בתשובה להאייל האלמוני, 15/07/01 14:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדברים שנאמרו אינם צריכים להפתיע כל אדם בר דעת שנמצא בקשר עם המציאות המקומית. אנחנו במזרח התיכון - פקח עיניים. יהודים וערבים הם אנשים הרבה יותר עצבניים כקולקטיב וכפרטים, מאשר רוב האנושות. וכן, שני הקולקטיבים מתוסבכים ואלימים. ובכלל, מה שתמוה הוא ההפנייה למחקרים. לא צריך מחקרים אקדמאיים מעמיקים וכבדי ראש כדי להגיע למסקנה שכל אדם שיודע את העובדות לאשורן יכול לשלוף מהמותן. או מהזין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר דולינסקי הנכבד, קביעותיך האחרונות הינן לעניות דעתי בהחלט מדוייקות - הגם שאינן מדעיות-אמפיריות. השתדל בעתיד להימנע מכינוי האות השביעית בעברית בדברך על אבר המין הגברי, קריא פין - לצורך העניין. הדבר המאפיין בני שתי קבוצות אלו מלכתחילה הינו מערכת היחסים הסבוכה והעקומה עם המין הנשי. דומה כי על הצד הערבי-מוסלמי אין כל צורך להרחיב היריעה, אך גם בצד הישראלי-יהודי חמורים המימצאים עד מאוד, ונוטים לכוונו הכללי של מין אלים ו/או פנטזיות על מין אלים נעדר סאטיספאקציה (סיפוק). עליך ועל שאר הקוראים להבין כי אקט הוצאת הזרע אצל הגבר אינו עניין של מה בכך, היות והאורגזמה אצל הגבר בפירוש עקרה במובן המאסטרובטיבי (אוננותי), היות וטכניקת הוצאת הזרע באופן שכזה מלווה בפעולות כוחניות של ממש1. במיקרה הקואיטוס (מישכב) בין גבר לאישה, מעניין לציין אם רואה הגבר באקט שכזה גם כן אקט מאסטרובטיבי או אקט חיבורי-מישחקי, היות והפליטה הגברית בנרתיק האישה הינו על פי רוב אקט משחרר של ממש, ולו בגין השתחררות רגשית-שרירית מסויימת2. ממחקרים שונים עולה ומתבררת תמונה עגומה למדיי בדבר הגבר הנימול; הנ"ל, כנראה כתוצאה מסוצייאליזציית האוננות הקיימת בו, בועל באופן כוחני ובאופן דורסני-משהו, בועל באופן מהיר3, ולאו דווקא מגיע לסיפוק, ולו מחמת ההיבט הפורנוגראפי המקובע לו במוחו. מחקרים אלו מגלים אף כיווני נטייה שונים בחומר פורנוגראפי הנרכש באירופה מול חומר דומה הנרכש בארה"ב, כולל חוויות נאראטיביות האמורות לגרות ציבור הקוראים4. מעניין לגלות כי חוויות דומות מדוסקסות לעיתים בשבועונים מקוונים לנשים, כולל ישראל. מבט זריז ומעניין לכוון השבועון המקוון 'בננות' מגלה בתגובות לסיפורה של הכותבת אריאלה רביב בכתבתה 'אפשר יותר חזק?' כותבת בשם אנה, המדווחת להפליא על התופעה מזווית מבט נשית. יצויין כי אנה זו מצליחה להרגיז באופן ממשי ביותר את ציבור הקוראים הגברי של כתבה זו. מומלץ בחום.http://bananot.com/article.html?article=313 בברכה א. מאן 1 וילהלם רייך גורס טיעון זה במחקריו. 2 האקט האמור מכונה 'תנודתי' (Zukungen), ומיוחס לאלכסנדר לווטן. מעניין להיווכח עד כמה משה פלדנקרייז הושפע מכתביו של זה. 3....ורץ לספר לחבר'ה. 4 מחקרים אלו אוזכרו אףבמאמר מיוחד על מו"ל גרמניה ומפורסמת של כתבי פורנוגראפיה שונים, העונה לשם ביאטה אוזה. מובן שאין היא היחידה המתעסקת בכך, וניתן למצוא ולקרוא מחקרים שכאלו במאות דפי אינטרנט תחת הכותרת 'אורגזמה+גברים+מילה'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנה מ'בננות' מתנצחת עם שורה של קוראים גבריים בעלי שמות אקזוטיים במיוחד ('עוף החול', 'מוכן להגשה' ועוד) - המנסים לרמוז, איך לא, שאנה אנטישמית וגזענית. מעורר גיחוך, אך גם מחשבה. מעניין לקרוא את הנימוקים הנשיים של אנה. החל מתגובה זו מתחילה ההתנצחות האמורה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה כאילו שחיכית להזדמנות המתאימה לספק לנו את הלינק החינני הזה, מלא האלמונים והאלמוניות (אני מקווה שאינך מזדהה בשם אלכס דה לארג' או מופיע כחנה הקרוס ג'נדר...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס ,לא ראיתי את תגובת ההמשך שלך. שכח את שאלת הקרוס ג'נדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהכותב ב'בננות' התכוון לאלכסנדר דה-מארש, מיודענו מ'התפוז המכני', המוכר יותר בכינויו 'אלכס-בוי'. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם "זין" הוא כינוי יותר וולגרי מ"פין"? פין הוא זיז מתכת ארוך. נתקלתי פעם בספר ילדים משנות החמישים המנסה להסביר לילדים נושאי מין שונים. הכותבת, כמדומני, היתה לאה גולדברג. שם זוהה אבר המין הגברי בשם "אמה". נדרשתי פעם לנושא מקור המלה "זין" בפורום השפה העברית של "נענע": http://forums.nana.co.il/showmsg.asp?id=440173 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהמילה זין במשמעותה הגסה קיימת כל כך הרבה זמן. הרי זין שימש עד לא מזמן כ"נשק", וזה לא הפריע לאיש. למיטב ידיעתי, האטימולוגיה היא כזו: מילת הסלנג הראשונה הייתה גזר. עד שזו הפכה גסה מידי, אז עשו שיכול אותיות, והפכו את זה לזרג. מכאן, כמובן, הדרך קצרה לשימוש באות ז' לבדה עד למצב המביך של ימינו. אני אישית אוהב להקביל את התהליך הזה לכתיבה שמו של אלוהים - מהשם המפורש, לאות י', שנעשתה קדושה, אז עברו ל-ה', וגם היא נעשתה קדושה, אז היום כותבים ד'. לאט לאט נעבור על כל ה-א"ב. אני כולי תקווה שכשיגמרו האותיות, לא יוכלו יותר לדבר על אלוהים, ונפטר מהצרה הזו. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולראיה: למרות הזלזול המופגן בתהליך ההוליפיקציה (אם אין מלה כזאת אז ראוי שתהיה) של עוד ועוד אותיות שמסמלות את שמו עלי אדמות של האלוהים, גם אתה נמנעת מכתיבת השם המקורי שלו, יהוה, והעדפת להתייחס אליו רק בתור "השם המפורש". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך קבע אני כותב והוגה את השם בחופשיות. כאן, מכיוון שאני מודע לכך שהדבר מפריע לחלק מהקוראים, אני מעדיף להמנע מכך, כשאין צורך משמעותי. התחשבות, אתה יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התהליך שתארת אתה הוא אכן זה שעברה המילה (תרתי משמע), ומקורו בבית הספר מקוה-ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו, כשראשי שב"כ התחלפו בקצב מסחרר, הפתרון שנמצא היה דווקא לפרסם את שמו של ראש השירות. חבל, כי אני דווקא הצעתי שאחרי פרישתו של ת', יחליף אותו שטרודל (@). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זין;זון במצרית קדומה משמעותו חץ. זין;זוית בעברית קדומה משמעותו גם כן חץ. תזית בברברית משמעותו להב הסכין או החרב. מכאן אפשר גם להסיק על שם האמזונות (המזוינות) הנשים הלוחמות אולי, וגם אולי על שמו של הפילוסוף זנון ופארדוקס החץ שלו ששמו מתאים מדי לשמו של הפארדוקס הקרוי על שמו (זנון ופארדוקס הזון). אבל אפשר גם להסיק על כך שהמילה כלי נשק, להב או חץ, מהר מאוד הפכה גם למילה נרדפת לכלי של הגבר. גם חמוש וגם בעל צורת חץ הנשלח ל"היתקע" במטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכינוי 'אמה' מופיע במשנה במסכת נידה. http://kodesh.snunit.k12.il/b/h/h67.htm | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה מזכיר, איך לא, את הפרסומת החביבה מפעם (שאותה היינו מדקלמים תוך נפנוף באצבע משולשת, ואתם יודעים איזה אצבע זוקרים שם): "כל אישה יודעת למה, כל אישה בוחרת אמה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להודעה שלך יש באמת טעם רע. כשטעמתי הזעדעזתי. הודעה בטעם מגעיל כמו של חומר ניקוי למסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על טעם וריח כידוע, אבל המשפט שציטט השכ"ג (בסדר הפוך: "כל אשה בוחרת אמה, כל אשה יודעת למה") היתה, כלשונה, סיסמת פירסומת לחומר ניקוי, שהושמעה רבות בשנות הששים של המאה הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדי התלוצץ על טעמו של נוזל הניקוי ''אמה'' - שהוא באמת טעם מגעיל למדי, ולא על טעמי בבדיחות שהוא מגעיל עוד יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם משחת אמה. אני עיוור צבעים והתבלבלתי פעם בין המשחה לבין חומוס. אין להשוות, החומוס מנקה הרבה פחות טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעמת פעם אמה? לך תדע, אולי זה סתם אגדה אורבנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טעמתי. המראה הגלידתי וריח הלימון הוליכו אותי שולל בהיותי זאטוט. היה איכסה. כתוצאת הטראומה, עד היום אני מסרב לשטוף כלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה עוד כלום לעומת שיר נפוץ בגולני שנפתח בשורות הבאות: "סבון, סבון, סבון, כמה טוב לשפשף עם סבון, סבון זה יותר טוב מאמה..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כמו ששרו בהאחזות הנח"ל: "אני ממש שפשפתי..."(1) ___ (1) את עיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מה זה היה לי טוב לי אורעלי'' (ג'וזי ואריק, ברגע של גילוי לב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום לשלב סקס בזמרה, אפשר לשלב זמרה בסקס: *אז אגמור בשיר מזמור. *ניגוניך אבי, ושיריך אמי, בדופקי נעורים ושבים. [הופיע אי-אז בבטאון התנועה הקיבוצית] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתה פעם איזה פרסומת כדלקמן? ננס ננס, אל המטבח נכנס, עושה לך טוב, עושה לך טוב, ננס, ננס. נדמה לי שהננס היה איזה סוג של ברזלית לניקוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה גם היתה, ושרו אותה עם המנגינה של ''היום, היום, היום קיבלתי חום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איזו היא בתולה--כל שלא ראת דם מימיה, אף על פי נשואה. ומעוברת, משייוודע עוברה. מניקה, עד שתגמול את בנה. נתנה בנה למניקה, וגמלתו או מת--רבי מאיר אומר, מטמא מעת לעת; וחכמים אומרין, דייה שעתה." [מסכת נידה פרק א,ד, לפי הקישור דלעיל http://kodesh.snunit.k12.il/b/h/h67.htm] מכאן נראה שבמובן המשנאי, בתולה היא לא רק מי שלא התעלסה מעולם. מישהו מוכן אולי לפרש מה המובן המשנאי של המונח בתולה, ואיך כל זה מתקשר לויכוח הנצחי בנוגע לאמו של ישו וה-virgo בתרגום השבעים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מודיע קבל עם ועדה לפי מחקרים שגברים נימולים (נשמיט כרגע את היוצאים מן הכלל) עושים את זה באופן כוחני מהיר ולאו דווקא מגיעים לסיפוק. אבל מה עם אותם לא נימולים, האם לפי אותם מחקרים הגבר הלא נימול תמיד מגיע לסיפוק? האם הגבר הלא נימול אוהב את זה בדרך כלל רך עדין איטי ומתמשך ? אם התשובות הן חיוביות אזי שכנראה הנשים באירופה ובשאר מחוזות הערלים שוכבות בעצם עם בני מילה. ואם התשובות שליליות אזי אין הבדל גדול בין ערל לנימול, קרי שניהם גברים ושניהם ניגשים לפתיחת צנצנת ריבה באופן קצת שונה מנשים: עם קצת יותר כוח בידיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכדאי לוותר על המילה, כדי שנהפוך לקרי רוח ורגועים. כמו הגרמנים, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי, על מנת שנהפוך לקרי רוח ורגועים, כמו הגרמנים, למשל. או הנורבגים, או השוויצרים. אני לא מדבר על אוהדי כדורגל, mind you. ככלל, האמירה הזאת אולי משקפת בורות, כיוון שהתרבות והחברה הגרמנית היא מן המפותחות, הנאורות, והסבלניות ביותר בתבל נכון לימינו, ונכון למשך רוב המאות האחרונות. כדאי, על מנת להימנע מנזק בריאותי וסכנות בריאותיות מיותרות, ועל מנת להנות מאיכות חיים טובה יותר שבעצם בכלל אמורה להיות ה"סטנדרט" הביולוגי שלנו. כדאי, מכיוון שאין מקום לשטויות דתיות מעוררות פלצות שכאלה במאה ה-21. אין להסיק מהניסוח שאני חושב שפעם הן כן היו לגיטימיות. אני ארחיב ואומר אוף-טופיק, עד כמה שדיון אסוציאטיבי נחשב או לא נחשב ככזה באייל, כי גם אין לתת כל מראית עין של לגיטימציה הלכה למעשה לכתות הגזעניות הנבערות הללו שמכונות הדתות המונותיאסטיות, מכיוון שהדבר הטוב היחיד שיצא מהיהדות הוא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שמהווה ועוד תהווה בעתיד איזון רב משמעות יותר משחושבים אנשים מסוימים לסכנה העצומה על עצם קיומה של האנושות הטמונה באיסלם. הדברים הטובים היחידים שיצאו מהאיסלם זה הכת הבהאית (ישתבח שמה) והאמנות המוסלמית, והדבר הטוב היחיד שיצא מהנצרות זה באך. מעבר לכך, אותן כתות פרימיטיביות הורסות ומפלגות את המין האנושי לשווא ושלא לצורך מאז ערש קיומן. אפשר לחיות איתן בתנאים סבירים מסוימים, אפשר לחיות לצידן, אפשר מאד להעריך את המחזיקים בהן, כפרטים, ולכבד את עצם אמונתם (אם כי לא את תוכנה) על הבסיס האינדיבידואלי הפרטני. אין כל צורך לנהוג לפיהן ולגרום נזק לעצמך ולאחרים, בטרם חוננו באפשרות הבסיסית ביותר להתנגד לעצם גרימת הנזק, כאדם אשר אינו מאמין בפגעי אף אחת מהדתות המונותיאסטיות. כדאי, מכיוון שאין סיבה שבגינה כדאי שלא להימנע. זה לא ענין של "מניח שכדאי לוותר", כי אין פה שום ויתור. יש הפסקה של דבר שאין כל הצדקה לקיומו. באותו מידה תגיד שכדאי לוותר על זיהום האויר, הרעלת המים, התפוצצות האוכלוסין שאף הקושי הגדול ביותר במלחמה בה טמון אף הוא בדתות המונותיאסטיות הנ"ל, או הפוך על הפוך, פשוט תוותר על הזין שלך (במחילה, אלכס), וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המילה "רוב" שבפסקה הראשונה שלך, שווה את המיעוט הקטן בו לא היו הגרמנים נאורים וסובלניים כל כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצורך הענין הזה? לצורך הענין הספציפי שאנחנו מדברים עליו שבכלל לא קשור לעם הגרמני בתקופה מסוימת? כן. למה לא? כאילו, מה החוכמה להשוות דווקא לגרמנים באופן ספציפי, להתייחס לתקופה היסטורית נתונה, ואז להציג את ההשוואה כמופרכת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שהיהודים, כקולקטיב, הם אלימים יותר מאשר האירופים, כפי שטוען מר מאן במאמרו, או אלימים יותר מרוב האנושות, כפי שניסחת אתה, היא מגוחכת. אפשר לקחת עוד הרבה עמים פרט לגרמנים, וכמעט בכל עם ערלים שתבחר תוכל לגלות מעשי ברבריות מזוויעים העולים בהרבה על מה שיהודי יכול בכלל להעלות בדעתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסלח לי, אבל המילה כשלעצמה היא מעשה ברבריות מזוויע שעולה בהרבה על מה ש"גוי" (מי זה בדיוק, אגב?) יכול בכלל להעלות בדעתו. וכמו שטוענת למטה דינה, מכאן ועד להתעלמות מוחלטת מסבלו של הזולת הדרך כבר לא קיימת, כי הדרך מובילה לנקודה הזאת, לא מתחילה בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על עמים רבים שהגיעו לארץ שאותה עזבו מרצונם והשמידו ואו לפחות ניסו להשמיד עם, כאשר עד היום הם עדיין מחוייבים להשמיד את אותו עם במידה והם פוגשים אותו. אתה מתכוון לאותו העם שמלכו לא יכול היה לבנות את בית המקדש כייון שהיה לו יותר מידי דם על הידים. כמה עמים כאילו אתה מכיר בהסטוריה של כמה אלפי השנים האחרונות, מתוכם כמה עדיין גאים במעשים שעשווטוענים כי היו עושים זאת שוב אם היה אל כל שהוא אומר להם לעשות זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות העובדה שאינני נוהג על פי רוב להגיב לאלמונים חסרי שם אחרוג הפעם ממנהגי זה, על מנת להבהיר נקודה מרכזית וחשובה; אינני טוען שהיהודים כקבוצה קולקטיבית אלימים יותר מבני קבוצות אחרות, היות ואין בידינו פאראמטרים מדוייקים בשאלה זו - מעבר לנסיון הישראלי-יהודי במשך 53 השנים האחרונות1. אם נסיון קיום עצמאי/קוואזי עצמאי זה אמנם לוקה באלימות יתר - על כך חלוקות הדיעות, אך כאן אני גם מגיע לנקודה המרכזית בטיעוני; אפשר בהחלט שהיהודים אינם אלימים מעמים אחרים, ויש לשער כי עמים וקבוצות הינדו-אירופאיות היו מטפלים באופן שונה בבעיות המזרח התיכון - לטוב ולרע - אך בדבר אחד אני משוכנע לחלוטין; איש מבני קבוצות אלו לא היה עוסק שנים בטחינת נאראטיב הסיכסוך באופן כה מפוצל ונוירוטי כבמיקרה הקולקטיב היהודי בפלסטינה. דומה כי המילה ותוצאותיה גורמים ליהודים כקבוצה חוסר רוגע ונחת מוחלט, המלווה ברצון מדאיג ומפחיד לדיאלוג ולמלל אינסופי ללא כל יכולת שתיקה והתבוננות פנימית. רצוי אולי לפתוח בשאלה מדוע קולקטיב זה עסוק תמידית בסיפור תלאותיו, יסוריו, צרותיו לאורך כל הדורות, ממש כמו הצלתו, נחמתו, ישועתו וכ', הנתונים לכאורה בידי גורם עליון ושרירותי - בעל אישיות פטריאכיאלית מובהקת. אינני מכיר עמים וקבוצות קולקטיב אחרות המתמוגגים מהיותם 'עם קשה עורף' בעיני עצמם והסובב, ו/או מהגדרתם האינטרנית כ'עם לבדד ישכון',המבוססת על הבנתם עצמם כ'גוי קדוש ונבחר'. עם זה, הרוצה לשמר פארטיקולריזם דתי נוקשה ביחסיו עם הסביבה השונה, מתעקש בו-זמנית לסדר לגויים - האוויליים והמוקצים לשיטתו - את חייהם ולהשתרבב בכוח לתוכם, במעין דלוזיית 'תיקון' ו'בשורה' לעולם. חוסר שקט כללי זה - הכולל רצון בלתי ניתן לכיבוש להרדף כקורבן 'מוסרי', מוסר נביאים סכיזואידים ומופרעים בעליל, חוסר יכולת חלוקת גורל משותף עם בני קבוצות בלתי-נבחרות אחרות, אידיאת התבדלות קומפנזטורית ועוד - מעלה שאלות מעניינות ונוקבות באשר לפגם בסיסי וקבוע בהבנת קולקטיב זה עצמו והבנת יחסיו עם בני קבוצות אחרות. לטענתי ולשיטתי אחראי אקט ברית המילה ותוצאותיו האמורות לחלק מיחסי מציאות מעוותים אלו, היות ויש לשער כי כאב ראשוני זה מחבר בתת מודע הקולקטיבי בני קבוצה נרדפת-בעיני-עצמה זו. בהתחשב בעובדה כי אקט זה הינו מהמצוות החשובות ביותר של בני קבוצה זו, אקט אשר נשמר לאורך דורות על גבי דורות ללא כל הצבת סימני שאלה, הרי שדבר זה הינו המעניין/מפחיד/מופלא במצב עניינים נתון זה. בברכה א. מאן 1 מר גורביץ מפתח תיאוריה מעניינת בדבר נקיון כפי העם היהודי, היות ולשיטתו עם זה טרם קיבל הזדמנות להוכיח יכולתו וכישרונו בשינאת אדם לשמה. יצויין כי מר גורביץ אינו היחידי בקו מחשבה זה, המאופיין בדמויות נוספות מקרב אנשי שמאל פובליציסטיים שונים, כגון מיכאל בריזון (ב. מיכאל) ודורון רוזנבלום - אם כי שני האחרונים מתייחסים לנושא זה באופן הומוריסטי כואב-משהו. למותר לציין כי מחבר תגובה זו דוחה בשתי ידיים הסברים מסוג זה, היות ולטענתו סבל העם היהודי תמידות משנאת אדם-גוי לשמה, ועל כן נאלץ מחבר התגובה לראות הן במר גורביץ והן בה"ה רוזנבלום & בריזון מעין דמויות טאנטליות נוירוטיות-משהו, העונות במידה מסויימת לתיאור הבילבול האמור באופן הבנת פני המציאות - הנובע לשיטת המחבר מכאב תופת ראשוני זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונאמר שהניתוח הפסיכולוגי-סוציולוגי שלך אודות העם היהודי הוא נכון, הרי אין אתה יכול לדעת בוודאות מה המקור של כל התופעות. 1) ישנם כל כך הרבה משתנים מפריעים. 2)ישנם עמים אחרים הנימולים (גם בתקופה העתיקה, בין בסביבת היהודים ובין אם לאו) שלא "הגיבו" למילה כמו העם היהודי. גם אם נניח שהתופעות שהזכרת נכונות, עדיין לא הוכחת שום קשר בינן לבין המילה. זאת סתם השערה לא ממש מבוססת. כמוה כיריה באוויר. מסוג אותן השערות המוציאות שם רע למדעי החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר שרעבי הנכבד, צר לי על העיכוב בתשובתי, הנובע לעיתים הן מלוח זמנים עמוס והן מהעדרויות תכופות. איני חושב שניתן להוציא למדעי החברה שם רע - שם רע זה כבר קיים במחוזות אלו מאז הגה פרויד רעיונותיו הראשונים. אוסיף ואגלה לך ולקוראים, כי אף אני מחזיק בדיעות סקפטיות משהו לגבי שיטות פסיכולוגיות שונות, כולל שיטתו של הממושקף-מזוקן מוינה. אף קארל גוסטב יונג ווילהם רייך חביביי עומדים במחוזותיי תמידית על הכוונת, שלא לדבר על שורה ארוכה וטובה של הוגים פסיכואנליטים נוספים - אשר מחקריהם בפירוש אינם אמפיריים, כי אם מבוססים על התבוננות אינטרוספקטיבית עמוקה, המלווה בהשערות מעניינות ונועזות לגבי אפשרויות מסוימות בנאראטיב חיי הפאציינט. כאמור, אינני מקבל השערות אלו אוטומאטית, הגם שאיני שוללן על הסף. המדובר למעשה במעין משחק מחשבתי-קוגנטיבי, הקשור והכרוך בהתבוננויות היפוטטיות לכאורה - אך במבט לאחור קיימת הסכמה רחבה בקרב קהל אנשי מדעי החברה, רוח ואף אנשי המדעים המדוייקים, כי אין לשלול הפסיכולוגיה והפסיכואנליטיקה על הסף, היות ואלו תרמו אדירות לנסיון הבנת האדם את עצמו ואת הקורות אותו במודע ושלא במודע. התמקדותי בעניין העורלה מבוססת על השערות שונות, אשר הועלו על ידי פסיכולוגים/פסיכואנליטיקנים שונים במהלך מאה השנים האחרונות, וזאת בנוסף לשורת הירהורים ומחשבות פילוסופיות בנושא, המיוצגים על ידי הוגי דיעות שונים, אשר במתכוון ושלא במתכוון נדרשו לעיתים, ובאופן אינטרני, לנושא זה. כפי שגרסתי בתגובה אחרת - אינני יודע אם העם היהודי אלים מעמים אחרים, ואין ספק שכל דוגמא מאשרת תתקל בדוגמא נגדית השוואתית, כך שאין לנושא זה פראמטרים מדוייקים של שקילה ומדידה. הדבר היחידי שניתן לומר בביטחה על צאצאיו הזכריים של עם יהודי זה, הינו כי הללו חוו בראשית חייהם כאב אדיר ומהמם, העומד בניגוד לחוויותיהם השונות בשבעת ימי חייהם הראשונים. חד וחלק. דומה כי אף בקרב מצדדי אקט זה אין כל עוררין וחילוקי דיעות שהדבר בהחלט מכאיב-משהו, ועל כן נשאלת השאלה כיצד ומדוע התגלגלה והתעלתה 'מצווה' סכזואידית זו לדרגת חשיבות כה גבוהה בהבנת היהדות את עצמה, מצווה אשר הוקפדה להיות מקויימת במשך עשרות דורות, ללא כל הצבת סימני קריאה ושאלה על תועלתה ומשמעותה. אישים שונים בהיסטוריית העולם, אשר ניסו לשים קץ למינהג מגונה זה, זכו לקיתונות של חרפה, בוז, ואיבה בגין נסיונם זה; בין אם המדובר באדריאנוס החביב או בדמיות סמי-יהודיות כשאול-פאול התרסי, הרי שחכמי היהדות ראו בכל נסיון 'הפטרות' מרליקט זה פגיעה של ממש בעם היהודי ונסיון להשמידו. אתה מבקש לראות השערתי זו כיריה באוויר, ויש לשער כי אינך היחידי בדעתך זו; אנשים נוספים יטענו בלהט כי הדבר מעודו לא הוכח, וכי הנסיון הנואל להיטפל לאקט יקר-ערך וקדוש זה הינו לצנינים בעיניהם, נסיון הגובל במירמה ואחיזת עיניים פסיכולוגיסטית. אני, לעומת זאת, שב וטוען פעם נוספת כי יש לשוחח ולדבר על נושא רגיש וכאוב זה בפתיחות הראוייה, אף כי דבר זה עשוי/עלול לפגוע ברגשות סוציאליזציה ראשוניים. אין כל ספק בליבי כי אקט זה אחראי בראש ובראשונה להתקבצות הקבוצה היהודית בחוויותיה הקולקטיביות ברמת התת מודע - גם אם ייטען ללא הרף מעל דפי אתר זה כי מושג פסיכולוגי זה אינו בנמצא, ואם בנמצא הוא, הרי שהמדובר בבלוף. הכאב והסבל הנגרמים מאקט זה, כולל גרימת קהות התחושה של עצבי העטרה, אינם מותירים כל ספק בליבי שתוצאותיו של אקט זה אכן אירברסביליות באופיין. אציין בהזדמנות זו פעם נוספת, כי הגויים הנימולים עברו אקט זה באופן אחר לגמרי, כפי שציינתי בתגובה אחרת באשר למיקרה האמריקאי (ארבעים אחוז בלבד) ולמיקרה הערבי, וזאת משום שחוויית הכאב בקרב קבוצות אלו הינה שונה ואחרת (ולעיתים כמעט ובלתי קיימת) - שלא כמו בטראומת המילה היהודית. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותבים היפותטי, לא היפוטטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי האלמוני, צודק לחלוטין; כנראה מפאת השעה המאוחרת, עת חזרתי לביתי ממסע בצפון אירופה. עימך הסליחה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הגורם לנוירוזות אלו היא המילה, היה עליה לגרום להן גם בקרב המוסלמים. דא עקא, רוב התאור שנתת, אינו תקף בעליל לגביהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי האלמוני, התיאור שנתתי אינו תקף ברובו הגדול כלפי המוסלמים מסיבה אחת פשוטה; הללו עוברים אקט ברבארי זה בגיל 13 לערך, עת הנער המתבגר אוחז באישיות מסויימת, המודעת היטב למתרחש. עבור מתבגר מוסלמי זה מדובר למעשה בטקס חניכה מסורתי, אשר דרכו 'מתקבל' הוא אל חברת המבוגרים. לא שאקט זה אינו כואב; נהפוך הוא. אך יחד עם זאת נחווה אקט זה במתכונתו המוסלמית שלא בהפתעה גמורה וטראומטית - כשם שהדבר נעשה במתכונתו היהודית כלפי יצור רך וחסר אונים בן 8 ימים, אשר אינו אוחז כלל במודע ו/או תת מודע, שלא לדבר כלל על אישיות. זהו הבדל אדיר לעניות דעתי, הגם שפוסל אנוכי טקס מילה מוסלמי זה לחלוטין. א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע יש לאקט המילה השפעה כזו חזקה וספציפית על התינוק? ביום הולדתו, הוא מקבל מכה על הישבן, ללא אזהרה מוקדמת, לאחר שלפתע דחפו אותו בגסות מחייו הנוחים ברחם. פתאום הוא צריך לנשום. ואז, חותכים את הצינור שנותן לו חיים, את חבל הטבור. לאורך הימים, בלי כל הסבר, הוא לפתע נתקל ברעב ובצמא, צרכים שלא היו לו ברחם. ובגדיו התחתונים מתמלאים להם לעיתים בכל מיני נוזלים ומוצקים מסריחים ונתעבים. לאור כל זאת, מה ההשפעה המיוחדת של המילה, לכאן או לכאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד, אם תעיין בהודעתך המקורית, תבחין מייד שאת הנוירוזות ייחסת להתקהות הרגש הנובעת מהחיכוך היומיומי בביגוד התחתון, ולא לכאב הראשוני. לפיכך ציינת גם כי האמריקאים סובלים מאותן נוירוזות מהן סובלים היהודים, על אף שהכאב במילה האמריקאית פחות בהרבה. מכאן שגם המוסלמים אמורים לסבול מנוירוזות אלו, על אף שהם מודעים ומוכנים לטקס שאינו מפתיע אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר שנים טוען שצדק פטרוס ונראביליס כשהאשים את היהדות בשנאת המין האנושי. אני רק אומר שעד כה, לא היתה לשנאה הזו אפשרות להתפרץ. עכשיו יש לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערבים הם אלימים יהודים הם אלימים אנחנו חיים במזרח התיכון. אלו שלוש קביעות נחרצות ונכונות שהבאת לידיעתי כרגע. אבל מה לעזאזל להם ולעניין המילה ? לא היו אלו האירופים שבמשך 500 השנים האחרונות התפשטו כבשו טבחו מיררו כפו את מנהגיהם גזלו את כספם וסילקו מאדמותיהם כמעט כל אוכלוסיה שבאו עמה במגע ? לא היו אלה היפנים שתרבותם עודדה התאבדות ? מה עם הסינים? והרוסים? ובעצם כל אומה עם וחברה אחרת שאינה יהודים, ערבים, או כאלו שחיים היום במזרח התיכון? אני פשוט רוצה לטעון שאלימות היא נחלת הערלים בדיוק כפי שהיא נחלת הנימולים. נ"ב: אני דיברתי על אלימות מינית דרך אגב ואתה הגבת על אלימות ככלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ת ג ו ב ה לכלכם חברים!!יש לי בבית עוזרת מ ה פ י ל י פ י נ י ם שטוענת שגם אצלם יש ברית בגיל 10 ימים מטעמי בריאות היא אומרת שאצלם עושים זאת כדי למנוע זיהומים באיבר המין כנראה שהערלה גורמת לזיהום מכיוון שזה עור שמקופל בתוך תוכו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדוייק, קפל העור מפריש נוזל סיכה שאמור בין השאר לשמור על ההגיינה. אחת הטענות היא שבאקלים מדברי יש סיכוי גבוה יותר לזיהום וזה מקור המנהג. אבל יתרה מזאת, ערלים לא נופלים על ימין ועל שמאל מסביבינו מזיהומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל לשיטתי הוא שבעוד שאתה מתייחס לתמונה התנהגותית כוללת (קולוניאליזם, לדוגמא) אני מתייחס כאן להתנהגות יומיומית של פרטים, לא למנהגים אלימים, או לתרבות אלימה במובן המטאפורי או הכוללני. אלא שההתייחסות שלי אינה להשפעה קוגנטיבית שנגרמת כתוצאה מאיזושהי טראומה ראשונית (כמו הניתוח של אלכסנדר מאן, שנשמע הגיוני בפני עצמו במישור מסוים, אבל מעבר לרמה מסוימת אני מסתייג ממנו ומהקביעות הנובעות ממנו בגלל ההסתמכות המוחלטת על שרלטנות פסיכולוגית, על כל מופרכותה), אלא להתנהגות שנובעת מהמום הפיזי המיותר והמטופש. זו עובדה. היעדר הסיפוק הבסיסי, בין אם אתה מודע לו ובין אם לאו, גורם, בין אם תרצה ובין אם לאו, ליתר אגרסיביות (כפי שהמיניות עצמה ממומשת בצורה אגרסיבית יותר, גם זו עובדה), והעובדה שתסרב להכיר במציאות הזו לא תגרום לה להיות שונה או יפה יותר. כולי תקווה שלא ירחק היום שבו תביעה ייצוגית נגד מוהלים ונגד הממסד הדתי תוגש ותזכה בבית המשפט. תביעה לא נגד מילה כושלת כמו במקרה של אותה חלאה ש"סניקית, אלא נגד עצם המילה. תביעה שכזו אם תזכה תמוטט הן כלכלית את הממסד הדתי, והן את הלגיטימיות של אותה תועבה ברברית. מעבר לכך: היא עשויה להיות אבן דרך מבורכת לקראת התמוטטות הלגיטימציה של הכת הגזענית היהודית בקרב הציבור הישראלי, דבר שכרגע הוא בגדר אוטופיה דמיונית לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הופך אדם (אני מקווה שגם לשיטתך, עדיין מדובר באדם) ל"חלאה ש"סניקית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם היותו חבר ברשימת ש''ס לכנסת הופך אותו לש''סניק. עצם עיסוקו כמוהל מגדירו כחלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה. כל המוהלים הם חלאות. כמובן, מי שמוסר את בנו לידי השוחטים האלה, הוא חלאה לא פחותה מהמוהלים עצמם. אני מניח שאותך חטפו מהוריך, כדי לחתוך אותך ולדון אותך לתסכול מיני נצחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל, סמנטיקה - אין תסכול מיני אצל נימולים. אם היה, אין ספק שכבר מזמן היו מפסיקים עם השטות הזו. הבעיה היא שהתוצאות באות בצורה עקיפה ומאוד מאוחרת, והקשר לא רק שאינו נתפס, איש אינו מודע לתוצאות עצמן או מכיר בהן. מי שמוסר את בנו לידי השוחטים האלה הוא תמים ופותה. ההורים שלי אכן היו כאלה, עובדה שהם מסרו אותי ואת אחי לידיהם. מה יש כאן לא להבין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה הוריך תמימים יותר מהמוהל? האם אין הם חלאות, בדיוק כמוהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם אינם חלאות מהטעם הפשוט שאינם מבינים את משמעות הפעולה. אני סבור בהחלט שרוב ההורים החילוניים אילו היו מודעים לסיכונים האפשריים ולתוצאות ההכרחיות, היו חושבים פעמיים אם לגרום נזק גופני בסדר גודל כזה לילדים שלהם. מדוע מי שאינו מאמין במכלול שטויותיה של דת כזו או אחרת צריך לציית לה? איפה ההגיון? מדוע אינך מקיים גם את מצוות האיסלאם, הנצרות הבטפיסטית, המורמונית, הקתולית והפרוטסטנטית, את מצוות הבהאים, את חוקי הבודהיזם וכללי ההינדואיזם ואת המסורת של יפן העתיקה? סטטיסטיקה? העובדה שבמקרה נולדת לקבוצה חברתית-גיאוגרפית שכוללת בתוכה תת קבוצות שמאמינות באותה דת? קרוב לודאי שהמוהל יודע לא רק את תוצאות עיסוקו אלא גם את מטרותיהן. הרמב"ם עצמו הגדיר את הסיבות לאקט המילה, סיבות שאינן מותירות כל תגובה אפשרית לאקט מלבד שלילתו, בתור פעולה פסאודו-כירורגית אלימה שנועדה מלכתחילה לגרום מום גופני בלתי הפיך. אני לא מקבל אפשרות של עיסוק במילה תוך תמימות לתוצאותיה, מצטער. הוא חייב לדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי אמר שהרמב"ם צודק? אולי המוהל סבור שהסיבות למילה הן אחרות, ואינו מודע לנזקים שאתה טוען שהיא גורמת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה נעשית מטעמי דת ולכן רלוונטי לשמוע את הנימוק של הדת לענין. לא בגלל שאתה אמור להשתכנע ממנו או משהו כזה, אלא מהסיבה שכך ניתן לעמוד על המקורות למנהג. ועל פיהם עצמם יש לפרש את המעשה כפשע לכל דבר. הרמב''ם לא רק אילן גבוה להיתלות בו בכל הקשור ליהדות, אלא גם רופא. חבר נא יחדיו. המוהל, על כל פנים, הוא מבחינתי פושע בדיוק על אותה רמה כמו המחזיר בתשובה. מסיבות שונות אמנם, אבל שני העיסוקים כשלעצמם משקפים שתיים מתוך הפנים הרבות של מכלול הדרכים שבהם הדת גורמת נזק לכל מי שאיתרע מזלו להכלל בחברה שבה יש לה פתחון פה ודריסת רגל, ובישראל, הרבה יותר מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ומלחמה אינה הרסנית, כי אם היא היתה, מזמן כבר היו מפסיקים עם השטות הזו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעה כזאת רק מחזקת את הטיעון שלי. מה הקאצ'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תגיד לי אתה נימול וחסר סיפוק מיני.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נימול בדיוק כמוך, ומן הסתם, סביר להניח שחסר סיפוק באותה צורה שאתה. :) זה לא קשור לחיי המין שיש או אין לך, קשור לדברים הרבה יותר בסיסיים וטמועים. יכול להיות לך הסקס הכי טוב בעולם, אבל הוא יהיה צל חיוור לעומת הסטנדרט שה-DNA שלך מכתיב. אם אתה מודע לכך או לא, מכיר בכך או לא, זה כלל לא שייך לענין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי עליתם פה על תובנה מרשימה. אלכסנדר מאן, שלא מושך ידו מהבליל המיסטי (והמעניין לכשלעצמו (סתם. זה משעמם)) של השפעתה של חוויה טראומטית בגיל שמונה ימים על אופיו של העם היהודי, אולי מצא הסבר לא נכון, אבל, אם לא נהיה סקפטים יתר על המידה באתר אינטרנט זה, בדעתו על ייחודו הפסיכולוגי של העם היהודי יש ממש. לא בגלל אותו כאב חד פעמי (מעניין אם הלידה כואבת לתינוק) - לא ולא! כל הייחוד של העם היהודי הוא *שאף אחד שם לא נהנה ממין!* לא הנשים, ולא הגברים! דמיינו את המטען החוויתי, שיומר כולו להשגים אינטלקטואלים! לילות שהיו עשויים להיות מוקדשים לזיונים מוקדשים לישיבה על המדוכה! שפינוזה, איינשטיין, משה, בן גוריון, דוד המלך, אתם, אתן - כולנו גדלנו בעם שבו ההנאה ממין היא צל חיוור של זו של עמים אחרים! עוד מאה, מאתיים דורות של חיים לא מספקים, בקרב עמים שיש להם מה לעשות במיטה חוץ מלקרוא ספר, בטוח יניבו את kwizat haderech. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לדעתי עליתם פה על תובנה מרשימה''. לאט לך. כבר לפני כמאה שנה פרויד (שלא כל כך מוערך בחוגים אלה) פרסם כמה וכמה ספרים בנושא. הוא כתב שם על מנגנוני ההדחקה והדיכוי התת-הכרתיים. ההתנגשות בין המניע ההנאתי של הציביליזציה לבין מגבלות המציאות גורמים לקונפליקט שפתרונו הוא יצירה (כל יצירה, אם אמנותית, אם ארטיזנית, פוליטית, מדעית וכמובן דתית). היצירה נותנת פתח לדחפים המיניים (ולא רק המיניים) של האדם. אם תרצה, אפשר לראות את מיכלאנג'לו לא כאמן מתוחכם ורגיש אלא פשוט כחיה אלימה ושטופה במיניות יצרית, ואולי גם רעבה ללחם. כך שסך הפעילות האנושית היא הממוצע האפשרי בזמן נתון בין הרצון למגע מיני (קרי איזה זיון טוב, למען טהרני השפה שביננו) לבין האפשרויות המוגבלות למבצע שכזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרהיב. מצד אחד, "מעבר למישור מסוים" אתה "מסתייג [מהניתוח של אלכסנדר מאן] ומהקביעות הנובעות ממנו בגלל ההסתמכות המוחלטת על שרלטנות פסיכולוגית, על כל מופרכותה". מצד שני, אתה מקשר בין אגרסיביות לבין המום הפיזי, וזו "עובדה". פשוט כל כך. השמש זורחת בבוקר, היהודים הם אגרסיביים, רוב האנשים אוהבים מתוק, והאגרסיביות היהודית נובעת מהמילה. צרור עובדות שכזה. מה יש לנמק פה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו עובדה מכיוון שניתן להצביע על הקשר ולזהות אותו. לא המום עצמו הוא הסיבה לאגרסיביות, אלא התוצאות שלו. יהודים הם אכן עם אגרסיבי. כל ישראלי שבתוך עמו הוא חי מקבל עובדה זו כנתון הבסיסי ביותר על המציאות המקומית. אכן ניתן להבין את הקשר בין האגרסיביות הערבית והיהודית לבין התוצאות שנגרמות על ידי המילה. להבין אותו, על ידי חשיבה מפוכחת והתבוננות במציאות, ואפשר גם להוכיח את זה באינדוקציה. למשל, עולים מחבר המדינות שהגיעו לארץ לא נימולים. זה עם כל כך הרבה יותר רגוע. ברור שיש מאפיונרים, וכל זה, אבל כאמור התכוונתי להתנהגות של פרטים במובן יומיומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. האם גם ילדים יהודים הם אגרסיביים, או שהטראומה שהתרחשה בגיל 8 ימים משפיעה רק החל מגיל שבו הם מוצאים את עצמם בצבא המטפח את האגרסיביות (וגם עוד כמה תכונות נפסדות, אבל נניח לזה כרגע)? האם האגרסיביות של יהודים אנגלים היא גבוהה יותר מאשר זו של אנגליקנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב: לדעתי, הטראומה לא קשורה. התוצאות שלה הן הגורם לאגרסיביות. אצל ילדים אין עדיין כל משמעות למום, ולכן התשובה היא לא. בנוגע לאנגלים - כאן נכנס מוטיב של תרבות. מאחר שבישראל הרוב הגדול נימולים, האלמנט הזה בא לידי ביטוי בצורה מובהקת יותר. טון דבריך, בנוסף, אינו לענין. לא מתחתי פה ביקורת על אנשים, אלא על מנהגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל מראש על הטון. אין לי טון אחר בנמצא כרגע. לא הבנתי מהו ה"מוטיב של תרבות" שיש אצל האנגלים. הם יותר או פחות רגועים מהישראלים? האם כשתיקח קבוצה של יהודים אנגלים, שבהם הרוב הגדול נמולים הם יקללו אותך בכביש, לעומת האנגליקנים הידועים בהתנהגותם הרגועה ביציעי מגרש הכדורגל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, כמובן שפרמטרים של התנהגות כגון אגרסיביות הם תלויי תרבות, מושפעים ממנה וניזונים ממנה. אבל מצבים אנטומיים שאנשים מסוימים עלולים להגיע אליהם, במודע או שלא במודע, בנסיבות קשות יותר או פחות, והמילה אכן מובילה לאחד שכזה, משפיעים על ההתנהגות ברמות לחלוטין בסיסיות. יש תמיד פרמטר אינדיבידואלי בנוסף לפרמטר התרבותי שאתה יכול להוסיף על הפרמטר האנטומי (והמנטלי המשתמע ממנו בדיעבד), כפי שיש פרמטר גנטי וכן הלאה וכן הלאה. עושה רושם שאתה מנסה לפשט את מה שמשתמע מדבריי פישוט יתר, והסיבה לכך אינה ברורה לי. אם אתה חולק על דעתי, אמור שאתה חולק על דעתי, ונמק. ההתנצחות הזו בפורמט הנוכחי שלה נידונה להיות עקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז הנה עמדה פשוטה, בלי כחל ושרק: אין סיבה מיוחדת להאמין שהמילה מביאה תועלת בריאותית יוצאת דופן. ברוב המקרים היא גם לא גורמת לנזק. הנסיון לנחש כיצד תושפע אישיותו של הבוגר מאירוע חד פעמי שעבר בגיל שמונה ימים נראה לי, אהמ..., קצת מפוקפק. נראה שעל סמך הידוע לנו קשה להצדיק הליך כירורגי מכאיב ללא נתונים קצת יותר מוצקים ממה שיש לנו כרגע. מכאן ועד לתלות את סך ההתנהגות האנושית באותו רגע מכאיב עוד ארוכה הדרך. לרוב העמים בני "התרבויות הערלות" יש פרקים אלימים שהיו מעדיפים לשכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי ידוע שהיטלר היה [ערל / נימול]! (סליחה, הייתי מוכרח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הסיינטולוגים מאמינים שהאישיות מושפעת מארועים שקרו לאדם בהיותו עובר. הספר ''דיאנטיקה'' (אותו קראתי מבלי שידעתי על האברד והכת) מלא תאורים על נשים בהריון והנזק שהן גורמות לפסיכולוגיה של ילדיהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כל עוררין על הנזק הפטאלי הנגרם לעצבי החישה, לרגישות ולמבנה האנטומי המקורי, עם כל ההיגיון הטכני שמאחוריו, כתוצאה מאותו הליך כירורגי-לכאורה כואב ומיותר. לרגע לא תליתי לא את סך ההתנהגות האנושית בכללותה באותו הרגע, ולרגע לא ייחסתי השפעה של אירועים בילדות או בינקות על אישיותו של הבוגר. זו תפיסה פרוידיאנית, שמקובלת בתחום השרלטנות האוניברסלי הקרוי פסיכולוגיה. ההקשרים כפי שאני מציג אותם הם יותר כימיים מאשר מנטליים. אין כל ספק שהיעדר מצמית של סיפוק אמיתי מסוג מסוים, כפי שהוא ממילא מוגדר על ידי כימיקלים בגוף האנושי, דורש סוג כלשהו של השלמה ממקום אחר, ובכל מקרה גורם לתחושת ''רקע'' של אי שקט ואי נחת, שיכולים בהחלט להתבטא (ומתבטאים) באופי מעט אגרסיבי יותר מהדרך שבה היה האדם קרוב לודאי מתנהג, בהתאם לתרבות שהוא חי בה, לאישיותו, לאורח חייו וכדומה, אלמלא נימול. אבל מי זקוק לניתוחים מסוג שכזה כאשר המעשה עצמו מהווה פשע מוסרי, שעוד זוכה ללגיטימציה ולהגנה מתוקף עצם היותו כבר קיים (כפי שניתן לראות בתגובות של מספר מגיבים המחייבים את המעשה רק מפני שהוא כבר נהוג, תוך התעלמות מהכשל המוסרי, הסכנות הפיזיות שבו (למוהלים אין כל הכשרה רפואית, ולא בכדי מצטיירת המילה אצל אנשים רבים שדיברתי איתם כדבר שנעשה על ידי ''רבי שיכור'' במקום על ידי רופא מוסמך - גישה שגויה כשלעצמה היות שבכל מקרה המעשה פסול, או צריך להיות פסול בכל חברה נורמלית), והעובדה הביולוגית שהוא גורם נזק תמידי, רציני ובלתי הפיך לאיכות החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דביר, באופן יחסי קל לעלות על השגיאות שלך (ואני מאמין שגם שלי ושל אחרים) אם מחפשים בטקסט את החלקים שאיתם הכותב לא מוכן להתעמת. ההצהרות האלה בהודעתך הן: "אין כל עוררין על הנזק הפטאלי הנגרם לעצבי החישה" וגו' - יש עוררין. "אין כל ספק שהיעדר מצמית של סיפוק אמיתי....דורש סוג כלשהו של השלמה ממקום אחר." - יש ספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהא, יובל רבינוביץ מנסה לפשט את מה שמשתמע מדבריך פישוט יתר. זה בדיוק העניין. הקשר שאתה טוען לו הוא מורכב להפליא, ולכן אינו יכול להיות סתם "עובדה". אם משהו הוא באמת עובדה שאין לחלוק עליה, ואין צורך לבסס את קיומה באמצעות טיעונים או מחקרים מסובכים, הוא חייב להיות פשוט. אתה טוען: בגלל המילה יש חסך תחושתי מסוים; יש בנו משהו שמרגיש את החסך; המשהו הזה יוצר דחף; הדחף מתבטא בצורת אגרסיביות. תגובתי: יכול להיות. יכול להיות שלא. כל אחד מארבעת החלקים הוא מורכב בפני עצמו, ועל כל אחד מהם לחוד הייתי אומר "יכול להיות, יכול להיות שלא". לדעתי, לפני פרויד אי אפשר היה אפילו להבין את המושגים שאתה מדבר עליהם: עצם תקפותם של המושגים נתון לדיון, לוויכוח, למחקרים אמפיריים ולדיונים פילוסופיים אינספור. ואתה מדבר על רמה גבוהה יותר, על הקשר הסיבתי ביניהם. איך בדיוק הוא "עובדה"? ואגב, אחת העובדות האמפיריות שנראות לך ברורות היא האגרסיביות של היהודים והערבים. האמנם? הסטראוטיפ שלי על המצרים, למשל (עפ"י התיירים הישראלים הראשונים למצריים, ביניהם למשל ההורים שלי), הוא של אנשים רגועים ושלווים מאין כמוהם. אין בזה שום דבר מעבר לאנקדוטה, אבל אני חושב שאפילו את הטענה שהמקומיים אגרסיביים יותר מהאירופים צריך לבדוק באופן ביקורתי, ולעבוד קשה כדי להוכיח (או אפילו לנסח את הטענה); וזה עוד החלק הקל בטיעון שלך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |