 |
החיים על מפה מדומיינת (חלק ב') | 890 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "תקשורת"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
טריוויה: גם האגם עצמו ב"לייק האבאסו" מלאכותי, ונוצר כתוצאה מהקמת סכר פארקר בערוץ הקולורדו דרומית לשם. להגיד ש"התושבים" קנו את גשר לונדון זה קצת מוגזם. היזם שפיתח את העיירה הוא שקנה את הגשר והעבירו לאריזונה (העיירה פותחה מראש כאתר תיירות). בלונדון תוהים עד היום למה הוא התעקש כל כך דווקא על "לונדון ברידג"' שנראה כמו סתם גשר. והמלעיזים (?) טוענים שהאיש חשב שהוא קונה את "טאואר ברידג"'... (הגשר המיוחד שנפתח, וחצאיו מתרוממים, כשעוברות ספינות). פלוס: "אין הבדל בין דיסנילנד לאמריקה הסובבת אותה"- לאיזו אמריקה מתכוון בודריאר? בוודאי לא לאמריקה של האנשים שפרשו מהציוויליזציה למקומות מרוחקים בוורמונט ובאורגון, כדי להתחפר ולהתכונן שם ליום הדין האטומי. וגם לא לשלל הקומונות החברתיות והדתיות, בעלות אורחות חיים והלכי מחשבה מגווונים ביותר. ולא צריך להרחיק לכת- להגיד גם על אדם שגר בבית, הולך לעבודה, שולח את ילדיו לבי"ס, ומקיים יחסי אהבה-שנאה-קנאה-ידידות עם אנשים אחרים, שהוא חי בדיסנילאנד, זו הגזמה. בודריאר, לדעתי, מתגלה פה כשבוי בעצמו- בתוך המושג הדמיוני "אמריקה". |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי מלחמת המפרץ- "אף שהיו למלחמה תוצאות ממשיות בשטח, הרי שהטייסים והגנרלים האמריקנים חוו אותה רק ברמת המציאות המדומה שחוללו מסכי המכ"ם... שתיעדו את פגיעת הפצצות החכמות במטרותיהן.. לא היה שום הבדל בין ההדמיות בשעת המלחמה לבין הדמיות התרגול שקדמו לה." קודם כל, בתור המחשה של ההבדל לגבי הטייס, הייתי מכניסה את בודריאר לסימולטור של טיסה קרבית, ואח"כ גם למטוס קרב בעת טיסה מבצעית מעל שטח האוייב, כשאפשר למות לפני שתספיק להרהר הרהור פילוסופי אחד, ואפשר גם ליפול ישר לידיהם של עבדי-סדאם, שרק מחכים שאיזה מערבי מזדמן יפול ממטוס, כדי לתרגל עליו את הכנסת האורחים הידועה של המזרח... ואז הייתי מבקשת מבודריאר לחשוב שוב על עניין ההבדלים או היעדרם. ההדמיות הטכניות אמנם דומות, אבל להגיד שהטייסים חוו את זה רק "ברמת המציאות המדומה"! [זה שאמריקה עבדה על כל העולם בכך שצינזרה את מראות הבשר והדם השפוכים למטה, זה עניין אחר.] וכדי להרחיב: בודריאר מתרכז על התפאורה הסובבת את האדם, במקום על החוויה הקיומית של אותו אדם, כלומר מה אותו אדם מרגיש, חש, חושב ועושה בתוך אותה תפאורה. אז ה"קורנר בייקרי" היא תפאורה חיקויית למשהו שאולי היה קיים פעם, ואולי לא. אבל הם מוכרים לחם אמיתי. וטעים. קחו ביס ותראו בעצמכם. גם אתה, בודריאר! ואוקיי- הזוג יושב בשולחן הכי רומנטי בעיר, עם נרות וכינורות ומה לא. השאלה היא- מה הם חשים, מרגישים חושבים ועושים בתוך התפאורה הזאת. החוויה יכולה להיות אמיתית לגמרי, או ריקנית לגמרי. זה כבר תלוי באנשים עצמם. ואת זה שום בודריאר לא יכול לקחת מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי, שמחתי לקרוא את תגובתך ואני די מסכים איתך שבודריאר לעיתים "שבוי בעצמו – בתוך המושג 'הדמיוני' – אמריקה". מהקריאה בכתביו דומני שהוא שבוי מרצון, ואף משתדל להפריז בתיאור "אמריקה הדמיונית", לשיטתו. להערכתי הוא נוקט בשיטת האבחון שהמליץ עליה פעם הסופר אליאס קנטי, שאמר, כי הדבר היחיד שמעניין אותו הוא "ההפרזה המדויקת". בכל הכללה בסדר הגודל שעושה בודריאר ניתן למצוא חורים, באגים, וכו', והשאלה היא האם נקודת המבט הבודריארית יכולה בכל זאת לתרום להבנתנו את השפעת ההדמיות על המציאות. לדעתי כן. במאמר דוגמאות אחדות ל"תופעות בודריאריות" כמו "הקורנר בייקרי" שמספר עליו פרידמן, או הפסל של תאצ'ר והעיירה לייק האווסו, ויש באמתחתי עוד דוגמאות רבות שאספתי, ולא הייתי שם לב אליהן כלל אליהן או קושר ביניהן אלמלא הייתי מכיר את התיאוריה שלו. (ממש כפי ששמת לב להיבטים מסוימים בדברי התיאורטיקן של אל- קעידה אחרי קריאת הראיון עם פרופ' גריי). במילים אחרות, גם אם בודריאר מפריז הרי שהוא מעניק לנו שפה וכלים (4 הדרגות של היחסים מסמן/מסומן, למשל) המאפשרים לנו לבחון את השפעת המדיה. מכל מקום, בחלקה האחרון של תגובתך, דומני שאת עושה רדוקציה השומטת את הקרקע מכל דיון אפשרי ברמת ההכללה הקרויה "חברה" או "מורפולוגיה של חברה". מהעובדה שאנשים גרים בבתים, הולכים לעבודה, מחנכים את ילדיהם, אוהבים ושונאים, אי אפשר ללמוד דבר וחצי דבר על צורתה של חברה או על ההבדלים בינה לבין חברות אחרות. אנשים אהבו ושנאו, חינכו ועבדו, בכל החברות ובכל הזמנים - הדבר נכון לארה"ב, לכפר נידח באפריקה, לימי הביניים ולעידן המודרני. (במילים אחרות, יש להבחין בין דיון על היער ובין דיון על העצים). ובאשר לאחד ההיבטים של הדמיון המורפולוגי בין דיסנילנד לאמריקה בכללותה ((דיסנילנד כסופרמרקט מוסווה), ראי בהמשך תגובתי לדובי שכותרתה "מסע בהיפר-מציאות עם אומברטו אקו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל, כמובן, הוא בהגדרת ההוויה האנושית עצמה. מה בדיוק מרגיש וחושב האמריקאי כאשר הוא עובד ואוהב. מהם סדרי העדיפויות שלו ומהם זרמי התודעה המנחים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זו "הפרזה מדוייקת"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי אסתי, "ההפרזה המדויקת" הוא ביטוי ששאלתי, כאמור, מהסופר אליאס קנטי, ודומני שהוא משתמש בו בספרו "The Human Province". הביטוי ברור לי אינטואיטיבית שכן ספר זה, המורכב מאבחנות קצרות על הקיום האנושי שכתב קנטי ואסף במשך 30, מלא בהפרזות כאלה. מכל מקום, אם הבנתי אותו כהלכה, הרי שלעיתים צריך להקצין ולהרחיק כדי ליצור נקודת משען חיצונית, ארכימדית, שבאמצעותה אפשר להזיז את כדור הארץ, ולו גם מהבחינה התיאורטית בלבד. "ההפרזה המדויקת" מסייעת להיחלץ מכוח המשיכה של "רודנות ההווה", שגורמת לנו לחשוב שעולמנו הוא "הטוב שבכל העולמות", שכך צריכים הדברים להיות, ולא יכול להיות אחרת. "ההפרזה המדויקת" מאפיינת גם יצירות אמנות טובות. הן לרוב אינן ריאליסטיות כביכול (כמו שההדמיות בביקורתו של בודריאר מתחזות להיות). ברומן טוב, על פי רוב, אין הדמויות מדברות באופן מפוזר ובלשון הרחוב, כפי שאנו נוהגים לדבר בחיי היום יום, אלא באיזושהי "הפרזה מדויקת", ובכל זאת אנחנו מרגישים לעיתים שהן מדברות מגרוננו. הוא הדין בשירה, שיכולה לגעת במקומות עמוקים בנפשנו דווקא בשל איזו הקצנה וריכוז שיש בה. בהקשר זה אפשר לומר ש"ההפרזה המדויקת" היא מעין "מיטב השיר כזבו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יכולה להבין את הביטוי הזה כשמדובר על יצירות אמנות. אינני מבינה איך זה מתיישב עם תיאוריה מדעית, או פילוסופית. למה בעצם מגזים בודריאר בכוונה בכל הקשור לאמריקה? מה עשתה לו מדינה זו (מלבד לשחרר את עמו מהנאצים) שכבר לא מגיעה לה התיחסות בפרופורציות סבירות כלשהן, אלא יש לעשות לה דמוניזציה? כי אמריקה אינה מקום שגרים בו בני אדם, אלא היא... מה? אתוודה כאן שמהרגע הראשון שהאיש התחיל לדבר (דרכך) אני קיטלגתי אותו במושג דמיוני של "צרפת" שיש לי (איש אינו חסין)- צרפת של אינטלקטואלים-עם-פוזה-של-אינטלקטואלים, שמתייחסים בהתנשאות אל שאר העולם. ואם מדינה אחרת מעיזה להצטיין בתחומי מדיניות או תרבות, אז צריך מהר להוריד אותה למקום הראוי לה (לדעתם). כאמור אני מודעת לסטראוטיפיות, ולא הייתי מעלה אותה כאן לולא הדיבורים על "הפרזה מדוייקת" (אם לבודריאר מותר גם לי מותר). יותר מזה- כל עוד שמישהו מדבר במונחים כאלה בשיחה פרטית זה חצי בסדר. אבל לכתוב /ספר/ מהסוג הזה, ולקוות להיכנס לפנתיאון בזכותו (כן, עוד סטראוטיפ)...? אבל בכנות- יש יחסים מוזרים בין ארה"ב וצרפת, והיות שאתה מומחה לענייני ארה"ב- אם תוכל להרחיב על זה מעט, ולו רק כדי להוכיח לי איזה שטויות כתבתי פה, אודה לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי אסתי, בעניין הערתך "מה עשתה לו אמריקה?" (שככה בודריאר מתעלל בה): א. בודריאר סבור שבכל העולם המערבי תקפות התופעות שהוא מתאר (ובמאמרים מסוימים הוא מתייחס גם לצרפת), באמריקה התופעות הללו מגיעות לשיאן. ב. הערתך כוללת נימה חריפה של מה שערן בילינסקי נוהג לכנות "ערכיות" בעוד שבודריאר מדבר על "המצוי", לשיטתו. איני סבור שבודריאר עושה דמוניזציה של אמריקה. בספרו בשם "אמריקה" שאף תורגם תרגום משובח לעברית, יכולתי לחוש לעתים אף אהבה מצדו לארץ הזאת. ג. האינטלקטואלים הצרפתים "מתעללים" לא רק באמריקה. (כדאי לקרוא בהקשר זה, ובכלל, את הרומן-ההגותי של הצרפתי מישל וולבק "החלקיקים האלמנטריים", שעורר שערוריה בצרפת, בין השאר משום שהוא מתעלל שם התעללות אינטלקטואלית במולדתו.) ד. באשר לקיצוניות של בודריאר, אתן לנחתום להעיד בעצמו על עיסתו: אני מצרף כאן קישורית למאמר של בודריאר הקרוי "חשיבה רדיקלית", שאם הבינותיו כהלכה, בודריאר חותר שם, בין השאר, תחת התיאוריות שלו עצמו ברוח ויטגנשטיינית. הטקסט הזה אמנם קצר יחסית אך כתוב בלשון מתפתלת ולא פשוטה לקריאה. אישית, אני אוהב לקרוא את בודריאר; הקריאה בו יוצרת אצלי לעתים את האפקט שהיה לשיר Jabberwocky על עליסה בארץ הפלאות; כשסיימה לקרוא אותו אמרה: "השיר ממלא את ראשי ברעיונות - אלא שאיני יודעת מהם בדיוק." (עם זאת, אני מקווה שסקירת רעיונותיו של בודריאר שהבאתי בשני חלקי המאמר היתה נהירה וברורה דיה). חשיבה רדיקלית: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלתי לקרוא את המאמר הנ"ל אך לא הגעתי רחוק... הסגנון הזה הוא ממש לא כוס ה"שוקולה" שלי. (אני חושבת שאפשר, ורצוי, לבטא כמעט כל רעיון בצורה בהירה ופשוטה, בלי להקריב הרבה מדי מעומקו. בודריאר כנראה חושב ההפך). לעומת זאת, אם הרומן של מישל וולבק הרגיז את אינטלקטואלי ארצו, אולי אחפש ואקרא דווקא אותו :) בכל מקרה- תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותה הזדמנות, נסי להשיג גם את הרומן השני של וולבק: "הרחבת תחום המאבק" (הוצאת בבל)- אך אזהרה לי אל הקורא/ת התמים, הדבר האחרון שמומלץ לעשות לאחר גמיעתו בערב בודד הוא ללכת למועדון או בר מקומיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השיר ממלא את ראשי ברעיונות אלא שאיני יודעת מהם בדיוק". סימן מצויין לאבחון פסודו-מדע ככזה. הוא אולי כותב פרוזה טובה בתחפושת מדעית אבל מדע זה פשוט לא... הבעיה עם בודריאר, שלא חשוב כמה אתה לא מסכים איתו וכמה אתה מתוכח עם רעיונותיו, לא יעזור כלום - אי אפשר להפריך את מה שהוא אומר !!! חוסר היכולת להפרכה לא נובע מהתאמת התאוריה למציאות, אלא בשל חוסר הטעונים האמפיריים לדבריו. הוא פשוט מתאר את תפישת המציאות שלו כאילו היא "המציאות האמיתית". כמו שאמרתי קודם, הוא בסך הכל מלביש לרגשותיו תחפושת של אינטלקט אנליטי מדעי. הוא אולי עוסק "במצוי" כפי שנטען, אבל הוא עוסק במצוי בו בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצוי אולי למקם את בודריאר בקונטקסט של הפוסט-מודרניזים או של האגף הצרפתי שלו 1.(פוקו,דרידה,לאקאן ובטח שכחתי עוד רבים וחשובים) ולבחון את יצירתו למול הפרויקט הכללי של פרוק מושג ה"אמת האוביקטבית" ודיון במנגנונים היוצרים את המציאות ומפברקים את מושג האמת.העמדת הרציונליזים על המיתיות הטמונה בו והטענה שמושג האמת הוא מושג נארטיבי מטבעו. הבעיה שלי אם הגישה הזו שלא ממש ברור לי מהיכן בודריאר שואב את מונחי האמת שלו ומדוע הוא מסוגל לפרוץ את הערפל שיוצרת התקשורת (כל דרך של תקשורת אולי מודרניסטית או פרה מודרניסטית) לעומת כל אחד אחר השבוי בפרספקטיבה של חשיבה פחות רדיקלית. לא ברור לי כיצד בודריאר או החשיבה הראדיקלית היתה משרטטת מפות אחרי שבדקה ומצאה אין ספור טעויות במכשירי המדידה ובטכניקות הכיול. נראה לי שבודריאר נשאר בשלב הביקורת שגם היא חשובה לכשעצמה. 1 את כל מושגי על הפוסט מודרניזים אני שואב מכלי שני, שהוא בעיקרו עיתונות פופלרית בעברית (בעיקר עיתון ה"ארץ" אני משער) כך שאני הדיוט גמור בנושא. הכתיבה של בודריאר היא של טקסטים שהם כמעט בלתי אפשריים לקריאה למי שאינו מתעתד להקדיש לענין שעות רבות. במידה רבה כל האסכולה "הצרפתית" הזו שבויה באיזשהו טקסט בלתי אפשרי למי שאינו מוכן להכנס אל תוך פרד"ס המושגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ע"י אותה "הפרזה מדויקת" לא ניתן להחליף את "אמריקה הדמיונית" ב"צרפת הדמיונית של המאה ה-14" או ב"מזרח הרחוק הדמיוני של העולם העתיק" או ב"תרבות האינקה הדמיונית" ולתאר אותן באותה מידה של הצלחה כדיסנילנד בה התושבים נוהרים אחרי מציאות אותה בדו כוהנים ומנהיגים לשם פרנסתם ושמירה על מעמד הכח ? האם לא יותר מדוייק להגיד שפעם מדינה שלמה הייתה יכולה להיות דיסנילנד ולנהל את חיי הפרט לפי מציאות דמיונית (אשר מומשה באופן טכני ע"י דת ולא טכנולוגיה) אבל היום בגלל האופי הדמוקרטי של מדינות, המדינה עצמה לא יכולה להיות דיסנילנד ולכן סוג כזה של פעילות נסוג אל איזורים מצומצמים כגון פרק השעשועים המדובר ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סוג מסויים של אינטלקט "אנליטי" אשר כל מטרתו היא לצבוע בצבעים פסודו-מדעיים ע"י מילים גבוהות וז'רגון "מדעי" לא פחות ולא יותר מאשר את תחושות הבטן ורגשותיו של הכותב. במילים אחרות : הכותב מרגיש רגש לא ראציונאלי חסר כל בסיס אובייקטיבי (ואין שום בעיה עם זה עד כאן) אך הכותב מנסה לתת תוקף אובייקטיבי לרגשות אלו ע"י פיתוחם למעין תאוריה מדעית המתארת את המציאות. יש מילה המתארת סוג כזה של אינטלקט : פ ל צ נ ו ת !!! בודריאר עפ"י מה שקראתי במאמר זה הוא בדיוק אינטלקטואל מסוג זה. אין תחום עשיה אנושי שאפשר להגדירו כאמיתי או כמציאותי יותר מאחר. מיקימאוס הוא אומנם בדיה אנושית אבל לא יותר ממושגים בדויים אחרים השולטים בחיינו מזה מאות ואלפי שנים כמו : "אלוהים", "מדינה", "גבולות", "אומנות", "ציור", "ספרות", "שירה", "פילוסופיה", "מדע", "הומור" ואף המושג "נשמה" אשר הוזכר במאמר מספר פעמים (אשר לדעתי הוא חסר כל משמעות, בטח שחסר כל משמעות "מציאותית"). יצירת מציאויות (realities) וניהול החיים על פי המציאות ההזויה אותה בדינו היא התכונה אשר עושה אותנו בני-אדם ואין בכך שום דבר חדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם לא כל מאמר מדעי מורכב מנסיון להוכיח תחושת בטן ע"י מתן תיאוריה או השלכה מתיאוריה קיימת? כלומר- כולנו פלצנים בחסד? (לא שזה כזה מופרך) ב. נאמר ואתה מאמין שאלהים הוא בדיה- הגיוני. אך שאר הדוגמאות הן קצת לא לעניין- האם אתה מתבלבל בפעם השניה או שעומדת אידאולוגיה (מומצאת) מאחרוי זה? מדינה היא המצאה אך לא בדיה, גם הציור הוא די מוחשי להבדיל מ" קהיליות מדומיינות". יש הבדל בין דברים שהאדם המציא ומאז הם שרירים וקיימים (גבולות, מדינה, מדע) לבין תחושות אינטואטיביות כמו השפעת הטלויזיה על מגדלי התאומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שיש משהו רע באידיאולוגיה מומצאת או במציאות ''פקטיבית''. הטיעון שלי הוא הפוך מכך. הטעון שלי אומר שהתכונה שלנו לברוא מציאות ולנהל את חיינו בתוך מציאות זו היא התכונה (בין השאר) אשר עושה אותנו אנושיים. הטעון שלי הוא שאין בכך שום דבר חדש ותכונה זאת הייתה קיימת באנו אלפי שנים לפני שמישהו בכלל חלם על המושג טלויזיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביב, אכן המציאות האנושית מובנית חברתית, וגם אין ספק בכך שהדמיון האנושי ידע מאז ומתמיד להפליג למרחקים. והדתות אמנם השכילו להמציא אלוהויות פנטסטיות ולהמחיש אותן באמצעות פסילים. במסורת היהודית אברהם אבינו היה מנתץ הסימולקרות הראשון בהיסטוריה, והציווי הידוע בתורת משה קובע "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה". בודריאר נדרש לעניין יצוגיי האלוהות בנצרות ומדבר בפרט על "האיקונוקלזם", תנועת ההתנגדות לפולחן האיקונין בכנסייה הביזנטית. במאות ה-8 וה-9 זכתה תנועה זו לתמיכה רבה, בעיקר באסיה הקטנה, ובתקופות מסוימות חל איסור מטעם קיסרי ביזנטיון להציג איקוניות, וחסידי פולחנן נרדפו בחומרה. בודריאר שואל מה קורה לאלוהות כאשר היא מתגלה באיקוניות? האם תוסיף האלוהות להיתפס כאידיאה בעלת תוקף מוסרי או שמא התרבותה בסימולקרות תפוגג אותה ותרוקן אותה מתוכנה? להערכתו של בודריאר הזעם של האיקונוקלסטים שהופנה נגד הפסילים, נבע בדיוק מתוך כך שהם הרגישו בכוחה של הסימולקרה למחות את אידיאת האלוהים מהכרתם של המאמינים, וייתכן אף שחששו שבמרוצת הזמן, תתגלה האמת ההרסנית שמציעה הסימולקרה (מעצם טבעה), שאלוהים לא היה ולא נברא מעולם, שרק הסימולקרה קיימת. בודריאר הוא מעין איקונוקלסט פוסטמודרני. הוא מזהה את כוחה של הסימולקרה לבלוע לא רק את אידיאת האלוהים, אלא כל אידיאה מוסרית, ולא רק אידיאות כי אם את המציאות עצמה. לפי בודריאר, הסימולקרות שמייצרת החברה הטכנולוגית מפוררות בימינו את המנגנונים הפוליטיים והחברתיים, היא זוללת את המציאות החברתית ומקהה את החושים לגבי האמיתות הבסיסיות ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי קודם : פחדיו של איש מזדקן מהעולם המשתנה סביבו בתחפושת של תאוריה, אבל לעניננו. יופי, לדעתי יש התקדמות. בהודעה האחרונה אתה בעצם מתאר את בודריאר כמישהו אשר מזהיר מפני שינוי בהתנהגות הערכית האנושית ולא פשוט מתאר אותה. דבר ההופך אותו לעוסק ברצוי ולא כפי שנטען כעוסק במצוי. הגדרתך אותו כאיקונוקלסט פסוטמודרני מחזקת את הטעון שלי שלא במדען עסקינן אלא באדם אשר מנסה להנחיל את מערכת הערכים שלו ע"י כתיבה פסודו-מדעית. לכן אי אפשר להפריך את דבריו (לא חשוב על כמה עובדות אתה מתבסס) אלא רק להביא טעוני נגד אשר מתייחסים אל דבריו כאל סוג של פילוסופיה או תפישת עולם מסויימת. נניח שדעותיו הם פשוט תפישה פילוסופית מסוימת. מדוע סימולקרה היא פחות מציאותית מאל או אידיאה כלשהי ? מדוע היא מרחיקה אותנו מהמציאות יותר מתורה מוסרנית מופשטת כלשהי ?מדוע "הסימולקרה" מסוכנת יותר מהרעיון המופשט חסר הפסל/סמל/איקון ? מבחינה טכנית, עגל הזהב הוא הוא המציאותי יותר, הוא הקונקרטי יותר ולו יש אחיזה חזקה יותר במציאות. גם אם מה שהוא מייצג מופרך לחלוטין. אותו ניתן לשבור כאשר מבינים את הדברים המסוכנים אותם הוא מיצג. לעומת זאת יש את רעיון "האלוהים" שלדעתי ,דווקא בשל המופשטות שלו, הוא מנתק את המאמין מ"האמיתות הבסיסיות ביותר". לא ניתן לנפץ את פיסלו של מושג האלוהות (metaphoricly speaking) משום שאין פסל כזה. דווקא סוג כזה של אידיאות בלתי ניתנות לניפוץ הן אלה אשר מובילות את האדם אל דרך מחשבה דוגמטית ומסוכנת. אינני מטיף כאן לעבודת אלילים, להיפך, אני פשוט טוען שעבודת אלילים מסוכנת פחות ממונותאיזם למשל. לתורות מוסריות מופשטות ולמושגי אלוהות כלשהם יש פוטנציאל רב יותר במילוי האדם ברעיונות כוזבים המקהים את החושים. היהדות, הנצרות והאיסלם לוקחות על פי דעתי מקום ראשון בהיסטוריה האנושית ביצירת מציאות וירטואלית מקהת חושים, והן מנצחות את המחשב המשוכלל ביותר של סיליקון גרפיקס עם ידיים קשורות מאחורי הגב. (אבל ניטשה כבר דיבר על נזקי המונותאיזם, <understatement> ועם הרבה יותר כישרון </understatement>) האם ניתן לתת לי ולו דוגמא אחת קטנה ובודדה לנטען ? האם אני יכול לקבל דוגמא פשוטה וקונקרטית לאדם בן המאה ה-21 אשר מבין את "האמיתות הבסיסיות ביותר" (what ever they may be) פחות טוב מאדם המופצץ במינון נמוך יותר של סימולקרות (בן המאה ה-14 למשל) ?עדיין לא הבנתי מה כל כך מיוחד בטלויזיה וקולנוע (ולדעתי לא בגלל שאני קשה הבנה אלא בגלל שהדבר לא הוסבר כהלכה בשל שהוא פשוט לא נכון). הטלויזיה והקולנוע עוסקים רוב הזמן ב-fiction ואין בהם שום דבר מיוחד לעומת התיאטרון, הספרות, אומנות הציור ואומנות סיפור הסיפורים מסביב למדורת השבט. היום ניתן ע"י אנימציה ממוחשבת ליצור את דמותו של OGRE חביב העונה לשם שרק על מנת לספר סיפורים שדווקא מנחילים ערכים ולא מוחקים אותם. משלים מסוג זה הם עתיקים כמו ההיסטוריה האנושית עצמה ואין בהם שום דבר חדש, על אף כל החדשנות הטכנולוגית. יכול להיות שערכים אלו הם ערכים חדשים (הם לא) או יכול להיות שערכים אלו לא מקובלים על אדם זה או אחר, אבל עדיין מדובר בהחלפת SET אחד של ערכים ב-SET אחר. אין חיה כזאת "אדם חסר ערכים" כבר אלפי שנים ואני גם לא רואה בקרוב סוג של חיה כזאת נוצרת. אה, דרך אגב... אני ממש סקרן :), מהן האמיתות הבסיסיות ביותר ? אני בספק אם יש לך תשובה לשאלה זאת אבל אני לא מוכן להרשות לעצמי את האפשרות לכך שמישהו מחזיק בתשובה לשאלה זו ואני אפספס את ההזדמנות לדעת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביב, אכן אנחנו מתקדמים. אם הבינותיך נכונה וויתרת בשלב זה על התביעה לייחס להגותו של בודריאר את התוקף שמייחסים לדיסיפלינות במדעי הטבע כגון פיסיקה (ואכן בדיונים בנושא זה כבר דשנו ודשדשנו באתר זה עד אין קץ). כמו כן, ניתן לדעתי לוותר על הערות לגופו של אדם ולא לגופו של עניין ("פחדיו של אדם זקן… וכו"'). וכעת להערותיך: א. בדוגמת עגל הזהב שהבאת, אתה למעשה מיישר קו עם מה שבודריאר טוען ביחס לאיקונוקלסטים. אכן ברגע שאת מקום האל תופסים הפסילים הרי שעם ניפוצם עלול גם האל עצמו להתנפץ. בודריאר מבין היטב את כוחו העדיף של מונותיאיזם מופשט על פני עבודת פסילים פרימיטיבית, ומביא כדוגמא את הישועים שנודעו, בין השאר, בטכניקות "תרגילי המחשבה" שלהם (כלומר, אפשר להיפרד בינתיים גם מנקודה זו ולהמשיך הלאה). ב. שאלת "מה נשתנה" שאתה חוזר אליה בתגובותיך השונות היא: במה נבדלות הדמיות העבר מההדמיות בנות זמננו. בין הדוגמאות שהבאת: מיקי מאוס, יצוריו של טולקין, דרקונים מהאגדות, טרולים וכו'. כפי שדומני ציינת אתה, כל ילד יודע שהיצורים האגדיים האלה אינם מציאותיים, בפרט שלרוב הם מוצגים כבדויים מלכתחילה. "הבעיה" שמעלה בודריאר אינה נוגעת לסימולקרות מעין אלה כי אם להדמיות שנראות "כמו מציאותיות", שמטשטשות את הגבול בין הבדיון למציאות, במאמר הבאתי רבות כאלה: תצלומי דוגמניות במגאזינים (שעברו ריטוש דיגטלי); סדרות טלוויזיה שלכאורה משקפות מצב קיים בין גברים לנשים, יחסי משפחה, פעולתה מערכת המשפט (אלי מקביל) וכו'; "המאפיה הפינתית"; "הדבר האמיתי" של קוקה קולה; ונציה שבלאס וגאס ועוד ועוד. (אגב, את דוגמת ונציה המפוברקת הבאתי משום שבעת שכתבתי את המאמר צלצלה קרובת משפחה שלנו החיה בלוס אנג'לס, ישראלית שנולדה בטבעון, וסיפרה לנו בהתפעלות על ביקורה בוונציה זו, והדגישה שממש אין טעם לנסוע לוונציה או לפריז אחרי ביקור בלאס וגאס). הדמיות "ריאליסטיות" מעין אלה, המטשטשות את ההבדל בין המציאות להדמיה, מאפשרות טכנולוגיות שלא היו קיימות בעבר. בודריאר עורך הבחנה בין מה שהוא מכנה העמדת פנים (feigning, dissimulating) לבין הדמיה (simulation). נניח שחייל בצבא רוצה להשתמט מפעילות מעמיד פני חולה, נכנס למיטה ומספר שהוא חולה. רופא יכול לבדוק אותו ולגלות את ההתחזות. אולם יכול להיות מצב שבו החייל עושה הדמיה של המחלה ומתחיל לפתח חלק מהתסמינים, חום וכו' (מה שמכונה מחלה פסיכוסומטית). במקרה הראשון (העמדת הפנים) עקרון המציאות נותר שלם, אומר בודריאר, ההבדל בין חולה לבריא רק מוסווה וניתן לגלותו; אך ההדמיה מאיימת על ההבדל בין "אמיתי" ו"כוזב", בין "מציאותי" ו"בדיוני". היות שמבצע ההדמיה (simulator) מפתח תסמינים "אמיתיים", האם הוא חולה או לא? בנקודה זו הפסיכולוגיה והרפואה אובדי עצות (שכן הן יודעות לטפל רק במחלות "אמיתיות"). אם אפשר לייצר כל תסמין, ואי אפשר לקבלו עוד כעובדת טבע, אזי כל מחלה ברת הדמיה. אוקיי, אביב, דומני שהאנלוגיה ברורה למדי. בודריאר אינו אומר שלא היו מצגי שווא בעבר, אך עקרונית אפשר היה להפריד בין המציאותי והבדיוני (לנפץ את הפסילים), דבר שאינו מתאפשר בימינו שעה שהמציאות מפתחת "תסמיני מציאות" באמצעות ההדמיות הטכנולוגיות . אני מניח שיש לך הערות גם לתגובה זו ואשמח לשמוע. נ.ב. עד כה הן במאמר והן בתשובותיי בדיונים (כולל בתשובה זו) לא הבעתי את עמדותיי אלא השתדלתי להנהיר את בודריאר כמיטב יכולתי. בפרק הרביעי של סדרת המאמרים "נוירומנטיקה", העוסק בהדמיות של יחסים מיניים, תיארתי תרחיש עתידי שבו הדמיה של מין יכולה להיתפס בעתיד כ"דבר האמיתי". במודע נמנעתי לאורך כל הסדרה מלהביע עמדה ערכית בעניין זה. מה דעתך שלך, האם סייברסקס עתידני משוכלל יכול להיחשב בעיניך ל"דבר האמיתי"? נוירומנטיקה חלק ד': דיון 707 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני דש בנושאים שדשתם בהם בעבר, זאת מכיוון שנקלעתי לאייל רק בזמן האחרון ואני לא מודע לנושאים אשר נדושו כבר באתר (מילה שהמצאתי הרגע :) ). "...כמו כן, ניתן לדעתי לוותר על הערות לגופו של אדם ולא לגופו של עניין ("פחדיו של אדם זקן… וכו"')." TRUE, קיבלתי. "א. בדוגמת עגל הזהב שהבאת, אתה למעשה מיישר קו עם מה שבודריאר טוען ביחס לאיקונוקלסטים. אכן ברגע שאת מקום האל תופסים הפסילים הרי שעם ניפוצם עלול גם האל עצמו להתנפץ. " זה שאני מסכים עם התאור של המתרחש זה לא אומר שאני מגיע לאותה מסכנה ערכית, מבחינתי השבריריות של האליל היא יתרון ולא חסרון. מכיוון שאני חושב שהאל אותו הפסל מיצג וגם אותו אל מופשט הם בעלי תוקף מציאותי זהה (קריא : הם חסרי תוקף כזה) אני מעדיף את האליל משום שהוא מהווה סכנה פחותה להווצרותה של דוגמה. אני מעדיף עולם בהם הרעיונות אותם הוגה האדם מחילים בתוכם סוג מסויים של ענוה. הרעיון של אל מונותאיסטי הוא בלתי נפיץ והוא עומד איתן בעיני המאמינים בו משום שהוא הוא מנותק לחלוטין מכל קשר למציאות, ולא להיפך. רק אדם אשר מקבל על עצמו את ההבנה שהאדם הצליח להגות רעיון אבסולוטי (את האמת המוחלטת) יכול להלל את המצאותו של רעיון בלתי ניתן לניפוץ. אני לא מאמין שהאדם הצליח (ומסופק אם יצליח) להגיע לאבוסולוט כלשהו ולכן אני מעדיף רעיונות, אידאות ותורות מוסריות המחוברות לקרקע ובתוכן מובנית כבר הידיעה שמדובר בבדיה אנושית ולא באיזה אמת מוחלטת (ואני לא חושב שהשקפה זאת הופכת אותי לפוסט מודרניסט, אלא להיפך. אולי לפוסט-פוסט מודרניסט). נעבור על השאלה שאני חוזר ושואל משום שאף אחד עדיין לא הצליח לענות לי עליה בהצלחה. אל שאלת ה "מה נשתנה המדיה הזאת מכל המדיות ?". OK, תגובתי היתה קודם כל כן לגבי דמויות אשר באופן מובהק מגיעות מהתחום של תרבותנו אשר עוסק ב-FICTION, וזאת בשל הדמויות מסרטים מצוירים, ומעולם הבידור אשר שזרו את המאמר ובעיקר את תגובות הקוראים. יכול להיות שויכוח זה נוהל עם קוראי המאמר ולא עם בודריאר עצמו. כל עוד מוסכם שאין חדש בסיפור סיפורים, אפילו אם הדמויות הופכות לריאליסטיות למדיי על המסך בשל היכולת הטכנולוגית של המחשבים פרי זמננו, אני מרגיש שהצלחתי להעביר נקודה שאין חדש תחת השמש בנושא זה לפחות. בכל זאת אחדד קצת יותר את השקפתי בנושא זה באופן פשוט ומילת המפתח היא "דמיון". הדמיון האנושי הוא מכשיר רב עוצמה לגבי התודעה האנושית עד כדי כך שעבור אדם השומע סיפור מרתק, סביב מדורה, מפיו של מספר סיפורים מוכשר, דמויות הסיפור הם "אמיתיות" לא פחות מאשר עבור אדם אשר רואה את הדמויות באופן חזותי ריאליסטי על מסך הקולנוע. אני חושב אפילו שהמצב הוא הפוך משום שהמדיה האלקטרונית היא עדיין בחיתוליה ושעדיין לגדולים מיוצרי האנימציה הממוחשבת כגון פיקסר, סיליקון גרפיקס ואחרים יש המון מה ללמוד לפני שהם יביאו את אומנותם לרמה שה-suspension of disbelief ישתווה לזה שניתן לקבל מהסיפורת הכתובה (למשל). אך נמשיך הלאה לגבי ה:"להדמיות שנראות "כמו מציאותיות", שמטשטשות את הגבול בין הבדיון למציאות, במאמר הבאתי רבות כאלה: תצלומי דוגמניות במגאזינים (שעברו ריטוש דיגטלי); סדרות טלוויזיה שלכאורה משקפות מצב קיים בין גברים לנשים, יחסי משפחה, פעולתה מערכת המשפט (אלי מקביל) וכו'; "המאפיה הפינתית"; "הדבר האמיתי" של קוקה קולה; ונציה שבלאס וגאס ועוד ועוד." (סוף ציטוט) נתחיל בתגובה ליכולת הטכנולוגית בנושא "עיבוד התמונה". כחובב נושא הגרפיקה הממוחשבת אני יותר ממודע לריאליזם החזותי המדומה אשר ניתן ליצר היום (אפילו בבית ע"י תוכנות כמו PHOTOSHOP וגרפיקה תלת מימדית ע"י מרנדרים שונים ומשונים כמו 3dsMAX). שוב, למרות שאני מסכים עם תאור זה של המציאות, אני לא מסכים עם המסקנה הערכית אשר נובעת מכך כביכול ושבכלל קיימת איזושהי בעיה אמיתית. אני חושב ש"הבעיה" היא נחלתם רק של אלו אשר לא מודעים לקיומה של הטכנולוגיה וככל שנתקדם יותר אל העתיד, יותר ויותר אנשים יהיו מודעים (וזה בלתי נמנע) שניתן ליצר דמויות ריאליסטיות, אשר נראות כצילום לכל דבר, למרות שלא היו ולא נבראו מעולם. אני מסוגל לדמיין שגם כאשר האדם בדה את התיאטרון היה בילבול מסויים בקרב הצופים לגבי מה מהסיפור המתואר להם הוא מבוסס מציאות ומה לא. אני מסוגל לדמיין את הבהלה הראשונית, ותהיות דומות לאלו של בודריאר, כאשר הציג לראשונה צייר מוכשר את הדיוקן המשופר והמחמיא, שלא בצדק, של המלך אשר יתלה בכיכר העיר. עם הזמן בני האדם מסתגלים לטכנולוגיה (או לכל התקדמות אנושית אחרת). כמו שהתפתחה תחילה השאלה הספקנית "נו אז מה ? אז הוא סיפר לך את זה... אז אתה מאמין לכל דבר שמספרים לך ?"אחר כך זה התפתח ל "נו אז מה ? אז הוא צייר את זה באופן הזה... הרי זה בסך הכל ציור, לא ?" ול "זה בסך הכל סיפור, לא יותר. אתה מאמין לכל דבר שאתה קורא ?" כבר עכשיו בקרב קבוצות מודעות יותר של האוכלוסיה, ובעתיד בקרב שאר האוכלוסיה (אלא אם אתם צופים משטר דיקטטורי, ללא חופש מידע אשר יצליח להסתיר את היכולות הטכנולוגיות מהציבור הרחב) מתפתחת האימרה הפשוטה : "נו אז ראית צילום של עב"ם, אתה מאמין לכל צילום שאתה רואה ? זה בסך הכל צילום...". לגבי הדוגמניות אשר זוכות לשיפור דיגיטלי בהיקף המותניים ובכך בעצם פוגעות כביכול בכושר השיפוט הראציונלי של נשים לגבי המראה המציאותי האפשרי להן, גם בכך אין כל חדש. קודם כל, אם יש התעקשות שמראה חזותי משפיע יותר, אז הפסלים במהלך ההיסטוריה של תרבויות שונות הצליחו לתאר גופי-אדם לא ריאליסטיים בעליל כאידיאל אליו יש לשאוף. מדוע תצלום בירחון ווג משפיע פחות על אנשים דהיום מאשר השפיע פסל יווני, המתאר את גופו המושלם של אל, על יווני והתנהגותו אז ? כמובן שהאדם המודרני יאמר "נו, אבל זה בסך הכל פסל והשפעתו פחותה מזו של צילום הנראה מציאותי לחלוטין". אבל מה לעשות אותו הפסל אז ייצג דבר מציאותי לחלוטין עבור אותו יווני אשר האמין בכל ליבו שאותו אל מתאמן לשיפור גזרתו בחדר הכושר היוקרתי במעלי האולימפוס. אני לא מסכים שהתקשורת יוצרת באופן אחיד וברור תמונה מתעתעת של מצב קיים בין גברים לנשים, יחסי משפחה, פעולת מערכת המשפט וכו'. כל סידרה, כל פירסומת, כל סרט וכל תכנית מסוג זה או אחר נוצרת ע"י יוצרים שונים, בעלי תפישות שונות ולכן הם מציגים באופנים שונים ומשונים את תיפקוד המשפחות, מערכת המשפט והיחסים שבינו לבינה. דין תפישת העולם על יחסי גברים נשים כפי שהוא מוצג באלי מקביל לא כדין תפישת העולם הנובע מהסרט "אמריקן ביוטי" וזאת סתם דוגמא. בקיצור : אין קו משותף אמיתי בין היצירות השונות הנראות על מסכינו ומרקענו. בכלל הדוגמאות כאן (אלי מקביל) שוב מדברות על תחום יצירה אנושי שאין בו שום דבר חדש במהותו : סיפור הסיפורים (ואני לא מדבר כרגע על רמתן הנמוכה של סדרות כדוגמאת אלי מקביל). גם עבור חלק מהצופים בשייקספיר , אני בטוח, הובנה בטעות ההנחה שגם במציאות רוחות רפאים נוטות לבקר את בנן בכדי לדרוש תיקון על עוול הנעשה להן. לגבי פרסומות, אין הוכחה ממשית לכח ההשפעה של פרסומות על קהל הקונים. גם אם נניח את ההנחה המפוקפקת שהפרסומת הנ"ל גורמת לצרכן להגביר את הקניה של פחיות קוקה-קולה אני בספק אם הדור-הצעיר (אשר מואשם כה רבות בתפישת עולם צינית דווקא) קונה את זה שהוא קונה את "הדבר האמיתי" אני בספק אם פרסומות קוקה קולה השונות באמת משפיעות על תפישת עולמו של ילד אמריקני ממוצע באופן כללי, כמובן שיש אנשים המושפעים מהדברים אותם הם רואים בטלויזיה באופן זה או אחר, אך פתאים היו קיימים תמיד. אני טוען את הטענה ההפוכה. סביר להניח שדווקא בשל ריבוי התמונות אשר מנסות למכור לנו כל מוצר (ובאותו זמן לשיטתכם גם התנהגות) האדם המודרני סקפטי יותר לגבי המציאויות אשר מוכרת לו אותה קופסא בסלון. פעם, אני מניח, היה הרבה יותר קל למכור מציאות מסויימת לקונה ולהגיד שהאבקת כביסה שאתה מוכר לו היא הטובה ביותר. היום אותו קונה ירים את גבתו השמאלית וישאל אותך כמה כסף קיבלת בשביל להגיד לו את זה. כמובן שאני משתמש פה באבקת כביסה כמטפורה והדבר נכון גם כאשר מנסים למכור לנו התנהגות זו או אחרת. דרך אגב, קוקה קולה היא אולי לא הדבר האמיתי, אבל היא בהחלט דבר אמיתי, אני שוטה קוקה קולה ממש ברגע זה (וזה מציאותי הרבה יותר מהאלוהות אותה חושש כל כך בודריאר לאבד בלי שהוא יסביר לי על מה הוא מדבר כאשר הוא משתמש באחת המילים הכי חסרות מובן בהסטוריה האנושית, בשל עודף המשמעויות השונות והסותרות המיוחסות לה - "אלוהות"). אני אפילו אלך צעד נוסף בטענה ההפוכה הנ"ל, לדעתי האדם המודרני הפך אפילו ליותר סקפטי מהסביר במקרים מסוימים והוא אפילו לא מוכן לקבל עובדות פשוטות המוצגות לו משום שהוא חושש כל כך מכך שמוכרים לו מציאות מפוברקת. טענה זו יכולה להסביר את הנהירה אחר תאוריות קונספירציה אלו או אחרות. (אפילו כאן באייל היה דיון ארוך על פיברוק הקלטת של בן לאדן בעודו משוחח על תכנוני הפיגוע בבניין התאומים). לדוגמא : ראינו תמונות של התנהגות מבישה של חיילנו ? אלו רק תמונות, יטען מייד זה אשר המסקנות המתבקשות חותרות תחת השקפת עולמו, מדובר בפרופוגנדה פוליטית אשר עיוותה את המציאות מדובר בתקשורת שמאלנית עויינת. יכול להיות שאותו אדם צודק, יכול להיות שהוא טועה, אבל זה לא נושא הדיון. העניין הוא שהוא לא קנה את המציאות שהוצגה לו במבזק חדשות למרות שהצילומים הנ"ל לא בושלו במעבדות סיליקון גרפיקס ולמרות שספק אם כוונת הכתבים אשר הביאו את הצילומים הייתה על מנת לחתור תחת מוסדות הצבא. לגבי הפסודו-ונציה אני אישית מעדיף לבקר גם בונציה האמיתית ואני בטוח שרבים אחרים יסכימו עמי. אני לא חושב שסיפור אנקדוטי על קרובת משפחה המעדיפה סט מפוברק בלאס-וגאס מוכיח דבר מה. אני גם לא מסכים עם ההנחה שלאס וגאס מייצגת את אמריקה. דווקא אותה השקפת עולם נוסטלגית המתגעגעת אל האוריגינלי כביכול כגון השקפת עולמו של בודריאר היא זאת המייצרת, בשל הביקוש, מקומות מפוברקים כמו המאפייה הפינתית. רק הגעגועים לדבר האמיתי שאיננו עוד יוצר את הקריקטורות המגוכחות הנ"ל, אבל אני לא בטוח שהקרקטורות הנ"ל הן שיחזור פחות מדוייק לאוריגינל מאשר שהזכרון בראשו של האדם הנוסטלגי מפוברק ומעוות ביחס למאפייה הפינתית כפי שהיא הייתה באמת, ללא השיפורים המיפים אותם הדמיון אוהב להוסיף לזכרון הנוסטלגי. מאפייה בסופו של דבר, גם לפני 400 שנה, הייתה מקום שפשוט מכרו בו לחם. בסדר, אז יש אפשרויות חדשות אשר לא היו קיימות בעבר, אני מתעקש על המילה החביבה עליי : נואזמה ? האדם הוא יצור מסתגל, הוא יסתגל לכך שלא כל מה שעניו רואות בצילומים ובטלויזיה הוא אמת לאמיתה, רק לדורות קודמים אשר גדלו על הידיעה שצילום הוא צילום והמצלמה לא משקרת יש בעיות הסתגלות לעולם החדש כביכול. גם בכך אין שום דבר חדש, לכל דור יש בעיות הסתגלות, ביחוד בעולם הטכנולוגי של היום המתקדם מהר יותר מאשר היה ידוע בעבר. הפיתרון לכך הוא פשוט, חינוך להסתגלות עוד בעודך צעיר וזה בדיוק מה שקורה לדורות הצעירים בשל הקלות (הבלתי נסבלת בעיני אנשים בעלי השקפה מסוימת) אשר בה ניתן לנפץ היום את הסימולקרות. היום ניתן להפריד בין המציאותי לוירטואלי אפילו טוב יותר מאשר בעבר משום שהאדם דהיום הוא חכם יותר, מודע יותר וסקפטי יותר לגבי הדברים אשר מנסים למכור לו(לא כל בני האדם, אדיוטים תמיד ישארו בקרבנו ותמיד היו). באותה מידה שניתן לנפץ פסל, ניתן לנפץ טלויזיה :) . אני אפילו ממליץ על דרך יעילה יותר מבחינה כלכלית והיא לחיצה על כפתור הכיבוי, אם אתם חרדים מפני החשכת המסך אפשר אפילו להעביר ערוץ. זהו, הארכתי מעל המתוכנן ולכן ההתיחסות לגבי סייברסקס בפעם אחרת, אני הולך לשתות משהו, מי יודע, אולי אני אפילו אשתה קצת קולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביב, הבנתי את עמדותיך ואין לי באמת מה להוסיף על מה שכבר נאמר במאמר, בהודעותי הקודמות, או על מה שהוסיף ברק איתו אתה מנהל דיון דומה במקביל. כדי להתקדם בכל זאת, אני מציע שנתמקד בדוגמה הספציפית של טכנולוגיות הדמית מין. האם לדעתך יכול סייברסקס להיתפס ברבות הזמן כ"הדבר האמיתי"? (ראה מאמרי "נוירומנטיקה חלק ג' ו-ד', ובפרט פסקאות הסיום של ד'). נ.ב. לנוחיותך: פתיחת חשבון משתמש תקל עליך מאוד את הגלישה באתר והצפייה בהודעות חדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שהצלחתי להבהיר את עמדותי, לפחות לאדם אחד, אני בטוח שכולם מסכימים שזוהי משימה לא קלה. עדיין לא הספקתי לקרוא את מאמרך אבל בכל זאת : אין אני רואה בסייברסקס יותר מאשר אוננות משוכללת. אולי ברבות הזמן ע"י אנשים מסויימים הדבר ייתפש כ"הדבר האמיתי" אך הם פשוט, במילים פשוטות, טועים. גם אם הם חושבים שהמדמה בו הם משתמשים הוא "הדבר האמיתי" הדבר נובע פשוט מתפישתם המוטעת לגבי מהו בכלל "הדבר האמיתי". יחסי מין בין בני אדם, הוא דבר מורכב הכולל כתוכו עולם ומלואו ורבדים רבים מעבר לתפישת המושג כאקט פירקוסי בלבד. אם תצליח ליצור מציאות מדומה אשר מצליחה לדמות בהצלחה : אהבה, רוך, קירבה, התקשרות, הדדיות, תקשורת, מגע, אילתור, דמיון ועוד דברים רבים אחרים (כגון המטרה הראשונית והבסיסית, למרות שלפעמים אנו שוכחים זאת: פרו ורבו) אולי תהיה סיבה לדאגה. בנתיים, במשך העשורים הקרובים, בהם הכלים לבינה מלאכותית שכזאת מקשים אף על סופרי מדע-בדיוני בתאור אמין של העניין, שלא לדבר על המדענים עצמם, כל מה שתצליח לקבל במקרה הטוב ביותר הוא סרט כחול תלת ממדי ומשוכלל (ואפילו בכך אני לא מוצא כל פסול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אז אדם שהולך לזונה (שם אין לא אהבה, לא רוך, לא התקשרות, וגם לא ממש תקשורת או הדדיות), הוא לא מקיים יחסי מין? אז מה הוא עושה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שעוד סוג של אוננות, קצת פחות משוכללת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK הבנתי את הבקורת :). אני מודה שבמבט ראשון יש בה משהו. נכון כאשר אדם הולך אל זונה מדובר בעיסוק במין, לא מהטובים במיוחד, אבל בכל זאת מין. אך מה לעשות שעדיין מדובר באספקט מסויים מסך הכל הדברים אשר המושג יחסי מין כולל בתוכו ומשום שזונה היא בכל זאת בנאדם היא מסוגלת לדמות טוב יותר מכל מכונה את הרגשות האנושיים הנ"ל ואנשים בודדים רבים הולכים לזונות על מנת לקבל, מלבד לפירקוס המהנה עצמו, גם את אותם הדברים המוזכרים מעלה. מכונה אשר מסוגלת לדמות רגשות אנושיים היא משהו שיהיה אפשרי לדעתי בעתיד(אולי, מדובר בתחושה בלתי מבוססת בעליל), אך מהידע שלי במחשבים מדובר לפחות במספר עשורים (לא מעט) של התקדמות טכנולוגית. אבל אפשר לתקוף באותה צורה גם לכיוון השני : רגע, אז אדם שהולך אל חדר השירותים עם מגזין פלייבוי משובח ומצליח לדמיין אפילו אהבה וקירבה, לא מקיים, לא חשוב עד כמה דמיונו פורה, בסך הכל מעשה אוננות ? אם כן, אז מדוע אם נוסיף טכנולוגיה משוכללת לאותו אדם הדבר פתאום הופך לסייברסקס ? אולי בגלל שהמילה הזאת נשמעת נורא מקסימה לאנשים שלא מבינים בטכנולוגיה ? (שימו לב שככל שאדם רחוק יותר מהשימוש וההבנה בטכנולוגיה, מילים גדולות ,מפוצצות ואף אשר מקנות לטכנולוגיה מעין הילה מיסטית ממש, קוסמות לו יותר) הבעיה שלכם היא עם ההגדרה ל"יחסי מין", דברים יכולים להיות "מין" RELATED אך ללא ה"יחסים" כל מה שנשאר הוא מין של אדם עם עצמו ומכונה המספרת לו סיפור פנטזיה מגרה (גם אם זה בתלת מימד, בסראונד וכו'). עד כמה שאני יודע, הפועל המתאר מין של אדם עם עצמו הוא אוננות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטענתך שסקס עם בעלת מקצוע הוא לא מהטובים אני מסיק שנסיונך עם נערות עובדות מסתכם בפנטזיות נעורים או לכל היותר 50 שקל בעמידה בחצר. סקס עם אשת מקצוע ברמה גבוהה הוא לרוב משובח בהרבה מזה שיכולה בחורה ישראלית ממוצעת לספק. אני לא אפרט כיוון שלא זה המקום ולצערי יש מחסור במאמרי הדרכה מינית לנשים באינטרנט (בניגוד למספר מאמרים באתר בננות שמספקים הדרכה לבני המין המכוער) כל שלא אוכל להפנות אותך ללינק. המלצתי לך היא להוציא את כמה מאות השקלים שעולה נערת ליווי טובה ואז לחוות דיעה בנושא. בעניין האהבה, כפי שנאמר בפרסומת לאבקת כביסה, "אין בעולם אהבה כמו האהבה של אמא" או במילותי שלי, שתתחיל לכבס ואז נדבר על רגשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תודה, אני מעדיף לבזבז את כספי בדרכים אחרות וסליחה מראש. "סקס עם אשת מקצוע ברמה גבוהה הוא לרוב משובח בהרבה מזה שיכולה בחורה ישראלית ממוצעת לספק." אולי לי יש חוסר נסיון עם נשות מקצוע מוכשרות, אך כנראה לך יש חוסר בנסיון עם בחורות ישראליות לא(!) ממוצעות. "אין בעולם אהבה כמו האהבה של אמא"... נו נו... האהבה היחידה שהצלחת לחחות היא אהבת אימך... כנראה שזאת הסיבה להעדפה שלך לבזבז כספים על נשות מקצוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחחות=לחוות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ישראל הנכבד, האם אתה קשור בצורה כל שהיא לאלי האנה? סתם בדיחה, נא לא להתיחס ברצינות. ובכן, ראשית אציין שעדיין לא פגשתי אישה שהצליחה להכניע את אוני העצום ולהפיס את זיקפתי הבלתי נילאית, לא אשת מקצוע, לא נערה מזדמנת ואף לא חברתי לשעבר שנישאה זה לא מכבר לגבר אחר (הבוגדת). שכבתי ב30 ומעט שנותי עם למעלה מ 70 נשים חלקן במסגרת ממערכות יחסים כושלות, חלקן נערות מזדמנות ששתו יותר מידי ורובן בתשלום ניכר. אני מתבסס על נסיון לא מבוטל זה כשאני טוען שנשים מקצועיות עושות את זה טוב יותר. וכעת לוידוי אישי מיותר נוסף שיסיר את חיני בעיני קוראי אילי נוספים. נשים, ישראליות במיוחד, נוטות ליחס חשיבות מופרזת למראהו של הגבר עימן הן שוכבות ("חס וחלילה לא מזדינות, ואם תגיד עוד פעם את המילה המלוכלכת הזו אני אפסיק לשכב איתך ואנחנו נסתפק בקיום יחסי מין"). כיוון שלא זכיתי בנתונים חיצוניים מרשימים (מלבד נתון אחד שבו אני מרבה להתהדר) ישראליות נאות מראה נמנעות מלקיים עימי יחסי מין כשהן פיכחות, בנסיבות המקובלות, ונשים מכוערות למרבה הצער אינן מושכות אותי במיוחד אלא כאשר אני עצמי שיכור. אשר לאהבה, סיפור האהבה האחרון בו התנסתי הסתיים בצו הרחקה האוסר עלי להתקרב לביתה של אהובתי. בפעם האחרונה שבה הפרתי את הצו היכה אותי האח של החתן מכות נמרצות אך בעד ענן האגרופים שעטף את פני זכיתי לראות את חיוכה המתוק והוא הופנה כלפי וידעתי שאם רק אצליח להגיע אליה ולומר לה את אשר על ליבי היא תנטוש את החופה ותשוב לחיות עימי בביתי הקט ברמת גן ושם נחיה באושר עד המריבה הבאה שלנו. אבל האח של החתן הוא חגורה שחורה במשהו ואני לא. בכל אופן אם תרצה המלצות ספציפיות פנה אלי בדואר האלקטרוני ותקבל את מספר הטלפון שישנה את חייך. בכבוד רב, יעקוב פופק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרנגול התנפח... אני חושב שהתבלבלת בפורום, הפורומים בהם מאותגרי איבר למינהם מתרברבים בכיבושיהם ובגודל איברם הוירטואלי אומנם קיימים ברשת הישראלית, אך לא בכתובת המופיעה בחלק העליון של הדפדפן שלך ברגע זה. אנשי פורום זה מתעסקים כרגע בדיון החורג כנראה מרוחב אופקיך המצומצם. אני מצטער על חיי האהבה הכושלים שלך אך כנראה שהם נובעים מתפישתך המעוותת לגבי אותו רגש אנושי בסיסי. אני מקווה לפחות שמצבך הפיננסי יכול להרשות לך את הבילוי המועדף עליך, בקרב אותן נשות מקצוע. אני מקוה שלפחות הן מספקות לך את תחליף אהבת האם אשר התרשמת ממנו כה רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק מלה קטנה על פופק, לפני ש/הוא/ יענה לך... הבחור לגמרי לא התבלבל, ונמצא באתר הנכון, להנאת רבים מהקוראים* (אני חושבת). הוא ממלא פה תפקיד מיוחד במינו (pun not intended); כתוב את שמו במנוע החיפוש ותראה בעצמך. בכל אופן, אני במקומך לא הייתי ממהרת לזלזל בכושר הבנתו, או ברוחב אופקיו. *פופק- הסיפור שלך על הביצים (ביצי המושב!) היה אדיר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך מכיון שאני לא מכיר את פופק עניתי באופן ישיר ובצורה הולמת להודעות הספציפיות אותן כתב. אם הוא אדם שאין לזלזל בו כפי שאת טוענת, אז מצויין, אין כל בעייה, הוא יבין לבד מדוע זלזלתי בהודעות הספציפיות אליהן עניתי. הודעותיו של אדם בפורום זה או אחר הם לא הבנאדם עצמו, זה ברור, אבל it works both ways ולכן ניתן להגיד שגם את ממהרת לשפוט אותי כאדם המזלזל בפופקים למניהם, בגלל הודעה אחת או שתיים, למרות שיכול להיות שבאופן כללי אני דווקא חסיד פופקים באשר הם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שמר פופק הוא דמות פיקטיבית (וירטואלית, אם תרצה), שנוצרה, ככל הנראה, למטרות הומוריסטיות גרידא1. העובדה שאתה לוקח אותו כל-כך ברצינות, אני מניח, שעשעה אותו לא פחות שהיא שעשעה אותי... 1 הוא יכחיש את זה, אבל אל תתייחס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעויות של חדשים בפורום כנראה... אבל מצד שני הדבר נראה לי יותר מעניין אם אמשיך להתיחס אליו לפעמים כאל דמות לא פקטיבית, הדבר יכול ליצור שיחות מענינות לא פחות מאשר בין אנשים בשר ודם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל דאגה אני מתפרנס היטב בעבודתי כמלצר במסעדה טריפוליטאנית ומהפטנטים שרשומים על שמי (מונוקול שמש, פנס כיס סולארי, קקטוסים עגולים דמויי שדיים הנמכרים בעציץ מצופה בתחרה ועוד) ובנוסף לכל דאג לי ידיד מש''ס למינוי של רב בניין. משנחשפה פיקטיביותי בפניך נותר לי רק לקוות שלא נפגעת מהעניין ולהמליץ לך שלא להתיחס להודעותי ברצינות משום שזה עלול להעמיד אותך באור מגוכח משהו. שמחה ואריכות ימים י. פופק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי ששורש המחלוקת נמצא בהגדרת המושג "יחסי מין". אני חושב שיש כאלו שאומרים שיחסי מין הם דבר בילטרלי - עליך מוטלת, בין השאר, האחריות לענג את בן/בת זוגך (ועליו/עליה מוטלת אותה אחריות). במקרה שכזה, אני חושב שיחסי מין תמורת תשלום, שבהם הצד המשלם לא ממש לוקח על עצמו את אותה אחריות הם אכן סוג של אוננות. לא מתוחכם מדי. לעומת זאת, אחרים רואים במין פעילות אגואיסטית לגמרי - עינוג עצמי תוך שימוש באחר ככלי. במקרה שכזה, אכן איני רואה צורך בהבחנה האם האחר הוא נערה עובדת, תוכנת מחשב מתוחכמת, מכשיר חשמלי רוטט, או סתם כף היד החביבה עליך. האם ההבחנה מקובלת עליך? אני חושב שאתה משתמש בהגדרה השניה, בעוד אני מעדיף את הראשונה. האם אחת מהן נכונה והשניה שגויה? לא ממש. זו סוגיה ערכית וככזו, אין בה הכרעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן אמרתי שאני רואה בסייברסקס לא פחות ולא יותר מאשר אוננות. במקרה שאתה מכליל את האוננות כאחד מהסוגים השונים של יחסי מין ובעקבות זאת מגדיר את הסייברסקס גם כיחסי מין אז אין מנוס מלהגיד שאתה צודק על פי הגדרותיך. הבעיה שהגדרותיך מטשטשות מובנים שונים למצבים שונים בעוד הגדרותי מחדדות את ההבדלים בין מצבים שונים. ההגדרות הן רק הכלי הן לא העיקר. אני לא בטוח כל כך שאי אפשר להגיע להכרעות לכאן או לכאן בנושאים ערכיים ("על טעם ועל ריח אין מה להתוכח ?" היא קלישאה פופולרית מן הראוי). למשל : אמנם אתה אומר שאתה מעדיף את השניה, אך אני אומר שאתה טועה ולכן יכול להתפתח ויכוח ערכי בנושא. יכול להיות שאף אחד מהצדדים לא יצליח לשכנע את הצד השני באותו ויכוח אך ראיתי כבר יותר מויכוח אחד בחיי הקצרים בהם אחד הצדדים הודה לבסוף שהוא השתכנע שערכיו של השני הם הערכים הנכונים. אדם מגיע להכרעות ערכיות עם עצמו והוא יכול לעסוק באותה פעילות גם בצוותא. לפי מה שראיתי זה בדיוק מה שאתם עושים פה באייל פעמים רבות בפורומים השונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אבל אני מעדיף להבהיר את כללי המשחק מבראשית, במקום לטעון שבידי (או בידי עמיתי לדיון) נמצאת האמת הטהורה והמזוככת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע שאדם שבידו נמצאת האמת הטהורה והמזוככת יטרח להתחבר כלל לאינטרנט ? לא יותר יעיל כלכלית למלא טופס טוטו באותו רגע של התגלות ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית קורא את מאמרו של גלבץ, היית מגלה שבמונח "סייברסקס" הוא מתכוון שם (וזו גם הכוונה המקורית של המושג) לאינטראקציה מינית בין שני אנשים, בתיווך של מכונה. הפורמט הנפוץ הוא צ'אטים מיניים - היה פרק משעשע על זה ב"דרו קארי" פעם. הפעולה היא בלי ספק אוננות, אבל יש אלמנט של אינטראקציה עם אדם אחר, אפילו אם הוא מסתכם בהקלדה עם יד אחת. לגבי העתיד, גלבץ הציג מיני אופציות אפשריות למכונות "מציאות מדומה" שיעזרו לבני-הזוג לדמות ממרחק מגע הדדי - המכונה תדמה את תנועות הפרטנר מצידו השני של הקו, ובכך תשמש כלא יותר ממתווך לאקט המיני. אגב, באשר למכונות שמדמות רגשות אנושיים, אני ממליץ לך לבקר באתר של סינתיה בריזל והרובוט שלה - קיסמט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הטכנולוגיה תצליח להעתיק את כל התחושות אז אין מנוס מכך שעל פי הגדרה זאת מדובר ביחסי מין בין אנשים המרוחקים זה מזה. כשם שהיום אנו מגדירים שיחה בטלפון של שני אנשים כשיחה אמיתית לכל דבר למרות שמה שאני שומע משפופרת הטלפון נובע מפולסים חשמליים המרעידים פיסת מתכת, כנראה שבעתיד נוכל לקיים גם יחסי מין מרחוק. אבל זה יתרחש בעתיד הלא קרוב, לא היום. אמנם הגדרתי יחסי מין כך שיכללו את ה"יחסים" אסור לנו לשכוח חלק חשוב והוא ה"מין". ללא המגע, מדובר בלא פחות ולא יותר מאשר בשיחת פונסקס משוכללת. בטח שהדבר אשר קוראים לו היום "סייברסקס" שהוא בעצם שיחות צט לוהטות באינטרנט עונה רק על ההגדרה הנ"ל כסוג של שיחת פונסקס ולא יותר. היכן ניתן לקרוא את אותו המאמר דרך אגב ? לגבי הרובוט : תודה על הלינק, מדובר ב-MUPPET מאיכות משובחת במיוחד עם תוספות של מיטב הבינה המלאכותית של ימינו. אני אוהב רובוטיקה ואין מנוס מכך שבסופו של תהליך נצליח ליצור דמויי אדם אמינים ומי יודע אולי אפילו טובים מאיתנו. אך הרובוטיקה עדיין בבייבי סטפס הראשונים שלה. AI ימשיך להיות רק סרט מד"ב של שפילברג במאה ה-21 (או לפחות ב-6 או 7 העשורים הראשונים שלה על פי הערכתי הגסה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אם הטכנולוגיה תצליח חלקית? למשל, יש "כוננים" שאפשר להלביש על אברי המין של שני הצדדים, שמדמים את הפעולות משני הצדדים. לא בדיוק החוויה השלמה, אבל התחלה. נחשב או לא? ברור שסייברסקס, גם זה שלא צפוי לנו אלא בעתיד הרחוק, אם בכלל, אינו בדיוק יחסי מין - אף אחד לא טוען שזה בדיוק מה שאנחנו עושים בימינו אנו. אבל זה משהו חדש. זה משהו שצריך לתת לו שם והגדרה חדשים - זה לא יחסי מין, אבל זה גם לא בדיוק אוננות. אז מה זה? זה באמצע. סייברסקס. לגבי קיסמט, נעלבתי בשמו. מדוע תגובותיו של קיסמט הן פחות אמיתיות מאשר תגובותיו של תינוק אנושי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זאת הגדרתך לסייברסקס... השתכנעתי. עכשיו נשאלת השאלה : אז מה לא בסדר עם זה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שזה לא בסדר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר למעלה (או יותר נכון בודריאר) לא רק מתאר את תרבות האשליה הקיימת כביכול אלא גם מעביר ביקורת עליה. הקשתי שהמעבר לנושא הסייברסקס קשור לאותה הביקורת. איבוד האוריגינלי והחלפתו במדומה... או משהו כזה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שה"טעות" של מפתחי קיסמט היא שהקרטריון שלהם הוא : "האם הרובוט נראה כמגיב באופן דומה לכך שתינוק אדם היה מגיב". משום שזהו הקרטריון שלהם, הם מצליחים ליצור אשליה טובה יותר ויותר להתנהגות אנושית של תינוק אבל הבעיה בכך היא שבסופו של דבר מדובר באנימציה ע"י רובוט. הסבר לא מוצלח לדבר אליו התכונתי...המממ... אנסה שוב... תגובותיו החיצוניות של תינוק הם בסופו של דבר פועל יוצא של סה"כ הדברים המרכיבים את תודעת התינוק. קיסמט הוא הישג מצויין ברובוטיקה, אבל השאלה החשובה יותר היא האם קיסמט הוא הישג מצויין בבינה מלאכותית. נראה לי שלא... את ההתקדמות בנושא הבינה המלאכותית ניתן לעשות כלל ללא רובוט. עדיף לייצר מעין קיסמט וירטואלי בסביבה וירטואלית ולעבוד באותו מודל על הדבר החשוב באמת : קוגניציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשתדע איך פועלת התודעה של תינוק, תיידע אותי, ואני אעביר את המסר לוועדת נובל. נכון לעכשיו, אין שום סיבה להניח שאופן הפעולה של קיסמט1 שונה בהרבה מאופן הפעולה (ברמה מופשטת) של התודעה של תינוק. המצב כיום הוא שהדרך היחידה שלנו לשפוט היא לפי מבחן התוצאה. או, אם נעשה פרפראזה על מבחן טיורינג - אם אדם ישחק עם תינוק אמיתי ועם קיסמט, ולא יוכל לדעת מי זה מי - אז לקיסמט יש תבונה של תינוק אמיתי. זה דומה לשאלת הסייברסקס - אתה מגדיר יחסי מין כפעולה שכוללת גם מגע פיזי בין שני בני אדם וגם "מגע רגשי" ביניהם, ועל פי ההגדרה הזו, כמובן, כל דבר שאינו בדיוק זה אינו יכול להיות יחסי מין, למרות שאנחנו מתייחסים גם לדברים אחרים כיחסי מין בחיי היום יום שלנו. במקרה הנוכחי אתה מגדיר תבונה אנושית כ"מה שעושה המוח האנושי", ולפי הגדרה זו, כל תבונה שאינה נוצרת ע"י מוח אנושי, כמובן, אינה יכולה להחשב תבונה אנושית. end of story. הגדרות מצומצמות כאלו (בדיוק כמו הגדרות רחבות כמו "כסא הוא כל מה שמישהו יקרא לו כסא") לא מסייעות לנו להגיע לשום מקום. 1 לתוכנה של קיסמט של מספר פרמטרים שמושפעים מאינטראקציות עם העולם החיצון (למשל, עוצמת גירוי) ואובייקטיביים (זמן). השילובים בין הפרמטרים השונים נותנים תוצאות שונות של התנהגות, בצורה שקשה לחזות דברים שאינם מצבי קיצון (קל לחזות שתינוק יבכה אם יצעקו עליו הרבה, קשה לחזות מה תהיה התגובה שלו לנפנוף בובה מול פרצופו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שאם זה נראה כמו ברווז, מתנהג כמו ברווז, אוכל כמו ברווז וחושב כמו ברווז אז זה כנראה ברווז. אבל קיסמט רק מתנהג כמו פסודו ברווז וחסר לו המון כישורים ידועים אחרים של ברווז על מנת שנכנה אותו ברווז מלאכותי. אהבתי את הטקטיקה המצוינת שלך לערב שני ויכוחים (סייברסקס) על מנת שאהיה צריך להצדיק את טעוני בשני ויכוחים אלו במקביל (למרות שמעבר למישור הדמגוגי של הצגת הגדרותי כמצומצמות, אין ממש קשר ביניהם). על הטענות שלך לגבי הגדרותי המצומצמות, עניתי כבר באותו ויכוח משום שהם כבר נטענו ע"י מישהו אחר. אני לא צריך לדעת הכל על התודעה האנושית על מנת להגיד שהקוגניציה של קיסמט שונה לחלוטין מקוגניציה של תינוק. על פי הגדרתך מבחן התוצאה הוא החשוב ביותר ואני מסכים לחלוטין. מבחן הטיורינג, הידוע לשימצה בעולם הבינה המלאכותית (אחרי שלומדים אותו במבואות), אותו אתה מציע, לא מוכיח דבר על הקוגניציה של קיסמט אלא דווקא על רמת ההדמיה ההתנהגותית החזותית של קיסמט. תינוק הוא יחידה לומדת, הלומדת בקצב גבוהה הרבה יותר מאדם בוגר ! תינוק לא רק עושה גגה-בובו, צוחק ובוכה ומפריש חומרים שונים. יכולות הלמידה הבסיסיות של תינוק, עליהם מדברים בפסיכולוגיה התפתחותית הן מטרה רחוקה מאוד (אם כי אפשרית). מתי בדיוק אמרתי שלא ניתן לחקות התנהגות אנושית ע"י בינה מלאכותית ? אתה מתוכח עם דמות שנמצאת בראשך ולא איתי בנושא זה. רק אמרתי שהיום, הבינה המלאכותית לא מצליחה לחקות התנהגות אנושית בהצלחה מרובה, והעניין הוא די COMMON KNOWLEDGE בין בני האדם העוסקים בתכנות. אתה יכול להגיד שאני עושה בויכוח זה בדיוק מה שאני עושה בויכוחים אחרים, ואני אמשיך לא להסכים איתך בנק' זאת. ההגדרה שלי לגבי מהי התנהגותו של האדם רחוקה מלהיות מצומצמת... ההגדרה שלך היא היא המצומצמת. ההגדרה שלך היא אשר כללה בהתנהגותו של תינוק רק סיממנים חיצוניים כמו צחקוקיו וניפנוף ידיו. אתה מדבר על מבחן התוצאה ואתה צודק. הבעיה היא לאיזו תוצאה אתה מצפה והתוצאה אליה אתה מצפה היא התוצאה הלא נכונה. אמנם אנו לא יודעים הרבה על הקוגניציה של תינוק בן שנתיים (ואני כמישהו שלא למד פסיכולוגיה וביולוגיה של המח יודע עוד הרבה פחות) אבל קל להסיק שקיימת בקוגניציה של תינוק גורמים שונים שנקרא להם X אשר מובילים את הקוגניציה של תינוק, ע"י תהליך של למידה, אל קוגניציה של ילד בן 5 בסופו של דבר. האפשרות לתהליך למידה זה נובע מאותם X והם חלק בלתי נפרד מהקוגניציה של התינוק. לדמות את X הרבה יותר קשה מלדמות צחקוקים והנפות ידיים וזהו מבחן התוצאה האמיתי לגבי אינטליגנציה מלאכותית. מעולם לא אמרתי שלא ניתן לעשות, רק אמרתי שהדבר עדיין לא נעשה (והוא יעשה לדעתי). האם אתה טוען שאם נחקה 5 שנים נקבל קיסמט עם אינטלגנציה של ילד בן 5 ? הלוואי, אבל לא נראה לי... הערת אגב : לדעתי, בשל שלתינוק יש יותר X מאשר לאדם בוגר, נראה לי הגיוני שעל פי הגדרות אלו יהיה יותר קל לדמות אדם בגיר (אבל באמת ולא בכאילו) מאשר תינוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין, קיסמט לא כל כך חורג מגבול המודל הביהוויוריסטי (חקיני). זאת אומרת מכונה שבה שבה יש מצג היתנהגותי (באנלוגיה מאומצת, מצב מנטלי) כתוצאה מגרוי חיצוני ועיבוד פנימי (באנלוגיה, מצב מוחי), זאת אומרת מין מצב ''מכני'' המשפיע על מצב ''מנטלי''. אני לא חושב שבידע הנוכחי אפשר ליצר מכונה שבה תתקיים השפעה הפוכה, שבה ''מצב מנטלי'' משפיע על ''מצב מכונה'', |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שנסיתי להגיד בצורה תמציתית וטובה יותר. לקוניות זאת אומנות שאני צריך ללמוד בהקדם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. סיעוף. חלק את מה שאתה רוצה לומר לסעיפים - זה מכריח אותך לחשוב על מה אתה רוצה לומר, וגם עוזר לסדר את הדיון. ב. אל תרחם על פרי מקלדתך. נכון, זה אתה כתבת, ובאמת כל הכבוד, אבל מותר למחוק - גם אם זה פסקה שלמה. ג. הכמֵס רעיון אחד כל פסקה. בטח לא יותר, אבל עדיף שגם לא פחות. כמובן שאם משהו דורש הבהרה אז חזור והבהר, או יותר טוב, מחק את הפסקה הקודמת לטובת החדשה והבהירה יותר. ד. אל תרחם על אצבעותיך. השתדל להשאר עם משפטים פשוטים גם אם זה יוצא יותר אותיות. למשפטים מורכבים יותר יש נטייה להיות מובנים פחות. ה. הומור עובר רע, וציניות בכלל לא. גם אני לא כל כך אוהב סמיילי'ז, אבל עדיף על חוסר הבנה. (נכון, לא קשור לתמצות ובהירות, אבל אם אני כבר כאן...) ו. תהיה מיץ פטל. (הכותב אינו מומחה לאומנות הכתיבה וכותב מהרהורי ליבו בלבד. השימוש בכל סעיף על אחריות המשתמש בלבד. אין התחייבות לשמירה מוחלטת על כללים אלה מצד הכותב, למרות שהוא משתדל.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי בעניין. אתה מוכן להרחיב מעט בסעיף ו'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ מצליח במלבנים קצרים וניטרליים לקלוע היטב ללב הטיעון של האדם אליו הוא מגיב, ונראה לי שלזה כיוון אביב בדברו על לקוניות. למעשה הבעתי את הערכתי כלפי הכותב את מיץ בהמליצי לאביב על מודל לחיקוי. (ואת במלבן שלך מציקה לי כי שילבתי שני גרם הומור בהודעה הממליצה שלא, נכון? אבל תחשבי על זה ככה - למעשה עשיתי את זה בכוונה כדי להדגים את הנקודה שלי...) (או שבעצם את בעצמך רצית גם לעזור לאביב, והדגמת את הנקודה שלי שהומור לא עובר.) (אגב, המלבן שלך היה בהומור? לא עבר.) (הגיע הזמן לנצל את ההמלצה של עצמי, ולמחוק. עכשיו תתהו מה היה ברווח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלבן שלי אכן היה בהומור... אבל שלך דווקא כן עבר. כך שאולי אתה טועה בעניין זה. אבל אני מיצטרפת להערכתך כלפי מר פטל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קופים מסויימים מציגים כישורים קוגניטיביים שמתפתחים עד לרמה של ילד בן 3, בערך. אז כשהם עוד בשלב התפתחותי שווה לזה של ילד בן 2, למשל, עדיין יש להם את ה-X. אבל מה קורה לו כשהם מגיעים לרמה של ילד בן 3? הוא נעלם. אבל עד לשלב הזה, אין לך שום אפשרות להבדיל, על פי הביצועים הקוגניטיביים לבדם, בין הקוף לבין התינוק האנושי. כלומר, התנהגות בשלב n של ההתפתחות אינה מושפעת כלל מקיומה או אי-קיומה של היכולת הפוטנציאלית להגיע לרמת התפתחות n+1. קיסמט הוא "תינוק" שכזה, בלי פוטנציאל התפתחות. רובוט מפגר, אם תרצה. ובכל מקרה - צעד בכיוון מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אין הרבה אנשים המתלהבים יותר ממני מחידושים טכנולוגיים. תאמין לי שבזמן הקריאה באתר המתאר את קיסמט תפשתי את עצמי אומר בקול רם "WOW COOOOOOL". ב. "אין לך שום אפשרות להבדיל, על פי הביצועים הקוגניטיביים לבדם, בין הקוף לבין התינוק האנושי", בדיוק בגלל זה הכללתי, בניגוד אליך, את קריטריון ההתפתחות לטווח ארוך כחלק ממבחן התוצאה (טיורינג לא מספיק). ג. למרות שהתנהגות בשלב n של התפתחות לא חושפת את המצאות X ,עדיין ניתן להסיק את קיומו של X. ההתפתחות מ-n ל n+1 היא לא תוצאה של הוקוס פוקוס אלא תוצאה ישירה של המצאות ה-X בתינוק-אדם. ד. לקיסמט 0 פוטנציאל התפתחות. קיסמט הוא אומנם רובוט מפגר, אבל הוא רובוט המדמה קוף מפגר במקרה הטוב. אפילו לבני אדם מפגרים יש פוטנציאל התפתחות (גם אם הוא נמוך הוא עדיין גדול מ-0). ה. קיסמט הוא צעד הרבה יותר ממעניין בנושא הרובוטיקה המדמה בהוויוריזם אנושי. קיסמט הוא דישדוש במקום (אחורה?) בנושא האינטליגנציה המלאכותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מה שקורה כשמנסים להלחם בבוטים למיניהם: http://www.nytimes.com/2002/12/10/science/physical/1... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק רציתי להגיד שאנחנו כאן באייל נלחמים בספאמרים בצורה הרבה יותר משעשעת, אבל אני אשאיר לטל את ההחלטה אם לספר איך או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר שם על בוטים שמתחזים לבני אדם. אם יש לכם כאלה באייל הם מוצלחים מאד IEW061F - Unhandled recursive call at memory location x'00fe56d2' - unsupported self referenced DAG -Stack overflow ואת מבחן טיורינג שלי הם עברו בהצלחה לא מבוטלת.
DLL Shote_kfar will resume |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלות התחום האפור... התשובה לכל שאלת תחום אפור היא פשוטה : תלוי עד כמה באופן חלקי ומה היא המסה הקריטית. אם אני אמשיך להיות קונסיסטנטי עם ההגדרות שלי אז עדיין שלב הבניים אותו אתה מציע הוא מספיק חלקי בשביל לא להיות יחסי מין. כמובן שאם אתה מגדיר זאת כמשהו חדש ושונה ונותן לזה את השם סייברסקס אז אני לא יכול להתוכח איתך. צריך להיות הלן קלר ממש בשביל לחשוב שזה לא משהו חדש, והשם שנותנים למשהו הוא שרירותי. באותה מידה ניתן לקרוא לזה אקט-רחוק (על משקל שח-רחוק), טלה-סקס, סקסמייל, סקסרנט והמרחיקים לכת יכולים אפילו לקרוא לזה גרשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל"סייברסקס" יש מספר מובנים. אחד מהתת-ז'אנרים האהובים עליי בספרות המד"ב הם ספרי הסייברפאנק ונתקלתי בשתי ההגדרות השונות הנ"ל (ועוד כמה אחרות) כך שלא מדובר ב"ההגדרה המקורית" אלא באחת ההגדרות השאובה מאותו הז'אנר. דרך אגב, ניהול צטים לוהטים ברשת היה קיים לפני שהתחילו להשתמש במושג סייברסקס. המילה כאמור שאובה מספרות המד"ב ובעצם עברה מעין DOWNGRADE במשמעות שלה. מושגים נוספים כמו אוטוסטרדת-המידע או סייברספייס ואחרים מקורם דומה וגם להם יש מספר משמעויות בספרי מד"ב שונים על פי דמיונו של הסופר. לשם הדיון אקבל את ההגדרה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביב, לבקשתך לקבל הפנייה למאמר שעוסק בסייברסקס: הקישורית מובילה לדף המחבר שלי: תוכל למצוא שם את 4 חלקי המאמר, שכותרתו "נוירומנטיקה". חלק ב' נוגע גם ב"נוירומנסר" , הספר המכונן של ז'אנר הסייברפאנק החביב עליך (וגם ב"אידורו"). חלקים ג' ו-ד' עוסקים בסייברסקס. והשאלה האם סייברסקס יכול להיחשב ל"דבר האמיתי" עולה בסוף חלק ד'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע, הספר ''נוירומנסר'' מציץ אליי כרגע ממדף הספרים מולי. הפעם האחרונה שקראתי אותו היתה לפני מספר שנים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספקתי לקרוא את חלק א ו ב. מחר אמשיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ... רק אזהרה קטנה לחדשים בפורום: ביטויים כמו "אני מודה שבמבט ראשון יש בה משהו" ו "המילה הזאת נשמעת נורא מקסימה לאנשים שלא מבינים בטכנולוגיה" נחשבים כמתנשאים בעיני חלק מקוראי האייל. בעיני חלק אחר, (שאני שייך אליו) הם לגיטימיים לחלוטין. כך גם חלוקת ציונים כמו "צודק כמעט לגמרי" שכתבת במקום אחר. אני עצמי אוהב להשתמש בהם, הן משום שהם הרי נאמרים עם חיוך, והן בשל עזרתם להבהיר את עמדתך (כפי שוודאי הרגשת כשהחלטת להשתמש בהם) ולא כדי להעליב את עמיתך לדיון, כפי שעלולים לחשוב. לדעתי ושיטתי, המשך כך - *אני* אוהב את שיטת הדיון הזו, שמנעימה עלי את הקריאה, תוך חידוד הניגוד והבהרת העמדות. אבל דע לך שאחרים אינם מגלים ליברליות כזו, ונוטים לקצוף. כדוגמא, הייתי אומר שאני מסכים לרוב דעותיך, וחושב שאתה מנמק אותן היטב וכותב באותה שיטה הנעימה לי המחדדת מחלוקות. הייתי אומר זאת, אך לא אומר, שהרי יחל פה מיד עוד דיון מיותר שיתחיל בהכרזה שאני מתנשא *כלפיך*. (לא מזמן ציינתי לחיוב את דעותיהם של מספר אנשים, ושוב קצפו אותם קוראים משל ליטפתי את ראשיהם של תלמידי המצטיינים). האמת, אני נהנה מההמולה, אך יתכן ואתה לא תיהנה ממנה, ועל-כן האזהרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעקש שלא להבין - זה לא מילה זו או אחרת, זה הטון שנודף מהכתיבה שלך. אני לא חשבתי שאביב מתנשא, אפילו לא במעט. אם בכלל, אני חטאתי בהתנשאות כלפיו, ולא להפך. אבל תמשיך להאשים אחרים בבעיות שלך. זה הרבה יותר קל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אביב חשב... עזוב דובי, אתה אמוציונלי מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגביך, אבל אני אדם שמעריך רגשות עד מאוד. למעשה, אם לא היו רגשות, לא הייתה יכולה להתקיים "התנשאות". אולי אם תתחיל לחשוב על בני האדם שסביבך (וגם רוב שאר היונקים שסביבך - רגשות הם הרבה יותר "פרימיטיביים" מאשר המחשבה שמאפשר לנו הנאו-קורטקס המפותח שלנו) כיצורים עם רגשות, זה יעזור לך להבין אין לדבר בלי להראות כאילו אתה מנסה להתנשא. שיעור I: לא אומרים לבן-אדם במהלך דיון "עזוב, אתה אמוציונלי מדי". כמו הטענה שהייתה נפוצה בעבר שנשים הן "היסטריות" מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מכך, בלי אמוציות אין ראציו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואומרים שיש פה רק פילפולים ואינטלקטואליזם. תראו איזו דרמה ! איזה פרץ של אמוציות. בפרק הבא GOD EAT GOD מתוודה שהוא בהריון, על אביב עוברת תאונה קשה אשר גורמת לו להיות עיוור/חרש/אילם לשמחת רבים ודובי חושף את ליבו לגבי אהבה חדשה. STAY TUNED. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, בגלל זה הוא נסע לאנגליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקוראים אותו בלילה. נשבע לכם. נכון לימים (טוב ללילות) אלה, מומלצים בעיקר בת-אל (הפיקטיבית, כאילו דה?!) והגלים שהיא יוצרת / מותירה אחריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שלאחר הפשלה שלי עם פופק, רמת הפרנויה אצלי קצת גברה ואני חושד כמעט בכל כותבי האייל. יש רגעים, אחרי חצות בד"כ, שאני אפילו מתחיל לחשוד שאני פיקטיבי <כאן נכנסת המנגינה של איזור הדמדומים>... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את זה בצהרים, ובקושי עלה על פני חיוך מינורי. אם הייתי קורא את זה אחרי חצות בטח הייתי צוחק בקול. יש לחקור את התופעה באופן מדעי, וישא"ק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד לי מה אתה רוצה ממני עסור לי לכתוב מהשהו פה בלי שכל אחד יקפוץ עלי??! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביב, יש לי משהו לספר לך. אני ב---קאט! מהתחלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשם כל האמוציונליים. תגובות כאלה (כמו זו שהגבת לה כאן) סילקו אותי מפה למשך כמעט שבוע. לנוכח העובדה שתרומתו של בר הפלוגתא שלי, לפחות מבחינה כמותית, עולה על זו שלי (שכותב פה כבר יותר משנתיים, אבל פעמיים בחודש בממוצע) פי אלף מונים, אולי מוטב כך. ובכל זאת. וזה היה, לתוהים, בלי שום סמיילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מתוחכם. אני פשוט השתכנעתי לחלוטין ברגע הראשון ולכן כתבתי בכותרת "צודק לחלוטין". לאחר מכן התחלתי לרשום את תוכן ההודעה ולאט לאט הבנתי שהרהורי מתחילים להעביר ביקורת על הדבר ממנו השתכנעתי במבט ראשון. בסוף, לפני השליחה, הוספתי את המילה כמעט. התנשאות ממש לא הייתה שם... אבל אם הדבר גורם להמולות מעניינות, כפי שאתה אומר, אולי באמת כדי לנסות את ההתנשאות באופן מאולץ מידי פעם. אבל לגבי "המילה הזאת נשמעת נורא מקסימה לאנשים שלא מבינים בטכנולוגיה" אני מודה שהיא באה ממחוזות ההתנשאות אותם אתה מתאר. אבל אני בכל זאת ממשיך לעמוד מאחורי משפט זה משום שאני חושב שיש הבדל בין מילות HYPE על טכנולוגיה לבין הטכנולוגיה עצמה. המילה היבשה צ'ט למשל מתארת טוב יותר את המונח סייברסקס בשימושו כלפי הטכנולוגיה העכשוית. יחסי מין ע"י שימוש במקלדת נראה לי מגוכח בעליל. שלא לדבר על מצריך ניקוי מתמיד של סביבת העבודה ושולחן המחשב. המובן האמיתי של המונח עדיין קיים רק כמד"ב. BTW כל תרבות הסייברפאנק ומושגיה מדברת בעצם על העתיד של האתמול ולא על העתיד של היום. סקס עם מכונות מדאיג אתכם ? אז העתיד,ומשמעותיו לגבי מין, הנובע מההתפתחויות הנוכחיות בביולוגיה ובנאנו-טכנולוגיה צריך לגרום לסיוטי לילה ממש.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק המד''ב מדבר על העתיד של אתמול. בכלל, נדמה שאיפשהו בתחילת המאה מישהו החליט לקבע את הזמן ההוא כ''הווה תמידי''. כך נוצר המצב המביך שאפשר לדבר על ''פוסט-מודרני'' (אחרי עכשיו, בתרגום חופשי), ו''שירה צעירה'' נכתבה על-ידי אנשים שהם כיום לקראת סיום חייהם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוח ההעלבות בשם קיסמט... :-) המד"ב לא מדבר על העתיד של אתמול. המד"ב של אתמול מדבר על העתיד של אתמול. דווקא המד"ב של היום מדבר בצורה מצויינת על העתיד האפשרי הנובע מהיום. פשוט אמרתי שעתיד הסייברפאנק (הדיסטופי בד"כ) הוא אופנה חולפת של שנות ה-80/90 בספרות המד"ב ובצדק. המד"ב דווקא מתעדכן לא רע. המושגים אשר מחלחלים ונתקעים באופן פופולרי כמו סייברסקס קצת פחות מעודכנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מילה אחת בטקסט שלך שתפסה אותי. לפני כמה שנים קראתי ספר של היינליין1, עם שימוש דומה במילה. כדי שאוכל לחזור לקריאה סדירה של הדיון ולא להתפס לשטויות, אמור לי נא האם גם לך יצא לקרוא ספרים משל היינליין. 1 אני יודע, לא בדיוק אורים ותומים, וכבר התבגרתי מאז, אבל מה לעשות. תודו שזאת סיבה לא רעה להשאר אלמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שנים קראתי כמה ספרים של היינליין. אני זוכר שדי אהבתי את הכתיבה שלו אבל זה רק רושם מעורפל. אני אפילו לא ממש זוכר מה בדיוק קראתי. אני צריך לפשפש קצת במדפים על מנת להזכר בשמות הספרים... באיזו מילה מדובר ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי, שבעצם, היינליין - מתורגם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח בכלל שבן יוון העתיקה התפעל מפסל של אל בחושבו ש"הוא מתאר מציאות". הוא האמין בקיומו של האל, אבל לא בהכרח בעובדה שהאל נראה כמו אותו פסל ספציפי. נדמה לי שהיה די ברור ומוסכם שהפסלים הללו הם סמל, רעיון מופשט. ואולי היתה גם דמות אדם אידיאלי אז, להתאים את עצמו אליה - אבל לא מפני שהאמינו שיש לדמות פיזית לאלים או ש"כך נראה זאוס". בציורים נוצריים בימי הביניים מתואר ישו כאירופי לכל דבר, פשוט מפני שזה מה שהציירים הכירו וזה מה שהיה נוח "לשווק" לבני אירופה. אבל אם היית שואל אדם "איך באמת נראה ישו", הדמות ההיסטורית, לא נראה לי שהיו עונים לך שהוא לבש גלימה אירופית וגר בכפר צרפתי, כפי שעולה מהציורים. כלומר,היתה הבנה שיש מוסכמות ציור, ויש רעיון מופשט, ושהציור עונה על שני אלה, ולא ממש מייצג מציאות. הלא אפילו את כללי הפרספקטיבה לא גילו (או סתם לא טרחו לצייר) עד שלב מאוחר יחסית בהיסטוריה של האמנות. שלא לדבר על הציורים השטוחים של מצרים העתיקה. אקו הומו? לא, זה ציור של תות אנח אמון :-) שונה הדבר במגזיני האופנה של היום - אשה שמביטה בהם מרגישה (= אמורה להרגיש, כמובן שזה לא חל על כל הנשים) שהתמונה מייצגת אשה חיה ונושמת. כזו שגורלה שפר עליה, והיא גם יפה, גם עשירה וגם מצטלמת. התגובה האינסטינקטיבית היא "איזה גוף מושלם", או "איזה עיניים יפות" וכולי וכולי. משמע, התפעלות לא מהצילום היפה אלא מעצם העובדה שבן אנוש ניחן בתכונות פיזיות משובחות כאלה. וכל הרעש על "הזיוף שבתעשיית הדוגמנות" קם בדיוק על זה - לא על ההצגה של בני אנוש מושלמים, אלא על הניסיון לגרום לנו, הפשוטים, להרגיש שכל תמונה היא אמת לאמיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא בטוח בכלל שבן יוון העתיקה התפעל מפסל ..." הבנתי שאתה לא בטוח, לא נאמר אבל למה אתה לא בטוח. saying it doesn't make it so... אני לא חושב שהיווני הממוצע הפשוט היה חכם וספקני יותר מהאדם המממוצע המודרני. מדוע יש להניח זאת ? אתה אומר שהיווני ידע שמדובר בסמל למשהו מופשט יותר ולא חשב שכך זאוס נראה באמת, אתה מוכן לפרט על מה מתבססת הנחה זו ?נניח לרגע שאתה צודק, הפסל ייצג אידיאל ולא את מראהו המציאותי של זאוס. עדיין אותו יווני שאף לעצב את גופו על פי אותו אידיאל לפחות באותה קנאות שעושה זאת נערה ממוצעת בעולם המערבי (יש היטענו שהוא אף עשה זאת בקנאות רבה יותר). "בציורים נוצריים בימי הביניים מתואר ישו כאירופי לכל דבר, פשוט מפני שזה מה שהציירים הכירו וזה מה שהיה נוח "לשווק" לבני אירופה. אבל אם היית שואל אדם "איך באמת נראה ישו"..." שוב אתה אומר אך לא מסביר על פי מה אתה מבסס את ההנחה ולכן אין לי שום סיבה שבעולם לקבל אותה. אני משוכנע שאם היית שואל כפרי מקומי באותם זמנים איך נראה ישו הוא מצביע על התמונה התלויה על קיר הכנסיה. אם היית אומר לו שזה רק ציור הוא היה מלשין עליך למוסד הכנסיה והם כבר היו דואגים לשכנע אותך שאתה כנראה טועה. לצייר את הכנסייה כארגון אשר מכר לקהילה רק רעיונות מופשטים של מוסר ללא למכור להם מציאות מדומה לחלוטין ואף מאוד חזותית ופסודו-ריאליסטית (עם מבנה מסודר של מדורי גיהנום וכו') זה טעון מופרך בעליל. גם אם הציורים עצמם לא מופשטים כדוגמת הציורים המצריים הקדמונים, הם יצרו מציאות מסוימת ותפישה מסוימת אשר הייתה ראליסטית לחלוטין בשביל אותו מצרי קדמון. אני לא מוכן לקבל שגם אותו מצרי קדמון לא האמין שבאמת כך נראו האלים, הוא האמין באמת ובתמים בקיומם של האלים עם ראש החיה אשר תוארו בציורים השונים. בכלל אני לא מבין למה אתם מיחסים ספקנות ודרך מחשבה מופשטת/אידאית לאנשי העולם העתיק יותר משאתם מיחסים כלפי האדם המודרני אשר מודע יותר למניפולציות שגורמים אלו או אחרים יכולים להפעיל עליו. "שונה הדבר במגזיני האופנה של היום - אשה שמביטה בהם מרגישה (= אמורה להרגיש, כמובן שזה לא חל על כל הנשים) שהתמונה מייצגת אשה חיה ונושמת. כזו שגורלה שפר עליה, והיא גם יפה, גם עשירה וגם מצטלמת. התגובה האינסטינקטיבית היא "איזה גוף מושלם", או "איזה עיניים יפות" וכולי וכולי. משמע, התפעלות לא מהצילום היפה אלא מעצם העובדה שבן אנוש ניחן בתכונות פיזיות משובחות כאלה. וכל הרעש על "הזיוף שבתעשיית הדוגמנות" קם בדיוק על זה - לא על ההצגה של בני אנוש מושלמים, אלא על הניסיון לגרום לנו, הפשוטים, להרגיש שכל תמונה היא אמת לאמיתה." הצעקה הראשונית (אשר הייתה לפני עשור או שניים) על הזיוף שבתעשיית הדוגמנות היא מוצדקת, אבל הדיון שלנו הוא רחב מכך. הטעון שלי הוא שהצעקה הראשונית של התפקחות הוא צעקה של העבר, זוהי הצעקה הראשונית של הילד הצועק המלך הוא עירום. לדעתי העולם נמצא היום בשלב מאוחר משלב זה והצעקה ההיא היא פשוט נבעה מקשיי הסתגלות לעולם החדש בו הצילום הופך ללא פחות ולא יותר מאשר ציור משוכלל. לדור הבא כבר לא תהיה הבעיה הזאת משום שכבר עכשיו הוא עושה מניפולציות דיגיטליות על דמויות חבריו, על מחשבו האישי בבית, לאחר שהוא סרק את תמונותיהם ועיבדן בתוכנת PHOTOPAINT. בקיצור הצעקה המקורית אולי מוצדקת, אבל זו צעקה של דור הולך ונעלם... הדור הבא כבר לא יתרגש ממניפולציות חזותיות הוא פשוט יבין את היתרונות המחשבתיים של יצירת המציאות הוירטואלית ושמודבר בדבר אותו בני האדם מעולם פסקו לעשות : ליצור. לדור שגודל על שרק ומטריקס כבר לא תוכל למכור שיש מציאות בה יש באמת אלים, שדים ומפלצות (או לפחות לא תוכל למכור זאת בקלות גדולה יותר מאשר הדבר נעשה בעבר). הם יודעים ששדים ומפלצות זה משהו שנעשה במעבדות פיקסר משום שהם עשו זאת בעצמם על התוכנה החדשה שקנו להם הוריהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדור שגדל על שרק ומטריקס תוכל למכור את הרעיון שירושלים היא בירתה הנצחית של עם ישראל? וסליחה שאני חוזר למי המדמנה של הפוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. (לדעתי) לא תוכל לעשות זאת אפילו כלפי הדור שלפניהם ! שים לב לדעה הפוליטית של רוב הציבור הישראלי בשנות ה-20 לחייו לגבי הנושאים הפוליטיים הבוערים ומידת נכנותו להגן על שלמות ירושלים-היהודית-לנצח-נצחים לעומת נכנותו להגן על ערכים ארציים יותר כגון מצבה הכלכלי של מדינתו (ואני לא קובע כאן מה היא הגישה המועדפת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ישו: באלבום "ישו כוכב עליון" (המחזמר) יש אוסף תמונות של ישו- רובן תמונות קלאסיות, אבל בין לבין משולבות גם תמונות שציירו ילדים בכיתה ב'. כל ה"ישועים" מצויירים פחות או יותר אותו דבר - עור בהיר, עיניים בהירות, שיער חלק ארוך וזקן נעים-לעין. אצל רוב הילדים השיער חום, אצל מיעוטם בלונדיני(!). לא מדגם מייצג, אבל בהחלט מאפשר הצצה לאיך שילדים חושבים שישו נראה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש על זה קטע נחמד ב''המנון לליבוביץ'', ששמעו צף לאחרונה באיזה דיון אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי משהו שחיזק את אמוני ברשת הישראלית. וגם הוכחה קטנה לדברי, לגבי מוסכמות שונות של הציור והפיסול על פני זמן. הריאליזם לא תמיד היה שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאגו של אביב ישראל תפח, אבל אולי זה קרה בגלל שהוא לא ענה לי על *זה*? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם לא כל מאמר מדעי מורכב מנסיון להוכיח תחושת בטן ע"י מתן תיאוריה או השלכה מתיאוריה קיימת ?" התשובה הפשוטה היא : לא!. התשובה האמיתית היא : אין לי שום דבר נגד HUNCHES תחושות בטן או אינטואיציות כבסיס להתחלת מחקר מדעי. לא כלפי המקרה שבו למדען יש תחושת בטן לגבי הדברים כפי שהם והוא מנסה להוכיח את צדקתו ע"י המתודה המדעית, אני בא בטענות. תחושת הבטן הנ"ל היא בסופו של דבר לא רלוונטית למחקר המדעי עצמו ובאותה מידה הוא יכול להגיע אל מסקנה הפוכה מתחושת הבטן המקורית שלו (ובבקשה נא לא לזרוק לעברי ספר של תומאס-קון, אשר לפוסט-מודרניסטים יש תחביב לסלפו, תודה. ) אני דברתי כנגד אלו אשר בעצם כותבים לא פחות ולא יותר מאשר פרוזה בתחפושת של מדע. לא ניתן לכתוב(כמדע), למשל, מאמר מדעי האומר שהעולם הוא מקום יפה. לא חשוב עד כמה תהיה טענה מסוג זה נכונה או לא נכונה בעיני אנשים רבים היא פשוט לא טענה מדעית משום שאין שום כלי אמפירי לבדיקת הטענה מלבד שאלת אנשים : מה רמת ג'יפיותו של עולמנו על פי דעתך ? (ואז טענת המחקר צריכה להיות: בני האדם טוענים שהעולם הוא מקום יפה). לא ניתן לכתוב(כמדע), למשל, מאמר מדעי האומר שהחברה המודרנית מנותקת יותר מן המציאות מאשר חברות עתיקות ושהאדם המודרני רחוק יותר מן האמיתות הבסיסיות ביותר מקודמו, אלא אם כן תגדיר במאמרך מהי המציאות ומהן "האמיתות הבסיסיות ביותר". כמובן שהכותב יגדיר את המציאות כפי שהוא תופש אותה או כפי שהוא רוצה שהיא תהיה ואת האמיתות הבסיסיות ביותר כהדברים שהוא לוקח כמובן מאליו על פי דעתו הסובייקטיבית. (שוב לפני שאתם זורקים עליי את "מהפכות במדע" אני מודע לכך שיש אנשים אשר מפרשים את קוהן כאילו יש סתירה בן הנאמר כאן לבין דבריו, אנשים אלו פשוט טועים ואני ממליץ על עיון נוסף). כאשר אדם מפיץ את תחושותיו הפנימיות בתחפושת שכזו ע"י שימוש במושגים מדעיים לשם מתן גושפנקא למשהו שהוא לא פחות ולא יותר מאשר בליל של תחושות ורגשות ותפישות פילוסופיות על העולם הוא מקבל על ידי את התואר אשר הענקתי לו למעלה. עלי להדגיש : אין לי בעיה עם אנשים אשר כותבים על תפישת המציאות שלהם, להיפך, הרי מדובר באחד העיסוקים היפים מכולם ואפילו יש לו שם : פילוסופיה. פילוסופיה זה כמובן לא מדע (עם כל החשיבות שיש לפילוסופיה, הרי ללא היא המושג "מדע" מעולם לא היה נולד). לגבי ב. מדינה, גבול ואידאולוגיה הן בדיות ולא המצאות! אוטובוס, מחשב, מכונית, עציץ, חץ-וקשת, פרילי, קוקה-קולה ועוד דברים רבים אחרים הם המצאות אשר התחילו כרעיונות במוחו של האדם אך האדם השתמש בחומר/אנרגיה במציאות על מנת להביאם אל הפועל והם ימשיכו להתקיים (לפחות לזמן מה) גם אם מסיבה מסתורית כל בני האדם יחדלו לפתע להתקיים. גבולות לעומת זאת הם דברים מופשטים ובדויים לחלוטין ואין להם שום קיום מחוץ לקודקודו הקודח של האדם. אנו פשוט רגילים בישראל שגבול=גדר ולכן לדעתי יש פה מיסקונספציה של המושג גבול מדיני. גבול לא קיים בשום מקום מלבד כציור על מפות ובהתנהגות של בני האדם. המושג גבול מדיני הוא מושג אשר תומך בטעוני, שמהות ההתנהגות האנושית מבוססת על בדיות ושאין בכך שום דבר חדש. אפילו מדינה היא לא דבר ששריר וקיים כפי שאת מתארת אותו. אם מחר ע"י לוחמה נוירו-ביולוגית דמיונית הבריטים יצליחו לשכנע את הצרפתים ע"י שטיפת מח (מדובר בדוגמא להבהרת נקודה, אני לא חושב שטכנולוגיה מסוג זה באמת קימת, בינתיים...) שצרפת היא חלק בלתי נפרד מאנגליה משום שיש רצף יבשתי ביניהן (הכבישים והמסילות מתחת לתעלה). באתו רגע שמבצע מסוג זה יצליח, צרפת בעצם חדלה מלהתקיים. אמנם מגדל אייפל ישאר במקומו והפרלמנט הצרפתי לא יזוז ממקומו אפילו מילימטר. הגבעות הירוקות המכסות את איזורי הכפר הצרפתי ישארו ירוקות. אבל בכל זאת, צרפת תחדל מלהתקיים, היא תהפוך להיות אנגליה לכל דבר והדבר אפילו ישנה את התנהגותם של התושבים אשר יסבירו לילדיהם, בזמן טיול לייד האתר ההיסטורי- מגדל אייפל, על איך בהיסטוריה הרחוקה הייתה פה מדינה בשם צרפת. או תסריט (מופרך לחלוטין) אחר : כל היהודים מחליטים להגר לאמריקה מישראל ==> גורר בהכרח שישראל חדלה מלהתקיים. בקיצור : קיומה של מדינת לאום תלוי לחלוטין בתודעת תושביה. דבר אשר תלוי בתודעה בלבד אני מגדירו כבדיה. אני לא אומר שבדיה זה דבר רע, אני אומר שזהו חלק מההתנהגות האנושית. המדינה קיימת בתודעת תושבי המדינה והדבר משפיע על התנהגותם, אבל המדינה עצמה איננה קיימת במציאות כדבר מוחשי מעצם הגדרתה כמושג מופשט מיסודו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצה ישנה שאני ממחזר פה (פעם אחרונה) ניסוי אמפירי: נסה להלך ברחובות רמאללה השוקקים בשעה זאת של היום -בדיה מוחלטת אין גדרות גבול תגלה של"בדיה" שלך יש השפעה הרסנית במיוחד בימים הללו. עד כדי כך שתסכן את קיומך (שגם הוא אולי בדיה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אמרתי שקיום של מישהו הוא בדיה ? מה בדיוק "הניסוי האמפירי" שלך מנסה להוכיח ? הניסוי שלך דווקא מחזק את טענותי שגבולות הן בדיה אנושית (עדיין לא הבנתי לאיזה צורך אתה טוען את ההיפך), הרי הסכנה לחיי במהלך טיולי הנעים אל רחובות רמאללה הוא בשל התודעה של אנשי המקום אשר קבעה גבול דמיוני בין המקום אליו אני שייך לבין מקומם הם. תפישתם דמיונית זאת היא אשר תכתיב את התנהגותם ברצונם לפרק לי את הצורה. שוב, כאשר אני משתמש במילה "בדיה" אני לא מנסה להפחית מההשלכות המציאותיות לחלוטין שיכולות להיות לאותה בדיה. אני גם לא מנסה להראות שבדיות אנושיות ערכן פחות מדברים המתרחשים במציאות, הרי הבדיות הללו נמצאות בראשו של האדם אשר הגה אותם, וראשו של האדם הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות עד כמה שאני יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להכנס לדיונים אונטולוגים. במידה זו אני חושב שהנך מסכים לחלוטין עם בודריאר. ל''בדיות'' או התוצרים החברתיים יש כוח שאינו פחות לו היו נוהגים אנשי המקום (תושבי רמאללה),הפוך לחלוטין, לפי תפישתם האמיתית (שלא ממש ברורי לי מהי) וכן לא ברור איך אתה או בודריאר לשיטתו תוכלו למפות אותה (אם נחזור למשל המפה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודריאר יטען שיש דרך אמיתית יותר, אוריגינלית יותר, כנראה... אני פשוט יטען שאין גבולות אמיתיים יותר מהגבולות המצוירים על מפות ואין כל חדש בהתנהגות האנושית על פי בדיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודריאר הוא תיאורטיקן - ולא מדען. הוא מעולם לא התיימר לעסוק במחקר סוציולוגי כמותי, למשל. אני לא מבין את ההתמרמרות שלך. מבחינתי, הוא נותן לי עוד פריזמה להסתכל על העולם. גם אם יוכח שכולה מלאה חורים (וכזה, מן הסתם הוא טבעה של פריזמה), בכל זאת קיבלתי מבט מרענן. ושוב - לפיזיקאי או כימאי הייתי מתייחס אחרת. אתה מבלבל טענות כלליות כלפי מדעי החברה עם טענות ספציפיות לגבי בודריאר. וכמובן, באותה מידה יכולתי לומר שניטשה ''הלביש מדע'' על תחושת העליונות שלו (סתם דוגמה אקראית). או ששפינוזה ''הלביש מדע'' על הצורך שלו לקיים דיאלוג עם ישות אלוהית. או אלף ואחד דברים אחרים, על אלף ואחד אנשים חכמים. ואתה, פלצנות, אתה קורא לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מחקר סוציולוגי כמותי'' - להבדיל כמובן ממחקר סוציולוגי איכותי. נפלאות חוסר הניקוד . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמותני ואיכותני אלו המילים שאתה מחפש. לא כל מחקר איכותני הוא גם איכותי. למעשה, אני מכיר כמה חוקרים שיגידו אפילו שכל מחקר איכותני הוא לא איכותי, אבל הם קצת מיושנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא מגדיר עצמו כתיאורטיקן ולא כמדען אז בסדר, התשובה שלי הייתה כלפי אנשים אשר טענו שמאמריו הם מאמרים מדעיים. יכול להיות שבנושא זה הויכוח שלי הוא לא איתו אלא פשוט עם מספר אנשים אשר הגיבו למאמר המעניין של ג.שמעון. (למרות שמהמעט שעיינתי בו בשעות האחרונות באינטרנט, כתיבתו היא בעלת מאפיינים פוסט-מודרניים ופסודו-מדעיים בעליל). דרך אגב, סתם בשביל להבין : מיהו תיאורטיקן ? מה זה תיאורטיקן לא מדעי ? האם כל פילוסוף הוא תיאורטיקן ? אם כן אז לשם מה צריך את המילה הזאת מלבד מיצירת בלבול, אם לא אז מה המשמעות שלה ? אני מצטער אם המילה פלצנות פגעה באדם זה או אחר (האם קוראי האייל בעלי נפש כה רכה ? האם קוראי האייל בונים לעצמם בעצם סימולקרות בדמות של הוגי דעות אלו או אחרים ?) חבל שאין ביקורת קונקרטית כלפי הביקורת שלי כלפיו ועל סיגנון כתיבתו אשר לוקח רעיון די פשוט ומסרבלו במילים מנופחות (כמו שהצרפתים אוהבים לעשות). התמרמרות ? האם אתה מסוגל לחוש התמרמרותו של אדם דרך טקסט שהוא כתב בהיסך הדעת בזמן הפסקת תה, אחרי סרט נחמד ב-DVD ? או שאני כותב ממש טוב ומצליח להעביר תחושות ורגשות באופן מדהים (ואני לא) או שאתה אדם בעל הבחנה מדהימה ואתה מצליח לחדור דרך שורות הפורום אל נפשו ורגשותיו של כל כותב (רק מוזר שאת דברי הנ"ל כתבתי דווקא בזמן של מצב רוח טוב ומשועשע...) כמובן ששפינוזה וניטשה הנ"ל חרגו לפעמים אל מחוזות הפלצנות, ואני לא רואה שום בעיה בסימון מקרים כאלה ככאלה כאשר נתקלים בהם. לא היה קיים פילוסוף בהיסטוריה שלא חרג מדי פעם למחוזות אלו. הכל פשוט שאלה של מינונים, והמינון במקרה של ההוגה המדובר הוא רב (שוב, כמובן, לדעתי). הכל גם תלוי בחרדת הקודש אותה אנו מרגישים כאשר אנו ניגשים אל ספר של הוגה דעות זה או אחר. אני אישית לא מתרגש מפרות קדושות, ואני לא רואה שום בעיה אפילו שאדם ממלמל לעצמו "איזה שטויות" לגבי משהו מהנאמר בזמן קריאה באחד מכתבי אפלטון, למרות שאני חושב שהוא אחד מההוגים החשובים ביותר מזה אלפי שנים ודבריו מהדהדים בחיי היום-יום שלנו עד עצם היום הזה. אם אתה מיחס לכתביו של בודריאר, לא יותר מאשר אוסף של רעיונות אשר מגדירים איזושהי פרספקטיבה על החיים בעולם המודרני, אז בסדר (כאן צריכה להכנס הקלישאה: על טעם ועל ריח אין מה להתוכח.). מעבר לדיון על אופן כתיבתו, אני לא רואה שום בעיה עם ויכוח על דעותיו. לא הגדרתי את דעותיו כפל.. אלא סתם כמוטעות. אז במקום לעסוק במילה האומללה בה השתמשתי(שלא היה בה שום מרמור אלא סתם הבעת דיעה, וסליחה אם פגעתי בציפור נפשו של מישהו) אולי נעסוק בדיון/ויכוח על רעיונותיו ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתמרמרות שחשתי בדבריך נבעה כנראה מדימיוני המפותח, בו השתמשתי בזמן קריאת הטקסט. לו הייתי שולח לי הודעת וידאו, הכל היה נראה אחרת :-) (גיחוך רפלקסיבי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להביע את התנצלותי בפני אלי החיות המצוירות. התמונה בסוף המאמר נכפתה עלי בניגוד לשיקול דעתי בטיעון המופרך ש"אין הבדל" בין דיסני לאחים וורנר. מובן מאליו כי שני העולמות שמבנות החברות הללו בתחום הסרטים המצויירים הם שונים בעליל זה מזה. דיסני יוצרים עולם חמוד ומלא מוסר נוצרי טוב. רמת האלימות בסרטים שלהם היא נמוכה, וכשיש אלימות, היא בד"כ תוצאה של תאונה (גופי הוא דוגמא טובה). הדמויות שמסתובבות בעולם המצויר של דיסני הם יצורים שוחרי טוב שנוטים להכנס לצרות שלא מרצונם החופשי (דונלד דאק הוא הדמות הקלאסית מהבחינה הזו - הוא מתכוון לטוב, אבל הוא חסר כל יכולת לבצע זאת, והפתיל הקצר שלו לא מסייע. גם קשיי הדיבור שלו יכולים להוות בסיס לדיון ארוך). מיקי מאוס, אגב, בתור הדמות הראשית המזוהה ביותר עם דיסני הפך, ככל שנקפו השנים, מדמות דיסניית טיפוסית (בדומה לדונלד דאק, וראו לדוגמא את התנהגותו ב"שוליית הקוסם") לדמות המנהיג הנאור והטוב, שמסייע לכולם ותמיד מצליח להשיג את מטרתו. האחים וורנר, לעומת זאת, נוהגים במופרעות הרבה יותר גדולה. טוב, בגלל זה הם קוראים לסרטים המצויירים שלהם "Looney Tunes" (ודוק - Tunes, לא Toons. מקור האיות הזה הוא היסטורי - הסדרה התחילה את דרכה כ"צלילים שמחים" (Merry Tunes), והטבע המופרע שלה התגבש עם הזמן ועם התגבשות הדמויות הראשיות). העולם של וורנר הוא בידורי מיסודו. ככזה, הוא אינו מתכחש כלל להיותו עולם מפוברק על-ידי חברה מסחרית. הלוגו של WB אינו מוסתר בסרטים שלהם. ה"אנימניאקס" גרים במגדל המים שבמגרש של WB, עליו, כמובן, מוטבע הלוגו של החברה; בסרט "ספייס ג'אם", מייקל ג'ורדן נחטף לעולם של הטונס. את המעבר בין העולם שלנו לעולם שלהם הוא מבצע על-ידי חדירה דרך הלוגו של WB; בשלב כלשהו בסרט מציין דאפי דאק1 שהדמויות המצויירות הן תחת זכויות יוצרים של תאגיד WB, ואז הוא חושף את הלוגו שמוטבע על אחוריו ומנשק אותו בחדווה. דיסני לא יעזו לעשות דברים כאלו. הם בעצם "מתכחשים" לכך שהעולם שלהם מפוברק. הכי קרוב שהם הגיעו ל-WB היה בסרט "מי הפליל את רוג'ר רביט" (שנוצר על ידי חברת אמבלין של סטיבן שפילברג2, אבל הופץ על ידי בואנה ויסטה, חברה בת של דיסני), בו השתתפו דמויות ממגוון עולמות "טונז", ובין השאר נוהלה שיחה משעשעת ומרושעת למדי בין באגס באני לבין מיקי מאוס, וכן, אם זכרוני אינו מטעני, בין דונלד ודאפי (האחרון ירד על הראשון באשר ליכולותיו הורבליות המוגבלות). כאמור - הסרט הזה אינו של דיסני, והתנהגות הדמויות בו מתאימה יותר להתנהגות של דמויות WB. בכלל, נדמה שלמרות שדיסני החברה הראשונה שחושבים עליה בתחום של סרטים מצוירים, עדיין, כשמנסים לתאר בקווים כלליים מה יש בסרטים מצויירים, מתארים תמונות מתוך סרטים של WB. אולי כי הם יותר משעשעים. אז זהו. אז אין התאמה בין התמונה בסוף לבין הטקסט שקודם לה. לי אישית ההבדל הזה הפריע, וביקשתי שתהיה התייחסות, אפילו במשפט אחד, ל-WB, לפני התמונה הזו. שמעון טען שאין צורך, והפציר בי להוסיף את התמונה בכל זאת. מכיוון שאני בחור נחמד, הוספתי את התמונה, ובזאת אני מביע את מחאתי על ההתעלמות מההבדלים התהומיים בין העולמות המצוירים של שתי החברות. תחי וורנר בראת'רז. 1 אם כבר משווים, דאפי דאק לוקח את דונלד דאק בהליכה בכל מה שקשור להיותו ה-hero-wannabe, שנאלץ לחיות בצילו של הגיבור האמיתי (באגס באני ומיקי מאוס, בהתאמה). והוא גם יכול לדבר בצורה קצת יותר מובנת. 2 למעשה, אמבלין גם הפיקה את "אנימניאקס", מה שמעלה את הסברה שהיא חברה בת של WB. אישורים או הפרכות לטענה זו יתקבלו בברכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הם שייכים לחברה אחרת - Terry Toons. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי בעד תום וג'רי ירים את ידו! ןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שהוא חיקוי של גראוצו האגדי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תום וג'רי נוצרו ע"י חברת Hanna-Barbera של ויליאם האנה וג'וזף ברברה. דרך אגב, ניתן לכתוב מאמר ארוך ומעניין על סרטי טום וג'רי המקוריים משנות הארבעים ועל עולם הדימויים האמריקני המוצג בהם, שהוא כל כולו נוגד את הפוליטיקלי-קורקט של ימינו (בעיקר המשרתת הכושית!!!). בדרך פלא הסרטים הללו מוצגים היום בערוץ הסרטים המצויירים ללא כל צנזורה. אני מקווה שמישהו שמבין בזה ירים את הכפפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכותיי, דובי. זוהי סקירה רצינית וחשובה על תחום בעל חשיבות רבה בחיי רבים (בחיי שלי, לפחות). ברצוני לציין בהזדמנות זו מגמה מדאיגה ביותר: כחלק מצביעות הפוליטיקלי-קורקט האמריקאית העלובה, עברו לאחרונה סרטוני WB, שנקנו *במלואם* בידי חברת העל שבבעלותה רשת Cartoon Network, תהליך של צנזורה ומחיקת קטעים אשר מציגים סטראוטיפים אתניים, אלימות, שתייה, עישון וכו' (במקרים אחדים, אף רמיזות הומוסקסואליות). המאגר של כל סרטוני WB, MGM ופאראמאונט, כולל סרטוני תעמולה נהדרים שיוצרו למען הממשל האמריקאי בשנות ה-50 (מי שרוצה עותקים פיראטיים, שייצור אתי קשר), עובר תהליך של חיתוך אכזרי, אשר לעתים קרובות משבש לגמרי את הסדר הפנימי וההגיוני של העלילה. דף מידע מקיף על העניין: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ה-Cartoon Network? חבל. תפסתי מהם חבר'ה טובים... אגב, תיקון קטן למה שכתבתי לעיל - השם המקורי היה Merry Melodies, ולא Merry Tunes. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, אכן היית ממש נחמד כשהסכמת להשאיר את האיור הזה. וגם תודה על אבחנותיך באשר לדקויות בין המתיקות של יצורי "דיסני" והמופרעות של יצורי "וורנר ברוס" בימינו. דומני שתום וג'רי הם הפקה של דיסני, וככל שזכור לי ממה שראיתי בילדותי הם היו מופרעים ומרושעים למדי. גם קלארק בסיפורו מלפני כחמישים שנה מתאר את הדמות המצוירת שרואים החייזרים על המסך כ"רעת מזג" ועוסקת בעיקר בעימותים אלימים ביותר עם יצור אחר. יכול להיות שבעתיד של הסיפור וורנר כבר ביצעו השתלטות על דיסני, או מרג'ינג? לפחות לפי אומברטו אקו (שם הוורד), שכתב ב-1975 מאמר בשם "מסעות בהיפר-מציאות", אין זה משנה כל כך. מבחינת עקרונות הפעולה של הדיסנילנדיה האלימות המצויירת והמתיקות המצויירת משלימים זה את הזה. במאמרו מספר אקו על ביקוריו בעשרות פארקים, מוזיאונים וכו' באמריקה, שבהם מוצגות הדמיות על גבי הדמיות. את דיסנילנד מכנה אקו "הקפלה הסיסטינית" של עולם ההדמיה האמריקני, ועל רחובה הראשי הוא כותב כך: "הרחוב הראשי בדיסנילנד מוצג לנו באורח ריאליסטי ופנטסטי בעת ובעונה אחת... חזיתות הבתים מוצגים בפנינו כבתי צעצוע ומזמינים אותנו להכנס פנימה לתוכם, אך הפנים שלהם הוא תמיד סופרמרקט מוסווה, שבו אתה קונה באובססיביות, בעודך ממשיך להאמין שאינך אלא משחק." אל הקופה הרושמת של הסופרמרקט הדיסנילנדי, כותב אקו, מובילים אותך בעזרת דימויי גן עדן ודימויי גיהנום גם יחד, אין זה משנה כל עוד נדמה לך שאתה משחק: "הצרכנים מבקשים שירגשו אותם לא באמצעות ההבטחה של הטוב בלבד אלא גם באמצעות הרעד של הרוע. וכך, בדיסנילנד, בנוסף למיקי מאוס והדובים הנחמדים, מוצאים גם עדות מוחשית לרוע מטפיזי (הבית רדוף הרוחות) ולרוע היסטורי (הפירטים), ובמוזאוני השעווה מוצאים תמיד לצידה של ונוס ממילו גם קברי שודדים, דרקולה, פרנקנשטיין, איש הזאב, ג'ק המרטש, פנטום האופרה; ולצידו של הליוויתן הטוב נמצאת דמות הפלסטיק של הכריש הרשע. שניהם גם יחד באותה דרגת אמינות ובאותה דרגת זיוף. וכך בהכנסו לקתדרלות ההדמיה הללו נותר המבקר בחוסר ודאות, ואינו יודע אם גורלו הועיד לו גן עדן או גיהנום, ולפיכך הוא ממשיך לצרוך הבטחות חדשות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טום וג'רי הם מוצרים של האנה-ברברה, יוצרים של דברים פחות טובים, כגון ''סקובי-דו'' ושאר ירקות, אבל לאחרונה, של כמה דברים משעשעים, כמו ''המעבדה של דקסטר'' ו''ילדות הפוור-פאף.'' (וסליחה על העברות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת לא ציפיתי לקרוא מאמר מהסוג הזה ב'אייל'. הממאר שלך אכן עניני וחינוכי מאד, אך זאת לצערי גם הבעיה הגדולה שלו. אני חושב שהיה מוטב לו היתה מנסה פחות ל''תלוש'' את הבדיה מהמציאות (או ההפך) והית מנסה יותר ל'שחק' הלאה במקום ללמד. מחשבות רדקליות לא מופרדות ממציאות שמרנית ועל כן נאשמת כאן בפלצנות על ידי קורא נבוך. אני מקווה שבפעם הבאה שתיגש לכתוב על דיסנילנד תחגוג באמת את מה שכונה לא האחת כ''אורגיה האחרונה'', אל תדאג לקורא ואל תזלזל בתפיסה הרדיקלית שלו וכך גם לא תפסיד אותו. (אולי...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא האשמתי את ג.שמעון בפלצנות כי אם את הוגה הדעות עליו נכתב המאמר, וזאת בשל סגנון כתיבתו בעיקר ולא בשל דעותיו המוטעות. לא הייתי גם ממש נבוך בזמן כתיבת ההודעה ההיא וטעוני מורכבים יותר (גם אם אולי מוטעים) מהדבקת תוית הפלצנות על מצחו של זה או אחר. לפי התגובות להודעה ההיא דווקא נוצר הרושם שהצלחתי להביך ולא להיות המובך. אם פגעתי בנפש רגישה כלשהי, אני מתנצל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 57318 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת זבל. בחיי. הרי גם אמצעי התקשורת הם חלק מהמציאות. אז די עם החרטא הזה. כיום פשוט המציאות יותר מורכבת מפעם. ושום צילום לא מייצג מציאות. וגם עם זה די. הכל מסרס את המחשבה, מלבד המחשבה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל לך תשתה כוס מים ותרגע. אחר כך תחזור ותסביר את הכותרת. וחוץ מזה, מה קפץ עליך פתאום? אם רבת עם החבר/ה שלך אתמול או משהו כזה, למה כולם צריכים לסבול מזה? ובסוף בסוף, יש לנו עכשיו פורום חדש שנקרא פורום האייל, הוא לא "אקדמי", ואתה יכול לנסות אותו, אם האייל ממש עולה לך על העצבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיווח על ערבוב מסוכן נוסף בין מציאות ו-"היפר-מציאות" בעיתון הארץ של היום: הסי-איי-אי, הק-ג-ב, והוליווד, עורכים תערוכה משותפת של "צעצועי ריגול" לאורך שנות המלחמה הקרה, עד לימינו אנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד, אחל'ה דוגמה ל"אוסף בודריאר" שלי. תודה גם על הקישורית למאמר על FuckingMachines שהצטרף לאוסף "נוירומנטיקה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחלק הראשון של המאמר הבטחת להסביר כיצד המדיה קובעת את המציאות שלנו יותר מאי פעם. לצערי, ההבטחה הזאת לא ממש קוימה. האם יהיו חלקים נוספים למאמר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיגי, במסגרת הטענות הכלליות של המאמר, ולאור התפוצה הגלובלית של אמצעי התקשורת, הנוכחים בחיינו יותר מאשר בכל עידן אחר, נדמה לי שהמדיה מכפיפה אליה את המציאות יותר מאי פעם. ולכן נראה לי שאיני יודע לאיזו טענה בדיוק כוונתך. הבטחתי בסוף חלק א' היתה להבהיר למה מתכוון בודריאר בכך ש''המפה קודמת למציאות'' ויש לכך התייחסות מפורשת בפרק המשנה ''סימולקרה'' בחלק זה. אני משתדל בד''כ לעמוד בדיבורי, כך שאם תצטטי לי בדיוק איזו הבטחה בחלק א' עלי עדיין לקיים אשמח לעשות זאת. (כרגע לא מתוכננים חלקים נוספים למאמר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הסברתי את שאלתי כפי שצריך. אני אנסה לעשות זאת שוב. אני מודעת לעובדה שתפוצת כלי התקשורת גדלה משנה לשנה. אבל מה שמשמעותי הוא לא התפוצה שלהם, אלא התחכום. מספיק להשוות פרסומת משנות ה60 לפרסומת עכשווית כדי לראות שפרסומת עכשווית יודעת לכוון להרבה יותר רבדים מאשר הפרסומת הישנה. מה שמעניין אותי לדעת הוא כיצד כל הדברים האלו משפיעים על המציאות שלנו. אז "קוקה קולה" יודעת לשדר לנו שקולה זה סם החיים בצורה יותר מאסיבית ומתוחכמת מאשר פעם. אבל למה שיהיה לי אכפת מזה? למה שהדברים האלו יעבדו עלי או ישנו את המציאות שלי? אני יודעת שהדברים האלו אכן משפיעים, אבל באיזשהו מקום עדיין לא הצלחתי לפצח את הסוד. אני מקווה שחוסר ההבנה שלי עכשיו ברור יותר (הממ... איזה משפט). :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיגי, כבר בתחילת שנות השישים זיהה מרשל מקלוהן את המגמה השלטת היום לגמרי בעשיית הפרסומות: להתמקד ב"סגנון חיים", לתאר את המוצר כחלק בלתי נפרד מהמטרות והתהליכים החברתיים. פרסומות בימינו הן איקוניות (icons), שאינן מתמקדות בהיבט צר כי אם מתפקדות כדימויים דחוסים ומורכבים, וכפי שציינת בתגובתך, הן יודעות לכוון להרבה רבדים; הן מתמקדות במרחב גדול של החווייה החברתית ודוחסות אותה למסגרת מרוכזת. העובדה שאנחנו מוצפים בהדמיות (הפרסומות, סדרות הטלוויזיה וכו') גורמת לכך *שנתרגל לפרש ולהבין את המציאות בעד עדשת ההדמיה*. כלומר, אנחנו מאבדים קשר בלתי אמצעי עם המציאות כי היא מתווכת (שורוק ב-וו) כל העת; אנחנו חווים את הממשי בעד הפריזמות של הפרסומות, סדרות הטלוויזיה וכו'. דוגמה: זוג חברים של אישתי ושלי סיפר לנו שהם מתכננים לנסוע לניו יורק כי בא להם לחוות שם את מה שהם צופים בו ב"סקס והעיר הגדולה". אישתי היתה ניו יורקית במשך שנים אחדות ואמרה להם ש"ניו יורק זה לא סקס והעיר". והם ענו "כן, כן, אנחנו מבינים אבל...". הנקודה היא, שאין זה משנה אפילו אם הם יגלו שניו יורק היא לא בדיוק כמו שחשבו, העובדה המכרעת היא שהם יסתכלו עליה כל העת בעד הפריזמה של סדרת הטלוויזיה הזו, היא כבר יצרה להם מסגרת הסתכלות שקשה להסיר אותה מהעיניים. ניו יורק שלהם תהיה כבר מתווכת על ידי ההדמיה. ועוד דוגמא שקראתי עליה: בסרט "שקספיר מאוהב" ישנו גיבור הנושא את תואר האצולה רוזן ווסקס, והוא מתאהב בדמות שמגלמת גווינת' פלטרו. אלה דמויות בדיוניות (סימולקרות). הנסיך אדוארד, בנה הצעיר של מלכת בריטניה (האמיתית) אליזבת, התרשם כל כך מהסרט הזה, שכאשר התחתן עם סופי ריס ג'ונס ביקש מאמו המלכה להעניק לו את תואר האצולה *הבדוי* הרוזן ווסקס, והיא הסכימה. אנחנו רואים כאן כיצד המציאות נבנית כאן על בסיס הבדיון, כיצד היא נתפסת בעד עדשת ההדמיה. הנסיך האמיתי אדוארד הופך להיות הרוזן הבדוי מווסקס אחרי שראה את הסרט. ובכן, עדיגי, אם באצילים בעלי דם כחול נפלה שלהבת מה יגידו פשוטי עם כמונו? איננו יכולים להמלט מראיית המציאות בעד פריזמות ההדמיות, בין אם אנחנו מקבלים בקורת רוח את מה שאנחנו רואים דרכן ובין אם אנחנו מביעים התנגדויות. אני מקווה שעניתי מעט על שאלתך, והצלחתי להראות כיצד ההדמיות עובדות עלינו ומשנות את המציאות שלנו בין אם אכפת לנו ובין אם לאו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל, לא הייתי שם יהבי על אצילים בעלי דם כחול, שכן הדם הזה הוא תוצאה של עשרות דורות של גילויי עריות והתבדלות גנטית, אשר התוצאה שלהם היא אוסף של מחלות תורשתיות קשות. באופן אירוני, "טוהר הדם" של האצולה התברר כחרב פיפיות. נחזור לנושא: עלתה בראשי השאלה, כיצד אנו יכולים לפרק את הסימולקרה? האם ישנה דרך כלשהי לשכנע באמצעים לא-ויזואליים בנוגע לשקריות שלה, או שמא אנו מחויבים להשתמש בכלי כנגד עצמו, כמעין "סוס טרויאני" המשמיד את העיר בגלל פחדם של בניה מפני זעם האלים? בעצם, אולי זה כבר נעשה - בסרטים רבים כבר מובעת הדעה הפוסט-מודרנית המפרקת את הסימולקרה של התקשורת, ומשתמשת בכלים שלה עצמה לערעור הבסיס עליו היא בנויה (לדוגמה: "טיימקוד", עליו אני שוקל כבר זמן רב לפרסם מאמר). ועוד דבר - האם בשלב מסוים הופכת הסימולקרה לנבואה המגשימה את עצמה? האם זוג החברים שלך ושל אישתך ימצאו בעיר ניו-יורק רק את מה שמתאים לדימוי המזויף שהתקבע בראשם באמצעות כלי התקשורת? האם הם יתאימו את המציאות להיפר-מציאות, כדי להימנע מהדיסוננס שבסתירה ביניהן? אני בטוח שיש גם מגמה של שינוי המציאות כדי שזו תתאים להיפר-מציאות, למשל: סיורים מודרכים בעיר ניו-יורק המציגים את המקומות בהן מתרחשת עלילת הסדרה "סקס והעיר הגדולה", חנויות בגדים בהן ניתן לרכוש את המלתחה של הגיבורות, מועדונים ובתי-קפה נבחרים, וכו'. מה יכול לעשות, באופן מעשי, האדם הפשוט שמחפש לחזור למציאות? נדמה לי שויתור על צפייה בטלוויזיה הוא מרכיב בסיסי בתהליך זה, למרות הניחוחות האנכרוניסטיים שנודפים ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השנה היתה 1980 והמטופלת שישבה מול הד"ר גלן גבארד העלתה בקשה דוחקת. היא בדיוק ראתה את הסרט "אנשים פשוטים", שברגע דרמטי במיוחד בו חיבק ג'אד הירש בתפקיד הפסיכולוג את טימותי האטון, המטופל האובדני שלו. "זה מאוד עזר לו", אמרה האשה, "אז חשבתי שאולי תוכל לחבק אותי". ד"ר גבארד הסביר לצעירה ש"אנשים פשוטים" הוא סרט. "כאן מתקיים טיפול", אמר, "ואנחנו צריכים להשתמש במלים". "אני יודעת שזה סרט", השיבה המטופלת, "אבל החיבוק מאוד עזר"." (מתוך: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... ) <טוב, למען האמת אני בסה"כ בודקת תוסף לאקספלורר הממיר ישירות מויוזאלית ללוגית, אבל הטקסט מתאים בכל זאת, לא? (וגם שאר המאמר)> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שתוסף כזה עשוי להועיל לאיילים רבים, הרוצים לצטט מתוך "הארץ", או אתרים אחרים. יש קישור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
HEBTML IE- תוסף להיפוך עברית לאינטרנט אקספלורר על חלונות. להורדה (חינם) מ- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתגר קרת חווה את ההיפר מציאות הישראלית כשצפה במוצ"ש במסך המפוצל של ערוץ 2: צהלות הפלסטינים על הפיגוע בירושלים מתערבבות עם חגיגות השמחה של אוהדי הכדורגל של קריית גת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערוץ 2 ישחזר הערב את הפיגוע שהיה בלילה ב"סי-פוד", קומפלט עם כל ה"כוכבים" שהיו במקום בפיגוע עצמו. אין גבול לטמטום הבהמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טמטום אמיתי הוא איך שתוכניתו של דודו טופז עוברת שוב "התאמה למצב", או איך שהם קוראים לזה. המסך המפוצל שהמציאה טלעד (בצד אחד כדורגל, בצד שני פיגוע בירושלים) הוא עוד כלום מול הקתארזיס בנוסח עדות ה"מוכרחים להיות שמח" שדודו הולך לייצר בתוכניתו שתשודר הערב. אסור להחמיץ! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא בידור של דודו טופז, אלא אותו בידור של תוכניות שתמיד נהניתי לראות, כמו זהו-זה, וזו ארצנו, ושאר ירקות. אדם מגיע הביתה, מדליק טלויזיה, מתעדכן בפיגועים, מתעדכן בפיגועים, מתעדכן בפיגועים, מתעדכן בפיגועים.. עד שנמאס לו והוא סוגר את הטלויזיה. כמובן, אין מדובר באנשים להם יש כבלים, במקרה שלהם יש כמות גדולה מאד של ערוצים שלא מחטטים בפצעי האומה שעה אחר שעה, דקה אחר דקה. במקרה שלי, האלטרנטיבה היחידה היא ערוץ החיזבאללה, אותו אני קולט באופן גרוע, ועוד ערוץ שאינני בטוח מנין הוא. (דגל אדום לבן ירוק עם שני כוכבים ירוקים בפס הלבן, של איזו מדינה זה?) שניהם בערבית, שפה שלצערי אינני מבין. גם לערוץ אחד ושניים מותר להיות משעשעים. אדם צריך להרגע לפעמים. בסוף נאלצתי לקרוא מחדש את ארבעת ספרי הקומיקס של Sluggy Freelance שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*נאלצת* לקרוא? תנחומיי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי בספר ומצאתי אדום-לבן-/שחור/ (פסים אופקיים) עם שני כוכבים ירוקים. זה דגל סוריה. (ויש אדום-לבן-ירוק פסים אנכיים, בלי כוכבים- הונגריה). הטלוויזיה שלך הופכת שחור לירוק כשמדובר בפסים?... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שהתבלבלתי. הזכרון החזותי שלי ידוע לשמצה. תודה רבה לך על הטרחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמעון שלום, לא ברור לי ההבדל בין הדרגה השלישית של היחס בין המסמן למסומן לבין הדרגה הרביעית של יחס זה, שהרי בשני המקרים המציאות המסומנת אינה קיימת. אשמח ואודה על הבהרה... אגב, ראיתי אותך אתמול בהופעה של בציר 2002 בקמלוט ורציתי לומר לך שאתה פרפורמר מעולה: נוכחות בימתית חזקה, יכולת הבעה מרשימה וקול מיוחד ונעים. גם נראה שאתה נהנה מאוד להופיע, וזה עובר לקהל. גם אילן וירצברג היה מצוין כמובן. המשיכו להצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דליה, כדבריך, בשני המקרים המציאות המסומנת אינה קיימת. ההבדל הוא שבמקרה של הדרגה השלישית היה פעם *מקור* אלא שהוא נכחד והייצוגים באים כדי להסוות את היעלמו ואילו בדרגה הרביעית לא היה מקור כלל ועיקר (סימולקרה). לעתים הסימולקרה בדויה בעליל, וברור לנו שלא היה לה מקור במציאות (סרטים בדיוניים וכו'), במקרה כזה די קל להבדיל בין שתי הדרגות. לעיתים ההבחנה קשה יותר ואפשר לייחס ייצוג מסוים לשתי הדרגות גם יחד. כך לדוגמה הצגתי את "הקורנר בייקרי" של פרידמן כמסווה את היעלמותה של קהילה וכמשוייכת לדרגה השלישית (פעם היתה קהילה, פעם היתה אחווה שכונתית). להלן דוגמה שונה במקצת: בארה"ב יש ריבוי של בארים שמעוצבים בדיוק כמו הבאר השכונתי שבסדרת הטלוויזיה Cheers; לרוב ניתן למצוא בארים כאלה בשדות תעופה. זו דוגמה מובהקת לכך שדימויי הטלוויזיה זולגים לתוך המציאות. הבאר של Cheers הוא מקום בדוי, מופק באולפן, וניתן לשייך דוגמה זו לדרגה הרביעית. עם זאת, הוא מתפקד באורח דומה לזה של "הקורנר בייקרי" (מצג של שכונתיות בשדה תעופה, מקום שבו הכל זרים זה לזה) ובכך ניתן לשייכו גם לדרגה השלישית. נ.ב. דליה, אני שמח שניהנת מההופעה ומודה לך על המחמאות. עם זאת, ברצוני לציין שככלל מקובל באייל לשגר הודעות אישיות, שאינן נוגעות לנושא הדיון, בדואל הפרטי. טיפ: אם עדיין אין לך חשבון משתמש באייל (זה בחינם) כדאי לך לפתוח, יש לכך שפע של יתרונות בעת הגלישה באתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נבחן משהו: בימינו מפרסם מפעל הפיס פרסומת לכרטיסי חיש-גד כלשהם. הפרסומת נפתחת בתמונה הבאה: בחור (ישראלי, יש להניח) יוצא מביתו הפרוורי אל הגינה המטופחת, ומתמתח בשמחה על אור השמש הנעים. ברחוב חולף נער העיתונים על האופניים ומטיל את העיתון לעבר האיש. העיתון נוחת בדיוק בידו הפתוחה של האיש המתמתח. אוקיי, התמונה הזו היא אמריקאית לחלוטין - בארץ גינות לא נראות ככה, אין "נערי עיתונים" שנוסעים על אופניים וזורקים את העיתון אל מפתן הדלתות, ועוד שאר דברים שנראים מאוד לא ישראליים. האם מדובר, לדעתך, בייצוג של מקור שנעלם, ייצוג ללא מקור, או משהו אחר, לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הרעיון הוא שאחרי שהאיש זכה בחיש גד הוא נסע לאמריקה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה אמור לקרות *לפני* שהוא קונה את החיש דג (חיש דג יותר טוב מחיש גד). הפואנטה של הפרסומת היא שאם יש לך יום עם הרבה מזל, אולי כדאי שתקנה איזה חיש גד. לחלופין, אולי עדיף שתקנה ספר על סטטיסטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, יש בארץ מקומות שבהם הסצינה הזו נראית סבירה. האמת היא שלא בדקתי אם העיתון נזרק מאופניים או ממכונית. נראה שבר המזל שלנו מתמתח אל מול מפתן ביתו בסביבות השעה 5 בבוקר. יש מקומות יפים בארץ, עם גינות מטופחות ועיתוני בוקר (קוראים להם אצלנו עיתוני ערב ולהסכם אוסלו קוראים הסכם שלום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר קרה לי, בזמן עבודות גינון בסבך הצמחיה בחצר שלי, שמצאתי עיתון ''מעריב'' בן שבוע-שבועיים שהחטיא את החצר של השכן שלי ונעלם בצמחיה. כנראה, שמדובר בשעה מוקדמת, כי מעולם לא ראיתי את מחלק העיתונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסלה של מרגרט תאצ'ר המוזכר במאמר (תחת ראש הפרק "דיסנילנד בע"מ") לא הגיע בסופו של דבר לעיירה האמריקנית לייק האווסו אלא שוכן ב"גלריית גילדהול" שבלונדון. אחד המבקרים בגלרייה, כנראה שמאלן בריטי שעדיין זועם ר"מ אנגליה לשעבר, ערף את ראש הפסל במוט ברזל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כהכנה לפיגוע טרור אפשרי, סורקת ממשלת ארצות הברית מונומנטים בולטים (כגון פסל החירות והר ראשמור) סריקה תלת-ממדית (תוך שימוש בטכנולוגיית ליזר למדידת מרחקים). המידע הדיגיטלי ישמר, ויאפשר שחזור הפסלים אם יפגעו 1 נשאלת השאלה, בשביל מה לטרוח לשחזר. תמורת סכום סימלי נוכל לקנות דיסק ולקבל את תמונת פסל החירות מכל נקודה שתעלה בדעתנו - אפילו כמה שאינן מעשיות בביקור של חולין, במציאות הבלתי וירטואלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז סליחה אם אני חוזרת קצת אחורה (היום קראתי גם את חלק א' וגם את ב'), אני תוהה האם קריאת רומנים רומנטים, לדוגמה, היוצרים פסאדו מציאות אצל הקוראים (או יותר נכון הקוראות. אני מוכנה להודות שמדובר בעיקר בקוראות) עדיפה לדעתכם על הפסאדו מציאות שיוצרת תוכנית אינטלקטואלית בטלוויזיה (חוצה ישראל, לדוגמה)? ההשפעה הסוחפת שהיתה לספר ההדרכה האמריקאי "הכללים"(לתפיסת חתן כמובן) על צעירות בארצות הברית (וגם על מספר לא מבוטל של ישראליות) עדיף? מסופקני. מכאן שאני מאמינה שהכל עניין של שימושים וסיפוקים (כן, אמרו את זה קודם לפני)קרי כל דור והאסקפיזם שלו (וזה כמובן תלוי טכנולוגיה). קרי לא כדאי לבצע שיפוט ערכי גורף עפ"י המדיה אלא עפ"י התוכן שהיחיד בוחר לצרוך. ובחזרה לכאן ולעכשיו אז לי זה דווקא נראה נחמד שהעולם מתכווץ, שאין מקום שהוא רחוק מדי, שהכל נגיש אם לא במציאות אז בחלום שאנשים דלי אמצעים יכולים להריח ולטעום את פריז מבלי להיות שם, שאת החורים בהשכלה ניתן לסתום עם חתיכות נייר (או אם אתם מעדיפים חתיכות של סירטונים) ובכלל נראה לי שבודריאר (שדווקא מוצא חן בעיני)נהנה להגזים משהו בסגנון של "קץ המציאות" או "קץ המסומן" על משקל "קץ ההיסטוריה" של פוקוייאמה (הדי ההתלהבות מזה האחרון התמוטטו כמו מגדלי התאומים...,) שבעצם בודריאר (כבר ציינתי שהוא מצא חן בעני?) שבוי בתאוריה שהוא יצר ואיפשהו הוא איבד את המציאות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודריאר אכן קיצוני למדי, ולכן דומני שהוא עלול להסתייג מטענתך "כל דור והאסקפיזם שלו" אם מובלעת בו ההנחה שבדורנו האסקפיזם אפשרי. מדוע? כי האסקפיזם מניח מצב שבו יש מציאות ממשית, ושיחיד המעוניין בכך יכול להתנתק ממנה ולהימלט לאיזשהו עולם אשלייתי. אך בודריאר טוען שכיום אי אפשר להבדיל בין העולם הממשי לעולם הבדוי. האסקפיזם אפשרי רק אם יש גבול מוגדר בין הממשי לבדוי, אך מרגע שטושטש הגבול הזה, אין עוד יכולת לחצותו, אין לאן לברוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תגיד לי אם אנחנו נמצאים בעולם בדיוני אז למה כל כך רע לנו ? (לחלקנו לפחות) ואם אין לאן לברוח כיוון שאנו נמצאים כבר בעולם הבידיוני אז למה לא בחרנו עולם קצת יותר ורוד ? (והרי ורוד הוא צבע פוסטמודרני מובהק). ואם נרחיק לכת ונאמץ את גישתו של בודריאר שאנו חיים בעולם בדוי שהוא מעין 'וולט דיסני של אמריקה' (אם הבנתי נכונה)אז אולי זה עדיף על מציאות אפורה? וזה מזכיר לי את הקושיה של המאטריקס: האם תעדיף לחיות במאטריקס או במציאות המזעזעת שמחוצה לה ? בשעה שאתה לא יודע כמובן שהמאטריקס היא לא המציאות (קרי טיפש וטוב לו...)? נראה לי שדטרמיניזם ותפיסת המדיה כ'פצצת אטום' איננה הקפ אוף קופי שלי (אני אוהבת את הקפה שלי בהיר ועם הרבה קצפת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הזכרת את המטריקס, יש שם תשובה לשאלה למה לא בראנו לעצמנו מציאות בדויה ורודה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיא???? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחלה הרובוטים יצרו מטריקס מושלם שבו כולם מאושרים. אבל בני האדם לא הסתדרו עם עולם מושלם כזה, והם התחילו להתמרד. רק כשנתנו לנו עולם מלא סבל נעשינו מאושרים. בברכת ''ת'ר איז נו ספון'', דובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומרים כי כפית, אינ-נ-נה כפית, לכן אני נבהל - כי אם כפית, אינ-נ-נה כפית, אז מהי כפית בכלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכאן שהמטריקס גורס (סליחה על האנשה) שהאושר הוא מושג יחסי, שבני האדם מאושרים רק אם יש אנשים שסובלים מסביבם. טוב זה נראה לי הסבר פשטני מדי וקל למדי. חבל, זה קילקל לי קצת את הדעה על הסרט... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום? זה לא שהם צריכים שאנשים אחרים יסבלו. זה שאנחנו צריכים לסבול קצת בעצמנו. אנחנו לא מסתדרים עם זה שטוב לנו לאורך זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השבוע פגשתי אוסטרלית (שהתגוררה בכל מיני מקומות בעולם), והיא אמרה שבארץ היא מרגישה כאילו ''מחוץ למטריקס'' - כאילו כל שאר העולם זה רק מין אשלייה משונה, ורק כאן חיים ''באמת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה, כשאתה מגיע למקום חדש דואלים אותך מה אתה חושב עליו ואתה צריך למצוא איזשהו דבר נחמד להגיד עליו. נורא יפה פה, האנשים מאוד נחמדים. אני מקבלת תחושה שאני חיה בקופסת פח רעועה ששקועה בבוץ כשרובוטים אימתניים מנסים להרוג אותי ועולם יפה ונעים הרבה יותר נמצא במרחק שתי יריקות מכאן. לכל מקום מוצאים את הדבר החיובי שבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לפחות, לפי המקלדת שלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
nbhte!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
nbhte ,ert ktct akl
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
tukh sh? ובעברית: אולי די?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
kmgrh' tbh fcr kt hfuk kerut ku/
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכונה (סוף סוף ?) הרי שבודריאר היה אומר שהבחירה במילים "מחוץ למטריקס" הן הוכחת התיאוריה שלו הלכה למעשה. כיוון שהמטריקס אשר איננה קיימת כלל מסמנת עבור האוסטרלית את המסומן החיים עצמם. יתרה מכך האם אפשר להוסיף שלב ולומר שלדידה ישראל היא מחוץ למטריקס כלומר מחוץ למציאות הבדויה - קרי היא המציאות האמיתית שמחוץ למציאות הבדויה שהיא בעצמה בדויה??ה-צ-י-ל-ו!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם שוחררה טוראית ג'סיקה לינץ' מהשבי העיראקי או מבית חולים נטוש-למחצה? האם זה היה אירוע דרמטי ומעצב או פבריקציה של הצבא האמריקאי? האם ג'סיקה לינץ' היא גיבורה אמריקאית בעל-כורחה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע, אם מקורות עירקיים (שים לב כי _רק_ מקורות עירקיים מציעים את הסיפור החלופי, גם כן תחקיר) מכחישים, מי אנחנו שנתווכח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכליל כתב, התחקיר נשען על מקורות עירקיים בלבד. וכמובן- התחקיר הוא של ה BBC, ולאור ה"תחקירים" שלהם על נושאים שקשורים לישראל, לא הייתי סומכת עליהם יותר מאשר על דוברי הפנטגון. ולגבי "עדים שהיו במקום אמרו שהחיילים האמריקניים ידעו שצבא עיראק עזב את בית החולים יום לפני מבצע החילוץ"... מי הם העדים האלה? ואיך הם יודעים מה הצבא האמריקני ידע או לא ידע? כלומר יש פה לפחות שתי אפשרויות: 1. שלפחות אחד מהצדדים משקר. 2. שזו אי הבנה- האמריקנים לא ידעו שביה"ח נעזב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא יודע אם זה חזרה על דברים שכבר נכתבו, אם כן אז בזבזתי לאייל כמה K'ים, ולא בפעם הראשונה. ב. מאז שכתבתי את מה שכתבתי בתגובה 148546, אני נוטה יותר לחשוב ש"מטריקס הנטען מחדש" הוא סרט מיותר. __ מי שהסתכל על הסרט הראשון מעבר לפעלולים ולפירוטכניקה הממוחשבת ראה כמה רעיונות פילוסופיים ודתיים שהסרט הצליח להעביר באופן משכנע. אני בטוח שטובים ממני כתבו על הופעת ה"משיח", הנבחר" ותפקידו וכו'. גם הגנוסטיסיזם משחק תפקיד נכבד בסרט. גנוסיס זה "ידיעה" או "אמונה" והכוונה, עכש"מ היא לידיעה שנמצאת מעבר לסף ההכרה. האמונה שהאמת נמצאת בדברים אותם אנחנו לא יודעים ולא מסוגלים לדעת במחשבתנו. הסרט מתייחס לכמה רעיונות פלוסופיים ידועים, כמו משל המערה של אפלטון או הספקנות של דקרט. אבל הסרט מתייחס גם לבודריאר. הספר על הסימולקרה מופיע בסרט והוא נפתח בפרק על הניהיליזם, ולא במקרה. יוצרי הסרט הסבירו שהם התכוונו להראות שצריך לפרק, "דקונסטרוקציה", את המראות - טלויזיה, סרטים, פרסומות - שמדכאים אותנו וליצור מהם ערכים חדשים. לפני הסרטת הסרט הבמאים ביקשו מהשחקנים לקרוא את הספר ומורפיאוס אפילו מצטט ממנו. אולם בודריאר אמר בראיון איתו שלמרות שהסרט משתמש בכמה מרעיונותיו הרי "הם נובעים ברובם מחוסר הבנה". אני לא יודע אם אכן זה חוסר הבנה או בגלל החרות והמגבלות האמנותיות של המדיום, אבל לטעמי הסרט הצליח במקום שהרבה סרטים אחרים נכשלו. הוא טיפל ברעיונות פילוסופיים דרך שימוש מתוחכם בטכנולוגיה של המדיום. הסרט השני לא זונח את הפן הפילוסופי ואפילו מנסה להעמיק ולהרחיב אותו, וכאן כנראה שהוא נכשל, "יותר מדי מדבר טוב" (יש איזה תרגום עברי טוב יותר לאימרה הזו?). הפילוסוף האמריקאי קורנל ווסט מופיע בסרט (האם הוא הפילוסוף הראשון שמשחק? אני חושב שקאמיל פאלייה השתתפה בסרטים). ווסט ידוע במעשיו שחורגים מהסטיגמה של "הפילוסוף", הוא הקליט אלבום ראפ וכותב מאמרים לציבור הלא אקדמי. ווסט השתתף בעיצוב המטריקס רילואדד, והוא אמר שחלקו יהיה אפילו גדול יותר בסרט השלישי. ב-רילואדד הוא מופיע בתור החכם מציון ויש לו רק משפט אחד, שאותו הוא כתב "הבנה איננה תנאי מקדים לשיתוף פעולה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגעתו של נאו ל cpu של המטריקס דומה באופן לא מפתיע לשיא ספרו של ira levin בשם this perfect day . גם שם אחרי מרד בוטה מגיע הפרוטגוניסט למרכז המיחשוב השולט בעולמו ושם מסתבר לו להוותו שלאורך כל הדרך היה כלי משחק בידי ה"מתכנתים" וכל החלטה שיקבל משרתת למעשה את מה שנלחם נגדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההודעה הקודמת מהווה ספויילר. - - - - - - - - - - - - - - - - - על כל פנים, הסצינה הזאת תשמר בזכרוני כתמוהה ביותר בסרט. היא הייתה כל כך דידקטית, שלרגע חיפשתי את לוח הכתיבה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הסצינה הזו דידקטית? כל הסרט נותן רושם של ספר עצות זן שתורגם משוודית לעברית בידי מתרגם פולני. שלא כמו הסרט הראשון, הוא מלא סיסמאות, קלישאות וחזרה על אמירות חסרות פשר כמו "כל סיבה גוררת תוצאה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסצינות האחרות לא היו מספיק דידקטיות בשביל לגרום לי לחפש את לוח הכתיבה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אם כבר השתלטנו על הדיון) 1) לנטוש את [ארץ] ציון. מה יש לחפש שם כל כלך הרבה זמן? ועוד לבלות במסיבת גופות מקפצים ומרקדים? 2) מה עם שמות חדשים כמו אוקריסט או פומפוס? 3) תפחידו אותנו עם עוד אוכל מהונדס עד שאגוזי תמים יעביר בנו רעד של אימה. 4) נכון, אנחנו מדברים על קיאנו אבל הוא לא יכול להראות קצת בהלה מכל הסמיתסמיתסמיתסמיתסמית'ים? עוד עצות אפשר לקרוא כאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, המוזיקה בקטעי האקשן הפריעה גם לי - יכולתי להישבע שבסרט הקודם היא לא היתה כל כך מלוקקת. זה עשה את כל העניין דומה יותר להצגה יומית. לגבי השמות - שמת לב לפרספונה? חיכיתי רק שיופיע איזה אורפיאוס שייקח אותם לשאול או משהו. ויש עוד סיבות שלא אהבתי את הסרט (נהניתי, אבל לא אהבתי):http://forums.nana.co.il/showmsg.asp?id=2569558 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כנראה רק הראש הכחול(1) שלי, אבל ההערה המוסגרת בסיפא של התגובה שלך נראתה לי מתאימה לדיון 1120. ____ כמו שנאמר: A dirty mind is better than no mind at all |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והטילה ביצה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כן, אני יודע, הרי אמרתי: זה לא את, זה אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביצה, אגב, נחתה הישר על ראשו של אחד, מר עורבא פרח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא די שאותו עורב יוצא חפוף ראש, את מתעקשת שגם יצא חפוי ראש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, זה רק אני, או שהמוזיקה בארבע השניות האחרונות של הסרט (בערך) דפקו את מעט הכבוד שעוד נותר לי לבמאים אחרי הצפייה בו? מה זה ה"פם-פם-פאאאאאאאאם!" הזה?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת. בארבע השניות האחרונות, כמו בחצי השעה האחרונה, כאב לי הראש כאילו נכחתי במרדף מכוניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שוויתרת על הפרומו לסרט הבא. אני לא ויתרתי וסבלתי את המוזיקה של 4 השניות האחרונות עוד 10 דקות תמימות עד לסוף של כל הקרדיטים ואז זכיתי ל30 שניות של המטריצה ההפוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''סיבוב על ידי מטריצה,'' אתה מתכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה פרומו בסוף?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן. אחרי הרבה הרבה הרבה כותרות. סרט לא משו, אגב. הזכיר לי את מה שרד פיש פעם כתב על מב"א 2: דיון 252 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרשל מקלוהן (''המדיום הוא המסר'', ותודה למיצ) הופיע בסרט של וודי אלן. לא זוכר איזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנני הול? אני זוכר שזה היה בקטע שהם עומדים בתור לקולנוע ואלן טוען משהו בשם מקלוהן, וידידו פוסל את הטענה ואומר שאלן לא הבין כלום. <פארפרזה> *במקרה* נמצא כאן מר מקלוהן <סוף פאראפרזה> ומקלוהן כמובן מצדיק את אלן, למישבתו של חברו. מין תנורו של עכנאי בהפוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצרים לא יציגו את הטעינה מחדש של המטריצה, בשבל הדיון בו בשאלות דתיות, והפחד מהשפעה שלילית על החברה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המושל ארנולד שוורצנגר (או הדמות ארנולד שוורצנגר)? הציל(?) אדם מטביעה? המצאיות אכן מתערבבת עם הקולנוע. תגובה 211254 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לראשונה בתולדות המגזין פלייבוי, יככבו בו כוכבניות עירומות שאינן בשר, דם וסיליקון אלא דמויות וירטואליות ממשחקי מחשב. "מדובר בגירסה העדכנית של נערת האמצע", אמר העורך סקוט אלכסנדר... הסיפור המלא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גועל נפש. אתה קונה פלייבוי בשביל לראות משהו עם סיליקון טבעי, שאיבת שומן ושעות במועדון tanning, ועובדים עליך עם תוצר מוחו הקודח של גיק מתחשבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרובוט שלי דווקא חושב שזה מגניב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת תרגיל TOPOFF3 שערך המשרד לביטחון לאומי של ארצות הברית שודר במשך 48 שעות ערוץ חדשות פיקטיבי - VNN - שנועד לבחון את זרימת המידע במקרה של אירוע מתגלגל בקנה מידה של ה-11/9 פלוס אלמנטים של מתקפה ביולוגית בעלת השלכות נרחבות, כגון פינוי המוני. במהלך השידור גם הוקרנה קלטת מפוברקת של ארגון טרור איסלמי לא קיים ששודרה, לכאורה, ברשת הערבית - KULLUNA AKHBAR, שהומצאה אף היא לאותו עניין. מושל ניו-ג'רסי בכבודו ובעצמו העניק תדרוך על פינוי הפצועים והוסיף נתונים על השפעת המסתורית. השר לביטחון לאומי מייקל צ'רטוף העניק אף הוא תדרעך ל"עיתונאים" (שהיו בעצם עובדי המשרד). מעריב NRG: http://www.nrg.co.il/online/5/ART/920/066.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה קטנה: הדימוי המופיע בסוף המאמר, של הלוני טונס הוא מבית היוצר של warner bros, בעוד מיקי מאוס ודיסנילנד, הם כמובן של דיסני... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'מציאות' לעומת הבדיון הטלויזיוני. אני שונא מושבע של כל ההרס הזה שאני רואה בו תופעה אימננטית למשטר חב' הענק, ומסכים לגמרי עם הפילוסוף (אגב, התוצאות ההרסניות לגבי הילדים כקורבנות הפעילות הטלויזיונית והפרסומית- ראה פרופ' נייל פוסטמן/אובדן הילדות 1986, שמסקנותיו מאוד משיקות לאלה של שני הפילוסופים שציין המחבר). הצרה היא שמאז שנות השבעים יש מדענים החושדים שאנו מכונות אורגניות, ו'הטבע' המוכר לנו כולל השמיים למשל, הוא וירטואלי- אין דבר כזה טבע, אין דבר כזה חיים. כך שהפילוסוף, לפחות עפ"י המאמר, עדיין לא תאר את מצבנו במלוא חומרתו. הוא עוד ידע להצביע על אמת מול דימוי, ושהדימוי בולע את האמת. כיום זה כבר לא ניתן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל דותן על התרגום של "סימולקרות וסימולציה" לעברית: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/915776.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |