בתשובה לדובי קננגיסר, 12/07/05 0:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה במבט אנתרופולוגי-"מדעי". האם זה כך גם בתודעה הקנדית? האם רוב האזרחים שם מודעים היטב לקבוצה האתנית (שאינה "קנדים") שממנה הם יצאו? יוצא ממה שאתה אומר, שרוב האנשים ענו תשובה שהיא בכלל לא נכונה! ואתה מסיק שאנשים שכן אנו תשובות נכונות, בחרו במודע ובכוונה רבה לא לענות את התשובה הלא-נכונה. זה קצת פזיז, לא? עד כמה לא סבירה האפשרות הבאה: שני בני-דודים במשפחה ממוצא איטלקי. שניהם רואים בעצמם קנדים לכל דבר, ולא יודעים מילה באיטלקית. בריאן מאוד מחבב את הסיפורים של סבא וסבתא על הכפר ליד נאפולי, ונחמד לו לחשוב שהוא צאצא לעם האיטלקי - כשהחבר'ה הולכים לפיצה, הוא אומר "אה, אצלי זה לא סתם - זה בדם!". לעומתו, ג'ני מנוכרת כל המשפחתולוגיה הזו - תעזבו אותה משטויות. ואז מתקשרים הסוקרים, ושואלים "What's your ethnic origin?". בריאן מנפח את חזהו בגאווה - הוא הרי מת להזדמנויות לספר את העובדה הסמויה הזו על מוצאו - ואומר "איטלקי!". ג'ני ממצמצת בעצבנות-מה, ממלמלת לעצמה "נו, מתי כבר תרדו מההבלים האלה", ומפטירה "קנדית!" |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מרבית האנשים יענו על שאלה כזאת על פי הזהות שהם מייחסים לעצמם. מכיוון שלא הגבילו את מספר הזהויות שכל אדם היה יכול לבחור לעצמו, הגיוני יותר שבריאן היה אומר "איטלקי-קנדי", ואילו ג'ני הייתה אומרת "קנדית", או "קנדית ממוצא איטלקי". שים לב שלא כל כך עניין אותי כמה אנשים אמרו מה, אלא כמה אנשים שכן שייכו את עצמם לקבוצה אתנית/לאומית1 מסויימת, הוסיפו לכך זהויות נוספות. באופן ספציפי לגבי קנדה - אין מי שלא יודע מה המקור האתני שלו. כל ההגירה לשם לא הייתה כל כך מזמן, צריך לזכור. בהתחלה היו אנגלים (וסקוטים ואירים ווולשים) וצרפתים, וההבדל ביניהם היה פשוט למדי: הראשונים דיברו אנגלית, והאחרונים דיברו צרפתית. רק לקראת סוף המאה ה-19 התחילו להגיע מאסות גדולות של אנשים ממקורות אחרים - איטליה, גרמניה, אוקראינה, הולנד, פורטוגל, ומאוחר יותר גם הודים, אפריקאים, סינים, קוריאנים, יפנים וכיו"ב. רוב הקבוצות הללו סבלו מיחס מאוד שלילי מצד האוכלוסיה האנגלית/צרפתית, והדבר די כפה עליהם לשמר את הזהות שלהם - לא ממש נתנו להם לשכוח אותה. רק בשנות ה-70 קנדה הפכה לחברה רב-תרבותית, והעמים השונים בתוכה זכו ליחס חיובי ושיוויוני, אבל זה היה מאוחר מדי: השיח של הזהות האתנו-לאומית היה חזק מדי כבר, והטמיעה של קבוצות אתניות רבות היא עדיין איטית מאוד. אם לשפוט לפי המספרים שראיתי, רוב האנשים שמכריזים על עצמם כקנדים כזהות היחידה שלהם, הם ממוצא בריטי. ההקבלה הישראלית היא בהבדל בין אנשים שיצהירו על עצמם קודם כיהודים ואחר-כך כישראלים, לבין אלו שיצהירו שהם קודם ישראלים ואחר-כך יהודים, לבין אלו שיצהירו שהם רק יהודים וישראליות אינה חלק מהזהות שלהם, לבין אלו שיצהירו שהם רק ישראלים, והיהודיות אינה חלק מהזהות שלהם (מטריצה דומה אפשר להרכיב לגבי הציבור הערבי בישראל). 1 קבוצה אתנית/לאומית, או אתנו-לאומית, זה ביטוי טוב יותר לתיאור מה שאני מנסה להתייחס אליו כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון ש"רק בשנות ה-70 קנדה הפכה לחברה רב-תרבותית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא ברור? בשנות ה-60 החלו תהליכים של שינוי חברתי מאסיבי בכל רחבי קנדה. בקוויבק התרחשה ה"מהפכה השקטה" ששינתה באופן מוחלט את מערכת הערכים השלטת בקרב אוכלוסיית קוויבק, וביתר קנדה, התחיל תהליך ששינה את הגישה של הקנדים לזרים, מקסנופוביה בוטה לקבלה מוחלטת. למשל, משפט שכתב ג'ון ברבר מה"גלוב אנד מייל" על העיר טורונטו בסוף המאה ה-20: "I grew up in a tidy, prosperous, narrow-minded town where Catholicism was considered exotic; my children are growing up in the most cosmopolitan city on Earth". אחד מראשי הממשלה האגדיים של קנדה, מקנזי קינג, היה אנטישמי מוצהר ומופגן, ובאופן כללי קנדה, עד לשנות ה-70, לקתה בשנאה תהומית לזרים. רק לפני כשלושה וחצי עשורים נפתחו שערי המדינה באופן מוחלט לזרים, והחברה התחילה לקבל אותם באמת, מבלי לדרוש מהם "להטמע" בחברה הסובבת. כיום, קנדה נותנת *מענקים* לארגונים של קבוצות אתניות שנועדו לשמר את התרבות הלאומית שלהם בתוך קנדה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע מדהים. יש לך מושג מה גרם למהפך הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצורך ההולך וגובר של קנדה ביבוא של מהגרים, כמו גם הפיכת קנדה ליעד פופולרי להגירה, הביאו ליצירת מאסה קריטית של מהגרים בכל מחוז ומחוז - והמערכת הפוליטית והחברתית נאלצה להתייחס לכך. אי אפשר, כמובן, גם להתעלם מהשינויים הגלובליים שהתרחשו באותן שנים במדינות רבות אחרות ביחס למהגרים. היחודיות של קנדה היא בכך שהטרנד הזה לא זכה לריאקציה ממפלגות ימין קיצוני. אחד ההסברים שקראתי קושר, שוב, בין ה"מהפכה השקטה" של קוויבק לבין המהלך של הפיכת החברה הקנדית לרב-תרבותית. המהפכה השקטה יצרה את הלאום הקוויבקי - מחברה מסורתית, יחסית שקטה, של אנשים שרואים בעצמם "פרנקו-קנדים" או אפילו "קנדים דוברי צרפתית", הם הפכו לקבוצה לאומית מגובשת שרואה את עצמה כנפרדת מאיזושהי ישות דוברת אנגלית שזכתה לכינוי ROC (יתר קנדה - rest of Canada). הרב-תרבותיות של יתר קנדה מהווה, לפיכך, תגובת נגד של הקנדים לטענה הקוויבקים שיש שני לאומים בקנדה (צרפתי ואנגלי), והם צריכים להיות בעלי מעמד שווה1. הקנדים מנסים לטעון שאין "שני לאומים", ואין יתרון כלשהו ל"לאומים המייסדים", אלא שכל הלאומים שווים בתוך קנדה, וכולם מהווים באופן שווה חלק מהלאום הקנדי. הדחיפה הפדרלית לקידום תרבות לאומית של קבוצות לאום קטנות בתוך קנדה נועדה לסתור את הטענה של קוויבק כאילו יש שתי תרבויות בתוך קנדה, ולכן קוויבק צריכה לקבל "מעמד מיוחד" כמרכז המחוזי של התרבות הצרפתית. התשובה של קנדה דוברת האנגלית, לפיכך, היא שיש הרבה תרבויות בקנדה, ולכן אין סיבה לתת לאחת מהתרבויות מעמד מיוחד על פני חברותיה. היפה הוא שהמהלך הזה לחלוטין לא השיג את המטרה שלו בקרב הקוויבקיסטים, אבל התודעה של הקנדים מחוץ לקוויבק דווקא השתנתה ללא היכר בעקבותיו. 1 קנדה אינה מכירה בחלוקה ללאומים, אלא בחלוקה לפרובינציות. מכיוון שיש רק פרובינציה דוברת צרפתית אחת ותשע פרובינציות דוברות אנגלית, הקוויבקים טוענים שיש לשנות את מבנה הפדרציה כדי ליצור שיוויון בייצוג הפוליטי בין קוויבק לבין יתר קנדה כגוף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלק, אכן מרתק. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כבר שנים אני מנסה להסביר לחברי לספסל הלימודים שקנדה היא מדינה מרתקת, אבל אף אחד לא מאמין לי. הם מעדיפים ללמוד על מדינות כמו איטליה או גרמניה, רק כי יש להן שיטת בחירות מסובכת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לולא סיפרת את מה שסיפרת, גם אני לא הייתי מאמינה. איכשהו, עד היום, הקנדים נתפסו בעיניי כטיפוסים משעממים להפליא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |