בתשובה לדביר דולינסקי, 18/07/01 18:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי עליתם פה על תובנה מרשימה. אלכסנדר מאן, שלא מושך ידו מהבליל המיסטי (והמעניין לכשלעצמו (סתם. זה משעמם)) של השפעתה של חוויה טראומטית בגיל שמונה ימים על אופיו של העם היהודי, אולי מצא הסבר לא נכון, אבל, אם לא נהיה סקפטים יתר על המידה באתר אינטרנט זה, בדעתו על ייחודו הפסיכולוגי של העם היהודי יש ממש. לא בגלל אותו כאב חד פעמי (מעניין אם הלידה כואבת לתינוק) - לא ולא! כל הייחוד של העם היהודי הוא *שאף אחד שם לא נהנה ממין!* לא הנשים, ולא הגברים! דמיינו את המטען החוויתי, שיומר כולו להשגים אינטלקטואלים! לילות שהיו עשויים להיות מוקדשים לזיונים מוקדשים לישיבה על המדוכה! שפינוזה, איינשטיין, משה, בן גוריון, דוד המלך, אתם, אתן - כולנו גדלנו בעם שבו ההנאה ממין היא צל חיוור של זו של עמים אחרים! עוד מאה, מאתיים דורות של חיים לא מספקים, בקרב עמים שיש להם מה לעשות במיטה חוץ מלקרוא ספר, בטוח יניבו את kwizat haderech. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''לדעתי עליתם פה על תובנה מרשימה''. לאט לך. כבר לפני כמאה שנה פרויד (שלא כל כך מוערך בחוגים אלה) פרסם כמה וכמה ספרים בנושא. הוא כתב שם על מנגנוני ההדחקה והדיכוי התת-הכרתיים. ההתנגשות בין המניע ההנאתי של הציביליזציה לבין מגבלות המציאות גורמים לקונפליקט שפתרונו הוא יצירה (כל יצירה, אם אמנותית, אם ארטיזנית, פוליטית, מדעית וכמובן דתית). היצירה נותנת פתח לדחפים המיניים (ולא רק המיניים) של האדם. אם תרצה, אפשר לראות את מיכלאנג'לו לא כאמן מתוחכם ורגיש אלא פשוט כחיה אלימה ושטופה במיניות יצרית, ואולי גם רעבה ללחם. כך שסך הפעילות האנושית היא הממוצע האפשרי בזמן נתון בין הרצון למגע מיני (קרי איזה זיון טוב, למען טהרני השפה שביננו) לבין האפשרויות המוגבלות למבצע שכזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |