בתשובה לגלעד ברזילי, 05/06/03 10:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שאני מנצחת בתחרות "האייל האליטיסט" - לא קראתי את הספר המקורי. (ד"א, אם כבר אנחנו כאן, ומדברים על ספרים, אני קוראת כרגע את immortality של קונדרה ונהנית מכל שניה. מומלץ) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני, לא רק שלא קראתי את "מי הזיז", אני גם לא קראתי את "נשים מנגה, גברים ממאדים". בכלל, כל רבי המכר האלה של פילוסופיה בגרוש, ופסיכולוגיה בגרושיים? לא קראתי. [פורשת לפינה תוך צחצוח המדליות שעל חזי]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכרת ששיחקנו כאן פעם את משחק ההשפלות? אפשר לשחק עכשיו את הגרסה ההפוכה. כן, גם אני לא קראתי את "נשים מנגה, גברים ממאדים". אבל נדמה לי שרוב המבקרים באתר לא קראו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אם לא קראתי את כל אלה, וגם לא את "גברים מנגה, נשים ממאדים", ואפילו לא את קואלו, ניצן או הנסיך הקטן, זה אומר שאני מנצח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא קראת את הנסיך הקטן, פשוט תלך לקרוא אותו. הוא כבר השתרש כקלאסיקה, ולדעתי יושב על מדף אחר משאר ספרי הפילוסופיה-להמונים. מה זה קואלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה שקראתי את האלכימאי של קואלו. אבל הייתי אורחת בבית של אנשים אחרים, ואני שונאת טלוויזיה, וירד גשם בחוץ, והיה חמסין נורא, וזה היה על המדף, והייתי בדכאון.. טוב אז לא. כלומר זה באמת היה ספר בבית של אחרים כמו שאמרתי כאן, אבל קראתי אותו בהנאה רבה. מה שאומר שאתה מנצח, כנראה. אלא אם לנגה יש השגות בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את האלכימאי, אבל כן קראתי את "באדולינה" (חברה שיכנעה אותי... היא אמרה שזה ספר טוב... קשרו אותי... עינו אותי... הייתי חייבת) וגם קראתי את הנסיך הקטן. אמנם ליאור מנצח בסיבוב הזה, אם כי - אסתי - אני חושבת שזהו אחד מסוגי הספורט הללו בהם נשים וגברים צריכים להתחרות בנפרד. אחרי הכל, יהיה הרבה יותר קשה למצוא אישה שלא קראה את "מאדים/נגה" מאשר גבר. לדעתי בלי שום קשר לליאור מגיע לי להפסיד, כי "מרכבות האלים" יושב לי על המדף בתור הספר הבא שאני קוראת אחרי קונדרה. אוי לבושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באדולינה? נו, ואיך זה? כי אני כאמור אהבתי את האלכימאי. וגם קראתי את הנסיך הקטן, אבל ממש מזמן, בגיל 14 בערך. ובכלל, אם את שואלת אותי, ליאור כנראה עלה מחו"ל, או גדל אצל החרדים בבני ברק, כי אין לי הסבר אחר איך ילד ישראלי חילוני לא קרא את הנסיך הקטן. אבל האלכימאי, והנסיך, זו קטגוריה אחרת - ספרות-משלים, נקרא לזה? ואלה ספרים שיכולים להיות טובים או רעים, לפי המקרה הספציפי. אין לי בעיה עם הקטגוריה כולה. לעומת זאת, בספרי האיך-לחיות-את-חייך למיניהם הבעיה היא בסוג כולו. הרעיון שאנשים יקראו ספר ויתחילו לפעול לפיו וזה ישפר להם את החיים מופרך מעיקרו, בעיניי לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה עם עפרונית בנוגע לבאדולינה. הספר חמוד מאוד ואפילו היה מרענן ומקורי כשקראתי אותו. הוא לא "שינה את חיי" ולא שום בלה-בלה אחר, אבל עצם זה שלא הנחתי אותו מהיד אחרי 20 עמודים אומר דרשני. בינתיים נדמה לי שאיילת מובילה, במיוחד אחרי הווידוי של ליאור שחשף לפנינו את האמת (!) המרעישה (!)*. * פרקים מספרים תופסים. התחרות צמודה, ויש לקחת בחשבון כל בדל מילה או משפט מספר זה או אחר שהשתרבב לאינטלקט של המתחרה. לכו תדעו, אולי יום אחד אותו בדל משפט עוד יישלף בטעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראי... אני לא זוכר שפתחתי אי פעם את האלכימאי... הוא פשוט היה שם על איזו ספה אצל ידידה לפני קרוב לעשור... מצלמות ערוץ 33 עוד יוכיחו שזה לא אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתם בוכים אומנם בדולינה זה לא משהוא וגם האלכימאי ניראה לי מופלץ משהוא. העניין הוא שלפני שנה או שנתיים נתקעתי בלי ספרים והסיפריה לעיוורים התבלבלה בייני לביין משהוא אחר והם שלחו לי את לגעת באושר הספר אף פעם לא הרגשתי איך ספר מעליב לי את האינטליגנציה הגעתי לעמוד 50 והעדפתי לעשות כל דבר אחר רק כדי לא לחזור ליקרוא את ההוא. אגב לא הבנתי עד היום את מכור ההצלחה של ספרים כמו האלכימאי ובדולינה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, אני קצת מבינה. אבל בעיקר מאוכזבת. את קורותיו של מלך באדולינה גיליתי עוד כשהוא סתם פורסם בתרבות מעריב. יום אחד, כשחזרתי מהים ועברתי בסביבה, גיליתי את הספר בסטימצקי מקומי. כמובן שהתלהבותי חסרת הגבולות ובת השש עשרה מיהרה לאמץ אל חיקה את הספר. יומ'חד, גיליתי לשמחתי שהוא הגיע אל רשימת הבסטסלרים. לרגע קל הרגשתי מגניבה למדי.הבעיה היא, שכמעט שנתיים הוא לא זז משם, מה שגרם לזה שכל זב חוטם החליט לאמץ אותו בתור המרענן הרשמי של הפילוסופיות בגרוש. אחרי שהעבירו לי במשך טיול שלם מסרים מעצבנים באמצעות הספר, לא נגעתי בו יותר. וחבל. כי כשמתעלמים מהפלצנות, הוא חמוד. חמוד מאד. נו, לפחות את "פרא" עדיין אף אחד לא טרח להרוס לי. גם משהו. _________ העלמה עפרונית, שממש לא סבלה את האלכימאי, ולא נגעה במאדים ונגה. גם לא בגבינות. והיום עוד שבועות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת מה שהיה לגדי טאוב להגיד על הספר במוסף הארץ של שבוע שעבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לינק? (וחוצמזה, כמו עם הרבה דברים אחרים, הבעיה שלי עם באדולינה, התחילה כשכל העולם התחיל להגיד מה דעתו בעניין, והפסיקו לתת לי להנות בשקט כמו שבא לי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא כאן אני לא מבינה אותך. האם את מפסיקה לחבב ספר כשהוא הופך לפופולרי? האם זה הופך את הספר לפחות מהנה, או פחות משמעותי עבורך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראי, נניח שאני אוהבת פסטה ברוטב עגבניות. ממש אוהבת! ובדיוק בגלל זה אני אוכלת את זה כל יום בצהרים. כי זה טעים לאללה! רק מה? סביר להניח שאחרי שבועיים וחצי, אולי ארבעה, קצת ימאס לי. את מבינה? זה לא שהטעם שלי השתנה, או שפסטה ברוטב עגבניות לא טעימה יותר. פשוט בא לי משהו אחר. ויקח הרבה זמן עד ש_יתחשק_ לי שהטעם של הפסטה והרוטב יתגלגלו לי על הלשון. את "פילוסופית החיים העמוקה" של מלך באדולינה, לא לקחתי ברצינות בשום שלב שהוא. ניצן הצליח לכתוב כמו אגדה דברים שדי מתאימים לדרך שבה החיים שלי מתנהלים, ולא הרגשתי שמדובר באיזה נסיון ליצור מסר פילוסופי עמוק במיוחד או תורת חיים מסעירה. אבל כשהתגובות האובר-מתלהבות התחילו להציף, וכשהתחלתי לשמוע על כל כך הרבה "עומק" וכל שאר הבולשיט, זה נהיה קצת יותר מדי. את מבינה? זה עדיין מותק של ספר. פשוט יקח זמן עד שיתחשק לי שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני 8 שנים כש MY FIRST SONY של בני בראבש יצא וקראתי אותו שוב ושוב ושוב ממש התלהבתי כניתי אותו לכל מי שיכולתי. ואפילו התקשרתי למר בראבש ואמרתי לו שאני ממש אוהב את הספר מר בראבש הזמין אותי לפרמירה של הצגה שהוא עשה על פי הספר. לאת לאת יותר ויותר אנשים התחילו ליקרוא את הספר דבר שהעציב אותי מאד וכשהספר הפך לההיות עוד בזיון תוצאת הארוץ השני בכלל קבלתי בחילה. לא טרחתי ליראות אף אחד מהפרקים של הביזיון ההוא. היום אני לא מסוגל לחשוב על הספר בגלל כל המישחור שהוא עבר. אותו דבר קרה לי עם nick drake זצל. לפני 10 שנים כשפגשת משהוא ברחוב שידע מי זה ניק דריי החלפתם טלפונים כידעתם שההיה לכם עניין משוטף בטעם המוסיקאלי שלכם. היום כשניק דריק מוכר כמעט כמו מדונה אני לא מסוגל לשמוע אותו למרות שעדיין יש לי בטיק דיסק אמ פי שכולל את כל האלבומים של האיש המדהים הנל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיח: "מה משותף לתוכנית הכלכלית של בנימין נתניהו, פרויקט "מהות החיים" של שרי אריסון והספר "סאדולינה" של גבי ניצן? שלושתם מקדמים אותה השקפת עולם אמריקאית המטיפה לאינדיווידואליזם ולהגשמה עצמית אבל מובילה לבדידות, לניכור ולחברה שמפריטה את עצמה לדעת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזאת בדיוק הסיבה שבגללה יש לי בעיה מסויימת עם הספר הזה עכשיו.זהו שבשום שלב לא לקחתי אותו יותר מדי ברצינות. ראיתי בו אגדה מתוקה, שמדברת על לקחת אחריות על החיים שלך, וכמובן, כמו כל אגדה מקצינה על מנת לחדד את המסר. אינדוודואלזים קיצוני? שרי אריסון לעניים? (מי בכלל הכיר אותה בגיל 16 הלא תמיד מתוק?) לא מבחינתי. לא לפני שכל העולם החליט להסביר לי שזה מה שיש שםץ.ז'תומרת, קצת פורפורציות אנשים! _________ העלמה עפרונית, בדרך לארוחת חג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שלאורך כל קריאת ''באדולינה'' (ועד עכשיו, בעצם) אני לא בטוח אם היה זה נסיון ליצור גרסה ישראלית ל''ג'ונתן ליווינגסטון'', או לחלופין פרודיה פרועה על הז'אנר. קצת מכל דבר, אני חושב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, אחרי קריאת "פרא" של אותו ניצן עצמו, אני חושבת שאפשר לפסול את הגדרת הפרודיה הפרועה. מצד שני, יכול להיות שהוא פשוט הולך על "סדרת-פרודיות-פרועות". מרוב הפוך על הפוך על הפוך, אני עצמי כבר לא לגמרי בטוחה מה קורה שם. __________ העלמה עפרונית, בדרך לים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי לא את "באדולינה" ולא את "פרא", אבל קראתי בהנאה רבה את כתבותיו של ניצן ב"העיר", מהתקופה של באדלוינה בערך. (גם?) שם הוא מציג אי-אלו אמונות שציניקנים וספקנים יסווגו כתמימות. כשקראתי אותו אז, תהיתי את תהייתך: הוא מאמין בזה, או לא? התשובה המשוערת שלי היא: לא לגמרי כן, ולא לגמרי לא. ברור שהוא מודע לחלוטין לנקודת המבט הספקנית, והוא לא מתריס נגדה. הייתי אומר שהוא משתעשע באמונות התמימות, מבלי להתחייב. האם יש לכך רלוונטיות ל"באדולינה"? אמרו לי אתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפסיקו להעתיק תגובה 151407 אנחנו היינו קודם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס תמיד ידעתי שזה מסוכן לדלג על דיונים שלמים באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיקרנתני. מה הוא כתב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוסיפי לי לרשימה את האלכימאי שלא קראתי אבל בעוונותי כי רבים קראתי כל מיני ספרים שקוראים רק כשאת אשה הרה הנתונה למניפולציות כמו למשל: "הריון, העולם הפנימי" שמנתח את תחושות העובר וההריונית ובן הזוג של ההריונית, מבחינה פסיכואנליטית. או, הוצאתי את זה. אני מרגישה כל כך הרבה יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק באייל אתה יכול לקבל חיזוק לאגו בזכות אי קריאת ספרים.1 בקשר להכללת הנסיך הקטן בעסק,יש לי מחלוקת אתך 1 תודה שעזרתם לי למחוק את גברים ממאדים2 מהרשימה של הספרים שצריך לקרוא ועוד להרגיש חכם יותר. 2 לא התבלבלת? מארס כוכב של בנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אמנם "גברים ממאדים ונשים מנגה", אך בלהט הרגע חשבתי שכשנגה תפסה את אסתי בתגובה 150329, היא התכוונה להיפוך סדר הפלנטות. הכללתי את הנסיך הקטן כי היה נדמה לי שמאיר שלו הכפיש אותו בהרצאתו האחרונה בטכניון, אך אני מוכן להתחייב רק על כך שהוא הכפיש את 'הלב'. בכל אופן, הגילוי הנאות הוא שקראתי כמה פרקים בנסיך הקטן, בבאדולינה, ואפילו כמדומני באלכימאי. את פון דניקן קראתי בביצפר יסודי, אבל הייתי קטן ותתרן. מי שליבו גס בתתרנים קטנים ורוצה לשלול ממני את התואר, אני לא אתווכח איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר שלו גם הכפיש (1) את "זהבה ושלושת הדובים". גם אותו לא קראת? ____ (1) אולי לא בטכניון, אבל יש לו ספר שמרכז סידרת הרצאות (ושאת שמו שכחתי, על העקרון של בעיקר על אהבה), ושם הוא מביא כדוגמא לאנשים מסודרים ומתויגים את שלושת הדובים: יש צלחת של אבא דב וצלחת של אמא דובה, יש כסא של אבא דב וכסא של אמא דובה, יש דיסה של אבא דב, ודיסה של אמא דובה, יש מיטה של אבא דב, ומיטה של אמא דובה (ובגלל זה יש להם רק דובון אחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם החלתטי ליקרוא את מילחמה ושלום 56 קלטות הדור שהביא את 56 הקלטות לפתח בייתי אמר לי שהוא מקווה שאני יההנה מהספר. אבל כשהתחלתי זה היה ממש קשה לקריאה גם הטרגום הארכאי של לאה גולדברג גם קמוט הדמויות לאחר 6 קלטות התיאשתי משהוא כמו 5 ימים לאחר שהתחלתי הדור היה צריך להחזיר את הקלטות הוא עד היום שונא אותי אולי אני אנה לו ליוהולדת את הספר גכתב רגיל אולי הוא יצליח ליגמור אותו משהוא כאן הצליח ליקרוא את מלחמה ושלום מההתחלה עד הסוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא קראתי את ''מי הזיז...'', את ''גברים ממאדים, נשים מנגה'' וגם לא את באדולינה. (מורטת לאסתי את המדליות שבפינה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בשלושה שאמרת אנחנו שוות. מה שאין כן נגה, שקראה את באדולינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את "גברים ממאדים [דה!], נשים מנגה", לא את באדולינה, לא את הנסיך הקטן, לא את קואלו, ולא את האלכימאי. אבל קראתי את "מי הזיז...". חמוד, אבל לא מלהיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת זאת, אני צפיתי ב"מי הפליל את רוג'ר רביט." זה נחשב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מותר לי לקחת את התחרות צעד אחד הלאה: האם עוד מישהו כאן שונא את ריצ'רד באך (ג'ונתן ליוינגסטון השחף וכיו"ב)? ואת "זן ואמנות"? אם כבר אליטיזם, אז עד הסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא נהניתי מן השחף, לא יצא לי לקרוא ספרים אחרים שלו. "זן ואמנות אחזקת האופנוע?" מעולם לא היה לי הרצון להיות בעלים של אופנוע, שלא לומר לתחזק אותו, אז לא ראיתי לנכון לקרוא את הספר הזה. ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אהבתי את ריצרד באך אבל מאד אהבתי את יוהן סבסטיאן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אתה משוחד לכיוון הקולי, מה לעשות. אני אהבתי את גדל, אשר, באך, אגב, אבל זה היה של הופסטדטר, בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסור לציין שמות של ספרים כגון ''גדל-אשר-באך'' בדיון כמו הדיון הזה. אתה מבלבל את האוייב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה?! יש אוייב? איפה! אני מבולבל, למה שהוא לא יהיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי אף אחד מהם. עכשיו אני מתחילה להרגיש ממש רע עם עצמי. תודה, עשיתם לי את החג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תרגישי רע. גם אני לא קראתי אף אחד מאלו, חוץ מעיון קל ב''מי הזיז...'' שקיבלתי כמתנת ראש השנה (אא''ט) כשעבדתי בחברת הייטק שבשמה לא ננקוב, כדי שלא יפסיקו לקנות מחשבים עם המעבדים שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא. בתחרות אליטיזם, ככל שקראת פחות מהספרים המוזכרים, כך עלייך להרגיש יותר טוב עם עצמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מלבד באדולינה בתקופה שזה פורסם בהמשכים במעריב. וגם אני מוחה על הכללת הנסיך הקטן ברשימה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחתי להימנע מריצ'רד באך, להוציא קטע מן 'השחף' המופיע במקראה הסטנדרטית של ביצפר. קראתי את 'זן ואומנות אחזקת האופנוע', כמו גם את 'איש הקוביה' של לוק ריינהרט. בזמנו זה היה פק''ל ב'נוער לנוער'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנערותי קראתי כמה דברים של באך, ואפילו, אוי לבושה, חשבתי שהוא נורא חכם (אפילו ניסיתי פעם לזמן נוצה, אבל זה לא עבד). זה עבר לי. את איש הקוביה, אחד הספרים האהובים עלי עד ימינו אנו, אני זה שהביא לנל''נ. כלומר, מצאתי אותו בספריה של התיכון (מפתיע למדי, לגבי ספר מלא תיאורי סקס בוטים כמו זה), קראתי והפכתי במהרה לאיש קוביה (לתקופה קצרה), ואחרי קראו אותו גם מאיר והדר, ומשם הדרך הייתה קצרה לתהילת נל''נ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת. (טוב, אני נשבר: קראתי אותו לפני חודשיים שלושה ונהניתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר עם ספוילרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר 8 ב"10 ספרי הפולחן הגדולים" של נועה מנהיים מynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1092809,00.h... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הסילמרליון ופו הדב עושים ברשימה האיומה הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התפסן בשדה השיפון" זה ספר איום?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל הוא גם לא יצירת מופת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רשימה איכותית, של ספרים אובים או של ספרים רעים, המשותף היחיד לכל הספרים הוא היותם "ספרי פולחן" לפי דעתה של נועה מנהיים (שכנראה, לא שמעה על סנט-אכזופרי או וונגוט). ואם כבר מדברים על זה, לקרוא ל"מילכוד 22" ספר איום, ועוד ביחס לפו הדוב והסילמרליון זאת גסות רוח ועצלנות אינטלקטואלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הייתי אומר בדיוק את ההיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש הקוביה הוא, כאמור, ספרו של לוק ריינהרט (אין לי מושג אם כתב ספרים אחרים, אבל בטח אפשר לבדוק באמאזון). אפשר למצוא אותו כמעט בכל חנות ספרים בימינו, אחרי שתקופה ארוכה הוא לא היה בדפוס כלל. קל לזהות אותו - הוא ספר שחור עם נקודה צהובה במרכז (כמו פאה של קוביה). הסיפור, באופן כללי, וממיטב זכרוני הידוע לשמצה, הוא על פסיכולוג שמתחיל בשלב כלשהו של חייו להגיע להחלטות ע''י הטלת קוביה. הוא מפתח תרבות-קוביה שלמה עם כללים לקביעת האופציות שיוצגו לאלקובים והחובה לכבד את החלטת הקוביה. הוא גם מקים מרכזי-קוביה ועוד בלאגנים רבים. כל זה מתובל בכמויות אדירות של סצינות מין גראפיות. להגנתי יצויין שעד שקראתי את הספר מחדש לפני מספר שנים, לא זכרתי כלל את קיומן של סצינות המין, ולא זה מה שגרם לי לאהוב את הספר כנער. (דובי, במגננה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אין צורך להתנצל. זה כנראה ספר לעתודאים, שכן ''סצינות מין גראפיות'' נשמע לי כמו משהו שמצריך מחוגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינגלוז יתר מצידי, אני מניח. graphic descriptions. איך מתרגמים את זה כראוי לעברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאורים מפורטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל באנגלית אומרים גם ''גראפיק פיקצ'רז''. ''צילומים מוחשיים'' לא נשמע הגיוני. אז אולי צילומים מפורשים. ותיאורים מפורשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר יש לא מעט תיאורים ציוריים ממושכים של חוויות מיניות בהן מתנסה הגיבור הראשי. משום מה הדימוי הראשון שקפץ לי לראש כשנברתי בזכרוני היה תיאור התחת של נוצרייה צעירה וחסודה אחת בתור מאורת דרקון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יישלח גולגר לשווייץ בדחיפות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברה דקה עד שהבנתי על מה את מדברת. הייתי מאושר אם הפתיל הזה היה נעצר כאן, אם לא שני מלבנים קודם. להגנת העלמה אבהיר שאם אי פעם הייתי בתחת של מישהי, זה היה רק באופן ציורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, גולגר בתול?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 145744 מסתבר שיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוריוז- פעם תארתי לחבר בדוא"ל ספר המכיל Gratuitous sex scenes מכיוון שלא הכיר את המילה, הוא שאל:What are *gratuitous* sex scenes? ועל כך עניתיYou are right, there is no such thing as a *gratuitous* sex scene
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בכל אופן הביטוי ששמעתי היום בגל''ץ כשהם דיברו על שידורי הטלוויזיה הערביים של החיסול שהיה היום בעזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עונה לקריטריון בקשר לבאך, אם כי את זן וגו' אפילו לא התחלתי. אני שמח להסתכל אחורה ולהזכר שעוד כשהייתי בן 16 או אולי טיפה פחות שנאתי את השחף. בנסיבות קשות - על יאכטה, כשהחוף מרוחק שעה או שעתיים, ללא חומר קריאה אחר - נאלצתי לקרוא את ספר אחר שלו עם מטוס ומלאך, או משהו כזה, ורק בגלל שבעליו החוקיים של הספר היה בעליה החוקיים של היאכטה ובשל תפישתי את חוקי יורדי הים כקשוחים וחסרי רחמים הצלחתי לעמוד בפיתוי ולא השלכתי את הזבל המגעיל הזה הימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תעתועים" (Illusions). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם ספר שלישי, "אחד", שבו הגיבור פוגש גיבורה המתאימה לו. כמו שני קודמיו, גם הוא פשטני, רדוד ונמתח כמו מסטיק. כמו שני קודמיו, קראתי אותו פעמיים לפני שהגעתי למסקנה הזאת (אבל זה היה בגיל 14, כבוד השופט. אז קראתי גם ורד מוסנזון ורון אדלר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את הגבינה, לא את המאדים, לא את באדולינה, לא את קואלו, לא את השחף, ולא את האופנוע. אבוי, את הנסיך הקטן קראתי בנסיבות מוזרות של חוסר ברירה. מה שכן, זה היה בשפת המקור והרבה לא הבנתי, כך שזה הקל. עכשיו תגידו, "כשניטשה בכה" יכול להיחשב לזכותי (שלא קראתי), או שזה דווקא ספר שנחשב טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אפשר לקבל עוד שמות של ספרים שאת שונאת? נדמה לי שאת הנגטיב שלי מבחינה זאת, ואשמח לגלות עוד ספרים שאוהב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר ומעניין. הממ את ''כשניטשה בכה'' לא קראתי, ואת ''הטאו של פו'' קראתי חלקית ולא אהבתי. חוץ מזה לא עולה לי כלום כרגע בראש וגם צריך לרוץ לעבודה, אבל אם תציע שמות של ספרים, אגלה לך אם חיבבתי אותם או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הראש שלי ריק כרגע. "כשניטשה בכה" הוא ספר בינוני בעיני, ואין לי מושג על מה זכה לתהילתו. את "הטאו" גם אני לא גמרתי, וכך גם את ספר ההמשך ל"זן ואומנות" שנקרא "Lila". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הטאו של פו'' הוא מסחריזציה של יצירת המופת ''פו הדב'' המנסה להראות כאילו יש קשר בינה לבין טרנדים אופנתיים כפילוסופיה מזרחית בגרוש. למרבה הצער ראינו גל גדול כזה בעשור הקודם במקום גל של חזרה ליצירות המקור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, זה לא ברור? זוועות קיומיות לא טובות לכלום. בצבא שכנעו אותי לקנות ספר שירים של סוזן פוליס שוץ. מהסוג הזה שמתאים למדריכות בצופים לכתוב על פתקי יום הולדת לחניכים. אני חושבת שאיבדתי אותו בכוונה במעבר דירה כזה או אחר. ועכשיו אני לא יכולה שלא להיזכר בציפור הנפש. למרות שאני לא יכולה לחשוב שיש מישהו שלא קרא אותו (הוא היה חובה בבית הספר או משהו כזה). הרי לכן וורסיה מוצלחת במיוחד מאתר שכולו מוצלח לא פחות ששווה להכיר בלי קשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אהבתי את הציפור,ולא את אחיה בנפש-העץ הנדיב של של של של סילברסטיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבוי. את העץ הנדיב חיבבתי, אבל עם הרגשת חוסר נוחות דידקטית. (למרות שיצא לי כבר להעביר שיעור עליו לקראת ט"ו בשבט. יאמר להגנתי, שזה היה שיעור מטודתי לחלוטין, ולילדי כיתה א') את החתיכה החסרה לעומת זאת, אימצתי באהבה רבה,1 עד לרגע בו אימצתי באהבה גדולה עוד יותר את ספרי השירים שלו. 1אפרופו מדריכים בצופים, את סוזן פ"ש שקיבלתי לבת מצווה, מעולם לא טרחתי לצטט. את סילברסטיין הגאון, ציטטתי, והרבה, עד כדי המרה לקומיקס של הספר המדובר. (החתיכה, לא האחרים, כמובן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סבלתי לא את הציפור ולא את העץ, וחשבתי שגם לא סבלתי את סילברסטיין, עד שקיבלתי במתנה את where the sidewalk ends ו- a light in the attick, וגיליתי שני ספרים נפלאים של שירים ואיורים המשלימים אחד את השני עם הומור ומידה של ציניות. קשה להאמין שגם את הזוועות וגם את הספרים הנפלאים כתב אותו אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה אותו אחד שכתב שירים למריאן פייתפול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני, לבושתי, קראתי את ''גברים ממאדים'' ואפילו מצאתי בו כמה וכמה תובנות לא טריוויאליות (לא שאני זוכר אותן כרגע). שכ''ג, מסמיק מבושה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |