 |
|
 |
||
|
||||
 |
ירח בול נקרא בעברית "מרחשוון", כפי שהוזכר במקום אחד במאמר, ולא "חשוון", כפי שנכתב ברשימת החודשים. כפי שכבר כתבתי כאן, דעתי היא שדווקא התחלת הספירה מתשרי היא תוצאה של הגלות. הסדר שאת מציעה תמוה ביותר: השנה התחילה באופן מסורתי בחודש תשרי, עם השיבה מבבל הוחלפה ראשית השנה לחודש ניסן, בליווי שכתוב עמוק של כל האזכורים בספרי התנ"ך שנכתבו עד אז, וזמן מה אחר כך חזרו לספור מחודש תשרי, עד ימינו אנו. לא משכנע. תגובה 85564 משחקי האש של רבן שמעון בן גמליאל וחבריו היו משעשעים ביותר, כנראה, אבל אני מנחש שקשה להסיק מהם לגבי תקופה הקודמת להם בחמש מאות שנה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאולי אתה לא מודע לו זה שגלות בבל יצרה כביכול שני עמים: העם שהלך בגולה שהיווה את האצולה - הכוהנים, העשירים כנראה, השרים וכולי; והעם שנשאר בארץ שהיו האיכרים עובדי האדמה. אלה שחיו כמה עשרות שנים בבבל, ואלה שנולדו שם, הושפעו מהתרבות החזקה ומבוססת שהתקיימה שם, ואחד מסימני התרבות הזו היו החודשים שסודרו בסדר שונה מזה שבארץ - חודש ניסן הבבלי היה החודש הראשון בשנה. אבל בארץ נשארה השנה החקלאית כשהיתה, כשהחודש הראשון בשנה הוא חודש החריש והזריעה בתשרי - ירח האיתנים. אני חושבת שעם חזרת גלות בבל, נוצר עימות בין שתי הספירות, והוא מתבטא ברשימת ארבעת ראשי השנים המופיעה במשנה, ששניים מהם הם ראש חודש ניסן (למלכים) וראש חודש תשרי (לנטיעות ולשנים). העימות הזה הסתיים בסופו של דבר בתוצאה של שמירה על השמות הבבליים מצד אחד, אבל על הסדר הישן מצד שני. כל זה נראה לי הגיוני בהחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר שלך אינו משיב על השאלה הקשה ביותר שהצבתי בפניך. רבים מספרי התנ"ך נכתבו לפני גלות בבל. בכולם התחלת השנה היא מניסן. האם את טוענת שכל הספרים שוכתבו? כדאי להזכיר שוב: אני מסכים איתך בהחלט ששמות החודשים בימינו הם בבליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי בכיתה א', המורה טענה שהוסיפו את תואר "מר" לחודש חשוון, מפני שאין לו שום ייחוד- שום חג או מועד לא מצויין בו. אני מניחה שיש הסבר *טיפה* שונה, שלא כולל בתוכו את רגשותיו הפגועים של החודש המדובר. מישהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירוש השם המקורי, הפלא ופלא, הוא "החודש השמיני". שמות החודשים העבריים - מקורם מבבל, כפי שציינה טלה. בבבלית נקרא החודש "ורחו שמנה", וכך גם בשפות קרובות אחרות. "ורחו" הוא כמובן "ירח", ו"שמנה" - שמיני. מכאן התגלגל השם: מ"ורח שמן" ל"מרח שוון", ומכאן ל"מרחשוון". התימנים, שהעברית שבפיהם קרובה לעברית של תקופת המשנה יותר מהעברית שלנו כמעט מכל היבט שהוא, מבטאים עד היום "מְרַחְשְוָן" ולא "מַרְחֶשְוָן" 1. ========== 1 לקהילת הארנבים: "merach shevan" ולא "mar cheshvan". בהגיה תימנית: "marach shawon" ולא "mar chashwon". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום מרחשוון הוא החודש השני. גלגול דומה עבר על חודש אוקטובר, שגם הוא היה החודש השמיני, כפי ששמו מעיד, ונעשה לחודש העשירי כשנוספו שני חודשים בראשית השנה. גם ספטמבר ודצמבר משקפים תופעה מעניינת זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה תחילת? אמצע. יולי אוגוסט, על שם הקיסרים הידועים. יש גם שיר עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ינואר ופברואר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר שלום, יש לי שאלה שנראה לי שבדוחק ניתן להכניסה כאן,ואולי אתה או מישהו כאן יכול לסייע. מדובר בנסיון להבין מה המשמעות המיוחדת לתריסר האבנים שהיו באפוד של הכוהן הגדול,לכל אחת מהן מה מקור שמה ,צבעה וכו',וכולן יחד. במיוחד חושן וצלמוות מענינות אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לך לעיין ב"דעת מקרא", יש שם נספח מפורט ומעניין. "חושן וצלמוות?"... (-; |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מגיע ישר מסדר כפרות: "בני אדם יושבי חושן וצלמוות, אסירי עני וברזל". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכפרות אני מבין כתרנגול בבני אדם... הפסוק הזה מזכיר לי את חג הפסח, דווקא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכולם כבר הבינו את הבדיחה, ואני עוסק פה בוידוא הריגה. בכל מקרה, כדי לא להשאיר את הציטוט שגוי, המקור הוא ''בני אדם יושבי חושך וצלמוות...''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעת מקרא היא לא אנציקלופדיה? באיזה כרך לחפש? ראיתי שזה קיים על תקליטור שעולה כמעט 1000 ש"ח (דוד גוגל) יכול להיות? ועוד שאלה כך שתזדקק לסבלנותו של הלל הזקן,מדוע הצירוף חושן וצלמוות מצחיק אותך? ואגב, הערה לעוזי:יושבי *חושך*(לא חושן)וצלמוות אסירי עני וברזל(משל למצב גולי יהודה המופיע בתהילים קז פסוק י'). ותודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה באמת הצירוף "חושן וצלמוות"? חשבתי שזו בדיחה (על חשבון "חושך וצלמוות") או פשוט טעות. באשר לאבני החושן, חפש במפרשים על שמות פרק כ"ח. אולי ב"כלי יקר" - אינני זוכר. בכל אופן, תדרש לך מהדורת "רב פנינים" מרובת פירושים, ולא מקראות גדולות הסטנדרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצירוף הוא באמת טעות שלי ומעשה שהיה כך היה: שכנה שלי מכינה קטע מחול כלשהו ובו אזכור לתריסר האבנים ששובצו בחושן,היא פנתה אלי בטלפון ושאלה אם אוכל למצוא לה מעט יותר פרטים (בספרים,באינטרנט) על כל אבן,תריסר אבנים ,בטח זה קשור לשבטים ולזודיאק אמרה, וכל הג'ז הזה. היא ציינה שאבן אחת בחושן נקראת צלמוות. לא עלה בדעתי לבדוק את דבריה,(1) חשבתי שאולי לבשן יעזור,ונגשתי וכתבתי את הבקשה למידע. (1)האבנים הן אודם ,פטדה,ברקת,נופך,ספיר,יהלום,לשם,שבו,אחלמה,תרשיש,שוהם,ישפה.ומצאתי ברשת מאמר דתי על קשר שלהן לשבטים ולזודיאק,אך המאמר כללי מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''דעת מקרא'' הוא פירוש מצויין לתנ''ך, תוכל למצוא בספרייה הקרובה לביתך. חפש במהדורה המודפסת, בסוף ספר ''שמות''. בדומה לעוזי, גם אני חייכתי כי הטעות שעשעה אותי (חשבתי שזוהי פליטת קולמוס). ''תרנגול בבני אדם'' הוא אפילו משעשע יותר, הא הא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתם עושים לבדיחה ההיא הרבה יותר אכזרי מרוב הניסויים בבע"ח: אתם מוציאים לה את הנשמה לאט לאט ובלי הרדמה ובסוף עוד מתעללים בגוויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש לקחת אחריות בלעדית על הפיאסקו הזה. אחרי הכל,מהו כבודי כאן, לעומת יוקרתי כיועץ לעניני טריוויה אצל שכנתי חובבת המחול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעת מיקרא היא גירסת תנ''ך עם פירוש עדכני ורחב למדי. תוכל למצוא עותקים שלו בספרייה העירונית הקרובה לביתך, וגם אצל הרבה דתיים-לאומיים על מדף הספרים (אם יש לך ידיד מזרם זה, זו הזדמנות טובה לקפוץ לבקר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה צודק. שיקרו לי. מסתבר שאכן החודשים שנוספו הם ינואר ופברואר, ויוליוס ואוגוסטוס, שסתם שיחקו קצת עם מספרי הימים של חלק מהחודשים, קראו לשני החודשים הללו (במקור ''קווינטיליוס'' ו''סקסטיליוס'' - החמישי והשישי) על שמם. אבל אתה בטח כבר יודע את כל זה. אני עפר לרגליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם דווקא בהסברים דרשניים בגרוש חשקה נפשך, יש שדרשו ששמו ''מר'' על שם הגשם היורד בו. זאת על פי הבנת המילה ''מר'' כ''טיפה'', בפסוק ''הן גויים כמר מדלי וכשחק מאזניים נחשבו''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |