 |
|
 |
||
|
||||
 |
צר לי שבשעות הלילה מאוחרות אני נאלץ להוציא כמה מילים מתחת למקלדתי כדי לעצור את האורגיה הציונית קומניסטית אשר משתוללת פה בעמוד התגובות. לא אתייחס להבט אישי של חויותיה של כותבת המאמר, שכולנו שמחים שהיא מצאה דרך להגשים את עצמה ולא בהודו. אתייחס לטענה, כאילו כותבת המאמר תורמת למדינה בכך שהיא הקדישה שנה מחייה לקומנה זו או אחרת. השין-שינים, וצר לי לנפץ את האשליה המתוקה של כותבת המאמר, הם נזק למדינה. כן, נזק למדינה. במדינת ישראל כידוע, מערכת הרווחה היא בפשיטת רגל טוטאלית, ועל סף קריסה מוחלטת. אנו נמצאים בפתחו של קטסטרופה חברתית, כאשר ממזמן המדינה איבדה כל יכולת וכל רצון לתרום משהו לחברה בישראל מלבד לחבורה של עשירים השלטת במדינה זו, וכל מה שנותר לעניים הוא לחזר על הפתחים. או לחלופין לבנות על השיןשינים ושאר המתנדבים שיבואו ויצילו אותם. השין-שינים, שכוונותהים טובות והם באים לעזור, בעצם הורסים ומקלקלים. מה שנוצר במדינה, הוא מערך רווחה חלופי, שרק נותן תירוץ למדינה להשליך מעליה כל עול של אחריות חברתית. איפה שמשרד העבודה והרווחה מקצץ בפנימיות לילדים חוסים כדי לממן אוטו לסגן השר, באה שין שינית מלאת מוטיבציה ומתקנת החסר בחינם. איפה שמנח''י (מינהלת חינוך ירושלים) מקצצת בשעות לילדים בקטמונים, בא איל היטק ונותן את החסר במקום. איפה שהמדינה מזניחה את הצרכים הבסיסים ביותר של אוכלסיית המוגבלים, באה עמותה זו או אחרת ותורמת להם. איפה שהמדינה משליכה את זקניה לרעוב, באה בית תמחוי ונותן להם צלחת מרק. נוצר במדינת ישראל בשנים האחרונות מערכת רווחה חלופית, המספקת את צורכי חלשיה במקום המדינה. כך, על כל שין שינית חדורת מוטבציה, על כל עשיר הרוצה לתרום מכספו, מדינת ישראל מתנערת מעוד אלמנט, מעוד עני, ומעוד זקן. לו כל העשירים והמתנדבים היו עומדים ממלאכתם, הייתה נחשפת ישראל במלוא כיעורו, כמדינת עולם שלישי, מדינה מושחתת ומעוותת. אין תחליף למדינת רווחה. מה לעשות, ולמרות כל הרצון הטוב של הנערות החייכניות ומלאות המוטבציה וההורמונים, ההכשרה שלהם אינה כהכשרה של עובדים במערכת הרווחה המומסדת שאינה קיימת. צריך מערכת רווחה אמיתית, ולא רשת של טלאים טלאים, נדבנים נדבנים, אשר יספקו את הרווחה במדינת ישראל. ענין נוסף אשר לא נלקח בחשבון, הוא כמות שעות העבודה המבוזבזות לשווא. כל שעות ההתנדבות האלו, אמורות להיות מושלמות על ידי המדינה, מה שא. שעות עבודה של עובדי מדינה. ב שעות פנויות לצורך עבודה של המתנדבים. במדיה וזה יקרה, שעות עבודה רבות יותר שוות יותר כסף, יותר מיסים, ואולי יותר כסף לחלשים. קשה לעמוד ליד עני ברחוב ולא לתת לא כסף. נכמר הלב למראה אוטיסט שהמדינה מתייחסת אליו כמו זבל. בא לבכות ששומעים על ילד בכיתה א שאין לו בית ספר. אבל עלינו לא להתפתות לטווח הקצר, לעשיה המהירה אך הלא מועילה. אלינו כאיש אחד לקרוא למדינה להתחיל לדאוג לחלשים שלה. תרומות צריך להיות אקסטרה. אם מישהו רוצה להוציא לחו''ל ילדים חולי סרטן, שתבוא עליו הברכה. אני יהיה הראשון לצחצח את נעליו בלשוני. אבל לתת לחולה הסרטן את הבסיס, את התרופות, זה כבר יותר מדי. מדינת רווחה אמיתית היא הדרך. לא מדינה שתלויה ברצון הטוב של תושביה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במובנים רבים אתה צודק. פעילות של ארגונים בלתי פורמליים הם החלום הרטוב של כל ליברל שמרני (רפובליקני, קפיטליסט וכו'). לכן, אם אני רוצה להתנגד אליו עלי, על פי ההגיון הזה, לא לסייע לאף אחד. זה אמור לעורר אחת משתי תוצאות: אנשים ימותו ברעב ויחיו חיים אומללים ללא חסד. כתוצאה מכך אמור אותו ליברל קפיטליסט רפובליקני וכו' להרגיש צער ולתקן את דרכיו. מחשבה מסקרנת. אני בטוח שהצער האנושי חשוב יותר מכוח ולכן העולם כל כך יפה. האפשרות השניה היא מהפכה קומוניסטית שתיגרם מקריסת המעמדות וגדילת הפערים החברתיים. אם לא היית פותח ב "אורגיה ציונית קומוניסטית" הייתי חושד שלשם אתה חותר. מכורח אותו הגיון יש הטוענים אגב שמארכס היה צריך לשרוף את המניפסט אחרי שהוא כתב אותו, מכיוון שבכתיבתו הוא איפשר לקפיטליסטים לזהות את הצורך בריכוך עמדות מסויים, ועודד את מעמד הפועלים ליצור התאגדויות שכפו על בעלי המפעלים ליצור איזונים כמו שעות עבודה מוגבלות, שכר מינימום ועוד. אודה ואתוודה: שתי האפשרויות אינן חביבות עלי במיוחד ואיני מאמין בשתיהן. במציאות אין וואקום. המובטל מאופקים יכול לראות בטלוויזיה את סיטי טאוור וכשרע לו להאשים את הערבים וכשאין לו אוכל לשלוח את הילד למועדון של ש"ס. שנת השירות כמו גופים נוספים היא רשת הביטחון של החילוני השפוי. מערכת החינוך בארץ לא תשתנה מעצמה. השינוי במערכות הפורמליות, הגדולות, המסורבלות, ינבע תמיד מתוך השוליים ויחלחל למרכז. עד אותו יום מבורך, שאולי יגיע ואולי לא, גופים בלתי פורמליים יהוו אלטרנטיבה הולכת ומתרחבת. גופים כמו האייל ואינדימדיה יחלחלו למימסד העיתונאי. גופים כמו הנוער העובד יחלחלו למערכת החינוך. גופים כמו מגמה ירוקה יחלחלו לרשויות המקומיות. אני מעדיף חברה כזאת על פני חברה שבה אומרים לאדם: אני לא יכול לעזור לך כי זה התפקיד של מישהו אחר, ועד אז תעבוד עשרים שעות שמונה ימים בשבוע ילידך לא יחונכו כי זה לא התפקיד שלי ואני מקווה שלא תיחנק כי עד שלא יגיע מדא אני מסרב לעזור. והרי, האם ישיבה זו מן הצד, בלא נקיטת עמדה ובלא לקיחת אחריות, אינה הרעה הגדולה בעצמה? מהי טענתה המרכזית של הממשלה אם לא שמישהו אחר צריך לקחת אחריות? האדישות לסבל אינה יכולה לנבוע ממניעים אידאולוגיים לאורך זמן. היא יוצרת חברה אדישה שמעצבת תודעה של בני אדם וחוזר חלילה. המעגל הזה מוכרח להקטע מתישהו. כולם צריכים לקחת אחריות. כל אדם בכל מקום בכל זמן בכל תפקיד בכל גיל בכל מצב. תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צר לי בכלל שבשעות הלילה המאוחרות אני נאלצת להוציא כמה מילים מתחת למקלדתי כדי לענות לך. לא על הכל אני יכולה, לא על הכל אני רוצה, על חלק יש לי מה לומר. בנוגע ל"אורגיה הציונית קומוניסטית" ובכן, לטעמי יש להפריד בין השניים- אינני מבינה מה פסול מצא הכותב בציונות. לגבי הקומוניזם, היכן מצאת קשר בין השניים? בשום מקום לא ציינתי שאני תורמת למדינה בכך שאני מקדישה את חיי לקומונה. בניגוד למספר אנשים, אני לא רואה בחיי הקומונה איזשהו אידיאל שיש לשאוף לו. אני כן מאמינה שבשלב הזה של חיי ושל המטרות שלי, זוהי דרך חיים שיכולה לקדם הרבה יותר. אני לא מקדישה את חיי לקומונה- אני מקדישה את השנה הזו לקהילה אליה הגעתי. ובנוגע לחלק השני של דברייך, אני מנסה להתייחס בדרך הכי אובייקטיבית שאני יכולה, ולהתעלם מהכעס על הדרך שבה בחרת להעביר את ביקורתך. "הרצון הטוב של הנערות החייכניות ומלאות המוטיבציה וההורמונים"? וואלה, אני תוהה אם היית יכול להפוך אותי ליותר קטנה בפחות מילים. יותר מזה, אני לא בטוחה עד כמה הבנים בקומונה שלי יסכימו עם ההגדרה שלך. אבל אחרי שמחקתי את חמשת המשפטים האחרונים שכתבתי, אני חוזרת למטרתי המקורית- להתייחס לגופו של עניין. בשכונה שבה אני עובדת, קשה לי לומר שמערכת הרווחה לא פועלת. כמובן, תמיד אפשר עוד, ותמיד יש מה לעשות עם יותר, אבל כמות גדולה כל כך של פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, ועובדות קהילתיות (וסליחה על חוסר הPC, פשוט זה המצב.) מעולם לא ראיתי לפני. וכן- יש גם הרבה מאד גופים נוספים שמתנדבים כאן. חלקם מקבלים תמיכה כזו או אחרת מהמדינה, וחלקם מתבססים על תרומות. לכל ילד שני בבית הספר "שלי" יש חונכ/ת, לחלקם אפילו יותר מאחד. שעות התיגבורים שלהם בבית הספר עצומות, וזה עוד לפני שדיברתי על יום הלימודים הארוך, הארוחות החמות ושיעורי ההעשרה המדהימים. אז יכול להיות שהמדינה מתנערת מעוד עני, אבל הילדים האלו מקבלים מה שהם לא יכולים לקבל בשום מקום אחר, בגלל כל המתנדבים האלו, שהורסים את המדינה בלי כוונה. ותיאוריות לגבי מערכת הרווחה, ואיך שהיא צריכה להבנות יש רבות. לילדים האלו, זה לא ממש רלוונטי. אם לא יהיה להם חונך צמוד אם לא ידעו לקרוא, אם הם לא יקבלו שיעורי העשרה בבית הספר, הם לא יקבלו את ההעשרה הזו בשום מקום אחר, ואם הם לא ישתמשו במחשבים שנתנו להם נדבנים- מעטים מהם יגיעו למצב בו הם יכולים לפרסם פרובוקציות באינטרנט. נכון, ההכשרה שלי איננה מקצועית. לא התיימרתי בשום שלב להיות. אבל מה שאני נותנת הוא לא מקצוע. הוא לא מתיימר להיות "במקום", אלא "בנוסף". והבנוסף הזה הוא חשוב מאד. יותר מזה, הבנוסף הזה לא מקבל משכורת. אם אני נותנת יותר שעות, אני ארוויח יותר. אם אני אגדיל ראש ואקום מוקדם יותר בבוקר, אף אחד לא יתן לי תנאים אחרים. נכון, המדינה מוציאה כסף עלינו. להחזיק דירה, לשלם חשבונות, הדברים האלו עולים כסף. אבל מסתבר שיש אנשים, שמאמינים שבמבחן הפשוט של "עלות-תועלת" אנחנו עומדים, ובכבוד. אני לא יודעת מה איתך, אבל היום שבו אני לא ארחם על ילד שאין לו ואתעלם ממנו כי "זה התפקיד של המדינה" יהיה יום עצוב מאד בשבילי. נכון, סדרי העדיפויות לא פעם דפוקים, ומערכת הרווחה לא משהו. אבל כבר מזמן הבנתי שלשנות את העולם אני לא יכולה. לשנות לילד אחד, שניים, עשרה- כן. ורק מתוך סקרנות, אתה מכיר אותי שאתה יודע כמה חייכנית ושטופת הורמונים אני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרקי אבות כתוב, שחכם עונה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, והיפוך תכונה זו מצויה בגולם. מכיוון שאני בהחלט עונה להגדרה האחרונה, אתחיל מהסוף. עד כמה שידוע לי, איני מכיר אותך. איני יודע כמה חייכנית ושטופת הורמונים את, וכמה כאבי ביצים נגרמים לנערים צעירים הגרים במחיצתך. אם כי, מסגנון המאמר שכתבת, המתאפיין בהומור צופיפניקי ירוד הנלמד בקורסי קיץ, ומגילך, קל להסיק שאת אכן חייכנית ושטופת הורמונים. אני לא בא חלילה להעמיד את שתי העובדות הללו לגנותך. אני ציני מריר ושטוף הורמונים, מה שבטוח מעמיד אותי מתחתיך בסולם האנשים הנסבלים. יש לי מלוא כל ההערכה לעובדה שהחלטת להקדיש שנה מחייך על מנת לתרום לילדים בשכונה, במקום לעשות לביתך ולכיסך. אבל אני חולק עליך בהגדרת היעדים. ללא ספק, אותו נער מסכן שאת נכנסת לביתו ובית ספרו ומרביצה בו את תורתך, סיכוייו להצליח בחיים גודלים לעין ערוך מאשר אם היית מעדיפה להתגייס בצבא ולהקדיש את זמנך לצבא הכיבוש לישראל. אבל אני רוצה לקחת את הדיון הזה לרמת המאקרו. מכיוון שעד כמה שמרת בסוד את זהות השכונה שבה את מצילה ילדים משמד, אני אאלץ לדבר על מערכת הרווחה בירושלים עירי האהובה. או יותר מדויק, על ההעדר המוחלט של מערכת הרווחה בירושלים. לאגף הרווחה בירושלים, חסרים הסכומים כדלהלן על מנת לתפקד כמו שצריך: לטיפול בילדים בקהילה, 3,598,267 שקל. לסידור ילדים בפנימיות 5,136,000 שקל, לילדים במעונות יום, 2,160,00 שקל, פרוייקטים למען דרי רחוב, 663,334 שקל, לטיפול באלכוהוליסטים יחסרו 583,334 שקל. 1,500,000 יחסרו עבור סיוע למשפחות מצוקה ו940,000 שקלים למרכזים למניעת אלימות במשפחה. וזה רק רשימה חלקית, ולא בכלל דיברנו על חינוך וכיוצא בזה. עובדי הרווחה והעובדים הסוציאלים בירושלים הם אינם כמו הילד ההולנדי שדחף את אצבעו כדי לסתום את הפרצה בסכר. הם ממזמן טבעו מעוצמת הזרם העכור. יכולים באמת לבוא כמה נערות חייכניות ולעזור לילד פה, ולילד שם. אבל זה לא פותר את הבעיה בכללית - קריסת מערכת הרווחה. איני אתן לך דוגמה קטנה כדי להבהיר את הענין. כידוע, יש שכונות עוני בירושלים. לעירייה לא מספיר איכפת. בא איל היי-טק שלא אנקוב כאן בשמו מחמת היחסים העדינים ביננו (למען הגילוי הנאות: אני משמש ככתב החינוך בעיתון "כל הזמן" וכתבתי על נושא זה) וקרנות אחרות, והקימו פרויקט הוליסטי לטיפול בילדים בשכונות, פרויקט שהצלחתו מרשימה. מה רע אתם שואלים? יש מספר ומספר בעיות. תרומות הם לא דבר שיבוא תמיד. אנשים מתעשרים ויורדים מנכסיהם חיש קל. כל תרומה של איל הון הוא ירצה לגזור עליה את הקופון מתישהוא. ולעירייה זה נותן עוד תירוצים לקצץ בתקציב הרווחה שלה. אם בקטמונים נתנו לילדים ארוחה חמה, בואו ננסה להתנער מהקשישים. והמערכת קורסת. ותסתכלי על ארה"ב ששם מערכת הרווחה היא פרטית, איזה פערים קיימים שם. בסופו של תהליך שאנו נמצאים בעיצומו, שעותייך לא יתרמו עבור תוספת לילדים. אלא תהווה את הבסיס והעיקר, שמערכת הרווחה הרשמית תתנער לחלוטין מכל קמצוץ של דאגה לחלשים. ואני יחזור על דברי מתגובתי אתמול. תחשבי שכולם היו מפסיקים לתרום ולהתנדב. את יכולה לתאר לעצמך באיזו קטסטרופה חברתית היו נמצאים? ועוד כמה הערות לסדר היום. א. יש בציונות הרבה בעיות. הציונות היא חלק מההיסטוריה. אבל אני מניח שזה לא הדיון כאן. ב. אני מצר על כך שלא הצלחת להבין את דברי בנוגע לאורגיה הקומניסטית. הדברים התייחסו לדף התגובות, כפי שטרחתי לציין, ולא למאמר שלך. ג. אני מצר על עך שאת חשה כאילו הקדשתי מזמני וממרצי על מנת לעלוב בך ותרומתך, כפי שבא לידי ביטוי בתגובתך. מטרתי הייתה להעמיד את הדברים בפרספקטיבה הראויה, ואין חלילה להבין מכך כאילו יש בך איזהושהוא פגם. גם אנשים טובים טועים. ד. האם תואילי בטובך, בהודעתך הבאה לציין היכן את תורמת כל כך לחברה, ומה בדיוק את עושה למען ילדי ישראל? חג שמח לך ולכל בית ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הטענות אובות ויפות אבל למה אתה שופך את חמתך על הש"ש מה הקשר לא הבנתי. תיכעס על המדינה מה הקשר לאנשים האלו? או שמה באמת לדעתך אם הם לא יפעלו אז המדינה כן תתחיל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאתה רואה במערכת סטטית למדי, ומנותקת לחלוטין מהחברה. גלית תגדל ותהפוך לאדם עובד, ותהיה טרודה בעסקיה שלה. אבל איפשהו בתודעה שלה ישארו הרעיונות שהיא קיבלה במהלך שנת השירות - ואת הרעיונות הללו היא תתרגם לתודעה פוליטית, וזה כבר מקור לשינוי מהותי. כשם שבאירופה קמו מפלגות ירוקות ושאר ירקות - בישראל יכולות לקום מפלגות חדשות שישימו את הנושאים החברתיים בראש מעייניהם (באמת, לא כמו ש''ס ששמה את המעיין בראש מעייניה...), וידרשו מהמדינה לתפוס את המקום שהיא וחבריה מילאו עד כה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא באמת חושבת שניסית לעלוב בי. כמו שציינתי, ניסיתי להתמקד בתוכן דברייך, ולא בצורתם, ולא ראיתי שם האשמה כל שהיא כלפי באופן אישי. מותר לך לחשוב שהדרך בה אני פועלת תזיק בטווח הארוך- מותר לי לחשוב אחרת. אני חושבת שהדבר נובע בעיקר מהעובדה ששנינו מסכימים על העובדות, רק הניתוח שונה. אני יודעת שמצב מערכת הרווחה בארץ בכי רע. אני מכירה את המספרים ואת החסרים. ההבדל הוא, שאני בהחלט לא מסתכלת על המאקרו. אולי זה נובע מכך שאני, בעוונותי, אכן נערה צעירה (ולעיתים אפילו חייכנית, אבל אל תספר) ואולי זה בגלל העובדה שבניגוד לביתר"י, אני לא מאמינה ביכולתי לשנות את המערכת. אני *כן* מאמינה ביכולתי לעזור ל"ילד פה, ילד שם". עברתי ילדות מאושרת, ונעורים מלאים וממלאים. ברור לי, שאם לא הייתי נחשפת לדברים מסויימים, אם לא הייתי לוקחת חלק במסגרות מסויימות, אם לא היו גורמים לי להרגיש משמעותית ומלאת חשיבות, לא הייתי היום אותו האדם שאני. אז אם אני יכולה להעניק לאדם נוסף את התחשות האלו, למה שלא אנסה? אני מסכימה עם כך שיש דברים שהם תפקידה של המדינה. אני פשוט מאמינה שהם חשובים מדי בשביל לוותר עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש אחד טייל על שפת הים,היה זה בבוקרו של יום,לאחר ליל סערה,והחוף היה מלא באלפי ואולי רבבות כוכבי ים קטנים וגדולים, שנפלטו בלילה. האיש הבחין בחוף באדם נוסף,שהיה מתכופף מדי פעם,נוטל כוכב ים, ומשליך אותו חזרה אל המים.הוא התקרב אליו ואמר,מה זה משנה המאמץ הזה שלך? השמש עוד מעט תייבש את כולם, ולא תספיק לעזור אפילו לחלק קטנטן. האיש התכופף,הרים כוכב ים קטן ואמר:לכוכב ים הזה זה משנה,והשליך אותו הרחק למים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתף אותה נותנים הש"שינים לגורמי הרווחה אינה באה להחליפם, לצד ההתנדבות המבורכת יש לעמוד על כך שהמדינה תספק לאזרחיה את חמשת המ"מים (מעון,מלבוש,מרפא,מזון,ומורה) אך לא יותר מכך (על מנת שלא להגיע לסוציאליזם ההרסני). אקטיביסט-אידאליסט אמיתי אינו יכול לצאת פטור רק ע"י הפניית דרישות למדינה (תהיינה צודקות ככל שתהיינה), עליו גם לפעול בעצמו (במידת האפשר, כמובן) כדי לממש את עקרונותיו ואמונותיו. תיקון העולם מתחיל בך. הטענה על שעות העבודה מעוררת תמיהה מסוימת שכן הש"שינים אינם מקבלים שכר לשעה אלא משכורת קבועה (כ600 ש"ח בחודש). לדעתי, המדינה (לרבות חזון העועוים של מדינת רווחה) אף פעם לא תוכל לספק את מלוא השירותים ואת כל הצרכים של הציבור, והחברה האזרחית תיכנס כדי למלא את הואקום. החוכמה היא לשלב בין שתי מערכות הרווחה הממסדית והאזרחית. כמו כן, שנת השרות אינה נועדה רק לאוכלוסייה המטופלת ע"י רשויות הרווחה, אלא לכלל הציבור וטומנת בחובה, בין היתר, גם הדרכה במעו"זים ברחבי הארץ בבתי ספר בקהילה ועוד. מטרת פעילות זו אינה בהכרח חברתית, אלא אידאולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן באמת רואים שהדברים נרשמו בשעות מאוחרות של הלילה. השאיפות ופעילות למען מדינת רווחה אמיתית הן דבר אחד, חשוב והכרחי, אבל למה לומר ששנת שירות היא "נזק למדינה" ו"עשיה מהירה אך הלא מועילה". מי אמר שהדברים נגמרים בשנה הזו, מי אמר שאנחנו לא יכולים לפעול לטובת כמה מטרות בו זמנית? בתור מישהי שרק שוקלת לעשות שנת שירות ועוברת בכל מיני אתרים ופורומים כדי לראות ולבדוק את האפשרות הזו , נעלבתי בשמם של השינשינים על הניסיון ל"נפץ להם את האשליה", אבל לא נראה לי שהצלחת . אין ספק שצדקת בהרבה דברים אבל לא נראה לי שהדברים היו צריכים להירשם בצורה כזו,כביקורת וזלזול במעשיהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |