בתשובה להעלמה עפרונית, 15/05/13 14:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם את כבר כאן, את יכולה לספר לנו אם איזי צודק בחששו שציטוט מתביעה משפטית עלול להיות נושא לתביעת דיבה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף 13(7) בצירוף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובעים שדין וחשבון "נכון והוגן" על מה שנאמר או אירע תוך כדי דיון בפני שופט בישיבה פומבית, כשהפרסום לא נאסר, הוא פרסום מותר. סעיף 13(10) קובע: "העתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם המתנהל על פי חיקוק או ממסמך אחר הפתוחים על פי חיקוק לעיון כל דורש". אני לא בטוחה למה הכוונה ב"מרשם" אבל יכול להיות שהפ"דים (מאגר הפסיקה הישראלית, מה שקרוי על ידי משפטנים זקנים "הספרים הכחולים") נחשבים למרשם כזה ואז ציטוט פסיקה מוגן גם לפי הסעיף הזה. בכל אופן, מתוקף עקרון פומביות הדיון שהוא עקרון בסיסי שמעוגן בחוק יסוד נראה לי1 שפרשנות לפיה ציטוט מפס"ד חופשי לעיון מהווה לשון הרע היא פרשנות לא סבירה. ואם אתה כבר כאן, אתה יכול להביא לי גלידה? 1 בכפוף לכך שהתגובה הזו היא לא ייעוץ משפטי, אין להסתמך עליה כעל ייעוץ משפטי, וזה לא אחראי להסתמך על ייעוץ משפטי בלי להכיר את מלוא נסיבות העניין והפרטים.2 2 בהערת שוליים 1 לעיל, "ייעוץ משפטי" בין שהוא ייעוץ משפטי ובין שאינו.3 3 דג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני מוצא את זה מאד מדכדך שאדם לא מרגיש חופשי לחשוף שם של חברה אותה הוא תבע, אפילו אחרי שזכה בתביעה. הגלידה בדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להערכתי לא צריכה להיות עם זה בעיה - הרי גם ללא סעיף 13 (שמתייחס לפרסומים מותרים), מדובר במקרה קלאסי שבו יש עניין לציבור והגנת "אמת דיברתי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי להבהיר, אני לא חושש מתביעת דיבה ולא חושב שלתביעה כזו יש סיכוי. לו היה לי בלוג פרטי, לא הייתי מהסס לציין בו את שם החברה. הנקודה היא, שאם אני מציין את שם החברה, אני לא רק מביא את מה שנקבע לגביה בבית המשפט אלא גם טענות שלי לגבי מה שקרה אחרי זה וכמו כן אני לא מאפשר לחברה להגיב לטענות כלפיה. זה מאפשר לצד השני לאיים בתביעת דיבה (אפילו בלי שום כוונה לתבוע) ולאור ההתנהגות של מערכת האייל הקורא במקרה קודם, אני לא חושב שזה כדאי. אני חושב שגם הסיפור שהיה לאקס-צ'יף עם חברה מסויימת מדגים את החשש מתביעות דיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאשים אותך אלא את המצב. אם הבנת אחרת אני מתנצל. אין לי אלא הערכה רבה כלפיך על מסעותיך הדון-קישוטיים למצוא צדק בסבך הביורוקרטיה המתסכלת במחוזותינו. לדעתי המצב החוקי צריך להיות כזה שאם בית המשפט קובע שהתביעה חסרת שחר (כגון תביעת SLAP), מלבד הוצאות המשפט הוא יוכל לפסוק גם פיצויים לנתבע בשעור דומה לאלה שהתובע ביקש לעצמו. כשהעפרונית תגמור את הגלידה היא בטח תשמח להצביע על הפירכות ברעיון. אגב, התקדים שאתה מדבר עליו היה יותר רגיש מבחינת המערכת כי כותבת התגובה הבעייתית היתה בעצמה חברת מערכת, וגם שם זה נגמר כשהתביעה להסיר את התגובה ה"פוגענית" התמלאה (לצערי), בלי שום נזקים לכותבת או למערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שבסופו של יום התברר שתחנת הרוח אכן הייתה מפלצת סרוונטית, זה לא היה בכלל מסע דון קישוטי. אם כבר, ולאור זה שהיום חג שבועות, הרי זה מסע יציאת מצרים, וליתר דיוק - קריעת ים סוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק הנקודה: לא רציתי להגיע למצב של בחירה בין מימון ההוצאות המשפטיות של האייל ובין הסרת המאמר. בכל מקרה, כוונת המאמר לא היתה לדון בנושא של תביעות מסוג SLAP אלא ליצור דיון על אימפוטנטיות מערכת המשפט, ובפרט ההוצאה לפועל שמצהירה (למשל בפרסומות שלה) על יכולת גבייה ובפועל אני נאלצתי לעבוד במקומם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איזה כשלים היו לנו? א. מערכת המשפט לא מצליחה למצוא חברה שהוגשה נגדה תביעה. ההוצאה לפועל כנ"ל. ב. בירוקרטיה דוחה. (עניין רשם החברות) ג. פקידים שלא יודעים את עבודתם, או לא עושים אותה בלי עידוד הציבור. שכחתי משהו? את ג' אפשר לנסות לפתור באמצעות בונוסים מתאימים לפקידים המוצלחים, את ב' אפשר לפתור באמצעות חריש עמוק בנהלים וסדנאות שירותיות. א' זה הנושא הקשה ביותר, ובעצם דורש שבית המשפט יפעיל על חשבונו חברת איתור. משך הזמן בין הגשת התביעה לקבלת פסק הדין היה 8 חודשים, לי נדמה שתביעה שמתבררת בתוך פחות משנה זה דבר טוב. אבל תמיד אפשר לשאוף ליותר... ובלי קשר לפתרונות, האימפוטנטיות הזאת היא אחת הבעיות הקשות בחברה הישראלית, היא גורמת לניצול (מצד חברות ויחידים שמתנהגים כמו החברה שציינת), והיא גורמת לאלימות ושחיתות מצד אלו שלא מצליחים לקבל את מבוקשם באמצעים הרשמיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא א' נראה לי הקל ביותר לפתרון, לפחות כשמדובר בחברה רשומה - סביר בעיני שהחברה תהיה אחראית לעידכון כתובתה אצל רשם החברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעביר את האחריות לזה שרוצה להתחמק מהתביעה? חברה א' קיימת, יום אחד היא עוברת מקום ומתוך זדון או רשלנות לא עומדת בחובתה ולא מעדכנת את רשם החברות, וגם אם עדכנה שהיא נמצאת ב"רחוב הנושה 31" מתברר שמדובר בבניין משרדים בין 7 קומות והם לא טרחו לשים פתק קטן על תיבת הדואר או שהם עשו "טעות" והם בכלל ב"נושה 30". מה עושים עכשיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עושים עכשיו? אותו דבר שעושים עם דו"ח חניה שנשלח בדואר רשום לכתובתי הישנה ששכחתי לעדכן במשרד הפנים - זבש"י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, דוח תנועה והמקרה של איזי באמת דומים, בשני המקרים מדובר בסכום זניח, אבל מה קורה כשמדובר על סכום ניכר? לנהל משפט בלי שהצד השני יודע על קיומו ולחייבו בעשרות או מאות אלפי שקלים וכל זה רק בגלל שהוא שכח לעדכן כתובת ברשם החברות, קצת מוגזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אני בהחלט בעד שיעשה מאמץ מינימלי1 לאתר חברה לפני שידונו בתיק שלא בפניה, אבל בגדול זו נראית לי אחריות החברה שתהיה דרך נגישה ליצירת קשר והמצב המתואר במאמר נראה לי אבסורדי. 1חיפוש כתובת/טלפון/דואל בדפי זהב/אינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עורך דין ולכן אין לי מושג עד כמה נפוצה הסיטואציה המתוארת במאמר, כלומר מצב בו קשה לאתר את הנתבע, במיוחד מעניין האם ברוב המקרים נתבע שאין לאתרו הוא פשוט נוכל ידוע, המנסה בכוונה לערפל את מיקומו1. או האם זה קורה גם כאשר הנתבע הוא הגון, וישנן סיבות הגיוניות לכך שקשה למצוא אותו (החברה נסגרה, האיש בטיול מסביב לעולם וכו'). אם ברוב המוחלט של המקרים אי איתור נובע מהמקרה הראשון היחס צריך להיות שונה מאשר סיטואציה בה המקרים מתחלקים שווה בשווה. נדמה לי (אלע"ד כאמור) שטלפון, אי מייל, פייסבוק וכיו"ב, הם עדיין לא דרכים קבילות להודעות משפטיות מהסוג שאיזי דן בהם. 1 כל מי שצפה באחת ממליון תוכניות כלבוטק שעוסקות בנוכל קטן זה או אחר כבר שמע על הסיטואציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מציע שטלפון, אי מייל, פייסבוק וכיו''ב ישמשו למסירת הודעות משפטיות, אלא שבמקרה ויש קושי למסור את ההודעה בדרך הרגילה (דואר רשום לפי הכתובת הרשמית) יעשה מאמץ (מינימלי, כאמור) ליצור קשר עם הנמען כדי לאפשר לו למסור את הכתובת העדכנית. מצב שבו אין דרך ליצור קשר רשמי עם חברה רשומה המנהלת עסקים בארץ הוא בלתי נסבל בעיני (על אחת כמה וכמה אם לחברה יש מה להרויח מכך) ואת האחריות למניעת המצב הזה יש להטיל על החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי, בהנחה שהנטל מוטל כתפי המדינה ולא על כתפי התובע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לגביי המקרה בו הנתבע הוא אדם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שמערכת המשפט צריכה לספק על חשבון הציבור שירותי בילוש? לשאלתך "מה עושים עכשיו?" - אני מציע שהרשויות יצמידו לרגלו של כל בעל עסק קטן צמיד אלקטרוני כך שתהיה להן אפשרות לאתר את העבריין בכוח ביעילות בשעת הצורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה, יש חברה X, יישות משפטית המוכרת במדינת ישראל, שעשתה לי עוול, המדינה אינה מעוניינת (ובצדק) שאכה את בעל העסק עד שיחזיר לי את מעותיי, ולכן היא מספקת מנגנון שאמור להחזיר את כספי (בית המשפט וההוצאה לפועל). אני תובע את החברה, כעת, המדינה מטילה עליי את האחריות ליידע את נשוא התביעה, פעם אחת לפני המשפט ופעם אחת אחרי קבלת הצו, למה זאת אחריותי? בהינתן צו עיקול מטלטלין אני צריך ללכת לעסק עם שני בריונים ולעקל? בהינתן צו עיקול חשבון בנק מצופה ממני להיכנס למשא ומתן עם הבנק? ואם יהיה צו מעצר אני אצטרך להביא את האיש לתחנת המשטרה? זה אינטרס של החברה שיהיה קל לקבל פיצוי על הפרת חוזה, אם זה הופך להיות עיסוק סיזיפי, אז יש לאנשים אינטרס לא למלא אחר החזוים שהם חתומים עליהם, מה שמקטין את הכדאיות של עשיית עסקים ומגדיל את הסיכון במשק. בנוסף זה עלול לגרור פנייה ל מסלולים עוקפי הוצאה לפועל, שכבר גולשים לתחום העבירות הפליליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לנושא האיתור, אני באמת לא מצפה מבית המשפט לעשות מאמצים גדולים לאתר את הנתבע. גם בדין הפלילי זה תפקידה של המשטרה או של הפרקליטות לאתר את הנאשם. בית המשפט גם הסתפק בהצהרה שלי שמסרתי את כתב התביעה לנתבע. למעשה יכולתי לזרוק אותו לפח במקום להתאמץ. הבעיה היותר משמעותית היתה עם רשות האכיפה והגביה. כפי ששמם מרמז, הם אמורים לעסוק באכיפה והצעד הראשון באכיפה הוא איתור החייב. מעבר לכך שהם לא עשו שום מאמץ משמעותי לאתר את החייב (מעבר לשליחת דואר רשום לכתובות שאני סיפקתי להם. ואפילו אם הכתובת מעודכנת ונכונה, מה האינטרס של החברה לקבל דואר רשום עם הלוגו של רשות האכיפה והגביה?) הם גם הקשו עלי כשניסיתי לעשות זאת בעצמי. לעניות דעתי, כפי שעיריית תל אביב יכולה להסתפק באישור הדואר על משלוח התראה לפני עיקול בדואר רשום לכתובתו של החייב (כפי שהיא מופיעה ברישומי משרד הפנים), על מנת להטיל עיקול על חשבון הבנק של החייב, גם ההוצאה לפועל צריכה להסתפק בשליחת ההתראה בדואר רשום לכתובתה של החברה כפי שהיא מופיעה ברשם החברות על מנת להניח שהחייב מודע לחובו. אם החברה לא דואגת לעדכן את כתובתה, היא לא תוכל לבוא בטענות שהוטל עליה עיקול ללא התראה. אם זה עובד בגביית קנסות חניה, אין סיבה שזה לא יעבוד במימוש פסקי דין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר, רוב אם לא כל העסקים בישראל מנהלים את הכספים שלהם באחד מ-16(?) הבנקים בישראל, נראה לי שאי אפשר לנהל עסק בלי לקבל מידי פעם הודעות מהבנק, אם ההוצאה לפועל תשלח הודעה לבנקים בנוסף לכתובת הרשומה, לא נראה לי שאפשר יהיה לטעון אחר כך שלא קיבלת את ההודעה. העלות, גם לבנק וגם להוצאה לפועל, נראית לי כמעט טריויאלית (בסדר גודל של שקל לנתבע). הפגיעה בפרטיות כבר קיימת ברגע שיש פסק דין. למה הם לא עושים את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא (כן) להזכיר שוב שכל החברות משלמות מיסים ישירות לחברה ממשלתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברות במדינת ישראל משלמות מיסים ישירות לחברה ממשלתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן משלמות חשבון חשמל, יתכן שחלקן מעבירות תשלומים כאלה ואחרים לחברות אחרות, אבל מיסים? מיסים משלמים לממשלה (באמצעות משרד האוצר), לא לחברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. התיחסתי לאירגונים כמו מס הכנסה או מע"מ כחברות ממשלתיות, אני מקבל מראש שזו טעות גסה, אבל למה בעצם? יש משרדים, יש משכורות, האירגונים נפרדים זה מזה (בתוך רשות המיסים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול - משרדים, אגפים וכו' הם גופים מתוקצבים. שרות שהמדינה נותנת לאזרח. חברות ממשלתיות - חברות עסקיות בבעלות המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, המלה 'חברות' לא נכונה משפטית. אבל הרעיון הוא שאירגון/שירות בתי-המשפט יצור קשר עם נציגי ארגוני גבית המיסים השונים. עיקול מיסים לצורך הוצעה-לפועל עשוי לגרום אולי להסתבכות-יתר של חברה מורשעת (אולי), אבל בנושא איתור חברות? (לי היה מקרה של חברה שטענה שאני צריך לתבוע את הנהג החמקן שלהם ושלחברה עצמה אין שום קשר למשאית שלה, ע"י עורך-דין לא רשמי, במשפט תביעות קטנות. אבל זה לא קשור.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברה משלמת כל שנה אגרה של כמה אלפי שקלים לרשם החברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברה פעילה שומרת חוק, התכוונת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחברה לא פעילה עדיין משתלם להחזיק עורך דין ולתבוע אחרי שנה? על איזה שם ומוניטין הם יכולים להגן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיש כאן עוד משהו משמעותי: היווצרותה של שכבה עסקית שלמה העומדת על הגבול שבין עסקי לגיטימי לנוכלות פלילית, מעין סמי-נוכלים. החברה שלך לא עושה רושם של נוכלים מקצועיים שהיו לבטח מכסים את עקבותיהם באופן שלמרות "נחישותך" לא היית מצליח לאתר את עקבותיהם ובודאי שלא היית מצליח להוציא מהם שום תגובה שהיא. העובדה שהחברות האלו פושות כיבלית בשדות העסקיים שלנו, מעידה על מחדל כרוני וחוסר יעילות של המערכת המשפטית. עבריינים ונוכלים מקצועיים יהיו תמיד, אבל נוכלים לעת מצוא כגון אלו, הם עדות מובהקת לכישלון מערכת המשפט והעקיפה. באשר למערכת ההוצאה לפועל, התרשמותי היא שאם אינך זקוק ממש לסכום המדובר, שלח את תביעתך על פני המים (בלא לבזבז את זמנך בנסיון לזרזה). ברבות הימים, ברוב המקרים תקבל את כספך בחזרה. אם אתה ממש זקוק לסכומים אלו, ירחם האלוהים על נשמתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם התרשמותך שלא מדובר בעסק המבוסס על הונאה אלא במקרה הטוב בהתרשלות ובמקרה הרע על שיטת "מצליח", בסך הכל הרכב המוזמן המתין לי בסוכנות ההשכרה והמחיר היה נמוך יחסית. נראה לי שמדובר בחברה שמנסה לחסוך בעלויות ככל שניתן על מנת לתת מחיר תחרותי והחיסכון הוא גם בהכשרת העובדים ובעיקר בשירות הלקוחות. אני גם נוטה להאמין שמעברי הדירה התכופים שלהם נועדו לחסוך בעלויות (אולי בעקבות שינויים עונתיים בהיקף העבודה ומספר העובדים) ולא על מנת להתחמק מלקוחות מתוסכלים. בהנחה שמרבית הלקוחות הלא-מרוצים לא ינקטו בהליכים משפטיים וגם אם כן לא יטריחו את עצמם לגבות את המגיע להם בנחרצות, משתלם לחברה לנקוט במדיניות של התעלמות. מן הסתם סך התביעות שהסתיימו בעיקול כספים לא מתקרב לעלות העסקתו של יועץ משפטי/עורך דין/איש שירות לקוחות, שיטפל בנושאים כאלה. כפי שכבר נאמר, חברות שפועלות בצורה כזאת (לא מתוך כוונה פלילית אל מתוך רשלנות והתעלמות מתוצאותיה) הן הסימפטום של אימפוטנטיות מערכות המשפט והגבייה. לו בעל חברה שכזו היה יודע שרוב מקרי ההתרשלות היו מגיעים למשפט ומסתיימים במהירות בפיצוי ללקוח המתוסכל, הוא היה משקיע יותר בהדרכת העובדים, בבקרת איכות השירות ובטיפול בפניות של לקוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה קטנה: מכיוון שהשגיאה הזו חזרה כבר פעמיים: סוג התביעות המרתיעות האמור הוא SLAPP - ראשי תיבות של Strategic Lawsuit Against Public Participation (תביעה אסטרטגית נגד ייצוג הציבור?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי למצוא ראשי תיבות מוצלחים יותר. לדוגמה: תביעה והטרדה אסטרגית נגד הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה תאני"ה נופל מזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם של האגודה לזכויות האזרח (תגובה 615827) - "תביעות משתיקות". ראשי תיבות פחות מוצלחים, אבל שם פשוט ומובן יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיכיתי עד עכשיו שהגלידה תגיע, אבל אחרי ארבע שנים הגעתי למסקנה שהיא בטח נשלחה לדירה הקודמת שגרתי בה. בכל מקרה - אני אמנם יכולה להצביע על פירכות ברעיון אבל בגדול אני די בעדו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |