הגאון מוילנה בגלקסיה | 2972 | ||||||||||
|
הגאון מוילנה בגלקסיה | 2972 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
תודה על המאמר המעניין. האם אתה מכיר מקורות לגבי פועלם של 'רוזני ציון'? אגב - יש הבדל חשוב בין המוסד לישוב הישן. כבר ב'התגלות' הראשונה של סלדון למאמיניו הוא מודה שכתיבת האנציקלופדיה היתה רק תירוץ לשלוח אותם לטרמינוס, והמטרה האמיתית שלהם היא להקים את הקיסרות מחדש. אצל אנשי הישוב הישן לימוד התורה היה ונותר ה'מפעל' העיקרי, וההתישבות היתה משנית בחשיבותה. יש עוד הבדל בין הקשר בין המוסד והמוסד האחר והקשר בין תלמידי הגר"א בירושלים ו'רוזני ציון': בספרי המוסד, המוסד אמור לפעול באופן כמעט עצמאי (השמירה על עצמאות המוסד היא האתגר העיקרי שחוזר בספרי המוסד), והמוסד האחר אמור להנחות בחשאי את המוסד במסלול שהארי סלדון התווה. הקשר בין ה'מוסדות' של הגר"א די שונה - הישוב הישן מתרכז בלימוד תורה, וה'מוסד האחר' תומך בו כלכלית ופוליטית. אבל הרעיון הבסיסי, לשלוח חבורת למדנים לאיזור נידח כדי לקדם את האנושות במסלול הנכון, דומה בשני המפעלים. דמיון די משעשע. |
|
||||
|
||||
לאסף ארצי. לצערי אתה טועה בהצגת הדברים ובהצגת המטרה של תלמידי הגאון בארץ ישראל. הגאון מוילנא כתב שאנחנו מתקרבים לגאולה השלימה, וכדי לקדם את הקץ יקדם בנין ירושלים לגאולה השלימה, והוא המשיך, קודם תהיה התיישבות ע"י קניין קרקע ובנין בתי בארץ ישראל ורק אחרי כן החזרת השכינה לציון. ותלמידיו וצאצאיהם אכן בנו את הארץ, אם כי לא תמיד עלה בידם. כבר בשנות ה-30 של המאה התשעה עשר, ניסו לקנות קרקע ליד יריחו והדבר לא עלה בידם כי השלטון מנע זאת מהם, קנו קרקעות ברמה ליד ירושלים, ראשוני רוכשי הקרקעות מכספם מחוץ לירושלים - ובנית נחלת שבעה ועוד ועוד ועוד. כך שהתיאור שלך שאצל אנשי הישוב הישן לימוד התורה היה ונותר "המפעל העיקרי" אינו מדוייק. נכון שהם גם למדו תורה אך גם עסקו בבנית ארץ ישראל עוד הרבה לפני הבילויים ואנשי העליה הראשונה. אשמח מאד לשוחח עמך על נושא זה ולשלוח לך חומר בנושא. ראובן |
|
||||
|
||||
ריבלין, יש קשר ליו"ר הכנסת הקודמת? |
|
||||
|
||||
לא. אני ראובן, סתם אזרח ושייך למשפחת ריבלין |
|
||||
|
||||
נו, אלה 3 עובדות בהן אתה זהה ליו"ר הכנסת הקודמת. |
|
||||
|
||||
האם זו תשובה להערותי? איני יודע מי שכתב תשובה זו , אבל כדאי שתחשוב פעם שניה לפני שאתה עונה ראובן |
|
||||
|
||||
אה, אז אתה לא יו''ר הכנסת הקודמת. ראובן ריבלין ההוא יש חוש הומור. (עצי במקצת) |
|
||||
|
||||
ובתגובתך הוכחת כי יכולת הכתיבה שלך, חכמה רבה לא הביאה לך ראובן |
|
||||
|
||||
חיפוש זריז העלה: יוסף ריבלין [ויקיפדיה] מתוך הערך: יוסף ישעיהו ריבלין (1837 לערך - 1896) היה מראשי הקהילה היהודית בירושלים במאה ה-19, ונחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר במפעל היציאה מהחומות ... יוסף ריבלין הושפע רבות מתורת סבו, ופעל כל ימי חייו להגשמת "מצוות הרחבה" - הציווי ההלכתי להרחיב את גבולה של ירושלים לקראת בוא המשיח. |
|
||||
|
||||
איך אתה יכול להשוות את התובנות שסלדון למד מהפסיכוהיסטוריה למה שהגאון מוילנה יכל ללמוד מסתרי התורה והקבלה? יש לך פה תחומים שונים שמתעסקים בדברים ובחומרים שונים לגמרי. |
|
||||
|
||||
רעיון נפלא ומימוש די משכנע. ישר כוח |
|
||||
|
||||
"תוך כדי כך המשיכו תלמידיו של הגר"א להעריץ הערצה דתית את מנהיגם המת, והאמינו שהוא ממשיך לתקשר עימם בדרכים שונות" היכן המקור לטענה זאת? האם תלמידי הגר"א כותבים כך בספריהם? מסורת בע"פ? |
|
||||
|
||||
מי שבמקרה 1 לא קרא את סדרת המוסד, ויגיע לפיסקה השלישית במאמר - זו שדנה במוסד האחר - יאבד חלק גדול מהעוקץ של הסדרה (לפחות הטרילוגיה המקורית). לאחר שקראתי שוב את שאר המאמר, לא נראה לי גם שהספוילר העצבני והמפורט לעיל ממש חיוני להמשך הטיעון. אי לכך רצוי היה לדעתי לפחות להזהיר את הקורא התמים מראש, בטרם אנו הורסים לו את ההנאה הפוטנציאלית מאחת הטרילוגיות המרתקות ביותר במד"ב. 1 נדיר כנראה בין קוראי האייל, אבל בכל זאת |
|
||||
|
||||
מה דעתך על מאמר שעוסק ב"אנה קרנינה" ומספר מה קרה לגיבורה בסוף? |
|
||||
|
||||
א. יכול להיות מאמר מעניין, ויכול לא. ב. לכן הוספתי את הטיעון לפיו הפירוט הנ"ל לא ממש רלוונטי לנושא המאמר. ג. הייתי מהמר על כך שיש הבדל של שני סדרי גודל בין מס' האנשים שיודעים את הסוף של אנה קרנינה שבין מס' המודעים לסיום של "המוסד האחר" (לטובת הרוסיה, אם היה ספק) ד. לעניות דעתי ברומן מהסוג של אנה קרנינה, השאלה מה קרה לגיבורה בסוף היא לא הדבר העיקרי שסביבו בנוי הרומן וההנאה ממנו אינה נפגמת לחלוטין עקב ידיעה זו, בעוד בסיפור מז'אנר המתח/הרפתקאה פרטים מסוימים בעלילה והתעלומה סביבם הרבה יותר עקרוניים להנאת הקורא. באנלוגיה הייתי אומר שיש הבדל בין לצפות בהצגה "רומיאו ויוליה" עם ידיעת הסוף לבין צפייה ב"חוש השישי" עם ברוס ויליס עם ידיעת הסוף. ה. לא קראתי את אנה קרנינה :-) ו. ולמרות [ה.] אני יודע מה קרה לה בסוף - חיזוק לטיעון [ג.] |
|
||||
|
||||
באמת לקורא היום אין אפשרות לקרוא קלאסיקה בלי רקע מוקדם. אולי הוא לא ידע מה הסוף של רומאו ויוליה (אדם כזה כנראה לא יקרא את המחזה) אבל כנראה שידועים לו כמה פרטים משמעותיים. |
|
||||
|
||||
מצד שני, קורא שיכול לקורא היום את רומאו ויוליה בלי ידע מוקדם בוודאי עוצר את עצמו באין ספור יצירות אחרות ושואל למה התכוון הסופר כשכתב שזוג הזה היה כמו רומאו ויוליה. |
|
||||
|
||||
מצד שלישי, אין סופרים רבים שמתארים זוגות באופן הספציפי הזה, ודאי לא אינספור יצירות כאלה, וגם כשמופיע תיאור כזה לא סביר שהקורא נעצר עם השאלה שהעלית - בדיוק כפי שאיננו נעצר כשמדברים על זוג המתנהג כזוג יונים. |
|
||||
|
||||
לך תדע, לכמה עירוניים כבר יוצא לראות יונים. |
|
||||
|
||||
בדיוק בזה העניין: אין כל צורך לראות יונים כדי להכיר את המטאפורה: נהפוך הוא, זה עשוי אפילו להפריע...:) |
|
||||
|
||||
''הו רומיאו זאת היתה, פנטזיה נהדרת אביר חלומותי שבא מאגדה אחרת'' |
|
||||
|
||||
אמרתי שאין אינספור כאלה. עד אחד אני עוד יודעת לספור... |
|
||||
|
||||
היא רוּמִיה, וּאני רומיאו, היא יוליה, וּאני יואל... |
|
||||
|
||||
אה? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מעניין ששני הפזמונים, שציטטנו השוטה ואני, עושים שימוש שטחי במיתוס: רומיאו ויוליה מייצגים כאן סתם שני אוהבים, בלי המשפחות המסוכסכות ובלי הסיום הפטאלי. |
|
||||
|
||||
בדיוק כמו שהמטאפורה ''זוג יונים'' לא מתייחסת לעובדה שזוגות יונים בדרך כלל רבים באלימות. |
|
||||
|
||||
שתיהן יצירות קלאסיות בתחומן. החוש השישי אינו כזה (הוא גם לא הצגה). מתחום הקולנוע הייתי מביאה כדוגמא את "האזרח קיין" למשל (אבל אוי, כבר הבאתי אותו 1). טוב, אז את "פסיכו" של היצ'קוק. בדיון ביקורתי בספר, להבדיל מביקורת על ספר שנועדה למי שמבקשים לדעת אם כדאי להם לקרוא אותו, יוצאים מנקודת הנחה שרוב הקוראים מכירים את הטקסט. במקרה זה, האינטרס של "אלה שלא קראו ומבקשים לגשת לראשונה לטקסט קלאסי בן עשרות שנים כאילו מעולם לא שמעו עליו2" אמור להיות, בעיניי, משני. אנחנו חיים (באייל לפחות) בתוך תרבות ובתוך הקשר. 1 חלק מדיון שהתחיל קודם, אבל בעיקר תגובה 171480 וגם תגובה 171633 2 סוג כזה של קריאה מחודשת בטקסט קלאסי, בעיניים רעננות, יכול דווקא להיות מרחיב ומעשיר. אלא שהוא לא תלוי בהכרת העלילה. |
|
||||
|
||||
גם אם , כפי שאמרת - "יוצאים מנקודת הנחה שרוב הקוראים מכירים את הטקסט" - ניתן היה לחסוך ממיעוט הקוראים את אי-הנעימות הרבה במחיר הזעום של הערה קטנה בתחילת הכתבה. סתם מין אקט אלטרואיסטי קטן שכזה, לא בשם שום עקרון אידיאולוגי כזה או אחר. לאור הפנייתך עקבתי אחר תגובה 171480 , ואכן העמדה אליה אני נוטה הוצגה שם בצורה מספקת לדעתי בדיון שלאחריה, ולא נראה לי שיש לי דברים מעניינים להוסיף או לחדש על הנאמר שם בנושא. הבה נסכים שיש לנו דעות שונות בנושא, ונהנה מהמשך חג האביב הפורח סביבנו. |
|
||||
|
||||
חג שמח גם לך, ולוואי שתריח את הפרחים מלמעלה עוד שנים רבות וטובות. |
|
||||
|
||||
בסוף? מה פתאום בסוף? הרומן ממשיך לפחות מאתיים עמודים אחר כך. הגיע הזמן להפסיק לשלם לכותבים לפי מילה. |
|
||||
|
||||
Funny you should mention it. לפני כמה חודשים קראתי, לראשונה, את הרומן הזה. היה לי חור מחריד בהשכלתי, ולא ידעתי מה קרה לגיבורה בסוף. מתישהו לקראת האמצע, ברגע של הסח-דעת, נחו עיניי על הכריכה האחורית, ושם - מתוך שתי פסקאות, הוקדש חצי משפט לתמצות של העלילה. ובתוך חצי המשפט הזה החליט מי שהחליט לכתוב מה קרה לגיבורה בסוף. אז נכון, גורם ההפתעה הוא לא קריטי כאן, ולא היתה כאן פגיעה מאוד קשה בחוויה. ונכון שרוב הקוראים יודעים את זה. אבל נכון מצד שני, כמו שאמר הפונז, שהכריכה האחורית היתה מסתדרת נהדר, ללא שום פגיעה, גם בלי לומר זאת (בדיוק בגלל שרוב הקוראים יודעים את זה!). אז למה? (אני יודע שזה לא אותו דבר כמו מאמר שעוסק ברומן, אבל בגלל שנתת את הדוגמה הזו בדיוק, הייתי חייב להוציא.) |
|
||||
|
||||
ברור. ספוילר על כריכה אחורית זה אכן מעשה שלא ייעשה. מצד שני אולי זה עונש קוסמי :-) על שלא למדת אותה לבגרות. |
|
||||
|
||||
נכון מאוד. ולטעמי ספוילר איננו רק גילוי הסוף אלא גם כל מיני הפתעות מהאמצע, למשל, שמופיעות הרבה פעמים על הכריכה האחורית ומעצבנות מאוד תוך כדי קריאה! |
|
||||
|
||||
עורך ידוע נוהג לכתוב על הכריכה האחורית ניתוח (מעניין על פי רוב) של הסיפור. כמובן שבמסגרת הניתוח העלילה מוטחת בפרצופו של הקורא התמים. לו רק היה מעביר את הניתוח לסוף הספר לקורא הייתה נחסכת ההפתעה ולעורך היה יותר מקום להתבטא. |
|
||||
|
||||
ולמה לא לקרוא לילד בשמו? |
|
||||
|
||||
יש שם כמה עובדות באמת מפתיעות. היחידה שידעתי עוד קודם היא בעניין התנ''ך. |
|
||||
|
||||
נו באמת. פלגיאט לאור יום מצ'אק נוריס. |
|
||||
|
||||
Linus Torvalds can run kill -9 and kill Chuck Norris.
http://www.linuxscrew.com/2007/10/28/fun-chuck-norri... |
|
||||
|
||||
באותו עניין, קיל-דאש-ניין, ראפ החנונים של סטאנפורד (אילו לא הייתי יודע, הייתי מנחש שזה יוני בלוך מצולם בטכניון) |
|
||||
|
||||
אחד הטובים. זה לא יכול להיות יוני בלוך, זה ראפר זועם שצריך להיזהר לא להתעסק איתו... |
|
||||
|
||||
תמיד כשמדברים על פאבולה וסוז'ט אני מדמיינת שמדברים על קינוחים. |
|
||||
|
||||
אזהרה: הלחיצה על הקישורית איה מומלצת לסכרתיים ולסובלים מעודף משקל) |
|
||||
|
||||
ואללה. אני דווקא חשבתי שהיא התכוונה לזה: |
|
||||
|
||||
ובכל אופן יצירתי, מרתק ומאוד מאוד מקורי. הערה נוספת: מעודי לא שמעתי על כך שהגאון מוילנה נכלא, ולדעתי נפלה פה טעות. |
|
||||
|
||||
אפשר למצוא בספרו החדש יחסית של ד''ר אריה מורגנשטרן '' השיבה לירושלים '' בהוצאת מרכז שלם . וגם בספריו הקודמים אבל זהו הספר העיקרי שעוסק באירגון שאמור לא הוזכר כמעט כלל במחקר כי למעשה היה כמעט בגדר בלתי ידוע עד השנים האחרונות ולא תמצאו אותו מוזכר כלל בפסרים על התקופה מלפני שנות התשעים ( בכל אופן הוא לא מוזכר תחת השם הזה ,פה ושם תמצאו אותו מוזכר בכל מיני איזכורים מבולבלים ואגדתיים תחת השם ''חזון ציון '' וכו' ) . |
|
||||
|
||||
אין טעות לגבי מאסרו של הגר"א .הוא נאסר בבשנת 1768 כשהיה בן 68 למשך חודש ויום לגבי קשריו בפרשה מסובכת של חטיפת מומר בשם הירש נוימן . אחר כך הוטל עליו מאסר שני על שלא פנה לבית המשפט לפי הנוהלים. על פי מסורות שונות הייהת כאן גם הלשנה של חסידים שכידוע היו שנואי נפשו וכו' אבל אין טעם להיכנס לכל הפרשה המסובכת . |
|
||||
|
||||
הגר"א לא היה בן 68 בשנת 1768. הרי הוא נולד בשנת 1720. פרטים מוסמכים על חיי הגר"א ניתן לקרוא בספרו של אליאך "הגאון". |
|
||||
|
||||
צ"ל 1788 ולא כפי שנכתב . הגר"א כאמור היה אז בן 68 . |
|
||||
|
||||
יכול להיות שהמשפט ''העריצו הערצה דתית '' כמעט הוא אכן הקצנה מוגזמת אבל העריצו אותו ( ללא הערצה דתית ) '' זה בהחלט נכון . בכל מקרה יש ספרים כמו ''חזון ציון '' של זלמן ריבלין שמביא סיפורים רבים על ההערצה הגדולה שחשו התלמידים לגר''א וכיצד היה יכול להופיע לפניהם מידי פעם בחלום בעת של משבר גדול. ולי זה מזכיר וכנראה הדמיון אינו מקרי את הסיפורים על ''הופעות ''אליהו הנביא '' מצד אחד '' ואת הופעות סלדון בפני אנשי המוסד אחת לכמה זמן מצד שני . |
|
||||
|
||||
את סדרת המוסד של אסימוב אני לא ממש מכיר, אבל נראה לי שנתת כאן רעיון לרב מכר בינלאומי המבוסס על שילוב של תולדות הציונות, תיאוריות קונספירציה ורעיונות קבליים. כפי שציינת במאמר, הגר"א, מלבד עיסוקו הנרחב בקבלה על כל חלקיה העיוניים והמעשיים, גם עסק וכתב רבות על כל נושא הגאולה והמשיחיות. (הספר 'קול התור' מקבץ את רעיונותיו בנושאים האלה)1. לאחר מותו עלו רבים מתלמידיו לארץ והיוו את אחד הגורמים הדומיננטיים במה שקרוי 'הישוב הישן'. במקביל ר' חיים מוולוז'ין - בכיר תלמידיו של הגר"א - הקים בהשראת רבו את ישיבת וולוז'ין, ישיבה שהפכה מאוחר יותר לדגם לכל יתר הישיבות הליטאיות, עד היום. לכאורה, מהלך זה נועד אך ורק לחזק את עולם התורה המסורתי ואין לו שום קשר לגאולה, לארץ ישראל או לרעיונות משיחיים. אולם, כאשר אנו בודקים את הדברים מקרוב אנו מגלים שלמרבה הפלא רבים מהוגי הדעות המרכזיים של התנועה הציונית - למשל ביאליק, ברדיצ'בסקי, וכמובן הרב קוק - גדלו והתחנכו באותה ישיבת וולוז'ין. רבים אחרים ממנהיגי הציונית התחנכו בישיבות ליטאיות אחרות שהוקמו בהשראתה. אם כן יש לנו כאן את תיאוריית הקונספירציה האולטימטיבית. וזה הולך ככה: הגר"א, בעקבות חישוביו הקבליים, היגיע למסקנה שכדי להביא את הגאולה עליו לפעול בשתי זרועות: מצד אחד הוא שלח קבוצה מתלמידיו לירושלים והורה להם להקים שם חוגים סגורים של למדנים ומקובלים שבאמצעותם הם הצליחו בשלב מאוחר יותר להשפיע בדרכים נסתרות על כל המאורעות בארץ. (הקשרים בין אנשי היישוב הישן בירושלים לבין חלוצי העליות הראשונות הם נושא שעדיין לא נחקר עד תומו). מצד שני, הוא הורה לתלמידיו האחרים להקים רשת של מוסדות תורניים - מוסדות שלכאורה נועדו להכשיר למדנים קלאסיים - אך למעשה מתחת לפני השטח מטרתם האמיתית של המוסדות הללו הייתה להכשיר את האוונגרד המהפכני.מעל פני השטח, ראשי הישיבות הללו התנגדו לציונות והיו מתאבלים על אלו מתלמידיהם שפרקו עול והפכו לציונים. אבל למעשה דווקא אותם תלמידים סוררים הם אלו שהוכנסו בסוד, שנשבעו אמונים למהפכה ושיצאו להגשים את חזון הגאולה של רבם. כמובן שכאשר הם היו מגיעים לארץ הם היו מדברים על סוציאליזם וכד', אך לאמתו של דבר את ההוראות שלהם הם היו מקבלים מאותם חוגי מקובלים שיושבים בירושלים. בקיצור, על פניו יש כאן פוטנציאל למותחן קונספירטיבי מושלם: קצת היסטוריה, קצת פוליטיקה, קצת קבלה וכמה ארגונים חשאיים. אם למישהו מקוראי האייל יהיה כוח לשבת וללחבר את כל זה לסיפור, אני מאמין שיהיה לו ביד רב-מכר ודאי. 1 מעניין לציין שעל פי תפיסתו של הגר"א, תהליך הגאולה איננו אירוע חד-פעמי אלא תהליך מתמשך שבו הגאולה מופיעה קמעה קמעה. (זה אגב, בניגוד לתפיסת הגאולה של חב"ד, ששם הגאולה אמורה להופיע בבת-אחת, במעבר קיצוני מן המצב הגרוע ביותר אל הטוב המושלם. כמובן שכל אחת מן התפיסות האלה מבוססת על מודל קבלי שונה ועל תפיסה שונה של היחס בין הספירות, אבל זה כבר סיפור אחר). מסיבה זו היו רבים מבין תלמידי הרב קוק שניסו לחבר בין תפיסת הגאולה של הגר"א לבין התמיכה שלהם ושל רבם בציונות. |
|
||||
|
||||
לפתוח תגובה באייל בהצהרה: "את סדרת המוסד של אסימוב אני לא ממש מכיר", זה כמו לפתוח נאום במפלגה הקומניסטית בהצהרה: "את מרקס אני לא ממש מכיר". כל הכבוד על האומץ! |
|
||||
|
||||
אם הגר''א גם היה טורח להירצח זה בכלל היה שוס. חבל שדן בראון לא קורא את האייל. |
|
||||
|
||||
כפי שהוכיח פורמוסוס (או ליתר דיוק סטפן), לעולם לא מאוחר מדי. |
|
||||
|
||||
אפ לא איכפת לך, הוא לא רק קורא כאן, הוא גם כותב - תחת הניק ''אהוד''. |
|
||||
|
||||
כחיזוק לתיאוריה שלך אפשר להוסיף שאכן היו תמיד אנשים שראו בעליית תלמידי הגר"א ארץ ישראל בראשית המאה ה=19 כראשיתה האמיתית של הציונות ( ובהם אגב החוקר ד"ר אריה מורגנשטרן ). בעוד שיש מצד שני אנשים חרדים וחילוניים שמכחישים זאת בזעם . אפשר להמשיך את דרך המחשבה שלך ולטעון שאנשים אלו הם אלו ש"לא הוכנסו בסוד העניינים ". אגב לגבי הספר "קול התור " שהוזכר כאן זוהי פרשה בפני עצמה כנראה שזהו ספר שנכתב בתקופה מאוחרת יחסית ואשר לראות בו סוג של זיוף. |
|
||||
|
||||
עד כמה ספרי הרובוטיםש ל אסימוב מלפני 50 שנה הוכיחו את עצמם כתחזיות של ההווה ? ראו המחרים של האתמול |
|
||||
|
||||
ציטטה מתוך הביקורת של אלי אשד: "יצירותיו הספרותיות המפורסמות ביותר כוללות את סיפור המדע הבדיוני המפורסם והפופולארי ביותר של כל הזמנים "שקיעה " ( על פי סקרים שונים שנערכו ) שכתב עוד ב-1941 כאדם צעיר ובו תיאר את תגובותיהם של אנשי עולם שאינו יודע כלל זריחה לזריחה של כמה שמשות אחת לכמה אלפי שנים דבר שמביא עליהם חורבן" כל מי שאי פעם קרא את הסיפור "שקיעה", תצילנה אוזניו. "עולם שאינו יודע זריחה"? "זריחה של כמה שמשות אחת לכמה אלפי שנים"? Hello, anybody home? תזכירו לי, איך קוראים לסיפור?אני שומע מישהו בקהל אומר "נוח ב 7 שגיאות"? נמכר! |
|
||||
|
||||
"ייתכן בהחלט שוויקיפדיה בירושלים ובארץ ישראל בכלל, שהיתה מורכבת כל כולה רק מלומדי תורה שמאלנים שהתקיימו על תרומות מהגולה כדי שיוכלו להמשיך וללמוד, הוא המודל למוסד הראשון של אסימוב. ויקיפדיה, כזכור, מורכבת כל כולה ממדענים ומ"אנציקלופדיסטים" (המרכאות במקור, ה"ה), שכל מטרתם היא לרכז ולהרחיב את הידע הקיים 1. מהסיפורים הראשונים על ויקיפדיה אנו לומדים שיש בין חברי קבוצה זו רק מעט מאוד אנשים שאינם חוקרים מדעיים, ושהם מצויים בדרגים הנמוכים של החברה..." וואו. 1 נו, ולריב האחד עם השני. |
|
||||
|
||||
וואו ואז האייל הקורא זה המוסד האחר. פחחד. .ואו ואו |
|
||||
|
||||
שלפחות שתיים מדמויות המוסד מזכירות מאוד דמויות מההיסטוריה הציונית והישראלית: הארי סלדון, חוזה האימפריה הגלקטית השנייה, מזכיר מאוד כמובן את הרצל חוזה המדינה היהודית וסלבור הארדין הפיקח והפרגמטי מזכיר את בן-גוריון בנוסף לכך שהוא נחשב במוסד כמנהיג המכונן הגדול. בנוסף ניתן להגיד שהובר מאלו, פיקח ופרגמטי גם הוא, מזכיר את פרס בצעירותו, והארלה בראנו התאצ'ריסטית מזכירה גם את גולדה. |
|
||||
|
||||
וואו! מוזר שלא שמתי לב לזה עד עכשיו (מצד שני הפעם האחרונה שקראתי את הסדרה הייתה לפני כעשרים שנה). בתרגום לעברית "הרי סלדון" ו"סלוׁר הרדין" הם אנאגרמה מדוייקת האחד של השני. מעניין אם אסימוב למד עברית והעדיף להשתמש בניקוד.. עוד קונספירציה של הנברנים החופשיים?! |
|
||||
|
||||
בילדותו. אבל לא משהו שהוא זכר שנים לטאחר מכן . בכל מקרה הוא תמיד הקפיד על כך שבתרגומים לעברית שמו יאויית כ''יצחק '' ולא כאיזק '' כפי שמקפידים לעשות זאת היום בהתאם לאיות האנגלי של שמו. וזה בהחלט הפריע לו שבתרגומים עברית שמו אינו מאויית כ''יצחק''. |
|
||||
|
||||
יש סיפור יהודי יותר ידוע מתולדות הגר"א שמזכיר באותה מידה את הרעיון שבבסיס סיפור המוסד: הסיפור של יוחנן בן זכאי. למי שהיה חולה ביום ההוא אפשר לקרוא אותו בעברית במקומות שונית באינטרנט, ובארמית ( שלצערי איני מכיר) [ http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l3605_056a.htm [כאן]. מה שחשוב לענינינו הוא שבן זכאי התגנב מירושליים הנצורה (בית שני, כן?) בתוך ארון מתים והתייצב לפני אספסינוס. לאחר קצת דברי חנופה (הוא מנבא שאספסינוס יהיה קיסר עוד בטרם יסתיים המצור, ולפי התלמוד, עוד הם מדברים ומגיע שליח מרומא המודיע על הדבר). אספסינוס הנפעם שואל את בן זכאי מה בקשתו ובן זכאי מבקש כמה פרטים שוליים ( רופא למכר שלו) ואת "יבנה וחכמיה", כלומר, הוא מבקש להקים מוסד תורני ביבנה, עיירת פיתוח נידחת בדרום מישור החוף. ירושליים נחרבת, היהודים מוגלים (לא להתחיל לבלבל אותי עם עובדות, מדובר בסיפור) אבל ביבנה מוקמת ישיבה, ממשיכים להסמיך רבנים והמידע הדתי נשמר. מבחינה דתית הסיפור הזה נחשב לדוגמא קלאסית לתרבות היהודית - שימור הידע עבור הדורות הבאים גם במחיר השמדה פיסית. במבט חילוני זה אולי אחד הדברים הגרועים שיכלו לקרות, כי לולא זאת יתכן והיהודים היו מתבוללים ואלפיים שנות סבל ורדיפות ממוקדות היו מתפזרים באופן אחיד על כל האנושות. |
|
||||
|
||||
משהו קרוב שהתפרסם השבוע מציע את נקודת התפנית ב"גנום" היהודי, שיצרה העדפה של הנשארים במסגרתה לרכישת השכלה, ומה שמתחייב מכך (יכולת שכלית + העדפת מקצועות מסויימים): "הכל התחיל, מתברר, עם רבי עקיבא ובעיקר עם רבי יהודה הנשיא, שלאחר המרידות הגדולות נהפכו להנהגה הרוחנית של עם ישראל בארץ ישראל. הרבנים הדגולים הובילו מהפכה בתפישה הדתית היהודית לאחר חורבן בית המקדש: מדת המבוססת על קורבנות והיטהרות בבית המקדש, לדת המבוססת על חינוך וידע. הם קבעו את העיקרון כי עיקר חייו של היהודי הוא קריאת התורה - משמע, הם כרכו את היהדות עם השכלה (יכולת לקרוא ולכתוב). לא היה שום היגיון כלכלי בדרישה הזו בעבור האוכלוסייה החקלאית הענייה, שחיה בארץ ישראל באותן שנים. החקלאי העני לא זקוק היה להשכלה כדי להתקיים, וגם לא יכול היה לעמוד בעלות של רכישת השכלה... לכן, דרישת ההשכלה נהפכה למסננת: החקלאים העניים, שהיו על סף קיום, לא יכלו לעמוד בה ובחרו להיפרד מהיהדות. הם התבוללו והתנצרו, ונפרדו לעד מהעם היהודי. כך הידלדלה אוכלוסייתו של העם היהודי בכשני שליש בתוך כמה מאות - וזאת לא בשל רדיפה חיצונית, אלא בשל אילוץ כלכלי שהעם היהודי בחר לקחת על עצמו. מי שנשאר יהודי, כלומר, מי שהמשיך ולמד תוך כדי עבודתו החקלאית, הוא בהכרח רק מי שהיה עשיר מספיק לעמוד בכך. הפרדוקס הוא שבאותן שנים שבהן העם היהודי מתבולל ומידלדל, הגליל עובר תנופה של פיתוח ובנייה של בתי כנסת - פרי ההשקעה של האוכלוסייה היהודית המבוססת, שיכלה לממן את בתי הכנסת האלה. בשלב הזה כבר נקבע העיקרון שילווה את היהודים מאז: יהדות היא עניין יקר, שמחייב השקעה מתמדת ברכישת השכלה, ולכן היהודים פנו באופן טבעי לאותם מקצועות ולאותם אזורי עולם, שיכולים לתת להם את התשואה המתאימה על ההשקעה שלהם בהשכלה. " |
|
||||
|
||||
אני מסכים מאוד עם התיזה הזאת. רק כמה הערות (יש לי בעיה בפתיחת המאמר אז זה בלי לקרוא אותו): בשנת 67, שנים לפני חורבן המקדש (כ-60 שנה לפני רבי עקיבא) נחקק ביהודה חוק חינוך חובה הראשון בהיסטוריה (למיטב ידיעתי) ע"י הכהן הגדול יהושע בן גמלא. כדי להחיל חוק כזה הגיוני שתהיה תשתית לכך באוכלוסיה. אכן, לפני כן ההורים היו מצווים על חינוך ילדיהם. כלומר היתה לאוכלוסיה איזו יכולת השכלתית. כבר בתורה מוזכרת המצווה "והגית בו יומם ולילה" שמשוייך (לפחות בימינו) ללימוד חוקי התורה. גם חגי ישראל, שמזכירים חגים חקלאיים עונתיים של העמים מסביב, מנומקים ביהדות בסיבות היסטוריות דווקא, והורים אף מצווים ב"והגדת לבנך" על ההיסטוריה של החגים. גם עקרון כזה מצריך תשתית השכלתית. כתב הא"ב שהופיע בכנען יחד עם הופעת הישראלים במאה הי"ד לפנה"ס וכבש את העולם לאחר מכן (כמעט כל שיטות הכתב בעולם שאינן מבוססות על השיטה הסינית מוצאן ממנו) הצליח כ"כ לא בגלל חידוש טכנולוגי שהיה בו (הוא מבוסס על השיטה המצרית לתיעתוק שמות זרים) אלא בגלל עיקרון חברתי שהיה בו - הוא היה פשוט ללמידה (בניגוד לשיטות שקדמו לו שהיו קשות ללמידה וקלות לקריאה) וכך הסיר את ההגבלה על הפצת הידע בקרב האוכלוסיה שהביאה לשימורו בידי האליטות. לפיכך, נראה לי שהעקרון של השכלה לכולם הוא עיקרון קדום ביהדות. קדום יותר מחורבן הבית השני, למרות שכמובן החורבן תרם לקידומו. |
|
||||
|
||||
רק הערה קטנה: לא נטען כאן כי מצווה זו נוצרה לפתע מאין, אלא שבאותה התקופה הוחלט על השמתה במרכז הזהות היהודית - על חשבון מצוות אחרות. |
|
||||
|
||||
איך נחקק החוק הזה שאתה מדבר עליו? |
|
||||
|
||||
האמת שאני לא יודע. היה שלטון רומי בארץ אז. זה מה שמוזכר בויקפדיה: |
|
||||
|
||||
עכשיו הבנתי. ראשית, התלמוד הבבלי הוא מקור היסטורי מאד בעייתי. היות שהרבנים השונים היו האליטה של העם ולפיכך היו בדבריהם שיקולים פוליטיים, קשה ךדעת כמה אוטנטיות היתה בידיעה שמובאת של כמה מאות שנים מאוחר יותר. באופן אישי לא נראה לי שהיה חוק חינוך חובה בתקופת בית שני, ואם היה -לא יושם. מספיק לקרוא את דברי חז''ל על עם הארץ. הדוגמאות של הישיבות בסורא ובפומפדיתא מתייחסות למוסדות אליטיסטיים וודאי הקיפו רק מיעוט בעם. |
|
||||
|
||||
צ''ל אותנטי. תודה סליחה ושלום. |
|
||||
|
||||
בפולנית זה אוטנטי. שם לא טורחים לשמר את המקור האטימולוגי של מילה בתעתיק שלה. http://pl.wiktionary.org/wiki/autentyczny |
|
||||
|
||||
מכיוון שהישיבות היו מוסדות אליטיסטיים שהקיפו מיעוט מהעם, הרי שלהבאת אנקטודה היסטורית זו (תוך כדי דיון על המותר ואסור ביחסי שכנים) לא יכלה להיות השפעה פוליטית (ממילא רק האליטה הלומדת תכיר אותה), ולכן כנראה שהיא לא הובאה משיקולים פוליטיים. |
|
||||
|
||||
לא כתבתי מניעים פופוליסטיים אלא פוליטיים. בין הרבנים היו מאבקים פוליטיים -מאבק פוליטי הוא כל מאבק שיש בו שיקולי כוח-לאו דוקא מאבק על השלטון. גם בתוך מפעל יש מאבקים פוליטיים. |
|
||||
|
||||
אז אולי אנחנו לא יודעים אם היה חוק כזה במאה הראשונה, לפחות ע''פ דעת איציק ש., אבל אנחנו יודעים שמתישהו בין המאה השניה (זמנו של רב שמצוטט כמשבח את יהודע בן גמלא, חי כמאה שנה אחריו) ועד למאה החמישית (זמן חתימת התלמוד) מנהיגי היהודים בגלות היו לכל הפחות תומכי חוק כזה, אם לא יישמו אותו בעצמם. |
|
||||
|
||||
"הופעת הישראלים" במאה ה14 לפנה"ס בכנען? זה תיארוך שלא מקובל גם על החוקרים השמרנים יותר. להזכירך, הפרעה הראשון שנקרא "רעמסס" שלט במצריים במאה השלוש־עשרה לפנה"ס. ראשוני הנביאים שזמנם ברור (כלומר: שנבואתם נכתבה בזמנם) חיו במאה השמינית לפנה"ס. לדוגמה: עמוס. אני חושב שזו עדות די ראשונה לכתיבה לא ממלכתית. יצירת שכבה רחבה (יחסית) של תלמידי חכמים היתה תופעה של ימי בית שני. ואם אתה ממש מתעקש: גם שכבת תלמידי החכמים היתה אליטה. הם הרגישו שהם האחראים על פירוש הטקסטים הקדושים. אתה מצטט את "והגית בו יומם ולילה" מחוץ להקשרו. המקור הוא בספר יהושע פרק א': בפסוק הזה האל פונה אל השליט ונותן לו "עצות" לשלטון נכון. אחת מהן היא שהשליט צריך ללכת "לפי הספר". וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה, עֶבֶד יְהוָה, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר ... לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ←אחליש את ידי מלהחזיק בך וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ. חֲזַק וֶאֱמָץ, כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם. רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ←תתבונן ותדבר בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ, כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל כלומר: זוהי מצווה לשליט. לשליט יש יכולת (זמן וסופרים) לקרוא את הספר ולפעול לפיו. זוהי כלל אינה דרישה מכל אחד בעם ללמוד תורה. אם כי יש לצייין שלפי הטענות המקובלות כיום בין חוקרי היהדות הקדומה, המגמה של פופולריזציה של הטקסט התנכ"י הגיעה בדיוק מאותה אסכולה "דברימית", אשר בין השאר שאפה לפחת את מעמדו של הפולחן. ממנה הגיעה, בסופו של דבר, ההסתמכות רק על הטקסטים הקדושים (והלימוד בהם, כדי לקבל תוצאות עדכניות) לעומת נבואה אלוהית שנפוצה בכמה זרמים אחרים של ימי בית שני. |
|
||||
|
||||
האסכולה ה"דברימית" מיוחסת ע"פ החוקרים לימי יאשיה, בימי בית ראשון ולא שני, במאה ה-7 לפנה"ס. אכן בספר דברים נמצאות שתי פרשיות קריאת שמע, בהן כתוב "והיו הדברים האלה... על לבבך ושננתם לבניך ודיברת בם... וכתבתם על מזוזות ביתך". ציווי על למידה וכתיבה לעם הארץ. |
|
||||
|
||||
איפה אתה רואה ציווי על למידה וכתיבה לעם הארץ? |
|
||||
|
||||
מה לא מובן? אם הכוונה לביטוי עם הארץ, התכוונתי להמוני העם. הציווי כאן מכוון לכל העם - "שמע ישראל". "ושננתם לבניך, ודברת בם, בשכבך ובקומך ובלכתך בדרך" - לימוד והעברה לדור הבא, "וכתבתם על מזוזות ביתך" - כתיבה. מדובר על "הדברים האלה" - מערכת חוקים משפטית שדרוש ספר עב כרס כדי לתעד אותה, שהעם מצווה לדון בה בכל רגע פנוי. זה דורש מידה כלשהיא של השכלה. |
|
||||
|
||||
בעיקר של העברה בע"פ. בזמנו של יאשיהו מצאו את הספר שחושבים שהוא ספר דברים והסופרים קראו בו והפיצו את הדברים לעם. לא הוציאו אותו בהוצאה מיוחדת של 100.000 עותקים.וכתבתם על מזוזות ביתך אינו בהכרח כתיבה אלא סימון. באותה תקופה לא הפיצו בהוצאות המוניות ספרים עבי כרס. שים/י לב שתמיד מופיעים הסופרים. |
|
||||
|
||||
מש''ל - מה שרצית להניח |
|
||||
|
||||
מחקרי גנום הראו שמוסלמים פלשתינאים ויהודים (אשכנזים וספרדים) מגלים קרבה גנטית רבה. |
|
||||
|
||||
היה היה במאה ה19 אדם בשם אברהם וולפנזון. אותו אברהם וולפנזון היה אחד מראשי עליית תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל לפני 200 שנה . זה בכל אופן על פי האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר ועל פי הויקיפדיה . אלא שלאחרונה נפתחה מחדש השאלה : מי היה אותו אברהם וולפנזון ? האם הוא היגיע לארץ ב1810 ביחד עם בן דודו המפורסם הרב ישראל משקלוב מנהיג העלייה הפרושית של תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל והיה מנהיג נערץ של הקהילה בצפת? או שמה הוא היגיע לארץ רק ב1835 והתגלה כטיפוס נכלולי שניסה להונות את אשת דודנו ישראל משקלוב ? ואולי אף גרוע מכך ? ראו : התעלומה המיסתורית של אברהם וולפנזון |
|
||||
|
||||
היה היה בירושלים של המאה ה19 אדם בשם זאב וולפנזון ,בנו של אברהם הדיין וולפנזון. , הוא היה דמות ססגונית מאוד ויוצאת דופן בנוף המנהיגות של הקהילה הפרושית ( תלמידי הגאון מוילנה ) בירושלים . אותו זאב וולפנזון היה דברים רבים ומגוונים בימי חייו : הוא היה מגיה ( המגיה הראשון הידוע לנו בשמו בארץ ישראל שד"ר ( שליח רבנים ) ונוסע חסר ליאות לחו"ל הן לקצוות מזרח עד להודו והן לקצוות מערב ואף נפגש עם הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף בשליחות קהילתו . הוא היה איש עסקים מצליח , הוא נודע כמי שהכניס חידושים ושנים לחיי הקהילה היהודית בירושלים . הוא עזר להקים בית חולים יהודי בירושלים בשם "ביקור חולים " החל להפעיל בית מרקחת יהודי בירושלים,והיה האיש שהכניס את מנורת החשמל לירושלים . בראש ובראשונה הוא נודע כעסקן ציבורי בכיר ביותר של ירושלים הפרושית. ולאמיתו של דבר האיש החזק שמאחורי הקלעים בקהילה הפרושית של ירושלים במאה ה-19, ואחד האנשים שניהלו את הישוב היהודי האשכנזי המסוכסך והמפולג מעין כמוהו בעיר המפולגת ביותר עלי אדמות. פרט לכל זה הוא היה קשור באופן אינטימי ביותר לשני המבנים הסמליים הידועים ביותר של ירושלים במאה ה-19. הוא בנה את בית הכנסת המרכזי של ירושלים וארץ ישראל ויש אומרים של העולם היהודי כולו בית הכנסת "בית יעקב " או "החורבה ". וחוץ מזה הוא היה האיש שניהל עם משפחתו את טחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי ליד משכנות שאננים שהפכה לסמלה של ירושלים שמחוץ לחומות , וביחד עימה עוד תחנת קמח נוספת תת קרקעית בירושלים. אם היה מסתפק בכל זה כי אז דיינו . אבל מלבד כל אלה על פי כמה מקורות איזוטריים במיוחד היו לו חיים כפולים נסתרים בשעות הלילה : כמנהיג אירגון חשאי מטיל אימה של לוחמים בפשע : ארגון "שערי צדק" או "הגברדיה היהודית" של ירושלים שקמה על מנת להילחם בפשע ובהתקפות ערביות על הישוב היהודי בירושלים. . ראו חייו הכפולים של זאב וולפנזון |
|
||||
|
||||
לגבי תיאורו של הכותב (במאמר המקורי, אם כבר שכחתם) על "הגאון מוילנה נחשב לגדול הרבנים של עם ישראל בדורות האחרונים הודות לידע העצום והבלתי נתפס שלו בכל תחומי היהדות וגם בתחומי רוח כלליים אחרים. בזכות ידע זה הוא הצליח להבין את סתרי התורה והקבלה, כפי שלא יכול היה שום אדם אחר. הוא היה ידוע כ"עכבר ספריות", שהעדיף לא לעשות דבר חוץ מללמוד עוד ועוד, עד שהקיף כל ידע קיים". אני מבקש להביא לכאן מובאה מקצרה מפיו של פרופ. ישעיהו ליבוביץ ז"ל, בספר "על עולם ומלואו", (עמ. 119): "כל העניין הזה של התייחדות בתורה הוא מזוייף. לא כמו הגאון מוילנא שהיה יושב בחדרו וסוגר את תריסי החלון גם ביום, כדי שאפילו אור השמש לא יפריע לו כשהוא יושב ולומד תורה. והתוצאה באמת לא היתה טובה. זו עובדה ואל נעשה אידיאליזציה. הוא לא הבין את פרשת החסידות וכמעט גרם לפילוג איום בעם היהודי. אילו הצליח, היה מוציא את החסידות מכלל היהדות. אבל על כל פנים לגביו באמת ניתן לומר "אין לו אלא תורה". |
|
||||
|
||||
אפשר גם לטעון טענה הפוכה: יתכן שלולא ההתנגדות מצד הגאון ואחרים החסידות היתה רדיקלית יותר, והיתה מוציאה עצמה מכלל היהדות כפי שקרה לחסידי שבתאי צבי. "מה אילו" זה דבר שלא עושים בהיסטוריה. בכל אופן, גם אם הגאון טעה בנושא החסידות זה לא מפחית מגאונותו. אינשטיין טעה לגבי תורת הקוואנטים כשקבע שאלוהים לא משחק בקוביות וזה לא הפך אותו לפיסיקאי "לא כל כך גאון". |
|
||||
|
||||
לי ניראה לגבי הגאון בוילנה שהוא היה אכן גאון בלמדנותו,אבל חסר כל הבנה מינימלית שהיא ביחסי אנוש. דהיינו לכאורה לפחות הוא היה חסר כל מה שאנו מכנים כיום ''אינטליגנציה רגשית''. על פי כל התיאורים הוא הזניח למעשה את בני משפחתו והקדיש להם את הזמן המינימלי ביותר האפשרי מאחר שתמיד היו לו דברים חשובים יותר לעסוק בהם. מן הסתם אם היה חי היום היו מאשימים אותו בהזנחת ילדיו,אבל מכיוון שחי בתקופה ובחברה אחרת שבה למדנות כזאת זכתה להערצה הכל כולל ילדיו התעלמו מכך אם כי פה ושם בין השיטין אתה מוצא בכתבי ילדיו ונכדיו שההתעלמות הזאת הפריעה להם קצת הרבה גם אם לא היו מודים בזה בפה מלא. מצד שני העובדה היא שהוא יצר קבוצה של תלמידים מסורים שהיו מוכנים לבצע שינויים דרסטים בחייהם על מנת לישם את רעיונותיו ,אז אולי זה אומר שבכל זאת הייתה לו אינטליגנציה רגשית מסוג מסויים כדי למשוך אותם אליו בצורה כזאת . למדן גאוני רגיל חסר כל כריזמה לעולם לא היה מצליח לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
האם אני רשאי לפרסם את המאמר באתר של משפחת ריבלין? |
|
||||
|
||||
אתר יכול . אבל זה תלוי גם בבעלי האתר ''האייל הקורא '' אם הם מאשרים את זה. |
|
||||
|
||||
חמישה דורות מבני משפחתו של הגאון מוילנה עסקו בחיפושים ובהוצאה לאור של כתבי היד שלו ,מקרה מעין נדיר מעין כמוהו בהיסטוריה . כתבה על כך ראו: מסעות החיפושים של אלעזר לנדא ובתיה בריינה |
|
||||
|
||||
האם יצר החכם היהודי המפורסם אליהו בן שלמה זלמן הגאון מוילנה תוכנית עתיד פרטנית המתמשכת לאורך מאות רבות של שנים שמטרתה להביא לבסוף לעידן חדש של גאולה באמצעים אנושיים של פוליטיקה ובנייה על סמך חוקי היסטוריה שהגאון האמין שגילה ? החוקר רפאל שוח"ט משוכנע שכן ובספר מחקרי חדש הוא מתאר את פרטי התוכנית הזאת. ראו תוכנית העתיד של הגאון מוילנה |
|
||||
|
||||
"אין איש על היבשה שיוכל לפרשו ורק אליהו כשיחזור עתיד לפרשו. לזאת ישתומם ויחרד ליבי אשר בדורנו האפל ימצא אחד קדוש שיכול לפרש ולגלות צפונות סתרי המכתב הקדוש הזה". הרב דוד לוריא ( רד"ל ) על כתב הצופן של אברהם וילנר. הרב דוד לוריא ( רד"ל ) על כתב הצופן של אברהם וילנר. כתב הצופן המסתורי ביותר בהיסטוריה היהודית כולה הושאר כאיגרת סתומה בעזבונו של אברהם וילנר בנו של הגאוןן מוילנה ומייסד חקר האגדה .שהוריש את כתב הצופן לצאצאיו. ואולי כתב את הצופן הגאון מוילנה עצמו שהוריש אותו לאברהם והוא חוזה בו את העתיד לבוא ואחרית הימים? זוהי תעלומה שאיש ב-110 השנים האחרונות עוד לא הצליח לפתור למרות שהיו אנשים שנפטרו תוך כדי המאמץ. . תעלומה שמוגשת לכם לפיתרון. האם אתם יכולים לפענח את כתב הצופן של אברהם וילנר ? . אולי אתם תצליחו במשימה הלכאורה בלתי אפשרית ? ראו : כתב הצופן של אברהם וילנר |
|
||||
|
||||
מסתורי ביותר? הצחקתני. ההודעה המסתורית ביותר בדברי ימי האנושות נמצאת בעזבונו העתידי של הרשכ"ג, ואני מביא אותה כאן לראשונה לעיונכם: קו'ןיג'חכ כוגיכדגחכה דגחיכ דגוכיגדוכי דגוכיעדג גכםןאקר9או'קרבכחדגבצדגלךוכ ג'ןםכטדגןכחדגןוכ']קרם/'ק08ר3ק9ור2384975רק ךגכחןגןםכט'קרכמ 'קגכ. יחלגכד089'ק0-9 490334רצ כחדגךל-23=0432 23ר9קן'ור'קר'ק-=9קרקק. פתרונות יש לשלוח לפרופ' אוחנה. בין הפותרים יוגרל ארון קודש אחד במצב טוב. |
|
||||
|
||||
אני כבר פתרתי, אבל אחכה קצת לתת צ'אנס לפותרים נוספים. |
|
||||
|
||||
גם אני פתרתי, אך לדאבוני הטקסט המפוענח אינו ראוי לדפוס (אם כי הוא מפגין התיחסות לאמו של הקורא במגוון מרשים של שפות). לפיכך לא אוכל להציגו. |
|
||||
|
||||
רוצה החלפות ? אני אתן לך וילנר פלוס גולדבך תמורת זהות השכ"ג (או רימן, אם האופציה הראשונה קשה מדי). |
|
||||
|
||||
ספר החזון העתידני "קול התור " המיוחס להילל ריבלין אביה של משפחת ריבלין המפורסמת בארץ ישראל מתיימר להביא את פרטי הפרטים של תוכנית העתיד של הגאון מוילנה לגבי כיצד אפשר להביא את עידן המשיח. ספר זה הוא אחד הספרים המסתוריים ביותר שהופיעו אי פעם בספרות המיסטית היהודית אולי המסתורי ביותר מאז ספר הזוהר. בשנים האחרונות הפך "קול התור " לספר יסוד יש יגידו "התנ"ך " של חוגים שונים בימין ובמיוחד אצל מפוני גוש קטיף ואצל המתנחלים . ודומה שהתעלומה סביבו רק גוברת והולכת לאורך השנים.. להלן ניסיון ראשון מסוגו לפתור תעלומה זאת ולגלות את זהות מחברו. רארו המסתורין של קול התור |
|
||||
|
||||
תודה לאלי אשד על התזה המרתקת הזו בין ספרי "המוסד" לדמותו של הגאון מוילנה. מקורי וכתוב מעניין. אבל, המאמר מכיל ספוילר ענקי ולגמרי לא הכרחי להבנתו, מיקומו של "המוסד האחר". לדעתי זה יהיה עוול לפגוע בהנאת הקריאה בספרי "המוסד" של קוראים שנכנסו לקרוא מאמר זה בתום לב, מבלי כל אזהרת ספויילר. אלי, אולי תשקול להסיר שורות אלו? |
|
||||
|
||||
אני מצאצאי מתנגדים שעלו מליטא בשנת התר''י מחפש את הקשר למשפחת אסימוב ואת הביוגרפיה שלו , ידוע לנו שיש קשר תודה |
|
||||
|
||||
הפירוט הגדול ביותר בכתב שיש על השושלת של אסימוב הוא בכרך הראשון של האוטוביוגרפיה הענקית שלו.ושם הוא נותן סקירה מפורטת למדי על תולדות משפחתו עד ראשית המאה ה-19 באיזורי ביולורוסיה. אני מציע שתחפש פרטים שם. עם זאת מאז שכתב אסימוב את הספר בשנות השבעים התווסף מידע רב על תולדות משפחות המתנגדים שנמצא כיום בבמאגרי המידע כמו זה של בית התפוצות וכולל מידע רב שאסימוב עצמו ובני משפחתו הקרובים לא ידעו עליו. אם זה באמת חשוב לך כדאי שתבדוק גם שם. |
|
||||
|
||||
אסימוב ניסה והצליח בצורה מטורפת מעל לכל ספק לגלם את היהדות ועתידה: סלדון- היא הדמות האגדית שמחקה דמות נביא, המוסד הראשון- הוא האנשים הפשוטים כגון: העסקנים. והפוליטיקאים. הנותנים למאורעות הגלקסיה לשטוף אותם ואת כל ישותם. המוסד האחר- הם מגלמים את הרבנים "יושבי השולחן" שתפקידם לכוון ולתוות את דרכו של הדור |
|
||||
|
||||
הפרד-בא כתיאור מליצי לתחזית האיומה של היהדות,,, גאיה-מסמלת את השתלטות היהדות על העולם בעזרת ''תורת החוקים'' והפיכת האנושות ''לאורגניזם אחד''-''כאיש אחד בלב אחד''. ר' דאניל אוליבאו-מתחזה משהו כעין אברהם אבינו ע''ה-כאבי האומה ובעל דאגה מושרשת מטובת צאצאיו. |
|
||||
|
||||
קראתי עכשיו "ר' דניל אוליבאו", ובהתחלה חשבתי שהרי"ש היא קיצור של "רֶבּ". ואז נזכרתי שכשקראתי את הספר, אי אז בכיתה ו', למרות שידעתי שזה "רובוט" הייתי קורא את זה "רב". |
|
||||
|
||||
ברגעון ראשון נראתה המילה כ-רב אך מייד לאחר שניונת הבנתי כי המדובר הינו ברובוט, שכן אומנם אסימוב היה יהודי אך לא הייתה לו שום זיקה ליהדות. מדבריך אני מסיק המוני מסקנות, והנה כמה מהם: הנך דתי או לפחות כך היית משום: חשיבתך על רב. שמך. וכן משמך אפשר להסיק שהנך מהעדה המסורתית או בדומה לה. ברי כי הנך אשכנזי משני סיבות: א.ניקדת את ה"רב" בהגיה אשכנזית. ב.שם משפחתך. יכול אני להוסיף מסקנות רבות אך אין הזמן עימי. ... |
|
||||
|
||||
ר' דניאל היה גאה בעבודה הבלשית שלך, אלא שרוב המסקנות שלך שגויות. ומה זאת "העדה המסורתית"? |
|
||||
|
||||
צדקת באשכנזי. אבל אני דור שלישי לחילוניות מוחלטת (וגם צד הבוכבינדר במשפחה היא דור שלישי לחילוניות מוחלטת). מה שיותר מעניין, למיטב ידיעתי "רֶבּ" בתרבות היידיש לא אומר דווקא מנהיג דתי, אלא סתם כינוי חיבה של יהודי לרעהו. לא? |
|
||||
|
||||
שולם עליכם רֶבּ יורדען! |
|
||||
|
||||
מת עליך גבי יש לך שכל מפותח לכוא' אבל איזאק אסימוב לא חשב על זה |
|
||||
|
||||
אינכם יודעים עם מי אתם מתעסקים, אך לא אתפאר עליכם כלל כך שאינכם צריכים להיות מודאגים. אענה על ראשון - ראשון, ועל אחרון - אחרון. להאייל האלמוני - אינך כלל וכלל "אלמוני" שהרי כל אדם שרוצה להסוות את שמו כותב שם בדוי ואינו מחפש שאנשים ינסו לעקב אחר זהותו (כמוני למשל), ולכן ניתן להסיק מזאת בקלות רבה שהנך אדם רגיל מן השורה ללא "אינטרסים אלמוניים" ככל שיהיו. ולגבי תמיהתך מהי "העדה המסורתית" ניתן להסיק שאינך קשור לדת, "העדה המסורתית" היא אותם חובשי כיפות סרוגות. באשר כתבת כי שגיתי ברוב מסקנותי: 1. שגית אתה בכותבך כזאת. 2. מהיכן הנחת ששגיתי - נראה שהנך יודע פרטים על אדון בוכבינד. או שהנך משתייך לגזע הנבער והמתפאר כאילו ידע במה מדובר. ובאחרונה - ר' דאניל אוליבאו אכן מעריך את עבודתי, אומנם הוא רובוט ואינו צריך להתייחס לענינים רגשיים - אך מה יעשה הלוא כך הנביא סלדון הורה לו. לירדן ניר בוכבינד - דור שלישי זה מזכיר לי את תקופת ההתבוללות של ה"ציונות" וה"קומינזם", כמסוכם שמך וודאי אינו ממקור רוסי לכן מה שטענתי בענין ה"מסורתי" לא טעיתי כ"כ, וכן נקל לשער כי ישנה והייתה התייחסות לדת וביחוד ליהדות. חס וחלילה "רב" באה כמנהיג שנאמר "מורי רבי אלופי ומיודעי". באחרונה - מנוסח כתיבתך נוח להסיק שהנך פילוסוף. לג'וד- אתה נשמע שנון. להתראות לכולכם!!! |
|
||||
|
||||
שמעתי חלק מהסידרה של אסימוב אבל אם נעמיק נראה שהכל שטויות ברור שיש שמץ של הגיון מדעי בענין אבל אחרי הכל זה שטויות מי שמסכים איתי שיענה לי (השם שלי אינו ג'ון גיי רמבו רק חברים שלי הדיקו לי את זה וככה אני משתמש בו בתגובות ) |
|
||||
|
||||
יבוטל החופש הגדול! |
|
||||
|
||||
ויוחזרו שיעורי המידענות! |
|
||||
|
||||
ל: שוטה הכפר הגלובלי, דורון הגלילי: האמת רבה בדבריכם, אך היא הרבה מעבר לזאת. שכן החופש האמיתי (אם בכלל יש דבר שכזה) בא בעזרת המדע! ל: גו'ן גיי' רמבו: אומנם הסיפור הספיציפי הנקרא אינו מתעד את העתיד בכי הוא זה, אך בהחלט נותן לקורא זוית חשיבה נוספת לקראת העתיד (ברור שעדיף לקרוא ספרי מדע בידיוני, מאשר לשקוע בסרטים - "גו'ן גיי' רמבו"). מוכח שאתה אוהב מדע בידיוני משנכנסת לאתר הזה. |
|
||||
|
||||
4.4.15. הי - אלי ! - תודה על המאמר. אהבתי את התמונה של אג"רא. / אחרי הקטע הראשון תקפה אותי סלידה ... / כי הבנתי איך בן-גוריון בנה את השליטה על אנשי-הרוח בישראל. מאין לקח את הרעיון... / והוא גם הדמות השלטת - ולא אג"רא או סלדון. / אחרי כל מה ששמעתי על "זקני-ציון" - מפחיד לגלות שזאת לא-הייתה המצאה רוסית - אלא האמת - שנקראה במקורה "רוזני-ציון".../ האם לא-מסוכן מדי לפרסם את זה - גם היום ?! - // תמצית-השלטון - הוא השלטון באנשי-הרוח/המילים. ביוצרים. / גם בן-גוריון היה "עכבר-ספריות"... שזכה לזלול-בו - לעת-זיקנה. אבל השיטה - עובדת. השחיתות של פרסי-ישראל היא הראש-המסריח - שלה. / ואולי סיפורי המדע-הבדיוני הם הדרך לחשוף אותה ואת סודותיה - כדי לחסל אותה - //" (C). דליה גל אלגל. |
|
||||
|
||||
לגמרי. |
|
||||
|
||||
ואולי, לא היו הדברים מעולם? |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |