סיכום התרבות הישראלית | 2065 | ||||||||||
|
סיכום התרבות הישראלית | 2065 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
תודה, קודם כל, על סקירת הספר. נשמע מאוד מעניין. רציתי לשאול עד כמה עורך המחבר השוואות בין ישראל לארצות אחרות (מערב אירופה, אך אולי גם מזרח אירופה) שעברו תהליכים דומים. הרי לא בטוח בכלל שהפיכת החברה שלו ליותר מתירנית קשורה בציונות או באתוס הצברי - זהו תהליך שעבר העולם המערבי כולו. כמו-כן, רציתי לשאול אם המחבר עורך איזושהן פיריודיזציות. ראשית שנות ה-90 נראית לי תקופת המפתח כאן, בה השינויים בחברה הישראלית היו המואצים ביותר: אוסלו, קריסת ההסתדרות, ערוץ 2, כניסת מותגים רבים לשוק, העלייה מברה"מ. מאז מהירות השינויים פחתה. |
|
||||
|
||||
יש התיחסויות לחו"ל פה ושם אבל אלמוג מתמקד בישראל . אבל הוא בהחלט עושה פרייודיזציה של השינויים בדרך שאתה מציג תוך דגש על התפקיד של ערוץ 2 וריבוי ערוצי התקשורת בכלל בשינוןיים שעברו על החברה הישראלית. |
|
||||
|
||||
בשם כל הסטודנטים במדעי החברה, בשם כל העוסקים בחברה הישראלית, אנו חייבים תודה אדירה לאלמוג. האם מישהו מכם אי פעם כתב עבודה שלא כללה את "הצבר" כפריט ביבליוגרפי? יחי עוז אלמוג, ולוואי שמישהו כבר ייתן לו עבודה פחות פריפריאלית. |
|
||||
|
||||
אני רק יכול לשער שבניגוד להכרה הציבורית לה הוא זוכה, החבר'ה באקדמיה לא ממש מעריכים את פועלו של אלמוג. הכתיבה שלו עמוסה באינפורמציה ולא אומרת דבר פרט למובן מאליו. יש הרבה מובן מאליו במדעי החברה, אבל לפחות זה נעשה בתחכום. עוז אלמוג לא מביא חידוש תיאורטי ובעצם עוסק בעיתונאות פלוס. שזה בסדר. רק שזה כנראה לא מספיק טוב. במקרה של הספר הנוכחי, עם כל הראיה ההוליסטית, הוא לא כתב מספיק על כלכלה וחברה. |
|
||||
|
||||
היתה לי הזכות להשתתף בקורס של פרופ' אלמוג. זה היה הקורס המרתק ביותר בו השתתפתי מעודי. פרופ' אלמוג פתח את אופקיי בדרך ששום קורס או אירוע אחר לא עשה ולא יכול היה לעשות. הוא יצר בי אהבה ותשוקה עזה למדעי החברה. ואני בכלל סטודנט למשפטים. כבר ברור לי שאקרא את הספר. לפרופ' אלמוג שמור מקום חם בלבי. |
|
||||
|
||||
יצא לי לא פעם ולא פעמיים ואפילו לא שלוש פעמים לפגוש באופן אישי ורגשי את מר אלמוג, המומחיות החריפה, הניסוחים הבהירים ומעל הכל הנימה המרגשת של דבריו הותירו בי חותם שלא ימוש הרבה מאוד זמן. לא ירחק היום וארכוש בעצמי את אחד מספריו המרתקים של עמוד התווך, אל חוסיין, הראיס הגדול הלא הוא עוז אלמוג! ואחרי שארכוש את הספר אולי גם אקרא ואולי אתן לאחדים ממכרי (וכל חבריו וקרוביו של השפן וגם איה ואולי גם חזרזיר) ואקנה עוד עותק, ועוד עותק, ועוד עותק ועוד עותק ועות עודק ותות עודק ועוד ועוד, עד שאגמור בשיר מזמור. נסו ותהנו, לא תתאכזבו! |
|
||||
|
||||
שנתי נודדת. אנא, סדר גם לי פגישה עם הפרופסור, ויפה שעה אחת קודם (אבל גם חצי שעה תספיק). יש לי הרגשה שהוא יעורר בי אהבה ותשוקה עזה למדעי החברה ובכך יפתור את מרבית בעיותי, אולי אפילו את כולן. |
|
||||
|
||||
יצא לי לפגוש את מר אלמוג עוז לא פעם ולא פעמיים אלא 16.43 פעמים ברציפות ואני יכולה להעיד מזווית אישית כי לעתים התעורר אצלי במהלך הרצאתו רטט בלתי נשלט כאשר לא כיביתי את הסלקום. הקשר עם ד"ר אלמוג עוז עורר בחובי רגשות נשכחים והדביק אותי באהבת מדעי החברה וכן בצהבת נגיפית. לכן אקנה ואקרא את ספרו מספר פעמים בעתיד לבוא. כל הפוסלים זאת סובלים מקנאה בלי סיבה. תודה לכם אם תפרסמו את דברי. |
|
||||
|
||||
נורא נהניתי מהתגובות (בעיקר לגבי הרעד והפלאפון - חזק!). לא ברור לי למה כל-כך הקצנתם וגיכחתם את ההודעה שלי, אבל מילא. היה מצחיק. |
|
||||
|
||||
אין לך מושג מה המלים ''האהבה והתשוקה'' עושות לנו. עוד כמעט קט יבוא פה אלי אשד עם אלפיים מילה על סטאלאגים שטרם ראו אור והשפעתם על תרבות אטלנטיס. |
|
||||
|
||||
זה שלפני כמה ימים הופיע עז אלמוג בתוכנית "סקס ישראלי" בערוץ 8. הנושא שבו עסקו דברי הפרופ' היה... סטאלגים. |
|
||||
|
||||
אלי אשד אכן צודק שספרו של עוז אלמוג הוא מונומנטלי. זהו באמת ספר מופת שיעמוד במרכזו של כל מדף ספרים היסטורי וסוציולוגי על החברה הישראלית. הוא גם צודק שהתיעוד הוא פשוט מדהים וחשוב ביותר לדורות באים. אבל הוא טועה בהעירו שאלמוג "כמעט אינו מנתח". להיפך הספר גדוש בפרשנויות והסברים למה שהתרחש. בסוף כל פרק בספר (הפרקים מכונים 'חזיתות') ישנו חלק הנקרא 'משמעויות וכיוונים' ובו ניתוח סוציולוגי פרטני ומחכים מאד על ארבעת התהליכים המרכזיים שהתרחשו בקרב האליטה הישראלית: שחיקת התרבות הציונית, קפיטליזציה, דמוקרטיזציה וגלובליזציה. מתגנב החשד שאשד פשוט לא קרא את החלקים האלה וחבל, כי הם הכי חשובים!! |
|
||||
|
||||
אני דווקא מסכים עם דעתו של אשד. עבודת האיסוף - מדהימה, המסקנות - די טריוויאליות, וציפיתי ליותר מהניתוח. בסופו של דבר, למי שקרא (כמוני) את "הצבר - דיוקן" ואת "פרידה משרוליק", וחי כאן, די ברורה המציאות - כל הפרמטרים ה"צבריים" נופלים ומתמוטטים בחברה הישראלית-ציונית-חילונית. חסרה לי ההתייחסות ל"ניכוס" הערכים על ידי הימין הדתי (אולי מישהו כבר מכין ספר או מחקר על זה); התייחסות ערכית (אולי זה בכלל טוב שנפרדנו מ"שרוליק") |
|
||||
|
||||
ראשית תודה רבה לך אלי אשד על הביקורת. אם בעבר שקלתי לקרא את הספר אני מבין כעת עד כמה הספר הזה מיותר. יש משהוא מאד יהיר ושטחי בגישה של עוז אלמוג שבגלל שהוא "חוקר חברה" הוא מוכשר לנתח ולהתייחס לכל תחום. נוסף על כך, אם הבנתי נכון זאת בעצם מיני אנציקלופדיה כלומר יותר גיבוב של פרטים מאשר ניתוח תמציתי. הספר הזה מזכיר פסיקה של בג"צ: מאות עמודים של קשקשת מתנשאת, שעמום צרוף, ובזבוז משאבים ציבוריים ונייר. לעניות דעתי, ספר המיועד לקהל הרחב צריך להיות תמציתי ועם דגש על ניתוח המתבסס על מספר מצומצם של דוגמאות טובות ולא על כל מה שניתן למצא. העיקר במחקר כזה היא המומחיות של המחבר, יכולת הניתוח שלו והצגה מעניינת של הדברים, ולא העתקה כפייתית של פרטים שכל אחד יכול למצא במאגרי נתונים. אני מפנה את הקוראים לספרו הנפלא של פרופ' אלאן בלום: "דילדולה של הרוח באמריקה" (עם עובד) כדוגמא לאופן בו ראוי לכתוב ספר העוסק בתופעה רחבה מאד, אבל בקצרה ומבלי להיות טרחני ולהטביע את הקורא במלל אינסופי. |
|
||||
|
||||
הממ... אני חייב לומר שכמי שקרס באמצע הספר על הצבר בגלל עומס יתר של פרטים שגרמו לו לאבד את חוט העניין אני נוטה להסכים עמך. |
|
||||
|
||||
בהתחשב ביכולת שלך לקרא ולכתוב תגובות ארוכות ומנומקות (אף שאני לא בהכרח מסכים עמן), אני מקבל את דבריך כמחמאה. |
|
||||
|
||||
אני מתרשמת שרק קנאה צרופה ופשטנות יכולים להביא אותך לכתוב דברי ביקורת שטחיים ורדודים על הספר. מי אם לא חוקר חברה יכול לנתח את החברה הישראלית? מה ציפית? למי הידע והכשרון לרופאים ? או אולי לפוליטיקאים? מעניין מאד. האם הספר של בלום נחשב לספר או מיני אנציקלופדיה? האם התיעוד שלו דרש עבודת נמלים שתשמר לדרעון עולם? השוואה מיותרת. |
|
||||
|
||||
היי יעל, אין לזה שום קשר לקנאה, אולי מעט בוז של מי שבא מתחום המדעים המדויקים ורגיל למושג ההתמחות. כל המורים שלי הם פרופסורים שמומחים בתחום מצומצם מאד ולא פולשים לתחומי ידע של אחרים. במה יש להתקנא בטרחן הזה. אם כבר אז לקנא באנשים מוכשרים באמת, כמו ברברה טוכמן, אלברט אינשטיין זיגמונד פרויד, בטהובן וכו'. עוז אלמוג בחר לכתוב על נושא רחב שבא לידי ביטוי באומנות (ציור, ספרות, מחזאות, קולנוע,מוסיקה קלאסית מוסיקה מודרנית), בתחומי יצירה כגון במדע, בבניה, בארכיטקטורה, בתחום קשרי חוץ, מדע מדינה, משפט פילוסופיה, יהדות וכו. בכל התחומים האלו הוא מומחה ? לדוגמא, אני בטוח שבתחום המוסיקה אליהו הכהן, דן אלמגור, ויואב קוטנר, יודעים ומבינים יותר. יש משהו מאד יהיר ומאד שטחי בכך שחוקר ואפילו יהיה מוכשר ביותר מתיימר להיות מסוגל לסקור נושא כה רחב בעצמו. הדרך הצנועה והמקובלת היא לחלק את המשימה בין כעשרה מומחים מתחומים שונים ולערוך את הספר. כך נוהגים אנשי מדע צנועים והגונים. אלאן בלום כתב ספר קצר מעניין ומנומק היטב בלי להטביע את הקורא באוסף טרחני של עובדות. בעידן המחשב אין צורך באיסוף סזיפי של פרטים. הידע האנושי מורכב ממליוני ספרים וכתבים באלפי ארכיונים הפתוחים לציבור ובהם ספרים עיתונים, סרטים וכו, שלא לדבר על האינטרנט, ארכיונים של עיתונים מוזאונים וכו. אני משוכנע שלעם ישראל יש עוד כמה גורמים מתעדים חוץ מעוז אלמוג. ולסיכום, אין לי שום דבר נגדו. איני יודע אם הספר מספיק מעמיק מבחינה מדעית, כספר לציבור הרחב הוא כנראה מפספס את המטרה כי הוא ארוך מדי וטרחני. |
|
||||
|
||||
אתה מדבר כאילו התמחות היתר במדעים המדוייקים היא דבר כל-כך טוב. אלברט איינשטיין תרם לתורת הקוונטים ולמכניקה הסטטיסטית, יצר את היחסות והיחסות הכללית, השתתף בפועל בחלקים ההנדסיים של בניית הפצצות הגרעיניות הראשונות, עסק בפילוסופיה של המדע, והיה אדם פעיל פוליטית. אם עוז אלמוג מתיימר להיות מומחה בכל התחומים הללו בכללותם, הרי שזו טענה שדורשת גיבוי רב. אבל טענה למומחיות באספקטים רבים ושונים של חברה מסויימת, החברה הישראלית, אינה נראית לי כטענה מופרכת עד-כדי-כך. לפעמים מה שחשוב הוא לראות תמונה כוללת ולקשר אליה את הפרטים, ולא להיות מומחה מצומצם לפרטים ספציפיים. האם אתה טוען כי אדם לא יכול להיות מומחה לליאונרדו דה-וינצ'י אם אין לו תואר בכימיה אנאורגנית ואורגנית, ביופיסיקה, ביומכניקה, וכדומה, שכן אחרת לעולם לא יבין לאשורו את התהליך בו לקח ליאונרדו מכחול וצייר את המונה ליזה? |
|
||||
|
||||
שלום כליל החורש נאורי. א. רשימת השמות שהבאתי הם דוגמאות לאנשים שאם כבר לקנא במשהוא כל אחד מהם עשוי להיות מתאים, וזאת בתגובה לקורא וללא קשר ישיר לספר או לעוז אלמוג. ב. למיטב הבנתי עוז אלמוג הוא אדם מוכשר ביותר בעל ידע רחב ויכולת ניתוח מרשימה. אלא שהספר, כך הבנתי ממחבר הביקורת, גדול מאד בהיקפו. להערכתי ספר בהיקף של 1400 עמודים בכדי שיהיה מעניין לציבור הרחב צריך לעסוק בנושא רחב יותר, למשל תולדות עם ישראל. עם כל הכבוד ללאונרדו דה ויצ'י סקירת המפעל הציוני והתמורות שחלו בו הן עניין לספריה לאומית עם מאות אלפי כותרים. אני משוכנע שניתן היה לכתוב ספר קצר ותמציתי שיספק לקורא את אותן התובנות. הספר דור תש"ח: מיתוס דיוקן וזיכרון מאת עמנואל סיון (הוצאת מערכות 230 עמודים +נספחים) הוא דוגמא לספר שעוסק בנושא רחב היקף באופן תמציתי ועם זאת מעמיק, ולעניות דעתי מעניין. |
|
||||
|
||||
אני אישית חושב שיש, בעקרון, מקום למסה ארוכה שמצד אחד אינה תמציתית, ומצד שני אינה מתעדת ה-כל. אבל אני לא ממש יכול לגבש עמדה לפני שקראתי את הספר, ומפתיע אותי שאתה רואה לנכון לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
גם אני אישית חושב שיש, בעקרון, מקום למסה ארוכה שמצד אחד אינה תמציתית, ומצד שני אינה מתעדת ה-כל. אני כן יכול לגבש עמדה בעזרת ביקורת שכתבו אחרים. ידיעתי את נושא הספר ואורכו מספיקים בכדי שאוכל למתוח ביקורת על הגישה הכללית של המחבר. כזכור לך לא כתבתי ולו אות אחת על התוכן ועל המסקנות. בשביל זה באמת צריך לקרא את הספר עד תום. |
|
||||
|
||||
עוז אלמוג מגיב במכתב למערכת (השני ברשימה) על מגוון דברי הביקורת שהועלו כנגד ספרו: |
|
||||
|
||||
אני חושב שזה לא נכון, יש'ך לינק? בכל אופן, המורה שלי בתיכון אמרה פעם: "הניסויים היחידים שאיינשטיין עשה זה הנישואין שלו עם אישתו" ( יש לקרוא במבטא רוסי). |
|
||||
|
||||
נראה לי שאתה צודק. השותפות היחידה של איינשטיין בפרוייקט מנהטן היתה חתימתו על המכתב המפורסם לרוזבלט, שעליו החתים אותו ידידו הפיזיקאי ממוצא הונגרי ליאו סילארד. |
|
||||
|
||||
אני כמעט בטוח שפיינמן מדבר על כך שהוא פגש את איינשטיין בפרוייקט מנהטן. אבל אולי אני טועה. אני אניח שאתה יודע על מה אתה מדבר. בכל אופן, היום מעטים האנשים שעוסקים גם בקוונטים וגם ביחסות כללית, בעוד שאיינשטיין עסק במקבילים של שניהם בזמנו (את התחום השני הוא יצר). (למעשה, מעטים האנשים שעוסקים באמת בכל תחום הקוונטים או כל תחום היחסות הכללית. יותר מדי נישות ספציפיות.) מצד שלישי, יכול להיות שאני סתם לא יודע על מה אני מדבר. לא משנה. אגב, הסילארד הזה זה אותו אחד שהמציא את רעיון הביט? |
|
||||
|
||||
לא, הוא פגש את איינשטיין במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון. |
|
||||
|
||||
מה שהוביל לקריאתו המפורסמת: יופסקו הנישואים בבני אדם. |
|
||||
|
||||
איינשטיין דיבר עברית? כי באנגלית זה לא נשמע מצחיק במיוחד. |
|
||||
|
||||
הוא באמת לא היה מצחיק במיוחד1. 1 סתם. |
|
||||
|
||||
הוא אמר את זה במקור בגרמנית ובגרמנית זה נורא מצחיק. הוא גם זה שהמציא את התירוץ האולטימטיבי לאי-הכנת שיעורים: הדינגו אכל לי את התינוק. |
|
||||
|
||||
זאת היתה מריל סטריפ ( שאכן גילמה את איינשטיין בסרט Insignificance ). |
|
||||
|
||||
בבורותי בכלל לא ידעתי שהמחזה Insignificance (ענין שולי בעברית) הוסרט. מריל סטריפ באמת גילמה את איינשטיין בסרט? אז מי גילם את מרלין מונרו? שוורצנגר? |
|
||||
|
||||
זה מה שקורה שמנסים להמשיך בדיחה. הסיפור עם הדינגו הוסרט, ומריל סטריפ כיכבה בו. מכיוון שרציתי לערב גם את איינשטיין, החלטתי לערבב בינה לבין תרזה ראסל. |
|
||||
|
||||
הוא (כמעט) היה נשיא מדינת ישראל.(1) ___ (1) חסרה רק הסכמתו :) |
|
||||
|
||||
Hey Noam!
I haven't read the book yet, and I would wait with my own opinion until I do. There is one thing I *can* say, though, and that is that comparing phenomena from various fields is an acceptable method in discourse sociology and Foucault's works are the best example of it. If one is an expert in "culture" or "discourse", one analyzes social phenomena through that lense and does not differentiate between disciplines. Discourse and culture are trans-disciplinarian fields, so I don't see, apriori, what would be wrong with writing a book which deals extensively with many fields (I can see how someone coming from the exact sciences, or other more conceptually conservative field, would not enjoy it). Having read Almog's previous book and enjoyed it immensely, I have high expectations from him, and hope this book will not disappoint. |
|
||||
|
||||
היי הדר ראשית אני באמת מקווה שתהני מהספר. אם עוז אלמוג יעשה תקציר של ספרו לבערך 200 עמודים גם אני אקרא. אין שום דבר רע כמובן בלא להיות מומחה מעמיק לכל תחום שהרי כולנו כאן באייל מבטאים דעות גם בתחומים שמעבר לתחומי העיסוק שלנו. זוהי שאלה של היקף. אם את רוצה לכתוב ספר בו את מבטאת את דעתך בנושא מסוים, נעזרת במספר מצומצם של דוגמאות מנתחת אותן ומגיעה למסקנות בהתאם לדעתך זה נפלא וטוב. אני בוטח בעוז אלמוג שהוא מומחה סביר בתחומו. לי אין צורך בדוגמאות רבות. מספיק לי שיציג דוגמאות ספורות ואני אדע שהוא מבסס את דעתו על דוגמאות נוספות שלא הביא בספר. במקום לקרא 1400 עמודים של חוקר אחד עדיף מבחינתי לקרא 7 ספרים של חוקרים שונים כ"א בהיקף של 200 עמודים ולקבל קשת שלמה של דעות. הביטוי טרחן מתאר אדם הטורח לבסס את דעתו על דוגמאות רבות מספור. כאשר את ניגשת לכתוב ספר בהיקף של אנציקלופדיה את צריכה לדעתי להשתמש בגישה אחרת. הרי בחירת הדוגמאות עלולה להיות מגמתית ולכן להוביל למסקנה מסוימת. המומחה בתחום מסוים למשל יואב קוטנר בתחום המוסיקה הישראלית, או מבקר קולנוע שכל זמנו מוקדש לחקר תחום מצומצם ביצירה העברית, יטיבו להביא דוגמאות טובות ולבסס דעה אוביקטיבית. אלמוג היה יכול להעזר במחברי משנה שכל אחד יסקור את תחום מומחיותו, וכסוציולוג וחוקר תרבות יעזר במסקנות המומחים השונים כמו בידיעותיו שלו, ובעזרת יכולת הניתוח שלו יכליל ויסכם. דעה ניתן להביע באופן קצר ותמציתי (כמה מאות עמודים) ואם הנושא מעניין אותי אקרא את דעתם של חוקרים א', ב', וכו, ואגבש לי דעה משל עצמי. ספר בהיקף כזה מזכיר לקסיקון או אנציקלופדיה ולכן חלים עליו חוקי כתיבה ועריכה שונים. כשאדם טורח לכתוב אנציקלופדיה אני חושד בכוונותיו. אני רואה בפרי עמלו חיבור מגמתי או שטחי או לא מאוזן. לכן אין לי עניין לקרא כזה ספר. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שהוא אכן מבין עניין בכל התחומים האלה. צריך לזכור כי הוא לא צריך להיות מומחה נקודתי לעניין הוא רק צריך להבין את השאלות המרכזיות של העניין ואת הראש בו הוא פועל כדי להבין את השינוי התרבותי שהוא עבר. אמנם עדיף היה אם הוא היה גאון המקיף ומחדש בכל נושא בו הוא נוגע (למשל גרץ, עליו אמר אבי כי כל תיאוריה שהוא העלה הוכחה כנכונה ע"י החוקרים אחריו), אולם לפעמים מספיק שהוא לא יהיה לגמרי מצומצם. הבאתי כאן את ההקדמה של החכם ג'ארד דייאמונד בספרו "רובים חיידקים ופלדה" בו הוא מסביר מנין יש לו את האפשרות לכתוב את ספרו, שמקיף את גורלתיהן של חברות האדם: כאן הוא מביא את הבעיה: התחומים האלו הם, בראש ובראשונה, הגנטיקה, הביולגיה המלקולרית והביוגיאורפיה ככל שהם נוגעים לגידולים ולאבותיהם צמחי הבר; אותם התחומים, וכן האקולוגיה ההתנהגותית, ככל שהם נוגעים לבעלי חיים מבוייתים ולאבותיהם חיות הבר; הביולגיה המלקולרית של החיידקים באדם ושל החיידקים הקרובים אליהם בבעלי החיים; האפדימולגיה של מחלות האדם; הגנטיקה של האדם; הבלשנות; המחקרים הארכיאולגיים בכל היבשות ובאיים הגדולים; והמחקרים בתולדות הטכנולוגיה, הכתב והארגון הפוליטי. גיוונם של התחומים הללו מעמיד קשיים לפני מי שמבקש לכתוב ספר על גורלתיהם של בני האדם. המחבר צריך להיות בעל טווח מומחיות המקיף את כל התחומים הללו כדי שיוכל לעשות סינתזה של ההתקדמויות הנוגעות לענין. ועכשיו הוא מסביר למה הוא מתאים: הרקע שלי הביא אותי לכמה מן התחומים האלה עוד לפני ששאל אותי יאלי את שאלתו. אמי מורה ובלשנית. אבי רופא המתמחה בגנטיקה של מחלות הילדות... בן שבע נהייתי צפר מושבע, על כן נקל היה לי בשנת לימודי האחרונה לתואר ראשון להחליף את יעודי הראשון, רפואה, במחקר ביולוגי. ואולם כל שנות לימודי בבית הספר ובקולג' הוכשרתי בעיקר בשפות בהיסטוריה ובכתיבה. אפילו לאחר שהחלטתי לעשות דוקטורט בפסיולגיה כמעט זנחתי את המדע כדי להיות בלשן. מאז שהשלמתי את הדוקטרט אני מחלק את עבודתי המדעית בין שני תחומים: פיסיולגיה מולקולרית מצד אחד, ביולוגיה אבולציונית וביוגאוגרפיה מצד אחר. ב14 השנים שעברו הביאה אותי עבודת השדה שלי בביולוגיה אבולוציונית במגע הדוק עם מגוון רחב של חברות אדם. מומחיותי הי האבולציה של ציפורים, שאותה חקרתי בדרום אמריקה, בדרום אפריקה, באינדונזיה, באוסטרליה, וביחוד בניו גינאה. בחיי עם העמים הילידים של האזורים הללו התוודעתי אל הרבה חברות אדם מבחינה טכנולוגית, מחברות ציידים- לקטים ועד חברות של איכרים שבטיים ועמי דייגים, שעד לא מכבר השתמשו בכלי אבן. מה שייראה אפוא לרוב בני האדם האוריינים כאורחות חיים מוזרים מהפרהיסטוריה הרחוקה, בשבילי הם החלק החי ביותר של חיי. בקיצור- הקדמה של אחד החכמים בדורנו לספרו. |
|
||||
|
||||
דרעון עולם? גם שגיאת כתיב וגם משמעות הפוכה משהתכוונת לה? |
|
||||
|
||||
4 קטגוריות: מוישה, אסוף ומיין והקלד. נשנשית, כנ"ל, ולא לשכוח, גם נשיקה לעוזהל'ה (סליחה, זה לא הסגנון שלו, דווקא בחור זהב). פגשתיו פעם במילואים, אגב, ייחעס, בנו של מפקד חיל הים לשעבר. איש חביב, לא מהסוג המרושע, זה לא, אבל נו, איני בטוח אם ממש עילוי. |
|
||||
|
||||
I don't understand the comment, much less the tone. Every academic book on the planet represents the work of several research assistants as well as the professor who wrote it.
|
|
||||
|
||||
(לא בכל תחום זה כך). איך באמת מתמודדים עם הבעיה המוסרית? (יש צורך לנסח אותה במפורש?) למיטב הבנתי, החובה העליונה של מנחה לתואר שני או שלישי היא להכשיר את הסטודנט למחקר עצמאי (ברמה מתאימה). כתיבת פרק בספר מחקרי היא דרך טובה להשיג את המטרה הזו; אבל סטודנטים עושים גם דברים פחות מהותיים. סטודנט לסוציולוגיה צריך מן הסתם להתנסות באיסוף חומר, כמו שסטודנט לפסיכולוגיה צריך לדעת איך מרכזים נתונים מ- 250 שאלונים לקובץ ממוחשב. השאלה היא האם אפשר לטעון שסטודנטים מבצעים את הדברים האלה (במקום החוקר שיפרסם את המחקר) משום שזו באמת הדרך הטובה ביותר בשבילם ללמוד, ולא בגלל שהם כח עבודה זול, שבוי ומחויב. |
|
||||
|
||||
I fear the answer is no. Even my field, in which there are no labs, and groupwork is not as essential as other fields, also has plenty of research assistantships. To some extent it's part of the feudal aspect of unviersity life. Students get fellowships - or salaries - for their work, and sometimes their name for publications; the professor gets quality (and cheap) labor. In an ideal work, the assistant would always learn from the work and become a better scholar (in my experience this has almost always been the case), but some folks are used for more menial jobs (though even telephonic surveys teach you something about methodology). Is it wonderful? Absolutely not. But it certainly is prevalent and part of university life and most certainly did not merit the sardonic tone and ugly remarks and insinuations of the message I was replying to.
|
|
||||
|
||||
תודה. אני באמת לא יכול להציע שיטה אלטרנטיבית מוצלחת יותר. |
|
||||
|
||||
על פי מה אתה קובע כי הספר "מיועד לקהל הרחב"? הוא יצא בהוצאת אוניברסיטת חיפה (וזמורה ביתן), ומכאן אני מבין שהוא דווקא נחשב ספרות מקצועית, ולאו דווקא ספר שמיועד לציבור הרחב. ועם כל הכבוד למאגרי מידע, לפעמים יותר נוח כשמישהו אחר עשה את עבודת קיבוץ הטקסטים, ואתה רק מוציא מתוך זה את מה שאתה צריך. (הכותב לא קרא שום דבר של ד"ר אלמוג, ואין לו מושג אם הספר טוב או לא, מיועד לקהל הרחב או לא. יצויין גם כי הכותב כתב מספר עבודות אוניברסיטאיות שעסקו בחברה הישראלית ולא הזכירו אפילו ברמז את הד"ר אלמוג, ובוודאי שלא כלל אותו כפריט ביבליוגרפי, בניגוד לטענה שנטענה קודם לכן בדיון). |
|
||||
|
||||
היי דובי אני לא קובע כלל למי הספר מיועד אלא מסביר למה לדעתי הגישה של עוז אלמוג אינה נכונה אם כתב לציבור הרחב. כספר מדעי לסוציולוגים איני יכול לשפוט משום שאיני בקיא בתחום, אבל לאור ההכרות שלי עם ספרות מדעית אחרת אני מצפה מחוקר שכותב בכזה היקף להעזר במחברי משנה ולהתמקד בדיון במסקנות ולצייר תמונה כוללת. בתגובתי להדר הסברתי את כוונתי ביתר פירוט, ואני מקווה שלכל הפחות הצלחתי להסביר את דעתי גם אם לא לשכנע. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי למה כולם עונים בכלל לטרחן הזה שאפילו לא הטריח עצמו לעיין בספר שעליו הוא מגיב ועוד בכזו נחרצות. אני מאלה שדווקא קראו את הספר ונהנו מאד (קראתי את זה לצורך התזה שלי) ובו ואסביר לכם מדוע הוא כל כך ארוך: זה לא שלאלמוג יש תזה שצריך לאושש אותה.בכלל לא. מדובר בסקירה וניתוח של מכלול האירועים שהביאו לקריסת התרבות הציונית. מדובר בתהליך של יותר מחמישים שנה הכולל אירועים רבים מאד. זה לא סתם לכסיקון אלא תיאור של מסלול קריסה. אלמוג עושה משהו שאף אחד לא עשה עד היום. קודם כל הוא סוקר את כל האירועים הללו (ואת זה אי אפשר לעשות בספריה, אלא אם כן אתה רוצה לקרוא אלפי ספרים ומאמרים). שנית, הוא מקשר בין האירועים השונים, כמו בפסיפס. זה היופי של הספר הפסיפס הזה. היקף של ספר זה בכלל לא חשוב. יש ספרים קצרים גרועים ויש ארוכים טובים. אי אפשר לשלול ספר רק בשל ההיקף. הרי רק לאחרונה זה בפרס בוקר סופר אנגלי שכתב פרוזה שמקיפה 1000 עמודים. במקום להריע לחוקר חשוב (קראתי גם את ספרו על הצבר) המשרטט פנורמה חברתית חשובה אתם עוסקים בשטויות של איזה אובר-חוכם טיפש, בור ועם הארץ. |
|
||||
|
||||
כלומר, הסיבה שהספר ארוך היא שהוא מקיף הרבה חומר. ואני תמיד חשבתי שזה פועל הפוך. |
|
||||
|
||||
עניין הסיבה והמסובב הוא ממש עקרוני, בהקשר זה? אני לא רואה למה. |
|
||||
|
||||
נו, ואיך תראה/י משהו? הלא את/ה כבר יומיים עסוק/ה בכתיבת תגובות תמהוניות תחת שמות שונים. |
|
||||
|
||||
זהו נוק אאוט צורב שלא במהרה אחלים מכוויותיו :-) (אגב, עד כמה שביכלתי לשפוט - הנני עסוקה בכתיבת תגובות *לא* תמהוניות תחת *שמות* תמהוניים, מה שמחזיר אותנו אל העניין ההוא -) ואם נדמיין לנו לרגע שאינני אני אלא הנני מישהו אחר, רציני, בעל ניק קבוע ומכובד - אז מה, בכל זאת, בעניין ארכו של הספר והיקפו? סיבה ומסובב? |
|
||||
|
||||
אם נדמיין לנו לרגע וגו' - אז זו היתה בדיחה טאוטולוגית, לגבי האורך וההיקף (אחת מרבות שהיה ניתן לחלץ מתגובתו האומללה של אותו מר שושנה). |
|
||||
|
||||
בהתחשב בעובדה שאתה משתמש בספר לכתיבת תיזה אתה ככול הנראה בתחום המקצועי שלו, ולכן אינך יכול לקרא את הספר באוביקטיביות. שים לב למה שכתבת: זה לא שלאלמוג יש תזה שצריך לאושש אותה.בכלל לא. מדובר בסקירה וניתוח של מכלול האירועים שהביאו לקריסת התרבות הציונית. מדובר בתהליך של יותר מחמישים שנה הכולל אירועים רבים מאד. אני לא מקבל את הקביעה שלך או של עוז אלמוג שהתרבות הציונות קרסה. (אולי אתם קרסתם. אני מאמין שרובנו לא). אני גם לא מקבל את הקביעה שלך שאדם, ואפילו מוכשר מאד, יכול לפסוק בכזאת נחרצות שהתרבות הציונית קרסה. "במקום להריע לחוקר חשוב (קראתי גם את ספרו על הצבר) המשרטט פנורמה חברתית חשובה אתם עוסקים בשטויות של איזה אובר-חוכם טיפש, בור ועם הארץ." אם זה עושה לך טוב אתה מוזמן להריע לעוז אלמוג, לעמוד דום, להצדיע לתמונתו וכדומה. לא כל מי שאינו שותף למושא הערצתך או לדעתך הוא אובר-חוכם טיפש, בור ועם הארץ." ולמומחים לזיהוי טרולים "האם אביב הוא טרול? האם אני שוב מבזבז זמן להשיב לאדם הלא נכון? |
|
||||
|
||||
לשתי שאלותיך האחרונות: כנראה שכן (אתה חושב שאילו הוא היה בנאדם אמיתי ורציני, הוא היה מדבר על "להריע"?). צצו כאן כמה מגיבים בעלי שמות פרטיים וגברת אחת גיבורה שיש לה גם שם משפחה, הגברת שושנה וינגרטן - וכולם שיבחו והיללו את אלמוג וגינו קשות את מי שאינו מעריץ אותו. ייתכן שכולם הם אותו אדם, שאוהב מאוד את מר אלמוג, או שזהו אלמ... לא חשוב. |
|
||||
|
||||
שלום לך אייל אלמוני בעקבות התגובה שלך החלטתי לגזור על עצמי גמילה מתגובה לשושנות ים ואלמוגים. אולי אני אפילו אצליח לעמוד בכך. |
|
||||
|
||||
ממליצה מאד. לכל המתעניינים בתעוד מרתק של החברה הישראלית בשפה שוטפת ושווה לכל נפש. כסטודנטית לסוציולוגיה, אני נחשפת למאמרים רבים של אלמוג וללא ספק הכתיבה שלו וניתוחיו הסוציולוגים הם נכסי צאן ברזל לחברה הישראלית. כפי שאמרו לפני - הספר הוא מכרה זהב. |
|
||||
|
||||
איך אתה מעז לבקר משהו שכלל לא קראת! אין גבול לחוצפה ועזות המצח. אלי אשד בכלל לא כתב על הספר שהוא 'גיבוב של דברים שניתן להשיג במאגרי מידע'. להיפך הוא שיבח מאד את עבודת האיסוף ואת הקישורים של אלמוג בין אירוע לאירוע. תגובה לביקורת לא אמורה להיות התלהמות מתנשאת ורדודה מהסוג של נועם טל ודומיו וחבל שאתר חשוב העוסק בביקורת ספרות לא מסנן את הטיפשויות הללו. |
|
||||
|
||||
היי אבנר, הצלחתי לעצבן אותך? אני מצטער. אני לא אגרר להשמצות אלא אנסה להסביר את הטענות שלי שהן יותר כנגד הגישה של עוז אלמוג מאשר כנגד הספר. כל העקרון של ביקורת ספרות נועד לאפשר לכל אחד לקרא מה שמעניין אותו. אני לא התייחסתי כלל לתוכן של הספר אלא לשני היבטים: א. אורכו. ב.הבחירה של עוז אלמוג לטפל בנושא כ"כ רחב שיש לו היבטים בתחומים של מומחים אחרים כגון חוקרי ספרות עברית, כלכלנים , מומחים למדע המדינה וקשרי החוץ של ישראל, היסטוריונים של העת החדשה ועוד.אני מתקשה להאמין שעוז אלמוג מומחה בכל התחומים האלה. אני כן מודע ליכולת הניתוח של עוז אלמוג וגם שמעתי אותו פעמים רבות בתקשורת. אני גם זוכר את השיחה שלו עם דוד ויצטום (ערוץ ראשון "מהיום למחר")לגבי ספר זה. אגב גם ויצטום העיר לו על אורכו של הספר. מאחר והספר הזה מוצע לציבור הרחב ולא רק לקומץ מומחים, החסרון שלו הוא שהוא פשוט ארוך מדי. אם תרצה תוכל לקרא עוד מ-"ההתלהמות שלי" בתגובה שכתבתי ליעל. ונניח שהייתי מלא תשבוחות לספר למרות שלא קראתי אותו גם אז היית מתנפל עלי ככה? מסופקני. לגבי "התלהמות מתנשאת ורדודה מהסוג של נועם טל ודומיו" ו- "הטיפשויות הללו" ישפטו הקוראים מי המתלהם. ולסיום אם אתה בניגוד אלי רציני ומעמיק לכל הפחות תכתוב נכון את שמי כשאתה מצטט אותי. |
|
||||
|
||||
הקוראים סבורים, נועם, שאתה נגרר לשיחות עם טרולים, שכנראה הם כולם אדם אחד (עילג ואינטרסנט, ככל הנראה). חבל על התשובות הארוכות והמנומסות שלך. |
|
||||
|
||||
למה כוונתך ב"אינטרסנט"? יכול להיות שזה הסוכן של הספר :) ? (או שזה אלי אשד עצמו? היה לי חשד כזה). אני חושב שנעם כותב את שמו בלי ו"ו, אם כי במאמר שלו כתבו עם ו"ו (אבל זה כנראה המערכת ולא הוא) |
|
||||
|
||||
אכן אייתתי את שמו בצורה שגויה, שלא בכוונה. כוונתי ב''אינטרסנט'' זה כל מי שהעיסוק של שליחת מספר תגובות שאומרות אותו הדבר באותו הסגנון תחת ניקים שונים, נראה לו חשוב מספיק. הניחוש שלך טוב כמו שלי, ובכל מקרה התגובות האמורות לא מוסיפות הרבה כבוד לדיון הזה. |
|
||||
|
||||
תודה על ההסבר ברקת. אני קצת חדש בעסק ואולי בגלל זה אני מתיחס לכולם בכבוד וברצינות. זה כנראה יעבור אם הזמן. |
|
||||
|
||||
נחמד לקרוא באתר משהו נחמד עם טקטיקות של הקשבה במקום ניצחון. |
|
||||
|
||||
הקוראים סבורים, נעם, שלבקר ספר מבלי לקרוא אותו זהו אחד הדברים המטומטמים ביותר בעולם. ולשפוט ספר לפי אורכו, זה השני. |
|
||||
|
||||
מבלי להתיחס לגופו של ויכוח (לא יודע כלום על הספר), על הטיעון שלך כבר אמר אמיל זולא (או ויקטור הוגו) שלא צריך לאכול את כל החביתה כדי לדעת שהביצים מקולקלות. |
|
||||
|
||||
מבלי לקרוא את התגובה שלך, אני יכול לקבוע שאין קשר בין הדברים. |
|
||||
|
||||
טוב לראות את הציונים האלה רבים בגלל ספר שמתאר איך שדמות המייסדים שלהם נפלה. |
|
||||
|
||||
הבדיחה מצתה את עצמה. את תשומת הלב שלך קיבלת. אתה יכול להפסיק עכשיו. |
|
||||
|
||||
התנזים היקרים שלי יודעים איפה אתה גר. |
|
||||
|
||||
>מאחר והספר הזה מוצע לציבור הרחב ולא רק לקומץ מומחים, החסרון שלו הוא שהוא פשוט ארוך מדי. אם תרצה תוכל לקרא עוד מ-"ההתלהמות שלי" בתגובה שכתבתי ליעל כמו, נניח, A la recherche du temp perdu ? האורך אינו בהכרח הבעיה (לא קראתי, לא יודעת), אלא זאת שאת המסר הפשוט המועבר בסדרת הספרים הזו, כולל "קץ שלטון האחוסלים" שמצליח להיות טרחני למרות קוצרו, מבינים כבר כל הקוראים הפוטנציאליים. יש צורך באבחנות מעניינות במיוחד כדי להצדיק את הזמן האבוד בקריאת ספר כזה, בין אם אורכו 100 או 2000 עמודים ועל פי התיאור של אלי אשד לא נשמע שיש בספר אבחנות כאלו. נדמה לי שאת אוסף הכותבות העילגות ממין נקבה ראינו כבר בעבר, אך לא זכור לי אם הן לחמו להגנתו של אלי אשד או של מחבר אחר. |
|
||||
|
||||
מאן, אלכס מאן. |
|
||||
|
||||
אלכס מאן בטח היה לפני שהיא התאלמנה והגיעה לאייל למצוא ניחומים. |
|
||||
|
||||
מאן זה לפני זמני, אבל אני בכל זאת זוכרת את העמזונות האלה. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שיש צדק בדבריה של ברקת -- ''אבנר'', ''יעל'' ''יהושוע'' ו''מיכל'' נראים עשויים מאותו עור. עכשיו חסרה רק ג. ונהיה מסודרים עד הסוף. |
|
||||
|
||||
תודה לך אורי על האבחנה, כידוע לך אני עדיין חדש בעסק אבל אני לומד. נדמה לי שיש צדק בדבריך שהרי אדם ששמו יהושע, יודע מן הסתם לאיית את שמו כשורה. |
|
||||
|
||||
הייתי פעם עד בחתונה שערך רב רפורמי. שמו היהודי של העד השני היה יהושע, אבל לא הוא, ולא הרב, ידעו איך כותבים את המלה המוזרה הזו בעברית. |
|
||||
|
||||
בכלל מה מקור השם הזה (מבחינה לשונית) האם יהושע בן נון היה היהושע הראשון? |
|
||||
|
||||
אפילו יהושע לא נולד יהושע. פירוש השם פשוט: ה' מושיע. |
|
||||
|
||||
אכן ספר מומלץ. לא חייבים לקרוא הכל בבת אחת. בשבילי, דווקא הפרטנות הרבה היא היא זו היוצרת את התמונה השלמה ומאפשרת לקורא האינטיליגנטי לגבש לעצמו תמונת עולם אובייקטיבית. ולכשזו מתגבשת, בסוף כל פרק, מגיע אלמוג ומנתח בצורה בהירה וקולחת, ומארגן את תמונת העולם לכלל תזה קוהרנטית. |
|
||||
|
||||
נולד מתישהוא בשנות ה20 או ה30, אולי קודם. התחיל לגלות סימני התעייפות בשנות ה60. כוסח ללא רחם ביום כיפור, ומה שלא כוסח ביום כיפור, כוסח בין הכניסה ללבנון לאינתיפאדה הראשונה. נקבר סופית ב4 בנובמבר. בהדרגה הלכה דמותו והועתקה או נגנבה ע"י t אחד שקוראים לו יוסה'לה או דובה'לה, חבוש כיפה סרוגה שקוראים לו גם יוס'לה או דוב'לה המתנחל, ואומרים שככל שהנ"ל גדל והתנפח, שרוליק הלך ואיבד משקל, הלך ונצטמצם עד שנעלם. לאחרונה אומרים שגם המתנחל מתחיל לסבול מאותה תופעה, הנגרמת לו על ידי צאצאו פדואל עשב שוטה, נער הגבעות. עד כאן, תקציר וסיכום הספר העבה בן שלושת הכרכים שאני עומד לכתוב, כשיהיה לי זמן, כשאעזוב את השטויות כמו אינטרנט, האיל הקורא, בלוגים אישיים. |
|
||||
|
||||
אולי תנסה לכתוב 1412 מילים? |
|
||||
|
||||
הניק שלך מעולם לא התאים יותר מאשר ברגע זה... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
היסטוריון אולי לא, אבל מצעד המחץ - ועד איך! אולי נכון יותר לומר - "מצעד הקוועטש". ונעליים - באמת לא תמיד היו אז (ולא אכנס עכשיו לרומנטיזציה השבלונית של העבר, הגורסת תמיד כי אמנם לא היו נעליים, אבל היתה שמחת חיים - כי זה פשוט לא נכון). |
|
||||
|
||||
לכל אלה שלא פתחו את הספר, אני ממליצה לקרוא את המבוא, אני מבטיחה לכם שכבר אחרי כמה עמודים תלכו שבי - כפי שקרא לי - אחרי סגנון הכתיבה יוצא הדופן. למי שאצה לו הדרך אני ממליצה לקרוא את כותרות המשנה של כל פרק, המנוסחות בהומור תמציתי בלתי רגיל,תופסות את המהות בקרניה ומגרות לקריאה. אני מסכימה עם רוב הדברים שכתב אלי אשד, אך אני מתפלאה שהוא לא מצא את הפרשנויות המעניינות שנותן אלמוג גם בתוך הטקסט וגם בסוף כל פרק. גם אני נבהלתי מגודל הספר והיקפו אך בהבדל מספרי מדע רבים אחרים שהיה קשה לי לצלוח בהם את 200 העמודים בשל שפה אקדמית, הספר הזה כתוב בשפה קולחת והיה כיף לקרוא אותו. שושנה |
|
||||
|
||||
היי שושנה. ידענו שתבואי, ותהווי חוליה נוספת בשרשרת של דמויות שלא היו ולא נבראו, החוזרות שוב ושוב על אותן טענות, בעיקר על אלו שאין להן רגליים. כה לחי. |
|
||||
|
||||
לפחות תודי שגם בכתיבה שלה, של שושנה, יש, כמו שהיא מציינת לגבי אלמוג - ''הומור תמציתי בלתי רגיל''. |
|
||||
|
||||
אגב, לא הכרחי שמדובר בדמויות פיקטיביות. חיפוש פשוט בגוגל על ''עוז אלמוג'' או ''פרידה משרוליק'' (בשני המקרים בלי לסמן את צמד המילים כביטוי) מראה כי המאמר שלעיל מופיע כבר בעמוד הראשון, כתוצאה מספר חמש וארבע (בהתאמה). חיפוש של השרשרת ''עוז אלמוג פרידה משרוליק'' כבר מציב את המאמר כתוצאה השנייה בעמוד הראשון. יתכן שאנשים שאינם קוראים קבועים של האייל עשו חיפוש על המושגים הללו והגיעו למאמר. או שלא, כמובן. |
|
||||
|
||||
נחש מה נותן חיפוש גוגל על השם שלך. קיבלת כבר דואר משושנה? |
|
||||
|
||||
רק דואר? אני מקבל אפילו טלפונים משושנות1. כל כמה ימים מתקבל במערכת דואל ממישהו שיש לו שאלה כלשהי שלא קשורה לשום דבר. משום מה כתובת העורך נראית להם *ה*מקום לשלוח אליו שאלות בכל נושא שבעולם. לפעמים אני (או אחד העורכים האחרים) מרגיש טוב לב במיוחד ואז אני מנסה לעזור. 1 טוב, אני חייב לספר: כפי שחלקכם יודעים, בעמוד הכותב שלי באייל מופיע מספר הטלפון שלי "למקרי חירום בלבד". אלוהים יודע מה זה מקרי חירום, אבל עד אותו יום מר ונמהר לא נעשה במספר הזה שימוש לרעה. יום אחד אני יושב לי במשרד והסלולרי מצלצל. אני עונה ומהצד השני שואלים אותי "זה דובי?" - כן. - יש לי שאלה דחופה... - מה? מי זה? - ...בעניין ועידת ואנזה... - ...סליחה? - אתה מהאייל הקורא, כן? - כן. - אז יש שם את הטלפון שלך למקרים דחופים. - ...כן? - אז זהו, שהתערבנו פה על משהו במשרד, וחיפשנו מישהו שיוכל לענות לנו, ומצאנו את הטלפון שלך. - הטלפון שמופיע באתר? - כן. - זה שכתוב עליו למקרי חירום בלבד? - ...כן... - וזה נראה לכם מקרה חירום?! - אממ... לא? (אררררררררררררררגגגגגגגגגגגגגג!) |
|
||||
|
||||
נעשה בטלפון שימוש באיזשהו מקרה חרום? (שלא ע"י מישהו שיודע אותו ממילא) |
|
||||
|
||||
כן. וגם קיבלתי טיפול מצויין מהאדונים קננגיסר וכהן. |
|
||||
|
||||
באחד המיילים שהסתובבו פעם עם כל מיני תמונות מבדחות, היה צילום של שלט לצד הכביש: No Stopping Except For Emergencies ובקטן:(whale watching is NOT an emergency).
|
|
||||
|
||||
האתר'שך באופן כללי משתלט על גוגל ! הכי מבעס זה כשאני מחפש משהו שקשור לדיון מסויים, ואני מקבל את הדיון בין האפשרויות הראשונות, וכל השאר לא קשורות. מכת מדינה. _______ תגובה זו מתייחסת לחיפושים בעברית בלבד, כמובן. |
|
||||
|
||||
טיפ: הוספה לשאילתה -site:haayal.co.il תגרום לגוגל להביא תוצאות מכל האתרים *חוץ* מהאתר של האייל.(במקרה שהקוד משתבש: מינוס site נקודותיים כתובת האייל [ללא רווחים]). |
|
||||
|
||||
והדגמה לטיפ: חיפוש האייל הקורא בגוגל עם הטיפ: חיפוש האייל הקורא בצורה רגילה: |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני רוצה להתריע בפניכם על הסכנה שבקריאת ספרו של עוז אלמוג, שההתמכרות לו היא קשה וחריפה ומפרקת חיי נישואין, כפי שקרה לי עם רעייתי שושנה שעזבה אותי בעקבות קריאה בספרו של עוז אלמוג. אנא, צעירים, קראו ספר זה רק אם עודכם רווקים ופנויים, שאם לא כן תגרמו סבל רב ואף עוגמת נפש לבן זוגכם האומלל. לבחורות הפנויות שבקהל הייתי לעומת זאת ממליץ מכל לב ולב לקרוא את הספר, כך יש תקווה שהוא יעורר בכן עניין להכיר את הכותב, וכך שושנה שלי תחזור הביתה. אך נשואים, הדרו רגליכם מן הספר. |
|
||||
|
||||
עוז אלמוג מקדיש בספרו מקום רב בספרו לניתוח הספרות הפופולארית לאורך שנות קיום המדינה , יש חלקים שהם ככל הנראה מחקר מקורי משלו. חלקים אחרים הם בעיקרון רק ציטוט מפורט ( עם קרדיט ) המתפרש על עמודים שלמים של הספר ולקוח "מטרזן ועד זבנג ". בכך מדגים אלמוג את החשיבות ההולכת ומתבררת לחוקרי האקדמיה של הספרות הקלה ככלי חשוב לחקר התרבות הישראלית . אולם בעיה חמורה ביותר בתחום זה היא אי השימור של חומרי הספרות הקלה למינהם לשימושם של חוקרי העתיד . ועל כך ראו : ספרות קלה בספריות האקדמאיות |
|
||||
|
||||
וכמה קטעים פזורים בהמשך הספר נראה לי שאני כבר יכול לחוות דעה. 1. אלמוג כותב בסדר גמור. הוא לא מייגע במיוחד, ורוב הזמן הוא נמנע מז'רגון סוציולוגי, לשמחת הקורא הממוצע. פה ושם מתפלק לו. 2. אבל, הספר ארוך מדי. עורך היה יכול לקצץ הרבה עמודים בלי לפגוע בתוכן, חלק מהציטוטים אינו תורם מספיק, ומה שיוצא זו מסה שמאוד תועיל למישהו שמחפש סקירה היסטורית-סוציולוגית על נושא כלשהו, אבל פחות למי שירצה לקבל מבט כולל: הוא עלול לקבל כאב-ראש קודם. כמו-כן, רמת הספר אינה אחידה. אלמוג במיטבו כשהוא כותב על תרבות, ובמירעו כשהוא כותב על דברים מקצועיים. השער 'החזית המשפטית' עלול לגרום כאבי-ראש לא מעטים לעורכי דין, ודומני שאלמוג לא מצליח לתפוס הקשרים רחבים הן של פעולת בתי המשפט והן של הביקורת עליהם, שהוא מתעקש למקם בתור כמעט אך ורק מלחמת עולמות בין ליברלים ושמרנים. 3. הוא שופט יותר מדי את המציאות, וזה משבש את ההערכה. אני לא מצפה שהוא יהיה 'אובייקטיבי', אבל גם לא שישיר שירי-ניצחון לתרומת X או Y לדמוקרטיה (תוך הגדרה מאוד ספציפית של המושג). 4. גם דעותיו מוסתרות בקושי. כך, למשל, הוא מציין במשפט קסטנר שהשופט בנימין הלוי היה מקורב בדעותיו לימין (ואגב-אורחא מסביר את פסיקתו ככה), אבל לא טורח לציין את זה לא בפסיקתו של הלוי לעניין כפר-קאסם וגם לא בכמה אחרות, שם הלוי פוסק בצורה ליברלית. בקיצור, לטובת שבלונה הוא לפעמים מחמיץ את המורכבות, כאילו שהשופט הלוי של 'דגל שחור' איננו אותו שופט של 'מכר את נשמתו לשטן'. 5. הצורה שהוא מציג את תודעתה של הציונות הקלאסית שונה לדעתי מהצורה שאותה הציונות תפסה את עצמה. וככה הוא יכול להביא ביקורת של משוררים עוד בתחילת המדינה (כולל אלתרמן וכמה מגדולי הציונים), בטרם נגמר 'בניין-האומה', כסימן של תחילת הסטייה מהתודעה הציונית וביקורת שתוביל לערעור התפיסה השלטת, וכו'. אבל אם עוד לא התעצבה עדיין התפיסה הזו, איך יכול להיות שהביקורת היא כבר השלב של 'מעבר לשיא'? 6. ובכל-זאת, למרות כמה פגמים, רוחב היריעה מרשים מאוד. היום הספר הזה פחות חשוב ממה שהוא יהיה לדעתי עוד עשרים שנה: אז, דורות שלא היה להם מגע עם המאורעות המתוארים, עשויים בהחלט ללמוד עליהם רק דרכו. בתור לקסיקון לתולדות השינוי החברתי בקרב חלק ניכר מהחברה הישראלית (החילונית בעיקר) לא יהיה לספר תחליף. |
|
||||
|
||||
''ההצגות הללו עסקו בגל הלאומנות, שיגעון הגדלות והמשיחיות הסהרורית שתקפו את החברה הישראלית''. זו, למשל, צורת ביטוי שמייצגת הרבה מעבר לגישה מחקרית. |
|
||||
|
||||
כי אין אצלו לאומיות, רק לאומנות |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מבקר אותו. לטעמי הוא מערבב יותר מדי פעמים בתוך הטקסט את ביקורתו על הימין, במיוחד על הדתי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נכון. אמרתי שאתה צודק ואצלו לאומיות תהיה תמיד ''לאומנות'', לא רק בציטוט שהבאת. וחוץ מזה - אבא שלי יותר גיבור. |
|
||||
|
||||
אקדים ואומר כי קראתי את ספרו של אלמוג, מתחילה ועד סוף. וזה לא היה קל. אלמוג יודע לכתוב, אין ספק, אבל שכח כנראה איך למחוק. כל אחד שעבר כאן בשכונה בשלושים שנה האחרונות קיבל אזכור בספר. עם ציטוט. הייתי מעדיף שאלמוג ירכז פרק תיאורטי בכל שער, או איזושהי תמצית לטובת הרבים שמעונינים להכיר את הנושאים בספר הזה, אבל לא יכולים להקריב את כל חופשתם השנתית לצורך כך. לדעתי אלמוג משמיט פרטים חשובים.למרותאורכו של הספר הוא לא הקדיש שער לכלכלה וחברה, נושא שהשינויים שחלו בו משפיעים לדעתי הרבה יותר מאשר תכניות גלגל''ץ, התעלם לחלוטין ממקומם של הדתיים בסיפור. (הוא הבטיח ספר בנושא, נחכה ונראה) ויותר מזה, והרבה יותר חשוב, היא הבעיה המרכזית של הספר, זחיחותו של אלמוג . הוא חוגג כאן את נצחונה של הנורמליות ומבנה את השינוי האידיאולוגי כהתפתחות מבורכת. לדידו - השמיים הם הגבול ואך טוב צפון לארץ המובטחת. יש שיחלקו על כך. מה שברור - ספר חובה לכל מי שמתעניין בחברה הישראלית, מקור מופלא לתיעוד כל מה שקרה כאן. |
|
||||
|
||||
אני לא מכיר את הספר, אבל הביטויים "זחיחותו של אלמוג", "חוגג את נצחון הנורמליות", נראים לי מפתיעים. נסיבותיו המשפחתיות והחברתיות של אלמוג אומרות שהוא הוא אמור היה להיות הצבר ממשיך הדרך. עצם היותו של אלמוג סוציולוג אקדמי ולא קצין בכיר, היא מעין "מהפך אידיאולוגי". האם אלמוג כמו אותם חוזרים בתשובה, הופך את ה"מהפך האידיאולוגי" לדגל ומנסה להפוך אותו ל"אות ומופת" לכל החברה? |
|
||||
|
||||
אבל התשובה לשורה האחרונה היא כן. (כבר 900 עמודים וממשיך...). |
|
||||
|
||||
אם כך, הוא מצטרף לשורה ארוכה של אידיאולוגים וחוקרים שמסיבותיהם האישיות מסבירות את הרקע שעליו צמחו האידיאולוגיות שלהם (לנין הוא דוגמה טובה). |
|
||||
|
||||
ההויה קובעת את ההכרה. |
|
||||
|
||||
יש מישהו שנסיבותיו האישיות לא מסבירות את ה*רקע* עליו צמחה האידאולוגיה שלו? :-) (אני באמת לא בטוח שאני מבין למה התכוונת). |
|
||||
|
||||
נקודת הכובד של העניין הזה היא כמותית ולא איכותית. יתכן מאוד שאופן החינוך ותכונות המשפחה של איינשטיין יצרו בו את הפתיחות המחשבתית שאפשרה את גילוי היחסות הפרטית. יתכן שיש קשר בין הביוגרפיה של גלואה לבין סוג המתמטיקה שהוא בחר להתעסק בה, אבל לפחות לתוצאה הסופית (התאוריה) יש קשר לא ממש מובהק עם האישיות היוצרת. לעומת זאת לעובדה שאחיו של לנין, אלכסנדר, השתתף בהפיכה של 1905 ונתלה ע"י שלטון הצארים, יש יותר מקשר אקראי עם האלימות המהפכנית ועם הנקמנות והחוסר הגמור של אמפטיה מצידו של לנין לאויבי המהפכה שלו. בהזדמנות זו ברצוני להבהיר שאין לי שום עמדה שלילית כלפי אלמוג או ספרו. |
|
||||
|
||||
טוב, תורת השדות זו לא אידאולוגיה, ונסיבות חייו של גלואה דווקא מסבירות לא רע את נטיותיו הפוליטיות והאידאולוגיות. אני מבין למה אתה מתכוון כשמדובר בהישגים מדעיים, אבל קצת פחות כשמדובר באידאולוגיה פוליטית או חברתית; אלו, כך נראה לי, תמיד קשורות באיזה אופן ל"נסיבות חייו", אם כי כמובן יהיו כאלה אצלם הקשר יהיה פחות חד (כמותי, כמו שאמרת). |
|
||||
|
||||
הפריע לי שהתיאוריה שלו אינה בת הכלה עצמית. הוא מתעלם מההקשר החברתי שבו יכול היה להכתב ספר כמו שלו. ספר שמשבח ומהלל את נטישת הערכים הישנים לטובת ''דת הדמוקרטיה'' שרק אלוהים יודע מה היא. הערותיך על הביוגרפיה של אלמוג מאירות את העניין באור חדש. . מעבר לכך אלמוג הוא לא ממש סוציולוג, הוא היסטוריון. ניתוחיו הסוציולוגיים לא ממריאים הרבה מעבר לבנאלי ולמובן מאליו.הוא כתב ספר מצוין, נפלא לציטוטים ועבודות סמינריוניות אבל אין בו לטעמי חדשנות תיאורטית. ב''ידיעות אחרונות'' מחה אלמוג על הביקורות שכתבו עליו וטען שזכה בפרסים. יכול להיות, אותי הוא לא שכנע. השתעממתי קשות. למרות, ואולי בגלל השכלתי הסוציולוגית. |
|
||||
|
||||
עוז אלמוג הוא כנראה החוקר המוזכר ביותר בעיתוני ראש השנה. הופיעה ביקורת מקיפה ביותר של נעמה שפי על "פרידה משרוליק " שלו במוסף הספרים של הארץ . אבל זה עוד כלום לעומת הדומיננטיות המוחלטת שלו במוסף "זמנים מודרניים" של ידיעות . הוא כיכב שם בשתי כתבות שונות באותו הגיליון (!) אולי כבוד חסר תקדים לסוציולוג . בכתבה אחת של אמיר קמינר "זה לא הטלוויזיה זה החיים עצמם " קמינר ראיין את אלמוג בנושא "תרבות הרייטינג ". אלמוג מצא בתרבות זאת גם דברים חליוביים וגם שליליים בין השאר הוא מעיר על כך שפעם סרגל ההצלחה היה מוכתב על ידי האליטה ואדם מצליח היה נגיד קצין בכיר היום מדד ההצלחה נקבע על ידי ההופעה בטלוויזיה. אלמוג מעיר הערה נכונה "למה אין כוכב נולד בתחום הכתיבה? , השירה ? הטכנולוגיה ? יש הלך רוח משתלט של בוז לאינטלקט " . לאחר מכן הוא הסביר בכתבה אחת לאחת את כל התוכניוצת שזכו לרייטינג הגבוה ביותר של כל הזמנים מדוע דווקה הן זכו ברייטינג זה. חוץ מזה בכתבה ה שניה באותו מגזסין אלמוג דשיבר על נשוא מתנות לחתונה ומה הן אומרות על החברה שלנו ."מסיבת החתונה הפכהנ לאירוע שבה הגודל קובע . זה משקף תהליך עמוק שעובר על החברה הישראלית שאינה מסתפקת במועט ,שלא מתכננת לטווח ארוך ,שמוציא הדברים מפרופורציות ". אכן תשובות של אשף, אלמוג כנראה מסוגל לדבר על כל דבר בכל זמן. |
|
||||
|
||||
מתוך הביקורת של נעמה שפי: "היום, בעידן הדיסק הקשיח, החובק עולם ומלואו, ועם טכנולוגיית ה"העתק והדבק", נהפכה עבודתם של חוקרים, משנה א' ללימודיהם ועד זיקנה ושיבה, למה שכינה מילן קונדרה 'קלות בלתי נסבלת'. "בעיני שיטת הכתיבה של אלמוג טומנת בחובה סכנה גדולה. פרחי מחקר עשויים לראות בספרו אנציקלופדיה, אוסף מקורות ואפילו אתר מקוון בדפוס. אלמוג יוצר תחושה שהכוח המניע של חלוקת החומר הוא מנועי החיפוש באינטרנט". |
|
||||
|
||||
הבעיה של אלמוג זה שלא היה לו עורך. אבל בספר שורוב המוחלט נלקח ממקורות שאינם אינטרנט בכלל, לא הבנתי מה היא רוצה. בכמה עניינים שאני מתעסק בהם מצאתי שאף כי הוא לא מביא את כל המקורות הקיימים (שלא כאוסף מקורות), הוא בהחלט מקום טוב למי שלא מכיר כלום להתחיל בו. ויאמר לזכותו, שעבודת הנמלים שהוא עשה תעזור מאוד עוד כמה שנים למי שלא מכיר את התרבות הישראלית של שנות השישים-שמונים (עם כל חסרונותיו של הספר, ויש לא מעט, וכבר עמדו עליהם). אני מקווה שהמשפט לא לגמרי מייצג אותה, כי היא פשוט נשמעת לי לודיטית-משהו. |
|
||||
|
||||
לפי ההקשר, נראה לי שהיא כיוונה לשיטה שהיא מכנה "שיטת ה-cut and paste", מול השיטה המסורתית של הפניה למקורות ביבליוגרפיים. |
|
||||
|
||||
צום, וכאלה, ואני קצת סנילי. מה שנכון: אלמוג מצטט הרבה יותר מדי. אבל עדיין, הטחות האשמה שלה נראות לי מוגזמות. |
|
||||
|
||||
ובנושא קשור במוסף שבע לילות פורסמו תוצאות סקר לא מפתיעות אבל עדיין מטרידות שבהם מתגלה בורות מוחלטת ומזעזעת בקרב הצעירים בני 18-30 לגבי העבר והתרבות. נחמת הטיפשים היא שזה לא רק אצלנו, זאת תופעה כלל מערבית וגם מדינות אירופה המתקדמות ביותר מודאגות בדיוק כמונו מבעיות דומות . בכל אופן לסקר היו תגובות מעניינות ביותר כמו זאת של חנוך רון שקובע שהצעירים לא מתעניינים במוזיקה קלאסית ולכן עתידה נתון בספק . מאמר מעניין מאוד של עמוס אורן טוען שדווקה עצם הזמינות והשכלול של המוזיקה הפופולארית הרסה את איכותה וחדשנותה מיכיוון שכל אחד יכול לעשות היום מה שהוא רוצההיא כבר לא מעניינת יותר . ולעומת זאת רשימה אופטימית יותר של שולמית גלבוע קובעת שבניגוד לכל הציפיות הופיעו כמה סופרים צעירים ומוכשרים חדחדשים שמראים שיש עתיד לספרות העברית. אני מסכים איתה. |
|
||||
|
||||
אני חייב לציין שהסקר הזה הרתיח את דמי. ולא, אני לא כועס על הצעירים הטפשים והכסילים שלנו. אני כועס על עורכי המחקר, שרוב הסקר שלהם מכיל דגימות תמוהות ממיני סדרות וסרטים ישראלים, שלא ברור מה הקריטריונים שהופכים אותן למייצגי "התרבות הישראלית" שלהם. התוצאות השליליות שלהם יכולות באותה המידה להגיד ששיטת הדגימה שלהם שגויה. לא, אני לא חושב שלא לזהות משפט מ"קזבלן," חיקוי ישראלי עלוב ל"West-Side Story" בכיכובו של גיבור הבינוניות והשמאלץ יהורם גאון, זה אות קין. גם "מציצים" זו לא מציאה גדולה. זה שמשהו היה מ-גניב כשהוגי הסקר היו צעירים לא הופך אותו לאבן-דרך בתרבות הישראלית. אולי הם לא יודעים בעצמם מהי התרבות הישראלית? אולי אין תרבות ישראלית מגובשת, אלא מספר תרבויות נפרדות, והם מייצגים את תרבות האליטות בלבד? אבל הם לא ישאלו את עצמם שאלות קשות, כשקל הרבה יותר להאשים את הציבור בבורות (וגם זה לא בצדק, כפי שמעיר טל כהן). |
|
||||
|
||||
גם "התרבות הרשמית ה"אליטיסטית" " [ציטוט מהמאמר] בתחום הספרות ואצילי הספרות הישראלית במיטבה, כתובה לעתים כרכילות של הנפש ומספרת פעמים רבות בפרטי פרטים אינטימיים על הדמויות על חשבון העלילה.מזכיר לי לפעמים את שולחן האוכל בקיבוץ שלא גדלתי בו. וזהו מיצוי הַבִּיצה הגדולה.רבי המכר העולמיים אינם בנויים כך (אולי לא יחשבו לספרות בעיני המשתתפים המכובדים כאן) [אלא אם כן יש להם משהו נוסף טמיר להוסיף מלבד כישרון הכתיבה]ולכן מעדיפים הקוראים את בראון, לודלאם, גרישאם, אפילו אורן, בעוד שעניין הספרות הישראלית במיטבה הופך לאייטם חברתי יחצני מהסוג של "קראת כבר את ....." ואז דיון בשפתיים רטובות. |
|
||||
|
||||
אל גיליון "הארץ " של ערב יום הכיפורים צורף גיליון חדש של העיתון המת מזה שנים "דבר" זאת בתיקווה להביא בכך לחידוש פירוסמו הקבוע של "דבר" ושל כל מה שהוא מייצג עיתונות רעיונית אידיאולוגית. נשאלת השאלה האם יש מקום לעיתונות כזאת בימינו מטורפי הרייטינג ? ראו : "העיתון דבר קם לתחייה |
|
||||
|
||||
מדוע אין קישור למוסף דבר האחרון? |
|
||||
|
||||
מחר ה-29 בנובמבר יתקיים בתוכנית הבוקר של השדרן הידוע אברי גלעד בערוץ 10 בסביבות 7 וחצי-8 דיון נוקב בשאלה: למה הם בכלל מעניינים אותנו? מדוע מתקיימת בחברה המודרנית ובעיקר החברה המודרנית הישראלית בקרב הנוער הישראלי ובתקשורת הישראלית אובססיה כה חזקה לגבי סלבריטאים ? אל תחמיצו. |
|
||||
|
||||
האם יופיע אצל השדרן הידוע בדיון החוקר ובלש התרבות אלי אשד? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לצד השדרן הידוע יושבת גם, דרך קבע, השדרנית הטיפ-טיפה פחות ידועה לינוי בר-גפן, הלא כן? והנה מצאנו תשובה אחת לשאלה שהעלית: הם מעניינים אותנו, כי הם מאפשרים לחלקנו לקשור בהם אותנו עצמנו, וכך לרומם את עצמנו לרמת סלבריטי דמיקולו. האם זו הסיבה שאתה, אלי, כה אובססיבי לגבי סלבריטאים? |
|
||||
|
||||
האם יש קשר בין לינוי בר גפן לאלי? |
|
||||
|
||||
לא, עצם זה שאלי לא דיבר על "תוכנית הבוקר של ערוץ 10", אלא קשר את עצמו ל"שדרן הידוע" (תוך שהוא מתעלם מבת-זוגו להגשה, שהיא לא מספיק ידועה לצרכי הוד רוממותו מר 666), מעידה על נטיותיו שלו. |
|
||||
|
||||
אבל האמת היא פשוטה הרבה יותר. כאשר רשמתי את ההודעה לא זכרתי את שמה המדוייק של הגברת ולכן העדפתי שלא להזכירה, אין קשר לכך שהיא סלבריטאית או לא.אם כבר אני תמיד מעדיף להזבכיר אנשיםש אינם סלבריטאים. ובאמת אינני יודע איך דובי יצר מפרט קטן כזה טילי טילים של מסקנות וניתוחים פסיכואנליטיים לגבי האובססיה שלי כביכול עם סלבריטאים. |
|
||||
|
||||
אתה ודובי כבר הפכתם מזמן לסלבריטאי-אינטרנט. |
|
||||
|
||||
אכן. אם כבר ככותב באייל הייתי מציע למערכת האייל להכניס שירות מיוחד עבור כותבי האייל ומקורביהם שבו תופיע באתר ידיעה רשמית מיוחדת על הופעה תקשורתית של כל כותב. וכך כאשר למשל דובי או טל כהן מופיעים ברדיו או בטלוויזיה תופיעה על כך חדשה באיזור מיוחד של האייל בתוספת תמונה רלוונטית אם זה אפשרי.אני מאמין שיהיה בכך משום שרות לכותבי וקוראי האייל. |
|
||||
|
||||
כמו תמיד, דופקים את האלמונים. וברצינות, זה יפגום בייחודיות של האיל. הלynet היינו? הלnrg דמינו? |
|
||||
|
||||
יהיה בכך משום תגמול של העורכים והכותבים שכאשר יש להם הופעה תקשורתית בערוץ 2 למשל אפשר יהיה לשים ברשת זמין לכולם קטע מצולם שבו הם מופיעים במסגרת ידיעה רשמית בעניין. דוגמה: אם גלבץ מתראין בתוכנית טלויזיה על התקליט שיצר לפני שנים עבור יונה וולך כי אז תועלה מיידית לרשת ידיעה בנושא שתכלול את הקטע המצולם הרלבנטי בטלוויזיה .אם הוא מתראיין ברדיו כי אז יועלה קטע קול של הראיון איתו. וכך הלאה באופן קבוע ושוטף לגבי העורכים והכותבים . אם יש החלטה שיש יותר מידי כותבים ומשתתפים ואי אפשר לייצג את כולם כי אז אפשר לקבוע שרק מי שיש לו נניח עשר או חמש עשרה או עשרים או שלושים כתבות ומעלה באייל יזכה לשירות . |
|
||||
|
||||
מצד שני, אני לא רוצה שבכל פעם שאני נואם בבית הלבן, יהיה לכך אזכור באייל הקורא. |
|
||||
|
||||
וגם אני לא צריכה איזכור כל פעם שאני שרה להיט חדש. מספיק לי להתראיין בכל תכנית בטלוויזיה. |
|
||||
|
||||
וגם שיגידו באייל הקורא שאני חטפתי את המיקרופון במרכז העבודה. מספיק, כל המדינה כבר ראתה את זה. כאן אני רוצה להישאר במקלט האלמוניות שלי. |
|
||||
|
||||
ולי נמאס שבכל מקום מספרים עלי את הבדיחה הזאת עם השיפוד והבטטות, כאילו הגעתי לאיזה שבט קניבלים באפריקה, והצ'יף ציווה על השף לבשל אותי בשיפוד עם בטטות לאט לאט, כדי שהשומן ירד, אבל הוא בישל אותי מהר כי אכלתי את כל הבטטות. |
|
||||
|
||||
הפכה זה מכבר לחלק מרכזי של התרבות הפופולארית הישראלית,עם ההשגים הגדולים שלהנ באירופה הישגים ששום תחום ספורט אחר בישראל לא הצליח להשיג אותם. אולם האם לטווח הארוך השגי קבוצה זאת גורמים נזק בלתי הפיך לספורט הישראלי ? ראו : המכבים הצהובים |
|
||||
|
||||
נו, באמת . לא יכולתם למצוא ברווז יותר דומה לברבור ? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מחר יום שבת ה-26.05 בשעה 18.35 בתוכנית "מרגול שופטת " בערוץ 2 תעסוק השופטת מרגלית צנעני בסוגיה תרבותית מסובכת במיוחד ,הטורדת את מנוחתם של הקומיקסאי אורי ופינק ושלי מזה שנים רבות . מרגול תשפוט ביננו בסוגיה ותיאלץ להגיע לסוג של הכרעה. התובע הוא אלי אשד. הנתבע הוא אורי פינק , העד מטעם הסנגוריה הוא הקומיקסאי האמן נמרוד רשף . ידו של מי תהיה על העליונה ? הקוראים מוזמנים לצפות ולשפוט ולהכריע גם הם . |
|
||||
|
||||
ומה הסוגיה? |
|
||||
|
||||
יוצר קומיקס (סיפור בציורים, עפי''ר מלווה גם בכיתוב). |
|
||||
|
||||
קריאל גרדוש הלא הוא "דוש " הוא הקריקטוריסט המפורסם ביותר של מדינת ישראל ,הוא הוא האיש שיצר את סמלה האולטימטיבי ,הצבר חבוש כובע הטמבל "שרוליק" שהפך למוסד ולבסיס של תעשיית מוצרים שלמה ( שממנה לא ראה דוש פרוטה) . אבל בתוספת לשרוליק דוש עסק בעוד דברים נוספים רבים .ובין השאר הוא יצר בראשית שנות החמישים את סיפור הקומיקס למבוגריםה עברי , בסדרת סיפורים סביב דמותה של "רותי " הצברית האולטימטיבית . להלן סקירה על חייו ויצירתו של דוש ועל תרומתו לאמנות הקריקטורה והקומיקס. מרותי ועדש שרוליק |
|
||||
|
||||
שלום לך!! אני עושה סרט עבודה גמר בתקשורת על התרבות הישראלית ואני צריכה מישו שמבין ושפשוט בחלק של הסרט נראיין אותך אשמח שתיצור איתי קשר אם כן תודה רבה! |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |