בתשובה לאסתי, 05/06/03 15:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא קראתי את האלכימאי, אבל כן קראתי את "באדולינה" (חברה שיכנעה אותי... היא אמרה שזה ספר טוב... קשרו אותי... עינו אותי... הייתי חייבת) וגם קראתי את הנסיך הקטן. אמנם ליאור מנצח בסיבוב הזה, אם כי - אסתי - אני חושבת שזהו אחד מסוגי הספורט הללו בהם נשים וגברים צריכים להתחרות בנפרד. אחרי הכל, יהיה הרבה יותר קשה למצוא אישה שלא קראה את "מאדים/נגה" מאשר גבר. לדעתי בלי שום קשר לליאור מגיע לי להפסיד, כי "מרכבות האלים" יושב לי על המדף בתור הספר הבא שאני קוראת אחרי קונדרה. אוי לבושה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באדולינה? נו, ואיך זה? כי אני כאמור אהבתי את האלכימאי. וגם קראתי את הנסיך הקטן, אבל ממש מזמן, בגיל 14 בערך. ובכלל, אם את שואלת אותי, ליאור כנראה עלה מחו"ל, או גדל אצל החרדים בבני ברק, כי אין לי הסבר אחר איך ילד ישראלי חילוני לא קרא את הנסיך הקטן. אבל האלכימאי, והנסיך, זו קטגוריה אחרת - ספרות-משלים, נקרא לזה? ואלה ספרים שיכולים להיות טובים או רעים, לפי המקרה הספציפי. אין לי בעיה עם הקטגוריה כולה. לעומת זאת, בספרי האיך-לחיות-את-חייך למיניהם הבעיה היא בסוג כולו. הרעיון שאנשים יקראו ספר ויתחילו לפעול לפיו וזה ישפר להם את החיים מופרך מעיקרו, בעיניי לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה עם עפרונית בנוגע לבאדולינה. הספר חמוד מאוד ואפילו היה מרענן ומקורי כשקראתי אותו. הוא לא "שינה את חיי" ולא שום בלה-בלה אחר, אבל עצם זה שלא הנחתי אותו מהיד אחרי 20 עמודים אומר דרשני. בינתיים נדמה לי שאיילת מובילה, במיוחד אחרי הווידוי של ליאור שחשף לפנינו את האמת (!) המרעישה (!)*. * פרקים מספרים תופסים. התחרות צמודה, ויש לקחת בחשבון כל בדל מילה או משפט מספר זה או אחר שהשתרבב לאינטלקט של המתחרה. לכו תדעו, אולי יום אחד אותו בדל משפט עוד יישלף בטעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראי... אני לא זוכר שפתחתי אי פעם את האלכימאי... הוא פשוט היה שם על איזו ספה אצל ידידה לפני קרוב לעשור... מצלמות ערוץ 33 עוד יוכיחו שזה לא אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתם בוכים אומנם בדולינה זה לא משהוא וגם האלכימאי ניראה לי מופלץ משהוא. העניין הוא שלפני שנה או שנתיים נתקעתי בלי ספרים והסיפריה לעיוורים התבלבלה בייני לביין משהוא אחר והם שלחו לי את לגעת באושר הספר אף פעם לא הרגשתי איך ספר מעליב לי את האינטליגנציה הגעתי לעמוד 50 והעדפתי לעשות כל דבר אחר רק כדי לא לחזור ליקרוא את ההוא. אגב לא הבנתי עד היום את מכור ההצלחה של ספרים כמו האלכימאי ובדולינה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, אני קצת מבינה. אבל בעיקר מאוכזבת. את קורותיו של מלך באדולינה גיליתי עוד כשהוא סתם פורסם בתרבות מעריב. יום אחד, כשחזרתי מהים ועברתי בסביבה, גיליתי את הספר בסטימצקי מקומי. כמובן שהתלהבותי חסרת הגבולות ובת השש עשרה מיהרה לאמץ אל חיקה את הספר. יומ'חד, גיליתי לשמחתי שהוא הגיע אל רשימת הבסטסלרים. לרגע קל הרגשתי מגניבה למדי.הבעיה היא, שכמעט שנתיים הוא לא זז משם, מה שגרם לזה שכל זב חוטם החליט לאמץ אותו בתור המרענן הרשמי של הפילוסופיות בגרוש. אחרי שהעבירו לי במשך טיול שלם מסרים מעצבנים באמצעות הספר, לא נגעתי בו יותר. וחבל. כי כשמתעלמים מהפלצנות, הוא חמוד. חמוד מאד. נו, לפחות את "פרא" עדיין אף אחד לא טרח להרוס לי. גם משהו. _________ העלמה עפרונית, שממש לא סבלה את האלכימאי, ולא נגעה במאדים ונגה. גם לא בגבינות. והיום עוד שבועות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת מה שהיה לגדי טאוב להגיד על הספר במוסף הארץ של שבוע שעבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לינק? (וחוצמזה, כמו עם הרבה דברים אחרים, הבעיה שלי עם באדולינה, התחילה כשכל העולם התחיל להגיד מה דעתו בעניין, והפסיקו לתת לי להנות בשקט כמו שבא לי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא כאן אני לא מבינה אותך. האם את מפסיקה לחבב ספר כשהוא הופך לפופולרי? האם זה הופך את הספר לפחות מהנה, או פחות משמעותי עבורך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראי, נניח שאני אוהבת פסטה ברוטב עגבניות. ממש אוהבת! ובדיוק בגלל זה אני אוכלת את זה כל יום בצהרים. כי זה טעים לאללה! רק מה? סביר להניח שאחרי שבועיים וחצי, אולי ארבעה, קצת ימאס לי. את מבינה? זה לא שהטעם שלי השתנה, או שפסטה ברוטב עגבניות לא טעימה יותר. פשוט בא לי משהו אחר. ויקח הרבה זמן עד ש_יתחשק_ לי שהטעם של הפסטה והרוטב יתגלגלו לי על הלשון. את "פילוסופית החיים העמוקה" של מלך באדולינה, לא לקחתי ברצינות בשום שלב שהוא. ניצן הצליח לכתוב כמו אגדה דברים שדי מתאימים לדרך שבה החיים שלי מתנהלים, ולא הרגשתי שמדובר באיזה נסיון ליצור מסר פילוסופי עמוק במיוחד או תורת חיים מסעירה. אבל כשהתגובות האובר-מתלהבות התחילו להציף, וכשהתחלתי לשמוע על כל כך הרבה "עומק" וכל שאר הבולשיט, זה נהיה קצת יותר מדי. את מבינה? זה עדיין מותק של ספר. פשוט יקח זמן עד שיתחשק לי שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני 8 שנים כש MY FIRST SONY של בני בראבש יצא וקראתי אותו שוב ושוב ושוב ממש התלהבתי כניתי אותו לכל מי שיכולתי. ואפילו התקשרתי למר בראבש ואמרתי לו שאני ממש אוהב את הספר מר בראבש הזמין אותי לפרמירה של הצגה שהוא עשה על פי הספר. לאת לאת יותר ויותר אנשים התחילו ליקרוא את הספר דבר שהעציב אותי מאד וכשהספר הפך לההיות עוד בזיון תוצאת הארוץ השני בכלל קבלתי בחילה. לא טרחתי ליראות אף אחד מהפרקים של הביזיון ההוא. היום אני לא מסוגל לחשוב על הספר בגלל כל המישחור שהוא עבר. אותו דבר קרה לי עם nick drake זצל. לפני 10 שנים כשפגשת משהוא ברחוב שידע מי זה ניק דריי החלפתם טלפונים כידעתם שההיה לכם עניין משוטף בטעם המוסיקאלי שלכם. היום כשניק דריק מוכר כמעט כמו מדונה אני לא מסוגל לשמוע אותו למרות שעדיין יש לי בטיק דיסק אמ פי שכולל את כל האלבומים של האיש המדהים הנל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיח: "מה משותף לתוכנית הכלכלית של בנימין נתניהו, פרויקט "מהות החיים" של שרי אריסון והספר "סאדולינה" של גבי ניצן? שלושתם מקדמים אותה השקפת עולם אמריקאית המטיפה לאינדיווידואליזם ולהגשמה עצמית אבל מובילה לבדידות, לניכור ולחברה שמפריטה את עצמה לדעת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזאת בדיוק הסיבה שבגללה יש לי בעיה מסויימת עם הספר הזה עכשיו.זהו שבשום שלב לא לקחתי אותו יותר מדי ברצינות. ראיתי בו אגדה מתוקה, שמדברת על לקחת אחריות על החיים שלך, וכמובן, כמו כל אגדה מקצינה על מנת לחדד את המסר. אינדוודואלזים קיצוני? שרי אריסון לעניים? (מי בכלל הכיר אותה בגיל 16 הלא תמיד מתוק?) לא מבחינתי. לא לפני שכל העולם החליט להסביר לי שזה מה שיש שםץ.ז'תומרת, קצת פורפורציות אנשים! _________ העלמה עפרונית, בדרך לארוחת חג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שלאורך כל קריאת ''באדולינה'' (ועד עכשיו, בעצם) אני לא בטוח אם היה זה נסיון ליצור גרסה ישראלית ל''ג'ונתן ליווינגסטון'', או לחלופין פרודיה פרועה על הז'אנר. קצת מכל דבר, אני חושב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, אחרי קריאת "פרא" של אותו ניצן עצמו, אני חושבת שאפשר לפסול את הגדרת הפרודיה הפרועה. מצד שני, יכול להיות שהוא פשוט הולך על "סדרת-פרודיות-פרועות". מרוב הפוך על הפוך על הפוך, אני עצמי כבר לא לגמרי בטוחה מה קורה שם. __________ העלמה עפרונית, בדרך לים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי לא את "באדולינה" ולא את "פרא", אבל קראתי בהנאה רבה את כתבותיו של ניצן ב"העיר", מהתקופה של באדלוינה בערך. (גם?) שם הוא מציג אי-אלו אמונות שציניקנים וספקנים יסווגו כתמימות. כשקראתי אותו אז, תהיתי את תהייתך: הוא מאמין בזה, או לא? התשובה המשוערת שלי היא: לא לגמרי כן, ולא לגמרי לא. ברור שהוא מודע לחלוטין לנקודת המבט הספקנית, והוא לא מתריס נגדה. הייתי אומר שהוא משתעשע באמונות התמימות, מבלי להתחייב. האם יש לכך רלוונטיות ל"באדולינה"? אמרו לי אתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפסיקו להעתיק תגובה 151407 אנחנו היינו קודם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס תמיד ידעתי שזה מסוכן לדלג על דיונים שלמים באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיקרנתני. מה הוא כתב? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |