 |
נשארתי בגלל השירות | 983 |  |
|||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה נהדרת. כמי שמכיר כמה ש"ש קבלי ח"ח על הדילוג מעל תאור הויכוחים והחיכוכים בקומונה ועל הקושי לפעמים למצוא אנשים בקהילה החדשה שיעזרו לכם טוב שיש אנשים עם אידאלים בארץ אידאלים שבונים דברים במקום להרוס ובעיקר מזל טוב לעלמה עפרונית שקוראי עין- הדג עקבו אחריה מהתיכון ועד סוף הש"ש (או שאני טועה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשארו לי עוד שלושה וחצי חודשים- ואני לא מתכוונת לוותר עליהם! ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם גנון, אחר כך גן חובה, בית ספר, תיכון, אוניברסיטה, עבודה. אספיק לעשות חיים. אפשר לקצץ עוד, אם רוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור על איזה שיר של יהודה אטלס את/ה מתבסס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עוד מסלול- "כמו כולם הלכתי לגן וספרתי עד עשר/אחר כך הגיע הזמן ללכת לבית ספר.../...אחר כך אני בן שלוש- עשרה מזל טוב- בר מצווה/אחר כך ואחר כך פתאום צבא.../...אחר כך טיול בעולם ו ילד טוב של אמא מגלה את הסם/אחר כך היא עזבה והלב נשבר והגיהנום שבבטן שרף את כל מה שנשאר אח"כ פחדים וחשש שהכל מכוון/אח"כ אשפוז במוסד מנוון ועכשיו זה עכשיו (מיכה שטרית, החברים של נטאשה, אוטוביוגרפיה, רדיו בלה- בלה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אני יכול לקרוא בחוברות של אגף כוח אדם. ולמה לא נותנים למיכאל לפרסם מאמרים? אינני מכיר אותו אישית, אבל התגובות שלו הן מהמעמיקות שקראתי כאן ובכלל, למרות שהן חסרות קוהרנטיות [לכאורה] פעמים רבות. בברכה, נתנאל ראוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהניתי מסגנון הכתיבה ההומוריסטי, היה לי מעניין לקרוא על ש"ש, ו... אמ, ממש מביך להגיד את זה, אבל אין מנוס: כל הכבוד עפרונית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ראוך, את התלונות שלך למערכת אני מציע שתשלח באימייל. באמת אין צורך להעליב את הכותבים שלנו לשם כך. כשתשלח אימייל, גם אענה לשאלתך. אגב, יש כל מיני דברים שאתה יכול לקרוא בכל מיני מקומות. חלק מהרעיון של האייל זה שגם עניינים שביום-יום אתה לא תלך לחפש אותם, יובאו אליך כאן, וכאן גם תוכל לדבר עליהם. כמה מקוראי האייל קראו את אמנת כנרת או את הצעת הפשרה הסעודית לפני שהבאנו אותן כאן? כמה אנשים שמעו על תורתו של ויקו לפני שקראו את מאמרו של גלבץ? והנה - את כל הדברים הללו יכלו לדעת אילו רק היו קוראים אי אילו חוברות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר קננגיסר הנכבד. כנראה שאינני מבין בדיוק את הלך הרוחות ב'אייל' - כוונת המאמרים ומגוון הכתבות - היריעה רחבה יותר משחשבתי. קיימים הבדלים - אמנת כנרת למשל פורסמה בעיתונים בצורת חוברת די מהודרת, אני מניח שרבים פגשו בה בשל התפוצה הרחבה וכו' הצעת הפשרה הסעודית היא עניין שהוא דווקא כן ביום-יום, ולולא המצב הבטחוני שהביא לה, גם אמנת כינרת היתה מקבלת משקל רב יותר. לגבי ויקו הוא אכן פילוסוף ש"הוחמץ", לפחות לדעת כמה אנשים, גלבץ לדעתי חשף כאן משהו חשוב ומיוחד, ובנקודה הזו אני מסכים, למרות שלדעתי הטיעון הוא דו-צדדי - ויקו למעשה הוא בסקאלה שונה לחלוטין בחינת נגישות. אבל - וזה החשוב - תוכן המאמר [שלדעתי חושף פרטים מגייסים משהו] והצגתו בצורת השאלות והתשובות נראה מאד מוזר. בקשר לתלונה - אני מתנצל, אבל כיוון שראיתי שמיכאל עצמו מעיר את ההערה במאמר אחר, עשיתי זאת אף אני. אדע לפעם הבאה. עלבון? לזה בכלל לא התכוונתי. בהערכה כנה לך ולכותבת, נתנאל ראוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהיה האקרובטיקה המילולית אשר תהיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון הצבת התנאים הסעודיים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסעודיה כידוע עוצמה רבה. את נחת זרועה יוכל להרגיש כל אזרח אמריקני על כיסו, אם הג'נטלמנים האלה, בני אצולת המדבר הערבי הקסום יחליטו, בנחת, בנחת, לעשות מעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
..ואז מה ?! הסעודים יחזרו לרכב על גמלים ?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע איש: אם אתה יכול על כתבה כזאת, לכתוב כותרת כמו "למי אכפת"... אין הרבה מילים נחמדות שאני יכול להגיד לך. אבל אני בכל זאת אשתדל לנהוג בך לא כפי שאתה נהגת בגלית. אני אשתדל להיות קוהרנטי. (לא מצאת את המונח העברי - "לא ברור" מספק!?) 1. לך תקרא חוברות כ"א. אתה לא תמצא שם שום דבר קרוב אפילו. בוודאי שלא מפורט ואנושי כל-כך. אתה מוזמן להוכיח אותי על זה. 2. ברור שבך לא נותר אידיאליזם או כל הערכה עבור מה שעושים גלית וחבריה, ובמקום לעודד אותם ונוער כמוהם - אתה בוחר לבטל בקלות מאמצים חברתיים נדירים בהערת כותרת שלילית וצינית. למה?! איך בדיוק מישהו מהם פגע בך? או שאני אשתמש בשאלה הפחות מקורית, אך לא פחות רלוונטית: "מה אתה עשית בשביל מדינה"? 3. התחשבנויות אישיות ושאלות לגבי כותבים אחרים בפורום, לא עושים על גב כתבות של יוצרים אחרים. זה חוסר כבוד מההתחלה. 4. אפילו את ההתנצלות שלך לא הבנתי. אני באופן אישי נפגעתי בשביל הכותבת. ולסיכום: יש אנשים שמשקיעים את הנשמה שלהם באחרים - ויש כאלה שמשקיעים את הנשמה שלהם בלבטל אנשים. איזה סוג אתה רוצה להיות? כי לדעתי עשית בחירה עצובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תוכלי להרחיב על ההכשרה והליווי המקצועי שהמתנדבים מקבלים? אישית, חסרים לי פרטים בכתבה. נניח, תיאור של פרויקט מסוים שעשיתם, קבוצת הנוער איתם עבדתם, ובאיזה עיר או שכונה (בלי שמות כמובן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכבר ציינתי, ישנם סוגים רבים של שנת שירות, ואינני יודעת מהי ההכשרה והליווי בכל אחד ואחד מהם. ש.ש בפנימיות עוברים (אם אני לא טועה) תהליך הכשרה זהה לתהליך ההכשרה של עובדים חדשים. בנוגע לליווי-זה משתנה ממקום למקום. בנוגע לגרעין שלי, תהליך ההכשרה מתחלק לשניים. הראשון, תהליך של עצם החברות בתנועה. אחרי 4 שנים כחברת שכבה בוגרת בשבט שלי, אני בהחלט מנוסה בנושאים הקשורים בחינוך הבלתי פורמלי, הרמת פרויקטים וכדומה. (כמובן, כל אחד מגיע עם הרקע האישי והניסיון שהוא עצמו צבר במהלך השנים) בנוסף, ישנם סמינרים במהלך שנת השמינית, אשר עוסקים בהכנה רעיונית לקראת שנת השירות- מטרות הגרעין, מהות החיים בקומונה ובמקום שונה מהמקום ממנו באת, מגזרים שונים באוכלוסיה וכדומה. הסמינר האחרון מתקיים לאחר שכל שמיניסט כבר יודע לאן ועם מי הוא הולך, ובו מדברים על הפרקטיקה, ומקיימים חפיפה עם הקומונה הקודמת. במהלך השנה ישנו ליווי של התנועה- ליווי מקצועי העוסק בכל מה שקשור לפרויקטים שלנו. המנחה מגיעה פעם בשבועיים, בוחנת איתנו פרויקטים עתידיים, עוזרת לנו לגלות איך לעבוד נכון יותר, איך ללמוד מטעויות וכדומה. בנוסף קיים מלווה חברתי אשר מטרתו: "לדאוג לכך שיהיה לנו טוב". אם המנחה מדברת איתנו על הטעויות שעשינו במהלך הפורימון, המלווה מדבר איתנו על איך הרגשנו במהלך אותו הפורימון בדיוק. בנוסף, ישנו ליווי של המוסדות איתם אנחנו עובדים. אנחנו לדוגמא מלווים בצורה מאד מקיפה על ידי נציג מההנהגה (הגוף המאחד את כל שבטי הצופים באזור מסויים) בכל מה שקשור לשבט (תחום העיסוק העיקרי שלנו), ועובדים צמוד עם המתנ"ס. ולא בכל מקרה יש ליווי. הרבה פעמים אנחנו פשוט שואלים, ובודקים ומנסים לפעול על פי תחושת הבטן, וכן- גם טועים. בנוגע לפרויקטים, פשוט לא רציתי שהכתבה תתעסק בשנת השירות שלי, (למרות שאני יכולה לדבר עליה שעות...) אלא בשנת שירות באופן כללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני נוטה בפורומים(ובאייל עוד פחות) לכתוב משהו אישי, אך את גלית,"הרווחת" זאת ביושר. לפני לא מעט שנים עבדתי במוסד למפגרים שבו, פרט לצוות הישראלי הרגיל, היו גם מספר מתנדבים מגרמניה שבאו דרך ארגון "כפרה" הגרמני,חלקם אם לא כולם עשו זאת כתחליף לשירות צבאי,ואגב, בחירתם זו האריכה את משך שירותם לעומת חבריהם שבצבא. אני זוכר את התפעלותי מהם:איכותיים,אידיאליסטים,מסורים כ"כ. הם עבדו מעבר לשעות העבודה, פשוט מתבוננים מה צריך ועושים,ואח"כ שומרים קשר,באים לבקר שוב בישראל. אינני יודע אם אני מחדש למישהו, אך אזכיר שבמוסדות הללו הצוות הזוטר שעושה את העבודה השוטפת והשוחקת עם הילדים הם אנשים (בעיקר נשים) קשי יום,העובדים בשכר מינימום.המתנדבים הצעירים הביאו אנרגיה חיונית של התלהבות שהחייתה גם את הצוות השחוק. זו בכלל תופעה מעניינת כיצד השחרור משאלת התמורה לתרומה משפיע על איכות העבודה.(אולי למערכת האייל יש מה לומר על זה). שאלתי אז את עצמי מדוע אינני רואה תופעות התנדבות כאלה אצל צעירים ישראליים,ועניתי בצער שכנראה הצעיר הישראלי מרוכז מדי בעצמו.הוא מאמין שאת הצמיחה ימצא באשראם אך לא בנתינה (ה"פראירית"). השנים עברו,כיום אני קשור באופן מסוים למסגרת חינוכית שנעזרת בש"ש.יש להם קומונה והם אינם נופלים מהנוער הגרמני הנפלא שפגשתי אז.מספר הפונים לשירות הזה צומח כל שנה,עד שנדרש תהליך סינון והתאמה של המועמדים. במסגרת שאני מכיר הם עמוד תווך,עושים הכל,הכסף שנחסך על שכר(הם מקבלים מחיה ודמי כיס,ואני מניח שכולם יודעים שתקציבי הרווחה בארץ דלים) מאפשר יותר חוגים,שיעורי עזר,וכו.הם שומרים קשר שנים אח"כ.לרובם זו שנת מפתח בחיים,הם מגיעים "ילדים" והולכים לצבא בוגרים,פעמים לתפקידים קרובים,מש"קית ת"ש וכו'. קוריוז:מנהל המסגרת,פסיכולוג קליני בהכשרתו,היה בעלומיו ש"ש בגרעין בעיירת פיתוח. לכאורה כל זה, ענין צדדי בארצנו הדוויה,אך לדעתי נייר הלקמוס לערכה של חברה, הוא יחסה והשקעתה בבעלי הצרכים המיוחדים,ובצמצום הפערים. מילה טובה אחרונה גם לעורך, על האסרטיביות מול ה"קשיש" הנרגן,שלא קיבל את מנת ה"אינטלקטואליסמוס" היומית, ולכן סר מכאן זעף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלת התמורה לתרומה: אם תיקח אדם שעושה משהו מתוך אהבה בלבד, ותתחיל לשלם לו עבור עשיית הדבר הזה, כשתפסיק לשלם לו, הוא יפסיק (או מאוד יצמצם) לעשות את הדבר הזה. או לפחות כמה מחקרים מראים. אבל אולי יותר קשור לעניין זו שאלת הדיסוננס הקוגנטיבי: אני משקיע במשהו המון זמן ולא מקבל על זה כלום, ולכן אני משכנע את עצמי שאני מקבל מזה הרבה יותר מאשר "סתם" כסף, ולכן ממשיך לעשות זאת ביתר שאת, מאשר אנשים שמקבלים כסף על זה ולכן לא סובלים מאותו דיסוננס. אולי מישהו שלמד פסיכולוגיה יותר לתקן ו/או להרחיב על הנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלית ראשית, אני חייב לציין שמה שאת עושה היא עבודת קודש. הגדרת מצויין את המקום המדוייק שבו משתלבים הש"שינים בחברה ומה היא קשת תפקידיהם. כל הכבוד על ההקרבה, היוזמה, הבגרות הנדרשים לצורך עשיית דברים שכאלה. בתור אדם שהצטרף למגדירי דור ה-Y כדור האגואיזם האינטרסנטי, אני חייב לציין שאת, חברייך ודומיכם, הם באמת האור שבקצה המנהרה. טוב לדעת שעדיין יש נוער עם אידאלים אייכותיים חוץ מסיפוק ה"אני". טוב לדעת שיש אנשים שפועלים בין הגבולות שבשולי החברה, עם נשמה טהורה ורצון טוב. אני מחזק את ידייך באשר את. אגב, התיסכולים - כן, זה חלק מכל מערכת שתקחי בה חלק. אני חושב שבכך שציינת שמתחלקים איתם עם כל הקומונה - את כבר מזהה את היתרון שיש לך במערכת הזאת על אחרות... גוד פור יו! בנוסף - אל תתני לאנשים לרפות את ידייך. גם אם הם בתוך המערכת. אני מוצא את כתיבתך זורמת ואישית. אולי אפשר היה להתחיל ממשהו קצת יותר מפולפל את הכתבה, כלומר - משהו שיתפוש יותר את הקורא והופיע לקראת האמצע. אבל מלבד זה, עצם העובדה בכלל שאת חושפת את הפיעילות הזאת כאן ליותר אנשים - היא מצויינת בפני עצמה. עלי והצליחי. ואסיים ברעיון שאין לי עליו זכויות יוצרים - אך אני מאמין בו בכל לבי: כל מה שאתה נותן - חוזר אליך. הכל. אהבתי לך גלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר היה ממש חמוד. אני סיימתי לא מזמן שירות צבאי ,ונתקלתי בהמון אנשים בוגרי שנת-שירות ואני חייבת לומר שאילו אנשים מקסימים ידידותיים עצמאיים ומתוקים נורא (תמיד היה להם כמויות של אלבומי תמונות משנת השירות) לדעתי שנת-שירות מעצבת אישיות לטובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם גם בני עקיבא או נוער בית"ר משרתים בש"ש? או שהאקלים החברתי הוא כזה שהם מרגישים מחוץ לתחום? לחדד הנקודה, האם ש"ש הפכה למונופול של השמאל? האם במידה זו או אחרת מדובר באינדוקטרינציה שמאלנית לנוער במצוקה? נ.ב. לא הזכרת תנועות נוער ימניות אלה. האם הוצאתם "מחוץ לתחום" משקפים את גישתך? או את המציאות בשטח? או גם וגם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנות בני עקיבא, ברובן, הולכות מלכתחילה לשירות לאומי. יש בוגרי בני עקיבא שעושים שנת שירות.הם לא רבים, כיוון שרבים הולכים למכינות וישיבות הסדר. לא שהם לא מתנדבים שם, אבל העקרון הוא התחזקות רוחנית. עקרונית, המטרה היא חיים של שירות ולא שנה מרוכזת. לגבי נוער בית"ר- הם לא נורא נורא מעטים? (עד כמה שידוע לי). כשאני הייתי בשירות לאומי היו איתנו כמה חבר,ה של שנת שירות. עם כל מיני תודעות פוליטיות. הם לא באו דרך תנועת נוער, כך שהדיעה הפוליטית לא ממש רלוונטית. ולא, אין מונופול של השמאל על השירות. בגדול, ובלי קשר, הוא מזנב עכשיו בציניות בעקבות ש"ס הימנית, ולא לשמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הזכרתי את תנועות הנוער האלו מאותה סיבה שלא הזכרתי סוגים רבים של שנות שירות אחרות. לעניין בני עקיבא, מספרי הש''ש שלהם (אם אני זוכרת נכון) מועטים יחסית מאותן הסיבות שגילית הזכירה. לעניין בית''ר- מדובר באחת מתנועות הנוער היותר קטנות שקיימות כרגע, ולכן לא הייתה מהדברים הראשונים שקפצו לראשי. שום דבר אישי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לכותבת המאמר כה לחי! טוב לשמוע על עבודת קודש זו. בתור מישהו המתעתד להיות ש"ש בשנה הבאה במסגרת גרעין רקו"ב (רוח קרב ואמונה בדרך) של תנועת בית"ר אני חש חובה מוסרית להזכיר כי הנוער הבית"רי שריר וקיים (ואף שולח השנה מספר רב של אידאליסטים לש"ש). עוד לא אבד הכלח על שתי הגדות לירדן, ועוד לא פסה מן העולם קריאת התגר. בברכת תל-חי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקרוא לגרעין שלכם רקו"ב זה הומור עצמי או חוסר-מודעות בוטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכולתי לנסח את זה בעצמי טוב יותר. יאללה, על הבריקדות (הרקו''בות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלי בריקדות היום רבקה הקטנה נפגש בצאתי למלחמה, את המדינה לכונן משתי גדות הירדן. גזזי צמתך וחגרי את חגורתך; חבקיני, קחי מקלע ואתי לשורה. עלי בריקדות נפגש, נפגש עלי בריקדות חרות נשא בדם ואש. רובה אל רובה, קנה יצדיע, כדור אל כדור יריע; עלי בריקדות, עלי בריקדות נפגש. ואם בתליה אמסור את חיי לאומה, אל נא תבכי כך נגזר גורלי. מחי דמעתך, לחצי המקלע אל ליבך ובחרי לך שני מאנשי גונדתי "עלי בריקדות" - מיכאל אשבל כלא ירושלים תש"ו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יובל לבני שפיצר מוסר שהשיר עלי בריקדות נכתב על ואל סבתי שרה לבני אשר הכירה את מיכאל אשבל ולכן השיר הולך ככה... היום שרה הקטנה ולא היום רבקה הקטנה וכהוחכה פנה לאתר של בית''ר ושם תראה.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי לא מדובר כאן על חוסר מודעות שכן להצבעה על השם קדמו שעות ארוכות של דיונים מפרכים וויכוחים לוהטים. הפער בין המילה 'רקוב' והקונוטציות השליליות שלה ובין השם המלא, שכולו גדוש באידאלים חיוביים, יוצר מתח קומי מסוים, אבל זאת פרשנות אישית שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלית/עפרונית יקרה, ראשית, ח"ח על המאמר. שנית, השמטת תנועה חשובה אחת: קבוצות הבחירה (של בני הקיבוצים). בתי הקטנה (20) עשתה ש"ש בפנימיה באזור הצפון, וכעת משרתת כמורה חיילת בעיירת פיתוח צפונית. היא גם לומדת רוסית ואמהרית כדי לתקשר טוב יותר עם הילדים שהיא מטפלת בהם. בשנה הבאה היא תתאחד שוב עם הקומונה שלה והם יקימו קיבוץ עירוני בעיירת פיתוח כלשהי. לא לשכוח את קבוצות הבחירה! חשוב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנועת קבוצות הבחירה שייכת כרגע למחנות העולים. השינשינים הנוכחיים עושים את שירותם בפנימיות בכפר גלים ובהדסה נעורים. מלבד ההדרכה בפנימיות, הם גם מדריכים קבוצות נוער (ט' עד י"ב) במספר אזורים ברחבי הארץ בשיתוף עם מדריכים בוגרים (במהלך השירות הצבאי או אחריו). זוהי תנועה קטנה ביותר (אני מעריך את מספר הכניכים שהגיעו לכנס התנועתי האחרון בפסח בפחות ממאתיים, זו הערכה בלבד...) עם 2-4 קבוצות בכל שיכבת גיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני לא טועה, זו תנועה שקיימת רק במסגרת של שנות שירות. יכול להיות שאני טועה- אבל גם אליי הם פנו פעם. לדעתי לא מדובר בתנועת נוער, ולכן גם המספרים אצלה שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלית יקרה, להערכתי את טועה קלות. קבוצות הבחירה פועלות במסגרת שנות התיכון, בעיקר בסמינרים מרוכזים של סופי שבוע. בכל פעם בקיבוץ אחר בארץ התורם את האירוח. לאחר שנת השירות הם מתגייסים לנח''ל, הבנים קודם, כמובן. לאחר הפרשת האחוזים המפורסמים, הבנות הן מורות חיילות והבנים כמובן קרביים למעט אלה שהם כ''ל. לאחר שרות של שנה כמורה חיילת (ומדריכב במתנ''ס אחה''צ) והעברת סמינרים ברוב סופי השבוע, הבנות תתאחדנה עם הבנים של הקומונה וכאמור הם יקימו קיבוץ עירוני בעיירת פיתוח במטרה לשרת את הקהילה. לפי ההתלהבות הנוכחית, הם בהחלט לא מתכוונים להפסיק לאחר השרות הצבאי. עולם ישן עדי יסוד נחריבה וכו'. עוד לא פסו ועוד יותר וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכל צריך להרוס. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק קצת הרחבה: התנועה עובדת עם נוער מכיתות ט-י"ב, ולאחר מכן ניתנת האפשרות להמשיך לש"ש. לאחר הש"ש ישנו גרעין הנח"ל, כאשר בשנתו השניה יש "פרק משימה", בו הקבוצה חוזרת להדריך בתנועה, ולהתנדב בקהילות בהן הגרעין אמור להמשיך לחיות לאחר השירות. השאיפה היא לחיים משותפים של הבוצה לאחר השירות, כאשר ה מתפקדים קודם כל כגוף אינדיוידואלי שמנסה לחיות בצורה שונה, ולאחר מכן בתרומה לסביבה בה הוא חיי ותוך כדי פעולה במקביל לתנועת הנוער, אם בהדרכה ואם בתכנון פעלויות או הנהלת התנועה. הקבוצות בתיכון הן איזוריות-שכבתיות (למשל י עמק יזרעאל וכו'), והן נפגשות אחת לחודש במפגש סופ"ש, בו מתקיימות פעולות בנושאים שונים. כיתות י-י"ב גם מתנדבות אחת לשבוע במרכזים שונים באזור מגוריהם. קבוצות עמק יזרעאל למשל, מתנדבות במרכזים שונים במגדל העמק, כגון בית השוקו, או בשיעורי עזר של אחר הצהרים. מעבר לכך יש גם כנסים שונים, שכבתיים או כלל תנועתיים בחופשים, בהם גמכן מריצים פעולות על נושאים נבחרים. ההדרכה של הקבוצות בנויה בדכ מצמד של שש ומדריך בוגר, לפעמים 2 שש, ולשיכבת י"ב 2 מדריכים בוגרים, כאשר הקבוצה מכוונת לקראת שנת שירות. מעבר לפעילות השנתית, ישנו גם ה"פרוייקט", שהוא התנדבות של שבוע במקומות שונים, בין אם במרכזים קהילתיים ובין אם בקיבוצים, בהן חייה הקבוצה למשך שבוע באותו זמן. זוהי הזדמנוךת גם לתרום באופן אינטנסיבי, ותוך כדי לעבוד על גיבוש הקבוצה. הפרוייקט גם מהווה מיני-מיני סימולציה של חיי הקומונה שלאחר מכן. שנת השירות כיום מתנהלת בשלושה איזורים- פנמיית כפר-גלים, פנמיית הדסה נעורים, וכמו כן, ישנה קומונה אחת אשר חייה במגדל העמק ותורמת שם לקהילה במקביל לקבוצות הבוגרות. הקבוצות הבוגרות בתנועה חיות בעיקר במגדל העמק, שם הן מריצות תוכניות שונות לשיפור איכות החיים ולחיזוק הקהילה בעיר (למשל, סמינרים שונים שמריצים חברי התנועה לבתי הספר, בית הקהילה/בית שוקו בשכונת נוף העמק, אשר נועד לחיזוק הקהילה במקום, וגם לספק פעילות לילדי השכונה ועוד פעילויות רבות ושונות). לעוד פרטים, ניתן לגשת לכתובת בה תוכלו למצוא יותר פרטים על חיי הקומונה של הקבוצות הבוגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו תנועת נוער שפעילה בכיתות ט-י''ב. הפעילויות הן, כפי שריקי צייינה, בסימנרים מרוכזים בסופי שבוע וחופשים (במסגרת קבוצתית, שכבתית או תנועתית...) כמו כן, החל מכיתה י', יש מפגשים שבועיים הכוללים עזרה לילדים בשכונות מצוקה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא שהמאמר מתמקד בסוג מסויים ביותר של שנת שירות, ומתעלם מסוגים אחרים. למשל, הסוג הידוע והנפוץ ביותר של שנות שרות הוא הקומונרים של תנועות הנוער, המדריכים את הבוגרים. סוג אחר, שלי היה את "הכבוד" לקחת בו חלק, הוא חוות ההכשרה, המבוססת באופן חופשי על חוות ההכשרה של התנועות הציוניות מבטרם קום המדינה. הרעיון הוא שהקומונה צריכה לשרוד בכוחות עצמה. חברי הקומונה עובדים ומרוויחים כסף, ואמורים לעסוק גם בפעילות אקסטרה. כן, "אמורים". לרוע המזל, לאחר יום של עבודה פיזית קשה, לא קל להגיע ולתרום במקומות אחרים. כך היה לגבי הח"מ. התרומה העודפת שלי לחברה ולמדינה הוגבלה ליום בשבוע, אחה"צ. כמובן, בלא כולם הולכים לעבוד. הקצינו אחוז מסויים מכוח האדם למשימות אחרות. בדיעבד, אני לא מתחרט. היתה זאת השנה הטובה בחיי. והצבא, מה אכפת לו? הוא קיבל מישהו טיפ טיפה בוגר יותר, והפרספקטיבה הנוספת הפכה את השרידה בטירונות לקלה בהרבה. אבל כן, כל השאלות שהועלו במאמר מוכרות להחריד. זה לא בזבוז זמן, החיים הרשמיים לא יברחו, והעיקר שבינתיים אני נהנה. וזה מה שנקרא חיים, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אבל האם אתה לא חושב שזה בזבוז זמן כי בעצם אתה מבזבז את הזמן וכדי שלא תחשוב שהחיים הרשמיים לא יברחו לך אתה יוצר לעצמך בעצם דיסוננס קוגנטיבי. אולי יש כאן מישהו עם תואר שני בפסיכולוגיה קלינית שיכול להרחיב על הנושא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם גם אני השתמשתי למעלה בטיעון של דיסוננס קוגניטיבי, ולמרות שראיתי את התהליך בפעולה בניסויים מסוימים, הרי שצריך להזהר מעשיית שימוש יתר ברעיון. יותר מידי קל לזקוף עמדות שנראות לנו מוזרות לזכות תופעת הדיסוננס הקוגניטיבי, ובכך ליצור עמדה מתנשאת של "אני יודע יותר טוב ממך מה אתה *באמת* חושב". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל יותר לעשות לאנשים שאינך מכיר, מאשר כאלו שאתה מכיר. ובאינטרנט? זה מה זה קל, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר...צחקתי פחות או יותר על התגובה שהצבת בנושא. טוב ניסיתי לצחוק, כנראה זה לא כל כך עבד. גם אם מישהו חושב שהוא מקבל תמורה מהתנדבות רק משום שהוא אינו מקבל תמורה כספית, אז בשל המחשבה הזאת בלבד הוא אכן מקבל תמורה. פשוט משום שהוא נהנה מהרגשה של קבלת אותה התמורה. זאת אומרת בכל מקרה ישנה תמורה ממשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. יצאתי מפודח. טוב, קורה. יש לי תנאים מקלים (שלא פה המקום לדון בהם). בכל מקרה, ד"ק (שזה לגמרי במקרה גם ראשי התיבות של השם שלי!) זו תופעה קיימת, וכבר ראיתי ניסויים משעשעים ביותר של התמודדות של אנשים עם מצב שכזה. כאמור, צריך לסייג ולא לקפוץ למסקנות על דברים כאלה, אבל אי אפשר לשלול מראש. אולי יש פה איזה כדורגלן ליגה ג' שיכול לבעוט לי בראש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או להפך- אנשי "החיים הרשמיים" מרגישים שאולי הם מפסידים משהו בכך שהם לא חורגים מהתלם אפילו לרגע. וכדי להתגבר על הרגשה זו נוצר אצלם ד"ק שבו הם משכנעים את עצמם שכל מה שלא שייך למסלול הקצר ביותר אל הקריירה-כסף הוא סתם שטויות ובזבוז זמן, ושהאחרים הם מה-זה פראיירים. יש פה איזה פרופסור בכיר לפסיכולוגיה שיכול להרחיב בנושא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי ברור שלפנינו סבלימינציה ליבידלית מושרית סקסואליזם, שנובעת מהתמרת היראה כלפי דמות האב בהפנית האגרסיוית לכיוון האיד, תוך היפוך מתגונן של האנרגיות הפסיכיות לכיוון החמלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלטת להחליף את אלכס ומיכאל בהיעדרם? :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
When most I wink then do mine eyes best see,
... How would thy shadow's form form happy show |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
What if the hokey pokey really is what it’s all about?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה מבזבז זמן? אם יש יעוד כלשהו לקיומנו על כדור הארץ, אני לא יודע מה הוא, אבל הוא בודאי לא להגיע ראשון למליון השני בבנק. מתי אתה תהיה מרוצה? מתי אתה תתפנה לעשות את הדברים שאתה רוצה לעשות? בגיל 75? אחרי היציאה לפנסיה? אני בחרתי לעשות חלק מהדברים שאני רוצה לפני הצבא, וחלק אחר אחרי הצבא, בטרם אכנס לשגרה המעצבנת. שמע, בא לי לקחת תרמיל על הגב כרגע, ולצאת למסע בהרי האפאלאצ'ים. אני לא רואה את עצמי בקרוב מפנה את החודשים הדרושים למסע כזה. בשביל מה אתה עובד? בשביל מה אתה מכריח את עצמך כל בוקר לצאת לעבודה? כדי שיהיה לך יותר כסף בבנק? אני מקווה שלא. אני עובד כדי שאוכל להגשים דברים שאני רוצה. בין אם מדובר בחופשה בסקוטלנד, ובין אם מדוברת בארוחת ערב טובה וסרט. לדעתך ארוחות ערב מהנות הן בזבוז זמן? אז לפני שתשאל על מה זה בזבוז זמן, אנא הגדר מה הן המטרות. המטרה הגלובלית שלי היא שיהיה לי טוב. היה לי טוב, אני לא מתחרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים שלמדתי למשל הוא שחיי קומונה אינם בשבילי. גם שיעורים שליליים הם שיעורים חשובים. אניט רואה הרבה אנשים מגחכים בקהל. "מה, הוא נזקק לשנה שלמה כדי ללמוד שחיי קומונה אינם בשבילו? יכולתי לומר לו את זה ולחסוך שנה." טעות. הדרך הטובה ביותר ללמוד היא להתנסות, ואני באמת שקלתי בנעורי ברצינות את האפשרות של לעבור לקיבוץ. עכשיו אני יודע שזה לא בשבילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתפטר מחר! ...אה רגע, אני בכלל לא עובד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולו מהסיבה הפשוטה, אני לא מתיימרת לדעת מה עושה כל ש"ש וש"ש. שנת השירות בפנימיות ובקהילות הן שנות השירות הנפוצות ביותר שאני מכירה. (ולשמחתי יצא לי להכיר הרבה) הקומונרים של תנועות הנוער עושים בדיוק מה שאני עושה, פרט לעובדה שהגרעין שלי (גרעין רעים) מתעסק בנוסף לכך גם בעבודה קהילתית. לגבי קומונות שמממנות את עצמן- ישנו גרעין הנקרא "גרעין תמורה"- גרעין צופים אשר מאמין שהשתלבות מלאה בקהילה יכולה להיות רק כאשר הש"ש צריכים לקיים את עצמם, בדיוק כמו שאר תושבי המקום. הם עובדים בעבודות הקשורות לנוער וחינוך (כאלה עם שכר נמוך הדורשות המון השקעה- לא משהו עם קופצים רבים...) ובכך גם "קונים" להם את הזכות לאוטונומיה מלאה. אחת מהסיבות ש*אני* יצאתי לשנת שירות היא, שמדובר בשנה שמבחינתי יכולה להיות מוקדשת אך ורק לנתינה ללא תירוצים מפריעים כמו בית ספר, הורים וכן- גם הצורך לפרנס את עצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמאמר משתמע שזאת הצורה היחידה בה דברים פועלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...זה יהיה יומרני מצדי לנסות לתאר מה כל אחד ואחר עושה בעיקר כי *בכל מקום עושים דברים אחרים*. אבל אם ניקח לדוגמא אותנו..." יתרה מזאת, מרבית שנות השירות כן פועלות בדרך של קומונות, הש"ש שאני מכירה צריכים להתמודד עם אותן שאלות, ובגדול- אני לא יכולה לפרט על כל סוג שנת שירות עליי האדמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור שמיניסט שעומד לפני שנת השירות (במסגרת הנוער העובד והלומד) רציתי להודות לכותבת על הכתבה. יותר משהיא תעזור לי להשלים עם הבחירה לצאת לשנת שירות (בחירה שהספק בה הולך וקטן מיום ליום) הכתבה תעזור לי להרגיע את ההורים, שעדיין רואים בשנת השירות כשנה ''מבוזבזת''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הם ימשיכו לעשות צרות תפנה אותם לכאן, אנחנו נטפל בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה נוספת- האם הגרעין שלך ממשיך לנח"ל (כגרעין)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כה לחי! ושאלה - האם התפקיד שלך בצבא יהיה קשור למה שעשית בש"ש או שאין קשר ביניהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא- התפקידים שלנו בצבא לא קשורים לשנת השירות. מבחינת הצבא, אין הבדל אם דחינו את השירות בגלל שנשארנו כיתה בבית ספר, יצאנו לשנת שירות או סתם רצינו מאד להשאר אזרחים. (למרות שאני מניחה שסיבה כזו לא תאפשר דחיית גיוס בקלות כל כך...) מי שלא קיבל תפקיד מסויים במהלך השמינית, פעמים רבות מקבל מנילה או זימונים במהלך שנת השירות. (לפחות ככה קרה לשאר חברי הקומונה שלי, שכל פעם מחדש נטשו אותי לטובת גיבוש/זימון/ראיון/אחר.)לא שאפשר לסמוך על זה יותר מדי, אבל זה עדיין מעודד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקשתי לדחות את הגיוס בשנה לטובת נסיעה לחו''ל וקיבלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצע לי לשמוע על מספר מפקדים שנותנים נקודות בונוס לש''שינים בגיבושים ומיונים שונים לצבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) אני באופן אישי לא שמעתי על זה, אבל בהחלט לא נשמע לי רחוק מהמציאות. נקודת המוצא של אדם שסיים שמינית, שונה מנקודת המוצא של אדם שסיים שנת שירות. במרבית המקרים, מדובר באדם שהיכולות שלו (החברתיות והמקצועיות) גבוהות יותר מאשר היו שנה קודם. אז אולי יש בזה משהו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שמדריך גרעין של הנוער העובד והלומד בחוות הכשרה בירושליים, חשוב לי, פעם ראשונה באייל, לכתוב כמה מילים. שנת השירות של הנוער העובד נקראת "חוות הכשרה". שם מוזר. חוות ההכשרה היא מונח מעליה שניה המציין חוות שהכשירו את החלוצים בגולה לעבודה חקלאית לפני שעלו לארץ. הם עלו ארצה לשנות את עצמם ואת אופיו של העם היהודי. הם רצו לעשות מהפכה חברתית. הסיבות שאדם יוצא בגללן לשנת שירות הן שונות ומגוונות, אך המכנה המשותף לכולן הוא הרצון לנסות משהו חדש בחיים והרצון לתרום מעצמך משהו לטובת החברה. אני חושב שבמובן הזה שנת שירות יכולה להיות מהפכנית: היא יכולה להיות הנקודה שבה בגיל 18 אדם יכול לעצב את עצמו. בעולם הקפיטליסטי שבו הצלחה נמדדת בכסף מהיר יש בשנת בשירות אלמנטים של מרד. במדינת ישראל הפוסט-מודרנית המופרטת, בה המוסדות הפורמליים משותקים ומערכת החינוך הפורמלית מאבדת את משמעותה ברובה המכריע, שנת השירות חייבת לעשות את שקיימה כה טוב בעבר: לעצב מחדש את ערכי החברה הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי שבשעות הלילה מאוחרות אני נאלץ להוציא כמה מילים מתחת למקלדתי כדי לעצור את האורגיה הציונית קומניסטית אשר משתוללת פה בעמוד התגובות. לא אתייחס להבט אישי של חויותיה של כותבת המאמר, שכולנו שמחים שהיא מצאה דרך להגשים את עצמה ולא בהודו. אתייחס לטענה, כאילו כותבת המאמר תורמת למדינה בכך שהיא הקדישה שנה מחייה לקומנה זו או אחרת. השין-שינים, וצר לי לנפץ את האשליה המתוקה של כותבת המאמר, הם נזק למדינה. כן, נזק למדינה. במדינת ישראל כידוע, מערכת הרווחה היא בפשיטת רגל טוטאלית, ועל סף קריסה מוחלטת. אנו נמצאים בפתחו של קטסטרופה חברתית, כאשר ממזמן המדינה איבדה כל יכולת וכל רצון לתרום משהו לחברה בישראל מלבד לחבורה של עשירים השלטת במדינה זו, וכל מה שנותר לעניים הוא לחזר על הפתחים. או לחלופין לבנות על השיןשינים ושאר המתנדבים שיבואו ויצילו אותם. השין-שינים, שכוונותהים טובות והם באים לעזור, בעצם הורסים ומקלקלים. מה שנוצר במדינה, הוא מערך רווחה חלופי, שרק נותן תירוץ למדינה להשליך מעליה כל עול של אחריות חברתית. איפה שמשרד העבודה והרווחה מקצץ בפנימיות לילדים חוסים כדי לממן אוטו לסגן השר, באה שין שינית מלאת מוטיבציה ומתקנת החסר בחינם. איפה שמנח''י (מינהלת חינוך ירושלים) מקצצת בשעות לילדים בקטמונים, בא איל היטק ונותן את החסר במקום. איפה שהמדינה מזניחה את הצרכים הבסיסים ביותר של אוכלסיית המוגבלים, באה עמותה זו או אחרת ותורמת להם. איפה שהמדינה משליכה את זקניה לרעוב, באה בית תמחוי ונותן להם צלחת מרק. נוצר במדינת ישראל בשנים האחרונות מערכת רווחה חלופית, המספקת את צורכי חלשיה במקום המדינה. כך, על כל שין שינית חדורת מוטבציה, על כל עשיר הרוצה לתרום מכספו, מדינת ישראל מתנערת מעוד אלמנט, מעוד עני, ומעוד זקן. לו כל העשירים והמתנדבים היו עומדים ממלאכתם, הייתה נחשפת ישראל במלוא כיעורו, כמדינת עולם שלישי, מדינה מושחתת ומעוותת. אין תחליף למדינת רווחה. מה לעשות, ולמרות כל הרצון הטוב של הנערות החייכניות ומלאות המוטבציה וההורמונים, ההכשרה שלהם אינה כהכשרה של עובדים במערכת הרווחה המומסדת שאינה קיימת. צריך מערכת רווחה אמיתית, ולא רשת של טלאים טלאים, נדבנים נדבנים, אשר יספקו את הרווחה במדינת ישראל. ענין נוסף אשר לא נלקח בחשבון, הוא כמות שעות העבודה המבוזבזות לשווא. כל שעות ההתנדבות האלו, אמורות להיות מושלמות על ידי המדינה, מה שא. שעות עבודה של עובדי מדינה. ב שעות פנויות לצורך עבודה של המתנדבים. במדיה וזה יקרה, שעות עבודה רבות יותר שוות יותר כסף, יותר מיסים, ואולי יותר כסף לחלשים. קשה לעמוד ליד עני ברחוב ולא לתת לא כסף. נכמר הלב למראה אוטיסט שהמדינה מתייחסת אליו כמו זבל. בא לבכות ששומעים על ילד בכיתה א שאין לו בית ספר. אבל עלינו לא להתפתות לטווח הקצר, לעשיה המהירה אך הלא מועילה. אלינו כאיש אחד לקרוא למדינה להתחיל לדאוג לחלשים שלה. תרומות צריך להיות אקסטרה. אם מישהו רוצה להוציא לחו''ל ילדים חולי סרטן, שתבוא עליו הברכה. אני יהיה הראשון לצחצח את נעליו בלשוני. אבל לתת לחולה הסרטן את הבסיס, את התרופות, זה כבר יותר מדי. מדינת רווחה אמיתית היא הדרך. לא מדינה שתלויה ברצון הטוב של תושביה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במובנים רבים אתה צודק. פעילות של ארגונים בלתי פורמליים הם החלום הרטוב של כל ליברל שמרני (רפובליקני, קפיטליסט וכו'). לכן, אם אני רוצה להתנגד אליו עלי, על פי ההגיון הזה, לא לסייע לאף אחד. זה אמור לעורר אחת משתי תוצאות: אנשים ימותו ברעב ויחיו חיים אומללים ללא חסד. כתוצאה מכך אמור אותו ליברל קפיטליסט רפובליקני וכו' להרגיש צער ולתקן את דרכיו. מחשבה מסקרנת. אני בטוח שהצער האנושי חשוב יותר מכוח ולכן העולם כל כך יפה. האפשרות השניה היא מהפכה קומוניסטית שתיגרם מקריסת המעמדות וגדילת הפערים החברתיים. אם לא היית פותח ב "אורגיה ציונית קומוניסטית" הייתי חושד שלשם אתה חותר. מכורח אותו הגיון יש הטוענים אגב שמארכס היה צריך לשרוף את המניפסט אחרי שהוא כתב אותו, מכיוון שבכתיבתו הוא איפשר לקפיטליסטים לזהות את הצורך בריכוך עמדות מסויים, ועודד את מעמד הפועלים ליצור התאגדויות שכפו על בעלי המפעלים ליצור איזונים כמו שעות עבודה מוגבלות, שכר מינימום ועוד. אודה ואתוודה: שתי האפשרויות אינן חביבות עלי במיוחד ואיני מאמין בשתיהן. במציאות אין וואקום. המובטל מאופקים יכול לראות בטלוויזיה את סיטי טאוור וכשרע לו להאשים את הערבים וכשאין לו אוכל לשלוח את הילד למועדון של ש"ס. שנת השירות כמו גופים נוספים היא רשת הביטחון של החילוני השפוי. מערכת החינוך בארץ לא תשתנה מעצמה. השינוי במערכות הפורמליות, הגדולות, המסורבלות, ינבע תמיד מתוך השוליים ויחלחל למרכז. עד אותו יום מבורך, שאולי יגיע ואולי לא, גופים בלתי פורמליים יהוו אלטרנטיבה הולכת ומתרחבת. גופים כמו האייל ואינדימדיה יחלחלו למימסד העיתונאי. גופים כמו הנוער העובד יחלחלו למערכת החינוך. גופים כמו מגמה ירוקה יחלחלו לרשויות המקומיות. אני מעדיף חברה כזאת על פני חברה שבה אומרים לאדם: אני לא יכול לעזור לך כי זה התפקיד של מישהו אחר, ועד אז תעבוד עשרים שעות שמונה ימים בשבוע ילידך לא יחונכו כי זה לא התפקיד שלי ואני מקווה שלא תיחנק כי עד שלא יגיע מדא אני מסרב לעזור. והרי, האם ישיבה זו מן הצד, בלא נקיטת עמדה ובלא לקיחת אחריות, אינה הרעה הגדולה בעצמה? מהי טענתה המרכזית של הממשלה אם לא שמישהו אחר צריך לקחת אחריות? האדישות לסבל אינה יכולה לנבוע ממניעים אידאולוגיים לאורך זמן. היא יוצרת חברה אדישה שמעצבת תודעה של בני אדם וחוזר חלילה. המעגל הזה מוכרח להקטע מתישהו. כולם צריכים לקחת אחריות. כל אדם בכל מקום בכל זמן בכל תפקיד בכל גיל בכל מצב. תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צר לי בכלל שבשעות הלילה המאוחרות אני נאלצת להוציא כמה מילים מתחת למקלדתי כדי לענות לך. לא על הכל אני יכולה, לא על הכל אני רוצה, על חלק יש לי מה לומר. בנוגע ל"אורגיה הציונית קומוניסטית" ובכן, לטעמי יש להפריד בין השניים- אינני מבינה מה פסול מצא הכותב בציונות. לגבי הקומוניזם, היכן מצאת קשר בין השניים? בשום מקום לא ציינתי שאני תורמת למדינה בכך שאני מקדישה את חיי לקומונה. בניגוד למספר אנשים, אני לא רואה בחיי הקומונה איזשהו אידיאל שיש לשאוף לו. אני כן מאמינה שבשלב הזה של חיי ושל המטרות שלי, זוהי דרך חיים שיכולה לקדם הרבה יותר. אני לא מקדישה את חיי לקומונה- אני מקדישה את השנה הזו לקהילה אליה הגעתי. ובנוגע לחלק השני של דברייך, אני מנסה להתייחס בדרך הכי אובייקטיבית שאני יכולה, ולהתעלם מהכעס על הדרך שבה בחרת להעביר את ביקורתך. "הרצון הטוב של הנערות החייכניות ומלאות המוטיבציה וההורמונים"? וואלה, אני תוהה אם היית יכול להפוך אותי ליותר קטנה בפחות מילים. יותר מזה, אני לא בטוחה עד כמה הבנים בקומונה שלי יסכימו עם ההגדרה שלך. אבל אחרי שמחקתי את חמשת המשפטים האחרונים שכתבתי, אני חוזרת למטרתי המקורית- להתייחס לגופו של עניין. בשכונה שבה אני עובדת, קשה לי לומר שמערכת הרווחה לא פועלת. כמובן, תמיד אפשר עוד, ותמיד יש מה לעשות עם יותר, אבל כמות גדולה כל כך של פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, ועובדות קהילתיות (וסליחה על חוסר הPC, פשוט זה המצב.) מעולם לא ראיתי לפני. וכן- יש גם הרבה מאד גופים נוספים שמתנדבים כאן. חלקם מקבלים תמיכה כזו או אחרת מהמדינה, וחלקם מתבססים על תרומות. לכל ילד שני בבית הספר "שלי" יש חונכ/ת, לחלקם אפילו יותר מאחד. שעות התיגבורים שלהם בבית הספר עצומות, וזה עוד לפני שדיברתי על יום הלימודים הארוך, הארוחות החמות ושיעורי ההעשרה המדהימים. אז יכול להיות שהמדינה מתנערת מעוד עני, אבל הילדים האלו מקבלים מה שהם לא יכולים לקבל בשום מקום אחר, בגלל כל המתנדבים האלו, שהורסים את המדינה בלי כוונה. ותיאוריות לגבי מערכת הרווחה, ואיך שהיא צריכה להבנות יש רבות. לילדים האלו, זה לא ממש רלוונטי. אם לא יהיה להם חונך צמוד אם לא ידעו לקרוא, אם הם לא יקבלו שיעורי העשרה בבית הספר, הם לא יקבלו את ההעשרה הזו בשום מקום אחר, ואם הם לא ישתמשו במחשבים שנתנו להם נדבנים- מעטים מהם יגיעו למצב בו הם יכולים לפרסם פרובוקציות באינטרנט. נכון, ההכשרה שלי איננה מקצועית. לא התיימרתי בשום שלב להיות. אבל מה שאני נותנת הוא לא מקצוע. הוא לא מתיימר להיות "במקום", אלא "בנוסף". והבנוסף הזה הוא חשוב מאד. יותר מזה, הבנוסף הזה לא מקבל משכורת. אם אני נותנת יותר שעות, אני ארוויח יותר. אם אני אגדיל ראש ואקום מוקדם יותר בבוקר, אף אחד לא יתן לי תנאים אחרים. נכון, המדינה מוציאה כסף עלינו. להחזיק דירה, לשלם חשבונות, הדברים האלו עולים כסף. אבל מסתבר שיש אנשים, שמאמינים שבמבחן הפשוט של "עלות-תועלת" אנחנו עומדים, ובכבוד. אני לא יודעת מה איתך, אבל היום שבו אני לא ארחם על ילד שאין לו ואתעלם ממנו כי "זה התפקיד של המדינה" יהיה יום עצוב מאד בשבילי. נכון, סדרי העדיפויות לא פעם דפוקים, ומערכת הרווחה לא משהו. אבל כבר מזמן הבנתי שלשנות את העולם אני לא יכולה. לשנות לילד אחד, שניים, עשרה- כן. ורק מתוך סקרנות, אתה מכיר אותי שאתה יודע כמה חייכנית ושטופת הורמונים אני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרקי אבות כתוב, שחכם עונה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, והיפוך תכונה זו מצויה בגולם. מכיוון שאני בהחלט עונה להגדרה האחרונה, אתחיל מהסוף. עד כמה שידוע לי, איני מכיר אותך. איני יודע כמה חייכנית ושטופת הורמונים את, וכמה כאבי ביצים נגרמים לנערים צעירים הגרים במחיצתך. אם כי, מסגנון המאמר שכתבת, המתאפיין בהומור צופיפניקי ירוד הנלמד בקורסי קיץ, ומגילך, קל להסיק שאת אכן חייכנית ושטופת הורמונים. אני לא בא חלילה להעמיד את שתי העובדות הללו לגנותך. אני ציני מריר ושטוף הורמונים, מה שבטוח מעמיד אותי מתחתיך בסולם האנשים הנסבלים. יש לי מלוא כל ההערכה לעובדה שהחלטת להקדיש שנה מחייך על מנת לתרום לילדים בשכונה, במקום לעשות לביתך ולכיסך. אבל אני חולק עליך בהגדרת היעדים. ללא ספק, אותו נער מסכן שאת נכנסת לביתו ובית ספרו ומרביצה בו את תורתך, סיכוייו להצליח בחיים גודלים לעין ערוך מאשר אם היית מעדיפה להתגייס בצבא ולהקדיש את זמנך לצבא הכיבוש לישראל. אבל אני רוצה לקחת את הדיון הזה לרמת המאקרו. מכיוון שעד כמה שמרת בסוד את זהות השכונה שבה את מצילה ילדים משמד, אני אאלץ לדבר על מערכת הרווחה בירושלים עירי האהובה. או יותר מדויק, על ההעדר המוחלט של מערכת הרווחה בירושלים. לאגף הרווחה בירושלים, חסרים הסכומים כדלהלן על מנת לתפקד כמו שצריך: לטיפול בילדים בקהילה, 3,598,267 שקל. לסידור ילדים בפנימיות 5,136,000 שקל, לילדים במעונות יום, 2,160,00 שקל, פרוייקטים למען דרי רחוב, 663,334 שקל, לטיפול באלכוהוליסטים יחסרו 583,334 שקל. 1,500,000 יחסרו עבור סיוע למשפחות מצוקה ו940,000 שקלים למרכזים למניעת אלימות במשפחה. וזה רק רשימה חלקית, ולא בכלל דיברנו על חינוך וכיוצא בזה. עובדי הרווחה והעובדים הסוציאלים בירושלים הם אינם כמו הילד ההולנדי שדחף את אצבעו כדי לסתום את הפרצה בסכר. הם ממזמן טבעו מעוצמת הזרם העכור. יכולים באמת לבוא כמה נערות חייכניות ולעזור לילד פה, ולילד שם. אבל זה לא פותר את הבעיה בכללית - קריסת מערכת הרווחה. איני אתן לך דוגמה קטנה כדי להבהיר את הענין. כידוע, יש שכונות עוני בירושלים. לעירייה לא מספיר איכפת. בא איל היי-טק שלא אנקוב כאן בשמו מחמת היחסים העדינים ביננו (למען הגילוי הנאות: אני משמש ככתב החינוך בעיתון "כל הזמן" וכתבתי על נושא זה) וקרנות אחרות, והקימו פרויקט הוליסטי לטיפול בילדים בשכונות, פרויקט שהצלחתו מרשימה. מה רע אתם שואלים? יש מספר ומספר בעיות. תרומות הם לא דבר שיבוא תמיד. אנשים מתעשרים ויורדים מנכסיהם חיש קל. כל תרומה של איל הון הוא ירצה לגזור עליה את הקופון מתישהוא. ולעירייה זה נותן עוד תירוצים לקצץ בתקציב הרווחה שלה. אם בקטמונים נתנו לילדים ארוחה חמה, בואו ננסה להתנער מהקשישים. והמערכת קורסת. ותסתכלי על ארה"ב ששם מערכת הרווחה היא פרטית, איזה פערים קיימים שם. בסופו של תהליך שאנו נמצאים בעיצומו, שעותייך לא יתרמו עבור תוספת לילדים. אלא תהווה את הבסיס והעיקר, שמערכת הרווחה הרשמית תתנער לחלוטין מכל קמצוץ של דאגה לחלשים. ואני יחזור על דברי מתגובתי אתמול. תחשבי שכולם היו מפסיקים לתרום ולהתנדב. את יכולה לתאר לעצמך באיזו קטסטרופה חברתית היו נמצאים? ועוד כמה הערות לסדר היום. א. יש בציונות הרבה בעיות. הציונות היא חלק מההיסטוריה. אבל אני מניח שזה לא הדיון כאן. ב. אני מצר על כך שלא הצלחת להבין את דברי בנוגע לאורגיה הקומניסטית. הדברים התייחסו לדף התגובות, כפי שטרחתי לציין, ולא למאמר שלך. ג. אני מצר על עך שאת חשה כאילו הקדשתי מזמני וממרצי על מנת לעלוב בך ותרומתך, כפי שבא לידי ביטוי בתגובתך. מטרתי הייתה להעמיד את הדברים בפרספקטיבה הראויה, ואין חלילה להבין מכך כאילו יש בך איזהושהוא פגם. גם אנשים טובים טועים. ד. האם תואילי בטובך, בהודעתך הבאה לציין היכן את תורמת כל כך לחברה, ומה בדיוק את עושה למען ילדי ישראל? חג שמח לך ולכל בית ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הטענות אובות ויפות אבל למה אתה שופך את חמתך על הש"ש מה הקשר לא הבנתי. תיכעס על המדינה מה הקשר לאנשים האלו? או שמה באמת לדעתך אם הם לא יפעלו אז המדינה כן תתחיל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאתה רואה במערכת סטטית למדי, ומנותקת לחלוטין מהחברה. גלית תגדל ותהפוך לאדם עובד, ותהיה טרודה בעסקיה שלה. אבל איפשהו בתודעה שלה ישארו הרעיונות שהיא קיבלה במהלך שנת השירות - ואת הרעיונות הללו היא תתרגם לתודעה פוליטית, וזה כבר מקור לשינוי מהותי. כשם שבאירופה קמו מפלגות ירוקות ושאר ירקות - בישראל יכולות לקום מפלגות חדשות שישימו את הנושאים החברתיים בראש מעייניהם (באמת, לא כמו ש''ס ששמה את המעיין בראש מעייניה...), וידרשו מהמדינה לתפוס את המקום שהיא וחבריה מילאו עד כה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא באמת חושבת שניסית לעלוב בי. כמו שציינתי, ניסיתי להתמקד בתוכן דברייך, ולא בצורתם, ולא ראיתי שם האשמה כל שהיא כלפי באופן אישי. מותר לך לחשוב שהדרך בה אני פועלת תזיק בטווח הארוך- מותר לי לחשוב אחרת. אני חושבת שהדבר נובע בעיקר מהעובדה ששנינו מסכימים על העובדות, רק הניתוח שונה. אני יודעת שמצב מערכת הרווחה בארץ בכי רע. אני מכירה את המספרים ואת החסרים. ההבדל הוא, שאני בהחלט לא מסתכלת על המאקרו. אולי זה נובע מכך שאני, בעוונותי, אכן נערה צעירה (ולעיתים אפילו חייכנית, אבל אל תספר) ואולי זה בגלל העובדה שבניגוד לביתר"י, אני לא מאמינה ביכולתי לשנות את המערכת. אני *כן* מאמינה ביכולתי לעזור ל"ילד פה, ילד שם". עברתי ילדות מאושרת, ונעורים מלאים וממלאים. ברור לי, שאם לא הייתי נחשפת לדברים מסויימים, אם לא הייתי לוקחת חלק במסגרות מסויימות, אם לא היו גורמים לי להרגיש משמעותית ומלאת חשיבות, לא הייתי היום אותו האדם שאני. אז אם אני יכולה להעניק לאדם נוסף את התחשות האלו, למה שלא אנסה? אני מסכימה עם כך שיש דברים שהם תפקידה של המדינה. אני פשוט מאמינה שהם חשובים מדי בשביל לוותר עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש אחד טייל על שפת הים,היה זה בבוקרו של יום,לאחר ליל סערה,והחוף היה מלא באלפי ואולי רבבות כוכבי ים קטנים וגדולים, שנפלטו בלילה. האיש הבחין בחוף באדם נוסף,שהיה מתכופף מדי פעם,נוטל כוכב ים, ומשליך אותו חזרה אל המים.הוא התקרב אליו ואמר,מה זה משנה המאמץ הזה שלך? השמש עוד מעט תייבש את כולם, ולא תספיק לעזור אפילו לחלק קטנטן. האיש התכופף,הרים כוכב ים קטן ואמר:לכוכב ים הזה זה משנה,והשליך אותו הרחק למים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתף אותה נותנים הש"שינים לגורמי הרווחה אינה באה להחליפם, לצד ההתנדבות המבורכת יש לעמוד על כך שהמדינה תספק לאזרחיה את חמשת המ"מים (מעון,מלבוש,מרפא,מזון,ומורה) אך לא יותר מכך (על מנת שלא להגיע לסוציאליזם ההרסני). אקטיביסט-אידאליסט אמיתי אינו יכול לצאת פטור רק ע"י הפניית דרישות למדינה (תהיינה צודקות ככל שתהיינה), עליו גם לפעול בעצמו (במידת האפשר, כמובן) כדי לממש את עקרונותיו ואמונותיו. תיקון העולם מתחיל בך. הטענה על שעות העבודה מעוררת תמיהה מסוימת שכן הש"שינים אינם מקבלים שכר לשעה אלא משכורת קבועה (כ600 ש"ח בחודש). לדעתי, המדינה (לרבות חזון העועוים של מדינת רווחה) אף פעם לא תוכל לספק את מלוא השירותים ואת כל הצרכים של הציבור, והחברה האזרחית תיכנס כדי למלא את הואקום. החוכמה היא לשלב בין שתי מערכות הרווחה הממסדית והאזרחית. כמו כן, שנת השרות אינה נועדה רק לאוכלוסייה המטופלת ע"י רשויות הרווחה, אלא לכלל הציבור וטומנת בחובה, בין היתר, גם הדרכה במעו"זים ברחבי הארץ בבתי ספר בקהילה ועוד. מטרת פעילות זו אינה בהכרח חברתית, אלא אידאולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן באמת רואים שהדברים נרשמו בשעות מאוחרות של הלילה. השאיפות ופעילות למען מדינת רווחה אמיתית הן דבר אחד, חשוב והכרחי, אבל למה לומר ששנת שירות היא "נזק למדינה" ו"עשיה מהירה אך הלא מועילה". מי אמר שהדברים נגמרים בשנה הזו, מי אמר שאנחנו לא יכולים לפעול לטובת כמה מטרות בו זמנית? בתור מישהי שרק שוקלת לעשות שנת שירות ועוברת בכל מיני אתרים ופורומים כדי לראות ולבדוק את האפשרות הזו , נעלבתי בשמם של השינשינים על הניסיון ל"נפץ להם את האשליה", אבל לא נראה לי שהצלחת . אין ספק שצדקת בהרבה דברים אבל לא נראה לי שהדברים היו צריכים להירשם בצורה כזו,כביקורת וזלזול במעשיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו"נפגעתי" ע"י כתבה יפה להפליא... לא יצא לי כה לקרוא כתבות שלך, ורק רציתי להחמיא - את כותבת נפלא! אני תמיד האחרונה לדעת, לא היה לי מושג שאת עושה שנת שירות. תמיד כיף לראות אנשים אידאליסטים בעולם הציני שמסביב. אף פעם לא ידעתי הרבה על ש"ש, הכי קרוב שנתקלתי היו הקומונרים בקן שלי (בנוער העובד). הם תמיד נראו לי כ"כ גדולים! מבוגרים כאלה. יום אחד כשהייתי ב-י' או י"א נעזרנו באחד מהם לפתור שאלה בפיסיקה. פתאום קלטתי שאת הבגרות שלו הוא עשה בסה"כ לפני כמה חודשים! "מדהים"... והם גרו לבד, בדירה בלי ההורים, בקומונה ממול לכביש (היינו מתגנבים לשרותים שלהם, משום מה השרותים בקן היו תמיד נעולים וגם כשהם היו פתוחים לא היה מומלץ להיכנס אליהם). אחחח, ימי הנוער... גל נוסטלגיה מאיים להציף אותי (אבל אני אעצור כאן). אין לי ספק שאת לא מבזבזת אף שנה, טיפש מי שחושב כך. חזקי ואמצי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מפתיע לגלוש באקראי היישר לתוך ש''ש. גם אני הייתי בשנת שרות, תנועת המושבים. כתבת יפה, הקפת מגוון נושאים הקשורים לש''ש ואת רוב השאלות השגורות בפיהם של אלו המשתוממים מסביבך על ההחלטה להתנדב. ממרחק של כעשור, אני יכולה לומר שנראה כי התרומה האמיתית - היא לתורם עצמו. הילדים עימם עבדתי אולי זוכרים אותי, מי בחיוך ומי בקושי. המושבים בהם ריכזתי פעילויות הכירו ושכחו ש''ש רבים. ומה שנותר, לאחר שנים, זה מה שקיבלתי - הקשר החזק עם הקומונה. החוויות הקשות יותר ופחות. לקומונה שלי היו קשיים אדירים עם התנועה ששלחה אותנו, ובלי להיכנס לזה כאן, זו היתה תקופה מאוד לא קלה. עם זאת, כפי שכבר ציינו כאן, אחרי ש''ש השרות הצבאי הופך לקל יותר. (מה שלא הורג וכו'). כמובן, איני מטילה ספק ביכולת של ש''ש לשנות משהו. אולם כבכל עשייה חינוכית-ערכית מדידת ההשפעה שיש לאדם אינה פשוטה. אנו עוזבים את הש''ש ללא ידיעה וודאית על מידת ההצלחה או הכשלון. אנו לא יודעים זאת גם כעבור עשר שנים. אפשר לנחש, אפשר לחפש את הילדים ההם - אבל בסופו של דבר, לדעתי, מה שנשאר לשיןשין הוא סך החוויות מהשנה הזו, שאין דומה לה, והשפעתה על עיצוב האישיות מהדהדת עוד שנים אל עתידו של הש''ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה את עושה את שנת השירות שלך? באיזו עיר ובאיזו מסגרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנת השירות שלי היא במסגרת גרעין רעים של תנועת הצופים. לגרעין (נכון להיום) יש 14 קומונות המפוזרות ממצפה רמון בדרום, ועד לנצרת עלית בצפון. הקומונה שלי פועלת בשכונה בדרום תל אביב. (ואבקש את סליחתך, אני מעדיפה שלא לפרט יותר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד לך. בהצלחה בהמשך. חשבת על גיוס לחיל חינוך ונוער? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים אלו אני מתכנן (רעיונית- לא טכנית, מפאת חוסר בידע טכני) אתר אינטרנט לקידום מודעות חברתית, פעילויות התנדבותיות ושנות שירות. העלתי את הרעיון לחייק פורת, האחראי לשעבר מטעם התק"מ על פרוייקט שנות השירות (הוא ריכז את רוב שנות השירות, כ 60גופים שונים ומאות שינשינים ,חוץ ממספר תנועות נוער)-והוא התלהב מהרעיון. בינתיים חייק הוחלף ע"י איילת גודהרט ומולי אקשטיין,ואנו פועלים במשותף לקידום הפרוייקט. שלשום נפגשתי איתם- וסגרנו קצוות אחרונים בנוגע למטרות, תוכן, ומהות האתר. מטרות האתר הינם: יצירת קהילה סביב נושא ההתנדבות והמודעות החברתית. פיתוח פרוייקט שנות השירות. הרחבת המודעות למושג שנת שירות. פתיחת שנות שירות נוספות. משיכת י"ב-ניקים לעשיית שנת שירות. יצירת שידוך אופטימלי בין המלש"ש (י"ב-תניק המתעניין ומועמד לשנת שירות) למוסד שנת השירות. עזרה למלש"ש ולש"ש. הפחתת עומס מאיילת ומולי. הבעיה כרגע היא תקציבית- קיבלנו הצעת מחיר גבוהה למדיי לאתר ברמה גבוהה מאוד. אבל חשבנו, שמכיוון שמדובר באתר שמטרתו קידום התנדבות, מן הראוי שנמצא גופים או אנשים פרטיים שיבנו ויתחזקו את האתר בהתנדבות. ובקשתי היא- אם אתם בעלי הכישורים המתאימים לבנייה או תיחזוק של אתר ברמה גבוהה, ויש לכם את הרצון ואת הזמן, או אם אתם מכירים מישהו כזה- הגיבו ישירות להודעה זו, או פנו אליי לדואר אלקטרוני saar_o@yahoo.com תודה רבה- סער אוסטרייכר- 058991226.נ.ב. לומר כל הכבוד זה חשוב (באמת!) אבל הנה הזדמנות מצויינת לקום ולעשות מעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לא בשיתוף עם גופים שכבר קיימים? הרי ניתן לחסוך ככה הרבה ביורוקראטיה. מה עם הרוח שישראלית למשל (http://spiritofisrael.tapuz.co.il/), שלה אני תורם את מיטב כספי כל חודש וכבר יש לה אתר? טוב, לא מיטב ולא כל חודש, אבל בקביעות מסויימת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מצוין. כתלמיד תיכון מעין בעין החורש ששולח כמויות אדירות של ש"ש יחסית לגודלו אני חייב לציין שאפילו אצלנו הייתה קיימת אי בהירות מסוימת- התלמידים הכירו את המקומות אליהם בוגרי בית ספר הלכו. כך נוצרת מחזוריות והתהליך ממשיך אבל לצערי התלמידים לא מכירים בכל האפשרויות. כך, למשל לא שמעתי כלל דרך בית ספר על המכינה במיצר בה אני נמצא כעת אבל על פנימית עלומים, מנוף, ניצנה, קיבוצי הערבה והצפון שמעתי ללא הרף. חלק אכן מוצאים את המקום אליו הם מתאימים ובו הם זקוקים... במקרה שלי הלכתי למקומות מבוקשים ונחשקים כביכול, לא התקבלתי פעמיים ואז ויתרתי. אח"כ דרך ידידה מרוחקת שמעתי על המכינות ועל זו במיצר והסוף ידוע. בקיצור- צריך לעשות סדר בעניין כדי שכל המקומות יהנו מביקוש. אז כל הכבוד. שאלתי היא האם באתרכם אתה מתכנן לתת במה למכינות הקדם צבאיות החילוניות? דעתי היא שראוי לציין. אני מבין שאנו לא נחשבים כש"ש אבל גם אנו תורמים(נכון שזוהי רק אחת מתעסוקותנו) ובעיקר מגיע לנוער להכיר ולהחליט בעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו היו באים ש"ש להציג את המקום בו הם משנשנים. וחוצמזה, על לוח המודעות בבניין השמיניות פשוט הייתה תלויה רשימה עם כל המקומות שעובדים עם שינשינים1, ובכלל זה גם המכינות הקדם צבאיות.2 1האות ש' מופיעה המון פעמים בהודעה הזו. 2למרות שהם באמת לא עושים שנת שירות. _______ הא! בקומונה שלי הייתה אחת ממעיין. תמיד היינו מתווכחות מאיזה בית ספר יוצאים יותר ש"ש... אני חושבת שאני ניצחתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני תוהה: מה רע באורגיה? הלואי שמישהו היה מזמין אותי (ואת החבר שלי) להשתתף. מה רע בציונות? הרבה! תנועה גזענית ומתנשאת וכל השאר, אבל כיהודיה וישראלית שישראל היא ביתה אני מכירה בנחיצותה. מה רע בקומוניזם? לא הביצוע הארור שהיה אלא הרעיון היפהפה. ואני חיה בקומונה (קיבוץ) מתוך הכרה ואידאל. לדאבוני הוא משתנה וההפרטה בראש מעייניו. ולמרות שעם הגעת שעת המשכורות הדיפרנציאליות אני אהיה בעשיריה הגבוהה ביותר בקיבוצי, אני עדיין סבורה שזה לא מוסרי ורואה את השינוי הבלתי נמנע בכאב אמיתי. עזרה לנזקקים, ואם אפשר בעילום שם וללא פרסום נמנית עם הערכים הנעלים ביותר. האדם הוא חיה חברתית ואטימה לסובב אותו הופכת אותו למשהו שעדיף לא להגדיר. אני זוכרת נסיעה עסקית לניו יורק שבה בכל פעם שיצאתי מן המלון המפואר שלי במנהטן נאלצתי להרים רגליים גבוה כדי לא לדרוך על ההומלס שישן מעבר למפתן. אוקיי, אז אם אני מעוררת סלידה אצל חלק מכם, ואני מניחה שזה אותו חלק שנוסע בג'יפ רכיבת שטח בכבישים עירוניים, זבש"כם. אני במקום אחר וטוב לי עם זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנן כמה דרגות לצדקה, החל מאדישות או חוסר אכפתיות, דרך מתן צדקה בפומבי ועד לדרגה העליונה ביותר. מקובל לחשוב שמתן בסתר היא הצורה הטובה ביותר אבל הצדקה האולטימטיבית היא כנראה השיתופיות. העשיר אמור לשתף את העני בעושרו, כשהכוונה לא להתחלק בנכסים אלא להיות שותפים בעסקים, או להעסיק נצרכים. השותפות לא אמורה להעמיד את הנצרך במעמד של חוב והכרת תודה אלא שותפות או העסקה אמיתית. אשר לפושטי היד הניו יורקים, נדמה לי שהם יותר נפוצים כיום בתל-אביב, כולל אלה שמתנפלים על הנהגים בצמתים (אם או בלי ניקוי-לכלוך השמשות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהרמב"ם נתן שמונה דרגות לצדקה, שהשותפות עם העני היא אכן הנעלה מביניהן. מישהו יכול להרחיב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מוזר שהצדקה האולטימטיבית היא שותפות עסקית. הרי השותף הבכיר, כלומר ''נותן הצדקה'', מרוויח מן השותפות ןלכן היה מעסיק בכל מקרה את השותף הזוטר, ''מקבל הצדקה'', ללא שום קשר למצבו הכלכלי (בהנחה שמדובר בשותפות רווחית) ואז זהו עסק לכל דבר ועניין ולא מפעל צדקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה מוזר לביתרי. שותפות מבטלת יחסי נותן ומקבל צדקה ואכן זהו עסק למטרות רווח הדדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להבדיל בין שותפות עסקית לבין העסקה. בשותפות, שני השותפים מרוויחים באופן שווה מעלייה ברווחים. בהעסקה, בהחלט יתכן (ולמעשה, זה מה שקורה בד''כ) שרווחיו של המעסיק עולים בעשרות אחוזים יותר מאשר שכרו של המועסק - מה שמגדיל את מידת הניצול הקיימת בהעסקה. כמובן שאינני רואה בהעסקה ניצול, אלא צורך של המערכת. אבל להגדיר העסקה כשוות ערך לשותפות זה פשוט לא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, אכן עלתה בי תחושת סלידה וקבס נוכח הודעתך, לא מפניך אישית, חלילה, אלא מפני דעותיך. הייתי מעוניין לקבל מספר הבהרות והרחבות בנושאים עליהם כתבת. למען הסר ספק אין בכוונתי להקניט או להכנס לעימות מילולי, שאלותי נובעות מסקרנות אינטלקטואלית גרידא (ונקווה שגורלי ישפר מזה של החתול). ראשית, מדוע הציונות היא תנועה גזענית ומתנשאת? האם ההכרה בנחיצותה של הציונות נובעת אך ורק מזהותך שהגדרת כיהודיה וישראלית ולא מהכרה מוסרית צרופה וטהורה? לשון אחר, האם היית מכירה בנחיצותה של הציונות לו היית נולדת למשפחה בערב הסעודית, למשל? כיצד העובדה שישראל היא ביתך תורמת להכרה זאת? נניח והיית מתגוררת בארצות הברית אולם עדיין מחזיקה בזהות יהודית וישראלית, האם עמדתך בנוגע לתנועה הציונית הייתה משתנה? ואם כן, כיצד? (בהנחה שהתכוונת לבית במובן הפיזי-גאוגרפי של המילה, אם כיוונת לפירוש הרוחני ניתן לצרף זאת לזהות הישראלית). מדוע את סבורה שהקומוניזם הוא רעיון יפהפה? הרי הוא רומס ברגל רמה את עקרון החרות, מתכחש לאינדבדואליזם וכבוד האדם, ורואה בזה האחרון מעין כלי שרת ביד המהפכה האנטי-בורגנית ולא יצור תבוני ואוטונומי. למעשה, מישור הפעולה של הקומוניזם הוא לעולם הקולקטיב, או הפרולטריון - הקבוצה המעמדית, ולא היחיד החושב. הקריאה לפועלי העולם להתאחד מעידה על כך, שכן היא מופנית להמונים העמלים ולא לפועל כיחיד. קשה להתעלם מההשוואה בין הטוטאליות של הקומוניזם לזו של הדת, המדברת על אפסיות האדם מול גדולת האל ואילו ב"דת" הקומוניסטית מתבטאת קטנות האדם מול גדולת המפלגה/קיבוץ/מעמד. על כן, איני מהסס לטעון שהקומוניזם הוא רעיון מכוער בבסיסו, ללא קשר לדרך ביצועו. האם בעקבות המשכורות הדיפרנציאליות תעזבי את הקיבוץ? שכן במצב חדש ובלתי מוסרי (להשקפתך) זה כבר לא יתקיימו אותם אידאלים שבגינם בחרת לחיות שם. רגישותך לסבלם של מחוסרי הדיור אכן מעוררת הערכה רבה, אלא שאני חושש מכך שהיא נובעת לא מערך כבוד האדם, אלא מערך השוויון (בו איני מאמין). האם חששות אלו מוצדקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית"רי יקר ראשית, אני מכבדת ומעריכה אותך על עצם העובדה שיש לך דעות פוליטיות ואידאולוגיה בימים אלה, בהם האסקפיזם והנהנתנות האישית והמושג כל איש לביתו שולטים. וזאת לאחר שאני רואה חובה לציין כי אני מתנגדת בכל נימי נפשי לדברים שאתה דוגל בהם: שתי גדות לירדן, למות או לכבוש את ההר, ההדר המפורסם וגו'. אשר לציונות (מוזר שלא התייחסת לאורגיה, שהיתה הנושא הראשון והכי כיפי ומזכירה לי את ימי פומפיי העליזים והאחרונים, כמה מתאים), כן הציונות היא תנועה גזענית כיוון שהיא מתייחסת לעם היהודי בלבד, רואה את ארץ (שים לב, ארץ, לא מדינה) ישראל כרכוש בלעדי של העם היהודי ללא התייחסות לאנשים שאיכלסו מקום זה לאורך אלפי שנים, נותנת לגיטימציה לגזילת אדמות מאנשים שמשפחותיהם עיבדו אותן לאורך דורות ועוד. מתנשאת כיוון שעצם המושג 'עם בחירה' שמגיעות לו זכויות על חשבון גויים אחרים והמושג 'מה שטוב ליהודים' הם מתנשאים מעצם טיבם. אני מקבלת את הציונות כברירת מחדל כיוון שאני בת לאנשים שהוגדרו כתת אדם על ידי תנועה גזענית אחרת, איבדו את עולמם ואת כל היקר להם, ובחרו במדינת ישראל (האופציה האמריקאית היתה פתוחה להם, כולל כרטיסים) כמקום היחיד בו יכולים יהודים לחיות ולשמר את הייחוד שלהם. מתוקף נסיבות חיי ואופי העבודה שלי אני נמצאת רבות בחו"ל, החל מאירופה וארה"ב דרך אמריקה הצפונית והדרומית וכלה במזרח הרחוק על תרבויותיו השונות. לא אחת הוצע לי לעבוד ולהתגורר במקומות אחרים, כולל הצעה נוכחית שיש לי לעבור לבוסטון ולנהל משם את הפצת המיכשור הרפואי שלנו בארה"ב וקנדה. אני בוחרת במודע להישאר פה, כי זה המקום האמיתי שלי. מאחורי נמצאים דורות של יהודים שאני מרגישה את עצמי מחוייבת אליהם. הבן, איני מאמינה באלוהי היהודים, שאני רואה בו אל קטנוני, נוקם ונוטר ואפילו מתעלל בעם בחירתו. אני *כן* מרגישה מחוייבת למורשת היהודית ורואה בעצם קיומי חובה לשמר דורות קודמים שלא זכו לחיות בתנאי חרות (סליחה על המילה הטעונה מבחינתך) יחסית. Having said that, הציונות היא תנועה ההולכת ומסתאבת. אנו שולטים בעם אחר ומסגלים לעצמנו תכונות מגונות שונות שאין טעם לפרטן בתגובה זו, כיוון שכבר דנו בהן רבות באייל. כבר מזמן חדלתי להתגאות בהיותי ישראלית, למרבה הצער. ואשר לקומוניזם, הקומוניזם הטהור בהחלט מכבד את האדם כפרט. עקרון השוויוניות אינו מוריד כהוא זה מערך האדם הפרטי. הוא פשוט דואג לאי רמיסת החלשים ע"י הפרטים החזקים יותר בחברה. כולנו עברנו בנעורינו את תקופת איין ראנד שמטיפה לאגואיזם הטהור. בעיני הסיסמה מכל אחד כפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו מסמלת את היפה והאנושי בקומוניזם. גם הסולידריות הבינלאומית של אדם באשר הוא אדם היא ערך נפלא כשלעצמו. איך זה מיושם בשטח, או, זה כבר סיפור אחר לגמרי. הצדדים הקטנוניים באופי האדם, הפרזיטיות, ניצול המערכת לקידום אישי לא צודק ולשחיתות, כל אלה מהווים רעה חולה שכנראה לעולם לא תיתן להגשים את הרעיונות היפים האלה כפי שהותוו, למרבה הצער. ולשאלתך האם אני שוקלת לעזוב את הקיבוץ לאחר ביצוע ההפרטה המלאה, התשובה היא כן. למרות שיש לי ג'וב נפלא שאני מאוד אוהבת, אני בהחלט שוקלת לעזוב את הקיבוץ הנוכחי שלי (תק"ם) שאליו הגעתי בעקבות בעלי לשעבר שהוא בן משק, ולחזור לקיבוץ המקורי שלי (שמו"ץ) שעדיין דוגל בערכי השיתוף הלכה למעשה. ולשאלתך האחרונה, כבוד האדם ושוויון האדם הם בעיני היינו הך. מקווה שלא שיעממתי אותך ושלא עלה בך יותר מדי קבס בעת קריאת תגובה ארוכה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הציונות היא תנועה גזענית כיוון שהיא מתייחסת לעם היהודי בלבד, רואה את ארץ (שים לב, ארץ, לא מדינה) ישראל כרכוש בלעדי של העם היהודי..." הציונות הדתית משיחית, אולי... אבל בטח לא הציונות הפרגמטית אשר מקורה בהרצל, בן גוריון וחברים טובים אחרים. הציונות היא *לא* גזענית. עיוותים של הציונות הם אכן גזענות צרופה, במקרים אחדים. בעידן פוסט-ציוני זה, כאשר הציונות נמוגה, המוטציות של הציונות בולטות יותר לעין ולכן מתבלבלים בינן לבין הציונות עצמה. זה כמובן לא סותר אפילו בזילצ' את העובדה שאורגיה אכן יכולה להיות דבר כיפי ומהנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הולכת לעשות שנת שירות והגעתי להחלטה לאחר התלבטות רבה ושקילה של הבעד והנגד. בסופו של דבר מה שהכריע זה החיוכים שאני רואה אצל החברים שלי בכל פעם שהם חוזרים הביתה מהשנת שירות וההתלהבות שבה הם מדברים על מה שהם עושים שם. כמובן שגם דברים כמו לתרום, לעשות סוף סוף משהו לא אנוכי גם השפיעו. היו גם הרבה דברים נגד: האם יש לי כוחות נפשיים, האם זה בעצם מיותר? אבל הקונפליקט הזה נפתר בסופו של דבר. השנת שירות שאני עושה תהיה במרכז קליטה שבו באים עולים מרוסיה והתפקיד שלי יהיה בעיקר להיות חברה, דמות לחיקוי (די מפחיד...). אז תודה לך על המאמר, חיזקת אותי ואת האמונה שלי שבחרתי בדרך הנכונה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, איך שקראתי את ההודעה שלך, נזכרתי בדיוק למה יצאתי לשנת שירות. זה הניצוץ הזה בעינים שיש לכל מי שמדבר על השנה הזו. בכנות? אני גם רציתי. לדעת שיש משהו שמשמעותי לך, ושאכפת לך ממנו ושפשוט עושה לך טוב במלוא מובן המילה. מה שכן, חשוב שתדעי שמדובר בשנה מאד מאד קשה. נכון, היא גם מאתגרת, ונפלאה, ונותנת (גם לך!) ואין עוד אחת כמוה. אבל היא קשה. הדברים שתצטרכי להתמודד איתם (ואני לא יודעת מאיזה רקע את מגיעה לשנת השירות) הם שונים מההתמודדויות שלך עד היום. ואני בכלל לא מתכוונת לעבודה עצמה. התסכולים הכי גדולים שלי השנה היו מכל מה שהיה מסביב- אנשים שסמכתי עליהם ואכזבו אותי, האידיאולוגיה שפעמים רבות נרמסה בגלל פוליטיקות כאלו ואחרות או סתם מאבקי כוחות ילדותיים, וכאלה. אלו הרבה מאד דברים שעליהם פחות מדברים. פחות מודעים לכך שהם חלק מהעניין. אבל לפחות מבחינתי, לא היה רגע אחד במהלך כל השנה הזו (שהיו בה הרבה רגעים קשים!) שבו התחרטתי על הבחירה שלי. אם היום היו אומרים לי "ככה השנה שלך תהיה, את לא יכולה לשנות כלום, את לא יכולה לוותר על הטעויות שעשית ועל המקומות שהגעת אליהם" הייתי עדיין הולכת בלב שלם. ועוד שלושה חודשים הסוף ואני לא רוצה ללכת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאנחנו קומונה סוגרת. כן, כן, אחרי עשר שנים (9 קומונות עם הפסקה באמצע) החליטו להפסיק להביא קומונה לשכונה שלי. לכאורה, זו בכלל לא בעיה! אחרי הכל, ההגדרה המקורית של הגרעין מדברת על תקופת פעילות של 7 שנים, שלאחריה החברה מהקהילה יקחו אחריות על הפעילות השונה. הבעיה היא, שאצלנו אין אף אחד שיקח אחריות ויעזור להפעיל את המועדונית, או יחנוך את הילדים, או ישלב את השבט בשאר הפרויקטים בשכונה או... סוגרים פשוט כי אין תקציב! ואתמול השמיניסטים קיבלו את השיבוצים שלהם, ורק אז זה פגע בי, שבאמת לא יהיה מי שימשיך את הדברים שלנו בשנה הבאה. וזה כואב. כמה שזה כואב... (וסליחה על ההשתפכות, פשוט הייתי צריכה להתבכיין איפשהו, וכאן זה נראה לי לגיטימי מספיק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי המאמר ממש מרטק מעניין ממש נההנתי ליקרוא אותו תודה גלית על המאמר גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, ובאמת רק בכנות, אני לא מבינה על מה כל ההתלהבות, על בחורה שמספרת על שנת שירות, וואו, אפשר להתחתן איתך? בקיצור אנשים, יש דברים יותר חשובים בחיים מאשר לקרוא דברים כאלה, ובכל 24 שנות חיי החכמתי לדעת שאנשים חושבים שהם יותר ממה שהם... ואישית, זה לא כלפייך, אז אל תעלבי.. בהבנה- אני עצמי והוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו תגובה חסרת טעם. אם יש לך ביקורת עניינית על נושא הכתבה, נשמח לשמוע אותה - אבל כל מה שיש לך להגיד זה שהנושא לא מעניין אותך. אז לא. הנה עצה (בחינם) - אם משהו לא מעניין אותך, אל תקרא אותו. זה יחסוך את הדחף לספר לכולם בסוף שהיית כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו כל תלמיד שעבר כפייה חיובית בבית ספרו - המצוין אגב -גם אני מצאתי עצמי מנסה להתקבל לפנימייה ולשמש בתפקיד הנחשק. אלא, שכיום ממש כמו ביחידות העילית גם במכינות יש סינון רציני בין אלו שרוצים לבין אלו שמתקבלים. 80 נערים ונערות חשקו בתפקיד אותו קיבלו 12 בלבד. אני לא הייתי בינהם ורשימת התירוצים ארוכה וכוללת כמו בצבא את המושג פרוטקציות ואת הגזע הקיבוצניקי המועדף... בכל אופן, זקוף קומה ובטוח בכישוריי חשבתי על אופציות נוספות- קיבוץ צעיר, פרויקטים מיוחדים וכפרי נוער. ולפני שהספקתי לבחור צץ בפני רעיון מדהים - מכינה קדם צבאית חילונית. מקום נהדר ומרוחק, חבר'ה נהדרים ומגוונים לשם שינוי, והמון עשייה- למעני ולקהילה. החלטתי לבדוק... אז מה עושים במכינה- לומדים על עמנו, על ארצנו, על החברה והתרבות שנוצרה כאן. מתכוננים לצבא- מנטלית ופיזית עם מדריך. לומדים פילוסופיה, ריקודי עם, ציונות, מזרח תיכון, בטחון לאומי, תקשורת, ספרות, כלכלה ותעשיה, ניווטים וסיירות. והכל ממרצים/מדריכים/חברים טובים שבטובים. חס וחלילה, שלא ישמע שהמכיניסטים לומדים כל היום. אנו שמים דגש ולא מתפשרים על עשייה בקהילה, למען החלשים- בשכונות מצוקה, מועדוניות יום ובבתי חולים, למען איכות הסביבה ועוד. באמת... נשמע עמוס אההה... אז רגע זה לא הכל. איך נאהב את ארצנו אם לא נכיר אותה דרך הרגליים העיניים והאוזניים- המכיניסטים מטיילים מסיירים ומנווטים, ופוגשים בתרבות דרך הצגות סרטים והרצאות. והכי חשוב למכיניסט יש חיי חברה עם נוער מובחר ושאפתן בגילו. נשמע טוב אני מקווה. זה לא בחינם... מי שיכול משלם סכום ובלי קשר המדינה מקציבה סכום נכבד לכל ילד. האינטרס של המדינה ברור והמחשבה היא שהמדינה תהנה משכבת הנהגה, צעירה שחושבת ופועלת, בעתיד - ואף כבר בראשית הדרך בצבא. אני מקווה שלמדתם משהו על המכינות הקדם צבאיות החילוניות ועל חשיבותם ותרומתם לחברה. אני כעט בחופשה מהמכינה - במיצר אם לא ציינתי עד כה- ואני מצפה בקוצר רוח ל- 9 החודשים שנותרו לי בה. אשמח לענות על שאלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלית, (ואני דווקא כן מכירה ויודעת מי את, ואיפה עשית) רציתי לומר שכתבת נפלא, וחבל לי שלא קראתי את הכתבה הזאת לפני חודשיים. אולי את שואלת למה? גם אני עושה שנת שירות (כבר חודש) באותו הגרעין רק מחזור אחד אחרי. ואת יודעת מה, נתת לי עוד המון המון מוטיבציה, כאילו שהייתי צריכה עוד... אני כותבת כאן כי היו לי שני דברים חשובים להגיד: א. גלית - כתבה מדהימה- חבל שפרסמו אותה בעכבר רק עכשיו. ב. המחזור שלי, שעושה שנת שירות השנה, זוכה לחוות את הפקרות מדיניות "מדינה הרווחה" תתפלאו לשמוע שגם לנו - כבר אין - ומעולם לא בקשנו הרבה. המדינה, שאנחנו ש"ש בעלי המון רצון טוב, רואה בנו עול, ומפסיקה כמעט לחלוטין לממן אותנו, המדינה שמראה אימפוטנטיות חברתית כבר שנים, החליטה שגם הש"ש הבאים להשלים את החורים שהיא עצמה יצרה מיותרים לה או לא חשובים מספיק. אבל אנחנו חבורה של ש"ש שכל מבוקשם היה לצאת לשנה ולתרום, שלקחנו על עצמינו צרות של אחרים, התנתקנו מבית חם אוהב ותומך, עזבנו את החברים, נתנו שנה, והכל באהבה צריכים עכשיו לצאת וללחום למען 220 ש"ח לבן אדם כדי שגם לנו יהיה (קצת) אוכל במקרר או שנוכל להתפנק בנייר טואלט איכותי יותר. אנחנו לא מרימים ידיים כנגד המדינה, ואומרים שאם המדינה לא דואגת אז גם אנחנו. אנחנו עושים כל מה שנוכל בשביל להמשיך ולקיים את הדבר שלדעתינו הוא מבוורך כל כך. ואנחנו נעבוד בכל עבודה שנוכל, מבלי לתפוס עבודות למובטלים, ונצעק ברחובות עד הפקעות מיתרי הקול, וננתחנן ונשלח מכתבים ונצמצם (עוד) כדי שנוכל לעשות משהו שהוא חשוב, ומדהים, וכל כך מיוחד .. לא רק בשבילינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הפכו אותו לעכבר במדבר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופיעה היום כתבה שמתארת את המשך גלגולי של מאבק הש"ש. כפי שנראה, שוב ללא הצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת, התקדמות מסויימת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את המאמר ואני עכשיו בדיוק בימים הקריטיים של ההחלטה הגורלית האם ללכת לשנת השירות או לא ואם כן אז איפה ולמה ומה עם הצבא ועוד ועוד ועוד ואני חושב שהמאמר נתן לי קצת יותר ולמרות שאיאפשר להגיד שהוא שינה את דעתי (התכוונתי ללכת בכל מקרה לשנת שרות הבעיה היא איפה) טוב לדעת איך מישהו מבפנים מרגיש הבעיה היא איפה הולכת להיות השנת שרות שלי אם בתנועה שאגב לא הזכרת אותה שהיא האיחוד החקלאי או במקום אחר טוב אול טוב יותר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה: ,,.,,,,...,-,.,(,),. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, חח אני רואה ששנתיים אף אחד (כנראה) לא "היה" פה. אבל בכל זאת: אני ממש רוצה לעשות ש"ש , אבל אני נורא רוצה להתקבל לב"ס שדה שבשדה בוקר. בכל מקרה, איך אני מגיעה לזה? איך אני דוחה את הגיוס שלי? (אני כרגע ביב) והאם אני צריכה להירשם דרך "החברה להגנת הטבע" בשביל להגיע לב"ס שדה? תודה :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי פשוט? להרים טלפון לבית ספר שדה ולשאול אותם. בכל אופן, מהרגע שבו את נכנסת למסלול של שנת השירות, האחראים עלייך דואגים לדחות לך את הגיוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגעת לליבי,אתה כ''כ צודק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון קטן: לא "אתה". גלית לובצקי היא עלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״צה"ל הקפיא את מכסת היוצאים לשנת שירות ... מדי שנה מגדיל צה"ל את מספר המכסות לצעירים המבקשים דחיית שירות לטובת שנת התנדבות או לימודים במכינה קדם-צבאית חילונית. בין 2004 ל-2009 זינק שיעור המבקשים לדחות את גיוסם פי שניים, והגדלת המכסות נועדה לענות על הביקוש. השנה, לאור הצמצום בהיקף הגיוס הצפוי, החליטו בצה"ל ובמשרד הביטחון לראשונה שלא להגדיל את המכסות.״ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלובס: "על פי הצעתו של ח"כ אלעזר שטרן, תכיר המדינה בפועלם של תלמידי ישיבות מחוץ לגבולות ישראל, ובהם שליחי תנועת חב"ד הפזורים ברחבי העולם" (כן, אני יודע ששנת שירות ושירות לאומי זה לא אותו דבר.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |