 |
|
 |
||
|
||||
 |
והנה, מה הופתעתי אתמול כשבמהלך הרצאה על מתודולוגיה במדה"ח (ספציפית על factor analysis) מזכיר המרצה את מולדתי הקטנה, ישראל. לדבריו, ולצערי הוא לא יכל להפנות אותי לסימוכין בנושא, מדינת ישראל "ידועה" כמדינה בה שוק העבודה אובססיבי במיוחד בנוגע למבדקים לקבלה לעבודה. כשסיפרתי לו על המקובלות העולה מהדיון הנוכחי של השימוש בגרפולוגיה ככלי מיון בקבלה לעבודה, הוא לא הופתע, למרות שכאן לא שמעתי עדיין על מקום עבודה שמבקש כתב-יד. ייתכן שמשהו בתרבות הישראלית (הצבא? שוק העבודה הקטן?) מעודד את ריבוי המבדקים ושיטות האבחון, וכך התפנה לגרפולוגיה מקום אשר במדינות אחרות אינו קיים. בחברה שרואה בעין יפה את האבחון המוגזם של מועמדים לעבודה, גרפולוגיה היא עוד שיטה יקרה, אך איננה הגיונית יותר או פחות מ"גיבושון סלקום". עודף האבחון מביא אותי לתמוה ממה אנחנו חוששים כל-כך. אני די משוכנעת שהחשש הוא לא בטחוני; הניחוש שלי הוא שאנשי כ"א מחפים על חוסר מקצועיות ע"י שימוש במספר מוגזם של כלי אבחון. כוונתי היא לא שהם אנשי מקצוע גרועים, אלא שהתחום עצמו, של ניהול כ"א, עדיין לא הגיע לרמת ההתמקצעות אשר תקנה להם את הבטחון בלקיחת החלטות בלי להסתמך על מספר גדל והולך של כלים חיצוניים. אם לחזור לארה"ב, בקבלה לעבודה כאן במקרים רבים לא פוגש המועמד אנשי כ"א או מדבר איתם באף שלב של המיון. תפקידם הוא לטפל בהטבות לעובדים, אבל לא לקחת החלטות של שכירת מועמד מסויים או להמליץ על שכירה או אי-שכירה. נראה כי תפקיד מנהל כה"א בארץ הוא רחב סמכויות הרבה יותר מזה האמריקאי, אך ההכשרה בתחום (האם קיים בארץ תואר בניהול כ"א?) לא מצליחה להקנות לעוסקים בו את הכלים לאבחון מועמדים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אותו ''משהו בתרבות הישראלית'' הוא הרעה החולה הידועה כ''כסת''ח'', תרופת הפלא לשיטת ''מצא שעיר לעזאזל'' שהיא, כשלעצמה, אחד הפירות הבאושים של ''תרבות הסמוך''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הכוחניות הסחבקית יחד עם למה מי מת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ארה"ב, ארץ התביעות הבלתי מוגבלות, היא פחות מכוסתחת מישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאם צרפת מכוסתחת באותה מידה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרבא. נסה שלא לקבל מישהו לעבודה בארצות-הברית על-סמך מאותגרותו הגרפולוגית, בלי שיש לזה תמיכה מדעית משכנעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות תגובתך (ושאלתו של ירדן תגובה 142554 ) הלכתי לנסות לבדוק את המצב המשפטי בארה"ב בעניין זה. במהלך חיפושיי ניתקלתי במאמר העוסק בגרפולוגיה והשלכותיה המשפטיות בתחום דיני העבודה. המאמר הינו משנת 1997 והוא מופיע ברבעון המשפטי של אוניברסיטת וושינגטון (שם המאמר וקישור בשולי התגובה) כותבת המאמר Julie A. Spohn (ג"ס) אכן מוצאת, כי בהעדר תקפות מדעית לגרפולוגיה והוכחתה כאמינה ומיהמנה, השימוש על ידי מעביד בכלי זה בעת קבלה לעבודה או במהלך העבודה (לצורך קידום למשל) יכול לשמש עילת תביעה בידי העובד במספר עוולות, כגון: הוצאת שם רע, הפליה וחדירה לפרטיות. לדעתה, אף יש לחוקק חוק האוסר על מעביד לדרוש ממועמד או מעובד לעבור בדיקה גרפולוגית 1. יש לציין, כי נכון לשנת 1997, על פי ס"ג, לא ידוע על הגשת תביעה כנגד מעביד על יד עובד או מועמד בגין שימוש בגרפולוגיה. מסקנה זו איננה מפתיעה (ראה למשל תגובה 139440; תגובה 139638 ), בהינתן כי אכן גרפולוגיה איננה אמינה ומהימנה ואיננה מוכחת באופן מדעי 2. חשוב אם כן לראות על מה מבססת ג"ס את מסקנתה, כי הגרפולוגיה איננה מוכחת כאמינה ומהימנה, שכן זוהי ההנחה העומדת בבסיס המסקנות המשפטיות אליהן הגיעה. עיון מעמיק במאמר לרבות בהערות השוליים יעלה, כי ג"ס בדקה היטב - לפחות כמו יובל, אם לא למעלה מכך – את המקורות שחקרו את תקפותה המדעית של הגרפולוגיה 3. לכשעצמי אני סבור, כי העובדה כי שני חוקרים עצמאיים אשר ביקשו לדעת מהי תקפותה המדעית של גרפולוגיה, הגיעו לאותה מסקנה, בהפרש של כשש שנים, לאחר שבחנו כמות נכבדה של מחקרים בנושא, מדברת בעדה. מספר הערות: א. מכיוון שהמאמר הינו משפטי הרי המסקנה כי גרפולוגיה לא הוכחה כאמינה ומהימנה נמצאת בגוף המאמר. הבסיס למסקנה זו מקופל בהערות שוליים. יש איפוא צורך לעיין בהערות אלה, על מנת להבין כיצד הגיעה ס"ג למסקנה זו. ב. השאלה – שהובילה את יובל לכתיבת המאמר – מדוע אם כן הגרפולגיה נתפסת כ"אמינה" אצל האנשים למרות שאיננה מוכחת באופן מדעי - מרחפת גם במאמר זה 4. על פי ממצאיה של ג"ס השימוש שנעשה אצל מעבידים בגרפלוגיה נובע מהסיבות הבאות: 1. חקיקת חוק איסור שימוש בפוליגרף הכריח את המעסיקים למצוא דרכים אלטרנטיביות (בלשונה (בתרגום חופשי): חיפשו בנואשות כל דרך שהיא) לבדיקת העובד. 2. היתרון בכך שניתוח האישיות מתקבל מבלי הצורך להתעמת ישירות עם הנבדק. 3. הצורך בבדיקה מהירה יחסית לאור שיעורי תחלופה גבוהים בכוח אדם. 4. הפופולריות הגואה של טרנדים עכשויים (המכונה במאמר כ"תורות הנסתר") ניתוח הסיבות דלעיל (למעט, אולי, סיבה 4) מצביע כי למעשה השיקול המדריך מעביד להשתמש בגרפולוגיה איננו אמונתו ביכולות הגרפולוגיה אלא שיקולים אחרים לגמרי. ס"ג מביאה דוגמא, כי חברות רבות מעונינות להצניע את היזקקותן לשירותי גרפולוגיה, שכן הגרפולוגיה נתפסת כ"גימיק". לדידם של רוב המעסיקים, איפוא, על פי ס"ג, די כי קיימת שיטה, שעל פניה נראית כאמינה ואשר מספקת תשובות לשאלות שמתעוררות בהקשר של מיון עובדים. העובדה כי מדובר בתשובות פשוטות לשאלות מסובכות, איננה מטרידה, ככל הנראה, את המעבידים. לעצם השאלה מדוע נתפסת הגרפולוגיה כאמינה התשובה היא לדעתה, בדומה ליובל, כפי שמצוטט (ראה ה"ש 39) ממחקר שעסק באמונות שגויות ופסוידו-מדעיות, כי כנראה יש בגרפולוגיה, כמו באסטרולוגיה, "משהו" שנראה סביר. ג. חשוב להבחין בין גרפולוגיה לבין "ניתוח כתב יד". הגרפולוגיה כפי שהיא נבחנת במאמר מתייחס לאבחון תכונות וניתוח אישיות כתוצאה מכתב היד לעומת "ניתוח כתב יד" העוסק בשיוך כתב היד לאדם מסוים – למשל לקבוע האם מדובר במסמך אוטנטי או בזיוף. יש לציין, כי בארה"ב – הן על פי המאמר והן במספר פסקי דין שקראתי (בשטחיות יש לומר) – מתייחסים גם ל"ניתוח כתב יד" בחשדנות (כפי שאף צוין במאמרו של יובל) . בישראל נראה, לפחות על פי פסקי הדין שקראתי בנושא, כי בתי המשפט מייחסים לענף זה של הגרפולוגיה אמינות. ד. אם מישהו חשב שהמאמר של יובל היה "תוקפני" מידי כלפי הגרפולוגיה 5 אני מציע לקרוא את המאמר, לרבות הערות השוליים. רק כדי לסבר את האוזן כדאי לקרוא את ה"ש 38 בה מובאים מספר ציטוטים אודות הגרפולוגיה (בתרגום חופשי): 1. מומחה למסמכים שטען, כי: "גרפולוגיה איננה שונה מניתוח אישיות כתוצאה מצפיה בהרגלי אכילה: שימוש מרובה בקטשופ ובידיים מצביעה כי הנך רוצח". 2. ס"ג מצטטת פסיכולוג בריטי (מהוועדה לשירות ציבורי) שאומר, כי שימוש בגרפולוגיה כאבחון לעבודה שווה ערך ללקיחת טפסי המועמדים, זריקתם מהחלון ובחירתם של המועמדים שהטפסים שלהם עם הפנים למעלה. 3. פסיכולוג אחר טען, כי גרפולוגיה איננה שונה במהותה מאסטרולוגיה ומקריאה בקפה. 4. פסיכולוג נוסף צוטט כאומר, כי ככל שקרא מחקרים בזכות הגרפולוגיה כך השתכנע פחות בתקפותה "אין שם מאומה שיצדיק בזבוז זמן וכסף (בקריאתם)" ה. בדיון שנערך באייל ניסו גרפולוגים (ואחרים) לנסות ולשכנע בתקפות הגרפולוגיה או למצער ב"מבחן התוצאה" – רבים משתמשים בה "סימן שזה עובד". מנגד, כך נטען כאן (ובצדק לדעתי) לא הובאה על ידם כל הוכחה מדעית לתקפותה של הגרפולוגיה. אני בוחר, איפוא, לסיים בציטוט שנראה לי המתאים ביותר כדי לתאר ויכוח זה (ראה ה"ש 39): “ What is ironic is that the very mechanism that many graphologists rely upon to argue for the persuasive value of their endeavor--that the character of the handwriting resembles the character of the person--is what ultimately betrays them: They call it "common sense"; we call it judgment by representativeness”. המאמר: Julie A. Spohn “THE LEGAL IMPLICATIONS OF GRAPHOLOGY”(Washington University Law Quarterly) (fall 1997) 1 ראה טקסט לה"ש 35 על הצעת חוק באורגון.http://www.wulaw.wustl.edu/WULQ/75-3/753-6.html ____________________ 2 בישראל, הנושא טרם הוכרע במפורש, אם כי קיימות הערות אגב בפסיקה שאוזכרה בתגובה 139421, כי השימוש בגרפולוגיה לצורך אבחון תעסוקתי איננו מוכח באופן מדעי. 3 אדרבא, כעולה מהמאמר של יובל ומתגובה 141640, נראה כי רוב המקורות ששימשו את יובל שונים מהמקורות ששימשו את ס"ג, למעט המחקר של בן שחר משנת 1986. 4 את התשובות לשאלה זו ניתן, כאמור, למצוא (בעיקר) בהערות השוליים, שם. 5 ראה למשל תגובה 142765 ד"ה "לעורכים ולנבו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסקנה אולי נראית קיצונית, אבל היא נובעת באופן ברור וחד מן הנתונים. החלטה על קבלה לעבודה יש לבסס על נתונים רלוונטיים: אסור למעביד לקחת בחשבון את צבע העור, את המצב המשפחתי. אסור לו גם להחליט לפי המזל האסטרולוגי, או להתייעץ בקלפים. מותר להביא בחשבון רק קריטריונים שיש קשר בינם לבין אופי התפקיד. אם אין נתונים ברורים שמוכיחים קשר בין חוות-דעת גרפולוגית לבין תפקוד כעובד, כל החלטה המבוססת על חוות-דעת כזו נגועה בשיקולים לא ענייניים, ודינה להפסל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החשש שהוביל לקיום השימוש ברגפולוגיה אכן אינו בטחוני. לדעתי עודף האיבחון קיים בשל הסיבות הבאות: - סיבת הכסת"ח שהועלתה כבר בדיון. בוס X מפחד כי אם הוא זה שיביא את Y לעבודה, הבוס שלו יציג זאת ככישלון אישי - ראיית השחור-לבן. הישראלים חיים בסביבה בה חייבים למיין את הצד השני. אתה ליכודניק? אתה אשכנזי? את מרץ? אתה ערבי, גרוזיני, אתיופי, אה, אתה נוצרי? ילד שמיינו אותו כל ההיסטוריה יגדל וימיין אחרים. - חוסר הפרטיות והחשק לחטט/להציץ. ישראלים אינם יודעים מהי פרטיות, אדם המכניס כרטיס כספומט יגלה אדם נוסף לידו שיגיד "עוד לא יצאת מהמינוס?". חברה שתאסוף מידע על ישראלים לא תיתפס כחברה המבצעת אקט פלילי. ממילא הצבא אוסף מידע על כולם אז מה זה משנה. חוקי הגנת הפרט מאיסוף מידע עדין בחיתולים בישראל לעומת ארה"ב - רמה נמוכה של חברות כ"א - עודף באמונה וחוסר בגישה מדעית (של כל המשתתפים בתהליך הקבלה לעבודה). ו - "אם חברי כנסת, שרים ואנשים חשובים מאמינים ב X אז כנראה הוא נכון" - הגישה הצבאית - "זה עובד, למה לגעת?" - אפקט עבד כי ימלוך. סוף-סוף היהודים מצאו שוב את האפשרות למלוך על עובדים זרים, על עולים חדשים וכן על עובדים שמוכנים לעבור כל מדור גיהנום בכדי למצוא עבודה - שרשרת הדפיקות. השוק הישראלי מושתת על עקרון הדפיקות ההדדית (עד"ה?). למה אני מתכוון? השרברב, לדוגמא, מרמה את הלקוחה בהציגו את הנזילה כחמורה. בדרך החוצה הוא מגלה כי חטף דו"ח מפקח שאת הקטנוע שלו יזמבר המוסכניק. זה האחרון יחזור הביתה מאוחר ויתרגז על החשבון שקיבלה אישתו מהשרברב. חברות כוח האדם, המעסיקים, הגרפולוגים ושאר ירקות דופקים זה את זה בהרמוניה כאוטית. לעיתים ניתן למצוא גלים עומדים בהם כולם מופנים כלפי מחפש העבודה. מאיר אריאל כנראה צדק. מי שנדפק פעם אחת, לא יכול להיגמל מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, אני חושב ששכחת גורם נוסף, והוא הקושי לפטר. לא קושי משפטי, או פורמלי, אלא הרגשת ה"לא נעים". לעובד יש משפחה לפרנס. אז הוא לא הכי מוכשר בעולם, (לביצוע העבודה המסוימת), זאת כבר סיבה להשליך אותו לכלבים? תוסיף את זה לחשש הישראלי "לצאת פרייאר", (איך לקחת עובד בינוני למשרה שעובד בינוני פלוס התחרה עליה?) ותקבל מדוע מחפשים את העובד האולטימטיבי, או לפחות את הכסתו"ח לאי מציאתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגשת ה"לא נעים" עברה מן העולם. כן, גם בישראל. היום מפטרים בלי יסורים. ישנם אפילו המגדילים לעשות ומפטרים באמצעות חברה חיצונית בכדי לעקוף את שאריות ההרגשה הזו. ישנה אומנם ירידה בשימוש בגרפולוגיה בימים אלו אך היא נעוצה, לדעתי, בכסף הנחסך. דרך אגב, אם השיטה הגרפולוגית היתה כל כך מוצלחת הייתי דוגם את המועמד כל חצי שנה לאחר התקבלותו לעבודה. דבר זה היה מספק גרפים מעניינים כגון רמת האמביציה, מוטיבציה ונאמנות למקום העבודה וכו'. אני מצליח לדמיין פגישה בין הבוס לעובד בדיון מעמיק אודות ה"נונים" הצונחים שלו. "אני ממש מודאג מהסתלסלות הגימל שלך. יש בעיות בבית? והריש, תראה את הריש, מדוע אתה נוטר טינה כל כך?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מיד רואה את תשובתו של העובד: "זה הכך בגלל הזין, תראה איך נשבר הזין". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחתי לראות את תגובתך, נכון , אני למדתי באוניברסיטה בארה"ב גרתי שם כ 10 שנים, שם לא רק שזה עבירה פלילית גם המעסיק לא יעשה את זה כי זה שטויות, בישראל אתה נגש לראיון, מציג תעודות, עבודות אקדמיות, מאמרים ותשבוחות בעיתונות העולמית בה מצוין שמך, מראה את יכולתך וכישורך ושולחים אותך לעשות מבדק גרפולוגי , לא עונים לך, אלא אם אתה מתקשר לברר, מסתבר שנפסלת לא בגלל אי יכולתך להתמודד עם התפקיד או לחילופין לבצע את התפקיד שהרי ביצעת אותו בעבר ויש לך קבלות אלא על איפיון האישיות שלך ו"התאמה לאירגון", זה גם לא חוקי בישראל ויש על כך פסק דין ( פס"ע-4-70/97 ) מאחר ויש אנשים שלמדו הנדסה ואין להם מושג מהם מבחני אישיות נותנים להם במסגרת זו לצייר עץ, משפחה, שאלות תדמית מכשילות כגון: "האם צריך להעמיד במקום תמיד" כן או לא, הבעייה היא שאתה נבחן לא על היכולת להצליח בתפקיד אלא על איפיון האישיות שלך לזה יש מספר אלמנטים שליליים האסורים על פי חוק: 1. מידע רפואי חסוי המושג במירמה 2. הפרשנות לממצאים ה"קליניים" והקביעות "הפתולוגיות" מבוצעות על יד שרלטן ( גרפולוג ..) 3. הפרשנות לתוצאות "המבדק" סוביקטיבית בהתאם לראיית עולמו של המנהל במקום 4. חשיפת מידע לא מהימן,לא מקצועי ובכלל חדירה לפרטיות של האדם היא עבירה פלילית. 5. בין כל הקביעות לעיל לבין היכולת לבצע את העבודה שלו אין כל קשר לכן יש 2 פסיקות של העליון בישראל ( אהרון ברק) בנושא זה ובפרט בחוק הגנת הפרטיות. בארה"ב אסור בכלל לדרוש מהעובד לעבור מבדק כלשהו כי זו פגיעה בשיוויון הזכויות, בישראל הציבור אדיש ואינו מגלה עניין זה נראה כמו עדר הנוהה אחר מנהיג...עגל עם זוג קרניים. חבל הרבה מאד אנשים מוכשרים מאבדים את היכולת להתפרנס בכבוד ומשום מה הם מתחילים להשתכנע שמשהו לא בסדר אצלם, נניח שאפילו בהיפותיזה זה נכון אז המדינה צריכה להכיר בנפגעי הפסדו מדעים ולתת להם קיצבה חודשית כי הם הוכרו כפגועי נפש, אלא שהמדינה אינה מכירה בזה ובצדק וזה מזכיר את הסרט מילכוד 22 לכן אפשר למשל לתבוע את המדינה על חוסר היכולת/הרצון/ לאכוף את חוק הגנת הפרטיות ולתת לכולם את האפשרות לתפרנס מול הכישורים המקצועיים שלהם ולא בגלל ששרלטן מסוים קבע שהאיש אינו חברותי בגלל שהקימור והגבשושית והלחץ של מראים כך.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר לראות בדיקות גרפולוגיות מצד מעסיק "מידע רפואי חסוי"? ראשית, לטענתך הרי אין זה כלל מידע רפואי - משום שהגרפולוגים שרלטנים. שנית, אם המעסיק הוא ששולח אותך לבדיקה, הרי ברגע שאתה הולך אליה אתה מוותר מראש על חיסיון התוצאות. מעבר לזה - נשמע לי מוזר מאוד שבארה"ב אוסרים על בדיקות אישיות. ברוב מוחלט של עבודות השכירים, האישיות משפיעה לא מעט על יעילות העבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזו מידה בדיקה כזו היא יותר בגדר הפרת הפרטיות ושוויון ההזדמנויות מראיון עבודה רגיל עם מעסיק? אם האמצעי הזה אינו אמצעי יעיל, מן הראוי שמעסיקים יפסיקו לבזבז עליו את כספם: לא המועמד משלם על הבדיקה הגרפולוגית אלא המעסיק. אבל זה כבר נדון בפתילים אחרים בדיון הזה. דרך אגב, רוב הכותבים באתר מפרידים בין פסקאות עם שורה ריקה. זה הופך את הטקסט ליותר קריא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה ל 336316 ו 337348 כן גם בישראל יש לשמחתנו יש חוק בנידון ויש פסקי דין בעניין. עם זאת החוק לא מיושם בגלל שיש פה ציבור אדיש שמקבל כל מה שמספרים לו כל מה שצריך לעשות זה לפנות בתלונה למפקח על העבודה במשרד העבודה ולציין את המקרה ובנוסף להגיש תביעה פרטית (אישית ) כנגד מנהל כוח האדם של המעסיק ומנכ"ל החברה. ברור ששם כבר לא תעבוד אבל הם ישלמו לך על עגמת הנפש שנגרמה לך וככל שהתביעות ירבו יופסק הנוהג הזה. מפני שאף מנהל כוח אדם לא יכול להוכיח בבית משפט תקפות מדעית נדרשת מהגרפולוגייה כי אין דבר כזה. 1. באשר למידע הרפואי - הכוונה היא למידע רפואי לא רלוונטי ראה סעיפים 2-3 לתגובה שלי ב- 336280 2. בפסק דין של אהרון ברק נקבע שזה לא ויתור כלל אלא דרישה עם אדקח לרקה לכן אין בית משפט רואה בזה וויתור כלל ואין בחתימה זו מעין עילה לויתור כשלהו. 3. כן בארה"ב זה אפילו עבירה פלילית חמורה ביותר בגלל: 3.1 חוק החדירה לפריטיות 3.2 חוסר שיוויון בתעסוקה 3.3 אפלייה בתעסוקה ויש לזה תקדימים, פסקי דין, תאמין לי עסקתי בתחום הזה שם... 4. אין כל קשר בין מה שהמעסיק משלם אלא מדובר בדברים המהותיים: 4.1 חוסר שיוויון הזדמנויות- וכאן המקום להתייחס ל"אישיות" שאתה מייחס לה תשומת לב כה רבה הרי זה סוביקטיבי ולא אוביקטיבי לכן יש כאן בעייה. 4.2 הפרת פרטיות- בין שזה שרלטני ובין שזה מקצועי אין מקום ואין זכות לאף אחד לעיין במידע שאינו מבין בו מקצועית ( למעט רופא העושה למענך ולבריאותך) לקבוע אם יכול לעשות את העבודה בשל אישותך השנוייה במחלוקת מה שקובע זה האם אתה עונה על הכישורים המתאימים, יש לך אתהנסיון, את הידע את ההשכלה כל היתר אינו מעניין מקום העבודה שלך ואם ברצונו לקבל מידע ניתן לברר זאת בדרכים מקובלות ואחרות כמו פנייה למעסיק הקודם שלך, המלצות ולא מסתמכים על ניבוי וחיזוי לא מדעי ,לא מתוקף, מחר יהיה באופנה לקרוא את הקווים בכף היד או את הציפורן בכף הרגל לאן הגענו? בראיון עבודה מראין מנוסה יכול להבחין מידית במועמד מתאים אחר כך בוחנים אותו בניהול לפי יעדים שנקבעו לו אם מנהל כוח אדם הוא מספיק מקצועי אין צורך בכלים של יחזוי וניבוי ואפשר למשל לשלוח אתו לרב הרנטנגן? מה ההבדל זה שרלטן וזה שרלטן לשניהם אין תיקוף * לא הבנתי למה כוונתך בפסקאות עם שורה או בלי שורה אנא האר את עיני בנדון כדי שאוכל לכתוב יותר בבהירות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הבוז שאני רוחשת לתרבות ה"רק שלא יתבעו אותי" האמריקאית, הייתי רוצה להאמין שבאמת הצבעת כאן על נקודת אור בודדה, אבל אני לא. ז"א, אני בספק אם זו באמת הסיבה לשכיחות המבדקים למיניהם בארץ, לעומת נדירותם במקומות אחרים; נדמה לי שיש כאן משהו תרבותי עמוק יותר מ"חדירה לרשות הפרט", רק לא ברור לי מה. אולי דווקא נסיון ליצירת שוויון - לא לתת משקל יתר לקורות החיים, אלא לתת צ'אנס גם למועמדים עם קורות חיים פחות מרשימות, אולי שלא באשמתם. בעיקר מפתיע אותי היעדרה של מחאה מצד המשתתפים בשוק העבודה בארץ. מה, רק לי זה נראה מגוחך ששמים 20 אנשים מבוגרים בחדר ונותנים להם משימות של שיעור חברה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהכל תלוי בסוג העבודה שמדובר בה. בהרבה מאוד עבודות (אולי אפילו ברוב מוחלט שלהן) האישיות יכולה לקבוע הרבה מאוד מפריון העבודה. אדם שנוטה לעורר מדנים, להתרתח בקלות, להרגיז בקביעות את העובדים איתו, יכול להרוס מקום עבודה שלם גם אם הוא אשף אדיר בתחומו. אדם שלא מסוגל לקבל מרות כלשהי, או לחילופין מגלה נתונים של רודן מוחלט המדכא את כל הסובבים - יכול להוריד הרבה מאוד מהיעילות הכללית של מסגרת העבודה, וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לאשפים שנוהגים להרגיז את העובדים איתם אין זכות לעבודה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להם זכות. כמובן. אבל באותה מידה אתה יכול לשאול אם ללא-אשפים חמודים אין זכות לעבודה. או אם ללא-פאשפים ולא חמודים אין זכות לעבודה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |