טחנות הצדק טוחנות שוב | 3581 | ||||||||||||
|
טחנות הצדק טוחנות שוב | 3581 | ||||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
למרות שיש לי כוח, כסף וסבלנות להתמודד עם תביעת דיבה, ל"אייל הקורא" אין ואני מנחש, לאור תקדימים בעניין, שבמקרה של איום בכזו אני אתבקש לממן את ההגנה המשפטית של האתר או להסכים להסרת התגובה ו/או המאמר. מסיבה זו שם הנתבע לא מופיע במאמר. מצד שני, חיפוש קצר אחר שמי (כפי שמופיע בתעודת הזהות ולא כמו שקוראים אותי החברה) במאגר משפטי כזה או אחר ימצא את התיק המדובר די בקלות. |
|
||||
|
||||
במאגר בו אני חיפשתי (לא יכולתי להתאפק :) לא מצאתי עוד תביעות כנגד החברה המדוברת; אולי אתה הראשון שהייתה לו הסבלנות. |
|
||||
|
||||
חיפוש בגוגל דווקא כן מעלה פסקי דיון נוספים נגדם. זה כנראה בדי. אן. איי. שלהם לרמות את הלקוח. |
|
||||
|
||||
כפי שציינתי בסיפור עצמו, דיברתי עם מספר אנשים שתבעו גם כן את החברה וזכו. |
|
||||
|
||||
הפנייה לפסקי דין רלוונטיים יכולה להיחשב לדבר דיבה? האם איום בתביעת דיבה, שזהו בסיסה, מפחיד את המערכת? ----- אא, נחבאת מאחורי מסך אלמוניות כפול. |
|
||||
|
||||
כפי שכבר אמרתי, לי אין בעיה עם תביעת דיבה. למערכת האייל יש. בפעם האחרונה שקרה מקרה כזה הם דרשו מהכותבת להסכים להסרת דבריה או להתחייב לממן את ההוצאות המשפטיות של בעלי האייל. |
|
||||
|
||||
אתה בטח לא תסכים לענות ואולי תגיד בנימוס "אני לא יודע, תפנו למערכת", אבל בכל זאת, השאלה שמבחינתי היא בלתי נמנעת: ומה היה בסוף בסיפור עם התובעת ההיא? |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני זוכר, התגובה הוסרה על ידי המערכת. |
|
||||
|
||||
ומי שלא יודע את שמך כפי שמופיע בתעודת הזהות? |
|
||||
|
||||
ייזהר הקונה. וייזהר הקורא. והכל בכתיב חסר. |
|
||||
|
||||
וואו, שם גנטי למהדרין |
|
||||
|
||||
נו באמת, מדובר בפסק-דין חלוט. אין שום אפשרות לתבוע לשון הרע על פרסום קביעות שיפוטיות נגד די.אן.איי. טכנולוגיות תיירות בע"מ. |
|
||||
|
||||
ולאחר שזכיתי באיום דיבה משלי (וזכיתי בתמורה לאזכור בדו"ח האגודה בנושא), אין לי בעיה להתחייב לשפות את מערכת האייל אם תוגש תביעת דיבה עקב ההערה דלעיל. |
|
||||
|
||||
23 מבוסס על פנייה שהתקבלה בתיבת הדוא"ל של האגודה לזכויות האזרח. זה אזכור זה? |
|
||||
|
||||
המאמר מספר גם על דברים שקרו במהלך של שנה וחצי אחרי פסק הדין. |
|
||||
|
||||
אצל אפריים קישון הסיפור נגמר כשהוא הלך לעורך דין ממש טוב, שהמליץ לו פשוט להכות את קונששטר (אאל"ט). וזה עבד. שקלת אלימות? |
|
||||
|
||||
כן. רצה המקרה, והחברה הכי טובה של הבת שלי עוד מגן טרום-טרום-חובה היא גם בת הזקונים של אדם מסויים ששמו נקשר באמצעי התקשורת עם המונחים "משפחת פשע", "עולם תחתון", "בוררות" וכד'. באופן לא מפתיע, מספר הטלפון שלו מופיע בדף הקשר של הגן (אז, של הכתה היום) וכבר יצא לי לבקר בביתו (המרשים) מספר פעמים (ימי הולדת של הילדה, מסיבת פיג'מות, מסיבת בריכה - אין ספק שהם חיים טוב ומפנקים את הילדה), כך שהרעיון לבקש את עזרתו בהחלט עבר בראשי מספר פעמים. בשורה התחתונה החלטתי שאני מעדיף שמישהו יהיה חייב לי 1,500 ש"ח ולא להיות חייב טובה לאבא של החברה של הבת שלי. |
|
||||
|
||||
משעשע מאוד לדמיין מייל מהגננת עם המשפט ''יעקב אלפרון יביא במבה''. |
|
||||
|
||||
מגיע לי שהתחלתי לחפש את הסיפור לפני שעברתי על התגובות. |
|
||||
|
||||
הייתי שמח אם תוכל להרחיב על אותה "חקירה קצרה שערכתי ושכללה בעיקר חיפושים באינטרנט, טלפונים לגורמים שונים, קצת חיפוש רגלי וקצת תשאול של אנשים". איך מצאת את העסק הנעלם? |
|
||||
|
||||
חיפשתי כל מידע שניתן למצוא על החברה - מידע מרשם החברות, מידע על פסקי דין נגדה, מידע על הבעלים של שמות הדומיין שתחתם היא מפעילה אתרים, חיפוש על מספרי הטלפון שלה (איפה עוד הם מופיעים, באיזו כתובת הם רשומים) גיליתי שהחברה עובדת תחת שמות נוספים, שלהם אתרי אינטרנט עם שמות דומיין שונים וגם עליהם חיפשתי מידע. התקשרתי לטלפונים שמצאתי (למשל לטלפון ליצירת קשר שנמסר לרשם הדומיינים) וניסיתי להשיג מידע נוסף (לפעמים תוך התחזות ועל כך אין בכוונתי להרחיב) ניסיתי לאתר תובעים נוספים ולהתיעץ איתם ועוד חיפושים שונים שלא תרמו מידע רלוונטי. לבסוף השגתי כ-3 כתובות שונות, כולן באזור שבין רחוב המסגר ונתיבי איילון, כולם בנייני משרדים מוזנחים למדי. סרקתי את כולם, צלצלתי בכל דלת, תשאלתי את כל מי שהיה מוכן לדבר איתי (ולא כולם היו מוכנים) ובסוף באחת הכתובות מישהו הצביע על הדלת שלהם. בפעם השניה זה כבר היה הרבה יותר קל. |
|
||||
|
||||
א. לפעמים קומבינטורים מהסוג הזה לא רק מרמים את הלקוחות אלה גם עובדים בשחור. אם כבר אספת עליהם מידע, ולפי מה שאתה מתאר המידע די מחשיד, אפשר לפנות ל"קו הצדק" של רשות המיסים. ב. נראה שהם עובדים לפי שיטת מצליח ובונים על כך שהקרבנות לא יתלוננו . העובדה שמצאת עוד אנשים שנכוו אצליהם יכולה להעיד על הונאה מתוכננת ושיטתית. מה דעתך על לפנות למשטרה עם כל החומר שאספת? |
|
||||
|
||||
א. קשה לי להאמין. הם לא עובדים במזומן ורוב ההכנסות שלהם זה עמלות שהם מקבלים מספקי השירותים. אחד הדברים שגיליתי עליהם, זה שכל התשלומים שהם גובים (בכרטיסי אשראי) הולכים ישירות לספקים ולא עוברים דרכם, כך שלא היה ניתן לעקל כסף שלהם דרך חברות כרטיסי האשראי. הכסף שקיבלתי בסוף היה מהחזרי מס שהגיעו להם כך שהכיוון הזה לא נראה לי מבטיח. ב. קשה לי להאמין שהמשטרה תמצא עניין בתלונה נגדם. אין פה הונאה של ממש אלא לכל היותר הטעייה של הלקוח. אני בכלל לא בטוח שאני יכול להראות כאן כוונה פלילית מצידם. |
|
||||
|
||||
היום אני במצב דומה .ניסיתי לאתר את משרדי החברה כדי להגיש להם זימון לבית משפט לתביעות קטנות בעקבות תביעה שהגשתי נגדם על אי החזרת דמי השתתפות עצמית כתוצאה מתאונה בחו"ל. הגענו למשרדי החברה ואפילו מצאנו שלט בקומת הקרקע אך בקומה עצמה דלתות פלדלת אטומות ואין קול ואין עונה היינו בכתובת נוספת שרשומה ברשם החברות וגם שם אין כלום אני נמצא בשיחות ווטסאפ סתמיות מול מנהל המשרד שטוען שאין לו בעיה לקבוע איתנו פגישה ואז הוא נמצא בחו"ל ועוד ועוד ועוד .... המסקנה שאסור לעשות עסקים עם החברה הזו! אם אני אפרסם פוסט בפייסבוק בו אספר את הסיפור שלי ואזהיר אחרים מנפילה בפח ,אני עובר על חוק כלשהו? |
|
||||
|
||||
גם אם מסתפקים בתביעות בבית הדין לתביעות קטנות (עד 5000 דולר), הנוהל הוא בד"כ: 1. הדיון נקבע לכ 3 חודשים אחרי הגשת התביעה. החברה המתגוננת שולחת עורך דין מהשורה האחרונה להודיע שעדיין לא הספיקו לעיין בחומר בעלות של 3 שעות המתנה (משום שכל הדיונים והבקשות נקבעים לאותה שעה). 2. בדיון השני, לרוב כ 3 חודשים מאוחר יותר, בית המשפט מציע לצדדים לערוך בוררות. החברה המתגוננת מסרבת ונקבע תאריך דיון לעוד 3 חודשים. עוד 3 שעות המתנה. 3. בדיון השלישי, אם ניצחת בתביעה, הגבייה היא בעיה שלך, לכן שווה להתעסק עם זה רק אם הנתבעת היא חברה גדולה ועדיף חברה ציבורית. עוד 3 שעות המתנה + חצי שעה דיון. בסה"כ אתה צריך להחליט אם 9 שעות ועוד נסיעות הלוך חזור לבית המשפט לאורך שנה שוות לך את הכסף והסיפוק. נדמה שהעברת בית הדין לתביעות קטנות ואחריו בתי דין אחרים למתכונת מקוונת בעיקרה, כך שכל התהליכים שמסתיימים בדחיית דיון או בוררות לא יצריכו המתנה ממושכת, אמורה להפוך את העניין ליעיל בהרבה, אבל כמובן שיש גורמים רבים שאין להם שום אינטרס ליעל תהליכים מסוג זה. |
|
||||
|
||||
ככלל, בישראל עורכי דין לא מופיעים בדיוני תביעות קטנות והצדדים אמורים לייצג את עצמם. |
|
||||
|
||||
אם זכרוני אינו מטעני בישראל אי אפשר להיות מיוצג ע"י עורך דין, אבל מותר להיות מיוצג על ידי אדם אחר. אני מנחש שחברות משתמשות לצורך העניין במי שהוא עורך דין לכל צורך ועניין אך אינו מורשה לפעול ככזה או אינו עושה זאת בפועל (מתמחים, עובדים בחברה שיש להם תואר במשפטים וכו') טוב שיש ויקי: |
|
||||
|
||||
נכון (למעט העובדה שמשפטנים ומתמחים בדרך כלל אינם עורכי דין ''לכל צורך ועניין'' גם ללא קשר להסמכה הפורמלית). |
|
||||
|
||||
אם את כבר כאן, את יכולה לספר לנו אם איזי צודק בחששו שציטוט מתביעה משפטית עלול להיות נושא לתביעת דיבה? |
|
||||
|
||||
סעיף 13(7) בצירוף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובעים שדין וחשבון "נכון והוגן" על מה שנאמר או אירע תוך כדי דיון בפני שופט בישיבה פומבית, כשהפרסום לא נאסר, הוא פרסום מותר. סעיף 13(10) קובע: "העתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם המתנהל על פי חיקוק או ממסמך אחר הפתוחים על פי חיקוק לעיון כל דורש". אני לא בטוחה למה הכוונה ב"מרשם" אבל יכול להיות שהפ"דים (מאגר הפסיקה הישראלית, מה שקרוי על ידי משפטנים זקנים "הספרים הכחולים") נחשבים למרשם כזה ואז ציטוט פסיקה מוגן גם לפי הסעיף הזה. בכל אופן, מתוקף עקרון פומביות הדיון שהוא עקרון בסיסי שמעוגן בחוק יסוד נראה לי1 שפרשנות לפיה ציטוט מפס"ד חופשי לעיון מהווה לשון הרע היא פרשנות לא סבירה. ואם אתה כבר כאן, אתה יכול להביא לי גלידה? 1 בכפוף לכך שהתגובה הזו היא לא ייעוץ משפטי, אין להסתמך עליה כעל ייעוץ משפטי, וזה לא אחראי להסתמך על ייעוץ משפטי בלי להכיר את מלוא נסיבות העניין והפרטים.2 2 בהערת שוליים 1 לעיל, "ייעוץ משפטי" בין שהוא ייעוץ משפטי ובין שאינו.3 3 דג. |
|
||||
|
||||
תודה. אני מוצא את זה מאד מדכדך שאדם לא מרגיש חופשי לחשוף שם של חברה אותה הוא תבע, אפילו אחרי שזכה בתביעה. הגלידה בדרך. |
|
||||
|
||||
להערכתי לא צריכה להיות עם זה בעיה - הרי גם ללא סעיף 13 (שמתייחס לפרסומים מותרים), מדובר במקרה קלאסי שבו יש עניין לציבור והגנת "אמת דיברתי". |
|
||||
|
||||
רק כדי להבהיר, אני לא חושש מתביעת דיבה ולא חושב שלתביעה כזו יש סיכוי. לו היה לי בלוג פרטי, לא הייתי מהסס לציין בו את שם החברה. הנקודה היא, שאם אני מציין את שם החברה, אני לא רק מביא את מה שנקבע לגביה בבית המשפט אלא גם טענות שלי לגבי מה שקרה אחרי זה וכמו כן אני לא מאפשר לחברה להגיב לטענות כלפיה. זה מאפשר לצד השני לאיים בתביעת דיבה (אפילו בלי שום כוונה לתבוע) ולאור ההתנהגות של מערכת האייל הקורא במקרה קודם, אני לא חושב שזה כדאי. אני חושב שגם הסיפור שהיה לאקס-צ'יף עם חברה מסויימת מדגים את החשש מתביעות דיבה. |
|
||||
|
||||
אני לא מאשים אותך אלא את המצב. אם הבנת אחרת אני מתנצל. אין לי אלא הערכה רבה כלפיך על מסעותיך הדון-קישוטיים למצוא צדק בסבך הביורוקרטיה המתסכלת במחוזותינו. לדעתי המצב החוקי צריך להיות כזה שאם בית המשפט קובע שהתביעה חסרת שחר (כגון תביעת SLAP), מלבד הוצאות המשפט הוא יוכל לפסוק גם פיצויים לנתבע בשעור דומה לאלה שהתובע ביקש לעצמו. כשהעפרונית תגמור את הגלידה היא בטח תשמח להצביע על הפירכות ברעיון. אגב, התקדים שאתה מדבר עליו היה יותר רגיש מבחינת המערכת כי כותבת התגובה הבעייתית היתה בעצמה חברת מערכת, וגם שם זה נגמר כשהתביעה להסיר את התגובה ה"פוגענית" התמלאה (לצערי), בלי שום נזקים לכותבת או למערכת. |
|
||||
|
||||
מכיוון שבסופו של יום התברר שתחנת הרוח אכן הייתה מפלצת סרוונטית, זה לא היה בכלל מסע דון קישוטי. אם כבר, ולאור זה שהיום חג שבועות, הרי זה מסע יציאת מצרים, וליתר דיוק - קריעת ים סוף. |
|
||||
|
||||
זאת בדיוק הנקודה: לא רציתי להגיע למצב של בחירה בין מימון ההוצאות המשפטיות של האייל ובין הסרת המאמר. בכל מקרה, כוונת המאמר לא היתה לדון בנושא של תביעות מסוג SLAP אלא ליצור דיון על אימפוטנטיות מערכת המשפט, ובפרט ההוצאה לפועל שמצהירה (למשל בפרסומות שלה) על יכולת גבייה ובפועל אני נאלצתי לעבוד במקומם. |
|
||||
|
||||
אז איזה כשלים היו לנו? א. מערכת המשפט לא מצליחה למצוא חברה שהוגשה נגדה תביעה. ההוצאה לפועל כנ"ל. ב. בירוקרטיה דוחה. (עניין רשם החברות) ג. פקידים שלא יודעים את עבודתם, או לא עושים אותה בלי עידוד הציבור. שכחתי משהו? את ג' אפשר לנסות לפתור באמצעות בונוסים מתאימים לפקידים המוצלחים, את ב' אפשר לפתור באמצעות חריש עמוק בנהלים וסדנאות שירותיות. א' זה הנושא הקשה ביותר, ובעצם דורש שבית המשפט יפעיל על חשבונו חברת איתור. משך הזמן בין הגשת התביעה לקבלת פסק הדין היה 8 חודשים, לי נדמה שתביעה שמתבררת בתוך פחות משנה זה דבר טוב. אבל תמיד אפשר לשאוף ליותר... ובלי קשר לפתרונות, האימפוטנטיות הזאת היא אחת הבעיות הקשות בחברה הישראלית, היא גורמת לניצול (מצד חברות ויחידים שמתנהגים כמו החברה שציינת), והיא גורמת לאלימות ושחיתות מצד אלו שלא מצליחים לקבל את מבוקשם באמצעים הרשמיים. |
|
||||
|
||||
דווקא א' נראה לי הקל ביותר לפתרון, לפחות כשמדובר בחברה רשומה - סביר בעיני שהחברה תהיה אחראית לעידכון כתובתה אצל רשם החברות. |
|
||||
|
||||
אתה מעביר את האחריות לזה שרוצה להתחמק מהתביעה? חברה א' קיימת, יום אחד היא עוברת מקום ומתוך זדון או רשלנות לא עומדת בחובתה ולא מעדכנת את רשם החברות, וגם אם עדכנה שהיא נמצאת ב"רחוב הנושה 31" מתברר שמדובר בבניין משרדים בין 7 קומות והם לא טרחו לשים פתק קטן על תיבת הדואר או שהם עשו "טעות" והם בכלל ב"נושה 30". מה עושים עכשיו? |
|
||||
|
||||
מה עושים עכשיו? אותו דבר שעושים עם דו"ח חניה שנשלח בדואר רשום לכתובתי הישנה ששכחתי לעדכן במשרד הפנים - זבש"י. |
|
||||
|
||||
נו, דוח תנועה והמקרה של איזי באמת דומים, בשני המקרים מדובר בסכום זניח, אבל מה קורה כשמדובר על סכום ניכר? לנהל משפט בלי שהצד השני יודע על קיומו ולחייבו בעשרות או מאות אלפי שקלים וכל זה רק בגלל שהוא שכח לעדכן כתובת ברשם החברות, קצת מוגזם. |
|
||||
|
||||
נו, אני בהחלט בעד שיעשה מאמץ מינימלי1 לאתר חברה לפני שידונו בתיק שלא בפניה, אבל בגדול זו נראית לי אחריות החברה שתהיה דרך נגישה ליצירת קשר והמצב המתואר במאמר נראה לי אבסורדי. 1חיפוש כתובת/טלפון/דואל בדפי זהב/אינטרנט. |
|
||||
|
||||
אני לא עורך דין ולכן אין לי מושג עד כמה נפוצה הסיטואציה המתוארת במאמר, כלומר מצב בו קשה לאתר את הנתבע, במיוחד מעניין האם ברוב המקרים נתבע שאין לאתרו הוא פשוט נוכל ידוע, המנסה בכוונה לערפל את מיקומו1. או האם זה קורה גם כאשר הנתבע הוא הגון, וישנן סיבות הגיוניות לכך שקשה למצוא אותו (החברה נסגרה, האיש בטיול מסביב לעולם וכו'). אם ברוב המוחלט של המקרים אי איתור נובע מהמקרה הראשון היחס צריך להיות שונה מאשר סיטואציה בה המקרים מתחלקים שווה בשווה. נדמה לי (אלע"ד כאמור) שטלפון, אי מייל, פייסבוק וכיו"ב, הם עדיין לא דרכים קבילות להודעות משפטיות מהסוג שאיזי דן בהם. 1 כל מי שצפה באחת ממליון תוכניות כלבוטק שעוסקות בנוכל קטן זה או אחר כבר שמע על הסיטואציה. |
|
||||
|
||||
אני לא מציע שטלפון, אי מייל, פייסבוק וכיו''ב ישמשו למסירת הודעות משפטיות, אלא שבמקרה ויש קושי למסור את ההודעה בדרך הרגילה (דואר רשום לפי הכתובת הרשמית) יעשה מאמץ (מינימלי, כאמור) ליצור קשר עם הנמען כדי לאפשר לו למסור את הכתובת העדכנית. מצב שבו אין דרך ליצור קשר רשמי עם חברה רשומה המנהלת עסקים בארץ הוא בלתי נסבל בעיני (על אחת כמה וכמה אם לחברה יש מה להרויח מכך) ואת האחריות למניעת המצב הזה יש להטיל על החברה. |
|
||||
|
||||
קיבלתי, בהנחה שהנטל מוטל כתפי המדינה ולא על כתפי התובע... |
|
||||
|
||||
ומה לגביי המקרה בו הנתבע הוא אדם? |
|
||||
|
||||
שאלה טובה! |
|
||||
|
||||
אתה חושב שמערכת המשפט צריכה לספק על חשבון הציבור שירותי בילוש? לשאלתך "מה עושים עכשיו?" - אני מציע שהרשויות יצמידו לרגלו של כל בעל עסק קטן צמיד אלקטרוני כך שתהיה להן אפשרות לאתר את העבריין בכוח ביעילות בשעת הצורך. |
|
||||
|
||||
ראה, יש חברה X, יישות משפטית המוכרת במדינת ישראל, שעשתה לי עוול, המדינה אינה מעוניינת (ובצדק) שאכה את בעל העסק עד שיחזיר לי את מעותיי, ולכן היא מספקת מנגנון שאמור להחזיר את כספי (בית המשפט וההוצאה לפועל). אני תובע את החברה, כעת, המדינה מטילה עליי את האחריות ליידע את נשוא התביעה, פעם אחת לפני המשפט ופעם אחת אחרי קבלת הצו, למה זאת אחריותי? בהינתן צו עיקול מטלטלין אני צריך ללכת לעסק עם שני בריונים ולעקל? בהינתן צו עיקול חשבון בנק מצופה ממני להיכנס למשא ומתן עם הבנק? ואם יהיה צו מעצר אני אצטרך להביא את האיש לתחנת המשטרה? זה אינטרס של החברה שיהיה קל לקבל פיצוי על הפרת חוזה, אם זה הופך להיות עיסוק סיזיפי, אז יש לאנשים אינטרס לא למלא אחר החזוים שהם חתומים עליהם, מה שמקטין את הכדאיות של עשיית עסקים ומגדיל את הסיכון במשק. בנוסף זה עלול לגרור פנייה ל מסלולים עוקפי הוצאה לפועל, שכבר גולשים לתחום העבירות הפליליות. |
|
||||
|
||||
בקשר לנושא האיתור, אני באמת לא מצפה מבית המשפט לעשות מאמצים גדולים לאתר את הנתבע. גם בדין הפלילי זה תפקידה של המשטרה או של הפרקליטות לאתר את הנאשם. בית המשפט גם הסתפק בהצהרה שלי שמסרתי את כתב התביעה לנתבע. למעשה יכולתי לזרוק אותו לפח במקום להתאמץ. הבעיה היותר משמעותית היתה עם רשות האכיפה והגביה. כפי ששמם מרמז, הם אמורים לעסוק באכיפה והצעד הראשון באכיפה הוא איתור החייב. מעבר לכך שהם לא עשו שום מאמץ משמעותי לאתר את החייב (מעבר לשליחת דואר רשום לכתובות שאני סיפקתי להם. ואפילו אם הכתובת מעודכנת ונכונה, מה האינטרס של החברה לקבל דואר רשום עם הלוגו של רשות האכיפה והגביה?) הם גם הקשו עלי כשניסיתי לעשות זאת בעצמי. לעניות דעתי, כפי שעיריית תל אביב יכולה להסתפק באישור הדואר על משלוח התראה לפני עיקול בדואר רשום לכתובתו של החייב (כפי שהיא מופיעה ברישומי משרד הפנים), על מנת להטיל עיקול על חשבון הבנק של החייב, גם ההוצאה לפועל צריכה להסתפק בשליחת ההתראה בדואר רשום לכתובתה של החברה כפי שהיא מופיעה ברשם החברות על מנת להניח שהחייב מודע לחובו. אם החברה לא דואגת לעדכן את כתובתה, היא לא תוכל לבוא בטענות שהוטל עליה עיקול ללא התראה. אם זה עובד בגביית קנסות חניה, אין סיבה שזה לא יעבוד במימוש פסקי דין. |
|
||||
|
||||
בסופו של דבר, רוב אם לא כל העסקים בישראל מנהלים את הכספים שלהם באחד מ-16(?) הבנקים בישראל, נראה לי שאי אפשר לנהל עסק בלי לקבל מידי פעם הודעות מהבנק, אם ההוצאה לפועל תשלח הודעה לבנקים בנוסף לכתובת הרשומה, לא נראה לי שאפשר יהיה לטעון אחר כך שלא קיבלת את ההודעה. העלות, גם לבנק וגם להוצאה לפועל, נראית לי כמעט טריויאלית (בסדר גודל של שקל לנתבע). הפגיעה בפרטיות כבר קיימת ברגע שיש פסק דין. למה הם לא עושים את זה? |
|
||||
|
||||
שלא (כן) להזכיר שוב שכל החברות משלמות מיסים ישירות לחברה ממשלתית. |
|
||||
|
||||
חברות במדינת ישראל משלמות מיסים ישירות לחברה ממשלתית? |
|
||||
|
||||
הן לא? |
|
||||
|
||||
הן משלמות חשבון חשמל, יתכן שחלקן מעבירות תשלומים כאלה ואחרים לחברות אחרות, אבל מיסים? מיסים משלמים לממשלה (באמצעות משרד האוצר), לא לחברות. |
|
||||
|
||||
כן. התיחסתי לאירגונים כמו מס הכנסה או מע"מ כחברות ממשלתיות, אני מקבל מראש שזו טעות גסה, אבל למה בעצם? יש משרדים, יש משכורות, האירגונים נפרדים זה מזה (בתוך רשות המיסים). |
|
||||
|
||||
בגדול - משרדים, אגפים וכו' הם גופים מתוקצבים. שרות שהמדינה נותנת לאזרח. חברות ממשלתיות - חברות עסקיות בבעלות המדינה. |
|
||||
|
||||
טוב, המלה 'חברות' לא נכונה משפטית. אבל הרעיון הוא שאירגון/שירות בתי-המשפט יצור קשר עם נציגי ארגוני גבית המיסים השונים. עיקול מיסים לצורך הוצעה-לפועל עשוי לגרום אולי להסתבכות-יתר של חברה מורשעת (אולי), אבל בנושא איתור חברות? (לי היה מקרה של חברה שטענה שאני צריך לתבוע את הנהג החמקן שלהם ושלחברה עצמה אין שום קשר למשאית שלה, ע"י עורך-דין לא רשמי, במשפט תביעות קטנות. אבל זה לא קשור.) |
|
||||
|
||||
חברה משלמת כל שנה אגרה של כמה אלפי שקלים לרשם החברות. |
|
||||
|
||||
חברה פעילה שומרת חוק, התכוונת. |
|
||||
|
||||
לחברה לא פעילה עדיין משתלם להחזיק עורך דין ולתבוע אחרי שנה? על איזה שם ומוניטין הם יכולים להגן? |
|
||||
|
||||
נראה לי שיש כאן עוד משהו משמעותי: היווצרותה של שכבה עסקית שלמה העומדת על הגבול שבין עסקי לגיטימי לנוכלות פלילית, מעין סמי-נוכלים. החברה שלך לא עושה רושם של נוכלים מקצועיים שהיו לבטח מכסים את עקבותיהם באופן שלמרות "נחישותך" לא היית מצליח לאתר את עקבותיהם ובודאי שלא היית מצליח להוציא מהם שום תגובה שהיא. העובדה שהחברות האלו פושות כיבלית בשדות העסקיים שלנו, מעידה על מחדל כרוני וחוסר יעילות של המערכת המשפטית. עבריינים ונוכלים מקצועיים יהיו תמיד, אבל נוכלים לעת מצוא כגון אלו, הם עדות מובהקת לכישלון מערכת המשפט והעקיפה. באשר למערכת ההוצאה לפועל, התרשמותי היא שאם אינך זקוק ממש לסכום המדובר, שלח את תביעתך על פני המים (בלא לבזבז את זמנך בנסיון לזרזה). ברבות הימים, ברוב המקרים תקבל את כספך בחזרה. אם אתה ממש זקוק לסכומים אלו, ירחם האלוהים על נשמתך. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם התרשמותך שלא מדובר בעסק המבוסס על הונאה אלא במקרה הטוב בהתרשלות ובמקרה הרע על שיטת "מצליח", בסך הכל הרכב המוזמן המתין לי בסוכנות ההשכרה והמחיר היה נמוך יחסית. נראה לי שמדובר בחברה שמנסה לחסוך בעלויות ככל שניתן על מנת לתת מחיר תחרותי והחיסכון הוא גם בהכשרת העובדים ובעיקר בשירות הלקוחות. אני גם נוטה להאמין שמעברי הדירה התכופים שלהם נועדו לחסוך בעלויות (אולי בעקבות שינויים עונתיים בהיקף העבודה ומספר העובדים) ולא על מנת להתחמק מלקוחות מתוסכלים. בהנחה שמרבית הלקוחות הלא-מרוצים לא ינקטו בהליכים משפטיים וגם אם כן לא יטריחו את עצמם לגבות את המגיע להם בנחרצות, משתלם לחברה לנקוט במדיניות של התעלמות. מן הסתם סך התביעות שהסתיימו בעיקול כספים לא מתקרב לעלות העסקתו של יועץ משפטי/עורך דין/איש שירות לקוחות, שיטפל בנושאים כאלה. כפי שכבר נאמר, חברות שפועלות בצורה כזאת (לא מתוך כוונה פלילית אל מתוך רשלנות והתעלמות מתוצאותיה) הן הסימפטום של אימפוטנטיות מערכות המשפט והגבייה. לו בעל חברה שכזו היה יודע שרוב מקרי ההתרשלות היו מגיעים למשפט ומסתיימים במהירות בפיצוי ללקוח המתוסכל, הוא היה משקיע יותר בהדרכת העובדים, בבקרת איכות השירות ובטיפול בפניות של לקוחות. |
|
||||
|
||||
רק הערה קטנה: מכיוון שהשגיאה הזו חזרה כבר פעמיים: סוג התביעות המרתיעות האמור הוא SLAPP - ראשי תיבות של Strategic Lawsuit Against Public Participation (תביעה אסטרטגית נגד ייצוג הציבור?) |
|
||||
|
||||
ניסיתי למצוא ראשי תיבות מוצלחים יותר. לדוגמה: תביעה והטרדה אסטרגית נגד הציבור. |
|
||||
|
||||
במה תאני"ה נופל מזה? |
|
||||
|
||||
השם של האגודה לזכויות האזרח (תגובה 615827) - "תביעות משתיקות". ראשי תיבות פחות מוצלחים, אבל שם פשוט ומובן יותר. |
|
||||
|
||||
חיכיתי עד עכשיו שהגלידה תגיע, אבל אחרי ארבע שנים הגעתי למסקנה שהיא בטח נשלחה לדירה הקודמת שגרתי בה. בכל מקרה - אני אמנם יכולה להצביע על פירכות ברעיון אבל בגדול אני די בעדו. |
|
||||
|
||||
לי עצמי היה ניסיון עם בית המשפט לתביעות קטנות, אלא שלהבדיל מהניסיון של איזי, נסיוני, על אף שהיה קצר בהרבה משלו, היה גם הרבה יותר מכאיב. לא זו בלבד שהפגיעה בי היתה חמורה הרבה יותר ממה שקרה לו, הנסיון שלי אף הסתיים בתבוסה כואבת שהנחילו לי ביה"מ וחברת התיירות המאד גדולה (נתור ימ"ש). אני מזכיר את עוונותי, משום שלדעתי חלק מן ההסבר למה שקרה, נבע מכך שלא נעזרתי בע"וד. עד כמה שהבנתי מותר לכל צד לבקש אישור מביה"מ להיות מיוצג ע"י עו"ד וחברות תיור גדולות מחזיקות עורכי דין בריטיינר לצורך זה (כך שהשימוש בו לא עולה להן מאומה). ברגע שהצד מולך מיוצג ע"י עו"ד, זה עשוי להיות משגה קשה להופיע בביה"מ ללא ייצוג משפטי. עד כמה שהייתי מסוגל להבחין, מי שהופיע בשם החברה היה עו"ד לכל דבר. בהזדמנות זו, כדאי להזכיר לכל מי שעשוי להזדקק לשרותי בתי המשפט לתביעות קטנות, שהאמונה המקובלת לפיה בתי משפט אלו מעדיפים את האינטרס של האזרח הפרטי (הקרוי במקומותינו "הקטן") על פני אלו של חברות ומוסדות, אינה אלא מיתוס. על אף כוונות טובות שאולי יש ואולי אין, הנחת היסוד היא שהתובע הישראלי הפרטי הוא רודף הדיינות משפטית ו"סחטן" חובב. המלצתי היא שמי ששוקל תביעה נגד חברה או מוסד, מוטב לו שיוודא קודם שתביעתו היא מוצדקת ב-100% וחסינה בפני כל ספק משפטי. אם לא כך, מוטב שיחסוך לעצמו את התהליך המתסכל ואת הסיכון הגדול מדי לצאת וידיך על ראשך. |
|
||||
|
||||
אין צורך. בניגוד לאיזי, איני יכול לספר איך ניצחתי את המערכת. אותי המערכת לא רק ניצחה אלא גם הביסה וגם הוסיפה לי סטירה מצלצלת בדרך החוצה, כך שלא על סיפור זה אבנה את תפארתי. גם כך, מה שכתבתי נראה לי די ידוע בשערינו. |
|
||||
|
||||
נו, אבל זה מעניין. |
|
||||
|
||||
טוב, מלבד העניין שקרוב לודאי שרוב הקוראים יטענו שיש כאן עוד וריאציה על הקלישאה של "בתי הכלא מלאים אנשים חפים מפשע" אלא גם שאני הרבה יותר קרוב מאיזי לטענה של הוצאת דיבה ועוד על ביה"מ. מצידי, המערכת יכולה להוריד את הסיפור הזה. תבעתי בב"מ לתביעות קטנות חברת תיור. לאחר שהנתבעת ביקשה להיות מיוצגת ע"י עו"ד, השופט (במקרה זה שופטת) אישרה את הבקשה ונקבע דיון לעוד חצי שנה. לדיון הזה אליו הופעתי עם עדה מטעמי, טען העו"ד ששולחתו לא עדכנה אותו לגבי התביעה ויתכן שהוא צריך להביא עדים מטעם הנתבעת. לאחר שהשופטת קבעה באופן כללי שנראה שיש ממש בתביעה היא הסכימה לקבוע מועד חדש לשמיעת העדים. הדיון החדש נקבע ע"י המזכירות לאחר חודש חדשיים לעוד כ-8 חודשים. לדיון הבא העדה שלי לא יכלה לבוא ועוה"ד הופיע עם העדה שלו. מאחר ושטחתי את טענותי בדיון הקודם, חשבתי שאין טעם שאחזור על הדברים מחדש מאחר ובטפשותי הנחתי שהשופטת עברה על התיק לפני הדיון. כך שבדיון השני נשמע רק הצד של העו"ד והשופטת פסקה לטובתו וחייבה אותי בכ-300 ש"ח הוצאות. במקרה זה אני מניח, שאם הייתי נעזר בעו"ד ולו גם ממוצע בכישוריו, הוא היה מעיר את תשומת ליבי לכך ששופט בתביעות קטנות מטפל בעשרות תיקים בכל יום. ובלי קשר למה שיטענו באופן רשמי רשויות המשפט, אם השופטים היו קוראים בתיקים לפני הדיון, כל יום דיון היה מחייב לפניו לפחות יום של הכנות. הסיכוי שהשופטת תזכור בצורה משמעותית מה שנאמר בביה"מ שלה בתיק אחד לפני כמעט שנה הוא היפותטי במיוחד. לכל הפחות גם הצד שלי היה נשמע בביה"מ באותו יום. רבים יאמרו שהבעיה כאן אינה העדר סיוע משפטי, אלא טפשותו של התובע. על כך אוכל רק לענות בקלישאה נוספת - "מי שבוחר לייצג את עצמו בבי"מ, בחר לעצמו עו"ד טיפש". מוסר ההשכל הטמון בסיפורי, אני חושב, הוא שאם צד אחד בחר להעזר בעו"ד ואפילו המדובר בבי"מ לתביעות קטנות (והשופט אישר זאת) , כדאי לצד השני, לפחות לשקול להעזר גם הוא בשרותיו של עו"ד. |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
האם אתה קובע שזה מיתוס ע"ס חוויית התביעה שלך? |
|
||||
|
||||
יתכן שברמה התת-הכרתית כן. אלא שלדעתי לא טענתי פה משהו מהפכני ו/או חדשני במיוחד אלא דברים שהם פחות או יותר ידועים לכל. אני מניח שרוב הקוראים ממילא יודעים אותם. הקורא הנבון יודע מעצמו שביה"מ אינו המקום לחפש בו "אינסטנט" צדק. הצרה היא, כפי שמוכיח לנו איזי, שגם חוק, סדר ויעילות מתקבלת על הדעת לא מוצאים שם. |
|
||||
|
||||
אתה דיברת על בימ"ש לתביעות קטנות באופן ספציפי, לא על ביה"ש בצורה כללית. ואני חושב שאתה סתם משליך את החוויה שלך על הכללה חסרת ביסוס. גילוי נאות: אני מצאתי סעד בבימ"ש לתביעות קטנות. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לראות את תאור המקרה ב-תגובה 615816 בכל מקרה אני חושב שאתה מבין אותי לא נכון. אני לא טוען שאי אפשר למצוא סעד בבימ"ש לתביעות קטנות. אני טוען שלא כדאי לסמוך על רצונו הטוב של ביה"מ למצות את ה"צדק הטבעי". הרצון הטוב יכול להמצא או לא להמצא. מה שתמיד תמצא הוא מערכת משפטית לא יעילה במיוחד ובמקום לסמוך על הבנתו ורצונו הטוב של ביה"מ לסייע לך במצוקתך, מוטב לך שתבדוק שטענתך מבוססת ועמידה. אותך אני שואל: האם במקרה שלך, אתה סבור, שהשופט יכל לפסוק אחרת ממה שפסק? |
|
||||
|
||||
1. כדי שהטענה שלך "האמונה המקובלת לפיה בתי משפט אלו [בתי המשפט לתביעות קטנות] מעדיפים את האינטרס של האזרח הפרטי (הקרוי במקומותינו "הקטן") על פני אלו של חברות ומוסדות, אינה אלא מיתוס" אה צריך לעשות לפחות שני סקרים פשוטים: דעתם של אזרחים שתבעו וקיבלו פסק דין בבימ"ש לתביעות קטנות, מה חושב הציבור הכללי איזה אינטרס מעדיף בימ"ש לתביעות קטנות. מבלי נתונים בסיסיים כאלה, אני לא מוצא סיבה שתקבע שיש או אין מיתוס לגבי העדפות ביהמ"ש הזה. 2. כמובן שהשופט היה יכול לקבוע אחרת (מה עוד שהנתבע, בעצת עורך דינו, שיקר במצח נחושה, ונחשף לשמחתי ע"י השופט העירני). זה לא אומר שאני יכול לקבוע שהציבור חושב בצורה שגוייה ("מיתוס") שביהמ"ש לתביעות קטנות ניצב לצד האזרח הקטן. |
|
||||
|
||||
אני חושב שנוכל לסכם שכל אחד מאתנו סבור שהמקרה של רעהו הוא היוצא מן הכלל. לגבי מהו המיתוס הרווח בציבור, אתה צודק. דעתך טובה כמו דעתי. |
|
||||
|
||||
הסיפור שלך תואם מאוד את הניסיון הבודד שהיה לי עם בית המשפט לתביעות קטנות בבוסטון. סכום הכסף הוא קטן, התרשמתי שהשופט המתחיל מעדיף לא להסתבך עם עורך דין אמיתי שיכול לעשות צרות. ויש לי גם מוסר השכל למעוניינים: אם מכונית נכנסת בכם, ולא משנה אם הנהג הוא אמא תרזה בדרכה להציל יתומים רעבים1, הזמינו משטרה עוד לפני שאתם יוצאים מהרכב. ובזמן שאתם מחכים לניידת שלפו את הנייד ותעדו את הנזק לרכב על רקע ההתנצלויות והתחנונים של הנהג הפוגע. __ 1. או מישהו שנורא ממהר להוציא את הילדה מהגן2, כמו במקרה של הנהג שפגע בי. 2. בבית המשפט האידיוט גם טען להגנתו ש"אין דרך, לא יכול להיות שאמרתי את זה, הגן של הילדה בכלל פתוח עד חמש"3. 3. והטענה המרכזית של עורך דינו היתה "מאיפה אנחנו יודעים שיוסי לא עשה עוד תאונה בדרך בין מקום האירוע למוסך?". למותר לציין שהפגיעה שתועדה היטב על ידי המוסך (כחצי שעה אחר כך) היתה חריץ בודד לאורך הרכב מכף השלג במשאית בה נהג הצד השני - שעל פי הודאתו המלאה פגע בי אחרי שלא ציית לתמרור עצור4. 4. היה הזוי, ובכל זאת השופט קיבל את זה5. אולי יש פה איזשהו עקרון משפטי שאני מפספס (כמו ספק סביר - במשמעות המתמטית של המילה. האם למשפטנית האייל פתרונים?). 5. אני לא יודע איך זה בישראל, אבל בבוסטון פסק הדין לתביעות קטנות ניתן בלי נימוקים וללא אפשרות ערעור. לתובע אסור להביא עורך דין, אך הנתבע רשאי. הזמן המוקצב לכל משפט הוא כרבע שעה ובית המשפט עושה כמיטב יכולתו להימנע ממשפט על ידי פשרה. |
|
||||
|
||||
ממתי מזמינים משטרה בתאונת דרכים ללא נפגעים? תיעוד מהנייד זה באמת הכרחי בימינו, אבל בכל מקרה, הצד השני תמיד יכול לטעון, "האוטו היה ככה לפני התאונה"... |
|
||||
|
||||
הפרברים של בוסטון הם לפלףלנד, ושוטרי העיירה המשועממים שמחים מאוד לגוון קצת את היום. לאירוע מסעיר כמו כמעט תאונה קטלנית עם מפלסת שלג יגיעו לא פעם גם מכבי האש של העיירה ''רק ליתר ביטחון''. אחר כך גם כותבים על זה בעיתון המקומי. |
|
||||
|
||||
עד כמה שזכור לי, על פי החוק בישראל, יש לידע את המשטרה על כל תאונת דרכים, ובכלל זה תאונה עצמית ללא נפגעים. מיותר לציין שהיומנאי בתחנה יגרש אותך בעלבונות אם תבקש לקיים את החוק. |
|
||||
|
||||
משטרת ישראל לא תגיע אם אין נפגעים. וזה, גם כשצד אחד בעליל עבריין, היינו - נסע שיכור כלוט. הנהג הפוגע אינו צריך להתחנן. וממילא אין סיבה שהעניין יגיע לבית המשפט לתביעות קטנות. בשביל מה יש ביטוח, גם לך, גם לו? |
|
||||
|
||||
ביטוח משובח היה לי, והתביעה הקטנה היתה על סכום ההשתתפות העצמית ושכירת הרכב החלופי (לא זכור לי מה נסגר בין שתי חברות הביטוח). לנהג הפוגע יש אינטרס למזער את האירוע כדי להוריד את הסיכוי שיוגדר ''נהג מסוכן'', מה שיעלה משמעותית את הפרמיה שלו לביטוחי רכב (במקרה הנ''ל, הרכב הפוגע היה שייך לחברה שמפנה את השלג ועורך הדין ייצג אותה. אין לי מושג איך זה עובד בינה לחברת הביטוח). מעבר לזה, מה שנאמר בסערת רגשות עשרים שניות אחרי תאונה לא בהכרח מציית להגיון הקר של יושבי הכורסא. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח, אבל בישראל אפשר אני חושב לערער על פס''ד של ביה''מ לתביעות קטנות ע''י פנייה משפטית רגילה לבי''מ השלום, אלא שאז מדובר בהליך המשפטי הרגיל עם עו''ד, אגרות, שכר טרחה המתנה וכיוב'. מאחר ומדובר בסכומים קטנים, אפשר להניח שמספר הערעורים קטן. |
|
||||
|
||||
בישראל, על פסק דין בתביעה קטנה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בדרך כלל המחוזי ייטה לא להתערב, בעיקר לא בממצאים העובדתיים שקבע ביהמ''ש לתביעות קטנות (אם יש טעות משפטית בפסק הדין הסיכוי קצת יותר טוב). |
|
||||
|
||||
היום פורסם שעבר חוק שמבטל אפשרות מאסר לחייבים בהוצאה לפועל. יוזמת החוק - מירב מיכאלי - טענה שבדרך כלל נפגעים מכך החלשים ביותר ושלמרות שחובות צריך לשלם גם זה צריך להיעשות באנושיות וגם שעצם האיום במאסר יכול לגרום ללקיחת הלוואות נוספות והתדרדרות כלכלית. |
|
||||
|
||||
גם לפני כן, לא יכולת להושיב חברה בבית הסוהר. |
|
||||
|
||||
לקטר או לחפש פתרונות? אם הראשון, אתה עושה זאת די יפה אם השני, יש לך עוד 2 דרכי פעולה לפחות א- לפנות במכתבים רשומים לחברות האשראי עם הודעה שהם עוסקים עם נוכלים (שם החברה ושם המנהל) המתחמקים מבתי המשפט ושאם ימשיכו לסלוק עבורם, הם מסתכנים שלא יוכלו לרחוץ בנקיון כפיהם מול התביעה הבאה ב- לפרסם את הענין בתפוצת נאט"ו- בפייס, באמצעות המייל עם בקשה לכולם "העבר הלאה- זה יכול להיות הרבה כסף עבור החברים שלך". זה יגרום להם בפירוש הרבה נזק. אני לא רוצה להסתבך עם מישהו שלך תדע מה יהיה (צרף את העתקי המכתבים הרשומים לחברות כרטיסי האשראי כך שהקורבן הבא באמת יוכל לתבוע את חברת כרטיסי האשראי להחזרה) אבל! תזכור שאז זה לקחת אחריות על עצמך ועל הסיפור. אתה מוכן לזה? |
|
||||
|
||||
א. נדמה לי שציינתי את זה, אבל החברה הזאת לא עובדת מול חברות האשראי. החיוב מתבצע מול חברת ההשכרה ישירות והיא בתורה מעבירה את העמלה לסוכן. את זה גיליתי כשהתברר לי שלא ניתן לעקל כסף דרך חברות האשראי. אולי ניתן לפנות לחברות ההשכרה עצמן, אבל אני לא רואה מה האינטרס שלהן בסיפור הזה. ב. רעיון יפה, אפילו חשבתי לעשות את זה כשנזכרתי שאני לא פעיל באף רשת חברתית ויש לי בדיוק שלושה חברים בפייסבוק. החברים שלי הוזהרו כולם שלא להשתמש בשירותי אותה חברה, אבל כמוני, גם הם לא נוהגים להפיץ מיילים בתפוצת נאט״ו. |
|
||||
|
||||
הזמנת רכב דרך סוכנות ישראלית שלא לקחה פרטי כרטיס אשראי (איך הם ידעו שבכלל תגיע לסוכנות ו/או תכבד את ההזמנה?) ונגיד שביצעת את הגיהוץ וההתחשבנות ישירות באוסטריה, לא עלה על דעתך לחזור שם על העובדה שאתה מטייל גם מחוץ לאוסטריה נמשיך- חזרת לארץ ולא עלה על דעתך לפנות לחברת כרטיסי האשראי בתלונה שהם יבדקו מול חברת ההשכרה מה קרה? תזכורת- על פי הפרטים שלך באייל, אתה בן 41, עם תואר שני כך שיש דברים מסויימים שאתה כבר צריך לדעת אין לך פייסבוק ויש לך בדיוק שלושה חברים וזה לא שווה הקמת חשבון ו/או הפצת מייל לכל העולם "נא העבירו הלאה" אלא רק כתיבת מאמר באייל הקורא לגופו של ענין, אני לא בדיוק מאמין לך או שאתה רק רוצה לקטר על מר גורלך (בסדר, מותר לך) או שיש כאן עוד איזשהו משהו שאתה לא מספר |
|
||||
|
||||
הסוכנות לקחה גם לקחה את פרטי כרטיס האשראי שלי, לא עשתה בהם שום שימוש ורק העבירה אותם לחברת ההשכרה. לא עלה בדעתי לעבור עם חברת ההשכרה על פרטי החוזה (בגרמנית!). עד היום לא נתקלתי בבעיות מיוחדות (ועשיתי זאת פעמים רבות, כולל באוסטריה). חוץ מזה, נגיד שהייתי שואל ביום שבת בבוקר (עכשיו בדקתי באיזה תאריך זה קרה) את חברת ההשכרה לגבי יציאה מגבולות המדינה ומגלה שזה כרוך בתשלום נוסף. מה היית מציע לי לעשות? לוותר על שכירת הרכב? להתחיל לבזבז זמן ושיחות טלפון בינלאומיות בנסיון לדבר עם הסוכן ולדרוש ממנו לתקן את המצב (אתה בטוח שהם היו בכלל עונים ואם כן, מסדרים את זה מייד ללא תשלום נוסף?) או אולי, לקחת את הרכב, לעשות את הטיול המתוכנן ובסוף לדרוש מהסוכן שיחזיר לי את ההפרש (שזה למעשה מה שעשיתי בסופו של דבר, רק בלי להתעכב בנמל התעופה של וינה ללא צורך). מה הקשר של חברת האשראי לסיפור? יש לחברת ההשכרה חוזה שאני חתום עליו ושמתיר לה לחייב את כרטיס האשראי שלי בין השאר עבור יציאה מגבולות המדינה. מה בדיוק אני אמור לטעון מולם? פניתי לסוכנות והם פנו לחברת ההשכרה וחזרו אלי עם התשובה שלפיה הם לא יודעו מראש על הבקשה לצאת מגבולות המדינה. אני אמנם בן 41, אבל נסיון החיים שלי כולל לפחות 5 פעמים קודמות שבהן שכרתי רכב ויצאתי איתו מגבולות המדינה בה שכרתי אותו והתואר השני שלי הוא בכלל בפיזיקה אז יש דברים שאני יודע ויש גם הפתעות בחיים. כאמור, המטרה של המאמר הזה היא לא לנקום בסוכן וגם לא לקטר על כל הרמאים והתחמנים שיש לנו במדינה. בשביל זה יש את כלבוטק. המטרה כאן היא לעורר דיון בהתנהלות של מערכת המשפט ושל מערכת האכיפה והגבייה, שעל רקע מחדליה, ספקי שירותים מרשים לעצמם להיות תחמנים, רשלנים ואולי אפילו רמאים. יש בדיון הזה גם קיטורים במידה מסויימת, אבל לא כלפי הנתבעת, אלא כלפי הביורוקטיה, חוסר היעילות, העצלות, האדישות ושאר הרעות החולות של השירות הציבורי בישראל. לו השירות הציבורי בישראל היה יעיל יותר, תופעות כמו זו שנתקלתי בה היו נדירות בהרבה (במצב הנוכחי אני מתפלא שהתופעה הזאת לא נפוצה יותר), אבל יעול השירות הציבורי לא יבוא משליחת מיילים בתפוצת נאט"ו או מסטטוס עוקצני בפייסבוק. |
|
||||
|
||||
אני נתקלתי בבעיה לאחר שהתברר שביטוח ביטול השתתפות עצמית אינו כולל מעמ מקומי (ואללה, איזה מין ביטוח?). התחלתי לחפש פרטים על החברה כדי לנסות לתבוע עד שהבנתי שהאשמה היא שלי שלא ראיתי זאת באותיות הקטנות. אני סבור שיש כאן חוסר הגינות ולכן רוצה להתריע. קשה מאד מאד להשיג את החברה הזו אבל הצלחתי לדלות את הפרטים החשובים על החברה: טלפון ישיר לדניאל פרוסמן, מספר חשבון בבנק, כתובת. מי שמעוניין יכתוב לי ויקבל את כל הפרטים ללא צורך בחיפוש. |
|
||||
|
||||
שלום אבי. אני "הבא בתור" של קורבנות החברה וכרגע עומד מול המשימה שלפי הפורום נראת כמעט בלתי אפשרית. כמובן אשמח לקבל כל מידע שיכול לעזור. איך ניתן ליצור קשר אתך? |
|
||||
|
||||
"avibigfoot at.sign yahoo.com"
|
|
||||
|
||||
שלום. שלחתי מייל לכתובת זו אך לא קיבלתי תשובה. אולי יש כתובת אחרת. תודה |
|
||||
|
||||
שלום גם אני נפלתי קורבן לחברה הזאת זכיתי במשפט נגדם במעמד צד אחד ועכשיו מחפש את הבעלים כדי להגיש לו אזהרה מהוצאה לפועל אשמח לקבל כל מידע עם הבעלים דניאל פרוסמן |
|
||||
|
||||
טחנות הצדק אכן טוחנות לאט ועקום. למשל הטרטורים במסירת אזהרת ההוצאה לפועל לחיב. הרי ברור שהחיב לא יסכים לקבל דואר רשום שנשלח ע"י ההוצאה לפועל. לכן לכל הפחות ההוצאה לפועל צריכה לידע את הזוכה שעדיף לא לשלוח דרך הדואר אלא במסירה אישית ורק דרך שליח שזו פרנסתו. צריך לכתוב זאת באתר האינטרנט שלהם, בכרזות התלויות על הקיר ובנספח לטופס הבקשה שהזוכה ממלא. פשוט, לא? הבעיה היא שאין דרך להגיע למישהו בעל סמכות ולהסביר לו את הבעיה ומה ניתן לעשות כדי לפתור אותה. בארה"ב לעומת זאת, אפשר לפנות לקונגרסמן שלך שיטפל בכל מיני בעיות. גם בארץ צריך לעבור לבחירה אישית, חלר בבחירות אזוריות שבהם נבחר ח"כ אחד לכל אזור, וחלק ברשימות מפלגתיות כאשר סדר הח"כים ברשימה נקבח ביום הבחירות, כאשר הבוחר מסמן V לצד שם המועמד העדיף. כאשר הח"כ תלוי ישירות בבוחר הוא יקשיב לו ולא כמו היום שהבוחר לא מענין את הח"כ שזקוק לתמיכה של קבוצות לחץ כגון ועדי עובדים, לוביסטים ועוד. |
|
||||
|
||||
יעוץ כזה, כלומר הצורך במסירה אישית על ידי שליח מוסמך, צריך להנתן על ידי עורך דין שמלווה את התובע. יש בוודאי עוד מכשולים שאי אפשר לידע אודותיהם בהודעות מטעם הרשות המשפטים. זה עניין טכני לא פשוט. חבל שרשות הדואר בישראל כל כך כושלת שהיא לא מספקת (בתשלום) דרך הדואר שירות של ''מסירת מסמך משפטית'', כיום יש שירותים פרטיים כאילו (של מסירה משפטית) שכנראה עולים המון כסף. מכתב רשום הוא עניין מגוכח לגבי ניתבע חמקן. |
|
||||
|
||||
אני משלם 150 שח לשליחות משפטית.השליח הולך ומאתר את הנמען בכל דרך אפשרית שהוא מכיר-והוא מכיר. מוסר לו את המעטפה ותוך שניה מצלם אותו כשהנמען המום מחזיק את המעטפה. ואז מבקש ממנו לחתום.שיסרב לחתום או לא- זה לא רלוונטי שכן ישר הוא ממלא תצהיר שעו"ד כבר חתום עליו שהמעטפה נמסרה לנמען וזה מוגש להוצלפ/ביהמש תוך יום. דרך הדואר? נו באמת. |
|
||||
|
||||
150 שקל מחיר סביר ל"מסירה משפטית". אם הדואר היה מנוהל כיאות הוא היה נותן שירות כזה באותו מחיר, היה יכול להפעיל שירות חיצוני במיקור חוץ, לפחות בהתחלה עד שיתארגן. |
|
||||
|
||||
אני שילמתי 50 |
|
||||
|
||||
אתה גר בארץ? |
|
||||
|
||||
יתכן שהוא משתמש בשירות זול שאיכותו בהתאם (ללא חקירת שכנים, ללא צילומים בעת המסירה, וכדומה). |
|
||||
|
||||
השירות ניתן בארץ, לאנשים שניתנו בארץ. לא חקרתי את הפרטים אבל משרד עורכי הדין המטפל בנושא הוא משרד ותיק ומכובד ועורכי הדין עדכנו אותי בכל פרטי המסירה. אני מניח שהשירות בוצע כהלכה. |
|
||||
|
||||
שכאשר פתחתי תביעה בהוצאה לפועל, וביקשתי אישור למסירה דרך שליח, נאמר לי שאסור וחיבים לשלוח דרך הדואר, זאת בסתירה למדריך שנמצא באתר האינטרנט של ההוצאה לפועל. רק כאשר התקבלה הודעת הדואר שאין דורש לדואר הרשום, רק אז אישרו לי לבקש מסירה דרך שליח. בבקשה זו דנה רשמת ההוצאה לפועל ולקח לה 14 יום כדי לאשר זאת. אבסורד. למחרת השליח מסר לנמען, חברה בע"מ, שהמשרדים שלה פתוחים כל יום, ללא בעיה. |
|
||||
|
||||
רשות ההוצאה לפועל מתנהלת בצורה מחרידה. כמו בג''צ, זה גוף שמחטיא לגמרי את מטרתו המקורית וצריך לפרק אותו לגמרי ולבנות משהו חדש ואחר לגמרי במקומו. |
|
||||
|
||||
שלום למתדיינים, רק עכשיו נתקלתי בפתיל המרתק הזה, מתנצל. תרומתי הצנועה: גם לי יש שריטה קלה להופיע בבתי דין, בעיקר בעקבות דו"חות חניה של העיריה, ודו"חות תנועה קלים. ניסיוני עם הקטגוריה השניה היה עד עתה רק נחמד ונעים. ייצגתי את עצמי פעמיים בשנים האחרונות בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, וטופלתי על ידי שופטים חביבים ומתחשבים מאד. בשני המקרים אפילו הופחת לי הקנס המקורי - דבר שלא קרה לי מעולם ולא ידעתי שהוא אפשרי בכלל. במקרה הראשון אני לפחות מבין מה קרה (היה לי איזה בדל-טענה), אבל השני הפתיע אותי עד כדי הלם. נפסק שעלי לשלם מחצית מהסכום, מבלי שטענתי כל טענה. יש גם אנשים נחמדים פה, ושלא תטעו בי - אני בכלל לא ציוני, ויש לי בטן מלאה ושמנה על המדינה הזאת. סתם שתדעו. |
|
||||
|
||||
איזה פראיירים היו בסוכנות הרכב: הם טרחו לשלם חלק מהסכום. ישראלי אמיתי יודע להתעלם כמו שצריך מהתביעה. ואז גם לבקש הוצאות משפטיות. ואם אני כבר כותב משהו, אז שאלת טריוויה קטנה ולא קשורה: איזה תחום גאוגרפי בעולם קרוי על שם שפה? (ומשהו קצת יותר ישיר מרחוב גדוד מגני השפה העברית). כלומר: ישירות על שם שפה, ולא על שם עם שבמקרה או שלא במקרה דובר אותה (וכן: שפה במובן לשון. אחרת אני יכול לחשוב בקלות על שם במובן השני). כרגע עולה לי בראש רק תחום אחד, אבל אני לא אתפלא אם יש עוד. |
|
||||
|
||||
אולי: זולו, אינדיאנה תלוי מה הכוונה "קרוי על שם" |
|
||||
|
||||
לצורך העניין, אם היו קוראים ליישוב הזה איסיזולו (השם של שפת הזולו) זה היה מתאים לתנאי השאלה. מדובר על שם שהוא במובהק שם של שפה. |
|
||||
|
||||
חוף מנדרין |
|
||||
|
||||
חבל לאדינו ברוסיה: https://maps.app.goo.gl/gL4iP1Xt5UcoN8hi7 ופינוק למתכנתים: ים ג'אווה |
|
||||
|
||||
ראיתי את ג'אווה , גונדי ואפילו פנגו. |
|
||||
|
||||
הפנגו הראשון שהכרתי הוא Pango [Wikipedia] שמשמעו 5 (יוונית) 5 (יפנית) (וזה גם היה שם מתחם פנוי ושם קליט). |
|
||||
|
||||
אבל לגבי ג'אווה הסיבתיות הפוכה מזו שדרש צפריר - האי הקדים את השפה. |
|
||||
|
||||
לדוגמא : השפות האוּרליות הן קבוצת שפות שמוצאן בהרי אורל (Ural) שברוסיה . זה הכיוון של הפתרון ? |
|
||||
|
||||
לא. במקרה הזה מדובר על שפות שנקראות על שם הרי אורל. אני מחפש את המקרה ההפוך: לדוגמה, אם הרי אורל היו נקראים על שם שפה (יכול להיות במקרה שכן. לא בדקתי). |
|
||||
|
||||
איך בדיוק? לפי ויקיפדיה העיר הזו נקראת על שם נהר סמוך שמקור שמו לא צוין. |
|
||||
|
||||
ניחשתי. נשמע לי כמו ''המקום שמדברים בו דנית'' |
|
||||
|
||||
הבנתי את הרעיון . אפשר לפתח את זה לאיזו מפלגה יש שפה ? לכודיש [ויקיפדיה]. |
|
||||
|
||||
בילדותי שרנו על שפת ים כנרת, אבל בטח לא התכוונת ל Shoreline, Washington... |
|
||||
|
||||
כאמור, לא למובן הזה כיוונתי. למרות הכותרת, חשבתי על שפה חיובית. |
|
||||
|
||||
לא סתם שפה, אלא מילה (אבל בנוסח פחות מוכר). |
|
||||
|
||||
יכול להיות שאני פרובנציאלי ולא מכיר מספיק מקומות, אבל בינתיים השערת האד־הוק שלי מוכיחה את עצמה. |
|
||||
|
||||
אם מדובר על שפה: לאנגדוק. אם מתפשרים על מילה בלבד: אוקסיטניה (Occitanie, לא לבלבל עם אקיטן – Aquitaine – הסמוכה, שם קדום בהרבה ממקור שונה). מקור שני השמות הוא בחלוקת השפות בצרפת לשתי קבוצות ניבים עיקריים לפי דרך ביטוי המילה „כן״: בצפון: oui (וזה היה קצת שונה בעבר) ובדרום: oc. היו הבדלים רבים אחרים אבל ההבדל הזה נתן לקבוצות את השם. מקור המילים הללו אינו במילה הלטינית ל„כן״ אלא במילה הלטינית ל„זה״: hoc שידועה, לדוגמה, מהצירוף אד הוק. |
|
||||
|
||||
יפה מאוד. ידעתי את זה בעיקרון, ולא חשבתי בכיוון. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |