בתשובה לשושן יעקב, 10/10/05 0:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עם כל הבוז שאני רוחשת לתרבות ה"רק שלא יתבעו אותי" האמריקאית, הייתי רוצה להאמין שבאמת הצבעת כאן על נקודת אור בודדה, אבל אני לא. ז"א, אני בספק אם זו באמת הסיבה לשכיחות המבדקים למיניהם בארץ, לעומת נדירותם במקומות אחרים; נדמה לי שיש כאן משהו תרבותי עמוק יותר מ"חדירה לרשות הפרט", רק לא ברור לי מה. אולי דווקא נסיון ליצירת שוויון - לא לתת משקל יתר לקורות החיים, אלא לתת צ'אנס גם למועמדים עם קורות חיים פחות מרשימות, אולי שלא באשמתם. בעיקר מפתיע אותי היעדרה של מחאה מצד המשתתפים בשוק העבודה בארץ. מה, רק לי זה נראה מגוחך ששמים 20 אנשים מבוגרים בחדר ונותנים להם משימות של שיעור חברה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהכל תלוי בסוג העבודה שמדובר בה. בהרבה מאוד עבודות (אולי אפילו ברוב מוחלט שלהן) האישיות יכולה לקבוע הרבה מאוד מפריון העבודה. אדם שנוטה לעורר מדנים, להתרתח בקלות, להרגיז בקביעות את העובדים איתו, יכול להרוס מקום עבודה שלם גם אם הוא אשף אדיר בתחומו. אדם שלא מסוגל לקבל מרות כלשהי, או לחילופין מגלה נתונים של רודן מוחלט המדכא את כל הסובבים - יכול להוריד הרבה מאוד מהיעילות הכללית של מסגרת העבודה, וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לאשפים שנוהגים להרגיז את העובדים איתם אין זכות לעבודה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להם זכות. כמובן. אבל באותה מידה אתה יכול לשאול אם ללא-אשפים חמודים אין זכות לעבודה. או אם ללא-פאשפים ולא חמודים אין זכות לעבודה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |