בתשובה לחיים לוינסון, 15/05/02 2:14
דילמה אמיתית 69858
מאיר גאליס • בתשובה לחיים לוינסון יום ה', 16/5/2002, 1:10
במובנים רבים אתה צודק. פעילות של ארגונים בלתי פורמליים הם החלום הרטוב של כל ליברל שמרני (רפובליקני, קפיטליסט וכו'). לכן, אם אני רוצה להתנגד אליו עלי, על פי ההגיון הזה, לא לסייע לאף אחד. זה אמור לעורר אחת משתי תוצאות:
אנשים ימותו ברעב ויחיו חיים אומללים ללא חסד. כתוצאה מכך אמור אותו ליברל קפיטליסט רפובליקני וכו' להרגיש צער ולתקן את דרכיו. מחשבה מסקרנת. אני בטוח שהצער האנושי חשוב יותר מכוח ולכן העולם כל כך יפה.
האפשרות השניה היא מהפכה קומוניסטית שתיגרם מקריסת המעמדות וגדילת הפערים החברתיים. אם לא היית פותח ב "אורגיה ציונית קומוניסטית" הייתי חושד שלשם אתה חותר. מכורח אותו הגיון יש הטוענים אגב שמארכס היה צריך לשרוף את המניפסט אחרי שהוא כתב אותו, מכיוון שבכתיבתו הוא איפשר לקפיטליסטים לזהות את הצורך בריכוך עמדות מסויים, ועודד את מעמד הפועלים ליצור התאגדויות שכפו על בעלי המפעלים ליצור איזונים כמו שעות עבודה מוגבלות, שכר מינימום ועוד.
אודה ואתוודה: שתי האפשרויות אינן חביבות עלי במיוחד ואיני מאמין בשתיהן.
במציאות אין וואקום. המובטל מאופקים יכול לראות בטלוויזיה את סיטי טאוור וכשרע לו להאשים את הערבים וכשאין לו אוכל לשלוח את הילד למועדון של ש"ס.
שנת השירות כמו גופים נוספים היא רשת הביטחון של החילוני השפוי. מערכת החינוך בארץ לא תשתנה מעצמה. השינוי במערכות הפורמליות, הגדולות, המסורבלות, ינבע תמיד מתוך השוליים ויחלחל למרכז. עד אותו יום מבורך, שאולי יגיע ואולי לא, גופים בלתי פורמליים יהוו אלטרנטיבה הולכת ומתרחבת.
גופים כמו האייל ואינדימדיה יחלחלו למימסד העיתונאי. גופים כמו הנוער העובד יחלחלו למערכת החינוך. גופים כמו מגמה ירוקה יחלחלו לרשויות המקומיות.
אני מעדיף חברה כזאת על פני חברה שבה אומרים לאדם: אני לא יכול לעזור לך כי זה התפקיד של מישהו אחר, ועד אז תעבוד עשרים שעות שמונה ימים בשבוע ילידך לא יחונכו כי זה לא התפקיד שלי ואני מקווה שלא תיחנק כי עד שלא יגיע מדא אני מסרב לעזור.
והרי, האם ישיבה זו מן הצד, בלא נקיטת עמדה ובלא לקיחת אחריות, אינה הרעה הגדולה בעצמה?
מהי טענתה המרכזית של הממשלה אם לא שמישהו אחר צריך לקחת אחריות?
האדישות לסבל אינה יכולה לנבוע ממניעים אידאולוגיים לאורך זמן. היא יוצרת חברה אדישה שמעצבת תודעה של בני אדם וחוזר חלילה. המעגל הזה מוכרח להקטע מתישהו.
כולם צריכים לקחת אחריות. כל אדם בכל מקום בכל זמן בכל תפקיד בכל גיל בכל מצב. תמיד.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות