בתשובה לטלה בר, 19/09/02 5:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טרם קראתי את הספר (קצת קשה להשגה כשגרים בארה"ב). לגבי תמר, במשך זמן רב הטריד אותי מה עלה בגורלה. המקום היחיד שמצאתי עד כה שמתייחס לכך (ואין לייחס לו משמעות היסטורית) היה בספר "דוח המלך דוד" של סטפן צוויג. שם היא הוצגה כמשוגעת הכלואה בבית משוגעים בגליל. האם ידוע לך על גורל אחר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשלחי לי את כתובתך לדוא"ל שלמטה, talabar@zahav.net.il אשלח לך את הספר. יש לי עניין שאנשים רבים ככל האפשר יקראו אותו. שם תמצאי לא רק מה דעתי על מיכל אלא גם על תמר - ובכלל...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את הספר היות ולא מצאתי אותו בחנות הספרים הקרובה לביתי והספרייה שלי לא רכשה אותו.(הם רכשו ספר אחר של גברת בר, את השני) לתומי, חשבתי שאת תתענייני יותר בדבורה. לפי מה שאני יודע, אומנם מיכל היא דמות הראוייה לספר, מכיוון שאם תחפש היטב בחייו של כל אדם, תמצא כמה רגעים הראויים לסיפור.(ואצל דמויות ממוצא מלכותי, יותר מכמה בדרך כלל) שאול האמין בעשתורת? שמואל, שהיה כהן ה' בחר בשאול הן משום שהיה מאמין בה' והן משום שהוא האמין שעומד לפניו שבר-כלי נוח לתמרון.(דבר דומה הניע את הנשיא וודרו רוזוולט בתחילת המאה הקודמת בבחירת יורשו, טאפט. כל אחד מהם רצה לשלוט, למרות שבפועל אדם אחר שלט). האיש , אני מאמין, מעולם לא משח את דוד למלך משום ששאול הוכיח לו לא פעם ולא פעמיים כי בחר נכונה ולא הייתה לו סיבה למשוח מלך חדש.(מלכתחילה, היה נגד עניין המלוכה. לדעתו, המשטר הנכון הוא תאוקרטיה נאורה שבראשה עמדו שני הבנים המושחתים שלו) דוד, אחד הנחשים הפוליטיים העירומים ביותר בתולדות עם ישראל, ניצח. האיש הזה אפילו לא חס על צאצאי איה.(כאשר אתה משמיד שושלת קודמת, עליך להיות יסודי. גם צאצאי אישה משנית יכולים להיחשב כיורשים). שאול האמין בה'(הסיבה שבגינה שמואל הצליח לתמרן אותו כה בקלות) בעוד דוד מעולם לא האמין בה'.[אילו שאלו אותו ומבקשים ממנו לענות בכנות, הוא היה אומר שצדקו האנשים שאמרו שהמלך הוא אלוהים חי] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד רוזבלט וטאפט, כשיש את הדוגמא של בן-גוריון ושרת כאן בבית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו לשמואל בנים? מושחתים? אתה לא מתבלבל עם חפני ופנחס בני עלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לשמואל היו בנים מושחתים שבגללם העם ביקש להחליפו במלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, יואל ואביה ב(חוסר )כבודם ובעצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם הדמיון בין אלי ושמואל ובניהם רומז לכך שהדמויות האלה אינן אמתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלי - כל אחד יכול לטעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן מאוד שלזה ולזה היו בנים מושחתים. לדעתי, רק הדמויות בספר בראשית (וחלקית אולי גם בספר רות, וכמובן גם בספר אסתר הבדוי) אינן אמיתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע איזו דמות אמיתית ואיזו לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר בראשית הוא ספר מיתולוגי-טיפולוגי שמנסה לבנות היסטוריה אחידה ולינארית לשבטי ישראל ולעמי האזור, תוך כדי שימוש בדמויות בעלות שמות ידועים כמו אברהם ויעקב. ספר רות משתמש בדמויות בעלות שמות טיפולוגים, מה שמעיד על בדייתם על מנת לספר את תולדות משפחת דוד. ספר אסתר רוצה לתת סיבה לחגיגות שסיבתן לא ידועה ומשתמש בדמויות לא היסטוריות (מלבד אחשורוש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי... והשאר אמיתיים, לדעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם אם מסופרים עליהם סיפורי אגדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סיפורי אגדות? אם הם אמיתיים, אז הם אמיתיים, לא? בקיצור, לא יודעת למה אתה מתכוון. אבל לא משנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפורי ניסים (משה, אליהו, אלישע וכו') הם סיפורי אגדות שמסופרים על דמויות אמיתיות. סיפור כיבוש הארץ ע''י יהושע הוא סיפור בדוי המסופר על דמות אמיתית שהיתה מנהיג מקומי עפ''י ספר דברי הימים. (ולא מנהיג כלל שבטי שעלה לארץ ממצריים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. כרצונך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע? אין שום הוכחה פיזית לקיומם של מי מהאנשים האלה. והתנך אינו הוכחה - איך אתה יודע שאיננו פיקציה מהתחלה ועד הסוף? (אני לא אומרת שזה כך - רק שיש להיזהר כשקובעים מה עובדתי ומה לא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר מאוד שמסיפורי משה, האנשים אכן היו קיימים ולא מומצאים. לגבי משה למשל, הסיפור על גדילתו בבית פרעה ובריחתו משם למדין נותן נופך "ראליסטי" לדמות, ששמה כידוע (וגם שמות אחרים בשבט לוי כמו פינחס) הוא מצרי. סיפורו גם מתקשר למלחמתו של תות אנח-אתון באל אמון, וכנראה שמשה ואהרון היו מכוהני אתון המודחים שניסו להפעיל את דתם על שבטי עבדים בורחים. לגבי 3 מקרים יוצאים מן הכלל (ספרי בראשית, רות ואסתר) הסברתי למעלה מדוע לדעתי הם בדויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כסופרת, אני יכולה להבטיח לך שקל מאוד להוסיף ''נופך ריאליסטי'' לסיפור פיקטיבי. סיפור לידתו של משה, השטתו בסירת גומא על הנהר, משייתו וגידולו בידי בת פרעה הם חומרים מיתולוגיים מובהקים, כלומר, יסודות בעלי משמעות פולחנית-סמלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, הדברים האלה הם פיקטיבים. הדברים שהזכרתי ראליסטים, ומה שמחזק זאת זה השם משה - שם מצרי שפירושו בן שהסיפור העברי תירץ אותו בצורה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין מיתוס לבין סיפורת - fiction. דמויות מיתולוגיות, כגון אלו המופיעות בספר בראשית, הן סמליות, הן מבחינה רעיונית, הן מבחינה לאומית או כל צורה אחרת. ספר שמואל, לדעתי, הוא סיפורת - סיפור שהומצא בידי מחבר, כדי להציג מערכת מסוימת של דמויות ויחסים לפי השקפתו של המחבר. אין ביטחון שיש לדמויות ערכים סמליים כלליים, כמו שיש בדרך כלל לדמויות מיתולוגיות (אברהם מייצג את השבט העברי בכללותו, שממנו, לפי המסורת, התפתח העם שנקרא על שמו), אבל אולי הן מייצגות רעיונות מסויימים המתאימים להשקפת המחבר, כמו בסיפורת מודרנית. אין שום הוכחה שמישהו מהדמויות המופיעות בספר שמואל היה קיים אי-פעם - ראיה קיימת רק לקיומו של בית-דוד, לא לקיומו של דוד עצמו בתור מלך, כפי שהוא מתואר בספר שמואל. בייחוד לאחר שהתנסיתי בכתיבת הרומן "מיכל-בת המלך", התברר לי שלא קשה כלל לראות כך את הספר התנכי הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשם 'שמואל' יש טעות פילולוגית. השם אמור להיות 'שאול' לפי מדרש השם שלו ולא 'שמואל'. האם שמת לב לזה אי פעם?(ותודה למורה לתנ"ך שלי). למעשה, מה מדרש השם של השם 'דוד' לדעתך? כותבי ספרי 'שמואל' ו-'מלכים' מתבססים על יצירה מונומנטלית הקרויה 'ספר המלכים אשר לישראל' ו-'ספר המלכים אשר ליהודה'.הסיבה שהוחלט לא לכלול ספרים כאלה בתנ"ך הוא בגלל שהם משעממים. כל דמות בסיפורת בהכרח מייצגת את השקפת הכותב שלה. 'מיכל' שלך בהכרח שונה מ-'מיכל' ההיסטורית מכיוון שהיא יצאה מהראש שלך ואם כי אני מניח שעשית כמיטב יכולתך ללמוד את כל החומר עליה, עדיין יש בה יותר ממך מאשר מהמקור. במקרה של התנ"ך, אין לנו דובר אחד אלא מקהלה שלמה. מי שחיבר את 'שמואל' לא היה אותו אדם שחיבר את 'מלכים'.(למרות שיש לי החשד שמישהו, כתגובה לספר 'מלכים', הלך וכתב את הספר הזה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכירה את הפרשנות ש"שמואל" אמור בעצם להיות "שאול" - אבל שים לב שאלה שתי דמויות שונות לחלוטין מכל הבחינות. את השם שאול פירשתי בספרי כ"שאול לאלה כדי להיות מלך וקרבן". שמואל, לעומת זאת, אינו מעניין מבחינה פגאנית אלא להיפך - ושמו אומר בפירוש: שמו-אל. פירוש השם דוד הוא דוד=אהוב, כפי שהוא מופיע בשיר השירים, ולכן ייחסתי לו את המעמד של "אהוב האלה". בכתבים אמוריים מסויימים (נדמה לי) מופיע השם במשמעות של "מנהיג", וגם זה מתאים לפירוש שאהוב האלה הוא זה שמנהיג את השבט. (אני מקווה שבפסח יופיע המאמר שלי "שלוש רגלים", ושם אני מסבירה את ההקשרים האלה). דרך אגב, מדרש זו לא פרשנות מדעית. הדרשן לוקח מלה או פסוק כנקודת מוצא לרעיון משלו, שפעמים רבות אין לו שום קשר לאותה נקודת מוצא עצמה. מי זאת "מיכל ההסטורית" ומאין לך שהיתה אחת כזאת? המילה מיכל, שפירושה "נחל מים" היא לדעת גרייבס אחד הכינויים לאלת כל המים, הימים, המעיינות והנחלים בעולם. בוודאי שאי אפשר להתייחס לאף אחת מהדמויות בספר שמואל כלדמות הסטורית, בעוד ששאול ודוד, לדעתי, הם דמויות מיתולוגיות פגאניות. ספר "מלכים" לעומתו, הוא אולי הראשון שיש בו ניצנים הסטוריים, ואפשר להתייחס אליו מבחינה זו, בערבון מוגבל ביותר, כמובן, בקשר לעובדות עצמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין על מה הסתמך גרייבס כאשר שיכתב מיתולוגיה של עם שלם. לא שלי יש מושג באמת למי העלו הכנענים קורבנות אבל אלוהות הים היא בדרך אלוהות זכרית כמו פוסידון מכיוון שמי שהפליגו בימים היו גברים.(אפילו גרייבס, ברוב נאורותו, לא טוען שהיו אי פעם ספניות, כדי לבסס את טענת ה-''מיכל'' הזו) ישנן שתי סוגי פרשנויות- גישת הפשט שהייתה אופיינית לצדוקים וגישת הדרש האופיינית לפרושים. הפרשנות שהצגתי היא פרשנות פשט ולא דרש. להלן הפרשן מתבסס על פסוק מסוים שבו מסבירה חנה למה קראה לבנה שמואל.(היא מסבירה למה היא קראה לו ככה. אפילו את לא יכולה להכחיש את זה, כמדומני) המילה התנ''כית המתארת אל אחר, שאין בה גינוי, היא אלוהים. יוסף השתמש בשם הזה בשיחתו עם אשת פוטיפר(הוא דיבר על אלוהים בכלליות). יש להניח כי היה כתוב שם ''אהוב האלוהים'' ואת בחרת, מסיבות אמוניות, לתרגם את זה לאהוב האלה. יש בתנ''ך שמות שהם מיוחדים רק לאל שלנו כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמפיטריטי קדמה לפוסידון כאלת הים היוונית - ואין שום קשר בין מציאות הים ולבין ההפלגה בו. הים היה קיים אלפי ומליוני שנים לפני שהאדם החל להפליג. אני יודעת מה אמרה חנה לאחר ששמואל נולד, אבל כפי שציינתי - אני מתייחסת לספר שמואל כאל פיקציה, לא כאל הסטוריה. העובדה היא, שהספר מלא בלבול ומבוכה וחוסר התאמה בין קטעים שונים הכתובים בו, ויש לו פרשנויות אולי יותר מלכל ספר תנכי אחר. לצערי, הפרשנות התלמודית היא לגבי הכי פחות אמינה. השם ''דוד'' מציין אהוב במשמעות המינית, ולכן קל לייחס אותו ל''אהוב האלה'' מאשר ל''אהוב אלוהים'' (ראה שיר השירים, שכולו מלא מיניות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרי מלכי יהודה וישראל לא נכללים בתנ''ך, לא בגלל שהם ''משעממים'', אלא בגלל עריכה מגמתית של חוגים דתיים מסוימים. ההיפך הוא הנכון, לו היו הספרים האלה שורדים, היה לנו חומר מענין ורב ערך על המלכים ופועלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי לא ,איננו יודעים מה בדיוק היה באותם ספרים ,אבל הרושם שנוצר הוא שהמדובר היה בכרוניקות יבשות שרק ציינו אירועים בלי לפרט עליהם יתר על המידה כמו בספרים מקבילים של אשור ובבל . לדעת פרופסור נדב נאמן המחבר של ספר מלכים השתמש בכל מה שאפשר היה מספרים אלה והוסיף עליהם ממקורות אחרים להרחבה . בכל פעם שהוא מפנה לספר ''דברי הימים למלכי יהודה'' או ''''של ישראל ''הרי עשה זאת רק כדי להוסיף אמינות לעצמו ולציין מה היה המקור שלו ,אבל לאמיתו של דבר החומר שלו כבר כלל את כל מה שהיה באותו ספר. נאמן בדק את כל אחת מההפניות שיש לספרים האלה ל''מידע נוסף '' ומצא שבכל הפניה כזאת היא למשהו שעליו כבר ניתן מידע מפורט ביותר בספר מלכים עצמו ולדעתו המחבר כבר ניצל את המקורות האלה עד תום בכל מקרה. ואם זה נכון אז יתכן שגם אם היו בידינו ספרים אלה הם לא היו מוסיפים לנו הרבה על מה שיש כבר בספר מלכים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכיר את מחקרו של הפרופ' נאמן, אך אפשר לצפות שגם מידע גיאוגרפי יבש (לדוגמא) היה מוסיף לנו המון. כך למשל, אין כמעט שום התייחסות בתנ"ך לשמות גיאוגרפיים במישור החוף. הפרצה הקדומה בנחל פולג כבר היתה קיימת, ובוודאי העיר העתיקה בתל קסילה. איננו יודעים את שמם התנ"כי, ואם הם נזכרים בו לא ניתן לזהותם. התיאורים היבשים של גבולות הנחלות בספר יהושע סיפקו לנו מידע רב על הגיאוגרפיה התנ"כית - אך לא מספק. פה ושם מבצבץ שם עתיק כמו נחל שורק, נחל קנה או נחל קדרון. אך מהו למשל "שיחור לבנת"? הקישון? הנעמן? דווקא רשימות יבשות כאלו היו עשויות לכלול את המידע הזה שכנראה אבד לצמיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמן ''העבר מכונן את ההוה'' תופיע בקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ויהי כאשר זקן שמואל,וישם את בניו שופטים לישראל.ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה,שופטים בבאר-שבע.ולא הלכו בניו אחריו ויטו אחרי הבצע,ויקחו שוחד ויטו משפט.ויתקבצו כל זקני ישראל,ויבואו אל שמואל הרמתה.ויאמרו אליו:הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך,עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים.(שמואל א',פרק ח',א-ה). הנה כי כן נכנסנו לרשימת המונרכיות בשל חטאי בני שמואל. מענין לציין כי שמואל סלחן יותר בנוסח ביקורתו על בניו מאשר המספר המקראי, בבואו לנמק את המלכת שאול."ויאמר שמואל אל כל ישראל...ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם,ואני זקנתי ושבתי, *ובני הנם אתכם* "(פרק י"ב,שמ'א'). מה זאת אומרת ובני הינם אתכם? במעשיהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההוצאה מכרה מעט מאוד עותקים מהספר מאחר שלא טרחו לפרסם אותו. אם מעניין אותך, שלח לי את כתובתך לדוא"ל talabar@zahav.net.il ואשלח לך אותו. דבורה אמנם עניינה אותי בצעירותי - על גבורתה דווקא, וראיתי אותה כסמל - אבל בבגרותי דמותה פחות משכה אותי מהאומללות של מיכל שנגרמה בידי הגברים שסבבו אותה. כל ההשקפה שלי על התקופה ההיא שונה ממה שמופיע בתנך - לפי דעתי, ספר שמואל הוא פיקציה אחת גדולה, שנכתבה במטרה הברורה מאוד להאדיר את דמותו של דוד בחסותו של האל. (במאמר הבא שלי על החגים הערתי גם על כך - אני משערת שהוא יופיע בפסח הבא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי מטרתו של ספר 'דברי הימים' שמטרתו הייתה להאדיר את כל שושלת דוד. ספר הבא להאדיר אדם לא יזכיר את מעשיו השפלים.(מעשה אוריה החיתי שהושמט מספר 'דברי הימים') 'שמואל' חובר, לבלי ספק, זמן רב לאחר מות דוד ומחברו הסתמך על רשומות כתובות ועל מעשיות עממיות.(לדוגמא, ישנן שתי גירסאות לדרך בה פגש דוד את שאול. יש להניח שבמקור היו עוד אבל אלה נראו לכותבי 'שמואל' כהכי היגיוניות) עד לפני זמן לא רב, קיומו של דוד עצמו הוטל בספק...(בדומה למלך ארתור. כיום, מאמינים שזהו גילגול של השם ארתוריוס, שר מלחמה בריטי שהפך למלך באגדות המאוחרות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארתור לא היה שר מלחמה בריטי אלא מנהיג וולשי מקומי לפני שבריטניה היתה קיימת (במאה השביעית או השמינית לספירה, אם אני לא טועה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבריטים בכלל, והסקוטים בפרט, נחשבו ברומא ליתושים קטנים ומעצבנים(היות ולוחמים סקוטים המשיכו להטריד את חיל המצב הרומי). ישנו וויכוח אם ארתור היה וולשי או סקוטי בכלל... בספרו 'הרומאי' עוסק מיקה ולטארי בהצצה לבריטניה של אותם ימים, לא הצצה מחמיאה. האנצ' בריטניקה גורסת כי מקור שמות החודשים ברובם הוא באכדית ומיעוטם בבבלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מיטב ידיעתי אכד היא בבל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |