בתשובה להאייל האלמוני, 29/05/03 10:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גבי ניצן מגיב 1 במוסף של היום, "מי הזיז את הבאדולינה שלי?", http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... 1 תגובה שנונה וכתובה היטב, שמזכירה שלפני שניצן הפך לעכו"ם מחורפן הוא היה כותב שנון בעל יכולות רטוריות מבריקות. פעם ראשונה מאז שהוא חזר לארץ, שאני קורא טקסט שלו שמזכיר קצת את ניצן מ"כותרת ראשית". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם איכות הכתיבה היתה זוכה לציון גבוה אצל המבקר הנכבד האלמוני המקורי (מהדיון ההוא), אבל מבחינת התוכן, למרות ההכחשות שלו, זוהי הטפה לאידיאולוגית ניו-אייג' שאינה אנטי-חברתית במהותה, אבל מובילה למצב של איש איש לעצמו המשחקת לידיהם של הנתניהוים והתאצ'רים למינהם. כמו כן, הטיעון בתחילת המאמר על בחירת הצרכן אינו מחזיק מים. הרב-ערוציות היא דרכם של התאגידים לשלוט בצרכנים ע''י קליעה למיגוון של טעמים. לכן אין כאן מצב של ''צרכן נבון ואקטיווי'' אלא דווקא ''עבד פסיווי של תאגידים''. (וצריך גם להגיד לכותב המוכשר ששימוש בב' יפה יותר לעין משימוש בשני וו'.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מטעם ההרגל זה נשאר עם הווים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא לכותב - נדמה לי שזה הכתיב הנהוג אצל משכתבי "הארץ" בכלל. ואגב, הוא עשה תרגיל די שקוף - לקח הגדרה רעה של טאוב לניו אייג' (יחפנות וכו') והלעיג עליה, מה שמאוד קל. אבל הוא לא הצליח לשחרר את עצמו מהניו אייג', למרות טענתו שמדובר באולד אייג'. טיעון כמו "זה מושג שמעולם לא הבנתי", בהחלט אינו מספיק כאן. דווקא חשבתי שטאוב דייק מאוד בעניין האהבה החופשית כ"נעים בגב". הוא הבחין שבתוך הזרם הזה, נוטים לרומם ולפאר את הנפש, ויחד עם זאת לעשות רדוקציה לביטויים החושיים שלה. לפי ה"הרמוניסטים" האלה, צריך לעבוד על הנפש כמה שיותר, לתת לה את כל המקום, אבל מצד שני לחוות חוויות חושיות בצורה סיטונית, רחבה, שאינה מותירה משקעים. במילים אחרות, לנתק בין העיסוק בנפש לעיסוק בגוף. הלזה ייקרא הוליזם? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |