בתשובה לשם(חובה), 13/05/13 19:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ככלל, בישראל עורכי דין לא מופיעים בדיוני תביעות קטנות והצדדים אמורים לייצג את עצמם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם זכרוני אינו מטעני בישראל אי אפשר להיות מיוצג ע"י עורך דין, אבל מותר להיות מיוצג על ידי אדם אחר. אני מנחש שחברות משתמשות לצורך העניין במי שהוא עורך דין לכל צורך ועניין אך אינו מורשה לפעול ככזה או אינו עושה זאת בפועל (מתמחים, עובדים בחברה שיש להם תואר במשפטים וכו') טוב שיש ויקי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון (למעט העובדה שמשפטנים ומתמחים בדרך כלל אינם עורכי דין ''לכל צורך ועניין'' גם ללא קשר להסמכה הפורמלית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את כבר כאן, את יכולה לספר לנו אם איזי צודק בחששו שציטוט מתביעה משפטית עלול להיות נושא לתביעת דיבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף 13(7) בצירוף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובעים שדין וחשבון "נכון והוגן" על מה שנאמר או אירע תוך כדי דיון בפני שופט בישיבה פומבית, כשהפרסום לא נאסר, הוא פרסום מותר. סעיף 13(10) קובע: "העתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם המתנהל על פי חיקוק או ממסמך אחר הפתוחים על פי חיקוק לעיון כל דורש". אני לא בטוחה למה הכוונה ב"מרשם" אבל יכול להיות שהפ"דים (מאגר הפסיקה הישראלית, מה שקרוי על ידי משפטנים זקנים "הספרים הכחולים") נחשבים למרשם כזה ואז ציטוט פסיקה מוגן גם לפי הסעיף הזה. בכל אופן, מתוקף עקרון פומביות הדיון שהוא עקרון בסיסי שמעוגן בחוק יסוד נראה לי1 שפרשנות לפיה ציטוט מפס"ד חופשי לעיון מהווה לשון הרע היא פרשנות לא סבירה. ואם אתה כבר כאן, אתה יכול להביא לי גלידה? 1 בכפוף לכך שהתגובה הזו היא לא ייעוץ משפטי, אין להסתמך עליה כעל ייעוץ משפטי, וזה לא אחראי להסתמך על ייעוץ משפטי בלי להכיר את מלוא נסיבות העניין והפרטים.2 2 בהערת שוליים 1 לעיל, "ייעוץ משפטי" בין שהוא ייעוץ משפטי ובין שאינו.3 3 דג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני מוצא את זה מאד מדכדך שאדם לא מרגיש חופשי לחשוף שם של חברה אותה הוא תבע, אפילו אחרי שזכה בתביעה. הגלידה בדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להערכתי לא צריכה להיות עם זה בעיה - הרי גם ללא סעיף 13 (שמתייחס לפרסומים מותרים), מדובר במקרה קלאסי שבו יש עניין לציבור והגנת "אמת דיברתי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי להבהיר, אני לא חושש מתביעת דיבה ולא חושב שלתביעה כזו יש סיכוי. לו היה לי בלוג פרטי, לא הייתי מהסס לציין בו את שם החברה. הנקודה היא, שאם אני מציין את שם החברה, אני לא רק מביא את מה שנקבע לגביה בבית המשפט אלא גם טענות שלי לגבי מה שקרה אחרי זה וכמו כן אני לא מאפשר לחברה להגיב לטענות כלפיה. זה מאפשר לצד השני לאיים בתביעת דיבה (אפילו בלי שום כוונה לתבוע) ולאור ההתנהגות של מערכת האייל הקורא במקרה קודם, אני לא חושב שזה כדאי. אני חושב שגם הסיפור שהיה לאקס-צ'יף עם חברה מסויימת מדגים את החשש מתביעות דיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאשים אותך אלא את המצב. אם הבנת אחרת אני מתנצל. אין לי אלא הערכה רבה כלפיך על מסעותיך הדון-קישוטיים למצוא צדק בסבך הביורוקרטיה המתסכלת במחוזותינו. לדעתי המצב החוקי צריך להיות כזה שאם בית המשפט קובע שהתביעה חסרת שחר (כגון תביעת SLAP), מלבד הוצאות המשפט הוא יוכל לפסוק גם פיצויים לנתבע בשעור דומה לאלה שהתובע ביקש לעצמו. כשהעפרונית תגמור את הגלידה היא בטח תשמח להצביע על הפירכות ברעיון. אגב, התקדים שאתה מדבר עליו היה יותר רגיש מבחינת המערכת כי כותבת התגובה הבעייתית היתה בעצמה חברת מערכת, וגם שם זה נגמר כשהתביעה להסיר את התגובה ה"פוגענית" התמלאה (לצערי), בלי שום נזקים לכותבת או למערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שבסופו של יום התברר שתחנת הרוח אכן הייתה מפלצת סרוונטית, זה לא היה בכלל מסע דון קישוטי. אם כבר, ולאור זה שהיום חג שבועות, הרי זה מסע יציאת מצרים, וליתר דיוק - קריעת ים סוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק הנקודה: לא רציתי להגיע למצב של בחירה בין מימון ההוצאות המשפטיות של האייל ובין הסרת המאמר. בכל מקרה, כוונת המאמר לא היתה לדון בנושא של תביעות מסוג SLAP אלא ליצור דיון על אימפוטנטיות מערכת המשפט, ובפרט ההוצאה לפועל שמצהירה (למשל בפרסומות שלה) על יכולת גבייה ובפועל אני נאלצתי לעבוד במקומם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איזה כשלים היו לנו? א. מערכת המשפט לא מצליחה למצוא חברה שהוגשה נגדה תביעה. ההוצאה לפועל כנ"ל. ב. בירוקרטיה דוחה. (עניין רשם החברות) ג. פקידים שלא יודעים את עבודתם, או לא עושים אותה בלי עידוד הציבור. שכחתי משהו? את ג' אפשר לנסות לפתור באמצעות בונוסים מתאימים לפקידים המוצלחים, את ב' אפשר לפתור באמצעות חריש עמוק בנהלים וסדנאות שירותיות. א' זה הנושא הקשה ביותר, ובעצם דורש שבית המשפט יפעיל על חשבונו חברת איתור. משך הזמן בין הגשת התביעה לקבלת פסק הדין היה 8 חודשים, לי נדמה שתביעה שמתבררת בתוך פחות משנה זה דבר טוב. אבל תמיד אפשר לשאוף ליותר... ובלי קשר לפתרונות, האימפוטנטיות הזאת היא אחת הבעיות הקשות בחברה הישראלית, היא גורמת לניצול (מצד חברות ויחידים שמתנהגים כמו החברה שציינת), והיא גורמת לאלימות ושחיתות מצד אלו שלא מצליחים לקבל את מבוקשם באמצעים הרשמיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא א' נראה לי הקל ביותר לפתרון, לפחות כשמדובר בחברה רשומה - סביר בעיני שהחברה תהיה אחראית לעידכון כתובתה אצל רשם החברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעביר את האחריות לזה שרוצה להתחמק מהתביעה? חברה א' קיימת, יום אחד היא עוברת מקום ומתוך זדון או רשלנות לא עומדת בחובתה ולא מעדכנת את רשם החברות, וגם אם עדכנה שהיא נמצאת ב"רחוב הנושה 31" מתברר שמדובר בבניין משרדים בין 7 קומות והם לא טרחו לשים פתק קטן על תיבת הדואר או שהם עשו "טעות" והם בכלל ב"נושה 30". מה עושים עכשיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עושים עכשיו? אותו דבר שעושים עם דו"ח חניה שנשלח בדואר רשום לכתובתי הישנה ששכחתי לעדכן במשרד הפנים - זבש"י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, דוח תנועה והמקרה של איזי באמת דומים, בשני המקרים מדובר בסכום זניח, אבל מה קורה כשמדובר על סכום ניכר? לנהל משפט בלי שהצד השני יודע על קיומו ולחייבו בעשרות או מאות אלפי שקלים וכל זה רק בגלל שהוא שכח לעדכן כתובת ברשם החברות, קצת מוגזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אני בהחלט בעד שיעשה מאמץ מינימלי1 לאתר חברה לפני שידונו בתיק שלא בפניה, אבל בגדול זו נראית לי אחריות החברה שתהיה דרך נגישה ליצירת קשר והמצב המתואר במאמר נראה לי אבסורדי. 1חיפוש כתובת/טלפון/דואל בדפי זהב/אינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עורך דין ולכן אין לי מושג עד כמה נפוצה הסיטואציה המתוארת במאמר, כלומר מצב בו קשה לאתר את הנתבע, במיוחד מעניין האם ברוב המקרים נתבע שאין לאתרו הוא פשוט נוכל ידוע, המנסה בכוונה לערפל את מיקומו1. או האם זה קורה גם כאשר הנתבע הוא הגון, וישנן סיבות הגיוניות לכך שקשה למצוא אותו (החברה נסגרה, האיש בטיול מסביב לעולם וכו'). אם ברוב המוחלט של המקרים אי איתור נובע מהמקרה הראשון היחס צריך להיות שונה מאשר סיטואציה בה המקרים מתחלקים שווה בשווה. נדמה לי (אלע"ד כאמור) שטלפון, אי מייל, פייסבוק וכיו"ב, הם עדיין לא דרכים קבילות להודעות משפטיות מהסוג שאיזי דן בהם. 1 כל מי שצפה באחת ממליון תוכניות כלבוטק שעוסקות בנוכל קטן זה או אחר כבר שמע על הסיטואציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מציע שטלפון, אי מייל, פייסבוק וכיו''ב ישמשו למסירת הודעות משפטיות, אלא שבמקרה ויש קושי למסור את ההודעה בדרך הרגילה (דואר רשום לפי הכתובת הרשמית) יעשה מאמץ (מינימלי, כאמור) ליצור קשר עם הנמען כדי לאפשר לו למסור את הכתובת העדכנית. מצב שבו אין דרך ליצור קשר רשמי עם חברה רשומה המנהלת עסקים בארץ הוא בלתי נסבל בעיני (על אחת כמה וכמה אם לחברה יש מה להרויח מכך) ואת האחריות למניעת המצב הזה יש להטיל על החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי, בהנחה שהנטל מוטל כתפי המדינה ולא על כתפי התובע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לגביי המקרה בו הנתבע הוא אדם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שמערכת המשפט צריכה לספק על חשבון הציבור שירותי בילוש? לשאלתך "מה עושים עכשיו?" - אני מציע שהרשויות יצמידו לרגלו של כל בעל עסק קטן צמיד אלקטרוני כך שתהיה להן אפשרות לאתר את העבריין בכוח ביעילות בשעת הצורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה, יש חברה X, יישות משפטית המוכרת במדינת ישראל, שעשתה לי עוול, המדינה אינה מעוניינת (ובצדק) שאכה את בעל העסק עד שיחזיר לי את מעותיי, ולכן היא מספקת מנגנון שאמור להחזיר את כספי (בית המשפט וההוצאה לפועל). אני תובע את החברה, כעת, המדינה מטילה עליי את האחריות ליידע את נשוא התביעה, פעם אחת לפני המשפט ופעם אחת אחרי קבלת הצו, למה זאת אחריותי? בהינתן צו עיקול מטלטלין אני צריך ללכת לעסק עם שני בריונים ולעקל? בהינתן צו עיקול חשבון בנק מצופה ממני להיכנס למשא ומתן עם הבנק? ואם יהיה צו מעצר אני אצטרך להביא את האיש לתחנת המשטרה? זה אינטרס של החברה שיהיה קל לקבל פיצוי על הפרת חוזה, אם זה הופך להיות עיסוק סיזיפי, אז יש לאנשים אינטרס לא למלא אחר החזוים שהם חתומים עליהם, מה שמקטין את הכדאיות של עשיית עסקים ומגדיל את הסיכון במשק. בנוסף זה עלול לגרור פנייה ל מסלולים עוקפי הוצאה לפועל, שכבר גולשים לתחום העבירות הפליליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לנושא האיתור, אני באמת לא מצפה מבית המשפט לעשות מאמצים גדולים לאתר את הנתבע. גם בדין הפלילי זה תפקידה של המשטרה או של הפרקליטות לאתר את הנאשם. בית המשפט גם הסתפק בהצהרה שלי שמסרתי את כתב התביעה לנתבע. למעשה יכולתי לזרוק אותו לפח במקום להתאמץ. הבעיה היותר משמעותית היתה עם רשות האכיפה והגביה. כפי ששמם מרמז, הם אמורים לעסוק באכיפה והצעד הראשון באכיפה הוא איתור החייב. מעבר לכך שהם לא עשו שום מאמץ משמעותי לאתר את החייב (מעבר לשליחת דואר רשום לכתובות שאני סיפקתי להם. ואפילו אם הכתובת מעודכנת ונכונה, מה האינטרס של החברה לקבל דואר רשום עם הלוגו של רשות האכיפה והגביה?) הם גם הקשו עלי כשניסיתי לעשות זאת בעצמי. לעניות דעתי, כפי שעיריית תל אביב יכולה להסתפק באישור הדואר על משלוח התראה לפני עיקול בדואר רשום לכתובתו של החייב (כפי שהיא מופיעה ברישומי משרד הפנים), על מנת להטיל עיקול על חשבון הבנק של החייב, גם ההוצאה לפועל צריכה להסתפק בשליחת ההתראה בדואר רשום לכתובתה של החברה כפי שהיא מופיעה ברשם החברות על מנת להניח שהחייב מודע לחובו. אם החברה לא דואגת לעדכן את כתובתה, היא לא תוכל לבוא בטענות שהוטל עליה עיקול ללא התראה. אם זה עובד בגביית קנסות חניה, אין סיבה שזה לא יעבוד במימוש פסקי דין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר, רוב אם לא כל העסקים בישראל מנהלים את הכספים שלהם באחד מ-16(?) הבנקים בישראל, נראה לי שאי אפשר לנהל עסק בלי לקבל מידי פעם הודעות מהבנק, אם ההוצאה לפועל תשלח הודעה לבנקים בנוסף לכתובת הרשומה, לא נראה לי שאפשר יהיה לטעון אחר כך שלא קיבלת את ההודעה. העלות, גם לבנק וגם להוצאה לפועל, נראית לי כמעט טריויאלית (בסדר גודל של שקל לנתבע). הפגיעה בפרטיות כבר קיימת ברגע שיש פסק דין. למה הם לא עושים את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא (כן) להזכיר שוב שכל החברות משלמות מיסים ישירות לחברה ממשלתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברות במדינת ישראל משלמות מיסים ישירות לחברה ממשלתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן משלמות חשבון חשמל, יתכן שחלקן מעבירות תשלומים כאלה ואחרים לחברות אחרות, אבל מיסים? מיסים משלמים לממשלה (באמצעות משרד האוצר), לא לחברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. התיחסתי לאירגונים כמו מס הכנסה או מע"מ כחברות ממשלתיות, אני מקבל מראש שזו טעות גסה, אבל למה בעצם? יש משרדים, יש משכורות, האירגונים נפרדים זה מזה (בתוך רשות המיסים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול - משרדים, אגפים וכו' הם גופים מתוקצבים. שרות שהמדינה נותנת לאזרח. חברות ממשלתיות - חברות עסקיות בבעלות המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, המלה 'חברות' לא נכונה משפטית. אבל הרעיון הוא שאירגון/שירות בתי-המשפט יצור קשר עם נציגי ארגוני גבית המיסים השונים. עיקול מיסים לצורך הוצעה-לפועל עשוי לגרום אולי להסתבכות-יתר של חברה מורשעת (אולי), אבל בנושא איתור חברות? (לי היה מקרה של חברה שטענה שאני צריך לתבוע את הנהג החמקן שלהם ושלחברה עצמה אין שום קשר למשאית שלה, ע"י עורך-דין לא רשמי, במשפט תביעות קטנות. אבל זה לא קשור.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברה משלמת כל שנה אגרה של כמה אלפי שקלים לרשם החברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברה פעילה שומרת חוק, התכוונת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחברה לא פעילה עדיין משתלם להחזיק עורך דין ולתבוע אחרי שנה? על איזה שם ומוניטין הם יכולים להגן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיש כאן עוד משהו משמעותי: היווצרותה של שכבה עסקית שלמה העומדת על הגבול שבין עסקי לגיטימי לנוכלות פלילית, מעין סמי-נוכלים. החברה שלך לא עושה רושם של נוכלים מקצועיים שהיו לבטח מכסים את עקבותיהם באופן שלמרות "נחישותך" לא היית מצליח לאתר את עקבותיהם ובודאי שלא היית מצליח להוציא מהם שום תגובה שהיא. העובדה שהחברות האלו פושות כיבלית בשדות העסקיים שלנו, מעידה על מחדל כרוני וחוסר יעילות של המערכת המשפטית. עבריינים ונוכלים מקצועיים יהיו תמיד, אבל נוכלים לעת מצוא כגון אלו, הם עדות מובהקת לכישלון מערכת המשפט והעקיפה. באשר למערכת ההוצאה לפועל, התרשמותי היא שאם אינך זקוק ממש לסכום המדובר, שלח את תביעתך על פני המים (בלא לבזבז את זמנך בנסיון לזרזה). ברבות הימים, ברוב המקרים תקבל את כספך בחזרה. אם אתה ממש זקוק לסכומים אלו, ירחם האלוהים על נשמתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם התרשמותך שלא מדובר בעסק המבוסס על הונאה אלא במקרה הטוב בהתרשלות ובמקרה הרע על שיטת "מצליח", בסך הכל הרכב המוזמן המתין לי בסוכנות ההשכרה והמחיר היה נמוך יחסית. נראה לי שמדובר בחברה שמנסה לחסוך בעלויות ככל שניתן על מנת לתת מחיר תחרותי והחיסכון הוא גם בהכשרת העובדים ובעיקר בשירות הלקוחות. אני גם נוטה להאמין שמעברי הדירה התכופים שלהם נועדו לחסוך בעלויות (אולי בעקבות שינויים עונתיים בהיקף העבודה ומספר העובדים) ולא על מנת להתחמק מלקוחות מתוסכלים. בהנחה שמרבית הלקוחות הלא-מרוצים לא ינקטו בהליכים משפטיים וגם אם כן לא יטריחו את עצמם לגבות את המגיע להם בנחרצות, משתלם לחברה לנקוט במדיניות של התעלמות. מן הסתם סך התביעות שהסתיימו בעיקול כספים לא מתקרב לעלות העסקתו של יועץ משפטי/עורך דין/איש שירות לקוחות, שיטפל בנושאים כאלה. כפי שכבר נאמר, חברות שפועלות בצורה כזאת (לא מתוך כוונה פלילית אל מתוך רשלנות והתעלמות מתוצאותיה) הן הסימפטום של אימפוטנטיות מערכות המשפט והגבייה. לו בעל חברה שכזו היה יודע שרוב מקרי ההתרשלות היו מגיעים למשפט ומסתיימים במהירות בפיצוי ללקוח המתוסכל, הוא היה משקיע יותר בהדרכת העובדים, בבקרת איכות השירות ובטיפול בפניות של לקוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה קטנה: מכיוון שהשגיאה הזו חזרה כבר פעמיים: סוג התביעות המרתיעות האמור הוא SLAPP - ראשי תיבות של Strategic Lawsuit Against Public Participation (תביעה אסטרטגית נגד ייצוג הציבור?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי למצוא ראשי תיבות מוצלחים יותר. לדוגמה: תביעה והטרדה אסטרגית נגד הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה תאני"ה נופל מזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם של האגודה לזכויות האזרח (תגובה 615827) - "תביעות משתיקות". ראשי תיבות פחות מוצלחים, אבל שם פשוט ומובן יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיכיתי עד עכשיו שהגלידה תגיע, אבל אחרי ארבע שנים הגעתי למסקנה שהיא בטח נשלחה לדירה הקודמת שגרתי בה. בכל מקרה - אני אמנם יכולה להצביע על פירכות ברעיון אבל בגדול אני די בעדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי עצמי היה ניסיון עם בית המשפט לתביעות קטנות, אלא שלהבדיל מהניסיון של איזי, נסיוני, על אף שהיה קצר בהרבה משלו, היה גם הרבה יותר מכאיב. לא זו בלבד שהפגיעה בי היתה חמורה הרבה יותר ממה שקרה לו, הנסיון שלי אף הסתיים בתבוסה כואבת שהנחילו לי ביה"מ וחברת התיירות המאד גדולה (נתור ימ"ש). אני מזכיר את עוונותי, משום שלדעתי חלק מן ההסבר למה שקרה, נבע מכך שלא נעזרתי בע"וד. עד כמה שהבנתי מותר לכל צד לבקש אישור מביה"מ להיות מיוצג ע"י עו"ד וחברות תיור גדולות מחזיקות עורכי דין בריטיינר לצורך זה (כך שהשימוש בו לא עולה להן מאומה). ברגע שהצד מולך מיוצג ע"י עו"ד, זה עשוי להיות משגה קשה להופיע בביה"מ ללא ייצוג משפטי. עד כמה שהייתי מסוגל להבחין, מי שהופיע בשם החברה היה עו"ד לכל דבר. בהזדמנות זו, כדאי להזכיר לכל מי שעשוי להזדקק לשרותי בתי המשפט לתביעות קטנות, שהאמונה המקובלת לפיה בתי משפט אלו מעדיפים את האינטרס של האזרח הפרטי (הקרוי במקומותינו "הקטן") על פני אלו של חברות ומוסדות, אינה אלא מיתוס. על אף כוונות טובות שאולי יש ואולי אין, הנחת היסוד היא שהתובע הישראלי הפרטי הוא רודף הדיינות משפטית ו"סחטן" חובב. המלצתי היא שמי ששוקל תביעה נגד חברה או מוסד, מוטב לו שיוודא קודם שתביעתו היא מוצדקת ב-100% וחסינה בפני כל ספק משפטי. אם לא כך, מוטב שיחסוך לעצמו את התהליך המתסכל ואת הסיכון הגדול מדי לצאת וידיך על ראשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך. בניגוד לאיזי, איני יכול לספר איך ניצחתי את המערכת. אותי המערכת לא רק ניצחה אלא גם הביסה וגם הוסיפה לי סטירה מצלצלת בדרך החוצה, כך שלא על סיפור זה אבנה את תפארתי. גם כך, מה שכתבתי נראה לי די ידוע בשערינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אבל זה מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מלבד העניין שקרוב לודאי שרוב הקוראים יטענו שיש כאן עוד וריאציה על הקלישאה של "בתי הכלא מלאים אנשים חפים מפשע" אלא גם שאני הרבה יותר קרוב מאיזי לטענה של הוצאת דיבה ועוד על ביה"מ. מצידי, המערכת יכולה להוריד את הסיפור הזה. תבעתי בב"מ לתביעות קטנות חברת תיור. לאחר שהנתבעת ביקשה להיות מיוצגת ע"י עו"ד, השופט (במקרה זה שופטת) אישרה את הבקשה ונקבע דיון לעוד חצי שנה. לדיון הזה אליו הופעתי עם עדה מטעמי, טען העו"ד ששולחתו לא עדכנה אותו לגבי התביעה ויתכן שהוא צריך להביא עדים מטעם הנתבעת. לאחר שהשופטת קבעה באופן כללי שנראה שיש ממש בתביעה היא הסכימה לקבוע מועד חדש לשמיעת העדים. הדיון החדש נקבע ע"י המזכירות לאחר חודש חדשיים לעוד כ-8 חודשים. לדיון הבא העדה שלי לא יכלה לבוא ועוה"ד הופיע עם העדה שלו. מאחר ושטחתי את טענותי בדיון הקודם, חשבתי שאין טעם שאחזור על הדברים מחדש מאחר ובטפשותי הנחתי שהשופטת עברה על התיק לפני הדיון. כך שבדיון השני נשמע רק הצד של העו"ד והשופטת פסקה לטובתו וחייבה אותי בכ-300 ש"ח הוצאות. במקרה זה אני מניח, שאם הייתי נעזר בעו"ד ולו גם ממוצע בכישוריו, הוא היה מעיר את תשומת ליבי לכך ששופט בתביעות קטנות מטפל בעשרות תיקים בכל יום. ובלי קשר למה שיטענו באופן רשמי רשויות המשפט, אם השופטים היו קוראים בתיקים לפני הדיון, כל יום דיון היה מחייב לפניו לפחות יום של הכנות. הסיכוי שהשופטת תזכור בצורה משמעותית מה שנאמר בביה"מ שלה בתיק אחד לפני כמעט שנה הוא היפותטי במיוחד. לכל הפחות גם הצד שלי היה נשמע בביה"מ באותו יום. רבים יאמרו שהבעיה כאן אינה העדר סיוע משפטי, אלא טפשותו של התובע. על כך אוכל רק לענות בקלישאה נוספת - "מי שבוחר לייצג את עצמו בבי"מ, בחר לעצמו עו"ד טיפש". מוסר ההשכל הטמון בסיפורי, אני חושב, הוא שאם צד אחד בחר להעזר בעו"ד ואפילו המדובר בבי"מ לתביעות קטנות (והשופט אישר זאת) , כדאי לצד השני, לפחות לשקול להעזר גם הוא בשרותיו של עו"ד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה קובע שזה מיתוס ע"ס חוויית התביעה שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שברמה התת-הכרתית כן. אלא שלדעתי לא טענתי פה משהו מהפכני ו/או חדשני במיוחד אלא דברים שהם פחות או יותר ידועים לכל. אני מניח שרוב הקוראים ממילא יודעים אותם. הקורא הנבון יודע מעצמו שביה"מ אינו המקום לחפש בו "אינסטנט" צדק. הצרה היא, כפי שמוכיח לנו איזי, שגם חוק, סדר ויעילות מתקבלת על הדעת לא מוצאים שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה דיברת על בימ"ש לתביעות קטנות באופן ספציפי, לא על ביה"ש בצורה כללית. ואני חושב שאתה סתם משליך את החוויה שלך על הכללה חסרת ביסוס. גילוי נאות: אני מצאתי סעד בבימ"ש לתביעות קטנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לראות את תאור המקרה ב-תגובה 615816 בכל מקרה אני חושב שאתה מבין אותי לא נכון. אני לא טוען שאי אפשר למצוא סעד בבימ"ש לתביעות קטנות. אני טוען שלא כדאי לסמוך על רצונו הטוב של ביה"מ למצות את ה"צדק הטבעי". הרצון הטוב יכול להמצא או לא להמצא. מה שתמיד תמצא הוא מערכת משפטית לא יעילה במיוחד ובמקום לסמוך על הבנתו ורצונו הטוב של ביה"מ לסייע לך במצוקתך, מוטב לך שתבדוק שטענתך מבוססת ועמידה. אותך אני שואל: האם במקרה שלך, אתה סבור, שהשופט יכל לפסוק אחרת ממה שפסק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כדי שהטענה שלך "האמונה המקובלת לפיה בתי משפט אלו [בתי המשפט לתביעות קטנות] מעדיפים את האינטרס של האזרח הפרטי (הקרוי במקומותינו "הקטן") על פני אלו של חברות ומוסדות, אינה אלא מיתוס" אה צריך לעשות לפחות שני סקרים פשוטים: דעתם של אזרחים שתבעו וקיבלו פסק דין בבימ"ש לתביעות קטנות, מה חושב הציבור הכללי איזה אינטרס מעדיף בימ"ש לתביעות קטנות. מבלי נתונים בסיסיים כאלה, אני לא מוצא סיבה שתקבע שיש או אין מיתוס לגבי העדפות ביהמ"ש הזה. 2. כמובן שהשופט היה יכול לקבוע אחרת (מה עוד שהנתבע, בעצת עורך דינו, שיקר במצח נחושה, ונחשף לשמחתי ע"י השופט העירני). זה לא אומר שאני יכול לקבוע שהציבור חושב בצורה שגוייה ("מיתוס") שביהמ"ש לתביעות קטנות ניצב לצד האזרח הקטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שנוכל לסכם שכל אחד מאתנו סבור שהמקרה של רעהו הוא היוצא מן הכלל. לגבי מהו המיתוס הרווח בציבור, אתה צודק. דעתך טובה כמו דעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור שלך תואם מאוד את הניסיון הבודד שהיה לי עם בית המשפט לתביעות קטנות בבוסטון. סכום הכסף הוא קטן, התרשמתי שהשופט המתחיל מעדיף לא להסתבך עם עורך דין אמיתי שיכול לעשות צרות. ויש לי גם מוסר השכל למעוניינים: אם מכונית נכנסת בכם, ולא משנה אם הנהג הוא אמא תרזה בדרכה להציל יתומים רעבים1, הזמינו משטרה עוד לפני שאתם יוצאים מהרכב. ובזמן שאתם מחכים לניידת שלפו את הנייד ותעדו את הנזק לרכב על רקע ההתנצלויות והתחנונים של הנהג הפוגע. __ 1. או מישהו שנורא ממהר להוציא את הילדה מהגן2, כמו במקרה של הנהג שפגע בי. 2. בבית המשפט האידיוט גם טען להגנתו ש"אין דרך, לא יכול להיות שאמרתי את זה, הגן של הילדה בכלל פתוח עד חמש"3. 3. והטענה המרכזית של עורך דינו היתה "מאיפה אנחנו יודעים שיוסי לא עשה עוד תאונה בדרך בין מקום האירוע למוסך?". למותר לציין שהפגיעה שתועדה היטב על ידי המוסך (כחצי שעה אחר כך) היתה חריץ בודד לאורך הרכב מכף השלג במשאית בה נהג הצד השני - שעל פי הודאתו המלאה פגע בי אחרי שלא ציית לתמרור עצור4. 4. היה הזוי, ובכל זאת השופט קיבל את זה5. אולי יש פה איזשהו עקרון משפטי שאני מפספס (כמו ספק סביר - במשמעות המתמטית של המילה. האם למשפטנית האייל פתרונים?). 5. אני לא יודע איך זה בישראל, אבל בבוסטון פסק הדין לתביעות קטנות ניתן בלי נימוקים וללא אפשרות ערעור. לתובע אסור להביא עורך דין, אך הנתבע רשאי. הזמן המוקצב לכל משפט הוא כרבע שעה ובית המשפט עושה כמיטב יכולתו להימנע ממשפט על ידי פשרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי מזמינים משטרה בתאונת דרכים ללא נפגעים? תיעוד מהנייד זה באמת הכרחי בימינו, אבל בכל מקרה, הצד השני תמיד יכול לטעון, "האוטו היה ככה לפני התאונה"... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרברים של בוסטון הם לפלףלנד, ושוטרי העיירה המשועממים שמחים מאוד לגוון קצת את היום. לאירוע מסעיר כמו כמעט תאונה קטלנית עם מפלסת שלג יגיעו לא פעם גם מכבי האש של העיירה ''רק ליתר ביטחון''. אחר כך גם כותבים על זה בעיתון המקומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שזכור לי, על פי החוק בישראל, יש לידע את המשטרה על כל תאונת דרכים, ובכלל זה תאונה עצמית ללא נפגעים. מיותר לציין שהיומנאי בתחנה יגרש אותך בעלבונות אם תבקש לקיים את החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משטרת ישראל לא תגיע אם אין נפגעים. וזה, גם כשצד אחד בעליל עבריין, היינו - נסע שיכור כלוט. הנהג הפוגע אינו צריך להתחנן. וממילא אין סיבה שהעניין יגיע לבית המשפט לתביעות קטנות. בשביל מה יש ביטוח, גם לך, גם לו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטוח משובח היה לי, והתביעה הקטנה היתה על סכום ההשתתפות העצמית ושכירת הרכב החלופי (לא זכור לי מה נסגר בין שתי חברות הביטוח). לנהג הפוגע יש אינטרס למזער את האירוע כדי להוריד את הסיכוי שיוגדר ''נהג מסוכן'', מה שיעלה משמעותית את הפרמיה שלו לביטוחי רכב (במקרה הנ''ל, הרכב הפוגע היה שייך לחברה שמפנה את השלג ועורך הדין ייצג אותה. אין לי מושג איך זה עובד בינה לחברת הביטוח). מעבר לזה, מה שנאמר בסערת רגשות עשרים שניות אחרי תאונה לא בהכרח מציית להגיון הקר של יושבי הכורסא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח, אבל בישראל אפשר אני חושב לערער על פס''ד של ביה''מ לתביעות קטנות ע''י פנייה משפטית רגילה לבי''מ השלום, אלא שאז מדובר בהליך המשפטי הרגיל עם עו''ד, אגרות, שכר טרחה המתנה וכיוב'. מאחר ומדובר בסכומים קטנים, אפשר להניח שמספר הערעורים קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל, על פסק דין בתביעה קטנה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בדרך כלל המחוזי ייטה לא להתערב, בעיקר לא בממצאים העובדתיים שקבע ביהמ''ש לתביעות קטנות (אם יש טעות משפטית בפסק הדין הסיכוי קצת יותר טוב). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |