 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מעביר את האחריות לזה שרוצה להתחמק מהתביעה? חברה א' קיימת, יום אחד היא עוברת מקום ומתוך זדון או רשלנות לא עומדת בחובתה ולא מעדכנת את רשם החברות, וגם אם עדכנה שהיא נמצאת ב"רחוב הנושה 31" מתברר שמדובר בבניין משרדים בין 7 קומות והם לא טרחו לשים פתק קטן על תיבת הדואר או שהם עשו "טעות" והם בכלל ב"נושה 30". מה עושים עכשיו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה עושים עכשיו? אותו דבר שעושים עם דו"ח חניה שנשלח בדואר רשום לכתובתי הישנה ששכחתי לעדכן במשרד הפנים - זבש"י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, דוח תנועה והמקרה של איזי באמת דומים, בשני המקרים מדובר בסכום זניח, אבל מה קורה כשמדובר על סכום ניכר? לנהל משפט בלי שהצד השני יודע על קיומו ולחייבו בעשרות או מאות אלפי שקלים וכל זה רק בגלל שהוא שכח לעדכן כתובת ברשם החברות, קצת מוגזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אני בהחלט בעד שיעשה מאמץ מינימלי1 לאתר חברה לפני שידונו בתיק שלא בפניה, אבל בגדול זו נראית לי אחריות החברה שתהיה דרך נגישה ליצירת קשר והמצב המתואר במאמר נראה לי אבסורדי. 1חיפוש כתובת/טלפון/דואל בדפי זהב/אינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עורך דין ולכן אין לי מושג עד כמה נפוצה הסיטואציה המתוארת במאמר, כלומר מצב בו קשה לאתר את הנתבע, במיוחד מעניין האם ברוב המקרים נתבע שאין לאתרו הוא פשוט נוכל ידוע, המנסה בכוונה לערפל את מיקומו1. או האם זה קורה גם כאשר הנתבע הוא הגון, וישנן סיבות הגיוניות לכך שקשה למצוא אותו (החברה נסגרה, האיש בטיול מסביב לעולם וכו'). אם ברוב המוחלט של המקרים אי איתור נובע מהמקרה הראשון היחס צריך להיות שונה מאשר סיטואציה בה המקרים מתחלקים שווה בשווה. נדמה לי (אלע"ד כאמור) שטלפון, אי מייל, פייסבוק וכיו"ב, הם עדיין לא דרכים קבילות להודעות משפטיות מהסוג שאיזי דן בהם. 1 כל מי שצפה באחת ממליון תוכניות כלבוטק שעוסקות בנוכל קטן זה או אחר כבר שמע על הסיטואציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מציע שטלפון, אי מייל, פייסבוק וכיו''ב ישמשו למסירת הודעות משפטיות, אלא שבמקרה ויש קושי למסור את ההודעה בדרך הרגילה (דואר רשום לפי הכתובת הרשמית) יעשה מאמץ (מינימלי, כאמור) ליצור קשר עם הנמען כדי לאפשר לו למסור את הכתובת העדכנית. מצב שבו אין דרך ליצור קשר רשמי עם חברה רשומה המנהלת עסקים בארץ הוא בלתי נסבל בעיני (על אחת כמה וכמה אם לחברה יש מה להרויח מכך) ואת האחריות למניעת המצב הזה יש להטיל על החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי, בהנחה שהנטל מוטל כתפי המדינה ולא על כתפי התובע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לגביי המקרה בו הנתבע הוא אדם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שמערכת המשפט צריכה לספק על חשבון הציבור שירותי בילוש? לשאלתך "מה עושים עכשיו?" - אני מציע שהרשויות יצמידו לרגלו של כל בעל עסק קטן צמיד אלקטרוני כך שתהיה להן אפשרות לאתר את העבריין בכוח ביעילות בשעת הצורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה, יש חברה X, יישות משפטית המוכרת במדינת ישראל, שעשתה לי עוול, המדינה אינה מעוניינת (ובצדק) שאכה את בעל העסק עד שיחזיר לי את מעותיי, ולכן היא מספקת מנגנון שאמור להחזיר את כספי (בית המשפט וההוצאה לפועל). אני תובע את החברה, כעת, המדינה מטילה עליי את האחריות ליידע את נשוא התביעה, פעם אחת לפני המשפט ופעם אחת אחרי קבלת הצו, למה זאת אחריותי? בהינתן צו עיקול מטלטלין אני צריך ללכת לעסק עם שני בריונים ולעקל? בהינתן צו עיקול חשבון בנק מצופה ממני להיכנס למשא ומתן עם הבנק? ואם יהיה צו מעצר אני אצטרך להביא את האיש לתחנת המשטרה? זה אינטרס של החברה שיהיה קל לקבל פיצוי על הפרת חוזה, אם זה הופך להיות עיסוק סיזיפי, אז יש לאנשים אינטרס לא למלא אחר החזוים שהם חתומים עליהם, מה שמקטין את הכדאיות של עשיית עסקים ומגדיל את הסיכון במשק. בנוסף זה עלול לגרור פנייה ל מסלולים עוקפי הוצאה לפועל, שכבר גולשים לתחום העבירות הפליליות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |