חגי 'כנען' בישראל | 1142 | ||||||||||
|
חגי 'כנען' בישראל | 1142 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
ישנן כמה שגיאות עובדתיות. 1. ראשית, לוח השנה העברי מבוסס על שנת הירח ולא על שנת החמה. מה לעשות, בני ישראל לא כה מתוחכמים. 2. שבועות הוא חג האסיף. הקיץ נחשב לעונה מתה עבור החקלאי הארצישראלי. מן הסתם, היגיוני שתחילת השנה האזרחית תתואם עם תחילת השנה החקלאית. הרי זה קנה המידה היחיד שהיה משותף באותם ימים. 3. מילה קטנה, טלה בר, אם לא שמת לב, אנחנו נמצאים בארץ שחונה, מה שטוב ויפה באירופה, אינו רצוי בהכרח פה. אנחנו צריכים גשמים, לא שמש יוקדת. 4. מטרתו של המאמר הוא להוכיח שישנו קשר בין החגים הפאגאניים לבין החגים הישראליים. אודה לך אם תסבירי איך מבארות הפסקאות האחרונות את הקשר? זה שהבבלים והכנענים העתיקו זה מזה זו עובדה ידועה.(זה בלתי נמנע בשל הסחר שהיה בין העמים) 5. אנחנו חיים כיום בעידן המדע, לטוב ולרע, כבר הרחקנו מעבר לצורך להאמין שישנם בכוחות עליונים כל יודעים וכל יכולים, לפחות מרבית האנשים החיים כיום. מדוע זה משנה אם הכוחות האלו הם נקביים או זכריים? זכותך להאמין אך מתוך סקרנות אני רוצה לדעת על מה המהומה... |
|
||||
|
||||
השאלות כוונו אמנם לטלה, אבל אני חושב שיש לי כמה תובנות בנושא, מקריאת המאמר. 1. אני לא רואה סתירה בין אופיו הירחי של לוח השנה היהודי לבין אופיים של החגים, כמשקפים את עונות השנה. 2. שבועות הוא חג הקציר (קציר חיטים) סוכות הוא אכן חג האסיף. 3. הפולחנים שטלה מציינת כוללים גם פולחני שמש וגם פולחני גשם - שמחת בית השואבה/חג הגשם. 4. נדמה לי שטלה, בחלקו הראשון של המאמר, מראה את הזהות התוכנית (מלשון תוכן) בין החגים בפגאניים לחגים היהודיים, בעוד בחלקו השני היא מראה את השתמרות המיתוסים הפגאניים הקשורים לחגים בכתבי הקודש היהודיים, על ידי איזכורים שונים או הקבלות תוכניות בין האל היהודי לבין האלילים הכנעניים. |
|
||||
|
||||
1. לוח השנה העברי מבוסס על החודש הירחי, אבל מתוקן (על-ידי עיבור החודש וקביעת שנים חסרות ומלאות) כדי להתאים לשנת החמה. התיקונים האלה, שנקבעו כלוח תמידי על-ידי הלל הזקן, הופכים את הלוח העברי למתוחכם ביותר בעולם העתיק. |
|
||||
|
||||
1. אנחנו מדברים על הלוח הבבלי. טלה בר מדברת על הלוח הקדום יותר, הפחות מתוחכם. 2. 'ירחו' פירושו שני ירחים. אם זה לא כך, אני ממליץ לך ללכת למשרד החינוך שקבע ככה. לוח גזר משמש את החוקרים כדי ללמוד על סדר גביית המסים כפי שהיא הייתה מקובלת בתקופת דוד. ישנו, לדוגמא, ויכוח שלם על משמעות המילה ירח עצד פשת. 3. ישעיהו של פרק כ"ז מנבא בבבל אאל"ט. לא מפתיע שהוא משתמש במושגים בבליים. 4. קורבנות אדם? יכול להיות שלא הבנת מה בדיוק הכוונה בקורבנות. הקדמונים האמינו שהאלים הם יצורים בשר ודם כמונו וכמונו הם צריכים לאכול ולשתות. הקורבנות נועדו לחיך אותם אלים. האלים עצמם כמובן לא הקריבו שום קורבנות שהרי אין ישות נעלה מהם. קורבן אדם הינו הקורבן הקשה ביותר שחברה עשויה להקריב. אצל האצטקים, קורבן זו נועד להבטיח שהשמש תזרח מחר. בשביל להאכיל את האלים,(ואת הכהנים, את צריכה לחשוב מעט על הכהנים, הרי גם הם אוכלים חלק מבשר הקורבנות), הסתפקו בבהמות בדרך כלל ובפירות ובירקות. |
|
||||
|
||||
שלום יו, נחמד לשמוע ממך שוב. אבל טעויות יש לך לא פחות מאשר לי - אם בכלל. א. נכון שהלוח קשור בחודשי הירח (לא שנת הירח), אבל הוא קשור גם בעונות השנה, כפי שמשתמע היטב משמות חודשי השנה (איתנים, בול, זיו ואביב). החכמה המקומית היתה תמיד להתאים את חגי העונות עם תקופות הלבנה. ב. שבועות איננו חג האסיף - הוא חג ביכורי הפירות והירקות בגנים ובשדות - לפחות כך היה בתקופה שבה נוצרו החגים. חג האסיף הוא סוכות, אם לא ידעת. ג. אני נולדתי בארץ הזאת, ומי כמוני מודעת לתקופות הנפרדות של ימות הגשמים וימות החמה. בחורף קר פה, אם שמת לב, השמש כמעט לא מחממת, ויש צורך בחום הזה לגידול כל דבר חי. אני לא חושבת שעשיתי מהומה - אותי מעניינים דברים לשמם (שמעת פעם על מדע ומחקר לשמם, בלי מטרה מעשית כלשהי?). אם הדברים אינם מעניינים אותך, אף אחד לא מחייב אותך לקרוא אותם. בברכת שנה טובה - חג סתווי למהדרין - טלה. |
|
||||
|
||||
5. מרבית האנשים החיים כיום מאמינים בכוחות עליונים. אלו שלא, הם דווקא מיעוט, ובהפרש ניכר. |
|
||||
|
||||
שהרוב טועה, מוטעה ומטעה |
|
||||
|
||||
שאתה לא יודע אם הרוב טועה או לא. |
|
||||
|
||||
"שלום, אני איציק מאשדוד ואני רוצה להשאר בעילום שם". (: |
|
||||
|
||||
זו היתה בדיחה (קלושה, כמסתבר) על ריבוי האלמונים בפתיל הזה. |
|
||||
|
||||
אגב איציק מאשדוד, זוכרים את מנשה יוסיפוביץ' (לוזוכר מאיפה, נדמה לי רמת-גן) שמשחק כדורגל בבית הספר פיק"א בפתח-תקווה? לפני קצת יותר מעשר שנים נהג הנ"ל להתקשר לתוכניות רדיו ולהצהיר את ההצהרה לעיל. השבוע (אני חושב) הוא עשה פתאום קאמבק בתוכנית של רפי רשף "נכון להבוקר". נקטע באיבו על ידי העורך/ת. |
|
||||
|
||||
אם אני זוכרת נכון (ולצערי אין לי מקורות לסמוך עליהם פרט לזכרוני הרעוע), הנ''ל סבל ממחלת נפש, מתישהו הופסקו שידוריו והוא הלך והתדרדר, ואז נחלץ לעזרתו נתן זהבי והעלה אותו לשידור באחת מתחנות הרדיו המקומיות מידי שבוע. |
|
||||
|
||||
כמה השתעשעתי בזמנו כאשר הוא היה עולה לשידור ומתחיל במונולוג שלו הבלתי ניתן לעצירה. לפי מה ששמעתי, קול ישראל וגל"צ תבעו את מנשה יוזפוביץ הזה לדין בגין הטרדה וכו'. בהסדר בינו לבין הרדיו נאמר שמותר לו לעלות לשידור למשך חמש דקות פעם בחצי שנה אם אני לא טועה. וכך אכן היה במשך תקופה. העלו אותו בכוונה ונתנו לו לדבר במשך כמה דקות. אבל לאחר תקופת מה הוא לא שלט בעצמו והחל שוב לעלות לשידורים שונים ואז הפסיקו את ההסדר לחלוטין. אני זוכר שפעם העלו אותו לשידור, נדמה לי שזה היה אחרי ההסדר עם בית המשפט, וניסו לשאול אותו שאלות ענייניות: מי אתה ? למה אתה אוהב לדבר ברדיו וכו'. אבל הוא פשוט לא הקשיב לשאלות והמשיך: מדבר מנשה יוזפוביץ משחק כדורגל כל יום שישי בבית ספר פיק"א בפתח תקווה.... הוא היה ממש בלתי ניתן לעצירה. |
|
||||
|
||||
מנשה יוסיפוביץ' מבני ברק. |
|
||||
|
||||
14 אחוז מכלל העולם הם או אתאיסטים או אגנוסטיקנים זה לא מיעוט |
|
||||
|
||||
14% זה לא מיעוט? |
|
||||
|
||||
הוא בטח התכוון ל"מעט", ולא ל"מיעוט". "זה לא מעט". אבל אני מפקפקת בתקפותו הסטטיסטית של נתון כזה. איך, בינינו, אפשר בכלל להגיע לתוצאות מהימנות בתחום הזה? משהו קטן שנזכרתי בעקבות תגובה 90703 ותגובה 90716: היינו בכיתה ח'. השכבה עמדה לצאת לטיול. עמדנו מחוץ לבניין ביה"ס, תלמידים, מורות ומלווים. עבר חתול שחור, וילדה אחת (היחידה שהבחינה בו, ככל הנראה) ירקה על המדרכה ולחשה איזה לחש. המורה נדהמה מחינוכה הריאקציוני של הנלי"ת, וערכה על המקום סקר: מי מן הילדים מאמין/ה שחתול שחור מביא מזל רע? מתוך שבעים ותשעה בני השכבה, ארבעים ושניים הרימו יד. ... אז זה בטח סימן שחתול שחור מביא מזל רע. |
|
||||
|
||||
מברבית האנשים? כל שניה אומרים בתקשורת ,הקדוש ברוף הוא", "תודה לאל", "ברוףך השם" והפניה היא כל הזמן לאל זכר. זה מאוד פוגעני. |
|
||||
|
||||
טלה, האם תוכלי לצרף לוח זמנים משוער לכמה מן האירועים שאת מתייחסת אליהם? אני מנסה להבין מתי לדעתך התעצבו המיתוסים האלה, מתי הם הפכו לחגים, וכדומה. |
|
||||
|
||||
המיתוסים, מאחר שהם כבר מעוצבים ביותר בספרות המצויה בכתב, בהכרח חוברו בתקופות שלפני המצאת הכתב, ולכן הם פרהיסטוריים - לכן גם, מה שלא הוכח מתוך ממצאים ארכיאולוגיים, אין שום אפשרות לוודא באיזו תקופה התחבר. אני רואה את התקופות ההיסטוריות, הנמנות רק מאז תחילת הכתב (יתדות בשומר ובבל, חרטומים במצרים) כתקופות של התנוונות המיתוסים הקדומים, מלפני עשרות אלפי שנים. הכתבים הראשונים מתוארכים כמלפני כ-4000 - 5000 שנה. לעומת זאת, ציורי המערות בצרפת ובספרד מתוארכים כמלפני 20,000 - 35,000 שנה. יש לי ספר Prehistoric and Primitive Man של Andreas Lommel , שבו מופיע תבליט סלע (נמצא במוזיאון בבורדו) של דמות נשית עירומה, שופעת אברים, האוחזת בידה מה שמכונה על ידי החוקרים "קרן שפע" - מתוארך ללפני- 10,000 - 15,000 שנה. אפשר להבין מכך שאין להתייחס לשום כתובת היסטורית באותו אופן כמו למיתוסים אותם חושבים החוקרים למוקדמים הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שהמיתוסים אשר לא הועלו על הכתב לא שרדו עד ימינו אנו. קחי לדוגמא את לותן, מות וים, ברור שאלה שלוש גירסאות של אותו מיתוס. ההבדל הוא שהם חוברו ונערכו בתקופות שונות שלותן הוא בלי ספק המאוחר מביניהם כמו ש-'בראשית' הוא הספר המאוחר ביותר מבין ספרי התורה לפי ביקורת המקרא. בנוגע לדמות שופעת האיברים, זה כמו שחוקר בן המאה החמישים אלף יטען שבני המאה העשרים סגדו לחוברות הפלייבוי שלהם.(מי שפיסל את הפסל הזה היה גבר שהרי קווי המתאר שלה לא מציאותיים במיוחד יחסית לתקופה. כמו שנשים שמופיעות ב-'פלייבוי', אינם נשים שתיתקל בהן ברחוב במקרה). במסופוטומיה, ראו את האלים כתערובת של חיה ואדם בעוד רק היוונים ראו אותם כבני אדם.(וגם אז, לא לגמרי. סיפור מות אמו של דיוניסוס כאשר ראתה את דמותו האמיתית של זאוס מעורר שאלה מה היא ראתה. ברור שצורתו האנושית הייתה זה מכבר נאה מאד) |
|
||||
|
||||
אין לי שום ספק שבני המאה העשרים סגדו לחוברות פלייבוי. |
|
||||
|
||||
האם השאלה היא רק "מה היא ראתה?" ומה בדבר מי היא ומה משמעותה של אמו של דיוניסוס? ומה משמעותו של דיוניסוס עצמו, או של זיאוס? העניין במיתוסים הוא מה שהם מסמלים - ללא הסמל אין לסיפורים כל ערך מלבד בידור לשמו. |
|
||||
|
||||
אני רוצה להתייחס לעניין קטן אחד: ההבדל באקלים בין התקופה שבה שלטו האמונות הפאגאניות, לבין התקופה הנוכחית. דברים רבים גרמו להבדל הזה: רעיית עיזים בלתי מבוקרת, שינויים גלובליים שהאדם לא היה אחראי להם, וכדומה. אני מציע שלא להסיק מן האקלים של היום על המנהגים בזמנים עברו, כי אין בכך הגיון רב. |
|
||||
|
||||
היום, באופן נדיר במיוחד, הורי ארחו את אחות אימי ומשפחתה לכבוד החג. אני לא יודע מה גרם לזה, אבל אמא שלי הייתה בטוחה שהחג הוא חג השבועות, כך שבמקום תפוח בדבש וראש של דג (מזל שלימדו אותנו משהו בגן) אכלנו בלינצ'ס (?) ועוגת גבינה. האמת היא שמה שמצחיק אותי בסיפור זה שסבתא שלי התקשרה אל אמא שלי יום קודם, וכשאמא שלי אמרה לה מה היא מכינה לארוחה, היא צייתה לכללי הנימוס הבריטיים/אצולה-רחובותית ואמרה רק "אה". אמרתי שאין קשר. |
|
||||
|
||||
קיימת דרך לבחון את העובדות האלו, לפחות בתקופות שבהן כבר היה הכתב, בבדיקה מדוקדקת של תוכן הכתוב. אני חושבת שאפילו הטקסטים המקראיים שמלפני 2,000 או יותר שנים יכולים ללמד אותנו הרבה על האקלים ועל מנהגים חקלאיים וכדומה של אותה תקופה. |
|
||||
|
||||
יש דרך אחרת לבדוק שינויים באקלים: איזו צמחיה גדלה בארץ באותה תקופה? מה מראות טבעות הגידול של העצים? |
|
||||
|
||||
עורי סגדי לאלת-הצדק היפהפייה ענת, אשר בצמתה את כל נאמניה תלטף, ובכפה את כל החוטאים תכה!! עורי סגדי לאל ים הנהדר!! האלים הם כה טובים - ואני מדבר מנסיון, התמסרות להם היא אשכרה דבר *נפלא*. שימו מבטחכם בחיק האלה ענת, חברי - לא עוד מונותיאיזם!! |
|
||||
|
||||
מעניין כמה זמן יקח עד שנקבל ממך הודעה בזו הלשון: "ובכן, פשוט הגעתי למסקנה, שהפאגאניזם הוא השלייה-עצמית וטמטום, והחלטתי להוקיעו. או קיי, או קיי, תגידו ששיניתי את דעתי. מוטב עיניים שנפקחות באיחור מה, מאשר כאלה הנותרות סגורות לעד, בשם העקביות. הנה, למשל, זו טלה בר - צועקת יפה מאד נגד התעלמות הממסד הארכיאולוגי מן הרעיונות הפאגאנים, אבל כשמדובר בהתעלמות של הממסד המדעי כולו מרעיונות קוביית הזמן של ג'ין-ריי, פתאום הגברת, וחבריה לתנועה, היא בעד "התעקשות על אמפיריות במתודה המדעית." (כפי ששמעתי מאחד מהם... אינני בטוח מי, שוונצסון אולי... מישהו מן ההנהגה שם, על-כל-פנים)." וכד'. |
|
||||
|
||||
מעניין כמה זמן יקח עד שנקבל ממנו הודעה על ניתוק סופי נוסף של יחסיו עם האייל, בצירוף מספר הטלפון שלו למי שרוצה לשמור על קשר.. (בזק לא מרוויח הרבה מההזמנה הזאת). |
|
||||
|
||||
אמרתי ואני חוזרת ואומרת שאיני חברה בשום תנועה, פגאנית או אחרת, ואיני מקבלת שום אחריות על מה שאחרים אומרים. |
|
||||
|
||||
הגישה שלי היא אינדיבידואליסטית - לא היטפתי לאמונה באלה ענת, רק הראיתי את חלקה במיתוסים. כל אחד יכול להאמין במה שהוא רוצה, ובמה שמתאים והולם את אופיו ואת נטיותיו - זו הדוגמא שלי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לפרט את חודשי השנה העבריים המקוריים |
|
||||
|
||||
מכיוון אחר: יצא לי לראות לוח שנה טורקי, ושמות שלושה מהחודשים בו זהים כמעט לגמרי לשמותיהם בלוח העברי: אפריל - NISAN יולי- TEMMUZ ספטמבר- EYLUL לחודשים האחרים שם יש שמות קרובים לשמות הלטיניים, ולחודש או שניים שמות בעלי צליל ערבי. |
|
||||
|
||||
יש דמיון רב בשמות החודשים לשמות העבריים, לדוגמא, אוקטובר בערבית הוא ''תישרין הראשון'' (יש דמיון ל''תשרי'') ואילו נובמבר הוא ''תישרין השני''. |
|
||||
|
||||
בנוסף לתשרין, קיימים גם פברואר - שובאט מארס - אדאר מאי - אייאר ספטמבר - איילול |
|
||||
|
||||
אבל לוח השנה המוסלמי הרי "זז" ב-11 יום בכל שנה, יחסית ללוח הכללי. אז מה המשמעות של "מאי-אייר" וכו'? |
|
||||
|
||||
אם אני מבין נכון, הכוונה לא ללוח המוסלמי, אלא לשמות הערביים לחודשים הגרגוריאניים. |
|
||||
|
||||
ו- אם כבר לוחות שנה, הנה מה שמטריד אותי בימים טרופים אלו (בנוסף לכל השאר, כמובן): תמיד חשבתי שהתאריך העברי והתאריך הכללי נפגשים מחדש כל 19 שנה. אז איך זה שהשנה, במלאת 30 שנה למלחמת יום כיפור, נפגשו להם י' תשרי ו-6 לאוקטובר, כמו ב-73? זה לא היה צריך לקרות רק בעוד שמונה שנים? |
|
||||
|
||||
תאריכים מסויימים נפגשים גם לאחר 11 שנה (שזה 30 פחות 19 כמובן). אבל לא כולם. |
|
||||
|
||||
תאריכים "מסויימים"? כלומר? |
|
||||
|
||||
חלק כן. חלק לא. יום ההולדת שלי למשל - 3.9.1974, ט"ז אלול תשל"ד, יצא, כשהייתי בן 11 כ-ו' באלול, בעוד שבימי הולדת של אחרים התלכדו התאריכים. ניחוש: תיכף יבוא איזה מתמטיקאי שגם מבין משהו ביהדות (hint... hint... ) ויסביר לנו את זה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
רמב"ם בהלכות קידוש החודש, פרק ו' הלכה י': "כל תשע עשרה שנה [עבריות], שיהיו מהן שבע שנים מעוברות ושתים עשרה פשוטות--נקרא מחזור; ולמה סמכנו על מניין זה, שבזמן שאתה מקבץ מניין ימי שתים עשרה שנה פשוטות ושבע מעוברות ושעותיהן וחלקיהן, ותשלים כל אלף ושמונים חלקים שעה, וכל ארבע ועשרים שעות יום, ותוסיף למניין הימים--תמצא הכול תשע עשרה שנה משני החמה, שכל שנה מהן שלוש מאות וחמישה ושישים יום ושש שעות בשווה: ולא יישאר ממניין ימי החמה בכל תשע עשרה שנה זו, חוץ משעה אחת וארבע מאות ושמונים וחמישה חלקים". אורכה של שנת חמה הוא 365.242191 יממות - ולכן ב- 19 שנים יש 6939.602 יממות. באותו זמן הלוח העברי כולל 19*12+7=235 חודשי לבנה (כי בכל מחזור מעברים שבע שנים) שהם 6939.688 יממות - סטיה של כשעתיים. מכיוון שהסטיה קטנה כל-כך, שני הלוחות נוטים להתלכד כעבור 19 שנה. זה לא נכון עבור כל תאריך - הכל תלוי במספר השנים המעוברות הלועזיות שנפלו באותו מחזור של 19 שנים (בדרך כלל 5, אבל לפעמים רק 4); מספר השנים העבריות המעוברות בכל מחזור הוא תמיד 7. מסיבות פרקטיות, אורכה של שנה לועזית הוא תמיד מספר שלם: 365 או 366. הכללים הידועים לעיבור חודש פברואר (פעם בארבע שנים כן, אבל פעם במאה שנים לא, אלא שפעם בארבע-מאות שנה דווקא כן, ופעם ב- 3200 שנה בכל זאת לא) מוסברים בכך שאורכה של שנת חמה קרוב ל- s= 365 + 1/4 - 1/100 + 1/400 - 1/3200.
|
|
||||
|
||||
אתה עשית טקסט מידע יפה מאוד ומסביר הרבה אבל:אני הייתי עושה את האתר יותר אסטתי אבל בסדר בכללי |
|
||||
|
||||
אתה יודע במקרה מתי החליטו על כל זה לראשונה? ומתי ומי הגיעו לספירה שהביאה אותנו עכשיו לשנת תשס"ה? |
|
||||
|
||||
מקובל לייחס את קביעת כללי העיבור להלל השני (צאצא של הלל הזקן), שחי במאה הרביעית לספה''נ. בזמן בית ראשון היו הסנהדרין מקדשים את החודש (וקובעים האם הוא הסתיים ביום הכ''ט או שיש בו יום ל') לפי עדים שהיו מעידים על ראיית מולד הירח. מאז חורבן הבית עד הלל היו כנראה מנהלים את הלוח לפי חישוב ומכווננים לפי ראיה (או להיפך, זה עניין של טעם). לגבי השאלה השניה - שאלה טובה. אני לא יודע. |
|
||||
|
||||
תודה רבה. האם זה אומר שלגבי ראש השנה, למשל, לא היה אפשר לדעת מראש באיזה יום הוא יתקיים? |
|
||||
|
||||
מסכת ראש השנה, משנה ג': "על שישה חודשים שלוחים יוצאים: על ניסן, מפני הפסח; על אב, מפני התענית; על אלול, מפני ראש השנה; על תשרי, מפני תקנת המועדות; על כסליו, מפני חנוכה; ועל אדר, מפני הפורים. וכשהיה בית המקדש קיים--יוצאין אף על אייר, מפני פסח קטן" השליחים הם שליחי בית-דין, שהיו יוצאים (למשל) מיד אחרי ראש חודש אלול לכל קצוות הארץ ולסוריה, כדי להודיע ליהודים שישבו בכל מקום באיזה יום יחול ראש השנה. |
|
||||
|
||||
מה זה "על תשרי, מפני תקנת המועדות", ולמה זה נחוץ לאחר שכבר יצאו באלול, כדי להודיע על ראש השנה? |
|
||||
|
||||
יצאו באלול, כדי להודיע מתי צפוי לחול ראש השנה (שנמשך יומיים כדי להיות בטוחים). אבל בסופו של דבר השלוחים שיצאו אז לא יכולים לדעת מתי מתחיל חודש תשרי - זה עניין נפרד, שנחוץ לידיעת התאריכים של יום הכיפורים וסוכות. |
|
||||
|
||||
מה פירוש לוודא מתי ראש השנה ולא לדעת מתי מתחיל תשרי? זה לא הולך ביחד? |
|
||||
|
||||
היום כן. כשכל חודש עלול להיות בן 29 או 30 יום, לא. לכן ראש השנה נמשך יומיים - כדי לכסות את היום הראשון של תשרי בכל מקרה (בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ). אבל כשאתה יושב בדרום מערב סוריה ולא יודע האם הסנהדרין בירושלים עיברו את חודש אלול (ודחו בכך את תחילת תשרי), אתה לא יכול לדעת מתי יום הכיפורים (אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם). |
|
||||
|
||||
וואלה. חיים קשים. כלומר, אתה מתכוון שהעיבור היה אז של אלול, ולא של אדר? ועוד לא קבעו את המחזורים בני 19 השנה? |
|
||||
|
||||
ובכן. מדובר בעיבור החודש (הוספת היום השלושים, כפי שאנחנו נוהגים בכל שנה בחמישה עד שבעה חודשים, על-פי חישובי הלוח, וכפי שנהגו בעבר על-פי ראיית הירח), ולא עיבור השנה (הוספת חודש בסמוך לפני ניסן). |
|
||||
|
||||
הבנתי. תודה.:) (וסליחה שאני מטריחה אותך בכאלה. יש לי איזה שיגעון לתיארוכים). |
|
||||
|
||||
המדע חש לעזרה: http://www.guardian.co.uk/science/story/0,3605,15850... |
|
||||
|
||||
במשך 19 שנים ייחלתי ליום שבו אוכל לחגוג את יום ההולדת שלי בתאריך הנכון בלי שאבי יעיר "אם היית יהודי אמיתי היית חוגג רק בעוד שבוע" או "לפני שלושה ימים" אלא שאפילו ביום ההולדת ה 19 שלי ה 29 ביוני וי"ז בתמוז נפלו בימים שונים (עוקבים). מילא, אז ויתרתי והפסקתי לייחל. בכל מקרה גם אם ביום ההולדת ה 38 הם יפלו באותו יום הוא ימצא משהו להגיד, אולי על זה שאני לא צם. חיים קשים. |
|
||||
|
||||
כן, עוזי ו. התייחס לזה: תגובה 174320 |
|
||||
|
||||
כן, תודה, ראיתי את ההסבר. עכשיו גם אם אמות אומלל לא אמות בור. |
|
||||
|
||||
התיאום בין הלוח העברי ללוח הגריגוריאני אינו נכון כלל לטווח רחוק. אורך שנה ממוצעת בלוח העברי הינו 365.2468 יום, אורך שנה גריגוריאנית הינו: 365.2425 יום - ואילו אורך שנת החמה האסרונומית בקירוב: 365.24219 יום - כלומר השנה העברית ארוכה בכ- 4.6 חלקי אלף יום משנת החמה האסטרונומית - לכן בכל אלף שנה הלוח זז ב- כ4.6 יום יחסית לשנת החמה - בגלל זה כיום קורה 4 פעמים בכל 19 שנה שהחגים יוצאים מאוחר ופסח לאחר הירח המלא השני שלאחר נקודת השוויון של האביב (למשל ב- 2005) ולא הראשון כפי שהיה מתבקש וכפי שהיה בזמן התקנת הלוח החישובי בידי הילל. היתה הצעה לעבור למחזור עיבור של 334 שנה - כך ש- 123 שנים יהיו מעוברות בכל מחזור של 334 שנה - כך באמת נקבל לוח אשר סטיתו משנת החמה האסטרונומית קטנה אפילו מזו של הלוח הגריגוריאני - אך בגלל השמרנות המוגזמת של הציבור הדתי בישראל הדבר לא התקבל ולא יצא לפועל עדיין. בטווח הקצר קורה שהתאריכים הגריגוריאנים יכולים להיפגש פעם ב- 8 או 11 או 19 שנה - הכל תלוי באילו ימים בשבוע חלים החגים בשנים הספציפיות - הפגישות בהפרשים של 8 או 11 שנה קורים בגלל הדחיות של ראש השנה ביום יחסית למולד בשל התאמתו לימים נוחים (לא אד"ו ראש - כלומר ראש השנה לעולם לא יחול בימים ראשון, רביעי או שישי - במקרים בהם על פי מולד תשרי אמור היה לחול כך דוחים את כל הלוח ביום החל מסוף חשוון שנה קודמת ע"י הוספת יום שלושים לחודש חשוון) . אך עניין הפגישות לא מחייב ויכולה להיות סטיה של יום ואפילו יומיים בין הלוחות (גריגוריאני ויהודי) גם בהפרשים של 19 שנה בשל התאמת הלוח כך שראש השנה יצא בימים בשבוע הרצויים. |
|
||||
|
||||
"ראש השנה לעולם לא יחול בימים ראשון, רביעי או שישי" ראשון ושישי הבנתי, למה לא רביעי? |
|
||||
|
||||
אם הבנת למה לא ראשון ושישי, אז למה חמישי כן? (הבעיה איננה בסמיכות של שבת לראש השנה: ראש השנה נמשך יומיים, וכשהוא חל ביום חמישי יש רצף חג-חג-שבת; כמו בשנה הקרובה). ראש השנה לא יכול לחול בימים רביעי או שישי, כי אז יום כיפור יחול בימים שישי או ראשון בהתאמה, ונקבל שתי שבתות ("שבת שבתון הוא לכם") ברצף. לגבי יום ראשון, יום "הושענה רבא" (היום שלפני החג האחרון בסוכות) חל בכ' תשרי, ולכן יום אחד בשבוע לפני ראש השנה. אם ראש השנה היה נופל ביום ראשון, אז הושענא רבא היה יוצא בשבת ומצוות ניסוך המים (בבית המקדש) היתה מתבטלת. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
רואים שאתה, שוטה כפר למשפחת הגלובולריים, רחוק מכל דבר שריח של יהדות נודף ממנו. לא די שפרעה גזר על הזכרים, המן גזר על הזכרים וגם על הנקבות, ואנטיוכוס הרשע גזר על מצוות השבת והמילה - אתה בא בשאלותיך להוסיף עליהם ולבטל את מצוות ניסוך המים שאבותינו שמרו בחירוף נפש! ומה, אחרי שאביך ייסר אותנו בשוטים, אין להתפלא שאתה מייסר אותנו בעקרבים. (במלים אחרות, לא הבנתי את השאלה). |
|
||||
|
||||
הבנת היטב. מצוות הנחת תפילין אינה מקוימת בשבת, ולמיטב ידיעתי אף אחד לא חשב לבטל את השבת בגלל זה. במלים אחרות: איזה מין נימוק זה? המון מצוות מקויימות רק באותם מקרים ונסיבות בהן הן בנות קיימא, ולא עושים מזה עניין גדול, בטח לא עד כדי שינוי לוח השנה. גלובולרי? עוד רגע תתחיל להתלונן ששופכים את דמך. |
|
||||
|
||||
1. ישנם דברים שחכמים גזרו לא לעשות בשבת, כולל כאשר זה גורם לביטול של מצווה. אם מקבלים את העובדה הזו כנתון, אז לגבי תפילין אין מה לעשות, המצווה מבוטלת בשעור מסויים. לעומת זאת, את מצוות חיבוט הערבה עוד אפשר להציל (על-ידי שינוי זמן העיבור). לכן הדברים לא ממש דומים. 2. מצד שני, אפשר לשאול מדוע משנים את סדר השנה בשביל מצוות חיבוט הערבה (שהיא ממילא מנהג), ולא בשביל תקיעת שופר בשני ימי ראש השנה (שהיא דאורייתא). מצאתי 1 שכך מתרצים בעלי התוספות את השאלה: "וי"ל דאין הכי נמי דהני דכתיבי בהדיא לא אתי לפקפוקי בהו בשאר שנים, אבל ערבה דרבנן אתי לפקפוקי בה. ועוד, דמספק עבדינן תרי יומי וכי מיקלע יום ראשון בשבת אין שופר בטל לגמרי דתוקעין בשני – אע"ג דכי באו עדים קודם המנחה לא עבדי בא"י אלא חד יומא, מ"מ בחוצה לארץ עבדינן תרי יומי, אבל שביעי של ערבה דליתא אלא חד יומא דלא אפשר למיעבד השמיני על הספק לפי שהוא י"ט אם אהיה בטל לגמרי משתכח תורת ערבה" כלומר (לגבי ההסבר הראשון), שמצווה דאורייתא לא נורא אם תתבטל מפעם לפעם, זה לא יגרום לאנשים לזלזל בה; מה שאין כן מנהג שקבעו חכמים. 3. את הפסקה האחרונה צריך לקרוא על רקע המחלוקת הידועה בין הפרושים לצדוקים על מצוות ניסוך המים, שחביטת הערבה היא זכר לה. |
|
||||
|
||||
אתמול פגשתי מישהו שתהה באזניי. מצד אחד, פיקוח נפש דוחה שבת. ז''א, לנפש יש ערך גבוה יותר מערך שמירת השבת. מצד שני, מחלל שבת מות יומת. ז''א, לשבת יש ערך גבוה יותר משל הנפש. |
|
||||
|
||||
ומדוע פיקוח נפש דוחה שבת? "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". |
|
||||
|
||||
ז"א שאסור לחלל את השבת כדי הציל גוי ממוות? (הוא הרי לא ישמור אח"כ שבתות הרבה. או אפילו מעט). |
|
||||
|
||||
ומכאן אני למד שאם ראש השנה חל בשבת לא תוקעים בשופר? אז בשביל מה הולכים בכלל לבית כנסת? (אה, זה בטח בשביל התפוח בדבש) |
|
||||
|
||||
מ*כאן* אתה למד? אולי זה בגלל שנשבית מוקדם מהמקובל... |
|
||||
|
||||
אחחחח, לו רק ראית את המחברת "חגים ומועדים" שטרחתי וקישטתי בציורים משובבי נפש, מפוזרים ביד אמן בין המחקרים המעמיקים על מנהגי העדות השונות שעשיתי בכתה ג', היית מדבר אחרת. ואם היית עד לבקיאותי הרבה בתאריכים בהם נופלים להם החגים המשונים ההם, אותם רצפי אותיות תמוהים כמו "ט"ו בניסן התשכ"ג" ודומיהם, היתה לשונך נדבקת לחיכך בתדהמה. "טוב מאד" היה הציון שקיבלתי, ואני גאה עליו עד היום! |
|
||||
|
||||
יש לנו עבודה בכיתה על השואה ואחד הנושאים זה מצוות בחירוף נפש חיפשתי בכל האינטרנט ולא מצאתי מי שיודע מה זה או משהו על זה בבקשה שיכתוב לי הודעה תודה ... |
|
||||
|
||||
וואלה. אנשים חושבים על הכל, אה? |
|
||||
|
||||
גם כעבור 19 שנים לא חייבים התאריכים להתלכד. ייתכן שיהיה יום הפרש ביניהם. |
|
||||
|
||||
רק ארבעה שמות מופיעים במקרא: ירח איתנים - תשרי, ירח בול - מרחשוון, ירח זיו - אייר, וחודש האביב שהוא ניסן. שמות החודשים בתלמוד הם כבר השמות הבבליים המקובלים היום. |
|
||||
|
||||
במגילת אסתר נזכרים גם טבת, סיוון ואדר, וניסן מוזכר בשמו. נכון שאסתר מאוחרת יחסית ולפיכך אין להקיש ממנה לדיון זה, אך יש לדייק. |
|
||||
|
||||
אלה הם שמות בבליים - לא השמות הארצישראליים המקוריים. |
|
||||
|
||||
נכון. עכשיו אני מבין שהתכוונת לציין רק את השמות העבריים. מן השמות הבבליים מופיעים גם שבט ואלול. |
|
||||
|
||||
ירח בול נקרא בעברית "מרחשוון", כפי שהוזכר במקום אחד במאמר, ולא "חשוון", כפי שנכתב ברשימת החודשים. כפי שכבר כתבתי כאן, דעתי היא שדווקא התחלת הספירה מתשרי היא תוצאה של הגלות. הסדר שאת מציעה תמוה ביותר: השנה התחילה באופן מסורתי בחודש תשרי, עם השיבה מבבל הוחלפה ראשית השנה לחודש ניסן, בליווי שכתוב עמוק של כל האזכורים בספרי התנ"ך שנכתבו עד אז, וזמן מה אחר כך חזרו לספור מחודש תשרי, עד ימינו אנו. לא משכנע. תגובה 85564 משחקי האש של רבן שמעון בן גמליאל וחבריו היו משעשעים ביותר, כנראה, אבל אני מנחש שקשה להסיק מהם לגבי תקופה הקודמת להם בחמש מאות שנה. |
|
||||
|
||||
מה שאולי אתה לא מודע לו זה שגלות בבל יצרה כביכול שני עמים: העם שהלך בגולה שהיווה את האצולה - הכוהנים, העשירים כנראה, השרים וכולי; והעם שנשאר בארץ שהיו האיכרים עובדי האדמה. אלה שחיו כמה עשרות שנים בבבל, ואלה שנולדו שם, הושפעו מהתרבות החזקה ומבוססת שהתקיימה שם, ואחד מסימני התרבות הזו היו החודשים שסודרו בסדר שונה מזה שבארץ - חודש ניסן הבבלי היה החודש הראשון בשנה. אבל בארץ נשארה השנה החקלאית כשהיתה, כשהחודש הראשון בשנה הוא חודש החריש והזריעה בתשרי - ירח האיתנים. אני חושבת שעם חזרת גלות בבל, נוצר עימות בין שתי הספירות, והוא מתבטא ברשימת ארבעת ראשי השנים המופיעה במשנה, ששניים מהם הם ראש חודש ניסן (למלכים) וראש חודש תשרי (לנטיעות ולשנים). העימות הזה הסתיים בסופו של דבר בתוצאה של שמירה על השמות הבבליים מצד אחד, אבל על הסדר הישן מצד שני. כל זה נראה לי הגיוני בהחלט. |
|
||||
|
||||
ההסבר שלך אינו משיב על השאלה הקשה ביותר שהצבתי בפניך. רבים מספרי התנ"ך נכתבו לפני גלות בבל. בכולם התחלת השנה היא מניסן. האם את טוענת שכל הספרים שוכתבו? כדאי להזכיר שוב: אני מסכים איתך בהחלט ששמות החודשים בימינו הם בבליים. |
|
||||
|
||||
כשהייתי בכיתה א', המורה טענה שהוסיפו את תואר "מר" לחודש חשוון, מפני שאין לו שום ייחוד- שום חג או מועד לא מצויין בו. אני מניחה שיש הסבר *טיפה* שונה, שלא כולל בתוכו את רגשותיו הפגועים של החודש המדובר. מישהו? |
|
||||
|
||||
פירוש השם המקורי, הפלא ופלא, הוא "החודש השמיני". שמות החודשים העבריים - מקורם מבבל, כפי שציינה טלה. בבבלית נקרא החודש "ורחו שמנה", וכך גם בשפות קרובות אחרות. "ורחו" הוא כמובן "ירח", ו"שמנה" - שמיני. מכאן התגלגל השם: מ"ורח שמן" ל"מרח שוון", ומכאן ל"מרחשוון". התימנים, שהעברית שבפיהם קרובה לעברית של תקופת המשנה יותר מהעברית שלנו כמעט מכל היבט שהוא, מבטאים עד היום "מְרַחְשְוָן" ולא "מַרְחֶשְוָן" 1. ========== 1 לקהילת הארנבים: "merach shevan" ולא "mar cheshvan". בהגיה תימנית: "marach shawon" ולא "mar chashwon". |
|
||||
|
||||
היום מרחשוון הוא החודש השני. גלגול דומה עבר על חודש אוקטובר, שגם הוא היה החודש השמיני, כפי ששמו מעיד, ונעשה לחודש העשירי כשנוספו שני חודשים בראשית השנה. גם ספטמבר ודצמבר משקפים תופעה מעניינת זו. |
|
||||
|
||||
למה תחילת? אמצע. יולי אוגוסט, על שם הקיסרים הידועים. יש גם שיר עליהם. |
|
||||
|
||||
ינואר ופברואר. |
|
||||
|
||||
אשר שלום, יש לי שאלה שנראה לי שבדוחק ניתן להכניסה כאן,ואולי אתה או מישהו כאן יכול לסייע. מדובר בנסיון להבין מה המשמעות המיוחדת לתריסר האבנים שהיו באפוד של הכוהן הגדול,לכל אחת מהן מה מקור שמה ,צבעה וכו',וכולן יחד. במיוחד חושן וצלמוות מענינות אותי. |
|
||||
|
||||
כדאי לך לעיין ב"דעת מקרא", יש שם נספח מפורט ומעניין. "חושן וצלמוות?"... (-; |
|
||||
|
||||
זה מגיע ישר מסדר כפרות: "בני אדם יושבי חושן וצלמוות, אסירי עני וברזל". |
|
||||
|
||||
בכפרות אני מבין כתרנגול בבני אדם... הפסוק הזה מזכיר לי את חג הפסח, דווקא. |
|
||||
|
||||
נראה לי שכולם כבר הבינו את הבדיחה, ואני עוסק פה בוידוא הריגה. בכל מקרה, כדי לא להשאיר את הציטוט שגוי, המקור הוא ''בני אדם יושבי חושך וצלמוות...''. |
|
||||
|
||||
דעת מקרא היא לא אנציקלופדיה? באיזה כרך לחפש? ראיתי שזה קיים על תקליטור שעולה כמעט 1000 ש"ח (דוד גוגל) יכול להיות? ועוד שאלה כך שתזדקק לסבלנותו של הלל הזקן,מדוע הצירוף חושן וצלמוות מצחיק אותך? ואגב, הערה לעוזי:יושבי *חושך*(לא חושן)וצלמוות אסירי עני וברזל(משל למצב גולי יהודה המופיע בתהילים קז פסוק י'). ותודה. |
|
||||
|
||||
מאיפה באמת הצירוף "חושן וצלמוות"? חשבתי שזו בדיחה (על חשבון "חושך וצלמוות") או פשוט טעות. באשר לאבני החושן, חפש במפרשים על שמות פרק כ"ח. אולי ב"כלי יקר" - אינני זוכר. בכל אופן, תדרש לך מהדורת "רב פנינים" מרובת פירושים, ולא מקראות גדולות הסטנדרטי. |
|
||||
|
||||
הצירוף הוא באמת טעות שלי ומעשה שהיה כך היה: שכנה שלי מכינה קטע מחול כלשהו ובו אזכור לתריסר האבנים ששובצו בחושן,היא פנתה אלי בטלפון ושאלה אם אוכל למצוא לה מעט יותר פרטים (בספרים,באינטרנט) על כל אבן,תריסר אבנים ,בטח זה קשור לשבטים ולזודיאק אמרה, וכל הג'ז הזה. היא ציינה שאבן אחת בחושן נקראת צלמוות. לא עלה בדעתי לבדוק את דבריה,(1) חשבתי שאולי לבשן יעזור,ונגשתי וכתבתי את הבקשה למידע. (1)האבנים הן אודם ,פטדה,ברקת,נופך,ספיר,יהלום,לשם,שבו,אחלמה,תרשיש,שוהם,ישפה.ומצאתי ברשת מאמר דתי על קשר שלהן לשבטים ולזודיאק,אך המאמר כללי מדי. |
|
||||
|
||||
''דעת מקרא'' הוא פירוש מצויין לתנ''ך, תוכל למצוא בספרייה הקרובה לביתך. חפש במהדורה המודפסת, בסוף ספר ''שמות''. בדומה לעוזי, גם אני חייכתי כי הטעות שעשעה אותי (חשבתי שזוהי פליטת קולמוס). ''תרנגול בבני אדם'' הוא אפילו משעשע יותר, הא הא. |
|
||||
|
||||
מה שאתם עושים לבדיחה ההיא הרבה יותר אכזרי מרוב הניסויים בבע"ח: אתם מוציאים לה את הנשמה לאט לאט ובלי הרדמה ובסוף עוד מתעללים בגוויה. |
|
||||
|
||||
אני מבקש לקחת אחריות בלעדית על הפיאסקו הזה. אחרי הכל,מהו כבודי כאן, לעומת יוקרתי כיועץ לעניני טריוויה אצל שכנתי חובבת המחול. |
|
||||
|
||||
דעת מיקרא היא גירסת תנ''ך עם פירוש עדכני ורחב למדי. תוכל למצוא עותקים שלו בספרייה העירונית הקרובה לביתך, וגם אצל הרבה דתיים-לאומיים על מדף הספרים (אם יש לך ידיד מזרם זה, זו הזדמנות טובה לקפוץ לבקר) |
|
||||
|
||||
וואלה צודק. שיקרו לי. מסתבר שאכן החודשים שנוספו הם ינואר ופברואר, ויוליוס ואוגוסטוס, שסתם שיחקו קצת עם מספרי הימים של חלק מהחודשים, קראו לשני החודשים הללו (במקור ''קווינטיליוס'' ו''סקסטיליוס'' - החמישי והשישי) על שמם. אבל אתה בטח כבר יודע את כל זה. אני עפר לרגליך. |
|
||||
|
||||
ואם דווקא בהסברים דרשניים בגרוש חשקה נפשך, יש שדרשו ששמו ''מר'' על שם הגשם היורד בו. זאת על פי הבנת המילה ''מר'' כ''טיפה'', בפסוק ''הן גויים כמר מדלי וכשחק מאזניים נחשבו''. |
|
||||
|
||||
אולי החמצת את תגובתי לתגובתך. תגובה 89232 |
|
||||
|
||||
התגובה הופיעה - חפש באחד ההקשרים האחרים, אני מצטערת, אני לא זוכרת איפה. |
|
||||
|
||||
קודם כל תודה על מאמר מאיר עיניים. יש לי שאלה לגבי האכיתו של תשריתו והאכיתו של ניסנו שמקורם במסופוטמיה. תמיד היה לי ברור שהם קשורים לשני החגים המרכזיים ראש השנה ופסח. מה שלא היה לי ברור זה איך הם הגיעו ממסופוטמיה לכנען לפני שהפכו לחגים יהודיים. האם יש לך אילו תובנות לגבי המעבר הזה של החגים מבבל לכנען? |
|
||||
|
||||
מקור השמות בבבל, אבל אני לא חושבת שעיקר מקור החגים - אלא, כפי שאמרתי, היו השפעות הדדיות בין כל עמי האיזור. אל תשכחי את כל העממים שגרו בארץ 'כנען' לפני שבני ישראל הגיעו ממדבר סיני. חוץ מזה, גם גולי בבל הביאו אתם משהו עם שיבת ציון הראשונה. |
|
||||
|
||||
דווקא לגבי ראש השנה ופסח אני די בטוחה שהמקור הוא באכיתו של תשריתו וניסנו באור כשדים, שהיתה חגיגה כל כך גדולה ומפוארת ורבת רושם שהתפשטה לכל האזור. (וראי למשל מארק כהן בספרו The Cultic Calendars) אבל מה שתמיד הפליא אותי, זה איך החגים האלו התפשטו לכיוון פניקיה וכנען, שהמיתולוגיה והדת שלהן שונות משמעותית משל העמים ששכנו מזרחה (אשור, בבל, שומר, אכד וכו').במקרה הזה השפעות הדדיות תמיד נשמע לי כהסבר לא מספק. בכל מקרה תודה. |
|
||||
|
||||
זו הסיבה שלדעתי - כמו לדעת חוקרים רציניים יותר ממני, כי אני חובבת בסך הכול - מקור החגים הפגאניים ביהדות הוא בארץ כנען, כי הם מותאמים טוב כל כך לארצנו, לאקלים ולחקלאות בה. אין כל סיבה לראות בהם מקור בבלי, מלבד השמות. |
|
||||
|
||||
שלום לכולם, קראתי בעיון את המאמר ויש לי כמה הערות: א. אין שום התנגשות בין זה שניסן הוא ראש החודשים, לבין זה שתשרי הוא ראש לשנה. זה מוזכר באותו מאמר שהכותבת ציינה בראש מסכת ראש השנה. אז להתעלם מזה רק כדי לתאר מאבק בין הגולים מבבל והחקלאים מארץ ישראל, זה קצת מוגזם ומגוחך לדעתי. למה לא להצמד לאמת הפשוטה שיש ראש לחודשים ויש ראש לשנים (כמו גם שני הראשים האחרים שמוזכרים שם). מה גם שיש הבדל בין החודשים לשנה העברית - החודשים הם לפי הירח, ולכן הגיוני שיהיה להם ראש משלהם (ניסן), והשנים הם לפי השמש, ולכן יש גם ראש לשנה. וההמצאה של השילוב בין שנת הירח לשנת השמש מופיע כבר בתורה עצמה שמחייבת שחג הפסח יהיה תמיד באביב, כך שההתאמה היא נחוצה. ב. כבר בתורה מוזכר הסדר של החגים, קודם ראש השנה ואחר כך יום כיפור, אז לומר שזה המצאה של אלה שחזרו מבבל כדי שזה יהיה שונה מהחגים הפגאניים ? לא הגיוני בעיני. |
|
||||
|
||||
ניסן היה ראש שנת השמש, לא תשרי - אל תשכח שהבבלים המציאו את הזודיאק, המתאר את סמלי המזלות לפי יחסם לשמש. שנת הירח לא התקיימה עדיין בתקופת התנך, רק חודשי הירח עם מילואו. השנה הזאת סודרה רק מאוחר יותר והותאמה לשנת השמש על ידי העיבור. את ראש השנה של תשרי חגגו ב"כסה", כלומר, בכיסוי הלבנה, או ראש חודש. זה אומר בבירור שהוא קשור בספירה הירחית. לשנת השמש לא היה צורך בהתבוננות של כיסוי הלבנה כי היא נמנתה לפי אורכי היום והלילה. זה יפה שאתה רוצה לחיות בשלום, אבל עימותים קיימים אם תרצה בהם או לא, ולדעתי היה צריך להיות פה עימות. השוני מהחגים הפגאניים היה הכרחי כדי לקיים את תורת ישראל, וכדי להביע את שלטונו של יהוה על אלי העמים מסביב. איך אחרת היתה דת ישראל מתקבלת על העם בצורה אקסקלוסיבית כזאת? |
|
||||
|
||||
במשך 2,000 השנה האחרונות, לוח השנה השתמר, לא בדיוק בשל היגיונו המופתי, אלא שאם היינו משנים אותו, היינו באיטיות אך בהדרגה נעלמים מההיסטוריה. עלייך להתייחס לתקופה בה נוצרו המנהגים כדי להבינם; חלק גדול מההלכה נוצרה בתקופה בה חלק גדול מהיהדות חי בגולה. אילו את היית במקומם, מה היית עושה כדי למנוע את התבוללות העם? הם עשו כמיטב יכולתם. האם היית מעדיפה שסודות הפולחן יישמרו אצל הכהונה כמו שנהגו בשאר העמים? שנת הירח קדמה לשנת השמש. הרי לא לשווא הכהנים הקדומים היו צופים בכוכבים ומחשבים את לוחות הזמנים?(וזה כמובן מה שהיו עושים אחרי שהנודניקים היו עוזבים) ומתי צפוי ספרך לצאת? |
|
||||
|
||||
לא מצאתי שום דבר בדבריך שסותר את מה שאני אמרתי. אבל ביסוס האופי היהודי של החגים על ידי עלייה לרגל לירושלים בהכרח אירע בארץ ולא בחו''ל, לפני חורבן הבית השני, כמובן, ולא אחריו. ואני שוב טוענת ואומרת שלא היתה זו שנת ירח אלא סידרה של חודשי ירח, שלא התאימו בדיוק לשנה שלמה. אפשר לראות אצל המוסלמים שאי אפשר לקבוע את מהלך השנה לפי הירח, וההתחשבות בעונות השנה השמשיות (אין עונות לפי הירח, כמובן) כדי לקבוע את המהלך השנתי בולט מאוד בחגי ישראל. |
|
||||
|
||||
וספרי ייצא לאור כשייצא רצון מלפני ההוצאה... או לא - זה לא דבר קל בארץ להוציא ספר מדע בדיוני בלי לשלם עבור ההוצאה. |
|
||||
|
||||
אם ההוצאה תחשוב שספרך הוא יצירת מופת, הם ימממנו מכיסם את הוצאתו לאור. לפחות כך אני הבנתי. הייתי מציע לך לקרוא את "המטוטלת של פוקו", יש שם התייחסות לעניין הזה. כמובן, כל ספר מד"ב היוצא בארצנו הוא ברכה. אני חושב שהתחלת לקלוט משהו. מהי מיתולוגיה? מילה יוונית שפירושה "תולדות האלים". מיתוס מתייחס לתולדותיהם של האלים ולמעללי הגבורה השונים של בני האנוש. המיתוסים מייצגים את צורת החשיבה של אותה תרבות שיצרה אותם ויש ותביני את התרבות הזאת ויש שלא. אנשים אלה בטח היו פורצים בגעיית צחוק לגבי הפרשנויות שלך לכמה מהמיתוסים הללו. הרי על מה אנשים כותבים? האם עלינו לקחת כל דבר שהם כותבים כאילו היה מטלה בספרות? אני מניח שאת כותבת מתוך הכרות מעמיקה עם תרבויות המזרח הקדום וחיי היום-יום שלהן. עליך לזכור בכל מקרה שרבים מהדברים שידועים לנו על מנהגי הכהונה שלהם לא היו ידועים למי מבני התקופה שלא היה מהכהונה.(ועלייך לזכור שאם הם לא שרפו את הקורבנות, חלק נכבד מהבשר או כל הבשר היה הולך אחר-כבוד לקיבתם של הכהנים) |
|
||||
|
||||
לפי מה שאני קראתי, נראה לי שהאלים האוגריתיים, שקדמו לכתיבת התנ''ך ומקורם כנראה קדום לאוגרית, נוכסו על ידי היהדות על שמותיהם ותכונותיהם, ועברו מטמורפוזה מוניסטית. למשל האליל ''שחר'' (זה לא תרגום) שהיה בנו של ''אל'', ותאומו של האל ''שלים''. ''בעל'', עם הוא בנו של האל ''אל'' רב עם האל ''ים''. כל האלים הללו התגלגלו לתנ''ך אם כתוארי אלוהים או כצורת התגלותו או כישויות הסרות למרותו. האל האוגריתי ''ירח'' מנורת-השמים או אל הסהר היא אביו של ''כותרת'' המוכשרת שהיו קשורות עם המלך ''דניאל''. |
|
||||
|
||||
האליל שחר?! אולי זה ההסבר ל"איך נפלת ממרומים, הילל בן שחר?" אפשר הפניה לספר שבו קראת כל זאת? |
|
||||
|
||||
אכן כן. האל שחר הוא אביו של האל הילל. ואכן, הילל בן שחר הוא כוכב הבוקר, אל כוכב הבוקר ולכן גם התגלמות כוכב הבוקר. אליל, אגב הוא גם שמו של אל. אל הרוחות נקרא אליל או אנליל. אנליל היה אחד האלים החשובים ביותר בפנתיאון של המזרח התיכון. זהו מקור המילה ''אליל'' והמונח ''עבודת אלילים'' |
|
||||
|
||||
איני יודע אם זה מקור הפסוק, אך אני רוצה להצביע על משהו מעניין אחר (שיתכן כבר ידוע לכולם, אבל בכל זאת) - פסוק זה הוא מקור אחד משמותיו של השטן בנצרות - lucifer. פירוש השם בלטינית הוא "בן השחר", והכוונה לשמו של כוכב השחר (שהוא בעצם ונוס) בנה של איילת השחר במיתולוגיה הרומית. (במיתוס של הסטרגה - strega - דת פגנית/ניאו-פגנית איטלקית, לוציפר הוא בעלה/שותפה של האלה האם דיאנה). המשפט תורגם לאנגלית - How didst thou fall from heaven, lucifer, son of morning. (איני יושב כאן עם תנ"ך באנגלית, אז ייתכן כי חלקו הראשון של המשפט אינו מדוייק). הנוצרים החליטו ככל הנראה שמדובר בשטן, ולא במלך בבל אליו הופנתה קריאה זו. |
|
||||
|
||||
לוציפר זה לא "נושא האור" או "נושא הלפיד" או משהו כזה? זכור לי משהו בסגנון מ"אחשוורוש, היהודי הנודד" של סטפן היים, שם השטן לובש את דמותו של לויכטנטרגר, שזה נושא הלפיד (אם אני זוכר נכון) בגרמנית. |
|
||||
|
||||
הפירוש המילולי של השם הוא אמנם ''נושא האור'' (לוקס-לוסיס, ו-פרו - שהוא ''לשאת''). |
|
||||
|
||||
השם "שטן" מקורו בשורש שטנ שמשמעו כפשוטו: איש השטנה, השנאה והיריבות ("ויתייצב מלאך אלוהים לשטן לו"...). השטן הוא יריבו הנצחי של אלוהים. ביהדות, אין לו שום קשר עם הילל בן שחר, אבל זה, כביכול, מרד בסמכותו של אלוהים ולכן העניקו לו את השם הזה. אולי זה אחד השלבים בהשתלטותו של יהוה על כל יתר האלים שבהם האמינו בארצנו. |
|
||||
|
||||
אני דווקא שמעתי, שהמקור הוא בשם האל המצרי סת, אשר כנראה, היה צורך בולט להחמיץ את דעת סוגדיו נגדו (אל תשכחי שחלקנו, לפחות, ממוצא עבדותי במצרים) - היי, אולי זה היה חלק מן הרפורמות של אח'נאתון? המלים שציינת נגזרו, כנראה, משם זה במועד מאוחר יותר, ולא להיפך. את דמותו המוכרת לנו החל "שטן" לקבל, כפי הנראה, בתקופה הפרסית, כתוצאה מן המגע עם אמונתם הדואלית של הפרסים (כפי שהיא מופיעה אצל הגנוסטיקאים - המאמינים שהאל הבורא הוא-הוא "השטן" הרע - אצל הזורואסטרים - המאמינים שהאל הבורא הוא הטוב - אהורה מזדה, "האדון החכם" - שיצר את העולם על-מנת להיאבק בתאומו הרע - האלטר-אגו שלו עצמו?? - "הרוח הרעה" אנגרה מנויו / אהרימן, המניכאים ועוד), ומאוחר יותר - כפי שפותחה בכתבי הדתות המונותאיסטיות - שהפכו, למעשה, לדואליסטיות (הנצרות במובן מסויים, כתבי הקבלה ועוד). |
|
||||
|
||||
מקור שמו, מוצאו ואופיו של האל המצרי סת איננו ברור ומדויק. בלתי מתקבל על הדעת שהשטן קיבל ממנו את שמו כשיש לנו שורש עברי מוכן ומובן ואין צורך ללכת במקרה זה לרעות בשדות זרים. הדואליות של האלוהות אמנם באה מהדת הפרסית, אבל לא השטן עצמו. תראה מה הוא עשה לאיוב! הפירוש העיקרי לשם - "יריב" - ממצה את כל משמעותה של הדמות הידועה. |
|
||||
|
||||
עלה בדעתי שאולי המילה רע בעברית קשורה לאל רע המצרי. מישהו יודע משהו בקשר לזה? |
|
||||
|
||||
ההערכה שלי היא, מאחר שרוב התנועות במצרית עתיקה אינן ידועות ונהגו לכתוב אותה רק בעיצורים, כמו שפות שמיות, הרי שהעין נוספה כתנועה אחרי הר' של שם האל כדי לציין את תנועת הסגול (בניגוד לתנועה הפתוחה), כמו ביידיש. בספר שלי ללימוד מצרית חרטומית לא ניתנה כל משמעות לשמו של האל. ברור שלגבי המצרים לא היה האל הזה רע אלא שיא הטוב. לעומת זאת מסתבר שמקור השורש רעע בעברית אינו ברור ואינו מוגדר מלבד איכותו השלילית. |
|
||||
|
||||
הלינק הזה התגלגל אליי - מעניין לקרוא התבוננות במקור של שפה ומילים באנגלית |
|
||||
|
||||
איוב א', ז': "ויאמר יהוה אל השטן מאין תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה". עד כמה שידיעתי המוגבלת מגעת - זה מקור שמו: הוא "שט בארץ", ולכן הוא ה"שטן". |
|
||||
|
||||
זה מה שמכנים בבלשנות (כן, גם את זה למדתי) ''אתימולוגיה עממית'', כלומר, גזירה לשונית המתבססת על משמעות עממית אך לא מדעית-לשונית. אין שום סיבה שלא לקשר את השם שטן עם השורש העברי המובהק 'שטנ'. |
|
||||
|
||||
רוב האלים האלה לא היו מיוחדים לאוגרית, אלא העבודה להם היתה נפוצה בכל האזור. אל תשכח את האל הבבלי "אנליל", המקביל בהחלט לאל. הכינוי "בעל" אינו שם אלא מלה שפירושה "אדון", וזה לא מזכיר לך את "אדוני" התנכי? כמו גם את "אדוניס" היווני. ומה דעתך על "ענת", שהפכו אותה ל"אביו" של שמגר במקום אמו? התנך מתייחס לא רק לשמות אלא גם למיתוסים - אם תקרא בשום לב בתהילים או איוב. אבל הוא שם את יהוה מעל לכל האלים האלה, וזו התחלת האמונה בדת היהודית, הלאומית, הייחודית. |
|
||||
|
||||
שטוען שהמקור של החגים של היהודים ושל המוסלמים כולם הוא בכנענים הקדומים יש כאן : |
|
||||
|
||||
הכתבה שקישרת אליה אינה ראויה לתואר ''מאמר'', ואין בה שום דבר מעניין. |
|
||||
|
||||
תודה, אלי. הפניתי את קוראי הכתבה למאמר שלי כאן. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
1.על כל ההתייחסויות לשמות החודשים בלוח גזר מצויין "כנראה" - אבל זה לא מפריע לבעלת המאמר לגזור מן השמות עם המשמעות המשוערת מסקנות מגובשות 2. מדוע אין זה אפשרי שההשפעות היו מן העברים (והתורה) הקדמונים על עממי האזור? 3. גם כאשר היו עממים קדומים שהחזיקו בחגים על בסיס עונות השנה, מדוע זה בהכרח סותר את המקורויות של הבסיס ה"תורתי"? |
|
||||
|
||||
1. אז עליך להחיל את כל מה שנובע רק מההסתמכות על לוח גזר את אותה רמת "כנראה" שמוחלת על הלוח עצמו, כמו שעושים רוב הקוראים הביקורתיים. 3. + 2. אני מניח שהעניין הוא כרונולוגי - שאלה של מה בא קודם (כשהתשובה תהיה מן הסתם, שהעממים (ולמה עוד מ', בעצם?)). |
|
||||
|
||||
ה-מ הנוספת בעמים, כמו ה-ל הנוספת באלים - אולי לשם הפגנת נחיתותם של המתוארים (הכפלת אותיות משמשת לעתים לשם ציון קטנותו של המושא המתואר). |
|
||||
|
||||
המ''ם במילה ''עמים'' מודגשת, מפני שהשורש הוא ''עמם'', כבשפות נוספות הקרובות לעברית. ''עממים'' היא צורה בה לא התמזגו האותיות. ''אלילים'' שייכים לסיפור אחר. זו באמת צורת זלזול, אבל לא הקטנה. המילה ''אליל'' פירושה ''שקר'', ''אין''. |
|
||||
|
||||
לפי B.D.B. משמעות השורש אלל קרובה למלה הסורית שמשמעותה "חלש" - זה קרוב יותר למה שאני אמרתי (ומשמש גם ניגוד למלה "אל" במשמעות של כוח, כמו שורשים רבים המהווים דבר והיפוכו). המשמעות של "שקר" או "אין" נובעת כנראה מהמשמעות שהתנך נותן למושא המלה ולא למשמעות המילולית של המלה עצמה. |
|
||||
|
||||
אם תקראי בעיון, תראי שהמקור שציינת תומך בדברי ולא בדבריך. כפי שאמרתי, משמעות השורש בעברית היא ''אין, לא כלום'', ולפעמים ''שקר''. בניגוד לדבריך, אין כאן הקטנה של המילה ''אל'' על ידי הכפלה. תוכלי לראות אותה המשמעות גם בתחילית ''אל'' (א' פתוחה, כמו ''אלחוטי'') וגם בביטוי ''לשים לאל'', שמשמעותו ''לשים לאין''. |
|
||||
|
||||
כמו כן נכון ציינת שבעברית יש לפעמים משמעויות נוגדות לאותו השורש, וכן שהמילה ''אל'' (א' צרויה) קשורה ל''כוח'' (כמו ''אייל'', א' סגולה וי' קמוצה). |
|
||||
|
||||
לא אני פירשתי את שמות החודשים והפעולות החקלאיות המופיעים בלוח גזר, אלא החוקרים הבקיאים בזה. אני רק קראתי על כך בספרו של יוסף נוה על התפתחות האלפבית. התרבות העברית המקורית מראה על בואו מהמדבר ועל היותם בעיקר עם של רועים ונוודים (ראה תולדותיו של אברהם) להתיישב בארץ הטובה, "ארץ כנען" - ומאין בא לה השם הזה? לא מהעברים אלא מהכנענים שישבו בה ועיבדו את אדמתה לפני שאנחנו הופענו שם. שירת אוגרית נמנית מ- 1400 לפני ספירת הנוצרים בעוד שההתיישבות העברית בכנען נמנית לא מוקדם מ- 1200. לא קשה לראות מי קדם למי בארץ ובחקלאות בה. |
|
||||
|
||||
חלק מסוים מעם ישראל גם נשארו רועים ונוודים אפילו לאחר שהם התיישבו בארץ, שבט שמעון לדוגמה. הם שכנו בנגב ושם, באותם זמנים, היה אפשר להתקיים רק על מרעה. אפילו התנ"ך מודה שבני ישראל משתלטים על אדמות ששייכות לאחרים. העניין הוא שחולף הרבה זמן עד שבני ישראל הפכו לעם באמת ובתמים. ספר שופטים רצוף בהתנגשויות בין אבותינו לבין יושבי הארץ.(ונמצאת שם אחת הנשים המרשימות ביותר בתנ"ך-דבורה השופטת. אישה הרבה יותר מרשימה מתמר בת שאול שהיא ככלות הכל לא הותירה את רושמה על התקופה.) האם דעתך על לוח גזר מבוססת על סמך קריאתך בספרו של יוסף נוה או שנתקלת בדעה דומה גם בספרים אחרים? |
|
||||
|
||||
התכוונת כנראה למיכל בת שאול - לדוד היתה בת בשם תמר, לא לשאול. ספרי נכתב על מיכל לא מפני שהיא השאירה את רושמה על התקופה, אלא מפני שנראה לי כי היתה אישה שעשו לה עוול ורציתי לתקן משהו מזה. על לוח גזר ועל משמעותו למדתי במסגרת לימודי ב''עברית - לשון וספרות'' באוניברסיטה של לונדון, שם נלמד התנך ותקופתו כחלק מהספרות העברית. בקשר לחלק הראשון של הערתך - זה נכון מאוד. |
|
||||
|
||||
הן מיכל והן תמר הן דמויות טרגיות - והטרגדיה של שתיהן קשורה באופן הדוק עם דוד. מיכל נישאה לדוד בניגוד לרצון אביה. היא נמסרת לגבר אחר על ידי שאול, וככל הנראה חיה איתו חיים טובים. דוד לוקח אותה חזרה אליו. (בשלב זה היא כבר אינה אשתו היחידה). לאחר שהיא צוחקת בראותה אותו מהחלון הוא מקלל אותה שלא יהיו לה צאצאים והקללה מתקיימת (האם ההנחה שדוד עזר לקיום הקללה היא משוללת יסוד?) היא מטפלת בילדיה של מרב, אך אלה נתלים בחייה במסגרת חילופי השלטון בין בית שאול לבית דוד. תמר נשלחת לאמנון אחיה החורג במצוות דוד. היא נאנסת בברוטליות ומושלכת מעל פניו. דוד, זה שעשה את הטעות הטקטית ושלח אותה לאמנון, לא עושה דבר להעניש את אמנון או לדאוג לתמר פרט ל"ויחר אפו". תמר מתמקמת אצל אחיה אבשלום, המגן הפוטנציאלי היחיד שלה (שכן הסיכויים שלה להינשא, ובכך להשיג ביטחון כלכלי, כמעט אפסו עם מעשה האונס שנודע בפומבי). אבשלום מתכנן את רצח אמנון, ודוד מגלה אותו (ולמעשה שולל מתמר את הגנתה היחידה). בתנ"ך לא מוזכר גורלה של תמר (או התעניינות של דוד בגורלה). אולי מיכל ותמר לא השאירו את חותמן על התקופה, אבל ללא ספק התקופה הותירה את חותמה עליהן. |
|
||||
|
||||
כמו נשים רבות כל כך מאז ועד היום. רק גבר יכול לתמוה למה כתבתי על מיכל - והאם קראת את הספר? שם זה נשמע קצת אחרת משהציג את זה התנך. |
|
||||
|
||||
טרם קראתי את הספר (קצת קשה להשגה כשגרים בארה"ב). לגבי תמר, במשך זמן רב הטריד אותי מה עלה בגורלה. המקום היחיד שמצאתי עד כה שמתייחס לכך (ואין לייחס לו משמעות היסטורית) היה בספר "דוח המלך דוד" של סטפן צוויג. שם היא הוצגה כמשוגעת הכלואה בבית משוגעים בגליל. האם ידוע לך על גורל אחר? |
|
||||
|
||||
אם תשלחי לי את כתובתך לדוא"ל שלמטה, talabar@zahav.net.il אשלח לך את הספר. יש לי עניין שאנשים רבים ככל האפשר יקראו אותו. שם תמצאי לא רק מה דעתי על מיכל אלא גם על תמר - ובכלל...
|
|
||||
|
||||
לא קראתי את הספר היות ולא מצאתי אותו בחנות הספרים הקרובה לביתי והספרייה שלי לא רכשה אותו.(הם רכשו ספר אחר של גברת בר, את השני) לתומי, חשבתי שאת תתענייני יותר בדבורה. לפי מה שאני יודע, אומנם מיכל היא דמות הראוייה לספר, מכיוון שאם תחפש היטב בחייו של כל אדם, תמצא כמה רגעים הראויים לסיפור.(ואצל דמויות ממוצא מלכותי, יותר מכמה בדרך כלל) שאול האמין בעשתורת? שמואל, שהיה כהן ה' בחר בשאול הן משום שהיה מאמין בה' והן משום שהוא האמין שעומד לפניו שבר-כלי נוח לתמרון.(דבר דומה הניע את הנשיא וודרו רוזוולט בתחילת המאה הקודמת בבחירת יורשו, טאפט. כל אחד מהם רצה לשלוט, למרות שבפועל אדם אחר שלט). האיש , אני מאמין, מעולם לא משח את דוד למלך משום ששאול הוכיח לו לא פעם ולא פעמיים כי בחר נכונה ולא הייתה לו סיבה למשוח מלך חדש.(מלכתחילה, היה נגד עניין המלוכה. לדעתו, המשטר הנכון הוא תאוקרטיה נאורה שבראשה עמדו שני הבנים המושחתים שלו) דוד, אחד הנחשים הפוליטיים העירומים ביותר בתולדות עם ישראל, ניצח. האיש הזה אפילו לא חס על צאצאי איה.(כאשר אתה משמיד שושלת קודמת, עליך להיות יסודי. גם צאצאי אישה משנית יכולים להיחשב כיורשים). שאול האמין בה'(הסיבה שבגינה שמואל הצליח לתמרן אותו כה בקלות) בעוד דוד מעולם לא האמין בה'.[אילו שאלו אותו ומבקשים ממנו לענות בכנות, הוא היה אומר שצדקו האנשים שאמרו שהמלך הוא אלוהים חי] |
|
||||
|
||||
עד רוזבלט וטאפט, כשיש את הדוגמא של בן-גוריון ושרת כאן בבית? |
|
||||
|
||||
היו לשמואל בנים? מושחתים? אתה לא מתבלבל עם חפני ופנחס בני עלי? |
|
||||
|
||||
גם לשמואל היו בנים מושחתים שבגללם העם ביקש להחליפו במלך. |
|
||||
|
||||
צודק, יואל ואביה ב(חוסר )כבודם ובעצמם. |
|
||||
|
||||
עצם הדמיון בין אלי ושמואל ובניהם רומז לכך שהדמויות האלה אינן אמתיות. |
|
||||
|
||||
עלי - כל אחד יכול לטעות. |
|
||||
|
||||
יתכן מאוד שלזה ולזה היו בנים מושחתים. לדעתי, רק הדמויות בספר בראשית (וחלקית אולי גם בספר רות, וכמובן גם בספר אסתר הבדוי) אינן אמיתיות. |
|
||||
|
||||
איך אתה יודע איזו דמות אמיתית ואיזו לא? |
|
||||
|
||||
ספר בראשית הוא ספר מיתולוגי-טיפולוגי שמנסה לבנות היסטוריה אחידה ולינארית לשבטי ישראל ולעמי האזור, תוך כדי שימוש בדמויות בעלות שמות ידועים כמו אברהם ויעקב. ספר רות משתמש בדמויות בעלות שמות טיפולוגים, מה שמעיד על בדייתם על מנת לספר את תולדות משפחת דוד. ספר אסתר רוצה לתת סיבה לחגיגות שסיבתן לא ידועה ומשתמש בדמויות לא היסטוריות (מלבד אחשורוש). |
|
||||
|
||||
אוקי... והשאר אמיתיים, לדעתך? |
|
||||
|
||||
כן, גם אם מסופרים עליהם סיפורי אגדות. |
|
||||
|
||||
איזה סיפורי אגדות? אם הם אמיתיים, אז הם אמיתיים, לא? בקיצור, לא יודעת למה אתה מתכוון. אבל לא משנה. |
|
||||
|
||||
סיפורי ניסים (משה, אליהו, אלישע וכו') הם סיפורי אגדות שמסופרים על דמויות אמיתיות. סיפור כיבוש הארץ ע''י יהושע הוא סיפור בדוי המסופר על דמות אמיתית שהיתה מנהיג מקומי עפ''י ספר דברי הימים. (ולא מנהיג כלל שבטי שעלה לארץ ממצריים). |
|
||||
|
||||
אוקי. כרצונך. |
|
||||
|
||||
איך אתה יודע? אין שום הוכחה פיזית לקיומם של מי מהאנשים האלה. והתנך אינו הוכחה - איך אתה יודע שאיננו פיקציה מהתחלה ועד הסוף? (אני לא אומרת שזה כך - רק שיש להיזהר כשקובעים מה עובדתי ומה לא). |
|
||||
|
||||
סביר מאוד שמסיפורי משה, האנשים אכן היו קיימים ולא מומצאים. לגבי משה למשל, הסיפור על גדילתו בבית פרעה ובריחתו משם למדין נותן נופך "ראליסטי" לדמות, ששמה כידוע (וגם שמות אחרים בשבט לוי כמו פינחס) הוא מצרי. סיפורו גם מתקשר למלחמתו של תות אנח-אתון באל אמון, וכנראה שמשה ואהרון היו מכוהני אתון המודחים שניסו להפעיל את דתם על שבטי עבדים בורחים. לגבי 3 מקרים יוצאים מן הכלל (ספרי בראשית, רות ואסתר) הסברתי למעלה מדוע לדעתי הם בדויים. |
|
||||
|
||||
כסופרת, אני יכולה להבטיח לך שקל מאוד להוסיף ''נופך ריאליסטי'' לסיפור פיקטיבי. סיפור לידתו של משה, השטתו בסירת גומא על הנהר, משייתו וגידולו בידי בת פרעה הם חומרים מיתולוגיים מובהקים, כלומר, יסודות בעלי משמעות פולחנית-סמלית. |
|
||||
|
||||
ואכן, הדברים האלה הם פיקטיבים. הדברים שהזכרתי ראליסטים, ומה שמחזק זאת זה השם משה - שם מצרי שפירושו בן שהסיפור העברי תירץ אותו בצורה אחרת. |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין מיתוס לבין סיפורת - fiction. דמויות מיתולוגיות, כגון אלו המופיעות בספר בראשית, הן סמליות, הן מבחינה רעיונית, הן מבחינה לאומית או כל צורה אחרת. ספר שמואל, לדעתי, הוא סיפורת - סיפור שהומצא בידי מחבר, כדי להציג מערכת מסוימת של דמויות ויחסים לפי השקפתו של המחבר. אין ביטחון שיש לדמויות ערכים סמליים כלליים, כמו שיש בדרך כלל לדמויות מיתולוגיות (אברהם מייצג את השבט העברי בכללותו, שממנו, לפי המסורת, התפתח העם שנקרא על שמו), אבל אולי הן מייצגות רעיונות מסויימים המתאימים להשקפת המחבר, כמו בסיפורת מודרנית. אין שום הוכחה שמישהו מהדמויות המופיעות בספר שמואל היה קיים אי-פעם - ראיה קיימת רק לקיומו של בית-דוד, לא לקיומו של דוד עצמו בתור מלך, כפי שהוא מתואר בספר שמואל. בייחוד לאחר שהתנסיתי בכתיבת הרומן "מיכל-בת המלך", התברר לי שלא קשה כלל לראות כך את הספר התנכי הזה. |
|
||||
|
||||
בשם 'שמואל' יש טעות פילולוגית. השם אמור להיות 'שאול' לפי מדרש השם שלו ולא 'שמואל'. האם שמת לב לזה אי פעם?(ותודה למורה לתנ"ך שלי). למעשה, מה מדרש השם של השם 'דוד' לדעתך? כותבי ספרי 'שמואל' ו-'מלכים' מתבססים על יצירה מונומנטלית הקרויה 'ספר המלכים אשר לישראל' ו-'ספר המלכים אשר ליהודה'.הסיבה שהוחלט לא לכלול ספרים כאלה בתנ"ך הוא בגלל שהם משעממים. כל דמות בסיפורת בהכרח מייצגת את השקפת הכותב שלה. 'מיכל' שלך בהכרח שונה מ-'מיכל' ההיסטורית מכיוון שהיא יצאה מהראש שלך ואם כי אני מניח שעשית כמיטב יכולתך ללמוד את כל החומר עליה, עדיין יש בה יותר ממך מאשר מהמקור. במקרה של התנ"ך, אין לנו דובר אחד אלא מקהלה שלמה. מי שחיבר את 'שמואל' לא היה אותו אדם שחיבר את 'מלכים'.(למרות שיש לי החשד שמישהו, כתגובה לספר 'מלכים', הלך וכתב את הספר הזה) |
|
||||
|
||||
אני מכירה את הפרשנות ש"שמואל" אמור בעצם להיות "שאול" - אבל שים לב שאלה שתי דמויות שונות לחלוטין מכל הבחינות. את השם שאול פירשתי בספרי כ"שאול לאלה כדי להיות מלך וקרבן". שמואל, לעומת זאת, אינו מעניין מבחינה פגאנית אלא להיפך - ושמו אומר בפירוש: שמו-אל. פירוש השם דוד הוא דוד=אהוב, כפי שהוא מופיע בשיר השירים, ולכן ייחסתי לו את המעמד של "אהוב האלה". בכתבים אמוריים מסויימים (נדמה לי) מופיע השם במשמעות של "מנהיג", וגם זה מתאים לפירוש שאהוב האלה הוא זה שמנהיג את השבט. (אני מקווה שבפסח יופיע המאמר שלי "שלוש רגלים", ושם אני מסבירה את ההקשרים האלה). דרך אגב, מדרש זו לא פרשנות מדעית. הדרשן לוקח מלה או פסוק כנקודת מוצא לרעיון משלו, שפעמים רבות אין לו שום קשר לאותה נקודת מוצא עצמה. מי זאת "מיכל ההסטורית" ומאין לך שהיתה אחת כזאת? המילה מיכל, שפירושה "נחל מים" היא לדעת גרייבס אחד הכינויים לאלת כל המים, הימים, המעיינות והנחלים בעולם. בוודאי שאי אפשר להתייחס לאף אחת מהדמויות בספר שמואל כלדמות הסטורית, בעוד ששאול ודוד, לדעתי, הם דמויות מיתולוגיות פגאניות. ספר "מלכים" לעומתו, הוא אולי הראשון שיש בו ניצנים הסטוריים, ואפשר להתייחס אליו מבחינה זו, בערבון מוגבל ביותר, כמובן, בקשר לעובדות עצמן. |
|
||||
|
||||
אינני מבין על מה הסתמך גרייבס כאשר שיכתב מיתולוגיה של עם שלם. לא שלי יש מושג באמת למי העלו הכנענים קורבנות אבל אלוהות הים היא בדרך אלוהות זכרית כמו פוסידון מכיוון שמי שהפליגו בימים היו גברים.(אפילו גרייבס, ברוב נאורותו, לא טוען שהיו אי פעם ספניות, כדי לבסס את טענת ה-''מיכל'' הזו) ישנן שתי סוגי פרשנויות- גישת הפשט שהייתה אופיינית לצדוקים וגישת הדרש האופיינית לפרושים. הפרשנות שהצגתי היא פרשנות פשט ולא דרש. להלן הפרשן מתבסס על פסוק מסוים שבו מסבירה חנה למה קראה לבנה שמואל.(היא מסבירה למה היא קראה לו ככה. אפילו את לא יכולה להכחיש את זה, כמדומני) המילה התנ''כית המתארת אל אחר, שאין בה גינוי, היא אלוהים. יוסף השתמש בשם הזה בשיחתו עם אשת פוטיפר(הוא דיבר על אלוהים בכלליות). יש להניח כי היה כתוב שם ''אהוב האלוהים'' ואת בחרת, מסיבות אמוניות, לתרגם את זה לאהוב האלה. יש בתנ''ך שמות שהם מיוחדים רק לאל שלנו כמובן. |
|
||||
|
||||
אמפיטריטי קדמה לפוסידון כאלת הים היוונית - ואין שום קשר בין מציאות הים ולבין ההפלגה בו. הים היה קיים אלפי ומליוני שנים לפני שהאדם החל להפליג. אני יודעת מה אמרה חנה לאחר ששמואל נולד, אבל כפי שציינתי - אני מתייחסת לספר שמואל כאל פיקציה, לא כאל הסטוריה. העובדה היא, שהספר מלא בלבול ומבוכה וחוסר התאמה בין קטעים שונים הכתובים בו, ויש לו פרשנויות אולי יותר מלכל ספר תנכי אחר. לצערי, הפרשנות התלמודית היא לגבי הכי פחות אמינה. השם ''דוד'' מציין אהוב במשמעות המינית, ולכן קל לייחס אותו ל''אהוב האלה'' מאשר ל''אהוב אלוהים'' (ראה שיר השירים, שכולו מלא מיניות). |
|
||||
|
||||
ספרי מלכי יהודה וישראל לא נכללים בתנ''ך, לא בגלל שהם ''משעממים'', אלא בגלל עריכה מגמתית של חוגים דתיים מסוימים. ההיפך הוא הנכון, לו היו הספרים האלה שורדים, היה לנו חומר מענין ורב ערך על המלכים ופועלם. |
|
||||
|
||||
ואולי לא ,איננו יודעים מה בדיוק היה באותם ספרים ,אבל הרושם שנוצר הוא שהמדובר היה בכרוניקות יבשות שרק ציינו אירועים בלי לפרט עליהם יתר על המידה כמו בספרים מקבילים של אשור ובבל . לדעת פרופסור נדב נאמן המחבר של ספר מלכים השתמש בכל מה שאפשר היה מספרים אלה והוסיף עליהם ממקורות אחרים להרחבה . בכל פעם שהוא מפנה לספר ''דברי הימים למלכי יהודה'' או ''''של ישראל ''הרי עשה זאת רק כדי להוסיף אמינות לעצמו ולציין מה היה המקור שלו ,אבל לאמיתו של דבר החומר שלו כבר כלל את כל מה שהיה באותו ספר. נאמן בדק את כל אחת מההפניות שיש לספרים האלה ל''מידע נוסף '' ומצא שבכל הפניה כזאת היא למשהו שעליו כבר ניתן מידע מפורט ביותר בספר מלכים עצמו ולדעתו המחבר כבר ניצל את המקורות האלה עד תום בכל מקרה. ואם זה נכון אז יתכן שגם אם היו בידינו ספרים אלה הם לא היו מוסיפים לנו הרבה על מה שיש כבר בספר מלכים . |
|
||||
|
||||
אינני מכיר את מחקרו של הפרופ' נאמן, אך אפשר לצפות שגם מידע גיאוגרפי יבש (לדוגמא) היה מוסיף לנו המון. כך למשל, אין כמעט שום התייחסות בתנ"ך לשמות גיאוגרפיים במישור החוף. הפרצה הקדומה בנחל פולג כבר היתה קיימת, ובוודאי העיר העתיקה בתל קסילה. איננו יודעים את שמם התנ"כי, ואם הם נזכרים בו לא ניתן לזהותם. התיאורים היבשים של גבולות הנחלות בספר יהושע סיפקו לנו מידע רב על הגיאוגרפיה התנ"כית - אך לא מספק. פה ושם מבצבץ שם עתיק כמו נחל שורק, נחל קנה או נחל קדרון. אך מהו למשל "שיחור לבנת"? הקישון? הנעמן? דווקא רשימות יבשות כאלו היו עשויות לכלול את המידע הזה שכנראה אבד לצמיתות. |
|
||||
|
||||
נאמן ''העבר מכונן את ההוה'' תופיע בקרוב. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
"ויהי כאשר זקן שמואל,וישם את בניו שופטים לישראל.ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה,שופטים בבאר-שבע.ולא הלכו בניו אחריו ויטו אחרי הבצע,ויקחו שוחד ויטו משפט.ויתקבצו כל זקני ישראל,ויבואו אל שמואל הרמתה.ויאמרו אליו:הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך,עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים.(שמואל א',פרק ח',א-ה). הנה כי כן נכנסנו לרשימת המונרכיות בשל חטאי בני שמואל. מענין לציין כי שמואל סלחן יותר בנוסח ביקורתו על בניו מאשר המספר המקראי, בבואו לנמק את המלכת שאול."ויאמר שמואל אל כל ישראל...ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם,ואני זקנתי ושבתי, *ובני הנם אתכם* "(פרק י"ב,שמ'א'). מה זאת אומרת ובני הינם אתכם? במעשיהו? |
|
||||
|
||||
ההוצאה מכרה מעט מאוד עותקים מהספר מאחר שלא טרחו לפרסם אותו. אם מעניין אותך, שלח לי את כתובתך לדוא"ל talabar@zahav.net.il ואשלח לך אותו. דבורה אמנם עניינה אותי בצעירותי - על גבורתה דווקא, וראיתי אותה כסמל - אבל בבגרותי דמותה פחות משכה אותי מהאומללות של מיכל שנגרמה בידי הגברים שסבבו אותה. כל ההשקפה שלי על התקופה ההיא שונה ממה שמופיע בתנך - לפי דעתי, ספר שמואל הוא פיקציה אחת גדולה, שנכתבה במטרה הברורה מאוד להאדיר את דמותו של דוד בחסותו של האל. (במאמר הבא שלי על החגים הערתי גם על כך - אני משערת שהוא יופיע בפסח הבא). |
|
||||
|
||||
זוהי מטרתו של ספר 'דברי הימים' שמטרתו הייתה להאדיר את כל שושלת דוד. ספר הבא להאדיר אדם לא יזכיר את מעשיו השפלים.(מעשה אוריה החיתי שהושמט מספר 'דברי הימים') 'שמואל' חובר, לבלי ספק, זמן רב לאחר מות דוד ומחברו הסתמך על רשומות כתובות ועל מעשיות עממיות.(לדוגמא, ישנן שתי גירסאות לדרך בה פגש דוד את שאול. יש להניח שבמקור היו עוד אבל אלה נראו לכותבי 'שמואל' כהכי היגיוניות) עד לפני זמן לא רב, קיומו של דוד עצמו הוטל בספק...(בדומה למלך ארתור. כיום, מאמינים שזהו גילגול של השם ארתוריוס, שר מלחמה בריטי שהפך למלך באגדות המאוחרות) |
|
||||
|
||||
ארתור לא היה שר מלחמה בריטי אלא מנהיג וולשי מקומי לפני שבריטניה היתה קיימת (במאה השביעית או השמינית לספירה, אם אני לא טועה). |
|
||||
|
||||
הבריטים בכלל, והסקוטים בפרט, נחשבו ברומא ליתושים קטנים ומעצבנים(היות ולוחמים סקוטים המשיכו להטריד את חיל המצב הרומי). ישנו וויכוח אם ארתור היה וולשי או סקוטי בכלל... בספרו 'הרומאי' עוסק מיקה ולטארי בהצצה לבריטניה של אותם ימים, לא הצצה מחמיאה. האנצ' בריטניקה גורסת כי מקור שמות החודשים ברובם הוא באכדית ומיעוטם בבבלית. |
|
||||
|
||||
לפי מיטב ידיעתי אכד היא בבל. |
|
||||
|
||||
מאמר על ההצגה "אשת" בפסטיבל עכו ההצגה עוסקת בתמר אחרת מהמקרא שהתקופה הותירה עליה חותם: |
|
||||
|
||||
רצוי לציין ששמות הגיבורים הם אטיולוגיים - ער (ערירי) ואונן שלפי התנ''ך העדיף לאונן ולא לייבם את אלמנת אחיו. |
|
||||
|
||||
המונח אוננות נקבע על שם אותו אונן, שעליו נכתב: "ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו". הפועל לאונן לא מופיע בשום מקור מוקדם יותר. |
|
||||
|
||||
חשבתי שהמלה לאונן נגזרה מהשם אונן, ולא להיפך. וגזירת ער בצירה (נמצא בעירות, לא ישן) מערירות היא שרירותית ביותר. זה מזכיר לי מדרשים, הגוזרים קודם את הרעיון ואחר כך בונים עליו גזירה לשונית, במקום הדרך המדעית ההפוכה. |
|
||||
|
||||
"לא הסכים לתת זרעו לאחיו" פירושו, פשוט כמשמעו, לא הסכים להכניס את אשתו של האח להיריון.(אפילו אם הוא אנס אותה, הוא הרי מילא את מצוות הייבום, לפי ההלכה) שאלה לגברת טלה בר: האם אי פעם ביקרת באתר "העולם הידוע" של אורבך? אתם חולקים בערך אותה השקפת עולם.(והדגש הוא על בערך) כתובת האתר היא PUNDAK.CO.IL. אחרי שהגעת אליו, לחצי על NETWORK. האתר מופיע ברשימה שם. |
|
||||
|
||||
הנחתי שטלה בר עשויה למצוא משהו באתר הזה. |
|
||||
|
||||
אם אתה מתכוון לאורי אורבך - זה לא מתקבל על הדעת. אם לא - לאיזה? (לסופר, אולי - קראתי משהו שלו, וחשבתי שהוא סופר טוב, אבל אני לא בדיוק יודעת לאיזה רעיונות אתה מתכוון). אנסה להיכנס לאתר שהזכרת. |
|
||||
|
||||
נכנסתי ל"עולם הידוע" וראיתי שיש שם הרבה מה לראות. אבל לא מצאתי רעיונות מהסוג שעולים בדעתי, דווקא. יש לך מושג מהו ה"עולם הידוע?" אם הכוונה היא לטולקין, הרי לדעתי הוא פשוט מעביר את העולם שלנו למישור פנטסטי, אבל האנשים והיחסים ביניהם אינם שונים מאלה שבעולם שלנו. אני, לעומת זאת, מנסה לקחת את העולם שלנו ולהראות אותו באופן אחר ממה שהוא נראה כרגיל. נדמה לי שהשיטה הפוכה לגמרי. |
|
||||
|
||||
שניכם חולקים אותה תפיסה בנוגע לאמזונות. את הופכת את העולם שלנו למשעמם יותר ממה שהוא באמת.(אומנם יש מספר רעיונות החוזרים בתרבויות שונות אבל התפיסה שלך שזהו אותו הרעיון, רק באדרת פנים שונה, היא שהופכת את העולם ''שלך'' לחדגוני יותר) לא, השיטה דומה למדי.(אורבך מנסה להתבסס על תרבויות קיימות בעולם שלנו אבל התוצאה בדרך כלל יוצאת מוגבלת יחסית למקור) אם לא שמת לב, הדת ה-''פנתאיסטית'' היחידה אצל אורבך היא למעשה שבע דתות מונותאיסטיות נפרדות(הכוונה להידרוסט). הדגם חוזר גם בטאדפוס. |
|
||||
|
||||
לא תפסתי מאיזו בחינה ה"עולם שלי" הוא משעמם (אותי טולקין שיעמם עד מוות). אין לי רק נקודת ראות אחת על העולם - אני פשוט בונה נקודות מבט רבות ככל האפשר על נקודת הראות של המציאות. אותי, לפחות, זה לא משעמם, אבל כמובן, על טעם וריח... עוד לא היה לי זמן להיכנס ברצינות לאתר של אורבך, ולכן איני יכולה להעיר עליו. דרך אגב, האם אני יכולה להסיק מדבריך שאתה פשוט לא מתעניין בשום רעיון של פנטסיה? ואם זה משעמם, מה מעניין אותך? |
|
||||
|
||||
אני יותר בכיוון של ספרות מד"ב אבל אם מדובר בפנטזיה טובה, אני קורא את זה. נקודות מבט מרובות על המציאות? האם אני יכול לקבל דוגמה, בבקשה?(לפי מה שראיתי, יש את נקודת המבט שלך ויש את כל השאר) המממ, מאיפה מצאת את האלה הזו? ביוון, היה גם אל חקלאות, אבל מכיוון שרוב העוסקים בחקלאות היו נשים, מעמדו נדחק מפני דמטר. |
|
||||
|
||||
אני לא מסוגלת אפילו להעלות בדמיוני אפשרות של נקודת ראות אחת ויחידה על המציאות - בראש שלי הן אינסופיות. ניקח לדוגמה את אחת המציאויות שלי - עמק יזרעאל. אפשר לתאר אותו באותה מציאות קיבוצניקית חקלאית שבה גדלתי. אפשר לתאר אותו במציאות התנכית של גדעון השופט. אפשר לתאר אותו במציאות תנכית אחרת - של הסיפור "יעל" שמופיע בספר "ונוס" (הייתי רוצה שתקרא לפחות ספר אחד שלי, כדי שיהיה לך מושג בסיסי עם מי אתה מדבר). אפשר לתאר אותו בתקופה הניאוליתית, של ראשית החקלאות, או בתקופה הפאליאוליתית (אני בטוחה שהוא היה קיים אז, אבל מרוב חקלאות לא נשארו מזה שום שרידים). אפשר לתאר אותו בצורה דמיונית פנטסטית לגמרי, להכניס אליו כל מיני דמויות שקיימות רק בדמיון - וזה כבר מביא אותנו לאינסוף אפשרויות. את דוד תיארתי ב"מיכל" כאדם מסוג מסויים, אבל במאמר שלי על החגים אני מתכוונת לתאר אותו בצורה שונה לחלוטין - ולא אומר איך, כדי שתקרא את המאמר כשהוא יתפרסם. באחד הספרים של Marion Zimmer Bradley על כוכב הלכת הדמיוני Darkover (אם אתה קורא אנגלית זה כדאי מאוד) היא מתארת אדם שיש לו כישרון לראות את העתיד - אבל לא רק עתיד אחד, אלא שורה שלמה של אפשרויות עתידיות. בצורה כזאת אני רואה את המציאות. ואם אתה קורא אנגלית, ולא שמעת על אמפיטריטי, אז כדאי לך מאוד לקרוא את הספר המחקרי The Greek Myths של גרייבס. לידיעתך, הוא התמחה בלימוד אקדמאי של הספרות היוונית והרומית הקלאסית, ולא המציא את המיתוסים האלה מראשו. אמפיטריטי היא אלה ידועה בהחלט לאלה המתמצאים במיתוסים האלה. דרך אגב, אם היה אל חקלאות (לא שמעתי עליו) אז הוא הופיע הרבה אחרי דמטר. זה כל העניין - העיקרון הוא שהאלות קדמו לאלים ונדחקו מפניהם. |
|
||||
|
||||
קראתי את הסיפור "יעל" ואף נתתי עליו ביקורת באחד מהפתילים שבכתבות הקודמות. בכל מקרה, יכול להיות שיכולת להיות סופרת פנטזיה טובה אבל כשאת באה לספר חלק מההיסטוריה ולו כרקע בלבד לסיפורך, עליך להקפיד על האווירה, אחר כך על הדמויות שייראו אמינות, ורק אחר לשלב את המסרים.(ההבדל בין סופר מצוין לסופר גרוע הוא שהמסרים של הסופר המצוין אינם מורגשים בעוד אצל הגרוע המסרים הם כל הסיפור) מריון זימר בירדלי היא כנראה סופרת טובה. הספר היחיד שלה שקראתי היה "ערפילי אבלון" ורואים בו שאם היה לה כישרון, הוא כבר לא שם. אני לא קורא באנגלית. הדבר היחיד הטוב שאני יכול לומר עליה הוא שאם היא אהבה את ששאוש"ק, יש לה טעם ספרותי טוב. גרייבס הוא סופר טוב. אני יודע משום שקראתי את "אני קלאודיוס" ואת "רוח מצפון". האיש הוא דוגמה חיה ל-"היסטוריה ורוח הזמן" של יעבץ. להסתמך על גרייבס כמקור על המיתולוגיה היוונית היא כמו להסתמך על המיין קמפף כמקור לאורח החשיבה הגרמני. האם בסוף הספר שציינת את שמו יש רשימת מקורות?(אם יש, אני חוזר בי מדבריי. בספר "מיתוסים עבריים" אין רשימת מקורות) |
|
||||
|
||||
הספר "מיתוסים עבריים" מלא רשימות מקורות - בסוף כל פרק, לא בסוף הספר. זו השיטה גם במיתוסים היווניים באנגלית. אני לא בטוחה שהייתי מחשיבה את "יעל" לסיפור פנטסיה. בכלל, אני משתמשת בפנטסיה, אבל לא בונה סיפור כפנטסיה כשלעצמה - העיקר אצלי הם האנשים, ומה שקורה להם, ונדמה לי שעל זה סיפרתי ב"יעל". אני לא מתיימרת להיות סופרת מצויינת, אבל אצלי הסיפור הוא העיקר - יותר חשוב מהשפה, למשל - וכך זה גם בסיפור הזה. אני תמיד מוכנה לקבל ביקורת עניינית, אבל התרשמתי שאתה פשוט לא אוהב את הדברים שאני כותבת עליהם, כך שאני לא בטוחה שהביקורת שלך עניינית באמת. האם ניסית להתייחס לדמויות עצמן וליחסים ביניהן, במקום לחשוב רק על הרעיונות המנוגדים להשקפת עולמך? כפי שאמרתי, גרייבס התמחה בספרות היוונית הקלאסית ברמה אקדמאית, ולכן אפשר להתייחס אל מה שהוא אומר על המיתוסים המופיעים בספרות הזאת כאל מקור מוסמך - אין לכך שום קשר להלך רוח או השקפת עולם. ובאמת, אני לא יודעת איך אתה יכול להעביר ביקורת על מה שלא קראת. אצל מריון צימר בראדלי, הסידרה "דארקובר" עולה בהרבה על ערפלי אבאלון, אבל היא לא קיימת בעברית, כך שזו החמצה של הקוראים. |
|
||||
|
||||
שעות הגישה שלי לרשת מתחילות ב-18:00 ומסתיימות ב-23:00.(אני עדיין לומד) ברשותי מצוי הספר "מיתולוגיה יוונית" של עדית המילטון. כמסתבר, אכן קיימת אלה כזו אבל היא נשויה לאל הים פוסידון היא הייתה נכדתו של אוקיינוס. אגב, פוסידון ככל הנראה פחות חשוב ממה שזה נראה, הוא אחרי הכל היה אדונם של הים התיכון והשחור בעוד אוקיינוס היה אחראי בערך על כל השאר. אוקיינוס הינו טיטאן או "אל ישיש" שגידל את הרה, אשתו של זאוס.(אני לא בדיוק בטוח מי היו ההורים של אותה אלה. נראה לי שהיא הייתה אחותו של זאוס). על חסד זה, נתן זאוס לאוקיינוס את השילטון על כל מקווה מים שאינו הים הגדול ואינו הים השחור. אני מתייחס לזה כפנטזיה היסטורית מכיוון שעד כמה שידוע לי, קדשה גודלה מינקות למעמדה והם לא קיבלו נשים בוגרות לתפקיד. אני חושב שיש גם את עניין הבתולין; בתרבויות רבות, עדיף מאד שהכלה תהיה בתולה.(מצד שני, האב לא היה מרוצה. הוא בטח חשב על הנדוניה האבודה...) התרבות שתיארת שם, עד כמה שזכור לי, קיימת אך ורק במיתוסים של הכת הניאו-פאגאנית. על כל פנים, אקרא את הסיפור שוב. טוב, בחרו בספר גרוע ואחר כך החליטו שמריון זימר בירדלי לא נמכרת מספיק טוב והחליטו לא לתרגם עוד ספרים שלה.(כמובן שרוב מעריציה בארץ קראו את ספריה באנגלית כך שלא קמה מהומה גדולה בעניין) |
|
||||
|
||||
הטעות שלך בהתייחסות למיתוסים היא לקבל אותם כפשוטם ?! הדרך הנכונה להבין אותם היא בצורה סמלית - לכל שם יש משמעות, לכל דמות יש תפקיד סמלי במערכת האמונות. יש כאן גם התפתחות הסטורית של העמים המאמינים באותם אלים, ויש גם התפתחות חברתית ושינויים במעמדם של הגבר והאישה - אלה תמיד קובעים את מעמדם של האלים והאלות בחברה שבה מאמינים בהם. במקום לקרוא את אידית המילטון,המתייחסת למיתוסים כאל אגדות נחמדות, כדאי לך לקרוא את ההימנונים ההומריים של הסיודוס, (נדמה לי שזה קיים בעברית) המביא את נקודת השקפת היוונים עצמם - אם גם השקפה מאוחרת למדי ומנקודת ראות גברית, לא נשית. תוכל לראות למשל, שאל כמו ארוס, שבתקופה מאוחרת נחשב לאל האהבה (הוא תפס את מקומה של אמו, אפרודיטי, שבתור אמו קדמה לו מבחינה כרונולוגית - זו משמעות הדבר במערכות המיתולוגיות השונות) נחשב בעצם לאל היצירה, אפילו היצירה האלוהית. כל היחסים המשפחתיים בין האלים מראים על מאורעות הסטוריים של , למשל, התאחדות עמים שהאמינו באלים שונים, וכדומה. אל תשכח שהתקופה היוונית הקלאסית היא מאוחרת למדי בתולדות השבטים היווניים, וגובלת בתקופת הפילוסופים שחדלו להאמין כליל באלים. איפה שמע על מנהגי הקדשות? אתה בטוח שגם המקור הזה שלך איננו שייך לתקופה שבה הגבר שלט בכיפה והנשים נדחקו למעמד נחות בחברה? |
|
||||
|
||||
אז ספר בראשית מרמז כי הישמעאלים, בני עמון, המואבים, וכדומה, מקורם בעם יחיד קדום יותר? (כאשר בני עמון והמואבים נפרדו ממנו בתנאים פחות נעימים..) |
|
||||
|
||||
בהחלט. הם כולם השתייכו לגזע שמי קדום - שקדם בהרבה להסטוריה הכתובה, כך שאין לנו אפשרות לעקוב אחרי מוצאם ומהלך התפתחותם, מאחר שהעצמות שאפשר למצוא אינן מראות כמעט הבדלים גזעיים. הגזע השמי הוא ענף ים-תיכוני של הגזע הקווקזי, הכולל גם את האירופים ומכונה באופן כללי הגזע ההודי-אירופי - כלומר, הוא כולל גם את ההודים והפרסים. הגזע הקווקזי נפרד מהגזע האפריקאי והגזע המונגולי במהלך נדודי האדם בתקופת האבן העליונה (לאחר יציאת ההומו סאפיינס מאפריקה, והשינויים בין הגזעים אירעו בהשפעת האקלימים שבהם הם שהו זמן רב מאוד (לפחות עשרות אלפי שנים). |
|
||||
|
||||
את מתנהגת כרגע כמו אותו אדם שכתב ל-"נשיונל ג'יאוגרפיק" מכתב על טעות בתיאור טקס בודהיסטי בטיבט. האיש אמר שזהו טקס הודיה אבל הכתב הסביר לו שאלה אנשים פשוטים שאינם מבינים את זה ובעיניהם הטקס מיועד למטרות אחרות.(נראה לי שזה היה גיליון הנשרים) עידית המילטון אמרה כי המיתוסים שהגיעו לידינו עובדו בידי משוררים דגולים. אין ברשותנו מקבילה ל-"האחים גרים" המבוסס ברובו על פולקלור גרמני. המיתוסים הם סיפורים. בעצם מה ההבדל בין סיפור למיתוס?(פרט לאצטלת המכובדות שעוטה המיתוס בשל עתיקותו, כמובן) חדלו להאמין באלים? זוהי בדיוק התקופה בה חוברו המחזות הגדולים של הקלאסיקה היוונית. היוונים מעולם לא פסקו להאמין באליהם לפחות עד שהם המירו את דתם לנצרות. למעשה, האלים שלהם אפילו העתיקו את מקום מושבם לרומא. האם שם פא וו טא צו מוכר לך? זהו שמה של קיסרית סינית משושלת טאנג. היא משלה במשך שמונים שנה.(לפחות לפי מרי בנווארס) בקיאותי בתרבות כנען הקדומה אינה גדולה אבל קשה לי להעלות על הדעת מדוע יתקיים לצורך סיבה אחרת מעמד של זונות קדושות...(בימים ההם, היו גם זונות רגילות.) |
|
||||
|
||||
אתה צודק. רוב האנשים הפשוטים אינם מבינים את משמעות הטקסים שבהם הם משתמשים כפולחן דתי - הקדמונים ידעו שכל עניין הדת הוא סוג השמור רק ליודעי סוד ויודעי דבר. מסתרי אלאוסיס, שבהם התבצע פולחן קדום מאוד, היו סגורים לקהל הרחב ורק לאלה שעברו חניכה מיוחדת הותר להיכנס לשם ולהשתתף בהם. תשאל את רוב היהודים הדתיים מה משמעות הטקסים הנערכים בבית הכנסת והם לא יידעו לענות לך, חוץ מהמלים שכך נעשה מאז ועד עולם. ההבדל בין סיפור רגיל לסיפור מיתולוגי הוא שהסיפור המיתולוגי משתמש בסמלים - כל הדמויות והמאורעות שקורים להן מסמלים רעיונות דתיים מיוחדים, שרק יודעי דבר מבינים אותם. זה לא אומר שאתה לא יכול ליהנות מסיפור - מהעלילה והדמויות - בלי להבין את משמעותם הסמלית הנסתרת. זה רק אומר שמי שכן מבין את הסמליות הזאת מפיק הנאה ומושג נוסף מהסיפור. המחזות של גדולי המחזאים היוונים הקלאסיים - בייחוד סופוקלס ואויריפידס - מראים בבירור שהיוצרים לא ממש האמינו באלים. גדולתם היא בשימוש המעמיק בפסיכולוגיה, הנמצאת מעבר לאמונה הפשוטה והפשטנית בכוחם של האלים. לא מוכר לי שמה של אותה קיסרית סינית - ולמה אתה שואל? אני לא בקיאה בהסטוריה הסינית. בעצם שמן אפשר להבין שהקדשות היו מקודשות - לאלת האהבה כמובן, כי הן בצעו בשמה את אקט האהבה, שהיה מקודש לה. אני לא יודעת בדיוק ובוודאות על קיום זונות לא מקודשות, אבל כגבר אתה בוודאי מתמצא בזה יותר ממני... |
|
||||
|
||||
ראשית כל, ההיסטוריה היא אחד מהתחביבים שלי. משונה מאד שמעולם לא הזכרת את אלת השמש של היפנים, המיטראסו. היא עומדת בראש פנתיאון דת השינטו.(אם להסתמך על "יפן המסורתית") את צודקת, ככל הנראה, לגבי המיתוס. הוא אינו שונה מסיפור רגיל אלא רק בסאבטקסט שלו; אבל אנשים יכולים לפרש סיפור מסוים פרשנות שהיא לעיתים מנוגדת לדעת הסופר.(לדוגמא, "התפסן בשדה השיפון" ומורים מסוימים לספרות) ניתן להקיש מקיומן של הקדשות על קיום שירותי זנות חילוניים, כמו אלה שהיו קיימים בפומפיי. האם את מבקרת מפעם לפעם בפורום ערוץ ההיסטוריה של 'תפוז'? האנשים שם בקיאים מאד בהיסטוריה ונראה שאת די אוהבת היסטוריה.(או לפחות ההיסטוריה המקומית) |
|
||||
|
||||
אני מודה ומתוודה שהסטוריה איננה מהנושאים החביבים עליי, ולכן גם הידע שלי בה אינו רב ביותר. מה שאני אוהבת זו הסטוריה של הנושאים בהם אני מתעניינת - למשל, הסטוריה של האמנות והספרות, ובמידת מה גם של המוסיקה. הסטוריה פוליטית זה ממש שנוא עליי מאחר שהפוליטיקה לגווניה שנואה עליי. נדמה לי ששמעתי על אלת השמש היפאנית, אבל אני לא בקיאה במיתולוגיה של המזרח הרחוק, וגם לא של אפריקה, אמריקה או אוסטרליה. התמחיתי במיתולוגיה הכנענית בעיקר דרך ובסביבת לימוד התנך, כי התרשמתי מההשפעה הרבה שהיתה לכנעניות על היהדות. וכמו כן, בגלל קריאת מיתוסים יווניים קלאסיים בילדותי, עניין אותי דווקא ההבדלים בין המיתוסים הקדומים, מה שגרייבס מכנה ''פלאסגיים'', לבין המיתוסים שאני היכרתי. אני חושבת שמה שמושך אותי בעיקר לפגאניות הקדומה זה הפמיניזם, שאל רעיונותיו התוודעתי רק לאחרונה, אבל הנטייה עצמה כנראה מולדת אצלי... אם תקרא את ספרי ''אלה'' שיצא לאחרונה, תבין את הגישה הזאת מתוך המאצ'ואיזם הגברי שבו נתקלתי בקיבוץ. אני מבקרת בפורומים של 'תפוז' אבל לא בהסטוריה - מתוך הטעם שהזכרתי - אלא בפמיניזם, בפגאניזם, ובספרות. |
|
||||
|
||||
דרך אגב, אם מעניין אותך לקרוא סיפור מד"ב שכתבתי, בשם "אור ירוק", תוכל להיכנס לדף היוצר על שמי באתר הבמה החדשה - www.stage.co.il ויש שם עוד כמה יצירות הקשורות בדעות המיתולוגיות והפמיניסטיות שלי. |
|
||||
|
||||
הצו לשמור ולשמר את ה''ידע'' החשוב ביותר רק אצל חבורת סוד מוחלט בהחלט (ידועים בשמם כהגמונית הכמורה והלויים) הוא ראשוני וחשוב גם ביהדות. יהודה הנשיא היה צריך לתרץ ב''הפרו תורתך'' את זה שהוא העביר את התורה שבע''פ למשנה הכתובה. הרמב''ם קבע שמי שלא מקבל תורה שבע''פ הוא כופר (או אפיקורס, אני לא זוכר כרגע), שבלעדיה אין ערך לתורה שבכתב, ועל התושב''ע היו ממונים רק נבחרי הכהונה. עד כמה שאני יודע, גם על לימוד קבלה וזוהר ישנן מגבלות - גיל ארבעים, הכנה מוקדמת, רק לזכרים. ישנה הלכה ברורה שקובעת שאין ללמד בציבור את הסודות הכמוסים ביותר ''סוד אדוני ליראיו'', ושאין דורשים בציבור בענינים החשובים והעמוקים (ביכול) ביותר. הרמב''ם נאלץ להתפתל בהסברים כשכתב ספר שלם על הנושאים האלה - מורה הנבוכים. |
|
||||
|
||||
א. מי החליף את השרת של 'במה חדשה'? הם היו יותר מהירים בפעם האחרונה שהייתי שם, בקיץ. ב. את בונה את כל המתח הזה בשביל...המממ... הפאנץ'-ליין העלוב הזה?(או לפחות לא הבנתי. למה הם צריכים אותנו? ברור שגזע כה מתקדם לא צריך עבדים. יש לו מכונות שיכולות לעשות את העבודה פי אלף יותר טוב מכל יצור אורגני. את הפאנץ' ליין לא הבנתי) ג. המתח, לעצמו, בנוי היטב. ד. האם את מתכוונת לכתוב סיפור נוסף על הגזע הזה? |
|
||||
|
||||
גם אני סובלת מאיטיות הפעולה של הבמה. הסיפור, חבל שלא שמת לב, הוא פרודיה על סיפורי מד"ב, שאף על פי שאני קוראת די הרבה מהם, לא תמיד אני לוקחת אותם ברצינות. נדמה לי שהפאנץ' ליין חלש, כי לא הצלחתי לבטא אותו מספיק טוב בעברית - לפעמים אני טובה יותר באנגלית, כי אני מוצאת בה יותר אפשרות לביטוי. כוונתי היתה דווקא למטרה שהאנושות רואה לעצמה להשתלט לא רק על עולם כדור הארץ, אלא גם על כל העולמות שלשם היא מתכוונת להגיע - לפחות בהתאם לספרי המד"ב. בתור פגאנית מובהקת, אני כמובן מתנגדת להשתלטות זו ואת זה ניסיתי להביע בסיפור. לא חשבתי על כתיבה נוספת על היצורים המופיעים בסיפור - אולי מפני שאיני כותבת מד"ב לשמו אלא רק משתמשת בו כדי להביע רעיונות אישיים וחברתיים. אבל מי יודע? אולי פעם... |
|
||||
|
||||
איזה סיפורי מדע-בידיוני קראת? אני חשבתי שהסיפור רציני לגמרי...(מה שאומר שייתכן כי הסיפורים שאני קראתי אינם מה שאת קראת) |
|
||||
|
||||
כמעט בכל סיפורי המד''ב על התיישבות בכוכב לכת חדש (ספרים של צימר-בראדלי, מקאפרי, סילברברג, היינלין, אסימוב, ואחרים שאני לא זוכרת כרגע את שמם) ברגע שהאדם מתיישב, הוא מתחיל לשנות את המקום כדי להתאים אותו לצרכיו, ולהשתלט על כל החי הצומח והדומם כדי כמו שהוא מנסה להשתלט על כוחות הטבע (לא תמיד מצליח) על כדור הארץ. ניסיתי להראות את העמדה האנושית הזאת באור שונה במקצת. לכן הסיום, בו החייזרים באים לכדור הארץ כדי להביא אליהם את האדם שישלוט עליהם (לא שהם ישלטו בו), אמור להיות אירוני. |
|
||||
|
||||
למיטב זכרוני, הדת הפגנית כוללת מרכיב חזק מאד של ''כישוף'', שהוא בדיוק מה שאת מתארת, רק באפס טכנולוגיה או ברמת טכ' מזערית. באף אחד מהעולמות שהצגת לא היו חיים תבוניים מכל סוג שהוא.(חיים לא-תבוניים יכולים בקלות להסתגל לחיים במסגרת אורבנית) למעשה, המצב בו בני אדם פולשים לעולם מיושב בחייזרים תבוניים ברמה טכנולוגית נמוכה יותר הוא נדיר יחסית בספרות המד''ב. התחשבות בחיים לא-תבוניים, לצערנו, לא תהיה באשר תהיה התיישבות בכוכבים זרים. דרושה מן הסתם תשתית של חברה מפותחת כדי שיתפתחו שם תנועות 'איכות סביבה' וזה לא יקרה בדור או שניים הראשונים לקיום המושבה.(ואני מפקפק באפשרות שחברי 'גרינפיס' יפגינו בקור של מאתיים מעלות מתחת לאפס רק כדי להזדהות עם המקומיים) |
|
||||
|
||||
אני יודעת שתיאוריית ההתיישבות במד''ב פוסלת התיישבות במקום שיש חיים תבוניים, אבל לא לכך התכוונתי, אלא להרס התשתית הטבעית של כוכב הלכת - כפי שעשה האדם לכדור הארץ. אולי אתה צודק שלוקח זמן לפני שמתפתחת מודעות ל''איכות הסביבה'', אבל דווקא לאור הרס כדור הארץ בידי האדם צריכה המודעות הזאת ללכת עם האדם לכל מקום אחר. |
|
||||
|
||||
מה, בעצם, פסול בהפיכת מאדים (נניח), מתוך הנחה שהוא נטול חיים, לראוי למושב אדם? אני מבין את ההתנגדות ל"הרס התשתית" בכדוה"א (ותומך בהתנגדות זו) - לא משום שחשובה לי התשתית, אלא משום שחשובים לי שימושיה של התשתית (קיום בע"ח, קיום מערכות אקולוגיות, ובעיקר קיום האדם). אבל מה פסול בהרס "תשתית" אם אין שום דבר שמושתת עליה? |
|
||||
|
||||
ודאי שהכוונה שלי לא היתה למקום חסר חיים כמו מאדים - אף כי אין לי אמון רב בהתיישבות מהסוג הזה - אלא למקום שיש בו אוויר טוב לנשימה וצורות חיים מסויימות, אותן מתכוון האדם לשעבד לטובתו. לכך אני מתנגדת. הייתי רוצה לראות את האדם מסתגל עד כמה שאפשר לסביבה הקיימת בלי להרוס אותה (בספר החדש שלי כתבתי על התיישבות בכוכב לכת חסר חיים, ואיך האדם מסתגל אליו!). הכוונה שלי היא שהאדם יחדל לראות את עצמו כמלך הבריאה אלא כאחד ממנה, יהיה חלק ממנה ולא ינסה להשתלט על כל דבר שעומד בדרכו. |
|
||||
|
||||
אשר לכישוף ולדת הפגאנית - אני לא בטוחה בדיוק למה הכוונה. אני רואה ככישוף קסמים מעשה ידי אדם, כמו לחשים שונים היוצרים שינויים בסביבה הטבעית. אין לי אמונה רבה בכך ואני לא רואה איך זה קשור לפגאניות. לעומת זאת, אני מאמינה בכוחות רוחניים שהיום אולי רואים אותם ככישוף - טלפתיה בעיקר, ואולי גם טלקינטיקה, כפי שכתבה על כך מקאפרי בסדרת "פגאסוס". לדעתי אלה הם כוחות טבעיים שלא נוצלו מספיק על ידי האדם, דווקא בגלל פיתוח היתר של הטכנולוגיה (ואל תחשוב שאני מזלזלת בה - איפה הייתי היום בלי המחשב?) |
|
||||
|
||||
פעם קראתי כתבה ב-"גלילאו" על הסבר מדעי ל-"תופעת העדר" ודובר שם על מערכת עצבית שהיא היסוד ל-"תופעת העדר". המאמר הזכיר לי את כל הדיבורים על אמפתיה("קריאת רגשות"). הייתי מביא לך קישור אבל אני לא זוכר איזה מאמר. הדבר הקרוב ביותר לטלפתיה שקיים כיום הוא קריאת שפת-הגוף של האדם. שפת-הגוף שלנו אינה תמיד בשליטתנו המודעת וניתן ללמוד ממנה כמה דברים על אורח חשיבתו של האדם. בנוגע לטלקינזיס, עליי לשאול על איזה מנגנון את מדברת. מה רע בידיים שלנו? בעולם שלנו, מעט מאד אנשים מבינים בדיוק על מה הירוקים נלחמים. הם רואים בהם מטורפים השקועים בהזיות או סכנה לחברה המערבית.(התקשורת מעצימה את דמותן של קבוצת שוליים בקרב הירוקים כמו ההיפים והפוסט-מודרניסטים. קבוצות אלו יהיו שמחות מאד לראות את האנושות שוקעת במאפליית ימי הביניים ולא עולה ממנה מחדש) מרביתם מגיעים מארצות המערב המפותחות. סביר להניח שגלי ההגירה הראשונים אל הכוכבים(והכוונה לגלי ההגירה הרציניים הראשונים) יגיעו מאפריקה ומאסיה. האנשים שם אפילו לא מבינים מה זה הומיאוסטאזיס. |
|
||||
|
||||
למה? (כלומר, למה "גלי ההגירה הראשונים יגיעו מאפריקה ומאסיה")? כדי להשאיר את גודל האוכלוסיה ברמתו הנוכחית צריך "להגר" (לשגר לצורך הגירה) מאתים אלף איש כל יום. |
|
||||
|
||||
ההנחה שלי היא שמכיוון שמרבית המהגרים בעולמנו מגיעים מהיבשות הללו, הרי אותם מהגרים גם יהגרו לחלל אם יהיו שם מספיק הזדמנויות כלכליות.(ומאחוריהם יעמדו תאגידים שישלמו להם שכר מינימום. בסך הכל, כמה אנשים בארצות המפותחות אמיצים דיים כדי לעקור מארץ אחת ולעבור לארץ אחרת?[ולא בתור תיירים]) |
|
||||
|
||||
במקום להגר, רצוי שהאנשים האלה קודם ילמדו איך להגביל את הילודה ואפילו להפחית אותה. זה כיוון נכון לגבי כדור הארץ הרבה יותר מאשר הגירה לכוכבים אחרים והריסתם כמו שאנחנו הורסים את כדור הארץ. האדם נברא עם מוח כדי שינצל אותו, להתנהגות המנוגדת לאינסטינקט הבסיסי - כמו שעשה כאשר יצר את התרבויות השונות, שרבות מהן מנוגדות לאינסטינקטים. התרבות היא זו שמובילה את האדם, ושמירה על כדור הארץ חייבת להיות חלק מהתרבות שלנו, אם אנחנו רוצים לשמור על המין האנושי ולעשות אותו ''אנושי'' יותר ממה שהוא עכשיו - במשמעות של הומני, כמובן. |
|
||||
|
||||
מנוגדות לאינסנקטים? חשבתי שתיאורית האינסטינקטים נקברה עוד בתחילת המאה הקודמת. האנשים יודעים ומכירים את הטכניקות הללו. הם מהגרים מסיבות כלכליות ו/או פוליטיות. את האשמה יש לתלות במשטרים המושחתים, לא בתיכנון ילודה לקוי.(והכוונה גם לארצות הברית שאינה מוכנה לוותר על שטרי חוב בני חמישים שנה) שמירת כדור הארץ היא המנוגדת לאינסנקטים של המין האנושי. המין האנושי הצליח יתר על המידה ועכשיו הוא משלם את המחיר על כך. הרצון לשמר את ההומיאוסטאזיס נובע מהעובדה שהאדם הינו יצור תבוני היכול לראות את תוצאות מעשיו. הבעיה היא ,כמו שאמרתי, להמונים בארצות המפותחות לא ממש איכפת מדברים כאלה. ואיני מבין מה לא טבעי בתרבויות שלנו? |
|
||||
|
||||
בספרי ''פגאסוס'' מספרת מקאפרי על ילד שגבו נפגע בתאונת דרכים והוא משותק בארבעת גפיו. בכוח הטלקינזה הוא מצליח להתנועע ולהגיע לכל מקום, רק בשליטה מוחית ללא שליטה בשריריו. זה סיפור מעניין מאוד, אפילו אם כרגע אין לו ביסוס מדעי. בכלל, המדע אמור לבחון את מה שיש, ואם יתברר שיש דבר כזה, הוא יצטרך להסתגל לכך - לא להודיע מראש שהדבר לא ייתכן. דרך אגב, בקשר לאמפטיה - הכישרון להרגיש מה שהאחר חש - אני יכולה להעיד על קיום התכונה הזאת מניסיון אישי. כפי שאמרתי, אני כנראה אינדיבידואלית קיצונית מאחר שאיני שייכת לשום קבוצה ואין לי מושג מה הם רוצים ומה הם מנסים להשיג, ובאיזה אמצעים. אני מתנגדת לכל אלימות שהיא, גם לכזאת שבאה ממניעים טובים, לכאורה. |
|
||||
|
||||
ההנחות שלך מוזרות מאוד לעתים. גם אני קוראת את גלילאו, ואני מבינה את תופעת העדר כתופעה אינסטינקטיבית. המוח של האדם פועל בגישה מנוגדת לאינסטינקט, ואת הגישה הזאת יש לפתח כדי לעשות את חיי האדם טובים יותר בלי לפגוע בסביבה. דרך אגב, מה זה הומיאוסטאזיס? |
|
||||
|
||||
מושג המתאר את ויסות הגוף של אורגניזם, איזון הרכב הכימיקלים של הגוף, הנוזלים והבטים אחרים של סביבתו הפנימית של האורגניזם. חום גוף יציב, לדוגמה, נשמר בתהליך של הומיאוסטזיס. באקולוגיה מדברים גם על הומיאוסטזיס של קהילה (ואפילו על "גאיה" כולה). דוגמה פשוטה: אם באגם מסוים (סביבה סגורה), יופר לפתע השיוויון האקולוגי ומספר הדגים יתרבה ריבוי משמעותי החורג מיכולת משאבי הסביבה לקיימו, הרי שלבסוף בתהליך של הומיאוסטזיס תחול פעולה מתקנת ובהדרגה ישוב מספר הדגים לקדמותו. |
|
||||
|
||||
סקירה על ספרה של פרופ' רחל אליאור: "מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה". בהוצאת מאגנס. הספר עוסק בין השאר במעמד השמש והירח בתולדות היהדות. הארץ: |
|
||||
|
||||
ראשית אציין שהמאמר מעניין מאוד, וגם רוב התגובות. יש לי בקשה: מישהו יכול לפרט, או להביא קישור, לפירוש הידוע או המשוער של שמות החודשים תשרי, [מר]חשוון, כסלו, טבת וכו'? בתגובות למאמר ראיתי רק פירוש למקור השם "מרחשוון" - חודש שמיני. האם זה הפירוש המקובל ע"י כלם? תודה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תודה רבה! כמובן לא הכל ברור, אני מתאר לעצמי שגם למומחים בתחום (ואני לצערי לגמרי לא). מעניין, שתשריתו זה התחלה, בזמן שמרחשוון זה שמיני. למרות שאינני איש מקצוע, אבל נדמה שישנם באתר אי דיוקים. למשל השפה השומרית נכללת שם בין השפות השמיות המזרחיות, ונדמה לי שזה לא נכון. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
במקומות רבים בארץ נהוג להשפריץ מים על עוברים ושבים ולצעוק "שבועות". אולי ידוע לכם מה מקור המנהג הזה? תודה אמנה |
|
||||
|
||||
''נמשלו דברי תורה במים''. (איזה מזל שלא נמשלו בנפט). |
|
||||
|
||||
זה נראה כהיפוך היוצרות. הרי הגבר תמיד היה הפראי, הוולגרי, חסר הנימוסין, האלים, המלוכלך יותר פיזית (זיעה, שיעור וכו'), המושחת. לא מצינו כל נשים נוהגות לקחת רובה ולירות בכיתות שלמות של ילדים או לסחור בתינוקות ולאנוס בנות חצי שנה ומוגבלות מרוב חרמנות. החרמנות מביאה לחוסר הגיון וחוסר אמפטיה, עד כי הרבה מאוד גברים כלל לא מבינים (באמת באמת לא מבינים) מה רע בדיכוי ואונס. על איזה הגיון או באיזה הגיון הם גאים? מיעוט זניח מביניהם. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |