בתשובה לEera, 31/05/02 12:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וואלה, איך שקראתי את ההודעה שלך, נזכרתי בדיוק למה יצאתי לשנת שירות. זה הניצוץ הזה בעינים שיש לכל מי שמדבר על השנה הזו. בכנות? אני גם רציתי. לדעת שיש משהו שמשמעותי לך, ושאכפת לך ממנו ושפשוט עושה לך טוב במלוא מובן המילה. מה שכן, חשוב שתדעי שמדובר בשנה מאד מאד קשה. נכון, היא גם מאתגרת, ונפלאה, ונותנת (גם לך!) ואין עוד אחת כמוה. אבל היא קשה. הדברים שתצטרכי להתמודד איתם (ואני לא יודעת מאיזה רקע את מגיעה לשנת השירות) הם שונים מההתמודדויות שלך עד היום. ואני בכלל לא מתכוונת לעבודה עצמה. התסכולים הכי גדולים שלי השנה היו מכל מה שהיה מסביב- אנשים שסמכתי עליהם ואכזבו אותי, האידיאולוגיה שפעמים רבות נרמסה בגלל פוליטיקות כאלו ואחרות או סתם מאבקי כוחות ילדותיים, וכאלה. אלו הרבה מאד דברים שעליהם פחות מדברים. פחות מודעים לכך שהם חלק מהעניין. אבל לפחות מבחינתי, לא היה רגע אחד במהלך כל השנה הזו (שהיו בה הרבה רגעים קשים!) שבו התחרטתי על הבחירה שלי. אם היום היו אומרים לי "ככה השנה שלך תהיה, את לא יכולה לשנות כלום, את לא יכולה לוותר על הטעויות שעשית ועל המקומות שהגעת אליהם" הייתי עדיין הולכת בלב שלם. ועוד שלושה חודשים הסוף ואני לא רוצה ללכת... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |