בתשובה לחיים לוינסון, 16/05/02 2:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא באמת חושבת שניסית לעלוב בי. כמו שציינתי, ניסיתי להתמקד בתוכן דברייך, ולא בצורתם, ולא ראיתי שם האשמה כל שהיא כלפי באופן אישי. מותר לך לחשוב שהדרך בה אני פועלת תזיק בטווח הארוך- מותר לי לחשוב אחרת. אני חושבת שהדבר נובע בעיקר מהעובדה ששנינו מסכימים על העובדות, רק הניתוח שונה. אני יודעת שמצב מערכת הרווחה בארץ בכי רע. אני מכירה את המספרים ואת החסרים. ההבדל הוא, שאני בהחלט לא מסתכלת על המאקרו. אולי זה נובע מכך שאני, בעוונותי, אכן נערה צעירה (ולעיתים אפילו חייכנית, אבל אל תספר) ואולי זה בגלל העובדה שבניגוד לביתר"י, אני לא מאמינה ביכולתי לשנות את המערכת. אני *כן* מאמינה ביכולתי לעזור ל"ילד פה, ילד שם". עברתי ילדות מאושרת, ונעורים מלאים וממלאים. ברור לי, שאם לא הייתי נחשפת לדברים מסויימים, אם לא הייתי לוקחת חלק במסגרות מסויימות, אם לא היו גורמים לי להרגיש משמעותית ומלאת חשיבות, לא הייתי היום אותו האדם שאני. אז אם אני יכולה להעניק לאדם נוסף את התחשות האלו, למה שלא אנסה? אני מסכימה עם כך שיש דברים שהם תפקידה של המדינה. אני פשוט מאמינה שהם חשובים מדי בשביל לוותר עליהם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |