 |
יש עתיד | 1265 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
לא נכון שפנטזיה 2000 התבסס רק או בעיקר על חומר מתורגם. פורסמו בו עשרות סיפורים מתורגמים. לרשימת ספרי המד"ב הישראלים אפשר להוסיף את "מלחמת המינים" של הילל דמרון ו"צבוע בקונקורדי" של דוד מלמד, חלקים משניהם פורסמו בפנטזיה 2000. ועוד אתר מד"ב ישראלי מצוין הוא "בלי פאניקה" הכולל חומר רב מקורי ומתורגם. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אני מניח שכוונתך "פורסמו בו עשרות סיפורים מקוריים"? נכון; אבל הם היו "דובדבן בקצפת", ולא עיקר המגזין. ממש כמו הסיפורים המתורגמים ב"חלומות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל כנראה נעוץ בשוני בין התקופות: בעבר היה צורך להציג בפני הקהל הישראלי את הסופרים ויצירותיהם. כיום ניתן לקרוא הרבה סיפורים באינטרנט או לרכוש ספרים באנגלית דרכו והשאיפה היא הקמת שוק מד"ב ישראלי קבוע, כולל ספרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו למשל צמד ספריו של רם מואב ז"ל, "זרמת חכמים" ו"לונה" (אני מזכירה אותם שוב ושוב בכל אתר אפשרי, כי בעיני, למרות בוסריות מסוימת, הם בין הנציגים הטובים ביותר של הז'אנר בארץ, וישראליים מאד), כמו למשל, מהזמן האחרון, קובץ הסיפורים של גיל הראבן, "הדרך לגן עדן", שהוא נהדר, כמו ספריו של יבשם עזגד (עבודת נמלים ומעוף כלולות) ועוד (כן, היו עוד, סתם לא בא לי לפרט עכשיו. לאלי אשד היו מאמר או שניים בנושא, אם כי הקריטריונים שלנו ל"מד"ב" לא בהכרח זהים). בזמן האחרון אנחנו רואים באופן כללי פריחה של המד"ב המקומי - בהוצאת אופוס יצא ספר מקור נוסף בסדרת "הספריה הפתוחה" (הסדרה החדשה שהספר שלי גם נמנה עליה) - "ללא מילים" של אדי בן מיור, שהוא מומלץ בהחלט, ב"ביתן" עומד לצאת או-טו-טו "הצד האפל" של גיא חסון, רז קולר הוציא על חשבונו את "היינץ' האט - הבוגד ממנדגן" (שיש השגות רבות על איכותו, אבל אי אפשר לשלול את העובדה שהוא ספר בז'אנר) ועוד. אני מקווה שזה סימן טוב לבאות. הנה ביקורת שלי על "ללא מילים": והנה ביקורת של השועל בכרם, שגרסתה המלאה התפרסמה בגליון 2 של חלומות באספמיה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אוספי סיפורים עבריים מקוריים לא חסרים - הדרך לגן עדן - הראבן גיל - כתר 1999 לפעמים זה אחרת - טוכטרמן ורד - אופוס 2002 צבוֹע בקוֹרוּנדי - מלמד דוד תמוז - 1980 צחוקו של צבוע ועוד סיפורי כשפים - פלד גדעון - הד ארצי 1997 בכלוב הזמן - אורעד יורם - דפוס חן 1993 הרפתקאות בחלל - ג'ול דיימונד - דור - קוראים עתידות - סיפורי מדע בדיוני "מקוריים" - כתר 1994 (ועכשיו אני רואה שחסר כאן ברשימה "ביצה של שוקולד", של מנואלה דבירי. מעין סיפורים בעלי ניחוח קבלי חזק.) האיכות? משתנה, בהחלט. מרבית סיפוריה של ג'ול דאימונד (רויטל יהלום) רחוקים מלהקרא משובחים, וגם מסיפוריו של יורם אורעד לא שאבתי הנאה מירבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה גם קובץ סיפורים של עמירם פאל (לא זוכר את שמו, אולי ''מסע במרחבי הזמן'') שסיפור שלו (שלא נכלל בקובץ זה) הופיע ב''קוסמוס - המבחר של אסימוב''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתן אלתרמן כתב מחזה מד''בי בשם ''משפט פיתגורס''. (הוא היה חובב מד''ב ומנוי על גלאקסי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר מד"ב ישראלי חדש: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"תורתו של דארווין הופרכה", כי אני אישית לא שמעתי על זה. מישו יודע במה בדיוק מדובר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מד"ב או חוברת החזרה בתשובה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי עולות בראש רק שתי אופציות (בהנחה שאנחנו שוללים מניעים דתיים של כותב המאמר) - הניאו-דארוויניזם 1 והתיאוריה הפון-דאניקנית. 1 הניאו-דארוויניזם הוא לא בדיוק דארוויניזם, הוא כולל התאמות קלות, וייתכן שלזה הוא התייחס כשכתב ש"תורתו של דארווין הופרכה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניאו-דארוויניזם לא מפריך את הדארוויניזם אלא משנה אותו, והתיאוריה הפון-דאניקנית המגוכחת בודאי שלא מפריכה דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שכתבתי! "התאמות קלות" - שינוי, לא הפרכה. כיוון שאנחנו שוללים את פון-דאניקן על הסף, נראה לי שלזה כיוון המשורר (ניאו-דארוויניזם), והמילה "הופרכה" פשוט נפלטה לו. או שמא, כפי שהציע דובי, אכן מדובר באתר החזרה בתשובה במסווה של ביקורות ספרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הכוונה היא למאמר הזה? דיון 425 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמועות על מותה של תורת דארוין מרחפות בעיקר בקרב חוגי המחזירים בתשובה, ומתבססות על בורות השומעים והמרצה. האמת היא שתורת דארוין מופרכת כבר בבראשית א' (או ב' - בחרי את הנוסח החביב עליך) וכל השאר הוא רק תוספות למה שברור ממילא למי שקורא את הכתוב שם כפשוטו. בקרב חוגים קצת פחות נאורים יש ביקורת - לא רחוקה מרוח הדברים של דיון 425 - אבל רק מיעוט זניח מקרב הביולוגים סבור שהתיאוריה מופרכת. תוכלי למצוא קצת ביקורת וקצת תשובות למשל באתר של ריצ'רד דאוקינס ובפרט בדף הזה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ה"מקוריים" - אני עדיין מופתע מכך שאיש לא גילה את הפלגיאט (פלגיאטים?) ב"עתידות" לפני שהגיע לדפוס. ניחא, אם היה מדובר בסיפור זניח של סופר לא מוכר; אבל אחד מסיפוריו המוכרים ביותר של אסימוב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד אחד: הסיפור "2100" שבקובץ הוא תרגום לעברית של "אל מכתש שיקאגו" של ריי ברדבורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מבכה את אובדנו של "עתידות" ממדפי (משאיל יקר: החזר ציוד לצה"ל!). ביחוד זכור לי לטוב הסיפור "אלי בבל", שהוא נפלא ומקור השראה ממש. אל תגיד לי שגם הוא בפלגיאטים.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר היה להשיג אותו יחסית בקלות בחנויות ספרים משומשים, שששו להיפטר ממנו במחירים המגוחכים ביותר שיכלו לחשוב עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פלגיאט שאני מודע לו (מצד שני, אני לא גיליתי לבדי אף אחד מהפלגיאטים האמורים). סיפור נחמד, אבל "נפלא ומקור השראה ממש"? (להלן ספויילר, למי שלא קרא את הסיפור) הרעיון של גזע מתפתח, מתאחד והופך להיות "אלוהים", שיצר את הגזע האנושי, חזר קצת יותר מדי פעמים לדעתי. אחת הגרסאות המוקדמות (או לפחות וריאציה קלה) היא כמובן הסיפור של אסימוב, בו "מולטיואק" הופך בסופו של דבר לאלוהים ("השאלה האחרונה"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהתעלה מעבר לדרגה של ''רעיון בלבד'' והפך להיות סיפור סביר ביותר ועומד בפני עצמו, גם אם ההשפעות של ''השאלה האחרונה'' הן די ברורות. בסך הכל, רואים שהסיפורים שבספר הם פרוייקט בית ספרי בקורס שעוסק ברעיונות של מד''ב (ביולוגיה ופילוסופיה, במקרה הזה)- יש לא מעט סיפורים עם רעיונות טובים, אבל מעט מאד שהופכים רעיון טוב לסיפור טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ''ארוחת צהריים עם אמא'' של הראבן, ולא לשכוח את ''מלאכים באים'' של בן-נר שכבר הוזכר בעבר באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הדרך לעין חרוד'' של עמוס קינן. ספר מצוין (הסרט קצת פחות אבל גם לא רע). ויש את ספר הילדים ''כתר הדרקון'' של אוריאל אופק, שהוא נציג טוב מאוד למשהו שבין מד''ב לפנטסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעורך מגזין הרשת הנ''ל, אזכיר גם שעד ''חלומות באספמיה'', ''בלי פאניקה'' היה הבמה העיקרית לסיפורי מד''ב ופנטסיה מקוריים, והוא עדיין המקור הכמעט בלבדי כרגע לסיפורים מתורגמים - עשרים ואחד מאלה שפורסמו בשנה האחרונה מתחרים כעת על ליבם של הקוראים במשאל השנתי שלנו. ובכל הנוגע ל''חלומות באספמיה'', אני חייב להודות שאני מסכים עם חלק גדול מדבריו של טל - הסיפורים שנכתבים נכון לעכשיו נוטים להיות קצרים מדי, חלקם בוסריים, ואפילו את תחושת ''הביצה'' שהוזכרה במאמר אני מזהה לפחות בחלק מהסיפורים. דוקא ההקדמות של ניר יניב לא ממש שייכות לסוגיה הזאת - באופיין ובסגנונן, ההקדמות האלה מזכירות יותר מכל את ההקדמות שכתב אסימוב בקבצי הסיפורים שערך, המוכרים לרוב חובבי המד''ב בארץ. הסגנון ''הפמיליארי'' הזה מאפיין את קהילת חובבי וכותבי המד''ב בכלל, לא רק בארץ, ויש בה (לפחות לטעמי הקלוקל) חן רב. ''חלומות באספמיה'' הוא כתב עת עם נקודת מוצא טובה, ועם פוטנציאל להתפתח למשהו מצוין. כולנו מקווים שהבמה שהוא מספק לסופרים מתחילים בתחום לפרסם את כתביהם ולהגיע לציבור הרחב תפתח את ניצוצות המצוינות שקיימים כאן כבר כעת ותתן ליצירה המקורית בתחום דחיפה נוספת וחיונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, תודה על ההסכמה (וכל הכבוד על העבודה המצוינת ב"בלי פניקה"). שנית, לגבי הפתיחות של ניר: כן, אני מודע היטב למקור ההשראה. אבל גם אם נתעלם מהיומרנות (אסימוב יכל להציג את עצמו בתור "הסבא הטוב של המד"ב". ניר, לעומת זאת...), הרי שתמיד העדפתי את הפתיחות הרציניות יותר (של וולהיים, למשל, באוספים המצוינים שלו) על פני אלו ה"פמיליאריות", כלשונך. עניין של טעם, אני מניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאין ממש כלל קבוע לעניין הזה. במסגרת בחירת הסיפורים ל"בלי פאניקה", יוצא לי לעבור על עשרות רבות של קבצי סיפורים ושל מגזינים למיניהם, מודפסים ואינטרנטיים. לא חושב שיצא לי לראות שניים זהים. גרדנר דוזואה באסימוב'ס נוהג לתת מידע ביוגרפי מינימלי על הסופר וקידום מכירות לספר הבא שלו או שלה, גורדון ון-גלדר ב"פנטסיה ומדע בדיוני" משתמש בהקדמות לתת קצת הקשר לסיפור מתוך הביוגרפיה של הסופר, אסימוב חיקה בעזות מצח את הסגנון של ניר יניב וכך הלאה. כל עורך והבחירה שלו. אני, בהקדמות שלי לסיפורים, נוהג פשוט לתת רקע ענייני לכיסוי פערי ההשכלה של הקוראים, היות שברוב המקרים מדובר בסופרים שלא תורגמו קודם לכן לעברית. אגב - כבר הצבעת במשאל של "בלי פאניקה"? תוכל לזכות שם במנוי ל"חלומות באספמיה. לא עוד רכישת גליונות בכסף מלא (-; |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, יש קהילת אוהבי מדע בדיוני בישראל ?! שיט. שוב. -- אבירי, שואל את עצמו מה עוד הוא פספס בעשור האחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את אלו, בין השאר - (אגב, אף אחד לא מקשיב לי, ואני רגיל, אבל המילה "קהילה" רומזת על הרבה יותר מאשר תחומי ענין משותפים. לאט לאט זה נבנה, אבל עוד לא הגיע היום.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזו הסיבה שהשתמשתי במילה הזו. זה שיש חובבי מדע בדיוני בארץ זה לא סקופ גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעון שהסיפורים באספמיה קצרים מדי זוהי תלונה לגיטימית (ובתור כותב, הרבה פעמים הייתי רוצה שיהיה משהו נוסף לכתוב בסיפור, אבל לפעמים אין). אבל אחרי הכל, מדובר בסיפורים *קצרים*, כלומר בסיפורים בהם לא צריך למלא עשרות דפים בעלילה. זה בולט במיוחד בסיפורים קצרצרים- סיפורים של עמוד אחד, שניים לכל היותר- שהם סיפורים שמלכתחילה אמורים להעביר רעיון (ואם אפשר, עלילה) במינימום מילים. אפשר לא לאהוב סיפורים קצרים, אבל זהו סגנון לגיטימי (וכשרוצים לחשוף את הקוראים לכמה שיותר סיפורים טובים, הכרחי). ומשהו אישי- כן, אני הכותב של "איך לגנוב מכונת זמן". שמחתי לשמוע שלא מצאת את הסיפור מקורי- הוא לא נועד להיות מקורי אלא משעשע. ובקשר לביצתיות שבסופו? במקור הוא נכתב כסיפור פנימי שנועד להקרא ע"י אותה ביצה (ומכיוון שהוא נועד להופיע בחוברת פנימית, עם כריכת ספירלה והכל- לכן הוא גם נשלח). הבדיחה שבסוף היא בונוס לחברי הביצה, לא הסיבה לכל הסיפור (אחרת, הייתי עוצר שם ולא מוסיף את אחרית הדבר. ובכל מקרה, הוספתי בסוף הסיפור לינק לערך המתאים, כך שגם אנשים שמחוץ לביצה יבינו, ואם הוא נפל בעריכה אני מצטער) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור לא נפל בעריכה, ובכל מקרה, התלונה שלי לא היתה כלפיך. ברור שהוא נכתב כ''סיפור פנימי'', וככזה, הוא מצויין (כמי שכן קורא את ''עין הדג'', מאוד נהניתי מהסיפור). התלונה שלי הופנתה לעורכים (או ללקטורים, שאחראים על בחירת הסיפורים), שלא התייחסו לכך שמדובר ב''סיפור פנימי'', שמקומו לא ימצאנו בחוברת המיועדת לקהל הרחב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן לא מודעים לחיים מחוץ לה :-) במקור, שוב, זה גם לא היה מיועד להיות משווק לקהל הרחב, אלא לבאי אייקון, שחלק גדול מהם נמצא בביצה. שלמקו כבר אמר משהו לגבי אורך הסיפורים, אבל אולי יש גם סיבות נוספות: כבר הזכרת שהאינטרנט היא אחת הסיבות לתחיה המחודשת של המדב בארץ. ואני אוסיף, שהרשת היא גם הבמה העיקרית לפרסום סיפורי מדב בכמה השנים האחרונות. לא נוח לקרוא מעל גבי המחשב כתבי יד ארוכים. אז אולי זו סיבה שלא נכתבו הרבה סיפורים באורך של יותר מכמה עמודים וכפועל יוצא מכך, לא נשלחו לפרסום באספמיה. עוד - חלק מהסיפורים (לפחות מהגליון הראשון, אבל מליקטורי אני מנחש שגם בגליונות הבאים) הם כאלו שנכתבו עבור מה שקרוי "סדנת כתיבה של פורום הסיפורים של האגודה", בה היתה מגבלת אורך של עד 2000 מילים. לכתוב סיפור ארוך דורש הרבה הרבה יותר זמן והשקעה מאשר סיפור קצר. זה לא קל . יש לי סיפור שאני עובד עליו כבר יותר משנה ואני מקווה בסופו של דבר שיהיה באורך של כ10-12 קילומילים. המו"ל כבר הודיע שהוא ישמח לסיפורים ארוכים יותר. העובדה שהחל מגליון 3 גם ישלמו לכותבים, לפי מילה, בהחלט תעזור כאן :-) אה, ועוד משהו: זה "אגודה ישראלית וגו"" ולא *ה*אגודה..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמה המפורש והמלא של האגודה מופיע בתחילת המאמר, מודגש בכחול עם קו למטה + קישורית לאתר האגודה. היות ש"האגודה" נזכרת פעמים אחדות בהמשך המאמר, וברור למה הכוונה, מיותר לחזור על השם המלא בכל פעם. (וגם מיותר להוסיף ניסוח של עורכי דין בתחלת המאמר, ש"האגודה הישראלית למדע ופנטזיה" תקרא להלן "האגודה"). בקצרה, הניטפיקינג הזה היה די מיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, יכול להיות שמה שהפריע לך זה הא הידיעה לפני המילה 'אגודה'? נו, מה לעשות שהעברית היא לא רוסית ודורשת יידוע בהקשרים תחביריים מסויימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהוא ביקש להדגיש שאין זו "האגודה", אלא "סתם" אגודה 1. ללא ה' הידיעה. 1 מבלי להוריד בכבודה של אגודה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לגבי משפט הסיום - נכון, "אגודה" וגו' (בשל דרישות רשם העמותות, אם הבנתי נכון?), אבל קשה לכתוב משפט כמו "[הסיבה הראשונה היא] הקמתה של "אגודה ישראלית למדע בדיוני ופנטזיה" לפני..." ולהשאיר אותו ללא יידוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה קשה? הנה כתבת... :-) אגב זה " אגודה[...] ו*ל*פנטסיה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, הסיבה היא כזו: "האגודה" - מרמז שהיא אחת אחת ואין בלתה; עשוי ליצור רושם מטעה. אם הרישום הוא כ"אגודה", מחר יכולה להרשם "אגודה אחרת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפורים הקצרצרים הם מחלה שקיימת גם מחוץ לתחום המד''ב. אני מסכים שלאי-הנוחות שבקריאת טקסטים ארוכים באינטרנט יש השפעה, כמו גם לסיפור הקצרצרים של אתגר קרת (וגם סופרים צעירים אחרים, כמובן), שהשפיעו על דור שלם של יוצרים - ולו בלגיטימציה שהם נתנו לסיפורים שאורכם אינו עולה על עמוד אחד. אני עצמי גם לוקה במחלה הזו, ומנסה להאבק בה, בחוסר הצלחה משווע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא במד"ב קיימת נטיה לסיפורים קצרים/קצרצרים, ובהתחשב בטבעו הייחודי של התחום, הנטיה מובנת. סיפורי מד"ב רבים מתארים "סצינה", חתיכה מסיפור, והקורא משלים סביב אותה סצינה את הספר המלא. הסצינה יכולה להיות שיחה, אירוע, שבוע בחייו של מישהו וכיו"ב, כשהיא משמשת רק "תירוץ",או המחשה, לעולם בדיוני שלם (וכאן הייחוד של המד"ב). במקום לכתוב ספר שיתאר את העולם הבדיוני שהגה הסופר, הוא מתאר לקורא סצינה בודדת, שדרכה יוצר הקורא לעצמו בראש את אותו עולם שהגה המחבר. לדעתי זוהי דרך נהדרת להעביר רעיונות מד"ביים בצורה לא טרחנית. דמיינו את הספר הדמיוני המקיף סיפורים מד"ביים קצרים שקראתם. די משעמם, לא? מה שניסיתי לומר הוא שהדגש בסיפורי מד"ב הוא לאו דווקא על העלילה, אלא על העולם הבדוי בו ממוקם הסיפור, מה שנותן לגיטימציה לסיפורים קצרים בהם העלילה לא מפותחת לעומק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מד''ב זה לא ממש ספרות. יש יצירות מופת בתחום המד''ב, אך אין מה להשוות בין העניין והסקרנות שמעוררים ספריו של א.ס. קלארק בעושר התיאורי של 'הערים הסמויות מעין' או 'עיין ערך אהבה'. וקלארק הוא מן הספרותיים שבסופרי המד''ב. יוצא הדופן בהכללה גסה זו הוא ראי ברדבורי שכתב ספרות יפהפיה ובכ''ז מד''בית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיא הרצינות - זו אחת ההודעות הרחוקות ביותר מן האמת שקראתי באייל אי פעם. על מנת להבהיר את הנקודה עד תומה: א. מד"ב הוא, בין השאר, ז'אנר *ספרותי* בו ניתן לעשות שימוש, כבכל ז'אנר אחר. באותה מדה היית יכול להגיד כי ז'אנר המערבון או ספרות הבלש אינו ממש ספרות. ניתן לכתוב מערבון זבל, וניתן לכתוב מערבון מפעים, מלא תובנות על אופיו של המין האנושי ושאר ירקות. עצם הסיווג כ-"מערבון" אינו קשור לכך במאומה. ב. רואים כי הכותב אינו מעודכן בשדה המד"ב העכשווי, ההולך ונוטה עוד יותר לכוון הספרות. אפילו כותבי המד"ב של שני העשורים הקודמים ניפקו פרוזה עשירה - ראה את וויליאם גיבסון כמקרה מייצג, ולא רק הוא. דוגמה עכשווית טובה היא דן סימונס, אגב. ג. גם בשדה המד"ב הותיק, כנראה, לא טרח המחבר לעשות שיעורי בית. פיליפ ק. דיק, סופר שפעם בין משנות החמישים ועד תחילת שנות השמונים, כתב טקסטים מורכבים ומעוררי מחשבה לא פחות מבורחס. למעשה, בדרך כלל הראשון מעניין יותר מהאחרון. אלפרד בסטר, שפעם משנות הארבעים עד שנות השמונים, כתב עלילות ששדה הספרות ה"רגילה" פשוט לא יכול להתחרות בהן - אין לו את הכלים. קורדוויינר סמית' (שנות החמישים והשישים, כמדומני) כתב סדרת סיפורים המתארת היסטוריה עתידית שלמה ומפעימה, מרגשת לא פחות מכל ספר זוכה פרס נובל שתוכל לחשוב עליו - אולי אף יותר. ספר המד"ב הבדיוני היחיד שכתב, "נורסטריליה" (השייך גם הוא לאותה היסטוריה), הנו דוגמה ומופת לכתיבה באשר היא. אלה לא דוגמאות בודדות. נכון - הרבה סופרי מד"ב כתבו סיפורים וספרים פשטניים, אך - הפלא ופלא! - המון סופרים "רגילים" עשו כך גם הם! בקיצור - כדאי לכותב מלמעלה לחזור לדיון בעוד כמה שנים, אותן כדאי שיבלה נעול בביתו, קורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכ'י תקרא'י את פרימו לוי, אומברטו אקו, צ'ארלס בוקובסקי, קורט וונגוט, אנטון צ'כוב, דוד גרוסמן ומאיר שלו. אח''כ בחר'י באקראי את אחד מספרי המד''ב החביבים עליך ותראה'י על מה אני מדבר. ואם זה לא יעזור, שמאור יעזור לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שניר אמר, במהלך השנים התפתחה והשתפרה כתיבת המד''ב, וכיום, במיטבה, היא ''ספרותית'' לא פחות מהספרות הכללית. לדוגמאות שהוא נתן אני יכול להוסיף את תאודור סטארג'ון מהתקופה הקלאסית של המד''ב ואת ג'ין וולף מתקופתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, הוא צודק ואת/ה טועה. ואם מותר לי להעיד על עצמי, מרוב הכותבים שציינת קראתי לפחות ספר אחד (מחלקם יותר), ואני מעדיפה ספר מד"ב טוב. לא שהם סופרים רעים (ממש ממש לא - אומברטו אקו הוא מהסופרים האהובים עלי, יש לי פינה חמה בלב למאיר שלו וכנ"ל גם לאנטון צ'כוב), אבל סופרי מד"ב מעזים להתמודד עם שאלות הרבה יותר גדולות וקיצוניות בכל הנוגע לטבע האנושי, ולא מושכים ידם גם מהעיסוק המינורי והאישי. לטעמי, זה עושה ספרות הרבה יותר טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קראתי. ואתה? מתוך הרשימה שלך קראתי את וונגוט (שהיה, אגב, סופר מד"ב, גם אם סרב להצהיר על עצמו ככזה), אקו, שלו, גרוסמן. קראתי גם סרוונטס, נאבוקוב, סאראמגו, מלוויל, בורחס, דוסטוייבסקי, סלינג'ר, פירסינג, אירווינג, ג'ויס, קסטנר, ועוד רבים וטובים. עכשיו לך *אתה* ותקרא את ספריהם של אלה שהזכרתי בהודעתי הקודמת. לאחר מכן, חזור לכאן בבושת פנים והתנצל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלאעחס. מד''ב הוא ז'אנר מכובד. מאוד. כמו בכל ספרות אחרת, יש בו יצירות מופת. וגם בפנטסיה. אנא הרגש חופשי ללכת ולתחוב את ראשך בדלי מים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוך הבא בצל קורתנו. להלן קורס מזורז למתחילים בהלכות-האייל: בתגובה שלך יש הרבה יותר מדי מן השורות הראשונה והאחרונה, והרבה פחות מדי מהשורות שביניהן. [כדה"ב, אם זה מה שמקובל להגיד במקרים כאלה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהטענה שלך מבוססת במציאות. העובדה היא שסופרי המד"ב הגדולים, גם כשכתבו סיפורים קצרים, לא כתבו סיפורים קצרצרים, אלא סיפורים, כפי שציין טל, של 10-20 עמודים. דווקא לסיפורת הבלתי מד"בית יש יתרון בתחום הקצרצרים - אין תאור של העולם הסובב את הדמויות משום שאין צורך בו. כשאני כותב "ירושלים, 2002", אני לא צריך לתאר איך היא נראית, מה עושים בה או איך אנשים מגיעים ממקום למקום. זה ברור מאליו. דווקא במד"ב צריך לעצור ולהתעסק בפרטים הקטנים שאינם מוכרים, ואינם יכולים להיות מוכרים, לקורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, בראון היה אשף הקצרצרים (מסוג הסיפורים שגורמים לכל אחד לטפוח במצח ולקרוא, "איך לא חשבתי על זה בעצמי!"). אבל הוא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל, לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות שניים שעולים לי בראש - much ado about something שאורכו כ-500 מילים, ו"הכנס בורג א' לחור ב"' (נדמה לי שאלו כותרות הסיפורים, אבל יתכן ששיבשתי אותם קמעה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נובעת, בין השאר, מסיבות היסטוריות - בתחילת דרכו (שנות ה-30 וה-40 של המאה שעברה), השוק הכמעט יחיד למדב היה פרסום במגזינים. כמובן, אי אפשר לפרסם ספר בתוך מגזין. או שבעצם, אפשר: סופרים פרסמו ספרים בחלקים. אני חושב שהנוהג הזה הפסיק, אבל אני יודע לבטח שזה עדיין רווח בשנות ה-70. רק החל מסוף שנות ה-40 החלו להתפרסם גם ספרים (וחלק גדול מהם פורסמו קודם לכן כסדרה במגזין). הספרים האלה, בחלקם הגדול, הם קצרים למדי (פחות מ-200 עמודים לבטח), שוב מכיוון שהם פורסמו בחלקים ויש גבול גם לאורך הפרק שאפשר להכניס לגליון וגם לסבלנות של הקוראים להמשכים. זכור לי המקרה של הסופר רוברט היינליין, שכתב ספר של 220 אלף מילים, ולאחר שכתב אותו, קיצץ כ-60 אלף מילים כי לדעתו ולדעת העורך שלו, אין שוק לספרים "ארוכים" במדב (זה היה בתחילת שנות ה-60). הספר, אגב, הוא גר בארץ נוכריה, שנחשב לטובים ביותר של היינליין, ובכלל במד"ב. כמובן, מאז קיבלנו סדרות כמו כיור הזמן או להבדיל אלף הבדלות, שיר של אש ושל קרח שכל כרך בהן מכיל מינימום 400 עמודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיור הזמן נשמע כמו אחלה שם לספר. (דובי, גם הוא בניטפיקרים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסדרה הבלתי גמורה ''כישור הזמן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חפשו סרט סקוטי משובב לב משנות השמונים בשם ''שודדי הכיורים'' (לא קשור למד''ב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל כך נאמר כמה שיותר ארוך יותר טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נכון, בדרך כלל התגובה המקובלת על זה היא "הנה עוד אחד שיש לו קצר", אבל בכל זאת. סיפור ארוך יכול להיות טוב או רע. סיפור קצר יכול להיות טוב או רע. ראיתי דברים מקסימים בשלוש מאות ובאלף מאתיים מילה (בחירת האורכים מבוססת על האורכים המקובלים בתחרויות הסיפורים של האגודה), ראיתי תפלצות גראפומניות בעשרת אלפים מילה. התחושה שלי לגבי הסיפורים שלי, למשל (וכן, אני יודעת שאני לא אובייקטיבית), היא שהכתיבה שלי השתפרה לאין ערוך כשהתחלתי לקצר (בהתחלה נטיתי להאריך, אם כי גם בלי הגזמה - נגיד עד כ-6000 מילה לסיפור). נכון, זה יכול גם להיות פונקציה של עצם הזמן החולף, ולאו דווקא של קיצור הסיפורים, אבל התחושה שלי היא שהרבה פעמים סיפור קצר יותר הוא טוב יותר. למעשה, אחוז גבוה מהסיפורים שמגיעים לחלומות באספמיה ונדחים נוטים גם להיות ארוכים מדי (והם לא נדחים כי הם ארוכים, הם נדחים כי הם לא מספיק טובים). אני לא יודעת למה זה. אני לא יודעת למה רוב הסיפורים הטובים שאנחנו מקבלים הם דווקא הקצרים יותר. אולי זה קשור, כמו שרמזתי בתחילת דבריי, לגראפומניה - הגראפומנים שאוהבים לשפוך מילים על גבי מילים נפוצים בהרבה מהכותבים הטובים שבכל זאת כותבים סיפורים ארוכים. ואולי, כפי שכבר אמרו בדיון הזה, מדובר בהשפעת מדיום האינטרנט והאתגר-קרתיזם שפושה כיום בכתיבת הסיפורים ההקצרים. ויכול להיות גם שמדובר בהשפעה של תחרויות הסיפורים של האגודה (שתמיד מעודדות כתיבה, וחלק ממה שאנחנו מקבלים לליקטור הוא תוצר של אותן תחרויות). לא יודעת. אבל בתכל'ס, נדירים הסיפורים הארוכים שמגיעים אלינו ושהם גם טובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע יתכן וזה אני אבל אני מאוד אוהב את הפרטים הקטנים גם כן . אני אוהב את הפירוט שכאילו לא משאיר מקום לדמיון. ספרים שהם כאלף עמ' מועדפים עלי מסיפורים של חמישה עמ' . אני אומנם קורא גם כאילו אבל אני אוהב את זה שיש מעבר לרעיון גם מעין משחק ברעיון מבט יותר פנימי בו . סיפורים שלי כמו שציינתי גם כן קצרים כיוון שהסיפור הארוך שכתבתי הגיע ל200 עמ' ואז נמאס לי , הבעיה במקרה הזה הייתה שהוא התפתח כל כך שהתחושה שלי הייתה שהוא יכול להגיע בקלות גם לאלף מה שלא כל כך מצא כן בעיני. מבחינת הביקורת האישית שלי על מה שאני כותב זה אחד הדברים היותר מעניינים כיוון שדווקא סיפורים שלא ממש אהבתי את מה שכתבתי ופורסמו בפורומים שונים היו מועדפים ובלי תגובות טובות יותר מאחרים שאותם אהבתי יותר. החלק הכי משעשע שלא פעם אני קורה סיפור ישן שלי ולא מבין מאיפה בכלל הגיע אלי הרעיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ספר. או שזוטות כאלו לא מטרידות אותך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ספר המכיל סיפור אחד. לא ידעתי שיש חוק כנגד זוטות שכאילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפתיל שמתייחס להבדל בין סיפורים קצרים לקצרצרים, אפילו אורך של 200 עמודים (מן הסתם אלו עמודי מחשב, כך שבדפוס זה עוד יותר) נחשב לספר ממש. ספר (או רומן), מבחינת האורך, בניגוד לנובלטה או סיפור קצר, ולא משנה כמה עלילות יש בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר המכיל סיפור אחד הוא ספר (או נובלה, רומן, איך שתרצה לקרוא לזה. מרבית האנשים יקראו לו ספר, ולא סיפור). ספר המכיל מספר סיפורים אינו אלא קובץ סיפורים (הפתעה הפתעה). פשוט, כשאדם מתיימר לכתוב סיפורת, יש הנחה שיש לו שליטה כלשהי ברזי השפה בה הוא כותב, והעובדה שאתה קורא לרומן בן 200 עמוד "סיפור" קצת מטרידה מהבחינה הזו. עבורי, לפחות, היא הטילה ספק באיכותו של הספר עוד לפני שקראתי מילה אחת מתוכו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי מוזר. "ספר" הוא עצם (דפים כרוכים באופן מסויים, לא?), ובהרחבה, מדיה להעברת תוכן בדיוק כמו עיתון, רדיו וכולי. "סיפור" הוא תוכן, והוא לא תלוי במדיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר תחנות רדיו באינטרנט? יש הרבה כאלה. הן לא באמת משודרות בגלי רדיו, אבל המילה "רדיו" קיבלה משמעות לא רק כמדיום, אלא גם כסוג מסוים של תוכן - במקרה זה, תוכן קולי בשידור רחב (broadcast) (בניגוד, למשל, לתקליט1 שהוא תוכן קולי שאינו משודר). ספר הוא דבר דומה. בעברית (וגם באנגלית, למעשה), המילה "ספר" קיבלה גם משמעות של "נובלה". 1 תקליט הוא עוד דוגמא - הרי אנחנו כבר (כמעט) לא מאזינים לתקליטים, אלא לדיסקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לדעתך, אם יש לי תקליט (אמיתי, כמו פעם) זה יהיה לא נכון לקרוא לו תקליט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך. מה ש''לא נכון'' זה לקרוא לדיסק תקליט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה ש''לא נכון'', אלא אם כן אני מפספס משהו עקרוני מאוד, זה לקרוא לסיפור ספר. בעיניי, אגב, כשרועי אומר שהוא כותב סיפור זה נשמע הרבה פחות יומרני מאשר להגיד שהוא כותב ספר. ספר מניח היבט מוסדי של הוצאה לאור וכולי. סיפור הוא דבר אישי. אני לא יודע על מה יצא קיצפו של דובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. מה שלא נכון זה לקרוא לתקליט "שיר" (כמו שזה לא נכון לקרוא לספר "סיפור". איך הלך לך בפסיכומטרי, תגיד?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולם לא ניגשתי לפסיכומטרי. אבל מאחר שאתה הוצאת ציון כה גבוה, ואף היית בכיתת מחוננים (!!), אני אודה לך אם תוכל להשכילני ולהסביר לי היכן אני טועה: אתה אומר (תגובה 111991) שהמילה ספר קיבלה עם הזמן גם משמעות נוספת על המשמעות המקורית - משמעות של נובלה. זאת בדומה לרדיו ולתקליט, שגם הן קיבלו משמעויות נוספות. המשמעות הנוספת היא ששם של מדיום הופך גם לכינוי לסוג תוכן. אני שואל (תגובה 111997), באמצעות שימוש בהשוואה שלך, האם משמעות נוספת גרמה לאובדן המשמעות המקורית? ואתה עונה (תגובה 112068) שלא. מה שלא נכון זה לקרוא למדיום ככינוי לתוכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהשפה שבה משתמשים (ולא רק בנושא הזה) תלויה בקונטקסט? אם מדברים על אורך של סיפורים, למילה "סיפור" יש משמעות אחת, ואם מדברים על עלילה, לעומת זאת, למילה "סיפור" יש משמעות אחרת. מכיוון שהדיון כאן היה על אורך של סיפורים, הרי שכדי שכל הנוכחים יבינו זה את זה, הם אמורים להשתמש במילה "סיפור" על פי משמעותה המקובלת בקונטקסט זה - הווה אומר, דבר שנבדל באורכו מ"ספר". (ו"ספר" אינו אוסף דפים כרוך שעשוי להכיל תוכן הנוגע לתולדות שושלת מייג'י או לכדים אטרוסקיים עתיקים, כי אם מה שקרוי באנגלית Novel, ולעיתים קרוי בעברית "רומן"). כל מי שמנסה להשתמש בהגדרות מקונטקסט אחד בקונטקסט אחר (הווה אומר, לקרוא ליצירה בת אלף עמודים "סיפור" בדיון שעוסק באורכם של טקסטים) פותח פתח לברדק תקשורתי, בדיוק כמו שקרה כאן. בקונטקסט הנוכחי, אלף עמודים אינם "סיפור", אפילו אם בקונטקסט אחר אפשר לומר שמה שיש בהם הוא סיפור מעניין. אלף עמודים הם "ספר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שבקונטקסט הנוכחי המילה "סיפור" אינה מתאימה במיוחד (אבל אני לא חושב שהשימוש בה הוא בהכרח טעות). לעומת זאת, אני חושב שלמילה "ספר" בהחלט יש היבט מוסדי, ואם (למשל) רועי כותב 1000 עמ' למגירה, בלי כוונה להוציא משהו מזה לאור - זאת טעות להשתמש בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה "ספר" מציינת סוג מסוים של אובייקט, והיא מציינת גם אורך מסוים של טקסט בעל מבנה סגור ומסודר. ועל כך יעידו עשרות הגראפומנים המעידים על מרכולתם ברחבי האינטרנט: "כתבתי ספר מעולה, אפילו רם אורן אהב אותו. בקרוב המהדורה השוודית והפיניקית". אדם יכול לכתוב ספר בלי שהספר אי פעם ייצא לאור (כפי שהוא יכול לכתוב מחזה בלי שזה יוצג אי פעם על במה, קונצרט בלי שהוא יועלה אי פעם על ידי תזמורת, ומצע בחירות בלי שתהיה לו מפלגה בכלל. אה, הפריט האחרון בעצם לא קשור). וסתם בתורת דוגמה אישית: אוסף הסיפורים שהיו מפוזרים אצלי על ההרדיסק לא היו ספר עד ש"אופוס" באו ואיגדו אותם לספר. לעומת זאת, אילו הייתי כותבת, נגיד, את "שיר של אש ושל קרח" (הגירסה הישראלית. כרך ראשון: "משחקי הפלייאוף"), אפילו אם הוא היה נותר כקובץ מנופח על ההרדיסק שלי, זה עדיין היה ספר. למה? האורך. האורך קובע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאת יכולה כבר להישאר כאן. האורך הוא בוודאי לא המשתנה היחיד שקובע. לדעתך צריך גם "מבנה סגור ומסודר". לדעתי צריך גם *כוונה* להוציא לאור. נדמה לי שיש מקרים שיש הבדלים לגיטימיים (ולא כל-כך חשובים) בפרשנות של מילים, שהם תוצר של סביבת גידול ומחיה שונה. אולי זה אחד מהמקרים האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאדם שיכתוב את ''החטא ועונשו'' שלא מתוך כוונה לפרסם, אלא רק למגירה, לא כתב ספר, כי אם סתם ערימה של דפים. מה אני אגיד לך, הגדרה מוזרה. קשה לי מאד לקבל אותה. קשה ברמת הבלתי אפשרי. לדעתי, ספר הוא ספר, גם אם אין כל כוונה להוציאו לאור. גם אם הוא נכתב אך ורק למחבר עצמו (או כדי לשעשע את הילדים הקטנים של שכניו, או כדי להסתיר במגירה מתוך כוונה שיישרף לאחר מותו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי די מטופש לכתוב את ''החטא ועונשו'' למגירה, כשאפשר לקנות אותו בסטימצקי ולהכניס למגירה, אבל מה אני מבין. אני לא חושב שהאפשרויות הן ''ספר'' או ''ערימה של דפים'' כפי שהצגת זאת. אדם שכותב את החטא ועונשו כותב רומן. אני לא מקבל את חוסר ההבחנה בין מדיום, ז'אנר ותוכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עניין של חוסר הבחנה, זה עניין של מילה אחת שאימצה כמה משמעויות. בפרט, ע"פ מילון "רב מילים", עבור "ספר" מופיעות כמה וכמה הגדרות, ובהן: 1. יצירה ספרותית כתובה המודפסת על דפים שכרוכים יחד; תוכן היצירה, הסיפור או העלילה 2. שם כולל ליצירה או לקובץ יצירות המתמקדות בנושא מרכזי אחד ("ספר מלחמות ישראל כולל ארבעה כרכים עבי-כרס") (ועוד אפשרויות אחרות לא קשורות). -- בדוגמא האחרונה, שים לב להבדל בין "ספר" ל"כרך". כלומר: המילה "ספר" משמשת לפעמים במשמעות אחת (מדיום) ולפעמים במשמעות אחרת (תוכן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם השימוש במילה "ספר" לציון תוכן. הדיון הוא באילו תנאים שימוש זה הוא נכון. Boojie טוענת שהאורך בלבד קובע. אני טוען שיש תנאים נוספים, שציינתי למעלה. ובאופן כללי יותר, אני חושב שמילון הוא לא הפוסק המתאים בשאלה. המילון מנסה להקיף את *כול* המשמעויות. בין המשמעויות שאבן-שושן מציע למילה: אגרת, מכתב שלוח אל מישהו כתוב על לוח של חרס, לוח של חומר, מגילת קלף, גליונות נייר מכורכים יחד בתבנית ספר לרשימות משרדיות שונות ועוד. זה לא ממש עוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוג'י לא טענה שום דבר כזה. בוג'י טענה שמשמעותה של מילה נקבעת לפי הקונטקסט. ''פרי'' בבוטניקה אין משמעותו כמו ''פרי'' בשוק או בפורום מתכונים. בבוטניקה, עגבניה היא פרי. בשוק (או במתכון), עגבניה היא ירק. ולאף אחד אין בעייה עם זה. אנא, לא לייחס לי דברים שלא אמרתי. מה שאני אמרתי, הוא שכשהדיון עוסק באורכם של טקסטים, המינוח שיש להשתמש בו הוא זה שרלוונטי לנושא אורכם של טקסטים. בדיוק כמו שכשהדיון עוסק בבוטניקה, כשאומר את המילה ''פרי'' כל הנוכחים יידעו שזה כולל גם עגבניות, ולעומת זאת, כשהדיון עוסק בבישול, כל הנוכחים יידעו שלא כך הוא הדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבלי את התנצלותי הכנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כל כך הרבה נסיונות, כל כך הרבה נסיונות אני עושה לאחרונה לשכנע אנשים ברשת לתרום לי צ'קים. כאלה עם כיסוי שכתוב עליהם סכום נחמד. לא עובד.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לפעמים, פנקס הקטן. תלוי כמה צ'קים חיברת ביחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם סיפור לא יכול להכיל בתוכו מספר סיפורי משנה? למשל סיפור שבו אב מספר סיפור לבתו? לכל מקרה כמו שציינתי ישנם גם ספרים בעלי שלושה עמ' בעיקר לגיל הרך מאוד. ספר הוא דבר שניתן להחזיק אבל אי אפשר לקרואאותו אלא את מה שבתוכו סיפור ניתן לקרוא אבל לא ניתן להחזיק מקסימום אפשר לשים אותו בתוך ספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון ל''עלילות משנה''. שוב בלבול מושגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור יכול להכיל גם שני עמ', גם ספר יכול בעיקר סיפרי ילדים קטנים מהווים דוגמה מהסוג הזה. אני כתבתי אז והוא אומנם עדיין אצלי סיפור, שמתאר התרחשויות אילו ואחרות. אני לא הרגשתי ככתוב ספר. יכולתי להכניס את הסיפור הזה של 200 העמ' ועוד שני סיפורים דומים (כמותית מבחינת העמ') לאותו הספר ואז הם עדיין היו ניקראים סיפורים ולא ספרים בתוך ספר. ספר הוא משהו מוצק, סיפור הוא תאור של משהו. אני יכול לספר סיפור ארוך מאוד שיכיל בתאוריה 200 עמ' . אני לא יכול לספר ספר, אלא מקסימום לקרוא או להקריא מספר. זה בערך כמו שמסבירים מה ההבדל בין חומרה לתוכנה. ספר זה דבר שאתה יכול לבעוט בו, בסיפור לא ניתן לבעוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קרה להגדרות הישנות והטובות, נובלה/רומן/סיפור קצר וחבריהם הקטנים? (או במילים אחרות: אתה כותב רומן, נראה לי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כתבתי כמו שציינתי כאשר עברתי את העמ' 200 והגעתי למסקנה כי אני לא עד כדי כך טוב בזה הפסקתי למרות שהסיפור - ספר - רומן או כל דבר אחר היה בתחילתו. (מבחינה רעיונית) לכל מקרה אני חושב שרומן במושג קרוב יותר לסיפור מאשר לספר. (מבחינת סגנון הדיבור) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכולכם מבלבלים כאן בין שני מושגים - book וnovel.(עברית קשה שפה) הראשון הוא החומרה - הפורמט שבו יכולים להיכלל סוגים שונים של כתיבה - סיפורים, שירים, מאמרים, רומנים וגם תמונות. השני הוא התוכנה, וכמו שבוג'י אמרה הוא יכול גם להיות במגירה או על גבי פורמט דיגיטלי ועדיין הוא רומן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק מה שאני אומר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סגנון דיבור?? רומן הוא צורה ספרותית בעלת כללים, אתה יודע. לא רומן רומנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמירה סגנון הדיבר, הייתה המשמעות של המילה כאשר אנו מדברים עליה, לא משמעות מה כתוב במילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המידע. התגובה המקורית שלי לא התבססה על כלום חוץ מאשר מוחי הקודח, ועדיין נדמה לי שעד היום סיפורים קצרים במד''ב נפוצים יותר מאשר בתחומי ספרות אחרים. אם לפתח את התזה המומצאת שלי, אולי זה גם יסביר (''זה'' הוא חשיבות העולם הבדוי על חשבון פיתוח דמויות לעומק וכו') למה קיימים הרבה ספרי מד''ב בהם רמת הכתיבה היא בינונית. דנו כאן בהשוואה של בורחס או שלו לסופרי מד''ב, ואני מסכימה עם הכותב (נדמה לי שזה היה ניר) - סופרי מד''ב, ברוב המקרים, לא מפגינים יכולות כתיבה מדהימות, אולי בשל החשיבות של רעיונות טובים על-פני יכולת כתיבה טובה. ד''א, אני לא משוכנעת שזו בעיה, כיוון שמד''ב הוא התחום היחיד בו אני יכולה ליהנות מכתיבה בינונית או אפילו מתרגום קלוקל לעברית, כי ההנאה מהרעיונות מחפה על האכזבה מהשפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט ידוע של תיאודור סטורג'ן, סופר מד"ב בעצמו - "כמובן ש-90% מהמד"ב הם זבל(*) - 90% מכל דבר הם זבל". מאחר ולא נוח להגיד את כל זה כל פעם, חוק סטורג'ן קוצר לתבנית קצרה ונוחה יותר - 90% מכל דבר הם זבל. וזה נכון, אלא שמהזבל בספרות המיינסטרים אנשים למדו להתעלם. את בורחס, קלוינו, שלו, ואקו אין להשוות לכלל ספרות המד"ב. זאת השוואה לא הוגנת. השווי אותם עם העידית, עם עשרת האחוזים העליונים, עם חמשת האחוזים העליונים, ואת עשוייה להתפלא על התוצאה. ----------------------------- (*) - Crap, במקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטיגמה שנגדה מתמודד המד"ב כל הזמן. סטיגמה, שלפעמים היא מוצדקת אבל יש מספיק דוגמאות שלא, שבמד"ב יש רק רעיונות טובים ואין כתיבה טובה. מד"ב מבוסס על רעיונות טובים. אבל בהחלט יש בו גם ספרים מאד טובים על פי כל קריטריון שהוא. זאת, אם להכניס לפה גם פתיל אחר, זו הסיבה שסיפורים קצרצרים מאד נפוצים בז'אנר (ובנימה אישית, הסיבה שרוב הסיפורים שלי הם קצרצרים). בסיפור קצרצר, מספיק שיהיה רעיון טוב. מכיוון שבכל מקרה אין הרבה מילים לפיתוח העלילה, עלילה טובה וטכניקות ספרותיות בכלל הופכות להיות פחות משמעותיות- יש תמצות שאומר בדיוק את מה שצריך, ולא יותר. למעשה, סיפור מד"ב קצרצר (ואפילו טוב) יכול להיות בדיוק מה שדובי (תגובה 111809) אמר- תיאור של מקום מוזר ותו לא. אני בטוח שיש כאלו שמוצאים את זה הרבה יותר נוח להשתמש במקום שמוכר לכל הקוראים ולבנות עליו עלילה- אני מוצא את זה הרבה יותר מעניין (וקל) לבנות מקום חדש, ולהתאים את העלילה אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי האישי, סיפור קצרצר דורש שליטה עוד יותר טובה בטכניקת כתיבה מאשר סיפור ארוך. קשה מאד לכתוב סיפור קצרצר שלא יהיה דחוס מדי, שהאינפורמציה תעבור בו בצורה סיפורית, שיעורר מחשבה ושבאמת ייצא טוב. כלומר, משהו שהקורא יהיה מוכן באמת לקרוא לו ''סיפור'' ולא רק ''בדיחה'' או ''אנקדוטה''. מספיק להציץ בשלל הזוועות הגראפומניות שהופיעו בתחרות הקצרצרים הראשונה והשנייה כדי להבין כמה שזו אשליה אופטית, ש''לכתוב קצרצר זה קל''. זה אולי נראה קל אצל אתגר קרת (מודל החיקוי של יותר מדי כותבים, אויה) או אצל פרדריק בראון, אבל זה ממש לא. נדירים מאד שם הסיפורים שיש להם איזשהו ערך, הרבה יותר נדירים (ביחס מתוך מספר הסיפורים הכולל) מאשר בתחרויות שבהן הסיפורים ארוכים יותר, לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה חכם סיני ששמו נשמט מזכרוני שכתב: אין לי זמן לכתוב לך מכתב קצר, לכן אני כותב מכתב ארוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקראת תומו של יום מפרך בו הקשיב למצוקות רבים וסייע ככל יכולתו, נוכח המורה הרוחני כי עדיין כ-30 אנשים עומדים בפתח דלתו, מייחלים למוצא פיו בטרם ישובו לבתיהם. ביודעו כי הזמן קצר להדאיב, שכן אנשים אלה צריכים לשוב לכפרם טרם רדת החשיכה, ומתוך רצון כן להקדיש לאיש איש מהם את פרק הזמן לו הוא זקוק, פרש המורה לחדר המדיטציה להתבודדות בת שעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולם לא הצלחתי לכתוב סיפור של עמ' תמיד משום מה זה הופך לפחות ל4 עמ' אם לא יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אוהב קריאה מאז ומתמיד וזיכרון מדהים פעם לספרים טוב מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לירוק דם בשביל להגיע לארבעה עמודים, כאשר כבר אחרי עמוד אחד אני מגלה שאנמרתי את כל מה שיש לי לומר. כמו שאתה בטח מבין, זה עניין אישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט אישי ניסיתי לו פעם לכתוב עמ' אחד וזה היה מאוד קשה תמיד אני חש שחסר משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאת לך כינוי שמאפיין אותך היטב ובנוסף גם נשמע כמו שמו של איזה סופר גיבור/ארכי רשע. :-) עכשיו, אם רק תמצא דרך להכניס לשם גם "שמרים"... לטעמי, מתוך היכרות עם הסיפורים שנבחרו בינתיים גם לגליון 3, האיכות הולכת ומשתפרת. זה בין השאר נובע מכמות גדולה מאד של סיפורים שמגיעים אלינו, עד שהלקטורים המסכנים כבר כורעים תחת העול. כמובן, ככל שנקבל יותר סיפורים (טובים! טובים!), כך יהיו לנו יותר סיפורים טובים לבחור מתוכם. ואני גם סבורה שהחל בגליון 2, כמו שציין השועל, לא הייתה ולו גם טיפה של ביצתיות, בגלל שכתב העת שינה את ייעודו ואת אופיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר יתחילו להגיע הסיפורים הארוכים... ואולי יש שיפור ברמת הסיפורים הנבחרים, אבל מבחינת הסיפורים שנשלחים ללקטורים לא מצאתי הרבה הבדל מאז הגליון הקודם. יש טובים ויש נוראים. אני מאוד מקווה שכמות הנוראים תפחת עם הזמן, אבל אני לא אופטימי. ----- והנה, הכנסתי שמרים לניק :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא ליקט סיפורי עם אירים ובכלל היה בעל חלק בלתי מבוטל בשיחזור הפולקלור האירי בהתעוררות הלאומית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחתי לקרוא את התגובה, את ההערות ורשמתי לפני את החסרונות עליהם הצבעת. הגליון הראשון היה גליון של "החבר'ה". ככזה, הוא כלל סיפורים שכבר ראו אור היכן שהוא, ותחושת ה"ביצתיות" אכן מוצדקת. לא היה בה כל רע, אגב. היא נועדה לחברי הביצה בעיקר. בבואנו להפיק את הגליון השני ולעבור להפקה מסודרת של גליון אחד מדי חודשיים, נתקלנו בבעייה מוכרת וידועה - מהיכן נוכל להשיג סיפורי מקור "חדשים". מהיכן נוכל להשיג סיפורים עיבריים שטרם ראו אור, נייר, או מסך מחשב. עמדו בפנינו שתי אפשרויות. האחת, לפרסם קול קורא ליוצרים באשר הם, לשלוח לנו סיפורים פרי עטם, לחכות עד אשר נאסוף כמות ראויה של סיפורים כאלו, ואז לצאת בהפקה. ייתכן שהיינו נאלצים לחכות חודשיים כדי להגשים מטרה זו. דומני כי חצי שנה תהיה הערכה ריאלית יותר. הפסימיים, אגב, יאמרו שגם שנה לא היתה מספיקה. האפשרות השנייה, להוציא לאור גליון, ואחרי חודשיים להוציא לאור גליון נוסף וכן הלאה, ובכך לומר לכל היוצרים באשר הם, 'הנה! זה כתב העת החדש למדע בדיוני ופנטסיה. אלו הסיפורים הטובים ביותר שמצאנו עד כה. נסו להתעלות מעליהם. נסו לכתוב סיפורים טובים יותר, ארוכים יותר. כדאי לכם להתאמץ. ההבטחה כי כתב העת ייצא לאור איננה ערטילאית. הנה הוא לפניכם. אם תשבו לכתוב סיפור, הוא לא ייגנז במגירות המו"ל. אם תשלחו לנו סיפור, לא תשמעו מאיתנו בעוד חצי שנה תשובה שמפאת סיבות כאלו ואחרות ההחלטה להדפיס את כתב העת ירדה מהפרק. כתב העת כבר הודפס, מודפס ויודפס.' האפשרות השנייה, על אף היותה קשה יותר, מתווה דרך פעולה שכל אחד יכול לראות. אני אהיה הראשון שישמח לעבות את הגליון בסיפורים ארוכים יותר. אבל עדיין אין לנו. אני אהיה הראשון שישמח שכל הסיפורים בגליון יזכו לציון המקסימלי של צוות הלקטורים. אבל עדיין אין לנו *רק* סיפורים כאלו. אני אהיה הראשון שישמח אם סיפור מקורי חדש שיתפרסם בגליון ייחשב לטוב יותר מאשר סיפור מתורגם שיתפרסם בו. אבל עדיין אין לנו סיפור כזה. חלומות באספמיה מיועד בראש ובראשונה לקדם את יצירת המדע הבדיוני העיברי בישראל. אני מאוד מקווה כי למרות ההתחלה ה"קשה", ההמשך יצדיק את המאמץ וההשקעה מצד כל הלקטורים, העורכים, המאיירים והעורכת. וכן, גם את ההשקעה הכספית שלי. אני מאוד מקווה כי רמת הסיפורים תעלה במשך הזמן, ואהיה מאושר אם למעגל הכותבים יצטרפו אנשים חדשים, מחוץ לביצה, באופן שירחיב את מעגל חובבי המד"ב בצורה ניכרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאן שולחים סיפורים? איך שולחים (באיזה פורמט וכד')? ושאלה נוספת: האם כתב-העת החדש מחליף את 'המימד העשירי' אן משלים אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למאמר. לא להודעה זו. ואנצל את ההזדמנות, לטובת אלה שלא הבינו את מהות הקשר בין "חלומות באספמיה" ל"מימד העשירי", לתת שתי תשובות לשאלה: א. אין קשר. נקודה. ב. לאלה שלא הבינו את א', הנני להביא, בשינויים קלים, הודעה שפרסמתי בזמנו באתר האגודה: ----- "המימד העשירי" ו"חלומות באספמיה" הנם שני כתבי עת שונים, נפרדים, בלתי תלויים. *המימד העשירי* הוא כתב העת של אגודה ישראלית למד"ב ולפנטסיה, שכתובתה נתונה במאמר ולכן לא אעתיק אותה לכאן. הוא מכיל מאמרים, ביקורות, סיפורים (מתורגמים ומקוריים), טור אישי אחד (של עבדכם הנאמן) ועוד. מידע נוסף על המימד נתן למצוא בכתובת http://www.sf-f.org.il/story.php3?id=185 , שלא ניתנה במאמר ועל כן הבאתי אותה כאן. המימד העשירי מופץ *חינם* לחברי האגודה ונמכר בכנסים ובשאר אירועים הקשורים באגודה. *חלומות באספמיה* הנו כתב עת עצמאי *שאינו* קשור באגודה (אם כי רבים ממשתתפיו חברים בה). הוא מושתת, כאמור במאמר, על סיפורי מקור, אך כולל גם כתבות, מאמרים וסיפורים מתורגמים. עוד מידע - בכלל זה הוראות כיצד לשלוח חומר, לעשות מנוי, לחפש בחנויות וכו' - ניתן למצוא באתר כתב העת, שרשום גם הוא, בשם אלוהים ושרפיו, בקישורים של המאמר למעלה, ולכן לא אביא אותו כאן. ----- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאימייל שמצויין כאן בהודעתי. (ממילא הכל מגיע אלי, לא משנה אם דרך האימייל ההוא או דרך האימייל הזה...) אה, כן, וכפי שניר אמר, חלומות באספמיה והמימד העשירי הם בלתי תלויים לחלוטין. המימד העשירי הוא כתב העת של האגודה, וככזה נושא אופי מסוים. חלומות באספמיה הוא יוזמה פרטית, וככזה נושא אופי אחר. אנחנו מעודדים את כל מי שרק שומע לעשות חברות באגודה (ולכן נותנים הנחות משמעותיות לחברי אגודה ברכישת חוברות/מנוי ומפרסמים טופס הצטרפות לאגודה בסוף כל גליון), כי אנחנו מאמינים בחשיבותה ובתרומתה הגדולה של האגודה למד"ב בישראל. מי שעושה חברות באגודה, כמובן, זוכה גם למימד העשירי בתיבת הדואר שלו, דבר שמכפיל את ההנאה. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל, לפני כמה ימים התדיינת עם נגה בנושא נימוסין, הליכות ופרוטוקולים שונים להתנהגות בחברה. (ראה תגובה 110991 והלאה). במאמר שלך השתמשת כמה וכמה פעמים בתואר "ביצה" לתאר את התחושה שלך שכותבי סיפורי המד"ב מהווים במידה מסוימת חוג סגור. השימוש החוזר והנשנה במושג הזה צרם לי, בנוסף לעובדה שאתה מכיר אישית חלק מהכותבים ונמנה עם חוג מכריהם של עורכים מדבי"ם. האם לדעתך השימוש החופשי ב"ביצה" מראה שהקנקן לפעמים יכול לקבוע את טעם הקפה, ושיש פרוטוקולים שונים (ושאפשר לדרג אותם) להתבטאות פובמית ואפילו פרטית? הרי יש מספיק חלופות "גבוהות", דקות או סתם שמות נרדפים, כמו חוג סגור, יודעי ח"ן, מדמנה (סתם לשם גיוון), קליקה ועוד. ברור שאי אפשר לעשות השוואות כוללניות מהדוגמא הקטנה הזו, אבל האם זה מראה על סף רגישות שונה* לרמת האגרסיה, שיש לחברות שונות? *כתבתי "שונה" להדגים שיטה של דיבור מוקטן (אנדרסטייטמנט) שפחות מקובל בשיח בין ישראלים (ע"ע עוצמת טפיחות השכם ומשמעותם בחברות שונות), למרות שדיבור כזה לא מאבד את עוקצו (בתנאי כמובן שכולם משתמשים בו פחות אות יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קרה שכולם מתקטננים על טל היום? "הביצה הישראלית" הוא כינוי מוכר, נפוץ, ובלתי מעליב בעליל. כך "ביצת האינטרנט הישראלי" (וזכור לטוב המגזין "מוניטור" שהלוגו שלו היה צפרדע - מלך הביצה), וכך גם "ביצת המד"ב הישראלי", "ביצת הפוליטיקה הישראלית" וכל תחום אחר של עיסוק פרובינציאלי ישראלי. חיים קשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר להערתו של דובי, לפיה לא מדובר בעלבון אלא במינוח מקובל, הרי שהיו שתי סיבות לשימוש ב"ביצה", דווקא: ראשית, האסוציאציות הנלוות. צר לי, אך אף אחד מהביטויים החליפייים שהצגת לא נותן את תחושת ה"דביקות" שכיוונתי אליה (למעט כמובן "מדמנה", שאינה אלא מילה נרדפת ל"ביצה"). ושנית, העובדה שאני עצמי, במידה מסוימת, נמצא עמוק בתוך ביצה זו. חלק מהסיפורים הכרתי עוד לפני שקראתי את החוברות, הבדיחות הפנימיות היו מצוינות לדעתי, וניסיון למנות את מספר המשתתפים שאני מכיר (אישית או דרך הרשת) היה גורם ל"גילוי הנאות" שבראש המאמר להיות ארוך פי כמה. האם זוהי עדות אנקדוטלית ל"חיספוס הצברי"? אינני בטוח כלל וכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אני היחיד בו מעלה המלה "מדמנה", ברגע השמעתה, חזיון רב עוצמה של ד"ר דוליטל, על סוסו וכרעיו וביתו וחזיריו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השיר *הזה*, תבוא עליו הברכה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני אירועים דומים שמדגימים צורות שונות של התמודדות עם פוליטיקאים שמשמיעים הערות , אההמ, שנויות במחלוקת. מנהיג סיעת הרוב הרפובלוקנית בסנט, טרנט לוט, אמר, במסיבה לכבוד יום הולדתו המאה של הסנטור הרפובליקאי סטורם טורמונד, שמצבו של העם האמריקאי היה טוב יותר לו טורמונד היה נבחר לנשיא ב 1948. טורמונד רץ אז לנשיאות על מצע מפלה, סגררטיבי. ההערה הזו התחילה לגלגל כדור שלג של תגובות נגד ציבוריות ופוליטיות נזעמות. לוט התנצל, אבל המפלגה הרפובליקנית, כולל הסנטור הבכיר דון ניקלס, מעדיפים שלוט יוחלף. השר בניזרי הוזהר על ידי יו"ר ועדת הבחירות על הערה בה הוא אמר שהוא מתכוון להעדיף מינויים של ספרדים על פני אשכנזים. ההערה באה בעקבות עתירה משפטית. במערכת אחת, הויכוח מתנהל במסגרת משפטית ובשניה במסגרת פוליטית-ציבורית. (בלי לדון בכלל אצל מי הטיפול בבעיה יניב תוצאות כלשהן...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במערכת אחת האמירה הייתה בעלת גוון גזעני ובעייתית מבחינה ציבורית, בעוד שבמערכת השניה האמירה הייתה בעלת גוון פלילי ובעייתית מבחינה משפטית. הטיפול בהתאם. רוצה לראות אמירה שטופלה בכלי הלא נכון? חד"ש-תע"ל הוציאו פוסטר שבו מצוטטת אמירתו של הרב עובדיה כי "הערבים הם נחשים" ומצורפת תמונה של עובדיה מחטט באף. ש"ס פנתה לועדת הבחירות בטענה שמדובר בלשון הרע, הסתה, פגיעה ברגשות הציבור ועוד כמה דברים שהיועץ המשפטי שלהם אמר להם שעשויים להשמע טוב. אני מקווה שהוועדה תשלח אותם לאלף עזאזלים, אבל עצם הפנייה היא בעייתית. לא שזה מפתיע בעימות בין קבוצות קוטביות כל-כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לפרט בבקשה איזה סיפורים חשבת למצויינים ואלו לגרועים באספמיה (לפחות מהגליון השני)? ולגבי הגרועים -תוכל לפרט למה אתה חושב שהם כאלה? בתור לקטור, זה מעניין אותי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור האחרון בקובץ של ליברכט "מקום טוב ללילה" הוא עתידני ביותר. בצורה מרתקת הוא מתרחש בימינו אלה ובה במידה הוא מתרחש גם בעתיד. הוא מאיר את ההווה, נסמך על העבר ונותן תחושה מרפרפת של היסטוריה ופרה-היסטוריה. הסיפור הזה מצליח להיות דמיוני וגם אפשרי-מיידי במידה מבהילה(*). (*)מבהילה היא המילה הנכונה, ואני לא ארחיב כדי שלא לקלקל למי שעוד לא קרא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קשור ישירות למאמר, אבל זה מד"ב, אז נכתוב את זה כאן: זה רק אני, או שזה ממש עלוב לכתוב ביקורת על ספר המשך ל"חולית" ולא לציין בשום מקום שזה אחד מסדרה שלמה של ספרי המשך? שלא לדבר על זה שלהגיד שהסרט "חולית" נעשה לקראת סוף המילניום זה הגדרה קצת רחבה של המילה "לקראת"... בקיצור, מי נתן לבחור הזה לכתוב ביקורת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא חושב שבית קורינו הוא המשך ישיר ואחד ויחיד של חולית המקורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הלוחמים לא נעו על תולעי חול כפי שאנו נעים בתחבורה ציבורית. תולעי חול לא היו דבר יום יומי, אלא משהו מקודש, נאצל. ב. חולית, כסרט, היה רחוק מלהצליח. הוא גם היה רחוק מלהיות סרט טוב. הוא גם היה רחוק מסוף המילניום. ג. "הופעתו של ספר המשך היתה בלתי נמנעת." לא בלתי נמנע, אך למזלנו הדבר קרה בימיו של הרברט, ועל ידיו. חמישה שישה המשכים. קורינו עצמו לא קשור כאן. בטח לא בתורת "מתעלה על קודמו". ד. תוספות של פנטסיה למד"ב היו ענין של שגרה החל מתחילתו, למשל סדרת המאדים של אדגר רייס בורואו. הדוגמאות לאחר מכן רבות ממנות. ולענין קורינו. הוא השלישי בסדרת ספרים מקדימים לחולית, שנכתבו ע"י בנו של הרברט. הם נופלים מחולים בהרבה ברמתם, ונופלים ברמתם גם כמעט מכל ספר אחר. מדוע כתב אותו מבקר מה שכתב? לא ידוע לי. בורות, כנראה, כפי שכבר הוצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. וזה אולי המקום לציין שגם ההמשכים שהרברט כתב לא היו, לדעתי, מציאה גדולה. (לא קראתי את כולם; התייאשתי מוקדם יחסית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי גם חולית הוא לא מציאה גדולה1. זה בסה"כ סיפור הרפתקאות עם הרבה פילוסופיה בגרוש שתפס את האופנה בשנות ה60. לפחות יש שם כמה דמויות שתפסו אותי - אנשי בית הארקונן ועוזרו של הקיסר. (שכחתי את שמו.) 1 אתם מוזמנים לצלוב אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיטר דה-פריז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענבל שגיב כתבה עבודת מא מרתקת על מדב בעברית מומלץ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
17 עמודים, בהם 8 עמודי ביבליוגרפיה. עשה לך מאסטר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקרוא את החוברת השניה של "חלומות ". מרשים מאוד , העיצוב הוא מרשים ביותר וכל גם הגרפיקה והסיפורים הם שיפור משמעותי לעומת אלה שבחוברת הקודמת . כל הכבוד למוציא לאור ולצוות העורכים וכמובן גם לכותבים. נקווה שיהיו גליונות נוספים , בקצב הזה הם ישתוו מהר מאוד עם הרמה של "פנטסיה 2000 " הישן ויעברו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהם. אתה הסתכלת על תוכן העניינים שם? גם העבודה שהכותרת של עמודי הטקסט היא "סיכום" הייתה צריכה לרמוז לך שמדובר לא בכל העבודה, אלא רק בסופה. העבודה עצמה היא בת כ-100 עמודים לא כולל סיכום. (וללא-מקליקים - מדובר בעבודה של נטלי רוטמן על מוסיקה בצבאות הגרמניים בעת החדשה המוקדמת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, 240 עמודים, ואפשר לקרוא את כולה באתר שלי. לשמחתי, הרבה מאוד השתנה בתחום המד"ב בארץ מאז כתיבת התזה בשנת 1999, כפי שמעידים בין השאר המאמר הזה והתגובות עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי ענבל, ד''ש לאורן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכבוד שגיב ענבל שלום לך . אנני יודעת כיצד עוד אפשר להשיג אותך. לכן אני כותבת לך כאן ,בתקווה שתעני לבקשתי. שמי אלמוגית לייב ואני לומדת הוראה בהתמחות סיפרות אני בחרתי לנתח את הספר שתירגמת " החיים הסודיים של הדבורים" / סו מונק קיד. אך לצערי נתקלתי בקשיים רבים: אנני יודעת מה המניעים לכתהספר, מידע על הסופרת ,מי היא מתי נולדה? היכןהיא מתגוררת? על הדמיות בספר? האם לילי היא סו מונק קיד? מי הוא טייריי ועוד,,, תעזרי לי בבקשה . מחכה לתגובה אלמוגית לייב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמוגית, האם את יודעת איך מבצעים חיפוש גוגל? יש די הרבה חומר באינטרנט בעברית על הספר הזה. את יכולה גם לחפש לפי התעתיק המקורי (האנגלי) של שם הסופרת או הספר ב- http://www.google.com בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסובלנות שלך ראויה לכל שבח. הלוואי עלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמדתי לכתוב תגובה בסגנון תגובה 391161 ואז נשמתי עמוק חמש פעמים... :-) אותי הקפיצה לא רמת ההתבטאות בכתב אלא רמת המיומנות הנמוכה בשימוש במשאבי מידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה כבר לא מפתיע אותי. ראיתי כבר אנשים מסתכלים בי בפליאה כשאני מוצא להם מידע רלוונטי על נושא על ידי הקלקת *המילים שהם אמרו כדי לתאר את הנושא* ו"I feel lucky"... (שלא לדבר על שימוש בחלונית החיפוש של פיירפוקס לחיפוש בוויקיפדיה. זה בכלל גומר אותם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אצלנו באתר חוזרת מדי פעם התופעה של משתמשת צעירה וחסרת נסיון השואלת שאלות טכניות - איך מחפשים לינקים, איך מסמנים, איך מדביקים אותם בתגובות וכולי (משהו כזה הופיע כאן ממש עכשיו, בימים האחרונים). לעיתים קרובות משתמשת כזו היא מרשימה בכושר הביטוי, בידע הכללי שלה וכו' - ואת העניינים הטכניים היא תמיד תוכל ללמוד. לעומת זאת, רמת התבטאות ירודה וחריקות לשון וסגנון בגיל של "סטודנטית" (?) (ה"סטודנטית" מופיע לא כאן אלא בתגובה של המגיבה הנ"ל באתר אחר, באותו נושא) - ספק אם זהו עניין הניתן לתיקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכולת לדעת כיצד ואיפה לחפש מידע מסווגת אצלי תחת הכותרת "תושייה" ולא "ידע טכני". ר"ל, אני לא מלקה אותה על שאינה מתמצאת בהיבטים שונים של האינטרנט, אלא על כך שהיא לא מסוגלת להעלות בדעתה איך מוצאים מתי נולדה הסופרת שאת ספרה בחרה לסקור (זה לא חייב להיות אינטרנט - מצידי שתלך לשאול בספרייה ציבורית, שתתקשר להוצאת הספר או למתרגם ותשאל...). קיבלתי בחיי לא מעט אימיילים מאנשים ששואלים תחת איזה סימול נסחרת חברת סטארט-אפ X או Y שכתבתי עליה. נו באמת, אדם רוצה להשקיע בבורסה ולא יודע איך מחפשים סימול של חברה? או גרוע מזה: קורא בטקסט בפירוש שהחברה יושבת בחממה טכנולוגית, או גייסה לאחרונה כסף מקרנות פרטיות, ועדיין מניח שהיא ציבורית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז היא יצרה קשר עם המתרגמת. מה את רוצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. טוב, אז כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך את חושבת שהיא הגיעה לתגובה 126215? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שמישהו שלח לה לינק, או שהחתול שלה שיחק קצת במקלדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפוש בגוגל אחרי ענבל שגיב מביא את תגובה 117779 כתוצאה שלישית, אחרי דף הבית שלה (שכתבוב באנלית http://www.tasgiv.com/inbal/) ודף הכותב שלה בבלי פאניקה (שלא עולה http://www.blipanika.co.il/?author=188). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך המצב עוד יותר גרוע :-) תגובה 391246 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמוגית פרסמה תגובות עם אותו סיפור (''לומדת הוראה'', וכו') ועם אותן בקשות עזרה בכמה אתרים העוסקים ב''החיים הסודיים...''. זה לא שהיא ממש לא יודעת איך להשיג מידע, היא כנראה פשוט קיוותה לקבל את כל התשובות מבלי לקום מהכסא ובלי להתאמץ יותר מדי, בלי ספריות וכל זה - וזה לא הלך (בינתיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אנחה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא קצת מזכירה את הילדה מהפתיל מתגובה 282518, עם המוגבלות אבל בלי החוצפה. אם זה הפוטנציאל של המורות שילמדו את הילדים שלנו, הגיע הזמן למאמר תחת הכותרת "אין עתיד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוא"ל של ענבל מופיע באתר שלה, אליו קישרה לעיל (רמז: באתר יש קישור בשם "email"). תנחומי לתלמידיך בפוטנציה. לפחות בפעם הבאה שמישהו יתאונן על חוסר היכולת של הנוער כיום להתבטא כראוי בכתב, אני אדע את מי להאשים. מותר לשאול באיזה מוסד את לומדת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה אמיתי, בכלל, אלמוגית נשמעת לי כנערה שעלתה ממדינות חבר העמים (גם לפי השם) ולומדת בפנימיה דתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה צריך לעניין אותי? מדובר פה על בחורה שמתעתדת, ביום מן הימים, להיות מורה לספרות. מבחינתי, תנאי קבלה אלמנטרי צריך להיות יכולת בסיסית להתבטא כראוי בכתב בעברית. אם אדם לא הצליח להגיע ליכולת הבסיסית הזו, לא משנה עד כמה מוצדקת הסיבה, אין הוא ראוי להיות מורה לספרות, בדיוק כשם שאינו ראוי להיות מורה ללשון. וזה, כמובן, עוד לפני שדנו בניתוח המעמיק שצפוי לספרה של הגברת קיד אם נתבסס על השאלות שנשאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהיה רציני. המורה שלי לספרות בבי''ס יסודי לא הייתה יותר מוצלחת מזה. ואני למדתי בתקופה שהמורים היו קצת יותר מוצלחים מהיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המורה שלך לא ידעה לאיית או למקם סימני פיסוק כראוי? תנחומי. שלי כן. קרא לי מיושן, אבל אני חושב שזו דווקא מסורת שכדאי לשמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע, ודאי שמוטב היה שמורים יידעו את מלאכתם קצת יותר. ובהתאם - שמורים לספרות יידעו לאיית כראוי ואולי גם יבינו דבר או שניים בספרות. אבל צריך להסתדר עם המצוי, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב. לפעמים עדיף לוותר מראש, על פני חשיפת ילדים לגורמים שרק יגרמו נזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לענבל שגיב, ניסיתי לאתר אותך גם באמצעות המו"ל. והנה אני מנסה שוב. א. באשר לספר הקסום על הדבורים: ביקשתי להסב את תשומת לבך,שיש קרבה בין חבצלת לשושן, שתיהן בנות משפחת השושניים (מלשון 6: למשל: 6 עלי כותרת), אבל השושן הצחור הוא סמל הטוהר בנצרות ומכיוון ששם הגיבורה לילי = שושן ונשמתה זכה, לכן,נראה לי שהשושן הצחור הוא מטאפורה איכותית גם מעבר לדיוק הבוטאני. ב. בינתיים קראתי גם את "האפיפיורית יוהנה" ואם תרצי יש לי גם מה להאיר על התרגום אם וכאשר תוציאי מהדורה נוספת. כל טוב, שולה לויטל מקיבוץ מעוז חיים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ואבוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקורת על הגיליון השני של "חלומות באספמיה": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, האיכות הולכת וגדלה: סיפורי מקור מאת משתתפי גליונות קודמים ומשתתפים חדשים, סיפור מתורגם, המדורים הקבועים, מכתבי קוראים, מדור חדש על סופרים-הפעם פיליפ ק. דיק ומאמר על המד"ב בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על ''חלומות באיספמיה ''. יש שם ראיון עם המולית הגברת יניב , שמדווחת בפירוט על יצירת כתב העת ועל הקשיים השונים בהוצאתו . בין השאר היא מתלוננת שם על חוסר רצונן של חברות שונות לפרסם שם בגלל שזה נראה להם מגזין יותר מדי ''נישאי ''. מן הסתם יש את זה גם באתר של גלובוס אבל אין לי כוח לחפש עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתר אינו נגיש למשתמשי מקינטוש ולינוקס :-( מישהו יכול להעלות לכאן תמצית? תודה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה להכניס koko99 גם בתור שם משתמש וגם בתור סיסמא. (בכלל, מישהו עם טיפה חזון ויוזמה, כבר מזמן היה מעלה לרשת איזה דף עם סיסמאות כניסה לכל האתרים המעצבנים שדורשים רישום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם משתמש/סיסמה הסטנדרטיים למטרות כאלו הם cipherpunks ו-cipherpunks, ה-John Doe של אתרי חשבון-חינם. זה אותו דבר בכל האתרים, ולכן אין צורך להפיץ רשימה פרטנית. זה כבר הפך לכזה סטנדרט, שאם אתה נתקל האתר שהחשבון הזה לא קיים בו, אתה פשוט יוצר כזה למען הדורות הבאים וממשיך הלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אתה איש טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה רושמים באתרים שדורשים כתובת דואל בתור משתמש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עושים עם התגובה נכתבה לפני שנתיים והשם משתמש כבר לא בתוקף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דף הכניסה עם שם וסיסמא אינו עובד למי שלא משתמש עם אקספלורר, מה שמונע גישה לחלוטין למשתמשי לינוקס ומקינטוש )כן, יש לי שם משתמש וסיסמא). ראו פרטים: נו טוב, כנראה שאצטרך להמשיך לוותר על התכנים שלהם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילה יניב, שחולקת את תפקיד המו"ל עם בעלה ניר, חובב מד"ב מושבע? ניר, אתה רוצה לספר לנו משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, התבלבלו שם בין ניר יניב ורון יניב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להשוויץ קצת. (מה יש?) אני מאמינה שרבים מאלה שהגיבו במאמר הזה מודעים לכך, אבל לטובת אלה שלא, הריני להזמין את כולכם לטקס הענקת פרס גפן לספרות מד"ב ופנטזיה (אהמ, בהנחה שעוד יהיו כרטיסים...), שייערך במסגרת פסטיבל "אייקון", הכנס השנתי למדע בדיוני ופנטזיה, ב-16 לחודש זה (יום חמישי בעוד שבוע) בשעה 17:00, ושבו "חלומות באספמיה" יהיה המנצח הגדול של התחרות. איך אני יודעת את זה מראש? כי *כל* חמשת הסיפורים המועמדים בקטגוריית הסיפור הקצר התפרסמו ב"חלומות באספמיה". לא משנה מי יזכה, "חלומות באספמיה" לוקח בגדול. בכנס אפשר יהיה לרכוש חוברת שמכילה את חמשת הסיפורים המועמדים, במחיר של חמישה ש"ח שיועברו כתרומה ל"בית הגלגלים" (פרטים בתוך החוברת). אתר הכנס: (ואני מתנצלת בפני אנשי האתר על הפרסום הבוטה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מי שלא יוכל להגיע, יוכל לרכוש את החוברת בדרך כלשהיא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה תוספת טריה לעשרות ספרי המד"ב הישראלי שהוזכרו בתגובות למאמר: "ויהי בוקר" מאת סייד קשוע. מד"ב פוליטי עכשווי שהזכיר לי את בן-נר ואת סאראמאגו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |