשובה של קנדה דוברת האנגלית, לפיכך, היא שיש הרבה תרבויות בקנדה, ולכן אין סיבה לתת לאחת מהתרבויות מעמד מיוחד על פני חברותיה. היפה הוא שהמהלך הזה לחלוטין לא השיג את המטרה שלו בקרב הקוויבקיסטים, אבל התודעה של הקנדים מחוץ לקוויבק דווקא השתנתה ללא היכר בעקבותיו. 1 קנדה אינה מכירה בחלוקה ללאומים, אלא בחלוקה לפרובינציות. מכיוון שיש רק פרובינציה דוברת צרפתית אחת ותשע פרובינציות דוברות אנגלית, הקוויבקים טוענים שיש לשנות את מבנה הפדרציה כדי ליצור שיוויון בייצוג הפוליטי בין קוויבק לבין יתר קנדה כגוף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלק, אכן מרתק. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כבר שנים אני מנסה להסביר לחברי לספסל הלימודים שקנדה היא מדינה מרתקת, אבל אף אחד לא מאמין לי. הם מעדיפים ללמוד על מדינות כמו איטליה או גרמניה, רק כי יש להן שיטת בחירות מסובכת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לולא סיפרת את מה שסיפרת, גם אני לא הייתי מאמינה. איכשהו, עד היום, הקנדים נתפסו בעיניי כטיפוסים משעממים להפליא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בערך 50% של האוכלוסיה שתומכים בהתנתקות. מה יקרה להם אם ההתנתקות תבוטל בגלל ש-30% קולניים יצליחו לקפל את הממשלה? האם ישרתו בצה"ל? האם יהפכו לדתיים? איזה מין שאלות הן אלה? ממתי השירות בצה"ל או האמונה הדתית מותנים בביצוע המדיניות שלך ע"י הממשלה? בשמאל, הסרבנות של השמאל הקיצוני זכתה לזלזול והתנגדות. בימין, הרעיון של סרבנות התקבל באהבה גדולה ע"י מנהיגי המחנה. רק בימין, וכמובן בימין המתנחלי, זה יכול להיות - נאמנים לדמוקרטיה רק כל עוד היא משרתת אותנו. אם במקרה היום הדמוקרטיה פועלת בניגוד לעמדות שלנו, היא לא מחייבת אותנו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשיטתך אתה צודק, וכנראה לא חושב שצריך להיות חכם או לעשות דברים באופן שיקטין את גובה הלהבות. חבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא יש דבר די פשוט שאפשר לעשות בשביל להקטין את גובה הלהבות: להפסיק לשפוך שמן על כבישים ולזרוק אבנים על ערבים גם אחרי שהם נפלו. (במילים אחרות, התחושה שאני מקבל היא שחלק מהמחנה הלאומי רואה את הגברת הלהבות כאינטרס שלו, והוא מלבה אותה בדם קר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בערך 60% שתומכים בהתנתקות. מה יקרה להם אם היא לא תבוצע? האם ימשיכו לשרת בצה"ל כפי שהם עושים מאז 67 למרות שזה נוגד את מצפונם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשלב כלשהו בקריאת התגובה הזו, תהיתי אם היא נכתבה בהומור. "ואם חס ושלום יהיה שקט והכלכלה תפרח"? צר לי, אבל התסריט ההזוי שלך הוא החלום המתוק ביותר שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהתסריט ההזוי גורס שהמדינה תהפוך בסופו של דבר למדינת הלכה או למדינה ערבית הדומה לשכנותיה. האם אלו החלומות המתוקים ביותר שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני התסריט גורס שאם נפרד מהשטחים לשלום, ישראל תהפוך למדינה נורמלית כשה''איום הדמוגרפי'' היחיד עליה יהיה הריבוי הטבעי של החרדים, והשלטון הדמוקרטי ישמר בזכות קואליציה בין החילונים היהודיים והחילונים הערביים. עם זה, עם כל הכבוד, אני יכול לחיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע. אבל אני ציוני | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני. בתפיסה שלי, לא צריך להיות גזען כדי להיות ציוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גזען? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לזה שם אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינת ישראל שבה ערבים הם שותפים מלאים לשלטון היא עבורך סדין אדום. זוהי גזענות ותו לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זאת לאומנות. אני לא רוצה שיהיה מימוש זכויות קולקטיביות לשום לאום פרט ליהודי במדינת ישראל. כמוסלמים אין לי שום בעיה אתם, אלא שהם גם, ולפעמים בעיקר, ערבים. ואני לא רוצה שיהיו להם אותם זכויות למימוש הלאומיות שלהם כפי שיש ליהודים: האם אתה בעד החלפת סמלים לאומיים של מדינת ישראל כדי שלערבים יהיה יותר נוח להיות ישראלים? האם אתה בעד ביטול חוקים מפלים כמו חוק השבות? האם אתה בעד זכות השיבה של אנשים שגורשו בכוח ואכזריות מבתיהם רק בגלל שמדינת ישראל הצעירה העדיפה טרנספר שקט ב-1948? אם ערבית היא שפה רשמית (אני נגד) למה שלא יהיו 20% מהשידורים בערוץ 2 בפריים טיים בערבית? למה שלא תוקם אוניברסיטה איסלמית לצד העברית בירושלים היא אל קודס? יתכן ואתה בעד מדינה דו לאומית. זאת הגישה הטובה ביותר לפתור את הבעיות. אפילו לא צריך התנתקות. נעניק אזרחות לכל הפלסטיאים ואותם זכויות וחובות ויהיה שלום ושקט. כל אחד יגור איפה שהוא רוצה כמו בשיר דמיין של ג'ון לנון. מאחר והצהרת שאתה גם "ציוני" וגם "לא גזען" קשה לי להבין אותך ואני כמובן אשמח אם תישב את מה שאני רואה כסתירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלון נחמד, אני אנסה לענות: 1. סמלים לאומיים: את דגל המדינה וסמליה אין סיבה לשנות, אף אחד לא מצפה מהסקנדינבים או הבריטים להעלים את הצלב ומהצרפתים להוסיף פס ירוק לדגל מתוך כבוד למיעוט המוסלמי ההולך וגדל. יש בארץ רוב יהודי שאלו סמליו וזה בסדר שאלו יהיו סמלי המדינה. את ההמנון הייתי משנה כי התקווה בת שנות האלפיים להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים כבר התממשה ב1948 וצריך להתעדכן. אם כבר בוחרים המנון חדש, אפשר לנסות משהו שימצא חן גם בעיני המיעוט הערבי, אבל באמת שלא צריך להתאמץ יותר מדי. 2. חוק השבות לא מפלה בין אזרחי המדינה אלא בין אלו שאינם אזרחי המדינה. זה בסדר גמור מבחינתי ומאותן הסיבות של סעיף 1. מה שטוב לאירים, לגרמנים ולאוסטרים טוב גם בשבילי. 3. זכות השיבה לא מקובלת עלי וגם במקרה הזה אין קשר לזכויות של אזרחי המדינה. 4. ערבית היא שפה רשמית וטוב שכך, אבל בלי שום קשר, ערוץ , שהוא ערוץ מסחרי בבעלות פרטית, צריך לשדר מה שהבעלים שלו רוצים. הערוץ הממלכתי צריך לספק שדורים גם בשפה הערבית, או לחילופין המדינה צריכה להקצות ערוץ ממלכתי בערבית. יהיה זה ראוי אם יהיו ערוצים מסחריים בערבית כפי שיש ברוסית, אפילו שזאת לא שפה רשמית. אוניברסיטה אסלמית? למה לא? הייתי מעדיף אוניברסיטה ערבית שתשים דגש על לימודים בערבית, למודי תרבות ערבית ולימודי איסלם. מה רע בזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא! ואפילו לא קראתי את התגובה שלך לפני שכתבתי את שלי. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הסדר: לאומנות היא גזענות בתחפושת. יופי שאתה לא רוצה. אני חושב שכעקרון ההמנון לא צריך להפריע לערבי שגר במדינה אם וכאשר היא תהיה שיוויונית באמת. עם זאת, אני לא פוסל אפשרויות למיתון ההמנון אם יהיה צורך בכך בבוא הזמן. חוק השבות אינו חוק מפלה כלל. מה שכן, צריך להוסיף מסלול התאזרחות נוסף, ללא-יהודים. לא. אנשים אלו יוכלו לחזור דרך מסלול ההתאזרחות הרגיל, אם ירצו בכך ויעמדו בתנאים. כי זה ערוץ מסחרי. אם תעלה דרישה, על ישראל לאפשר הקמת ערוץ מסחרי שלישי בשפה הערבית. אני בספק אם מישהו יראה בכך השקעה משתלמת כיום, אבל ניחא. יש אוניברסיטאות המלמדות בשפה הערבית בשטחים. אם וכאשר תוקם מדינה פלסטינית כפי שראוי שתוקם, יוכל כל אזרח ישראלי ללמוד באוניברסיטאות הללו. לטעמי, הדבר מספיק. האוניברסיטה העברית אינה "אוניברסיטה יהודית", ולכן אין צורך באוניברסיטה אסלאמית. אני נגד סיפוח השטחים, וחושב שצריכה לקום מדינת פלסטינית. אני ציוני כי אני חושב שליהודים יש זכות למדינה משלהם, כשם שלאנגלים מגיעה מדינה משלהם, ולאירים, ולגרמנים, ולצרפתים. אבל בדיוק כמותם, גם לנו מדינה משלנו אין משמעותה הדרה של כל קבוצות המיעוטים במדינה מכל שותפות בשלטון. חשוב כמה היית מתרעם אם בצרפת היה נערך משאל עם רק בקרב הצרפתים, בלי שליהודים תהיה רשות להצביע. לאום אינו גזע, ולאומיות אינה חייבת להיות גזענות. לאומנות, לעומת זאת, היא גזענות בהכרח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפלסטינים הישראלים הציעו את ''שחקי שחקי'' של טשרניחובסקי בתור המנון חלופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח? אני משום מה זוכר דוקא את "הו ארצי מולדתי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הייתה יותר מהצעה אחת. לי זכור שהציעו את ''שחקי שחקי''. (נדמה לי שזה היה טיבי או בשארה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארץ הזאת המולידה סיפורים המולידים עוד סיפורים ולכל תינוק יפה לפחות חמישה אבות... כאן, בכל אופן, ניכס מוחמד ברכה את הרעיון לעצמו (וזה גם נשמע אמיתי וסביר): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט ייתכן שסזה היה ברכה. האמת שזה משכנע יותר משני האחרים, שמתים להם להציע שיר של דרוויש, נניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי. הרשה לי לחלוק עליך במספר נקודות. הנטייה של נועם טל לפשט עניינים למצבים של או/או דוחפת אותך לפעמים לאו השני שהוא לא בהכרח נכון יותר מן האו הראשון. 1. "לאומנות היא גזענות בתחפושת" - (אני חושב שגם אתה לא סבור כך: " ... לאומיות אינה חייבת להיות גזענות."). העברית נותנת לנו את האבחנה בין לאומיות ללאומנות. הלאומיות מבוססת על העיקרון של "עניי עירך קודמים", אני חש שייכות לקולקטיב מסויים (וגם גאה בהשתייכות זו). אם בידי לעשות טוב (מבחינה אתית, למשל צדקה) אעשה זאת קודם כלפי בני הלאום ורק אח"כ כלפי היתר. מעשים רעים לא אעשה מתוך בחירה כלפי אף אחד. אם הם נעשים מתוך הכרח, אין הבדל אם הם כלפי בני עמך או אחרים. הלאומנים מתנגדים לעשיית רעה כלפי הלאום ותומכים בכך כלפי האחרים. גזענות היא לפעמים חלק מכך ולפעמים לא. הדמיון בין לאומן לגזען הוא ששניהם סבורים שהלאום שלהם הוא עדיף. ההבדל הוא שהגזען סבור שהעליונות היא תכונה מולדת ואין שום דרך בה בן הלאום האחר יכול להצטרף ללאום שלו. יש ארוע היסטורי המדגים את העובדה שלא כל הרוע האנושי מקושר לגזענות: בשנות ה-70, פליטים הינדים מבנגלה-דש נמלטו למערב בנגל ההודית. מחנות פליטים הוקמו ליד נהרות שסיפקו מים לכפרים המקומיים וזיהמו אותם. במספר מקרים כפריים הודים נכנסו למחנות (שאיכלסו בעיקר קשישים, נשים וילדים) ובצעו שם מעשי טבח באמצעות סכינים וגרזינים. הטובחים והנטבחים היו בני אותו לאום (בנגלים), אותה דת (הינדים) והודו כמדינה תמכה בבנגלה-דש כנגד פקיסטן. המאבק בין בני אדם (כמו גם שיתוף הפעולה ביניהם) הם מאפיינים בסיסיים של החברה האנושית. הגזענות היא רק לעיתים רחוקות חלק מן העניין. 2. "עם זאת, אני לא פוסל אפשרויות למיתון ההמנון אם יהיה צורך בכך בבוא הזמן" - אני שותף לדעתך כי "כעקרון ההמנון לא צריך להפריע לערבי שגר במדינה", אבל רוצה להעיר כי פרופ' הר-סגור באחת מתכניותיו העיר שההמנון הישראלי והצ'כי הם ההימנונים היחידים שאינם לוחמניים (גרמניה וצרפת אפילו נאלצו להשמיט בתים שלמים מן ההימנונים מפני שהיו מדי נוטפי דם). מלבד היות ה"תקווה" שיר יפה ומרגש היא סמל לאומי ככל סמל אחר. השתייכות ללאום (במובן האזרחי) בשום מקום אינה מחייבת הזדהות עם כל הסמלים, כל החוקים, כל האזרחים או כל המנהיגים. שינוי הימנון מתבקש רק כאשר רוב האזרחים חש שההימנון אינו מקובל עליו. צריך לראות בקשה של יחידים ערבים לשינוי ההימנון כפי שהיא באמת: חוצפה. 3. "חוק השבות אינו חוק מפלה כלל" - בודאי שהוא חוק מפלה. אבל הוא חוק מפלה באותו מובן ובאותה דרך שתופעת הלאומיות ומושג מדינת הלאום הם מפלים - בין בני הלאום לאלה שאינם כאלה. בין אם מדינה היא מדינת לאום ובין אם לא, חוקיה מוכוונים ע"פ טובתם של אזרחי המדינה ובהכללה אדישים לטובתם של לא אזרחים (אחרת לא היו קמות מדינות). במובן הזה חוק השבות הוא חוק נורמלי במדינת לאום. אם רוב האזרחים יחושו שהוא אינו משרת אותם, הוא ישונה בדרך זו או אחרת. 4. "האם אתה בעד זכות השיבה? לא. אנשים אלו יוכלו לחזור דרך מסלול ההתאזרחות הרגיל, אם ירצו בכך ויעמדו בתנאים" - באופן עקרוני אני מסכים. אבל מעשית (וזה מה שחשוב), כל עוד לא יסתיימו הסכסוך והאנטגוניזם הערבי-ישראלי, זכותה של מדינת היהודים להתנגד לכך וחובתה להקפיד על כך שהחריגים יהיו מעטים ככל האפשר. 5. "אם ערבית היא שפה רשמית (אני נגד) למה שלא יהיו 20% מהשידורים בערוץ 2 בפריים טיים בערבית?" - אני מסכים עם דובי ומוסיף שיש להבדיל בין העיקרון של שפה רשמית שנועד כדי לא למרר חייהם של 20% מן האוכלוסיה במסמכים שונים בשפה שאינם שולטים בה, לבין אמצעי תקשורת שהם מעשית אמצעי בידור ולא חלק ממוסדות השלטון. 6. "אוניברסיטה איסלמית?" אני מסכים עם דובי ומוסיף שאם מישהו יתעקש על הקמת אוניברסיטה פלשתינאית בישראל, אני לא רואה דרך למנוע זאת. יחד עם זאת, מעשית, מותר לשמוח שהיא אינה קיימת ולקוות שלא תוקם. הקמת אוניברסיטה פלשתינאית בישראל תהיה גם מעשה אנוכי וגם מזיק, שישלול מן האוניברסיטאות בשטחים כוחות אינטלקטואליים ויתרום תרומה נוספת לתהליך הפיכתם למרכזים של רדיקליזציה וקנאות לאומנית ודתית במקום מרכזי השכלה. 7. "מדינה דו לאומית. ... ג'ון לנון... 'ציוני" וגם "לא גזען" ... = סתירה" - זה בלבול מוח. מרבית השמאל מתנגד למדינה דו-לאומית (כמו כנראה רוב כל המעורבים האחרים). קודם ממציאים את המטרה ואח"כ יורים עליה. נועם אינו אומר במפורש כי הבריטים, הגרמנים, הצרפתים והאמריקאים הם גזענים, רק משום שהדבר יבליט את מופרכות טענתו. ליהודים יש כנראה יותר זכות למדינה משלהם מאשר לעמים אחרים. לזכות זאת לא צריך להיות קשר עם זכותם של עמים אחרים למדינה משלהם. את הקשר יוצרים קנאי שני הצדדים הדוגלים ב"הכל או לא כלום" (א"י/פלשתין השלמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ההתנגדות שלך ושל כלל השמאל להתנהגות הלא דמוקרטית כלפי אזרחי המדינה מצד השלטון, באה לידי ביטוי כמו ההתנגדות שלי להפיכת שטחי הפלשתינים לשטח צבאי סגור" - הבנתי. כלומר - כתבת פה כמה וכמה פעמים שאת מתנגדת לכך? או אולי התפקדת לארגון (כמו האגודה לזכויות האזרח) המתנגד לכך? או אולי עשית משהו נוסף המעיד באיזשהו אופן שאת מתנגדת לכך? ועכשיו בואי נשאל זאת גלויות - את מתנגדת להפיכת שטחי הפלסטינים לשטח צבאי סגור? מקריאת המשך התגובה שלך נראה שלא. על היחס לפלסטינים כבר דיברנו בעבר והגענו לאותו מבוי סתום אליו נגיע גם הפעם, אז תסלחי לי אם אין לי כח להתחיל את הריקוד הזה מחדש. רק אציין, שלתפיסתי, המשפט "אין שום השוואה בצורך לקיים את כללי ההתנהלות הדמוקרטית מול אוייב קיומי, לעומת קיומם מול יריב פוליטי מבית" איננו נכון - כללי ההתנהגות הדמוקרטית הם אלו שמחייבים את המדינה בהתנהגותה, ולא משנה כלפי מי. מי שנתן יד להפרת הכללים הללו כלפי אוכלוסיה חפה מפשע אשר אינה נמנת על הגזע הנכון, שלא יתפלא כאשר החיילים לא מבינים שחלק גדול ממה שדורשים מהם עכשיו גם הוא לא דמוקרטי במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הדת הלא נכונה, לא הגזע. פלסטיני יכול להתגייר וניצה תחבק אותו (עד כדי איסור נגיעה) בלי בעיה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהם כללי ההתנהגות הדמוקרטית, לטעמך, כלפי בני האוייב הלאומי שלך? פרט, ותן דוגמאות הסטוריות מהדמוקרטיות הותיקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נתייחס למסקנה מהריקוד הקודם ( שלא הבאת בו ששום דוגמא להתנהגותן ארצות דמוקרטיות אחרות), אז אתה מוכן שהמדינה לא תהייה, מאשר שתהייה כאן, ועקב כך נאלץ להתייחס בחוסר נימוס לשכנינו הערבים, המאיימים להרגנו. המסקנה ההתאבדותית הזאת אינה מוסרית. אני מאוד לא שותפה לה, ואם תחשוב שבגלל סירובי להתאבד אני לא דמוקרטית ולא נאורה, זה ממש בסדר מצידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? האם בפעם הראשונה והיחידה בהסטוריה שהיו למדינה דמוקרטית אוייבים לאומיים, זה היה גרמניה הנאצית נגד היהודים? (מספיק כבר עם הפאבלוביות הזאת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, היו גם היפנים בארה"ב שנסגרו במחנות הסגר במלה"ע II. לא אחד הפרקים היפים בהיסטוריה של הדמוקרטיה המהוללת מכל (בעיני עצמה, לפחות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו עוד מלחמות בין ארצות דמוקרטיות לבין אוייבים לאומיים. אני חושבת שמעולם לא היתה מלחמה שבה המדינה הדמוקרטית התייחסה לאזרחי האוייב כפי שהיא מתייחסת לאזרחיה שלה. מעולם לא היתה מדינה שחסה על חיי אזרחי אוייב לאומי, יותר, או אפילו כמו, שהיא חסה על חיי אזרחיה וחייליה. אם יש דוגמא הפוכה לזה אשמח להתעדכן. לדעתי זו התנהגות מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, כמה מלחמות היו בין ארצות דמוקרטיות לבין לאומים אחרים שחיו תחת כיבוש של המדינה הדמוקרטית? אני יכול לחשוב על צרפת באלג'יריה. מפתיע כמה דמיון יש בין שני המקרים - עד וכולל המרד שארגנו הקולוניסטים הצרפתים שחיו שם, נגד הממשלה שלהם, כשזו ביקשה לסגת מאלג'יריה ולהעבירה לידי המוסלמים שם. במשך שנים נהג הצבא הצרפתי באלג'יראים בערך כמו שאת היית רוצה שננהג בפלסטינים, והדבר לא רק שלא סייע להם, אלא דווקא החריף את השנאה שחשו האלג'יראים כלפי צרפת. דווקא כאשר הציבור הצרפתי החל למחות כנגד העוולות שצרפת עושה מעברו השני של הים התיכון, וכאשר דה-גול הכריז על כוונותיו לתת סוג של אוטונומיה לאלג'יריה, החלו לצאת קריאות מבין המוסלמים עצמם לחדול מהמאבק המזויין ולהגיע להסכם עם צרפת. אז פרץ המרד של הקולוניסטים, והצבא הצרפתי נאלץ להתמודד בו זמנית הן עם ארגוני הטרור של המוסלמים, והן עם הקיצונים של בני עמו. דווקא מכיוון שאני חס על חיי אזרחי וחיילי ישראל, אני דורש מהמדינה לא לתת לפלסטינים סיבות לשנוא אותנו יותר ממה שהם כבר שונאים. אני דורש מישראל לסגת משטחים לא לה, ולאפשר לפלסטינים חיים אנושיים, הגונים, חופשיים ככל האפשר - כדי שגם להם יהיה אינטרס להפסיק את הסכסוך הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כך הם חיים, עם אוטיזם לגבי חלק משמעותי מאוד מעולם המושגים של רוב העם, והפרשנות שלהם למציאות עקומה בהתאם.'' עולם המושגים שאת מדברת עליו, בין אם הוא של ''רוב העם'' ובין אם לא, הוא העקום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |