|
||||
|
||||
מה, זה לא ברור? זוועות קיומיות לא טובות לכלום. בצבא שכנעו אותי לקנות ספר שירים של סוזן פוליס שוץ. מהסוג הזה שמתאים למדריכות בצופים לכתוב על פתקי יום הולדת לחניכים. אני חושבת שאיבדתי אותו בכוונה במעבר דירה כזה או אחר. ועכשיו אני לא יכולה שלא להיזכר בציפור הנפש. למרות שאני לא יכולה לחשוב שיש מישהו שלא קרא אותו (הוא היה חובה בבית הספר או משהו כזה). הרי לכן וורסיה מוצלחת במיוחד מאתר שכולו מוצלח לא פחות ששווה להכיר בלי קשר. |
|
||||
|
||||
לא אהבתי את הציפור,ולא את אחיה בנפש-העץ הנדיב של של של של סילברסטיין. |
|
||||
|
||||
אבוי. את העץ הנדיב חיבבתי, אבל עם הרגשת חוסר נוחות דידקטית. (למרות שיצא לי כבר להעביר שיעור עליו לקראת ט"ו בשבט. יאמר להגנתי, שזה היה שיעור מטודתי לחלוטין, ולילדי כיתה א') את החתיכה החסרה לעומת זאת, אימצתי באהבה רבה,1 עד לרגע בו אימצתי באהבה גדולה עוד יותר את ספרי השירים שלו. 1אפרופו מדריכים בצופים, את סוזן פ"ש שקיבלתי לבת מצווה, מעולם לא טרחתי לצטט. את סילברסטיין הגאון, ציטטתי, והרבה, עד כדי המרה לקומיקס של הספר המדובר. (החתיכה, לא האחרים, כמובן) |
|
||||
|
||||
לא סבלתי לא את הציפור ולא את העץ, וחשבתי שגם לא סבלתי את סילברסטיין, עד שקיבלתי במתנה את where the sidewalk ends ו- a light in the attick, וגיליתי שני ספרים נפלאים של שירים ואיורים המשלימים אחד את השני עם הומור ומידה של ציניות. קשה להאמין שגם את הזוועות וגם את הספרים הנפלאים כתב אותו אדם. |
|
||||
|
||||
האם זה אותו אחד שכתב שירים למריאן פייתפול? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |