|
||||
|
||||
אני לא חושב שהטענה שלך מבוססת במציאות. העובדה היא שסופרי המד"ב הגדולים, גם כשכתבו סיפורים קצרים, לא כתבו סיפורים קצרצרים, אלא סיפורים, כפי שציין טל, של 10-20 עמודים. דווקא לסיפורת הבלתי מד"בית יש יתרון בתחום הקצרצרים - אין תאור של העולם הסובב את הדמויות משום שאין צורך בו. כשאני כותב "ירושלים, 2002", אני לא צריך לתאר איך היא נראית, מה עושים בה או איך אנשים מגיעים ממקום למקום. זה ברור מאליו. דווקא במד"ב צריך לעצור ולהתעסק בפרטים הקטנים שאינם מוכרים, ואינם יכולים להיות מוכרים, לקורא. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נכון, בראון היה אשף הקצרצרים (מסוג הסיפורים שגורמים לכל אחד לטפוח במצח ולקרוא, "איך לא חשבתי על זה בעצמי!"). אבל הוא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל, לדעתי. |
|
||||
|
||||
לפחות שניים שעולים לי בראש - much ado about something שאורכו כ-500 מילים, ו"הכנס בורג א' לחור ב"' (נדמה לי שאלו כותרות הסיפורים, אבל יתכן ששיבשתי אותם קמעה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |