בתשובה לגלית לובצקי, 16/05/02 2:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בפרקי אבות כתוב, שחכם עונה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, והיפוך תכונה זו מצויה בגולם. מכיוון שאני בהחלט עונה להגדרה האחרונה, אתחיל מהסוף. עד כמה שידוע לי, איני מכיר אותך. איני יודע כמה חייכנית ושטופת הורמונים את, וכמה כאבי ביצים נגרמים לנערים צעירים הגרים במחיצתך. אם כי, מסגנון המאמר שכתבת, המתאפיין בהומור צופיפניקי ירוד הנלמד בקורסי קיץ, ומגילך, קל להסיק שאת אכן חייכנית ושטופת הורמונים. אני לא בא חלילה להעמיד את שתי העובדות הללו לגנותך. אני ציני מריר ושטוף הורמונים, מה שבטוח מעמיד אותי מתחתיך בסולם האנשים הנסבלים. יש לי מלוא כל ההערכה לעובדה שהחלטת להקדיש שנה מחייך על מנת לתרום לילדים בשכונה, במקום לעשות לביתך ולכיסך. אבל אני חולק עליך בהגדרת היעדים. ללא ספק, אותו נער מסכן שאת נכנסת לביתו ובית ספרו ומרביצה בו את תורתך, סיכוייו להצליח בחיים גודלים לעין ערוך מאשר אם היית מעדיפה להתגייס בצבא ולהקדיש את זמנך לצבא הכיבוש לישראל. אבל אני רוצה לקחת את הדיון הזה לרמת המאקרו. מכיוון שעד כמה שמרת בסוד את זהות השכונה שבה את מצילה ילדים משמד, אני אאלץ לדבר על מערכת הרווחה בירושלים עירי האהובה. או יותר מדויק, על ההעדר המוחלט של מערכת הרווחה בירושלים. לאגף הרווחה בירושלים, חסרים הסכומים כדלהלן על מנת לתפקד כמו שצריך: לטיפול בילדים בקהילה, 3,598,267 שקל. לסידור ילדים בפנימיות 5,136,000 שקל, לילדים במעונות יום, 2,160,00 שקל, פרוייקטים למען דרי רחוב, 663,334 שקל, לטיפול באלכוהוליסטים יחסרו 583,334 שקל. 1,500,000 יחסרו עבור סיוע למשפחות מצוקה ו940,000 שקלים למרכזים למניעת אלימות במשפחה. וזה רק רשימה חלקית, ולא בכלל דיברנו על חינוך וכיוצא בזה. עובדי הרווחה והעובדים הסוציאלים בירושלים הם אינם כמו הילד ההולנדי שדחף את אצבעו כדי לסתום את הפרצה בסכר. הם ממזמן טבעו מעוצמת הזרם העכור. יכולים באמת לבוא כמה נערות חייכניות ולעזור לילד פה, ולילד שם. אבל זה לא פותר את הבעיה בכללית - קריסת מערכת הרווחה. איני אתן לך דוגמה קטנה כדי להבהיר את הענין. כידוע, יש שכונות עוני בירושלים. לעירייה לא מספיר איכפת. בא איל היי-טק שלא אנקוב כאן בשמו מחמת היחסים העדינים ביננו (למען הגילוי הנאות: אני משמש ככתב החינוך בעיתון "כל הזמן" וכתבתי על נושא זה) וקרנות אחרות, והקימו פרויקט הוליסטי לטיפול בילדים בשכונות, פרויקט שהצלחתו מרשימה. מה רע אתם שואלים? יש מספר ומספר בעיות. תרומות הם לא דבר שיבוא תמיד. אנשים מתעשרים ויורדים מנכסיהם חיש קל. כל תרומה של איל הון הוא ירצה לגזור עליה את הקופון מתישהוא. ולעירייה זה נותן עוד תירוצים לקצץ בתקציב הרווחה שלה. אם בקטמונים נתנו לילדים ארוחה חמה, בואו ננסה להתנער מהקשישים. והמערכת קורסת. ותסתכלי על ארה"ב ששם מערכת הרווחה היא פרטית, איזה פערים קיימים שם. בסופו של תהליך שאנו נמצאים בעיצומו, שעותייך לא יתרמו עבור תוספת לילדים. אלא תהווה את הבסיס והעיקר, שמערכת הרווחה הרשמית תתנער לחלוטין מכל קמצוץ של דאגה לחלשים. ואני יחזור על דברי מתגובתי אתמול. תחשבי שכולם היו מפסיקים לתרום ולהתנדב. את יכולה לתאר לעצמך באיזו קטסטרופה חברתית היו נמצאים? ועוד כמה הערות לסדר היום. א. יש בציונות הרבה בעיות. הציונות היא חלק מההיסטוריה. אבל אני מניח שזה לא הדיון כאן. ב. אני מצר על כך שלא הצלחת להבין את דברי בנוגע לאורגיה הקומניסטית. הדברים התייחסו לדף התגובות, כפי שטרחתי לציין, ולא למאמר שלך. ג. אני מצר על עך שאת חשה כאילו הקדשתי מזמני וממרצי על מנת לעלוב בך ותרומתך, כפי שבא לידי ביטוי בתגובתך. מטרתי הייתה להעמיד את הדברים בפרספקטיבה הראויה, ואין חלילה להבין מכך כאילו יש בך איזהושהוא פגם. גם אנשים טובים טועים. ד. האם תואילי בטובך, בהודעתך הבאה לציין היכן את תורמת כל כך לחברה, ומה בדיוק את עושה למען ילדי ישראל? חג שמח לך ולכל בית ישראל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל הטענות אובות ויפות אבל למה אתה שופך את חמתך על הש"ש מה הקשר לא הבנתי. תיכעס על המדינה מה הקשר לאנשים האלו? או שמה באמת לדעתך אם הם לא יפעלו אז המדינה כן תתחיל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאתה רואה במערכת סטטית למדי, ומנותקת לחלוטין מהחברה. גלית תגדל ותהפוך לאדם עובד, ותהיה טרודה בעסקיה שלה. אבל איפשהו בתודעה שלה ישארו הרעיונות שהיא קיבלה במהלך שנת השירות - ואת הרעיונות הללו היא תתרגם לתודעה פוליטית, וזה כבר מקור לשינוי מהותי. כשם שבאירופה קמו מפלגות ירוקות ושאר ירקות - בישראל יכולות לקום מפלגות חדשות שישימו את הנושאים החברתיים בראש מעייניהם (באמת, לא כמו ש''ס ששמה את המעיין בראש מעייניה...), וידרשו מהמדינה לתפוס את המקום שהיא וחבריה מילאו עד כה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא באמת חושבת שניסית לעלוב בי. כמו שציינתי, ניסיתי להתמקד בתוכן דברייך, ולא בצורתם, ולא ראיתי שם האשמה כל שהיא כלפי באופן אישי. מותר לך לחשוב שהדרך בה אני פועלת תזיק בטווח הארוך- מותר לי לחשוב אחרת. אני חושבת שהדבר נובע בעיקר מהעובדה ששנינו מסכימים על העובדות, רק הניתוח שונה. אני יודעת שמצב מערכת הרווחה בארץ בכי רע. אני מכירה את המספרים ואת החסרים. ההבדל הוא, שאני בהחלט לא מסתכלת על המאקרו. אולי זה נובע מכך שאני, בעוונותי, אכן נערה צעירה (ולעיתים אפילו חייכנית, אבל אל תספר) ואולי זה בגלל העובדה שבניגוד לביתר"י, אני לא מאמינה ביכולתי לשנות את המערכת. אני *כן* מאמינה ביכולתי לעזור ל"ילד פה, ילד שם". עברתי ילדות מאושרת, ונעורים מלאים וממלאים. ברור לי, שאם לא הייתי נחשפת לדברים מסויימים, אם לא הייתי לוקחת חלק במסגרות מסויימות, אם לא היו גורמים לי להרגיש משמעותית ומלאת חשיבות, לא הייתי היום אותו האדם שאני. אז אם אני יכולה להעניק לאדם נוסף את התחשות האלו, למה שלא אנסה? אני מסכימה עם כך שיש דברים שהם תפקידה של המדינה. אני פשוט מאמינה שהם חשובים מדי בשביל לוותר עליהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |